רישיון להורות – פתרון אחר

בפוסט ששלח יהונתן קלינגר "רישיון להורות", הציע יהונתן כי יש לתת רישיון להורות, כדי למנוע אלימות. נדב פרץ בפוסט משובח, הסביר מדוע הרעיון של רישיון הורות, יהווה כלי בידי הממשל למשמע את האדם, עד למידת קיצוניות בלתי נסבלת. יחד אם זאת, נדב לא הציג פתרון אחר לבעיית האלימות הגוברת בתוך ומחוץ למשפחה. בפוסט זה אנסה להתוות דרך לפתרון אפשרי. הערותיכם תתקבלנה בברכה.

קלינגר טוען, כי מקור האלימות הוא בחברה שתופסת את האלימות כדרך ולא כאיסור, לאור הסקר שהתפרסם ב-NRG. ועל פי הבסיס התרבותי שניתן למצוא במקורתינו במשפט מספר משלי "חושך שבטו שונא בנו" (משלי, י"ג, כ"ד).

האם ענישה גופנית אכן גורמת לאלימות בחברה?

נתחיל ראשית בתצפיות; כאשר גדלתי כנער בחברה הישראלית, של שנות ה-80, עוד בתרם בג"ץ פסק שאסור להכות ילדים, וענישה גופנית היתה מקובלת יותר, יכולתי ללכת לבית הספר בבטחה יחסית. במקרה הכי גרוע, יכלותי לצפות לאיזה עבריין צעצעוע, שיזמין אותי לגמור את העניין כמו גברים אחרי בית הספר. אירועים כאלו היו נדירים מאד, ובד"כ הסתימו באיומים בלבד. כיום, לאחר פסיקת בג"ץ בנושא, אין זה נדיר שתקרית אלימה בבית הספר, או בפאב עלולה להסתיים ברצח או בחבלות קשות. האלימות החברתית, מאז פסיקת בג"ץ רק עלתה.

יתכן כמובן שגורמים נוספים יצרו את העליה באלימות כמו צפיפות אוכלוסין גוברת וחשיפה לתכנים אלימים יותר בטלויזיה (אנחנו גדלנו על קישקשתא). אני אנסה להראות כי לפסיקת בג"ץ יש קשר לעליה ברמת האלימות.

כדי להראות זאת יש להסביר כיצד ענישה גופנית קשורה לעיצוב אופי האדם. תיואריה שאינשטיין מעלה במכתב – Why Socialism (תודה ל-"כוסית" על הההפניה), תוכל לאפשר לנו לזהות את הקשר. על פי אינשטיין האדם מכיל בתוכו שני הוויות שונות בו זמנית. בהוויה אחת הוא סולטיר ובהוויה שניה הוא חברתי. בראשון שולטים יצרים אגואיסטים, כמו רצון לשמור משאבים לעצמו, דחפים מיניים חזקים ודחף לאלימות. ובשני יצרים חברתיים, כמו רצון לעשות טוב לאחרים ולהיות אהוב. האדם, כך לפי אנשטיין צריך לאזן בין האלמנטיים הללו.

אני אטען כי, במהלך תהליך החיברות, לומד האדם לעכב יצרים אישיים, לטובת רווחים בתחום החברתי. כך לדוגמא, ילד לומד להתחלק עם אחיו בחבילת ממתקים, כדי לקבל שבח ואהבה מהוריו. בתהליך החיברות אנו אמורים, לפתח בילד יכולת הולכת וגוברת לעכב את היצרים האישיים, לטובת יצרים חברתיים.

נראה כי בחברה המודרנית, תהליך החיברות נפגע. הורים המפתחים קריירה, נמצאים פחות שעות עם ילדיהם, ולכן יש להם פחות זמן לחברת אותם. גם כשההורים כבר מגיעים הביתה, הפניות הנפשית והריגשית שלהם הולכת ופוחתת. כיום, תודות לטכנולוגיה, גם אין ההורים צריכים להעסיק את ילדיהם. ישנה טלויזיה (בעלת תכנים אלימים), ומשחקי מחשב, שמחליפים את ההורה בתהליך החיבורת. כתוצאה מכך, אין הילדים לומדים לעכב את הדחפים האישיים. נהפוך הוא, בחלק מתוכניות הטלויזיה ומשחקי המחשב, הילד מקבל פרס על אלימות. חלק מהמדיה המודרנית, נועדה לספק דחפים מידיים, שהם בדרך כלל היצרים האינדובידואליסטים. ולכן כתצאה מחוסר בפניות ההורית ומהשיעבוד למדיה, נוצרת קרקע פוריה לגדילתם של בני-אדם שאינם שולטים ביצרים האישיים שלהם, ולכן האלימות הפיזית והמינית בחברה גדלה.

