כחלק מהשאלה כיצד יכולה יהדות ודמוקרטיה לשבת בכפיפה אחת, אני אציג טענה כי עיקר היהדות הוא החיפוש והישום של צדק ומשפט.
רבים רואים ביהדות, דת עתיקה המכילה בתוכה מצוות, מסורות ואופן חשיבה יחודי. לכל זרם ביהדות יש את הדרך שלו לראות את היהדות. הזרם הדתי לגווניו, רואה ביהדות, ציווי אלוהי, דרך חיים שיש לקיים את בה את חוקיו של הקב"ה, לפרטי פרטים, כשמטרת הפעולות הן להביא את המשיח ואחרית הימים. היהדות הדתית רואה בתורה, בנביאים, בכתובים ובתורה שבעל-פה, כמביאי דברו של הקב"ה, וכמקור הסמכות לצווי החיים. לעומתם, הזרם החילוני רואה את היהדות כדרך חיים מסורתית, בעלת ציביון של חגים ומנהגים, שיש בידי האדם הפרטי לקבל או לדחות, על פי שיקול דעתו. היהדות או היהודים נתפסים על ידי הזרם החילוני, על פי תפיסות אירופאיות של עם ולאום. מאפייני החיים החילונים נקבעים על ידי המסורות המקובלות עליהם, והן על ידי זרמי מחשבה, כמו סוציאליזם, קפיטליזם, לאומיות וקומוניזם, שמקורם באירופה וארה"ב. בזרם החילוני, מקור הסמכות הוא המדע וההיגיון האנושי.
אך האם אלו עיקרי היהדות, כפי שראו אותם מכונני היהדות? כדי לבחון את השאלה אני מציע לחזור לתנ"ך אל ישעיהו בן אמוץ, אשר ניבא בממלכת יהודה בשנים 759 לפנה"ס עד סביבות 710 לפנה"ס. נבואת ישעיהו כמו גם נבואת נביאים רבים אחרים התקיימה סביב נפילות ממלכת ישראל וממלכת יהודה.
בתחילת ספרו, אומר ישעיהו את הדברים הבאים (לכל פיסקה אני מוסיף תרגום לנוחות אלו שלא בקיאים בשפה התנ"כית):
"למה-לי רוב-זבחיכם יאמר ה', שבעתי עולות אילים וחלב מריאים; ודם פרים וכבשים ועתודים, לא חפצתי. כי תבואו, ליראות פניי–מי-ביקש זאת מידכם, רמוס חצריי. לא תוסיפו, הביא מנחת-שוא–קטורת תועבה היא, לי; חודש ושבת קרוא מקרא, לא-אוכל אוון ועצרה. חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עליי לטורח; נלאיתי, נשוא. ובפרישכם כפיכם, אעלים עיניי מכם–גם כי-תרבו תפילה, אינני שומע" (ישעיהו, א' י"א – י"ד)
תרגום: אינני רוצה את הזבח שאתם זובחים לי בבית המקדש (דבר הקב"ה). נמאס לי מכל האילים, והבהמות המפותמות. ודם פרים וכבשים ועיזים לא רציתי. מי ביקש מכם להגיע לבית המקדש. אל תביאו לי מתנות חינם. קידוש החודש (מנהג הנהוג עד היום בחברה הדתית), שמירת שבת, ימים קדושים. כל חגיכם שנאה נפשי (הקב"ה הוא השונא). וכאשר תתפללו, אינני שומע.
מדוע ישיעהו אומר דבר כל כך קשה? האם אין העיקר של היהדות תפילה, שבת, הבאת קורבנות לקב"ה? כנראה שלא. לפי המשך הפסוק ניתן להבחין בעיקר היהדות:
"ידיכם, דמים מלאו. רחצו, היזכו–הסירו רוע מעלליכם, מנגד עיניי: חדלו, הרע. למדו היטב דרשו משפט, אשרו חמוץ; שפטו יתום, ריבו אלמנה." (ישעיהו, א' ,ט"ז – י"ז)
תרגום: באחריותכם דם של אנשים חפים משפע שנרצחו. הפסיקו את מעשיכם הרעים. לימדו היטב כיצד לעשות משפט, למדו את הרשעים ללכת בדרך הטוב, צרו מערכת משפט שבה לחלשים בחברה (היתום והאלמנה, בחברה העתיקה), יזכו למשפט הוגן, כמו גדולי העשירים.
