אז מה עושים? – שינוי בהסכמה רחבה

מעיר האוהלים המוקמת כיום ברחבי הארץ ועד הקוטג' בסופרים, עולה קריאה ברורה לשינוי. המחירים הגבוהים של הסלולרי, מוצרי המזון והדיור, כולם מצביעים על בעיה במשק הישראלי. הצרכן הישראלי מרגיש שחולבים אותו, ודוחקים אותו לשפל המדרגה הכלכלית. רגע לפני שהוא מגיע לשם, הוא מקים צעקה.

אבל איזו צעקה? על מה?

הציבור יודע להגיד שכואב לו. הוא מרגיש בעליית המחירים המסיבית והוא מבקש לשנות את המצב. אלא שלאנשים לא ברור מה צריך לעשות כדי לשנות את המצב.  בהעדר הסכמה, האנרגיה  הציבורית מתפוגגת. ויותר גרוע מכך. חלק מהציבור המתקומם, מאשים חלק אחר בציבור. מפגינים מצד אחד במפה מערבבים בתוך עיר האוהלים את בעיית הצד האחר, וכך גורמים לפרוד גדול בתוך המחנה. פירוד שמביא לנטישת המאבק, בידי חלקים רחבים מהציבור.  לדוגמא, ההתכתבות בקבוצת "שבוע הזעם":

בנוסף לפרוד הישיר, אני מציע גם לאותם שמרגישים שהמאבק שייך להם, לחשוב עוד פעם אם הם רוצים להזכיר את המילה סוציאל-דמוקרטיה, או להעדיף ח"כים של השמאל. אם תתייגו את את המאבק כסוציאל-דמוקרטי או מאבק של השמאל, תשארו עם מעט מאד כוח פוליטי לשינוי. ה"שמאל" מסיבות כאלו ואחרות, נחשב סדין אדום בעיני רוב הציבור (על הסיבות לכך, בפעם אחרת). לכן אם אתם באמת חפצים שינוי, אל תדברו על שמאל, או על סוציאל-דמוקרטיה. פשוט תעשו את זה. תהיו סוציאל-דמוקרטיים. תהיו חברתיים. דברו על שינוי חברתי. דברו על דמוקרטיה אמיתית, ועל עבודה של כל הציבור ביחד למען שינוי המצב הכלכלי. דברו בשפה שהציבור אוהב. בשביל זה, צריך לוותר על האגו, ולהבין שכדי לעשות שינוי, צריך להפסיק להשתמש בסמלים מפלגים. יש לשאוף להתאחדות סביב השינוי, ולא סביב השמות. יש לאפשר לכל הציבור לעבוד ביחד.

איך הציבור יכול לעבוד יחד?

קל להתאגד כשאתה קטן. לחברות השולטות על כלל המשק קל להתאגד. קרטל נוצר כאשר יש רק שלושה או ארבעה גופים ענקיים השולטים במשק. כך שכמה שיחות טלפון, כמה מנגנונים פשוטים, והנה כל המחירים בשוק עולים ביחד. גם לממשלה, יחסית קל להגיע לתיאום. מטבחון קטן של בעלי השפעה פוליטית, וכל הממשלה מתארגנת כאיש אחד.

לעומתם, הציבור מונה מיליונים. איך יכולים מיליונים להתאחד? זאת שאלה שהטרידה רבות את אנשי התנועה לדמוקרטיה ישירה (תנועה שחברים בה אנשי שמאל וימין כאחד (ולראיה, הכותב כאן הוא מתנחל)).

אחד הפתרונות, נקרא יוזמה אזרחית בהסכמה. בתהליך של אבלוציה דיונית, מתפתח פתרון מוסכם על רוב הציבור. כאשר עולה שאלה רושמים אותה בדף ויקי. בדף הויקי, כל אחד יכול להציע פתרון. מבחינתנו, גם 7 מיליון יכולים להציע רעיונות. כל אחד על פי דרכו ועל פי הבנתו. אלא שכדי להגיע לראש רשימת ההצעות, הרעיון צריך לצבור תומכים רבים. ככל שלרעיון יש יותר תומכים, כך הוא עולה ביחס לשאר ההצעות. לבסוף, לאחר פרק זמן מוגדר, או לאחר שרעיון מסויים עבר סף מסוים, ניתן שבוע לעוד רעיון להתחרות בו. בסוף השבוע, שני הרעיונות עם הכי הרבה תומכים, עומדים להצבעת הציבור הרחב. הרעיון שיבחר, יהיה הבסיס ליצירת השינוי בהסכמה רחבה.

