במהלך החודש הקודם יצא לי לדון עם מספר בלוגרים [אליסה, חברי הקפיטליסט היומי, עופר סיטבון, וירדן] בנושאים של חופש הביטוי, סוציאליזם קומוניזם וליברליזם. כדי לעשות לעצמי סדר בראש, ואולי להוות כר לדיון בהמשך, אני מבקש לסכם את מה שלמדתי, על בסיס מערכת הגיונית בסיסית ואחידה (פרדיגמה אחידה).
למרות שהמערכת הפרידיגמתית המתבקשת בנושאים כאלו, אמורה להיות מערכת שמדעי החברה יצרו, אינני יכול לבסס את הטענה על בסיס פרדיגמה ממדעי החברה, כיוון שלמיטב הבנתי, מדעי החברה תרם כוננו מערכת פרדיגמתית יציבה. במקום זאת, אתבסס על מערכת יצבה שמקורה במדעי החיים. הפרדיגמה שבה אשתמש תהיה המערכת הסוציוביולוגית שמתארת את החברה דרך הרכיב הבסיסי שלה: האדם, כיצור שהתפתח בברירה טיבעית.
התיאוריה שאנסה לבנות כאן, תהיה מטבע הכתיבה בבלוג, שיטחית למדי וממוקדת באספקטים מאד צרים של השפעות האדם על החברה ולהיפך. כמו כן ברור לי שמי שלמד במדעי החברה, יתקשה לקבל את הפרדיגמה שאני מסרטט כאן, ולכן אשמח לשמוע את הערותיכם ולדון על המקובלות של הפרדיגמה הסוציוביולוגית.
הבסיס הסוציוביולוגי
על פי התיאוריה הסוציוביולוגית, המתבססת על תורת האבולוציה, לאדם ישנם דחפים שמאפשרים לו לשרוד. הדחפים הבסיסים ביותר, לבעלי חיים בשלב התרום-חברתי (סוליטרי), הם הדחף להשיג מזון, והדחף לרביה (מין), דחף נוסף שנועד לשמור על היכולת להשיג מזון ובני זוג לרביה, הוא הדחף לאלימות. ככל שיצור נעשה חברותי יותר, מתפתחים אצלו עוד דחפים שמאפשרים לו לחלוק מזון עם פרטים אחרים ולרסן את ההתנהגות המינית שלו, כדי למנוע סיכסוכים. בנוסף יתפתחו אצל היצור החברתי, גם דחפים שיגרמו לו לרצות לחיות בקבוצה כמו דחף לקבל אהבה, ולהעניק אהבה. דחף ל- social grooming . לאדם, כמו לכל כחייה חברתית, יש דחפים חברתיים לדומיננטיות ולכן הוא מחפש שררה וכבוד או לפחות מבקש להיות מקובל על חברתו. האדם בד"כ סובל כאשר הוא חש דחוי מחברתו, והוא יחפש בכל מחיר חברה בה הוא יוכל להרגיש שווה ורצוי.
התפתחות מערכות שלטוניות
ככלל, לאדם כאשר הוא במצבו הסוליטרי, יש חופש ביטוי מוחלט. אין אדם המונע ממנו להגיד כל אשר על רוחו. אין חברה הכופה מוסכמות מסוימות על הפרט. מצב זה הוא מצב אנרכי טבעי.למצב זה יש יתרונות וחסרונות. מצד אחד האדם חופשי לעשות ככל העולה על רוחו, אך מצד שני הוא יהיה חלש מול התקפה שמגיעה מצד קבוצה מאורגנת. הקבוצה המאורגנת יכולה להשתלט על משאביו של האינדיוידואל ולגרשו. כתוצאה מכך כל ניסיון של האדם הסוליטר להתמודד מול קבוצה כנראה יכשל, וככול שיתרבו הקבוצות, הסוליטר עלול למצוא את עצמו נדחק מכל אפשרות להשיג שטח ומזון. במקרה כזה, גם נקבות יעדיפו לדבוק בזכרים שנמצאים בתוך קבוצה, כיוון שלאלו יש יותר אפשרות להשיג מזון, עבור צאצאי הנקבות. ולכן הפרט הסוליטרי ימצא את עצמו ללא אוכל וללא מין… מצב עגום ביותר.
באזורים בהם תנאי המחיה סבירים, לקבוצה יש יתרון אבולוציוני, על פני קיום סוליטרי. אבל מצד שני הכניסה לקבוצה מציבה מגבלות לגבי החופש של הפרט לעשות כרצונו. הפרט נכנס לתוך היררכיה שבה פרט האלפא ( הפרט הדומיננטי), שולטים על שאר החברים. כתוצאה מכך הזמינות של קיום יחסי מין עם נקבות יורדת, כיוון שזכר האלפא, ינסה לשמור את רוב הנקבות לעצמו (אצל האדם ניתן לראות את זה בהרמונות שהמלכים פיתחו לעצמם). בחברות בהם הזכרים הם הדומיננטים, הנקבות יעדיפו, זכרים דומיננטים יותר, כיוון שהללו ממוקמים גבוה יותר בסדר העדיפויות להשגת מזון ומין. כתוצאה מכך יהיה יאלצו פרטים חלשים לעבור לקבוצות אחרות, בהם יש להם סיכוי טוב יותר להשיג מעמד היררכי גבוה יותר.