כלומר, עיקר היהדות הוא לשפוט בצדק בני אדם?
כנרא שכן. וראו את המשפטים הבאים הלקוחים מתוך ישיעיהו:
"איכה הייתה לזונה, קריה נאמנה; מלאתי משפט, צדק ילין בה–ועתה מרצחים. כספך, היה לסיגים; סובאך, מהול במים. שרייך סוררים, וחברי גנבים–כולו אוהב שוחד, ורודף שלמונים; יתום לא ישפוטו, וריב אלמנה לא-יבוא אליהם." (שם, א', כ"א – כ"ג)
תרגום: כיצד נעשתה ירושליים למקום של שחיתות. אני (הקב"ה) לימדתי אותה לעסוק במשפט ובצדק, ועכשיו מלאה היא מרצחים. עם ישראל מרמה במסחר, מנהיגיו, מושחתים, וחברי פושעים. כל המנהיגים אוהבים שוחד. והמנהיגים שכחו לשפוט את העם בצדק.
המיקרה האחרון מוכר לנו? (מנהיגים מושחתים, אוהבי בצע, חברי פושעים)?
וישעיהו ממשיך.
"ה'במשפט יבוא, עם-זקני עמו ושריו; ואתם ביערתם הכרם, גזילת העני בבתיכם. מה-לכם תדכאו עמי, ופני עניים תטחנו" (ישעיהו, ג', י"ד – ט"ו)
תרגום: הקב"ה ישפוט את המנהיגים, שגזלו את העניים.
"ויקו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה." (שם, ג', ז')
תרגום: הקב"ה, קיווה שעמו ישפוט בצדק, והנה שחיתות, וצעקות הנגזלים.
ישעיהו ממשיך בדוגמאות רבות אחרות בנוגע למרכזיות המשפט והצדק (ראו: ה', י"א; ה', ט"ז; ה', כ'; ט' ו'; י, א'; כ"ו ב').
אך מדוע המשפט והצדק הם מרכז עולמו של הקב"ה? את התשובה ניתן למצוא דווקא אצל ג'והן לוק, פילוסוף בריטי בן המאה ה-17, והוגה הדמוקרטיה המודרנית.
"הנה השימוש הבלתי צודק בכח הוא הקובע מצב של מלחמה כלפי אדם אחר. כי מי שפורץ לתוך ביתי, ומשלח אותי מתוכו בחוזק יד או מי שנכנס לביתי בדרך שלום ועל ידי השימוש בכוח מרחיק אותי מתוכו, – שניהם עושים דבר אחד, אם נניח שנתונים אנו במצב כזה שאין לנו שופט משותף עלי אדמות אשר אוכל לפנות אליו לעזרה, ואשר שנינו אנוסים לציית לו; אם כן השימוש הבלתי צודק בכח הוא המעמיד את האדם במצב של מלחמה כלפי אדם אחר" (לוק, על הממשל המדיני, פסקה 181).
"כשמקימים בני-אדם חברה, עיקר התכלית שלנגדם היא שיוכלו ליהנות מקנינם בשלום ובבטחון, והמכשיר והאמצעי העיקרי לתכלית זו הם החוקים הנקבעים באותה חברה". (שם, פסקה 134)
כלומר, על פי לוק, אם בני האדם רוצים לחיות בחברה מדינית, עליהם לכוננן מערכת חוקים, צודקת, שבה שופטים ישפטו משפט צדק בין יריבים. ללא משפט צדק זה, תידון החברה למלחמות פנימיות ולהתפוררות, ולכן המשפט והצדק הם יסוד החברה.
ואכן מוסיף ישיעהו ואומר:
"ויגבה ה' צבאות, במשפט; והאל, הקדוש, נקדש, בצדקה." (ישעיהו, ה', ט"ז)
תרגום: עוצמתו של הקב"ה במשפט, והאל מקודש על ידי ההלוכים בדרכו בעשיית משפט צדק.
קידוש השם נעשה, על יד צדק ומשפט, ולא על ידי תפילה, וחג ומועד (יש לקרוא צדקה , כצדק).
