חברים בוקר טוב,
דובר מכון ויצמן מגיב לטור שלי, שבו טענתי כי יש לקדם חקיקה שתאפשר לכל אדם להתאגד, ותפגע במעסיקים שינסו למנוע התאגדות, כפי שמכון ויצמן כנראה מנסה.
יבשם עזגד, דובר מכון ויצמן:
7.12.2008
טל,
הבה נישאר על הקרקע המוצקה של העובדות.
1. תנאי העבודה בגן המדע מעולם לא היו "פוגעניים". הגן מנוהל בהווה ונוהל בעבר בחום ובאהבה. טענה זו, הנמצאת בבסיסו של הניתוח המלומד שמציע טל, היא חסרת בסיס, וממילא מסקנות הדיון אינן תקפות. יחסי העבודה בין המדריכים למנהלי הגן, היו מצוינים. הטענות שהעלו המדריכים נבדקו ואלה שנמצאו צודקות – תוקנו זה כבר.
2. מכון ויצמן למדע (שאליו מסונף מכון דוידסון), ידוע כמעסיק הוגן ושומר חוק. חלק מהעובדים מועסקים בו במסגרת הסכם קיבוצי וחלק אחר – בחוזים אישיים, על-פי ההקשר. עובדה היא שבמשך 60 שנות קיומו של המכון לא הייתה בו אפילו שביתה אחת.
3. מעט פרופורציה לא תזיק: מדריכי גן המדע עובדים בממוצע כ-20 שעות בחודש – חמש שעות בשבוע – (מלבד שני מדריכים העובדים יותר), למשך תקופה מוגבלת (בדרך כלל, חלק מתקופת לימודיהם באוניברסיטה). היקף העסקתם הכולל של כל מדריכי גן המדע יחד, שווה לשלוש עד ארבע משרות מלאות.
4. שערי גן המדע פתוחים לפני כל עובד שירצה לחזור ולעבוד על-פי הסטנדרטים המקובלים במכון דוידסון. דלתם של מנהלי גן המדע ושל הנהלת מכון דוידסון פתוחה לפני כל עובד שירצה להביע את דעתו, או להעלות טענות ובקשות. כך היה בעבר וכך יהיה גם בעתיד.
לייבשם,
אין לי את האימייל שלך, אז אני מרשה לעצמי לפרסם את תגובתי אליך כאן.
ברמה העניינית –
אני רואה שיש פה (מצד השובתים) כאלו החוטאים בהגזמה ודרמטיזציה של תנאי ההעסקה במכון וויצמן ואני שמח על השתתפותך בדיון כדי להעמיד דברים על דיוקם.
מאידך, יש שתי נקודות שטורדות את מנוחתי.
הראשונה – השובתים טוענים שמכון וויצמן לא מוכן להידבר איתם כקבוצה. ואתה חוזר ואומר שמכון וויצמן מוכן לדבר עם השובתים (אך לא מציין שמכון וויצמן מוכן לדבר איתם כקבוצה). כך שמשתמע מדבריך שמכון וויצמן איננו מוכן לדבר עם השובתים כקבוצה מאורגנת.
ללא הסבר נוסף מצידך, אני (ואולי עוד קוראים אחרים) עלולים לקבל את הרושם שהסיבה מכון וויצמן מסרב לדבר עם התארגנות עובדים היא למען ביצוע של "הפרד ומשול", שנועד לפגוע בתנאי עובדיו.
הייתי שמח לקבל את הזווית של מכון וויצמן, והנימוקים שמוליכים את האנשים שעומדים בראשו שלא לדבר עם התרגנות העובדים. זאת על מנת שאוכל לוודא שהשערתי מוטעית מן היסוד, ושלמעשה יש סיבה הגונה לסירובה של הנהלת מכון וויצמן לשוחח עם השובתים כקבוצה.
נקודה שניה שמטרידה אותי, היא התנערותו של המכון משבירת הברך של אחד הפעילים שהתרחשה לפני מספר שבועות.
