חברים שלום, ההתכתבות עם מכון ויצמן, ככל הנראה הגיעה אל סופה. ההערכה שלי היא שמישהו שם למעלה החליט שחקירה ציבורית של הארוע פוגעת במכון ויצמן. להלן המשך ההתכתבות (לתחילת ההתכתבות 1 , 2):

טל,

 

1.     בתחרות על כמות המילים הנכתבות – אתה ניצחת.

2.     מקובל שלעובדות יש יתרון על תיאוריות, גם אם התיאוריות יפות ורבות השראה. נראה שהכלל הזה אינו מקובל עליך, וש"אי אפשר לבלבל אותך עם עובדות". ובכל זאת, הנה, בפעם האחרונה, העובדות: עובדי גן המדע אינם מקופחים. הם מקבלים שכר הוגן וזוכים ליחס מצוין. טענות שנמצאו מוצדקות בתחום זה – תוקנו ללא צורך במאבק. 

3.     מכון ויצמן למדע זוכה להקצבה ממשלתית בשיעור קטן בהרבה מהמספר שציינת (קרוב למחצית המספר שציינת). הוא מחזיר למדינת ישראל, במישורים רבים, הרבה יותר ממה שהוא מקבל ממנה. אנחנו עושים זאת, כמובן, מתוך תחושת שליחות ואהבת מולדת. אתה, מצד שני, שוב מפריח טיעונים שאין בהם אמת.

4.     ההתכתבות בינינו מתחילה לשאת אופי מעגלי וחסר תוחלת. תשובותי, אכן, כפי שציינת, נעשות בדרך של "גזור-הדבק". לפיכך, אנא הימנע מלשלוח אלי מסרים נוספים. תוכל לקרוא את תשובותי הקודמות (העובדות לא השתנו) – ולעשות "גזור הדבק" בעצמך.

 

יבשם 

תגובה שלי, של סמדר חזן, עמי וטורי ושי כהן.

יבשם,

צר לי על המהלך שלקחת בדיון. במקום לענות על שאלות פשוטות כמו מדוע מכון ויצמן פועל להחלשת עובדיו, ואינו מוכן להכיר בהתארגנות שלהם, אתה מעדיף לתקוף.

אתה צודק בכך שלעובדות יש יתרון על התיאוריות. אני אכן הבנתי שהציבור משלם 50% מתקציבו של מכון ויצמן, ואתה תיקנת אותי, כי הציבור משלם רק 25% מתקציבו של מכון ויצמן. אני מאד שמח על התיקון הזה. אנו הקוראים בללוג הזה אינו חוקרים. אנו מצפים ששני הצדדים למחלוקת יציגו ראיות ועובדות כמה שיותר ברורות. ועל פי הן אנו נגבש את דעתנו. בהעדר של ראיה אחרת, ניתן לקבל את דעתך.
עדיין, אם הציבור משלם 25% מהתקציב, זה בהחלט נותן לו זכות לברר את העובדות. (האמת שהציבור זכאי לדעתי לברר עובדות לגבי כל מפעל וארגון הפועל בתחומה של מדינת ישראל, למעט אולי מפעלים בטחוניים).

צר לי גם על כך שהחלטת לנתק את עצמך מהדיון הציבורי. אני חושב שעד עכשיו הצגת אתיקה דמוקרטית יפה מאד, ובכך הוספת נקודות למכון ויצמן. יש לי חשש שההחלטה על ניתוק הקשר אינה שלך, כי אם של ההנהלה. וזה מצטרף לעוד תחושה שיש לי, כי ההנהלה רוצה בדיוק את התנאים שמתאימים לה, ובכך מעדיפה לפגוע בסטנדרטים דמוקרטיים אלמנטריים. צר לי על כך.
אם תרצה להמשיך לכתוב, אנו נשמח מאד.

לגבי העובדות.

אנא קרא את התיאור הבא של סמדר חזן, אחת העובדות במכון ויצמן:

סמדר חזן

 

היי טל, כמה דוגמאות מימי העבודה שלנו בגן:

1. השכר ה"הוגן": כידוע, משלמים לנו בגן פר הדרכה ולא פר שעה. ההדרכה הכי "משתלמת", היא להגיע לגן לסיור מודרך שאמור להימשך כשעתיים, ועל פעילות כזו אנו מתוגמלים ב- 70 ש"ח (ברוטו).

