תודות לנכונות של יבשם עזגד, ראש מח' ההסברה של מכון ויצמן, אנחנו יכולים לברר טוב יותר את המחלוקת עם העובדים.
להלן המשך ההתכתבות (לדף ההתכתבות הראשון):
מלכה ברקן:
שלום לך טל,
אנחנו לא מזלזלים באף אחד.יש לנו העדפות משלנו, וזו זכותנו המלאה. אנו מצפים שתכבד את זכותנו לנהוג לפי הבנתנו.
בברכה,
טל
יבשם ומלכה שלום,
בוודאי שאכבד את זכותכם לפעול על פי הבנתכם. אך דווקא אופן הפעילות הזאת, מעידה על שיקולים בעיתיים מאד, מבחינה דמוקרטית. אתם מעדיפים להתעלם בפועל מכל פניה ישירה לדיון ציבורי הוגן. אינכם מעוניינים להשיב על שאלות ספציפיות, או להשתתף בדיון. דבר זה מעיד כאלף עדים, כי מאחורי פעולותיו של מכון ויצמן מסתתרים מניעים לא ישרים. אדם או מכון, שיודע שדבריהם אמת, אינם יראים מדיון ציבורי הוגן.
התשובה שקיבלתי מכם, היא כמעט "העתק-הדבק" לכל התגובות שראתי עד כאן.
התשובה הזאת שקיבלתי, כמו אוסף עדויות הולך וגדל מראה כי לפנינו, כמו שכתב לי לאחרונה אחד הבלוגרים המשפיעים ביותר כיום." מקרה קלאסי של אנשים קטנים שמאפשרים לאירגון ביורוקרטי לפגוע באנשים. גועל נפש."
אני מקווה כי מכון ויצמן יתעשת, ויבין כי 441 הצופים שביקרו בבלוג שלי בשבוע האחרון, שחלקם מקנדה, ארצות הברית ובריטניה, זכאים מכם לדיון ציבורי הוגן, בו תסבירו מדוע אתם פועלים כפי שאתם פועלים.
בברכה,
טל ירון
יבשם עזגד (ראש מח' ההסברה)
טל,
דמוקרטיה משמעה קיום בכפיפה אחת של דעות שונות תוך כיבוד האחר ודעתו השונה. ברור שיש לך דעה ברורה על הדרך שבה מכון ויצמן צריך להתנהל, וזו זכותך. אבל אין זו זכותך לנסות לכפות עלינו את דעתך.
אכן, התגובה שלנו דומה לתגובותינו בעבר, אבל זה נובע מהעובדה הפשוטה שאנו דוברים אמת ודבקים בצדקתנו. איננו יכולים לנפק אמת חדשה כל אימת שמישהו מבקש תגובה. יש אמת אחת, ואותה נמשיך לומר. אנו משוכנעים שבסופו של דבר, האמת תנצח.
תודה,
יבשם
טל
יבשם שלום רב,
אודה לך אם תוכל להבהיר את הנקודות הבאות:
פרופ' דניאל זייפמן כותב
עובדה היא כי העובדים בחרו לפנות לראשונה אל הנהלת מכון דוידסון באמצעות עורכי-דין ומעולם לא פנו לפני כן אל מנהל גן המדע או מנכ"ל מכון דוידסון בכל דרישה שהיא כמקובל ביחסי עבודה. בנוסף לכך, פניותיהם אלינו מתפרסמות במקביל באתר האינטרנט של מפלגה פוליטית. ראוי להדגיש כי קבוצה מעובדי הגן הביעה בכתב את התנערותה מקבוצה קיצונית זו. ניסיונותינו החוזרים ונשנים למנוע את השיבושים בעבודת הגן בדרך של הידברות ישירה לא צלחו.