ועדיין, כיצד תורמת או לא תורמת הענישה הגופנית להורדת או הגברת האלימות?

חלק מהפרקטיקה העתיקה של חיברות השתמשה בענישה גופנית כדי ללמד את הילד לעכב יצרים סוליטריים. כך, כאשר ילד למשל שיקר או גנב דבר מה, הכאב גופני שספג כתוצאה מהמעשה, גרם לו ללמוד להימנע מעשיית המעשה, (לא תמיד זה מצליח, לפעמים הילד לומד לא להיתפס). נכון, שימוש באלימות כלפי ילד מלמדת אותו לפתור בעיות בדרך אלימה, ולכן כנראה במקורותינו הבינו כי הענישה הגופנית היא רק למצער, כאשר שום דבר אחר לא עוזר. כך, המשפט המפורסם שציטטתי בראשית הפוסט נושא את ההמשך החשוב "חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שוחרו מוסר" (ספר משלי כולו עוסק בחינוך, ויש בו רק חצי שורה על ענישה גופנית). יתרה מזאת, גם אם נאלץ הורה להגיע לענישה גופנית יש להכיל עליה כללים מגבילים, שאם לא כן, יהפכו את הילד לאלים. במסורת היהודית, נאמר שעיקר עבודת החינוך היא בהוראת המוסר וקירוב הילד באהבה, אל הדרך הראויה (כל אחד יבחר לו את הדרך הראויה, על פי מוסרו האישי). הענישה הגופנית, צריכה לבוא רק באין ברירה, ורק לאחר מחשבה וללא כעס. הענישה גם צריכה להיות מוגבלת למכה חלשה (כמו פליק). אסור בשום שלב שהילד ירגיש שלא אוהבים אותו. הוא צריך להבין שעשה מעשה שאינו ראוי ועל כך הוא נענש, ואין אהבת ההורה תלויה בדבר.

יש לציין, שכנראה הורים בעלי יכולת כריזמתית גבוהה יכולים להוביל ילד אל הדרך המוסרית, ללא שימוש בשום ענישה גופנית, ולוואי שכולם היו כאלה, אך לא כולם חוננו ביכולות כריזמתיות, ולעיתים על אנשים ללא יכולת כריזמה להשתמש בענישה גופנית. אם לא יעשו זאת, יתקשו ללמד ילדיהם לעכב יצרים אגואיסטיים.

לכן, למעשה פסיקת בג"ץ, האוסרת על הכאת ילדים לצורך חינוך, גורמת לעליה ברמת האילמות. אם בג"ץ היה רוצה לתרום למיגור האלימות, היה עליו להגביל את הענישה הגופנית, ולא לאוסרה כליל.

לבסוף, אם עלינו להציע פתרון מעשי, אני חושב שזה יהיה להקים בית ספר להורים שילמד הורים כיצד לחברת את ילדיהם (ועדיף בשיטות יעילות שלא יצריכו שימוש בענישה גופנית). יתכן, שכדי לקבל סיוע מהממשלה, כמו ביטוח לאומי, על ההורים יהיה לעבור בית ספר להורות בציונים טובים.

Facebook Comments

92 thoughts on “רישיון להורות – פתרון אחר”

  1. דרומי

    אני חושב שאתה מפספס את הבעיה העיקרית, לפחות שלי, בענישה גופנית – אני לא רואה באלימות כלי לגיטימי בשום סיטואציה, אלא במקרים קיצוניים אל מול אלימות נגדית, וחינוך הוא לא יוצא מכלל זה. יותר מזה – הדרך היחידה להעביר את המסר הזה בחינוך היא העדר אלימות.

    עוד דבר – למה אתה מניח שהורים שאין להם יכולות חינוכיות מספקות (אני לא אוהב את ההגדרה 'כריזמה') יהיו בעלי היכולת להבחין מתי ענישה גופנית היא לגיטימית ומתי לא?

    ואני חושב שאתה תולה קצת יותר מדי בפסיקת בג"ץ – פסיקת בג"ץ נגד ענישה גופנית באה רק כשבחלקים ניכרים בחברה ענישה כזו הפסיקה להיות לגיטימית. כלומר – זה חלק מתהליך חברתי שלם של הסתייגות מענישה גופנית.