העניין הוא, שדורשים מאיתנו להתייצב כרבע שעה לפני ההדרכה, ולפעמים הקבוצות מאחרות בשעה, שעה וחצי ואפילו שעתיים, ולפעמים הן מתעכבות בגן עד שעה נוספת.

מה שאומר שבחישוב פשוט, לפעמים אני יכולה למצוא את עצמי מגיעה לשלוש עד ארבע שעות של יום עבודה, ולקבל עליהן 70 ש"ח.

אותו הדבר לגבי פעילויות נוספות ורבות, לרבות ימי הולדת בימי שישי בערב (!!), שיכולים להתארך גם אחרי כניסת השבת, ונמשכים לפעמים גם חמש שעות ויותר- עליהם אנחנו מתוגמלים ב- 120 ש"ח.

להנהלת הגן לא אכפת מהותק של העובד או מהשכלתו האקדמאית- כולם מקבלים אותו השכר (פרט למדריכים שהם סטודנטים מהמכון, שכנראה הם נעלים מאיתנו ומרוויחים 60 ש"ח לשעה!!).

אני עובדת כבר 3 שנים בגן, סיימתי תואר ראשון מדעי ואני לומדת לדוקטורט- ואני מרוויחה בדיוק כמו מדריך שכרגע השתחרר מהצבא ועוד לא עשה פסיכומטרי.

אין שום מדרגות שכר, ויש בגן גם מדריכים שעובדים כבר 8 שנים והם באותו המצב.

בנוסף- השכר שלנו לא השתנה ב- 3 השנים האחרונות, למרות שהגן העלה את תעריפי הפעילויות כבר כמה פעמים. מרגע שהתחלנו את המאבק- פתאום הם נזכרו בזה ושלחו לנו חוזה אישי לחתום עליו- שבו הם הבטיחו לנו העלאה מסויימת ומזערית בשכר.

2. החזרי נסיעות- חלק מהמדריכים אינם מקבלים החזרי נסיעות בסיסייים כבר שנים, למרות שעל פי החוק- כולנו זכאים להחזרים אלו.

בבירור שערכתי עם מדור שכר של מכון ויצמן (דרכם משולמת המשכורת)- מסתבר שבידי המכון נמצאת רשימת רחובות שדייריהם אינם זכאים להחזרים, למרות שהמרחק ממקום העבודה הוא מעל קילומטר, ואנו משתמשים בתחבורה ציבורית, אופניים ורכבים כדי להגיע לעבודה.

מסתבר, שהם מודדים את המרחק מהשער הראשי של מכון ויצמן, אבל הם כנראה "שכחו" שגן המדע נמצא במרחק של כמעט קילומטר משער המכון.

אז הם תירצו את זה בכך שבין כה וכה אין תחבורה ציבורית בתוך המכון, ושאנחנו חייבים להגיע ברגל.

בקיצור- הם חייבים ע"פ חוק אלפי שקלים למדריכים שעובדים שנים, ולא קיבלו החזרי נסיעות.

3. ליקויי בטיחות- כשאני הגעתי לעבודה, אמרו לי שלא יקרה מצב שבו אני אדריך קבוצה של מעל 27 ילדים, מאחר וזה לא בטיחותי, ופשוט אי אפשר להדריך כ"כ הרבה אנשים. עם הזמן הכלל הזה התגמש, ומצאתי את עצמי מדריכה גם עם 35 ילדים ויותר.

החיסכון הזה בהבאת מדריכים נוספים גרם פעמים רבות לפציעות של ילדים- מאחר ולא היו מספיק מדריכים שישגיחו עליהם. כמה דוגמאות לפציעות שיכלו להסתיים באסון:

*ילדה שחטפה מכה חזקה במפתח הלב בגלל שהסתובבה על מתקן שחייב להיות לידו
מדריך כדי לתפעל אותו, ולא היה באותו הרגע מדריך.

* ילד אחר שפתח את הראש ודימם בגלל ששיחק עם ילדים נוספים במתקן בועות הסבון, וחטף מאחד המתקנים מכה חזקה בראש, שוב- דבר שיכל להימנע בנוכחות מדריך מפקח.

