יש כאן אחלה משחק.
ירדן מצא את המצפן הפוליטי הבינ"ל. אני מילאתי את השאלון וקיבלתי את מקומי על המפה הפוליטית. כך גם אייל ברק, ויונתן שחם. וכאן זה כבר נעשה מעניין.
יהיה מעניין לראות איפה כל אחד מכם נמצא על המפה הפוליטית.
אם בא לכם, ענו על השאלון, שילחו בתגובה את מיקומכם, ואני אפרסם… יכול להיות משחק נחמד 
הנה אני
http://www.politicalcompass.org/printablegraph?ec=-7.38&soc=-6.92
שאלון נחמד, פחות שטחי מהממוצע השכיח.
יצא לי מינוס 4.00 בכלכלי, ו- מינוס 4.15 בחברתי ( יותר שמאלני ובערך אותו ליברטריאני כמוך … )
צריך לתקן את המקום של יונית בגרף.
הבעיה עם השאלון, שאין כמעט שאלות על יישוב סכסוכים אלימים בין עמים. לכן הרלוונטיות לחלוקה ימין/שמאל בישראל היא נמוכה.
אין למשל שאלה "הייתי תומך במסירת אלסקה לרוסים תמורת סיום המלחמה הקרה".
הם לא כותבים מי הם מחברי השאלון, אבל לפי הרשימות משמאל, אלה אמריקאים ו/או אירופאים. אני מניח שהם היו מחברים שאלון די שונה לפני חמישים או אפילו עשרים שנה.
שמתי אותי לא נכון!
יונית, הנה תיקנתי את התקלה (סליחה ומחילה 🙁 )
חוד, אני מסכים איתך.
יכול להיות שצריך להיות כאן עוד מימד של אופי ישוב סיכסוכים, כדי שהמצפן יתאים לחברה הישראלית.
כי מה שמעניין הוא שיצאת יותר שמאלה ממני מבחינה כלכלית, ואתה ברמה ליברטנית דומה לשלי, ואתה מעדיף פתרון מדיני של פינוי פיצוי לפלסטינאים, בעוד שאני מעדיף את הפתרון השיווצרי.
כנראה שנפש האדם עדיין יותר מורכבת ממה שלמחברי המצפן היה נדמה 😀
אני לבד בסגול ?
http://www.politicalcompass.org/printablegraph?ec=8.12&soc=-1.90
הי איתמר,
בינתיים נראה שכן 🙂
אבל לפחות אתה בצד הליברטני
יונתן, מצטער… תיקנתי את המיקום
כולם ליברטנים בארץ הזו. תראה גם בפורום של ב"ג, יש את אותו משחק עם תוספת של המפלגה אליה המשתמש הצביע.. כולם בצד התחתון של הגרף..
http://forum.bgu.co.il/index.php?showtopic=221363&view=getnewpost
איתמר, אני חושב שאלו חדשות נפלאות!
קודם כל, אם זה היה נכון לכלל האוכלוסיה, הינו מגלים שהטענה של השמאל שהליכודניקים הם פשיסטים, היתה מופרכת. ולכן מציבה את הדיון הפוליטי בישראל על קרקע הרבה יותר בריאה.
השאלה האם אנשי ליברמן והאיחוד הלאומי הם ליברטנים או אוטוריטנים?
Economic Left/Right: -9.25
Social Libertarian/Authoritarian: -8.36
יופי של שאלון. אני די מרוצה מהמיקום שלי…
Economic Left/Right: -4.25
Social Libertarian/Authoritarian: -6.21
טל,
אני חושב שזה מראה שיש בעיה בסקר הזה.
אנשי השמאל הקיצוני (מרץ, חד"ש וכו') אמורים להיות בריבוע האדום, אין שום דבר ליברטני בלקחת כסף מאנשים.
אם הם בעד מדיניות של לקחת מאנשים שמתפרנסים ולתת לאנשים שלא, אתה חושב שאנשים יתנו את הכסף שלהם בכיף?
זה חייב לבוא בכפיה.
תראה, אפילו עמוס עוז, הכהן הגדול של השמאל, בעד כפיה של המדינה על שעות הפעיות של עסקים :
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3671667,00.html
אין סוציאליזם עם חופש.
הי איתמר,
אני מבין את הטענה שלך שסוציאליזם נוגד את החופש. גם אני כמוך רואה את הסתירה שבין סוציאלזם לחופש. אלא שרוב האינטלגנציה השמאלית בארץ אינה רואה את הסתירה הזאת (ואני בהחלט מחשיב את הבלוגרים שאני פוגש כאינטלגנציה).