וגם ירימיהו הנביא מוסיף:
כה-אמר ה' צבאות, אלוהי ישראל, היטיבו דרכיכם, ומעלליכם; ואשכנה אתכם, במקום הזה. אל-תבטחו לכם, אל-דברי השקר לאמור: היכל ה' היכל ה', היכל ה' המה. כי אם-היטב תיטיבו, את-דרכיכם ואת-מעלליכם: אם-עשה תעשו משפט, בין איש ובין ריעהו. גר יתום ואלמנה, לא תעשוקו, ודם נקי, אל-תשפכו במקום הזה; (ירמיהו, ז, ג' – ו').
תרגום: הקב"ה ישוב אליכם, אם לא תבטחו בדבר השקר, שבית המקדש יצילכם. אלא, היטיבו את דרככם, עשו משפט בין איש לרעהו, שיפטו בצדק גר, יתום ואלמנה. ואל תגרמו לשפיכות דמים במקום הזה.
ומדגיש:
"כה אמר ה', אל-יתהלל חכם בחכמתו, ואל-יתהלל הגיבור, בגבורתו; אל-יתהלל עשיר, בעושרו. כי אם-בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי–כי אני ה', עושה חסד משפט וצדקה בארץ: כי-באלה חפצתי, נאום-ה'." (ירמיהו, ט', כ"ב – כ"ג)
הן על פי דבירי ישעיהו והן על פי דברי ירמיהו, עיקר חפצו של הקב"ה, הוא עשיית הצדק והמשפט. ירמיהו אף מגדיל לומר כי למעשה הקב"ה = חסד משפט וצדק.
אני אמנם לא יודע בדיוק איך לקיים דיון במערכת שאליה קישרת בפוסט האחרון אבל תרשה לי להביע את דעתי בנושא פה.
עם רוב מה שאמרת פה לגבי משמעות התנ"ך ועיקרו אני מסכים (חלק מהדברים הללו למדתי לבגרות שלי בתנ"ך).
האם אפשר להסיק מכך משהו לגבי הדת היהודית? אני בספק. מדוע? בגלל שבאותה תורה אפשר למצוא דברים אחרים. אכן הקטעי שכתבת קיים, אבל יש עוד המון קטעים מהתנ"ך שאומרים אחרת. שווניזם. שנאה. וגם טוב. הכל אפשר למצוא בתנ"ך. לא למדתי את כל הדתות בעולם ולא התמחתי באף אחת, אבל יש לי תיאוריה כזאת שאומרת שדת לא משייכים לטוב או רע ואין לה "עיקר אמיתי". אי אפשר לאפיין בני דת מסויימת כמו יהודים או מוסלמים. הכל שאלה של מי הרב או המופתי. הדעה של הרב היא שתקבע בסופו של דבר מה יעשו היהודים. מי שלמד תושב"ע יודע את זה טוב מאוד עם כל העיוותים שעושים לכתוב בתנ"ך.
מעבר לכך – תראה את הדתיים של היום. האם הם מקיימים את הדת כפי שתיארת פה?
אז אולי בתיאוריה יכול להיות שאתה צודק. אולי את טועה. אבל זה לא ממש משנה. כי בשטח זה לא מה שקורה.
לא התכוונתי לטעון שהיהדות של היום פועלת לפי העיקר של בצדק ומשפט (ואני מבין שזה השתמע מהפוסט). אני חושב שכותבי התנ"ך התכוונו לכך שהעיקר הוא צדק ומשפט. אני אשתדל להביא עוד דוגמאות בפוסטים הבאים. אני חושב שהיהדות של ימינו (הדתית), אינה מתעסקת בעיקר. היא מתעסקת בתפל, או בנלווה, כלומר במינהגים.
"אני חושב שהיהדות של ימינו (הדתית), אינה מתעסקת בעיקר. היא מתעסקת בתפל, או בנלווה, כלומר במינהגים."