*אני באופן אישי חזיתי בילד קטן כבן שנתיים שנפל לאחת הבריכות במבנה האקוספירה, במהלך הדרכה שהעברתי שם בעצמי, ללא מדריך נוסף שיעזור לי. הילד כמעט וטבע, הבריכות אינן מגודרות וגובהן כ- 80 ס"מ. אימו הבחינה בו מפרפר בתוך המים ושלפה אותו במהירות משם, ולמזלנו הוא רק בלע מים ולא יותר מזה.

באותו הרגע התרעתי בפני המנהל שלי- משה רשפון על המיקרה ועל כך שיש צורך בגידור- אך לא נעשה כל גידור עד לפני שבועיים, אז הגעתי שוב לגן ושוב שאלתי את משה למה אין גידור, והוא אמר שיטפל בזה.

זה מספיק לבינתיים? 🙂

סמדר

עמי וטורי, יו"ר כוח לעובדים:

 

לטענת העובדים אין קשר בין מה שכתוב שם [בתלוש השכר] ובין העבודה בפועל. להפרות בנושא תנאי עבודה אין בדרך כלל עדויות ממוסמכות וגם בית הדין לעבודה מכיר בכך. אם עובדים מוכנים להצהיר ולעמוד מישפטית מאחורי הצהרותיהם כפי שאכן קורה בגן המדע זה נחשב די בבית דין אמיתי ולדעתי זה צריך להיות כך גם בבית דין וירטואלי

עמי

שי כהן, יו"ר המכללה החברתית כלכלית:

 

טל שלום

לגבי דרישות העובדים:

הנהלת המכון מודעת היטב היות ויודעה בכתב לפני יותר משלושה חודשים על העילות לסכסוך העבודה, אכן- חלק מהנושאים שופרו חד צדדית על ידי המכון אך בלא הודעה מסודרת על כך- כנראה שהשינויים החד -צדדיים נעשו מכיוון שההנהלה נוכחה שמדובר בחלק מהנושאים על עבירות על חוקי העבודה

(אגב מעסיק הוגן)

העילות לסכסוך העבודה כוללות:

העדר הסכמה לנהל משא ומתן עם נציגי העובדים, העדר שקיפות בתלוש הכר, העדר תשלום על חלק משעות העבודה, מבנה השכר, גובהו ותנאי העבודה, העדרו של הסכם פנסיוני מיטיב לכלל העובדים, העדר נוהל למניעת פיטורים שרירותיים, אי תשלום שכר במועד הקבוע בחוק, אי תשלום מלא של הזר נסיעות לחלק מהעובדים, תנאי עבודה הגורמים לחריגה מכללי בטיחות ומסכנים את המבקרים והעובדים, העסקת חלק מהעובדים דרך קבלן שירותים וחוסר בהסדרה של פעיות המתנדבים בגן

בברכה,
טל ירון

נ.ב.

כמו כן אני מוסיף את ההערות של אורי אמיתי וירדן הוכמן

אורי אמיתי

במכתב האחרון של מר עזגד מופיעים הדברים הבאים:

“גם לארגון יש חופש בחירה, כל עוד הבחירה הזאת עולה בקנה אחד עם החוק. כאמור, אנחנו מעדיפים תקשורת ישירה, ללא מתווכים.”

האם הבחירה להתאגד תחת “כח לעובדים” אינה עולה בקנה אחד עם החוק?
הדובר אמנם מתלונן על כך שמיחסים לו דברים שהוא אינו אומר. האם יש פירוש אחר למשפט המצוטט?

בקריאה נוספת, לא ברור לי למה הכוונה במילה “ארגון”. האם לארגון העובדים המתהווה, או למכון ויצמן עצמו? (אם למכון, הרי שהתבלבלתי בגלל הכפילות ארגון-מכון).

ירדן הוכמן

כל מה שהוא אומר הוא:
“זכותנו להעדיף לדבר עם עובדים לא מאוגדים.”

זאת צורה כאילו חכמה להפוך את המשפט: “אין לעובדים זכות להתאגד”.

מכיוון שהחוק מעדיף את הזכות של העובדים להתאגד על פני הזכות של המכון להעדפה של הידרבות ישירה מדובר בעבירה על החוק פשוטו כמשמעו. אם הנהלת המכון באמת מאמינה שזה טיעון משכנע כנראה אין ברירה אלא לעבור לכותליו של בית משפט אמיתי.

לסיום, הציטוט היומי:
“מה זה בעצם? זה משהו שכוחו עולה על הדמוקרטיה? כמו אלימות למשל?”