על פי תפיסת השמאל המקובלת, המדינה צריכה לדאוג לחלשים, ובכך לאפשר חופש לכולם. גם לעני וגם לנזקק. הטענה שהמקובלת היא שגם עודף כסף, גורם לבעלי ההון להשתלט על הכנסת והממשלה, ובך ליצור אוליגרכיה שאינה נשלטת על ידי הציבור. אני חושב שבכך יש אמת רבה.
אני חושב שהטעות של השמאל, היא חוסר ההבנה שכל משטר ריכוזי, שבו עיקר הכוח מתמקד בקבוצה קטנה של אנשים, יעבור השחתה. בין אם זה יהיה משטר במדינה קפיטליסטית ובין אם זה יהיה במשטר סוציאליסטי. הכוח משחית, הוא חוק, תקף, כמעט כמו חוק כוח הכבידה.
הדרך למנוע את ההשחתה היא לבזר את הכוח עד כמה שניתן. לדאוג למצב בוא הציבור עצמו הוא המחליט את ההחלטות העיקריות, ואין ריכוז של כוח בידי קבוצה קטנה אחת של 120 ח"כים. רק כך, נראה שניתן לקיים סוציאליזם-חרותני.
אני בהחלט חושב שסוציאליזם-חרותני, בו אין שליטה על אף אחד, היא הבסיס לחברה חרותנית.
בניגוד לאנשי השוק החופשי, אני אינני מאמין ששוק חופשי לבדו ממקסם את החופש. בשוק חופשי, יש יתרון לאנשים יוזמים, חרוצים מאד, בעלי כוח הנעה פנימית גבוה. אבל מה לעשות שרוב רובה של האוכלוסיה אינו כזה. יש גם חלקים באוכלוסיה שגם לו רצו, לא יכלו להשתתף במשחק (זקנים, פיגור קל, או סתם בעלי אינטליגנציה נמוכה, נכים אוכלוסיות קשות יום ועוד…). בשוק חופשי לגמרי, החזקים משתלטים, מפעילים משרדי פירסום ויח"צ ולמעשה שולטים ברוב האוכלוסיה, והופכים אותה לבסיס לשאיבת כספים.
הדרך למנוע את התופעה הזאת, לדעתי אינה עוברת בממשלה סוציאליסטית (שוב, בעיות ריכוז כוח), אלא בהקמת חברה אזרחית חזקה, שתתבסס על בני המעמד הבינוני-גבוה, שתפעל להקמת מוסדות, באופן ולונטרי, כדי לסייע לאוכלוסיות חלשות. המעמד הזה, מטבע הדברים נבנה על בסיס שוק חופשי. כך שלבסוף אין כאן סתירה… אלא נהפוך הוא… יש כאן העצמה של השוק החופשי ושל החברה האזרחית. זאת בונה את זאת…. וכך גדל החופש האישי באופן מיטיבי.
http://www.politicalcompass.org/printablegraph?ec=-5.25&soc=-6.97
שוב אתה דוחף את הדמוקרטיה הישירה בכל מקום ? 😉
אני לא מסכים אתך שבחופש מוחלט יש סכנת השלתלטות, בחופש מוחלט יש חופש, ואם יש תאגידים ענקיים ועשירים מאוד סטייל מיקרוסופט ונייקי זה בזכות העבודה שהם עושים דברים כ"כ טובים שכולם רוצים לקנות, ולכן כולם מרווחים מהתאגידים האלה.
יש להם השפעה על התקשורת ? אז מה, ההשפעה של בעלי העיתונים היום או ראשי מפ"י בעבר לא יותר גרועה, הפתרון הוא שוק תקשורת חופשי.
אתה מציע פתרון של פיזור כוח, אני מציע הגבלות על הכוח. חוקה בה יהיו זכויות ברורת של רכוש, גם לעשירים!, הרי בחברה שבה לרוב יהיה כוח, תמיד הרוב יהיה יותר עני מהמיעוט, ותמיד הוא ירצה נתח ממה שיש ל"עשירים" ובמידה וזה יתרחש זה ימוטט את הכלכלה. הפתרון הוא איסור האפשרות של כפיה כזו, לא בכוח של 120 חברי כנסת ולא בכוח של העם.
איזה איתי?