מדוע הנהלת מכון דוידסון, אינה מוכנה לנהל את המשא ומתן עם העובדים דרך "כוח לעובדים"? האין במדינה דמוקרטית, עלינו לעודד בני אדם להתארגן בכל דרך שנראת להם? האין חופש ההתארגנות, אינו יקר כמו חופש הביטוי? אני מבין מכל האמור לעיל, כי הנהלת מכון דוידסון, מעדיפה לדבר ישירות עם העובדים. די ברור לכולנו, כי עובדים לא מנוסים יהיו חלשים יותר במשא ומתן, מאשר עובדים המאוגדים תחת אירגון עובדים יעיל.
יתרה מזאת. כוח לעובדים הוא אירגון סופר-דמוקרטי, אשר מביא שיטות אירגוניות מהמדינות הסקנדינביות. זאת לעומת ההסתדרות שאינה דמוקרטית כמעט. מדוע אתם מכנים אירגון סופר-דמוקרטי כזה "ארגון קיצוני".
אישית, אני חש שההתנהלות של מכון דוידסון, אינה עולה בקנה אחד עם ערכים דמוקרטים, אלא עם ערכי כוח. מדוע מכון דוידסון, שבוודאי שם לעצמו מטרה לקדם את החברה בישראל, מתנהג בצורה כזאת?
אודה לך אם תוכל להשיב על שאלות אלו.
יבשם:
שלום טל.
1. כל מלה במכתבו של נשיא המכון היא אמת צרופה.
2. עובדה היא שכאשר המכון זיהה צדק בחלק מטענות העובדים, הוא תיקן את הטעון תיקון ללא צורך בלחץ ומחאה.
3. אנו מאמינים בתקשורת ישירה, ללא מתווכים.
תודה,
יבשם
טל:
יבשם שלום,
אין לנו מחלוקת על נכונות המכתב.
הבעיה היא עם סעיף 3.כשאתה אומר "אנו מאמינים בתקשורת ישירה ללא מתווכים", אתם בעצם אומרים שמכון ויצמן מתנגד לכך שהעובדים שלו יתארגנו בדרך שניראת לעובדים. בכך אתם מתנהגים בניגוד גמור לערכי הדמוקרטיה, ובניגוד גמור לחופש ההתארגנות.
יכול להיות שהייתי מאמין שיש כאן עקרון-על כל שהוא. אבל למעשה מכון ויצמן אינו עומד בקריטריון של הידברות ישירה. הוא שכר את שרותיך, כדובר מקצועי, ואינו מוכן לדבר עם הציבור באופן ישיר. אם הנהלת מכון ויצמן היתה מאמינה בכל לבבה בהידברות ישירה, בוודא ובוודאי שההנהלה היתה ששה לדבר עם הציבור. אבל אנו רואים שמכון ויצמן פועל בניגוד לעקרון ההידברות הישירה, כאשר הוא מעדיף לבחור גוף מקצועי שייצג את האינטרסים שלו. מדוע מכון ויצמן מונע זאת מעובדיו?
בברכה,
טל ירון,
יבשם:
טל יקירי,
ראשית, אודה לך אם תחדל לשים מלים בפי. אני אומר את מה שאני חושב, וחושב מה שאני אומר. "פרשנות" כמו זו שאתה מציע אינה אלא פתיחה בתגרה לשונית שאין לי שום כוונה להשתתף בה. לא אענה עוד על טענות מסוג זה.
שנית, תודה לך על ההערכה המקצועית. ועם זאת, נראה ששוב נפלת בפח של אי הכנת שיעורי בית ואי הכרת העובדות. עבדך הנאמן הוא אולי אדם מקצועי אבל אינו "דובר מקצועי" (כי אם כתב מדעי מקצועי), ואינו "גוף מקצועי ששירותיו נשכרו כדי לייצג", אלא עובד מן המניין במכון ויצמן למדע. ככזה, ולפי מיטב הכרתי וניסיוני (בין היתר כעורך כלכלה ב"ידיעות אחרונות"), אני יכול לומר שיחסי העבודה של מכון ויצמן ושל מכון דוידסון הם מהטובים מסוגם במשק הישראלי, אם לא הטובים ביותר, וכי הם מושתתים על הגינות ועל כבוד האדם וחירותו.