אני מסכים איתך. השאלה היא מה תעזור הטענה שלך בהנחה שהיא כן תצליח לקבל יותר בסיס מאשר ציטוטים מחלקים מהתורה (שלדעתי, ככלל, כוללת עוד ציטוטים למיליון מסרים אחרים – אחרי הכל לא מדובר בכותב אחד ויחיד). סך הכל במקרה כזה או שאתה משכנע את המשוכנע ומי שמאמין בתנ"ך ושומר מצוות קרוב לודאי שלא ממש ירצה לשמוע כל עוד אתה טועם שהדברים האלו נכתבו על ידי אדם.
לגבי המסרים, אני די משוכנע שאוכל להראות את טענתי מעבר לספק סביר, אך לצורך ההצגה, אזדקק לספר שלם… נראה, אולי בפעם אחרת 🙂 .
אני גם מסכים איתך שבדרך בה כתבתי, לא אגרום לאדם מאמין להסכים כי העיקר ביהדות היא רדיפת הצדק המשפט והחסד. לשם כך, ידרש פרויקט רחב יותר, של דיאלוג.
עכשיו אני מבין, כי כדי להסביר דבר מהסוג הזה, הן לציבור החילוני, והן לציבור הדתי, תידרש מצידי עוד הרבה עבודה.
אז זהו שהתפיסה שלי אומרת שלא מדובר בהסבר אלה שינוי הציבור היהודי. לא שאני רואה בזה משהו רע.
למשל הרבה פעמים כשמדברים על שילוב של היהדות והדמוקרטיה מדברים על יהדות שחוזרת להשתנות ולהתפתח כמו שפעם היתה. כשחושבים על זה – יוצאת לך היהדות שהמדינה שלנו היום לא מכירה בה – היהדות הרפורמית.
מעניין עד כמה שונה הפואנטה של מה שאתה רוצה לומר מלהיות מדינה יהודית רפורמית.
כן. במידה רבה אני רואה את היהדות החדשה שונה מהיהדות שקיימת כיום, אבל יחד עם זאת היא יונקת הרבה מאד מתוך היהדות הישנה. אני טעון כי עיקר היהדות היא תורת חיים חברתית מתוקנת, שבמרכזה יש אמת, צדק, משפט, חסד וכבוד. במידה רבה אני חושב שחז"ל פעלו כדי לקיים חברה כזאת, אך השיטה שלהם להגיע לחקר האמת היתה מיושנת (והתבססה על לוגיקה של המשנה והגמרא, שנדמה כי היא שגויה). אני חושב, שחז"ל בנו, באמצעות ההלכות, והדיון התלמודי, אופי חיים שאיפשר לאדם הפשוט להתחבר בצורה מעשית לחסד ולצדק. וכך האדם הפשוט, ביחד עם שאר באי הקהילה היהודית יצרו קהילת חסד וצדק. נדמה לי כי זה היה אחד הדברים שאיפשרו לקהילות היהודיות בגולה לשרוד בתנאים קשים במיוחד. הבעיה היא שוב, שהלוגיקה שבה השתמשו חז"ל היתה שגויה, ולכן עם הזמן, הצדק והחסד התעמעמו (בעיקר הצדק). אני מבקש לקחת מחוכמת חז"ל, אך לבנות מחדש, מהיסוד, תורת צדק וחסד חדשה, שמבחינתי גם מחוברת לסוג חדש של דמוקרטיה (סוג של דמוקרטיה ישירה), ויחד איתה למצוא דרך לחבר את האדם הפשוט והחברה לדרך מתוקנת.
לגבי הרפורמים, אינני חושב שהם הולכים בדרך הנכונה. הרפורמים אינם מנסים לחפש את חוקי האדם, הצדק והחסד, אלא לעשות מה שנוח, או מה שנחשב "נחמד", בעיני אומות העולם. יחד עם זאת, ההכרות שלי אתם די שיטחית, ואשמח לשמוע שאני טועה.
אני בעצמי לא מבין בנושא.
אני כן מבין שגישה חדשנים של יהדות שמשתנה ולא עומדת במקום כמו מה יש בארץ – זה אמור להיות הרעיון של הרפורמים.
שוב, מה שאתה אומר נכון לגבי מיליון ואחת קהילות אחרות. אני באמת מאמין שאיזו דת, והאם דת זה לא באמת משנה.
אם אתה יהודי אתה פועל לפי הרב שלך לטוב ולרע.