  2. talyaron

    דרומי,
    "אינני רואה באלימות כלי לגיטמי בשום סיטואציה". מדוע? מה הסיבה? בוא נניח שהכלל התנ"כי, "חושך שבטו שונא בנו" נכון. ובוא נניח שענישה גופנית, בפועל מפחית אלימות בחברה (נניח ויעשו על כך מחקרים וזה יוכח). האם גם אז תתנגד לאלימות? אם כן, מדוע?

    שוב, אני חוזר לבית ספר להורים. האינ חושב שאנו כהורים, אין לנו תמיד את הכלים הנכונים לחנך. אם הייתה שיטת חינוך טובה (ולא בטוח שאחת כזאת קיימת), היה חשוב שכל אחד שרוצה להיות הורה, יעבור בית ספר כזה. ואז תהיה לו יכולת להבחין מתי יש להשתמש בענישה גופנית (במידה שהיא אכן נחוצה).

    ענישה גופנית הפכה לא לגיטמית בתוך החברה שנכנה אותה, חברה אשכנזית-סוציאליסטית. הקביעה של בג"ץ גרמה לזה להתקבע גם בשאר החברה הישראלית.

  3. יהונתן

    שוב,
    א. אני לא בעד הצעת החוק, היא עלתה כנושא שהעלתי להזכיר לעצמי מה כתבתי על זה לפני מספר שנים. החוק עצמו הוא כלי, שאני חושב שהוא לא טוב.
    ב. "פסיקת בג"צ" היא לא הקביעה שהכאת ילדים פסולה. אלא החקיקה עצמה והאכיפה שלה. פסיקת בג"צ נגד ענישה גופנית היתה בשנות ה90 כשדובר על עינויים.
    ג. הורים מכים יוצרים חברה אלימה יותר. אין דרך אחרת להראות זאת. החברה שלנו כיום לא נחותה במספר ההורים המכים מאשר לפני 20 שנים, פשוט המכים נתפסים רע יותר.
    ד. אי אפשר להשתמש באלימות כדי לדכא אלימות, לא משנה איך תראה את זה – אחרת השימוש באלמיות עצמו מראה שהוא צודק. זו מעגליות – למה להשתמש באלימות? כי היא עובדת. אז איך נגרום לאנשים להבין שאלימות לא עובדת? נשתמש באלימות.

  4. talyaron

    יהונתן,
    א. קיבלתי
    ב. כנ"ל
    ג', ד'. הורים מכים יוצרים חברה אלימה יותר, אי אפשר להשתמש באלימות כדי לדכא אלימות. אלו שתי טענות שאתה טוען. יש להן כוח לוגי נהדר ואם היינו חיים לפני 400 שנים, כנראה שהייתי נוטה לקבל את טענתך. אלא שמאז, האדם התקדם. הוא גילה שהלוגיקה שלו, אינה זאת שמצווה על העולם לפעול. מאז ראשית המדע המודרני, אי שם במאה ה-17, האדם גילה כי הטבע מורכב יותר מכפי שהוא נראה בעיניים חשופות. חוקים מורכבים מאד, שולטים בהתנהגות התופעות. כדי לזהות את החוקים האמיתיים השולטים בתופעות החוקרים פיתחו שיטות מחקר, ועובדה קבוצתית שאיפשרו את חשיפה חוקים. חלק מהכללים של החקירה היו להציג תצפיות התומכות בטענות המעולות, להיות פתוח לביקורת, ולנסות ליישב את כל התופעות שהחוקרים רואים (כולן, לא רק אלו שמתאימות לתיאוריות), ולנסות ליישב את כל התצפיות הללו על בסיס מערכת הסברים אחת. המדענים פיתחו שיטות לבחור תיאוריות שהתאימו לתצפיות ולזנוח אחרות שלא התאימו לתצפיות.
    וראה זה פלא, היכולת לנתב את עצמנו בעולם המסובך הזה, עלתה לעין ארוך אל כל מה שהיה כאן עד לפני 400 שנים!. כנ"ל הדבר צריך היה להיות גם במדעי החברה, אך הללו לקחו את כל השגיאות שניתן לעשות בדרך וטעו בכל פניה. לכן, לצערי אין לנו כיום יותר הבנה חברתית משהיתה למיקיאוולי או לג'והן לוק, לפני 500 ו- 300 שנים.
    כדי להתחיל ולהתקדם, עלינו לפתח מדע חברתי שיפעל כפי שמדע צריך לפעול. אחרת, הסיכוי שלנו להביא לרווחתו של הפועל, או היכולת להשכין שלום יעלו בעשן של מליוני מילים שעוד ישפכו בבלוגים למינהם.