בכל מקרה מעלה אותך למפה 🙂
איתמר, תיכף אני משיב
הי איתמר,
בוא נגיד שאני מסכים עם רוח הדברים שכתבת על התאגידים. אני בטוח שהם חיות אבולציונות שלמדו לייצר מוצרים ולשווק אותן בצורה המיטבית, כדי לגדול ולהתעצם. בדרך יש עם זה הרבה בעיות. הדבר העיקרי שחשוב לחיות בסדר הגודל הזה כדי לשרוד (וגם לחיות אחרות בגן של השוק החופשי) זה הרווח. בדרך הן מוכנות לרמוס ערכים ועקרונות חברתיים חשובים. והן עושות זאת עם הרבה כוח. עבודת ילדים במזרח הרחוק, הפיכת עמים מערביים לcouch potatoes . טיפוח תרבות של אוברדרפט, פגיעה בסביבה ועוד.
הן גם עושות דברים טובים. הן מקדמות את המדע, משכלולות את הטכנולוגיה, והן מקדמות את העולם מבחינה טכנולוגית-חברתית (ראה את האינטרנט). הן מספקות מקומות תעסוקה, וגו'.
אמרת גם: יש להם השפעה על התקשורת ? אז מה, ההשפעה של בעלי העיתונים היום או ראשי מפ”י בעבר לא יותר גרועה, הפתרון הוא שוק תקשורת חופשי.
ההשפעה של מפא"י על התקשורת בעבר עשתה לנו המון רע, וכך גם השליטה של בעלי ההון על התקשורת. בחברה דמוקרטית צריך להיות חופש ביטוי. פעם הו נחמס מאיתנו עלי מפא"י והיום על ידי בעלי ההון. כאזרחים במדינה דמוקרטית זה צריך להדאיג אותנו מאד, ואסור לנו לאמר "אז-מה?".
לגבי הגבלת הכוח.
זאת סוגיה מעניינת מאד ולא פשוטה לפתרון. אני כמוך מסכים לכך שרכוש פרטי הוא רכוש פרטי, ואין זכות לאיש לקחת אותו. אלא שבפועל כדי לקיים מדינה, יש צורך במיסים, ומיסים הם דרך לקחת כסף ממי שיש לו, על ידי הציבור.
ישנו את הפתרון של לוק, שמציע שמיסים צריכים להינתן בהתנדבות. אני מאד בעד העקרון הזה. אני חושב שחברה מוסרית יכולה להתקיים רק על בסיס העקרון הזה. לשם כך, עלינו להקים חברה מאד מוסרית, ולפתרון זה אני מנסה לתרום.
יחד עם זאת, די ברור שי לכך מגבלות. בקיבוץ יש עקרון דומה כזה. אם אתה מכיר את המשפט "נותן כפי יכולתו ולוקח כפי צורכו". כלומר כל אחת נותנת עבודה לקיבוץ על פי יכולתה. אלא שהעקרון הזה לא פועל כל כך. לכל קבוצה כמעט תמיד יהיו טפילים. כאלו שיתנו הרבה פחות מכפי יכולתם, ויהנו מהצלחת הקבוצה.
אינני יודע האם יש דרך לטפל בבעית הטיפילם הזאת. אני מכיר לא מעט קיבוצניקים שהתלננו על בעיית הטפיליםים. נראה שכאשר בחברה מסויימת, כמות הטפילים עולה על סף מסויים, החברה תקרוס. אם היה דרך לגרש טפילים, אולי היה בכך פתרון. אבל כיצד תגרש אזרח שלא משלם מיסים, ושחי על חשבון הכלל?
האם יש לך פתרונות?
http://www.politicalcompass.org/facebook/pcgraphpng.php?ec=-8.00&soc=-8.46
טל יקר,
נחמד להכיר אותך ואת הבלוג שלך ( ותודה לחוד התער).
הרעיון של נותן כפי יכולתו ולוקח לפי יכולתו קרס ולא הצליח – ה"טפילים" כמו שאתה קורא להם, זאת בעייה אחת.
הבעייה העמוקה היא האופן שבו אנחנו מבינים את המציאות והאופן שבו אנחנו קשורים ב"אני" שמניע אותנו. כל הפעילות שלנו מהרגע שאנחנו מתעוררים ועד לרגע שאנחנו נרדמים היא סביב התחזוקה של האני הזה. אנחנו פועלים רוב הזמן להשיג עבורו. מכיוון שכך, כל רעיון שבנוי על בונבולנטיות – בסופו של דבר תמיד ימתמוטט, כי ה"אני" מטבעו שואף להגדיל את עצמו. האני הזה כמובן גם מתרחב ל"שלי" ( החברה שלי, המעמד שלי, המשפחה שלי, העם שלי וכו').