אם אתה מוסלמי אותו הדבר.
אם אתה נוצרי אותו הדבר (קח לדוגמא את המסר של להפנות את הלחי השנייה מול רציחת היהודים).
בקיצור זו שאלה של גישה.
גם בן אדם לא מאמין יכול לחיות בגישה שלילית או חיובית.
עצם השפיטה של "חיובי" מול "שלילי" לא ממש נכונה אבל נניח שמדובר בסבלנות כלפי האחר.
מה שאתה מנסה ליצור זו אחידות כלל לאומית שמי שלא יכול להשתייך אליה (ערבים למשל) יוכל לפחות לסבול אותה.
אולי זה הגיוני… אבל אני חושב שיש אפילו יותר סיכוי שהמדינה תהפוך למדינת כל אזרחיה, עם דמוקרטיה מלאה – שלזה גם ככה יש סיכוי נמוך
רפורמים אני פחות מכיר, אבל את הנצרות אני מכיר די טוב, וגם את האיסלאם, אני מכיר בצורה סבירה.
מבחינתי הבעיה עם המוסר הנוצרי (וגם ההומניסטי), הוא שהוא אינו קשור לאופי האדם. הוא יכול להגיד לך "להפנות את הלחיה השניה", אך בפועל אם תפנה את הלחי השניה, כנראה שהאויב שלך ינצל זאת, כדי להכניס לך עוד אחת (והאמת היא שבפועל הנוצרים היו תמיד כובשים די אכזריים). כל אחד מאיתנו לומד, כי עליו לשמור על המרחב (ספייס) שלו, ואם הוא יתן בלי גבול, כפי שהנצרות מציעה, בד"כ נצלנים מיד יזהו זאת ונצלו זאת. אני חושב שזו תופעה די ברורה וידועה.
נדמה לי כי אם נרצה לבסס חברה על עקרונות מוסר וצדק, עלינו להבין טוב יותר את טבע האדם, ולבסס את המוסר שלנו על טבע האדם, ולא על סיסמאות קליטות שנראות כמו מוסר. לשם כך עלינו לפתח את הבנתנו את טבע האדם דרך המחקר הפסיכולוגי והמחקר החברתי.
הערכה שלי היא שדרך המחקרים הללו, נגלה כי המוסר היהודי היה הקרוב מבין כל מוסרי הדתות (פשוט כי אני מתעניין בתחומים אלו, ורואה שלשם חותרים המחקרים), למוסר ה"טבעי". אבל בינתיים, אני מחכה שהמדעים הללו יבשילו, ויתנו לנו תוצאות ברורות מספיק.
אני מניח כי כאשר נצליח לפתח דרך חיים מוסרית נכונה, שוב לא תהיה בעיה של דתות, או מיעוטים בארץ ישראל. אבל הדרך לשם עוד רחוקה….
כיצד אתה מנסה לפתח אחידות כלל לאומית?
אני לא מנסה לפתח שום דבר.
רק בדקתי אם הבנתי את המסקנה שלך – היהדות תשתנה למשהו אחר שלדעתך היא צריכה להפוך להיות ואז היהודים, במסגרת היהדות החדשה, ידעו לקבל את השונה וכל הדברים האלו ומצד שני מי שלא יהודי לא יוכל להשתייך למדינת היהודים אבל הוא יוכל לחיות בשקט.
אמת, צדק, חסד, כבוד הם דברים אוניברסליים. אם אני צודק, לא יהיה צורך בהבדלים כלל בינינו לבין שאר העמים. אולי, כפי שכתוב בישעיהו, נהיה "גוי כוהנים קדוש" (כלומר מנהיגים של הדרך הזאת), אבל לא נזדקק שוב להגדררה. פשוט נהיה שם כדי ליצור חברה מתוקנת. אני חושב שאז יפלו המחיצות בין עם לעם.
אני מוצא שבכל מקום בהיסטוריה, בו העקרונות ליצירת חברה היו שיוויון בין האזרחים, חלה הטמעות של אוכלוסיות המיעוט או אוכלוסיות הנכבשות בתוך האוכלוסיה השלטת, מתוך רצון אישי של המיעוט. כך היה בכיבוש המוסלמי, כך קורה בארה"ב כיום.