    לבסוף, הנה עוד תצפית שיכולה לאשש את טענתי שאי-אלימות יכולה להביא לאלימות ופשיעה.
    חבר אתיופי, שעלה לארץ בגיל 16, סיפר לי את הסיפור הבא:
    באתיופיה היה מקובל להכות, כאמצעי חינוך. גם המורים הכו בבית הספר, וכולם ראו בזה דבר ראוי. והכבוד לזולת ולמבוגרים היה שם דבר בחברה האתיופית. זו היתה קהילה כל כך שקטה ורגועה.
    כאשר עלו בני העדה לארץ, הם המשיכו במנהג ההכאה כאמצעי חינוכי. עד שילד אתיופי תבע את אביו בבית המשפט. האב כמעט והוכנס לכלא, והסיפור עבר בעדה כאש בשדה קוצים. כתוצאה מכך ההורים חדלו מלהכות את ילדיהם. התוצאה ,כך אומר ידידי, היתה שההורים איבדו כל סמכות על הילדים, והיום, לכן (על פי דבריו), צעירי העדה האתיופית מעורבים בפשע ואלימות. גיסי וגיסתי, שחיים בשדה ורבורג, ששוכנת ליד קרית מלאכי, גם מציינים כי עיקר הפורצים הם צעירים אתיופים.
    ועוד תצפית מאששת:
    גם אצל החרדים ההכאה מקובלת (גם מורים נוהגים להכות תלמידים). והחברה החרדית היא בעלת שיעור פשע ואלימות הנמוכים ביותר בחברה הישראלית.

    אולי בכל זאת, יהונתן, ענישה כאמצעי חינוכי מורידה פשע ואלימות?

  5. יהונתן

    א. לא מסכים עם הנתונים העובדתיים שהצגת (לגבי פשיעה ואלימות בחברה האתיופית והחרדית).
    ב. אם לא היה פשע ברוסיה הקומוניסטית כיוון שאנשים אוימו בכח הזרוע, זה אומר שצריך להשאיר את המשטר הזה? לא.

    אלימות היא לא פתרון, היא גם לא דרך רצויה. אלימות היא רק דרך לשמור על סדר שלא יכול להשמר אלא באלימות.

  7. דרומי

    לטל – אתה באמת שואל למה אני מתנגד לאלימות בכל מצב פרט כתגובה לאלימות?

    האם אתה חושב שאתה, כפרט, זכאי לנקוט ב"ענישה גופנית" גם נגד מבוגרים? בהנחה שלא, למה מבוגרים לא וילדים כן?

  8. talyaron

    יהונתן –
    א. מדוע אתה לא מסכים עם הנתונים? יש לך ראיה אחרת? יש לך סטטיסטיקה שמפריכה את הטענה שלי? אם יש לך הצג, אם לא, אז עליך לקבל את הנתונים העובדתיים שלי, ואז להתייחס לשאלה מחדש.
    ב. מי שמכיר את רוסיה יכול להגיד לך שהחברה הרוסית היתה ונשארה חברה מאד אלימה. כפי שחבר שלי שגדל ברוסיה, העיד "ברוסיה, מכות היו מכות".

    עם המשפט האחרון אני כמעט מסכים. הייתי מנסחו "אלימות היא פתרון רק כדי לשמור על סדר,כאשר אין דרך אחרת לשמור על סדר. בכל שאר המקרים יש לחפש פיתרונות לא אלימים".
    לפעמים, יש מיקרים בהם אתה כהורה אינך יכול לשמור על מישמוע הילד שלך ללא ענישה גופנית. אבל אם זה קורה לך יותר מידי, המשמעות שמשהו בדרך שאתה פועל אינה נכונה. אתה כהורה אמור לחברת את ילדך כמעט ללא ענישה גופנית. אם בכל זאת זה קורה לך, אזי אתה בבעיה, ומומלץ שתלך להתייעץ.

    האם נסכים על זה?