לקבוצות, בהם יש שלטון של פרט אחד דומיננטי, יש חולשה מובנית. הפרט הדומיננטי צריך כל הזמן לשלוט על פרטים אחרים. כמות הפריטים שעליהם הוא יכול לשלוט בצורה יעילה היא מוגבלת, ולכן קבוצות מסוג זה יהיו קטנות. כדי להתגבר על בעיה זאת, האדם (וגם חרקים חברתיים), פיתחו יכולות לשלוט באמצעות קבוצות אליטיסטיות (כמו כהנים, אנשי חצר, אצילים וכיוב'). הקבוצות האליטיסטיות, מסוגלות לתווך בין הפרט הדומיננטי לבין קבוצת פרטים גדולה יותר. אבל גם למערך קבוצה זה, שנכנה אותו מערכת מונרכית-אליטיסטית, יש בעיות. השילוב של פרטים דומיננטים רבים גורם למערכת להיות לא יציבה. המאבקים בין המונרך לאליטה שוב גוזלים משאבים רבים, ולא פעם אנו מוצאים שמערכות כאלו עוברות מהפכות שלטוניות.
כדי למנוע את ההפיכות החוזרות, התפתחו מערכות מונרכיות, בהם הציבור מאמין שהשליט נבחר על ידי אל. ולכן במערכת היהודית, אנו לומדים שהמלכים ה"כשרים" הם המלכים שהומלכו על ידי שליחי האל (הנביאים), או צאצאיהם. לכן גם בממלכות של עמים אחרים,מלכים רבים נחשבים כבני האלים. בממלכות הנוצריות, המלכים קיבלו את סמכותם מהכנסיה שהיא שליחת האל. כתוצאה מכך, אין זכות לחבר מהאליטה להפוך למלך, וכך ניתן למנוע מהפכות רבות. ההימנעות מהפיכות, איפשרה את יצבות הממלכות וגדילה והתחזקות של החברות. כתוצאה מכך, החברות יכלו להשיג יותר כוח ולכבוש קבוצות שלא היו להם מערכות שלטוניות שיכלו לשאת קבוצות גדולות יותר. בצורה כזאת נוצרה אבולוציה של שיטות שלטון. אך גם למערכת המלכים ממוני אל, היתה חולשה מובנית. כתוצאה מהעדפה טיבעית וכן בגלל הרצון להימנע מלחזק את האליטה הכהנית יתר על המידה, המלך העביר את זכות המלוכה לבנו הבכור. וכך, אם המלך הראשון היה אדם כריזמתי בעל יכולות לשלוט בקבוצות גדולות, אין זה אומר שבנו ניכן ביכולות כאלו. מתוך ניסיון ההיסטוריה, אנו יודעים כי ממשיכיהם של מלכים גדולים שכוננו שושלות, לא תמיד התאימו למשימה שנפלה לחיקם. וכתוצאה מכך שושלת מלוכה התפרקו, והעמים שהיו תחת שליט אחד, התפרקו והפכו לנתינים של מלכים אחרים.
מערכת חזקה יותר, שהחליפה את המערכת המלוכנית היא המערכת הדמוקרטית או האוליגרכיה הנבחרת. במערכת כזאת, כל פרק זמן מסוים, כל האזרחים בעלי זכות הבחירה, יכולים לבחור אליטה מחוקקת ושליט (יש שוני בין סוגי המערכות הדמוקרטיות השונות, ותהליכי הבחירה). יתרונה של המערכת שאנו מכנים דמוקרטית היא שהציבור בוחר את השליט והאליטה המחוקקת. כתוצאה מכך, כוחה של המערכת השלטת נחלש, ביחס לפרטים, והיא נאלצת לנסות למצוא חוקים והטבות, שיגרמו לציבור לבחור שוב באותה מערכת שלטת. כדי לשמר את כוח הציבור ולמנוע מהמערכת השלטת לנצל חורים כדי לחזור להיות מערכת דיקטטורית, ישנם מספר זכויות שאין להפירן, ואלו הן זכויות היסוד, של הזכות לחופש הביטוי, זכות הקניין, והזכות לחיים של הפרט. באמצעות זכויות אלו, יכול הפרט להביע את דעתו, ולשכנע פרטים אחרים להצביע עבור מפלגות שלטוניות שונות. יחד עם זאת, לצורך קיום המדינה, ניתנה למדינה אפשרות לכפות על האזרח, ולצמצם את חופש הבחירה שלו. המדינה יכולה לחייב את האזרח להתגייס לצבא, לשלם מיסים, ללכת לכלא אם הפר את חוקיה וכיוב'.