אם אכן אין לנו מחלוקת על נכונות המכתב של נשיא המכון, נראה לי שמצבנו טוב
תודה, ולהתראות,
יבשם
טל:
יבשם ידידי,
אין לי ספק שמכון ויצמן עשו בחירה נכונה כאשר הם שמו בראש מחלקת הדוברות, אדם המתמצא בתקשורת. ויש לי הערכה רבה לכך שאתה, כנציגו של מכון ויצמן מוכן לשתף את הציבור בדיון.
אבל עדיין לא הצלחתי לקבל ממך תשובה ברורה לשאלה פשוט:
מדוע מכון ויצמן אינו מתיר לעובדיו, להתארגן תחת הגוף שהם מעוניינים להתארגן תחתיו? מדוע מכון ויצמן אינו מוכן לדבר עם העובדים דרך ארגון "כוח לעובדים" שהוא אירגון סופר-דמוקרטי?אתה טוען כי יחסי העובדה בויצמן הם מהטובים מסוגם במשק הישראלי והם "מושתתים על הגינות ועל כבוד האדם וחירותו."
יבשם ידידי, האם כבוד האדם וחרותו אינם כוללים גם את זכות האדם להתארגן על פי רצונו החופשי? מדוע מכון ויצמן אינו מתיר לעובדיו להתארגן תחת הארגון שנראה להם? היכן החרות של האדם כאן?אשמח לתשובות ברורות יותר,
בידידות והערכה,
טל ירון
יבשם:
טל,
גם לארגון יש חופש בחירה, כל עוד הבחירה הזאת עולה בקנה אחד עם החוק. כאמור, אנחנו מעדיפים תקשורת ישירה, ללא מתווכים.
אני מבין שלך יש העדפות אחרות. זה בסדר גמור, אבל אנא זכור שדמוקרטיה מבוססת על כבוד לדעה השונה של האחר.
לא נראה לי נכון שמי שטוען ל"סופר דמוקרטיה" (מה זה בעצם? זה משהו שכוחו עולה על הדמוקרטיה? כמו אלימות למשל?) ינסה לכפות את דעתו על מי שיש לו העדפה אחרת – שכאמור עולה בקנה אחד עם החוק שאותו חוקקו אנשים בעלי השקפת עולם דמוקרטית כמו כנסת ישראל ובית-המשפט העליון .
בשעות הקרובות לא אהיה פנוי לענות למסרים
יבשם
עד כאן להיום.
אני מקווה כי ההתכתבות עם מכון ויצמן תמשך, בעזרתו של יבשם. אשתדל לעדכן מחר אחרי הצהריים.
האם יש לכם שאלות ליבשם?
אנא הוסיפו אותן בתגובות, ואשתדל לצרפן למכתבי ליבשם.
שלכם,
טל
במכתב האחרון של מר עזגד מופיעים הדברים הבאים:
"גם לארגון יש חופש בחירה, כל עוד הבחירה הזאת עולה בקנה אחד עם החוק. כאמור, אנחנו מעדיפים תקשורת ישירה, ללא מתווכים."
האם הבחירה להתאגד תחת "כח לעובדים" אינה עולה בקנה אחד עם החוק?
הדובר אמנם מתלונן על כך שמיחסים לו דברים שהוא אינו אומר. האם יש פירוש אחר למשפט המצוטט?
המשך לתגובה הקודמת –
בקריאה נוספת, לא ברור לי למה הכוונה במילה "ארגון". האם לארגון העובדים המתהווה, או למכון ויצמן עצמו? (אם למכון, הרי שהתבלבלתי בגלל הכפילות ארגון-מכון).
ד"ר אמיתי שלום,
אני חושב שכאן כולם פועלים על פי החוק. הבעיה בעיני היא יותר נורמות של אירגון הנתמך על ידי הציבור ועל ידי תרומות, הפוגע בזכותם של אזרחים להתארגן.
הבעיה היא נורמטיבית, להבנתי, ולא חוקית.
אני חושב שבכך אכן התגובה שלך תורמת לחידוד הנקודה (גם אם היא נבעה מבילבול שנובע לדעתי משימוש מושכל שיבשם עשה בשפה העיברית).
