באי כוח - מקרה מבחן--זמני
במהלך הצבעות "מה צריכה להיות הצהרת המפלגה הרשמית?" ו"אלו עקרונות יסוד צריכים להיות עקרונות היסוד הרשמיים של המפלגה?" שנערכו בין התאריכים 17 לאפריל 2011 ל-24 לאפריל, נעשה שימוש רציני ומסיבי במובילי דעה. שימוש ראשוני זה יכול להעיד על היתרונות והחסרונות של שיטה זאת, ועל השינויים הנדרשים להעשות בשיטה זאת, כדי להבטיח את המשך שיגשוג המפלגה והדמוקרטיה.
תוכן עניינים |
תאור המקרה
לקראת הצבעות "מה צריכה להיות הצהרת המפלגה הרשמית?" ו"אלו עקרונות יסוד צריכים להיות עקרונות היסוד הרשמיים של המפלגה?", אסף מוביל הדעה, דויד אלכסנדר כ-14 תומכים, שלמעשה מעניקים לדויד כוח הצבעה של 15 קולות.
בשתי ההצבעות, היה די בכוח שדוד צבר, כדי להכריע את ההצבעה לטובת הבחירה של דוד. בהצבעה הראשונה (על ההצהרה), היו 7 חברים שהצביעו ישירות על אפשרות א'. 5 חברים שהצביעו ישירות לאפשרות ג', ו-14 חברים שהצביעו כולם בעקיפין דרך דוד לאפשרות ב' (שדוד עצמו כתב), כך שבסה"כ הצביעו לאופציה זאת 15 חברים. גם בהצבעה השנייה, העוסקת בעקרונות היסוד, הצביעו 18 איש על אפשרות א' (3 ישרות, 1 דוד, 14 דרך דוד), ועל אפשרות ב' הצביעו ישירות 11 חברים.
לפני שנמשיך בבדיקת המקרה, ראוי לציין כי דוד פעל על פי כל הכללים שהציבה המפלגה, ולא חרג מהם במאומה. ולכן, אין זאת אחריותו הבלעדית של דוד להתנהלות, אלא גם של מעצבי החוקים של המפלגה.
בעיות במקרה
כבר למתבונן מן החוץ, נראה שיש בעיה בדרך ההתנהלות. בשני המקרים, דעתם של אנשים שקראו את המסמכים ישירות, והיו פעילים מסיביים בתנועה, לא התקבלה, והיא הוכרעה על ידי רוב שרובו כלל לא פעיל, וכנראה מעולם לא קרא את המסמכים, והם נשענים על החלטה של אדם אחד. מקרה זה מציב מספר בעיות דמוקרטיות, ואנו מבקשים לבררן ולראות מה יכולות להיות הבעיות הדמוקרטיות, וכיצד ניתן לפותרן.
אחריות
הבעיה הראשונה היא בעיית האחריותיות. בכל קבוצה, ישנם מקבלי החלטות, שצריכים לשאת באחריות תוצאות החלטותיהם, והם גם צריכים ללמוד מהתוצאות ולשפר בעתיד את ההחלטות. אנו מציעים כי מקרה זה של מובילי-דעה מראה את כשל האחריותיות, ואת הצורך להכניס מנגנון אחריותיות למערכת הדמוקרטית שאנו בונים.
נושאי סיכון
נראה מהמרשימה של האנשים שמיוצגים על ידי דוד, כי הם אינם חברים מלאים, ואולי אף תומכים במפלגה. מתוך המצביעים של דוד, מוכרים כפעילים רק עדי שטרנברג, אורי אמיתי ומרק ולצר. אחת מהן היא אשתו של דוד (אורלי לוי). אחד מהם שמואל שוחט, הוא חבר של דוד, שבשיחה שהייתה לנו היה נראה שהוא אינו תומך בדמוקרטיה ישירה. כל שאר המצביעים, אינם פעילים מוכרים, לא ראינו שהשתתפו בדיון, ולא ברור מדוע תמכו דווקא בדעתו של דוד, מלבד זה שהוא אולי מכיר אותם.
לכן, מלבד הפעילים שתמכו בדויד, אין לנו מידע כי האחרים אכן מעוניינים בדמוקרטיה ישירה, וכי הצלחת המפלגה אכן חשובה להם. כתוצאה מכך, אם הם אינם תומכים בדמוקרטיה ישירה, הם לא ירגישו בתוצאות של החלטות שגויות שהתקבלו בשמם. הם לא יפגעו, אם המפלגה תיכשל.
לכן, יש צורך לוודא כי מי שמקבל החלטות, ההחלטות צריכות להיות רלוונטיות עבורו. אחת הדרכים לעשות זאת, היא לראות כי האדם מוכן לשים סוג מסוים של תרומה למפלגה, כדי להראות רצינות (כמו דמי חבר, או השקעה בהגעה לפגישות והשתתפות בפעילות).
יידוע הבוחרים בבחירה שנעשתה בשמם
כמו כן, לא ברור האם האנשים יודעו בבחירות שנעשו בשמם. יש צורך לברר זאת.
למידה
מובילי הדעה גורמים לכך, שלא יהיה צורך בדיון לשם קבלת החלטות. כתוצאה מכך, עיקר המשחק הופך להיות מי יגייס יותר קולות. הדבר הופך את הדמוקרטיה הדינאמית, למשחקים פוליטיים שחורים ולא דילברטיביים.
התהליכים הדיוניים (דיליברטיביים) הם שמאפשרים לקבוצה ללמוד, ובהעדרם, הקבוצה אינה לומדת, ואינה יכולה לשאת באחריות, כפי ששוטה/חולה-רוח/ילד או מפגר אינם יכולים לשאת באחריות.
פתרונות
אפשרות: ביטול מובילי הדעה
מובילי דעה מונעים לימוד, מאפשרים להכניס פנימה אנשים שאינם נושאים באחריות, ומכניסים משחקים שחורים. לכן יש לבטל את מובילי הדעה.
אפשרות: הגבלת כוחם של מובילי הדעה
כדי לאזן בין הצורך של כלל הציבור להביא את עצמם לידי ביטוי, גם אם אין להם משאבים לקרוא את החוקים ולהשתתף בדיונים, ובין הצורך ליצור דיון, יש אולי ליצור את המגבלות הבאות: כוח של מוביל דעה לא יעלה על 150 איש (מספר דנבר), המאפשר הכרות אישית, הדרושה לבוחרים כדי להכיר את בא הכוח ולסמוך עליו. המגבלה השניה היא שלא יעלה כוח של בא כוח על 1/120 מהמצבעים, כדי להבטיח שההכרעה בדיון, נוצאה לאחר דיון בין הרבה משתתפים.
אפשרות: אי הגבלת כוחם של מובילי הדעה
אנא נמקו...