אני רואה את המקרה כמעשה חמור מאד שאני משער שלא הייתי רוצה שיקרה לך או לבן משפחתך המנסה להפגין בעד תנאי עבודה משופרים (גם אם, ובייחוד אם, הדרישה לתנאי ההעקה המשופרים הם לשיפור מועט וזערורי בלבד).
על כן – הייתי שמח להבין ממכון וויצמן איך קרה כדבר הזה, והאם השומר המדובר שביצע את הפציעה פעל לפי ההוראות או חרג מהן.
קראתי מתגובה קודמת של המכון שהסיבה לשבירת הברך הייתה שהפעילים ניסו להפריע לטקס שהיה במקום. אפילו אם נניח שזו האמת – האם שבירת ברך נחשבת בעיני המכון כהפעלת כוח סבירה ?
אני מאד מפחד מההתנהלות הזו, וחושש לבריונות של מוסד אקדמי אשר מנהליו משתמשים במנדט הציבורי שלהם, לפעולות לא מוסריות.
אני מקווה שלא הקשיתי מידי, ולקבל התייחסות ראויה.
בכבוד רב,
טל גלילי
http://www.talgalili.com
לטל (גלילי)
כנראה שלעובדים ולהנהלה יש הגדרות שונות ל"העסקה פוגענית". כאשר לא משלמים לעובדים שלושה חודשים, כאשר חלק משעות העבודה אינן זוכות לתגמול בשכר, כאשר מפוטרים עובדים ללא ידיעתם, כל אלה ועוד, לעניות דעתינו, מהווים העסקה פוגענית. מסתבר שההנהלה מגדירה זאת כ"חום ואהבה". אגב בניגוד להנהלה יש לנו את כל המסמכים והראיות כדי לבסס את טענותינו אודות התנאים.
אנחנו רואים הרבה מהתגובות של ההנהלה. לחזור על סיסמאות כמו "העובדים מועסקים בתנאים מצויינים", "מכון ויצמן מכיר בזכותם של העובדים להתארגן", "מטרת העובדים היא לחבל וליצור פרובוקציות" לא יהפכו אותן לנכונות.
עד עכשיו העובדים והציבור לא קיבלו תשובה לשאלה פשוטה: מדוע ההנהלה מסרבת להכיר ולהידבר בנציגות עובדים חוקית ולגיטימית?
אתייחס לטיעון החדש והמקורי של ההנהלה לפיו אם מחברים את סכום המשרות של העובדים יחד כאילו היו נתוני צמיחה במשק אז מקבלים 3-4 משרות ולכן אין בסיס להתארגנות. ראשית, הטיעון מבוסס על העובדות, אני למשל עבדתי כמעט כל יום בשבוע מספר שעות בחודשים שלפני המועד בו החליטה ההנהלה למנוע את עבודתינו. כמוני יש עוד רבים. אם אנחנו עובדים כל כך מעט מדוע ההנהלה נדרשת לבטל את רוב רובן של הפעילויות במוזיאון מרגע שהיא מנעה מאיתנו להגיע לעבודה? מעבר לכך אפילו אם נקבל את ההנחה הזאת, זכויות עובדים אינן מותנות בהיקף משרה. זכות ההתארגנות מגיעה לכל עובד באשר הוא עובד. לפי ההגיון שמוצג כאן אולי גם ההנהלה רשאית לעכב את תשלום השכר החודשי ביחס ישר להיקף משרת העובד. מעבר לכך שיש עובדים שעבדו במקום 5, 6, ו-8 שנים, האם עלינו להסיק מהדובר כי אם ההעסקה היא לתקופה מוגבלת מותר למנוע מהעובדים זכויות המגיעות להם במשך תקופה זו?
בנוגע לסעיף 4 של התגובה, ההנהלה התנתה את המשך עבודתם של העובדים בכך שיתחייבו מראש להימנע מכל פעולה ארגונית בו בזמן שההנהלה מסרבת להכיר בהתארגנות זו. לפיכך "לחזור לעבוד על פי הסטנדרטים המקובלים במכון דוידסון" הכוונה לחזור לעבוד כעובדים לא מאורגנים הנתונים לחסדי הנהלה שברצונה להעסיק אותם בכל דרך שתחפוץ (כפי שנאמר מפורשות ע"י סגן נשיא המכון ישראל בר-יוסף).