חן חן, 😛
כל מה שהוא אומר הוא:
"זכותנו להעדיף לדבר עם עובדים לא מאוגדים."
זאת צורה כאילו חכמה להפוך את המשפט: "אין לעובדים זכות להתאגד".
מכיוון שהחוק מעדיף את הזכות של העובדים להתאגד על פני הזכות של המכון להעדפה של הידרבות ישירה מדובר בעבירה על החוק פשוטו כמשמעו. אם הנהלת המכון באמת מאמינה שזה טיעון משכנע כנראה אין ברירה אלא לעבור לכותליו של בית משפט אמיתי.
לסיום, הציטוט היומי:
"מה זה בעצם? זה משהו שכוחו עולה על הדמוקרטיה? כמו אלימות למשל?"
הי ירדן,
אני בטוח שיבשם, וההנהלה קוראים את הערתך. אני בכל מקרה אבקש מיבשם לקרוא את ההערות.
אני נוטה לקבל את דעתך.
אני לא יודע עם מה שאתה אומר לגבי החוק נכון. אני מקווה כי אחד הקוראים הוא משפטן, ויוכל לעזור לנו לברר את הטענה שלך.
כל טוב,
טל
אני מאמין שהסיבה האמיתית לכך שהמכון אינו מוכן להדבר עם הארגון, אותה מנסה המכון להסתיר, היא שהתארגנות של חלק מעובדיו תגרור התארגנות רחבה יותר. זוהי תופעה אותה מנסה המכון למנוע ולא לעודד מסיבות רבות. ארגון כוח לעובדים דרך אגב, ארגון שפועל באוניברסיטה הפתוחה ומאגד בסביבות 500 מחברי הסגל, מה שלדעתי מוכיח שארגון זה אינו קיצוני ופוליטי כמו שמנסים להציגו.
עידן בוקר טוב,
עד כמה שהבנתי, שאר העובדים של מכון ויצמן כן מאוגדים, והם מוגנים בהסכמי שכר טובים מאד, כתוצאה מכך. למיטב ידעתי, אלו רק עובדי גן המדע שלא מאורגנים. אם יש לך מידע אחר, אנא הפנה את תשומת ליבנו.
לגבי חוסר הקיצוניות של כוח לעובדים, אני מאד מסכים איתך. הניסיון של דניאל זייפמן, נשיא מכון ויצמן, להציג את כוח לעובדים כארגון קיצוני, נראה בעיניי כדמגוגיה לשמה. איגודם של 500 מחברי הסגל של האוניברסיטה הפתוחה, אכן יעיד על כך.
לפי הבנתי עובדי מכון וויצמן מאוגדים בהסתדרות העובדים אך עובדי מכון דוידסון לחינוך מדעי מועסקים במסגרת חוזים אישיים. מדובר בכמות ניכרת של עובדים שעובדים בקבוצות במקומות עבודה שונים שאין קשר ביניהם. אני מאמין שאם כל קבוצה תנסה להתאגד בנפרד (מכיוון שילמדו מהצלחת ההתארגנות והמאבק של עובדי גן המדע) המכון ימצא את עצמו מול ים של דרישות שחלקן לגיטימיות וחלקן לא. יתכן והמכון חושש שהמצב יתדרדר לכך שמכון דוידסון "ימרוד" בצורת ההעסקה שלו והמכון יאלץ לחתום על הסכמים קיבוציים עם כל עובדי מכון דוידסון, מכיוון שאם לא יעשה זאת ימצא את עצמו מול לחץ תקשורתי וחברתי גדול שיהווה נזק בלתי הפיך לארגון שחלק ניכר מתקציבו מגיע מתרומות פרטיות.
יש לציין שלמרות מקרים בודדים כמו מקרה זה, המכון הינו אחד המעסיקים היותר הוגנים שקיימים היום בארץ, ונחשב מקום עבודה מעולה, אחד הטובים ביותר מחוץ לארצות הברית.