כך יווצרו הסכמות ציבוריות רחבות, שעברו תהליך אבולוציה של דיון והסכמה, ולציבור יהיה כלי חזק בידיים להתאחד. את המשך ההתנהלות, יובילו מפתחי הרעיון הנבחר באמצעות דמוקרטיה-ישירה, תוך שמירת הציבור בדיון, ומתן מקום להצבעות ולהסכמת הציבור, ובחירה והדחה של בעלי תפקדים מרכזיים. כך תיווצר תנועה ציבורית-ישירה, שתביא לשינוי במשק הישראלי.

 איך מתחילים לפעול?

הנה הכנתי דף השאלה, לעניין מחירי הדירות. ואיתו גם הכנתי דף הסברים ראשוניים לסיבת עליית המחירים (דף זה נדרש כדי שנידע איך ניתן לפעול ביעילות כדי להתמודד עם הסיבות). ואפילו הצעתי הצעה ראשונית. אתם מוזמנים  להציע הצעות משלכם, להוסיף על שלי, ובעיקר לפרסם את הפוסט הזה או כל אחד מדפי הויקי הרלוונטים.

בואו נזוז!

 

 

 

Facebook Comments

9 thoughts on “אז מה עושים? – שינוי בהסכמה רחבה

  1. גלילה

    איפה אני רושמת שאני תומכת?
    ראיתי אותך ואת יאיר ברשימה, אבל לא מצאתי אפשרות לרשום את שמי.

    כמובן שאני תומכת. כ"כ נבון וכ"כ פשוט.

    Reply
  2. ניצן דויד

    טל,

    אני שומע הרבה זעקות זעם על "עליית המחירים", אך אינני רואה מטרה קונקרטית למאבק – כן, כולנו רוצים ירידת מחירים; השאלה היא – בכמה? כל עוד המאבק הוא על מטרה שלילית (הורדת המחירים הנוכחיים) סופה בהתפרקות או יצירת עוד בעיות.

    יש צורך להגדיר באופן ברור – בכמה אנו רוצים שהעלויות ירדו? האם אנו רוצים שכלל סל המוצרים ירד, או רק תחומים נבחרים? האם הציפייה, למשל במחירי הדיור, לירידה משמעותית בכל האזורים או רק באזורי פריפריה שאינם מושפעים מבועת נדל"ן? ומה מוגדר כמחיר סביר, הדואג שהצרכן הישראלי לא יפשוט רגל – האם יש הגדרה לסה"כ מכוח הקנייה שבאופן בריא יש להשקיע? ואולי בכלל הבעיה אינה במחירי המוצרים, אלא במיסוי? או בריכוזיות?

    Reply
  3. טל ירון Post author

    ניצן,

    על פי המידע הראשוני שאספתי, הסיבה לעליית המחירים נובעת מכמה סיבות. בינהן בירוקרטיה, בעית תחבורה ציבורת. בענייני המזון והסלולרי, גם מדובר בקרטלים.

    אני חושב שבהחלט כדאי להגדיר יעדים ברורים. האם תוכל להציע יעדים כאלו, שנראים לך סבירים? על מה הייתה מבסס אותם?

    Reply
  4. טל ירון Post author

    לא, הם ממש לא.
    לא ראיתי את ההרצאה של זליכה, אך קראתי את ספרו ה"גווראדיה השחורה". אני מאד מעריך אותו, וגם הוא מכניס אלמנטים של ביטול בירוקרטיה על ידי מיחשוב, ואוטומציה של תהליכים. הוא מאמין (וגם אני) שמיחשוב ועבודה ישירה מול הממשלה, תייעל את המשק פלאים.

    Reply
  5. Pingback: אנשים שרוצים דיור בר-השגה – נפגשים בכיכר. מחאת הנדל"ן עולה שלב!

  6. ניצן דויד

    אך הנה השאלה היותר קשה – מי הפקיד שיהיה מוכן להקריב את משרתו לשם ייעול המשק? ועד כמה תעלה האבטלה? והאם הדבר לא יסכן את המדינה בעידן של "טרור מקוון"? אני חושש שלנוכח היות המציאות דבר הוליסטי, תוכנית ליניארית לטפל רק בפקטור "X" היא לא יעילה. מצד שני, כיצד מגייסים בני-אדם עם תוכנית לא-ליניארית?

    Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *