חברים יקרים,
אנא פנו לעצמכם חמישים דקות מחייכם, וצפו בהרצאה הבאה. יכול להיות שאלו יהיו חמישים דקות משמעותיות מאד. הבחורה (בידג'יט) היא ערביה נוצריה מלבנון. היא מציגה את מבצע ליטאני ומלחמת לבנון הראשונה מפרספקטיבה שרובינו אינם מכירים כלל.
להרצאה של ברידג'יט
ועכשיו, אחרי שראיתם את הסרטון, תנסו לענות לעצמכם על השאלות הבאות:
מחשבות מענינות,
טל
תודה על הקישור , מרשים
תודה משה,
אכן מרשים 🙂
מצוין, מיידע מאוד.
כאן האתר של הגברת : http://www.americancongressfortruth.com/
כאן אפשר לצפות בסרט שהוזכר, Obsession ( גרסה מקוצרת ) : http://www.obsessionthemovie.com/27minversion.php
תפיסה יפה : )
הי חוד,
ראיתי את הסרט Obsession והתלהבתי (אם אפשר להתלהב מעדה של רוצחים)…זה נראה שווה פוסט 🙂
איפה מצאת אותה, צדיק?
מזכירה לי את אריאנה פלאצ'י – קראת את הספרים שלה?
חן חן לך איתמר 🙂
לא אני מצאתי אותה, אלא היא מצאה אותי. כלומר היא הגיעה אלי במכתב שרשרת שעובר בימים אלו 🙂
לא קראתי את אריאנה פאלצ'י. היא כותבת באנגלית או בעיברית?
היא היתה (ז"ל) עיתונאית איטלקיה – יש כמה ספרים שלה מתורגמים, לדעתי חובה בכל בית.
http://www.dbook2.co.il/add_result.asp?id=1
פרק מתוך הספר :
http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=1440&MenuID=724&ThreadID=1014006
לגבי הסרט :
מעורר מחשבה, במיוחד שאני חושב על הפרויקט שאתה לוקח בו חלק של הבחירה הישרה.
תחשוב שלכל אזרח יש קול שווה וגם את הכוח שאתה רוצה לתת לו, עכשיו – מה הכלים שיש לאותו אזרח לקבל החלטות ?
אם לרוב הישראלים שלא זוכרים מה היה לפני מבצע של"ג ואיך נראו החיים בגליל יש דעה מגובשת על המלחמה ( תשאל אותם מה דעתם על המלחמה הם ידקלמו לך את אותן מנטרות : מלחמה שהיתה טעות, שרון רוצח, סברה ושטילה.)
האם זה לטובת המדינה שאזרחים אלה, שגיבשו את הדעות שלהם לפי מה שהתקשורת החד צדדית מזינה אותם, יקבלו החלטות לגבי ניהול המדינה ? (כמו העברת השליטה על הגולן לסוריה) או אולי עדיף שמספר אנשים יצגו את העקרונות המובילים שלהם, ואנו ניתן את הכוח להחליט למי שעקרנותיו דומים לעקרונות שלנו?
יש פה דילמה ממש מורכבת – מצד אחד, החלטות טובות יותר יתקבלי ע"י קבוצת מיעוט, כי לקבוצת מיעוט יש את האינטלקט, המידע והידע להחליט החלטות נבונות. מצד שני – יותר הוגן לקבוע שהרוב תמיד יחליט, כי העם הוא מי שמשלם את המחיר על כל החלטה
יש היום יתרונות טכנולוגים כמובן כמו האינטרנט ובימות מיוחדות לדיונים, אבל כמה אנשים מסך 7 המיליונים שגרים פה באמת גולשים? לכמה מהם זה מקור ידע וכמה מהם מתדיינים כאן? לא הרבה.
הרצאה הזו מדגימה את כוחה וחשיבותה של התקשורת בעיצוב הזיכרון הקולקטיבי, לדעתי כל אזרח אוהב ישראל חייב לפעול למען פתיחת השוק על מנת שנראה פה יותר שונות פוליטית בתקשורת.
הי איתמר,
תודה על ההפניה לאריאנה פאלצ’י. אשתדל לקרוא בהקדם.
קבלת החלטה בציבור גדולה היא באמת אחת הבעיות הרצינות בפניהן עומדים הדוגלים בדמוקרטיה ישירה. לתקשורת, למשרדי יח"צ ולאינטלקטואלים שהתקשורת חפצה ביקרם, יש כוח השפעה עצום, ואין לי ספק שבמצב הנוכחי הם "ימכרו" פתרונות לציבור.
אי מסכים איתך שרוב רובו של הציבור אינו עוסק בפתרון הבעיות בצורה עמוקה, הנדרשת לקבלת החלטות נבונות לאורך זמן.