עידן שלום,
קודם כל אני מברך אותך על הדעה השונה. בחברה דמוקרטית חייבים להיות אנשים ביקורתיים, אחרת היא מאבדת מהיכולת שלה לחשוב על דברים מחדש. 10 נקודות 😆
קודם כל ברור שאינטרס בסיסי מידי של כל גוף כלכלי, הוא לשלם כמה שפחות לעובדיו. וכל מנהל יודע שעובד מאוגד, הוא עובד יקר יותר מעובד לא מאוגד.
יחד עם זאת, שורת הרווח אינה השורה התחתונה. השורה התחתונה היא איזו חברה אנו רוצים להקים כאן? האם אנו רוצים לרכז את רוב הכסף בידי קבוצה קטנה של בעלי הון, וכל השאר יאלצו לעבוד קשה, ותמורת משכורת קטנה?
מצב כזה, בו החוק עומד בצורה מוחלטת לצד המעביד, יביא להחלשת מעמד הביניים, להתרחבות שכבות העוני, ולהתדרדרות לחברת עוני. לכן לדעתי בחברה דמוקרטית ליברלית, חשוב שיהיו חוקים שיאפשרו לעובדים להתאגד, וחשוב שהמעסיקים יבינו שהם לא לבד במדינה הזאת. יש להם עובדים, והעובדים הללו גם בני-אדם.
כאשר למנהל יש עודף כוח, אנו יודעים שיש סיכוי טוב שהוא יתעלל בעובדיו. הדוגמה שסמדר מדברת עליה, בהם התשלום הוא שבעים שקלים לשעתיים הדרכה, שלפעמים נמשכת בפועל 4 – 5 שעות, מראה איך מעביד יכול לנצל את עובדיו. מכון דוידסון מבטיח לעובדיו 35 ש"ח לשעה, ובפועל מעביד אותם תמורת 17.5 ש"ח – 14 ש"ח (שזה הרבה מתחת לשכר מינימום.
אותם עובדים מקבלים שכר רעב, מבזבזים המון זמן על המתנה לקבוצה, ואינם יכולים להתכונן כראוי ללימודי התואר שלהם.
אחת הדרכים לשמור על רמת חיים נאותה לרוב התושבים היא על ידי חקיקה, אבל חקיקה תמיד אפשר לעקוף. הדרך הטובה יותר לדעתי, היא ללמד את העובדים להתאגד, ולחוקק חוקים שיענישו מעסיקים שמונעים מעובדיהם להתאגד בכל דרך שנראת להם.
אגב, ממה שהבנתי מהעובדים, המכון הוא אכן אחד המעסיקים ההוגנים, כאשר העובדים שלו מאוגדים תחת הסכם קיבוצי. סיבה טובה שעובדי מכון דיוידסון, גם יתאגדו 8)
שלום טל,
ברצוני להבהיר שאינני תומך במכון וויצמן במאבק זה. אני רק מנסה להגות תאוריה שתענה על השאלה: מדוע מכון וויצמן אינו מוכן לאגד את עובדי גן המדע, בניגוד לחוק, בעוד שיתכן ואף ירוויח מכך. אם המכון יוציא לעצמו שם של מעסיק נאור, ויאפשר התאגדויות עובדים, הוא יכול להפיק מכך תרומות שיעלו על כל ההוצאות של העלות משכורת פי כמה וכמה (כשליש מתקציב המכוןמגיע מתרומות) . תרומות למכון וויצמן עומדות על מיליוני דולרים לכל תרומה. תרומות שיגיעו למכון בגלל היותו מעסיק נאור, יצדיקו כל העלת משכורת. כמובן שגם ההפך תקף: במידה ויתחילו עובדים להתאגד במכון יש סכנה שהמכון יהפוך למוקד של תלונות מצד העובדים: דבר שיקשור את שם המכון בניצול עובדים, ויוריד מכמות התרומות.
כך שבמקרה זה, אינני בטוח כמה האינטרס של המכון הוא לשלם פחות לכל עובד.
לגבי טענות המכון שהוא מעוניין לשמר את פתרון החוזים האישיים בשביל שיוכל לאפשר לעצמו לייצר שכר שונה לכל עובד, אוכל לומר רק זאת: לפי הבנתי, מדריכי הגן כולם מקבלים את אותו השכר ללא קשר לוותק, השכלה וכו'.
למרות שלדעתי במקרה זה הצדק והחוק עומדים לצד המדריכים, חשוב שיזכרו שגן המדע הוקם לא למטרות רווח, ובניגוד למקרים אחרים מקום העבודה אינו נחוץ למעביד לצרכים כלכליים, כך שיהיה למדריכים קשה הרבה יותר לשחוק את הנהלת המכון.
שלום עידן,
אכן כל מדריכי הגן מקבלים את אותו השכר- שאינו משתנה בהתאם לותק, השכלה או הצטיינותו של המדריך בתפקידו.
ביום שישי הייתה לנו שיחה "לא רשמית" עם אחד המנהלים הבכירים של המכון, והוא לא הסכים להסביר לי מדוע המכון מתנגד כל כך להסכם קיבוצי, אבל כן טען בפני את הטענה שהצגת- כי הוא מעוניין בגמישות לשנות את השכר של כל מדריך בהתאם לנתוניו. כששאלתי אותו למה זה לא נעשה עד כה- הוא לא ענה על השאלה, רק טען כי אני לא מוסמכת להתערב בניהול הגן.
אנחנו מודעים לכך שגן המדע לא הוקם למטרות רווח, וגם המאבק שלנו לא נולד למטרות רווח אישי. המאבק הוא עקרוני ואידיאולוגי- על זכותם של עובדים להתאגד מול מעסיקם באשר הוא.
אותו בכיר ציין כי הנהלת המכון מתכוונת לסגור בקרוב את גן המדע, ולפתוח אותו במועד מאוחר יותר, עם מדריכים חדשים (ואולי גם הנהלה חדשה)- וזוהי בעצם דרכם לרמוס את ההתארגנות.
עלינו האיומים האלו לא עושים רושם, ואף הצהרתי בפניו כי אם הגן ייסגר בשל מאבקנו- נדע לפחות שעשינו הכל למען זכויות העובדים.
רק תאר לך כיצד הדבר ייראה בעיני התקשורת, עובדי המכון, ארגוני עובדים, תורמים פוטנציאלים למכון ואף בעיני בית הדין לעבודה- אם הם אכן יבצעו פעולה זו.
עידן שלום,
להערכתי, מכון ויצמן מתנהג כך, כיוון שמי שמנהל את מכון ויצמן אינו מעריך נכונה את הנזק שיווצר למכון ממאבק העובדים. האדם הזה (דניאל זייפמן), כנראה אינו מסוגל לראות ראיה רחבה, הדורשה להבנה שמדע טוב נעשה במדינה בה יש אוכלוסיה רחבה של מעמד הביניים. אוכלסיה משכילה. הוא לא מבין שבכך שהוא רומס את העובדים, הוא מחליש מאד את היכולת של אוכלוסיות כאלו להתפתח.
אני חושב שזה נובע מתחום העיסוק של דניאל שעוסק ברמת המולקולות הבודדות (ראה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3357615,00.html)
הוא כנראה נעדר יכולת להבחין בתהלכים רחבים, וכאשר משהו לא עובד לפי רצונו, הוא משרה אלימות.
משרותי בצבא, למדתי כי בסופו של דבר, הכל נובע מהמנהל. אם מישהו נפגע, כמעט תמיד זה קשור לרוח שהמנהל השרה. נראה לי ששבירת הרגלים, רמיסת הזכויות (כפי שסמדר צינה), נובעות כולן מהרוח אותה משרה דניאל זייפמן על המכון.
"נוי" שלום.
מיבשם עזגד, אני מבין שאין עוד נוי. אז אם כבר משתמשים בשמות כיסוי, אנא השתדלו להשתמש בשמות נייטרילים , שאינם שייכים לאחד הצדדים בדיון.