קומוניזם, סוציאליזם וקפיטליזם
אחד הדיונים החשובים במדינה דמוקרטית נסוב סביב הזכות או הכדאיות של המדינה לכפות על האזרח. כחלק מהדיון הזה, מועלה הצורך הבסיסי לעזור לאוכלוסיות חלשות. צורך זה הוא גם טיבעי (רצון אמפטי לעזור לחלש), אך גם נובע מצורך לגרום לכל האזרחים להרגיש רצויים ובעלי אפשרות טובה להשיג משאבים, ובתמורה לקבל יותר סולידריות חברתית, שתעניק חוסן לחברה להתמודד מול איומים פנימיים וחיצוניים.
ישנן מספר אסכולות חברתיות המציעות דרכים להשיג סיוע זה לשכבות החלשות. אחת הדרכים היא הדרך הקומוניסטית שטוענת שהמדינה צריכה להשוות על ידי כפיהבין כל האזרחים, ובכך ליצור דבק סולידרי עז בין כל השכבות. הבעיה היא שכפיה זאת גורמת לפגיעה קשה באליטות הדומיננטיות, ולכן מחייבת את השליטים לא פעם, לאכוף את השיוויון בכוח ובטרור, כפי שבד"כ קרה במשטרים קומוניסטים. יתרונו מצד שני של הפתרון הקומוניסטי הוא כנראה ביצירת דבק חברתי עז. יתכן שזו אחת הסיבות שבגללה החייל הרוסי במלה"ע ה-2 היה מוכן להקריב כל כך הרבה כדי להביס את הגרמנים, בעוד החייל הרוסי של מלה"ע ה-1 נמנע מהקרבה כל כך רבה. יחד עם זאת, הצורך בשלטון לא-דמוקרטי, שנגרם כנראה כתוצאה מהשיטה הקומוניסטית, גורם, כמו בשלטון המלוכה לתככים שלטונים ולהרקבת השלטון ומערכות השלטון.
מערכת סיוע ממשלתי לשכבות החלשות, שמאופיינת על ידי שלטון דמוקרטי, היא המערכת הסוציאליסטית. במערכת זאת, השלטון מוגבל על ידי זכויות היסוד של האזרח, ועל ידי המערכת הדמוקרטית. יחד עם זאת, בשלטון כזה, הממשלה תכפה על האזרח לשלם מיסים כדי לממן סיוע לשכבות החלשות. יתכן אף שבמיקרים מסוימים המשק יאורגן וינוהל על ידי הממשלה, וחופש המסחר יוגבל.
אחד החסרונות הברורים של משק כזה הוא החלשה בעוצמת המשק. כמעט בכל מקום בו נכנס שלטון סוציאליסטי, התל"ג ירד (גם בארצות הסקנדינביות), אך יחד עם זאת הסיוע למעמדות החלשים ושיוויון ההזדמנויות עלה.
בשיטה הקפיטליסטית, זכות השלטון לפגוע בזכויות הקנין של האזרח הורדה למינימום ההכרחי לשימור המדינה עצמה. כתוצאה מכך, הסיוע לשכבות החלשות נעשה בצורה מינמלית. כדי לחזק את הדבק הפנימי מודגש הצד של שיוויון ההזדמנויות והחברה פונה לאזרחים לקחת יוזמה הפרטית כדי לשנות את סביבתו. הטענה של התומכים בקפיטליזם היא ששיטה זאת מאפשרת משק חזק, שבסופו של דבר מקדמת את איכות החיים של כל האזרחים. יחד עם זאת, אנו יודעים שגם אם איכות החיים האוביקטיבית של אזרח מאוכלוסיה חלשה עלתה, עדיין בני אדם בוחנים את מצבם ביחס לאחרים, ולכן הם ירגישו מקופחים, והסולידריות החברתית עלולה להיחלש. בנוסף מצדדים המאמינים בקפיטליזם, שבלא התערבות הממשלה, אירגוני חסד פרטים יקומו וימלאו את מקום המנגנונים הממשלתיים. לטענה זאת תרם הוצגו עדויות משכנעות בבלוגים.
סיכום
לסיכום, הדיון בין סוציאליסטים וקפיטליסטים, הוא על מידת הכפיה שהמדינה זכאית לכפות על האזרח כדי לקבל לאפשר תמיכה סוציאלית לשכבות חלשות. כתוצאה מדיון זה גם מושפעות הזכויות לזכות הקניין (למשל, ג'ון לוק, ב"מסכת המדינית" טוען כי אין לממשלה זכות לפגוע בקניין וכל המיסים צריכים להינתן בהתנדבות). וזכות היוזמה החופשית (התערבות הממשלה במשק).
להגיב על talyaron לבטל