לכן אנו משתדלים לפתח פיתרונות חדשים. אחד הפתרונות הללו נקרא ויקידיון. ויקידיון היא דרך לדון על מחלוקות ציבוריות, כמו בויקיפדיה. המטרה היא להציג אלטרטנטיבות שונות לפתרון המחלוקת, ולתת לקהלים הולכים ומתרחבים להציע פתרונות שונים.
הויקדיון יאפשר לקהלים הולכים ומתרחבים לדון על הפתרונות השונים. הוא ירכז את הדיון למקום אחד (במקום המצב הנוכחי, בו כל אחד טוען את טענתו מבלי להתחבר לדיון מרכזי אחד). הוא יאפשר לאוכלוסיות רבות להצטרף לדיון. ולבסוף, הוא יצור פתרונות נגישים, שיאפשרו לציבורים עוד יותר רחבים לקרוא ולהתעניין בפתרונות השונים (כמו בויקיפדיה).
לבסוף, אני מאמין שהדיון הזה יצור שכבות אינלגנציה חדשות, מיודעות יותר, חכמות יותר, שישפיעו על ציבורים רחבים יותר.
גם לפני המצאת האינטרנט, לאינטליגנציה היתה השפעה על הציבור. האינטרנט (וחוסר השליטה של אליטות ההון על האינטרנט) יאפשרו לאינטלקטואלים לשוב ולתפוס את מיקומם הנכון.
אני חושב שיש בזה משהו נאיבי.
כמות האנשים שיסכימו להקדיש לזה זמן, אחרי מטלות של פרנסה, אחזקת הבית, משפחה ודברים אחרים, תוך כדי ויתור על הקדשת הזמן לדברים היותר נחמדים כמו התחביבים או בטלה – היא פשוט מזערית.
תוסיף לזה שבכלל המגזר שמכיר את עולם האינטרנט הוא יחסית צעיר בישראל.
תראה אפילו משהו הרבה יותר צנוע – ערוץ 33 (ערץ הכנסת), בדקת אותו פעם? יש שם ישיבות של הכנסת, דיונים מועדות, פוליטיקאים שמקבלים מספיק זמן דיבור בשביל לפתח טיעונים וגם דיונים עם אנשים משכילים ומעניינים. מה הרייטינג של הערוץ הזה? וזה בלי שום דרישה לאקטיביות, פשוט שירות של שקיפות המשטר שאף אחד לא משתמש בו.
איתמר,
הבלוגוספירה היא בית הקפה של האינטלקטואלים (מי יותר ומי פחות). כאן המכתבים יותר מעמיקים. וכך גם הסרטים. אינני צריך שכל עם ישראל יראה, רק עוד עשרה עד עשרים אינטלקטואלים. לאינטלקטואלים היתה ותהיה השפעה גדולה על הכלל הציבור, מעבר לאינטרנט 🙂
(אני יודע שאני לא מוכַּר כאן, אבל אני עוקב אחרי הבלוג מאז תחילת הלחימה ולכן אני מרשה לעצמי לכתוב כאילו אני כן..:)
רעיון חדש (בשבילי) לענישה של החמאס שראיתי בטוקבק מספר 47 של הטור של שלח (http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/846/187.html?hp=0&loc=201&tmp=893):
במקום להרוס עוד בניינים, להרוג עוד חמושים (ואזרחים וילדים), ולחסל עוד מנהיגים (למרות שעל האחרון לא חייבים לוותר),
במקום כל זה אפשר לכבוש כל פעם עוד שטחים מהרצועה.
לא ליישב אותם חלילה, אבל כן להכריז עליהם שטח צבאי סגור וליצור מעין רצועת בטחון (לא אפקטיבית, אני יודע).
על בניינים הרוסים הם מקבלים סיוע בינ"ל (בד"כ)
על הרוגים הם מקבלים דעת קהל בינ"ל.
על שטחים אין שום דבר שיפצה אותם (טוב, אולי גם דעת קהל, אבל לפחות המצפון שלנו נקי יותר).
מה גם שפעולת כיבוש היא הפיכה יחסית (בניגוד לחיסול)
ברור שזה לא ימנע ירי והברחות (אפשר להתחיל בציר פילדלפי), אבל בינינו, גם הסיפור האחרון לא סגר לנו את הפינה הזאת…
חוץ מלחץ על החמאס, כזה דבר גם יכול להוות קלף מיקוח מול שליט ו/או מחווה לשלטון פלסטיני שיחליט להפגין שנאה פחות יוקדת כלפינו..
הדבר היחיד שיכול להיות בעייתי כאן הוא אם כזה דבר נחשב לפשע מלחמה בעיני העולם (מה שיהיה תמוה, כיון שקשה לי לחשוב על מלחמות שאינן כרוכות בכיבוש שטחים)
כתיבת תגובה