בניגוד למה שדובר המכון טוען לפני שנה עובדי המכון שבתו למשך יום בעוד שעובדי דוידסון לא הצטרפו לשביתה מכיוון שלא היו שם ארגוני עובדים.
"הטענות תוקנו זה כבר" כיצד הדבר בא לידי ביטוי?
ההנהלה הסכימה להידבר עם העובדים ללא הכרה בנציגותם רק לאחר למעלה מחודש שסירבה לעשות כן ולאחר שהעובדים הכריזו סכסוך עבודה.
העובדים הספיקו לדון עם ההנהלה רק בחלק קטן מן הבעיות ואז חזרה ההנהלה והתחמקה מלהיפגש איתם.
רק לאחר כחודשיים מפגישתם האחרונה ולאחר שהנושא הגיע לתקשורת העובדים קיבלו הודעה על כך שתנאי העסקתם משונים באופן חד צדדי תוך התעלמות מוחלטת מחלק מהבעיות שהועלו בפני ההנהלה.
חלק מהתנאים החדשים אף מהווים הרעת תנאים ביחס לתנאים הקודמים (שההנהלה עצמה טוענת שדרשו תיקון).
העובדים לא נהנים מלעמוד בשמש ולהפגין. אולם נמאס להם שההנהלה מעסיקה אותם באופן פוגעני. יותר משמדובר כאן באינטרס של עובדים לקבל להזיק להנהלה תמימה, יותר הגיוני בעיני שההנהלה עושה כל שביכולתה למנוע מהעובדים להתארגן כדי שלא תיאלץ להעסיק אותם באופן הוגן.
אלה הן העובדות ומי שמוצא לנכון לעוות אותן כדי להוריד ממנו לחץ ציבורי, ספק אם המדיניות שבה הוא נוקט ראויה להצדקה.
זכותם של העבודים להתאגד. צריך הרבה פחות מיחסים חמים כדי לאפשר להם להתאגד – אם את זה אתם לא מאפשרים אתם לא מרשימים אף אחד.
התנאים הפוגעניים שהתקיימו בגן לא ימחקו ע"י ביטולם במשפטים החוזרים בתגובות המכון. כפי שנדב אמר- יש לנו את המסמכים המתארים את ההתנהלות במהלך השנים האחרונות.
ולגבי היחסים המצויינים בין מדריכי הגן להנהלה: החיוך וברכת הבוקר-טוב החמה התבררו לי, קצת מאוחר מידי, כמסך המסתיר את היחס המזלזל והמבטל כפי שהיה כלפינו. אני בהחלט מעדיפה מעסיק שלא יחייך אלי כלל, אך יכבד אותי וכמובן יעסיק אותי בהתאם לחוק, ובתנאים ההולמים את העבודה.
אותם יחסים חמים המתוארים נמשכו כל עוד לא הערנו או שאלנו דבר לגבי תנאי העבודה. פניות שכאלו זכו לתגובות צוננות ומשתיקות. כך היה גם עם תחילת התארגנות העובדים. יחסים חמים אמיתיים היו מובלים לשיחות ונסיון להבין את העבדים, אך במקום זה הביאו להתעלמות מוחלטת ואף לטריקת דלתות.
יבשם שלום.
אבקש תגובתך לשלטים שהציב מכון וייצמן בחזיתו כהכנה להפגנה ב7/12 .
האם אתה באמת יכול לומר שמישהו מהמדריכים זכה לתנאים אלו טרם ההתארגנות ומניעת העבודה?!?!
מספיק עם השקרים.
יכולתם לציין שאלו תנאים המוצעים כעת לעובדים, כדי להניא אותם מזכותם החוקית להתארגן, למעשה אף אחד ממסורבי העבודה לא זכה מעולם לתנאים הללו.
אמירת שקר, חזור ושוב, לא תהפוך אותו לאמת.