    אלעד –
    נכון, אני תמיד מתבלבל בין שני המקומות… (ולא משנה כמה מזכירים לי זאת) ט.ל.ח

    דרומי –
    לשופט, מכוח חוקים חברתיים, יש סמכות לשלול מאדם את חירותו, או לגזול מקינינו (לחיבו שלם קנס). לשוטר יש זכות, במידה ואני לא נשמע לו, להתשמש בכוח סביר כדי לעצור אותי. גם לי כהורה צריך שתהיה זכות, ללמד את ילדי, גם אם בענישה גופנית (שוב, תחת מגבלות), לעמוד בסטנדרטיים חברתיים, ולעכב את יצירו האגואיסטים. כמו שלשוטר ולשופט יש זכות, כך גם להורה יש זכות.

  9. תורין תריסלון

    בגלל שהילד לא חתם עם ההורה על שום חוזה, מותר להשתמש בכלי רק לטובת הילד ולא לטובתך.

    השקפה:
    היחס בין ההורה לילד הוא כמו בין ההורה לאיבר מהגוף שלו, כמו שהאדם מעצב את איבריו, איבריו מעצבים אותו, אדם לא יחתוך את בטנו כדי להיות רזה, אלא ישפיע עליה בצורה שתועיל גם לה.
    אך בעוד אדם לא מאוזן יכול לפגוע בברכיים שלו, למשל, כי הוא מאמין שהוא צריך לרוץ הרבה על אספלט, הילד הופך בהדרגה לעצמאי ומצטרף לחברה, וההורה מחוייב כלפי החברה לכך שהילד יצטרף אליה במצב אופטימלי.

  10. talyaron

    אני חייב להגיד שלא הבנתי.
    מדוע שילד יהיה צריך לכתוב חוזה עם ההורה? קיים כבר שהממשלה חוקקה שעל פיו הילד באחריות ההורה עד גיל 17.

    מדוע הליד אינו ישות עצמאית, שתפקיד ההורה הוא רק להכינו לחיים עצמאיים?

    אנו רואים לצערנו כי יש הורים שבמודע פוגעים בילדיהם (כמו אונס וכיוב'). האם הורים אלו גם פוגעים בעצמם על ידי שבירת בירכהים?

  11. תורין תריסלון

    א. אם מישהו שאתה בכלל לא יודע על קיומו, יכתוב חוזה בין מישהו אחר לבינך ויחתום עליו בשמך, תהיה מחויב לחוזה הזה?
    ב. אם הילד הוא אכן יישות עצמאית, הוא לא צריך הכנה לחיים עצמאיים ואפשר פשוט לשלוח אותו לחופשי.
    לכל אחד יש מידה מסוימת של עצמאות ומידה מסוימת של תלות, ילד הוא פחות עצמאי ותלוי בהורים או אפוטרופס.

    ג.בטבע, הולדת ילדים היא חלק ממחזור חייו של אדם והיא חלק מהתהליך של שכפול והעברת המידע הגנטי לדור הבא. ילד פגוע הוא פגיעה בתהליך. מי שמתייחס לילד בתור חפץ או כלי, יכול להקריב את הילד למען מטרה מסוימת, אלא שהילד לא שייך רק לו משום שהוא עצמאי במידה מסוימת והולך ומשתייך לחברה(שבדמוקרטיה שייכת גם לו) לכן הוא לא יכול לפגוע בו למען עצמו.

  12. Pingback: רשיון להורות וליברליזים » I’M JUST THE GARBAGE MAN

  14. adipex medication phentermine

    Good site. Thanks:-)
    http://aulzumd6.t35.com/phentermine-hcl/fastin-phentermine.html fastin phentermine
    http://aulzumd6.t35.com/phentermine-hcl/37-5mg-phentermine.html 37 5mg phentermine
    http://aulzumd6.t35.com/phentermine-hcl/buy-phentermine-cod.html buy phentermine cod
    http://aulzumd6.t35.com/phentermine-hcl/buy-cod-phentermine.html buy cod phentermine
    http://aulzumd6.t35.com/phentermine-hcl/adipex-medication-phentermine.html adipex medication phentermine

  17. description tramadol

    Nice site. Thanks!
    http://pgehfku2.t35.com/tramadol-hcl/description-tramadol.html description tramadol
    http://pgehfku2.t35.com/hydrocodone-lortab/hydrocodone-lortab.html hydrocodone lortab
    http://pgehfku2.t35.com/hydrocodone-lortab/hydrocodone-bitartrate.html hydrocodone bitartrate
    http://pgehfku2.t35.com/hydrocodone-lortab/hydrocodone-apap.html hydrocodone apap
    http://pgehfku2.t35.com/hydrocodone-lortab/hydrocodone-addiction.html hydrocodone addiction

  18. Pingback: Alessandra private blog

Comments are closed.