מבט חטוף בפוסטים ובכתבות של הימים האחרונים, יכול לדכא כל אדם בריא בנפשו.
נתחיל בנבואת היאוש של יורם קניוק, קניוק, מאנשי הרוח של קום המדינה, רואה כיצד המפעל הציוני הופך לסיוט מוסרי. האיש שהיה חלק מהמסד התרבותי של המדינה, אינו מבין כיצד הגיעה מדינת ישראל למצב זה. הוא אולי יכול לנסות להאשים את המתנחלים, אך הוא היה חלק מהאוליגרכיה ההגותית המדינית של החברה הישראלית. אותה אוליגרכיה שלא הצליחה למנוע את מה שנראה בעיני קניוק כאסון מוסרי.
כתבה אחרת של ישראל הראל, מראה עד כמה האוליגרכיה שקניוק שייך אליה חזקה. הראל אינו מתבייש להסגיר את קיומה של אוליגרכיית קובעי דעות, ומכתירי מלכים. אותה אוליגרכיה של עיתונות ומערכת המשפט, שלא נבחרה על ידך או על ידי, היא זאת ששולטת במדינה. היא זאת שקובעת את הבונטון האינטלקטואלי, והיא זאת שלמרות שלא נבחרה על ידי אף אחד מאיתנו, לא הצליחה לכוון את המדינה לדרך המוסרית.
אולי הסיבה לכך היא, שלאחר שנשבר הרעיון הסוציאליסטי, תחת ניצחון הקפיטליזם, שוב לא לא הצליחה האוליגרכיה להקים מתוכה הוגי דעות רציניים שיחדשו את הרעיון הציוני. יעידו על חוסר הכיוון הרעיוני של הציונות,מכתבו של דרור אטקס, מפקח ההתנחלויות של שלום עכשיו, וחוסר הכיוון המדיני שמשתקף מהפוסט של יונית מוזס.
ואם לא די בחוסר העומק הרעיוני של האליטות שאמורות להציג לנו דרך מוסרית, הרי שבורותו המשוועת של שר התחבורה ומי שהיה הרמטכ"ל, בזכויות אדם, פשוט יכולה להוציא כל אדם משפיות דעתו.
למזלנו שבת בפתח. עוד מעט נוכל להירגע, ולנפוש מצרות. לאכול ממגדנות של גן-עדן זוטא, ולחזור עם כוחות מחודשים, לתקן מלכות שדי.
שבת שלום ומבורך