פתרון יסודי אפשרי יחיד, לעניות דעתי הענייה, היא בין אדם לבין עצמו- במובן של השחרור מהעריצות הזאת של העבדות הזאת. כל אוטופיה אחרת נועדה לכישלון, אתה לא יכול לשכנע מישהו אחר להספיק לעבוד את אלוהי ה"אני" וגם אם תצליח לשכנע והאיש/ה שמולך ירצו מאוד להשתחרר מעולו של זה – גם אז זה לא נתון.
אני בעד מדינת רווחה כמו בסקנדינביות. זה הרע במיעוטו. אבל גם זה פשטני. כי למשל בפינלנד, זה לא רק החוקים והמיסים, זה משהו בנורמות החברתיות. הפינים הם אנשים צנועים, זנ מתבטא בבתים שהם בונים, במכוניות שהם נוסעים ( והמיעוט שלהן). מנכ"ל נוקיה למשל נוסע על מכונית פשוטה למהדרין. אבל גם לשם תרבות הצריכה המוטרפת משתחלת במהירות.
אתון יקר/ה?
תודה תודה. אשמח גם להכיר אותך.
אני חושב שמה שאתה קורא לו "אני" או "אלוהי האני", הוא מה שאנו נוהגים לכנות אגו.
אתה אומר שהדרך להיפתר מהאגו, היא לבצע ניתוח להסרתו ברמה האישית. האם תוכל לתת הסבר יותר מדוייק כיצד מבצעים ניתוח כזה קשה?
אגיד לך מה הרגשתי, כשניסתי להיפטר מהאגו (בהצלחה חלקית בלבד, כמובן).
הכלי שעזר לי לנסות להיפטר מהאגו, היתה ההיסטוריה, הפילוסופיה והחקירה של אנשים סביבי.
ההיסטוריה:
ככל שלמדתי יותר היסטוריה, למדתי עד כמה רצונותינו, מאוויינו, שמחתנו, הן ברות חלוף. רומא ומשתאותיה התקיימה. אנשי זימה, הלכו וזקנו, ואיתם נַבל יצרם. נשים יפות הזדקנו, ואיתם נבל חינם. החיים חולפים מהר, ומי שעסוק בזימה רוב ימי בחרותו, מוצא את עצמו משארי מעט אחריו. והמעט שהוא משאיר, הוא בד"כ הרס וחורבן. חורבן לדורות הבאים. כאשר אדם אינו שולט ביציריו, ואינו משתמש בשיכלו לנווט את עצמו בחייו, הוא עלול למצוא את עצמו נואף כנגד אם ילידיו. על פי רוב הדבר מביא לגרושים שפוגעים בילדיו. הוא מקשה מאד את החיים על ילדיו. במקום שילדים אלו יגדלו מתוך אמון בקשרים שבין בני אדם (כפי שאמור להיות בתא משפחתי) הוא גדל הם חשדות, ויש סיכוי טוב שהוא בעצמו יתקשה ליצור אמון באנשים אחרים. בקיצור… אדם החיי על יצריו, ולא לומד לשלוט בהם באמצעות מוחו, סביר להניח שיחריב עוד קצת. עמים חרבים, כאשר מסה קריטית כל שהיא נפרצת, ואז העם יורד מגדלותו, ויחד איתו, אזרחים הופכים להיות משועבדים לעמים אחרים. כך למדתי מההיסטוריה.
ההיסטוירה לימדה אותי, שאם אני רוצה להשאיר משהו לאחרים, ובעיקר לצאצאי, חברי, משפחתי, עמי, עלי להשתמש בשכל (פילוסופיה), ולנווט את יצרי כדי שישרתו את מטרות השכל.
פילוסופיה:
המאבק בין היצרים לשכל הוא קשה. על פי רוב, ליצרים כוח גדול מאד (במיוחד אם אתה סובל מ-ADD, כפי שאני סובל). אבל אם אתה נחוש מספיק, ועסוק בללמוד מכל קרב שניהלת, היכן טעית, ומה לעשות כדי לנצח בקרב הבא, אתה לאט לאט לומד לשלוט ביצירים ולהכפיפם לרצונך.
אנשים אחרים:
כאשר אתה מבקש ליצור שינוי, אתה מבין שעליך ליצור את השינוי עם אנשים אחרים. אחד הדברים הראשונים שאדם נבון לומד, הוא שבני אדם אחרים אינם סובלים אנשים עם אגו גדול. ולכן חשוב ש"תצניע לכת עם אלוהיך". חושב להשאיר מקום תמיד לאגו של אחרים. אבל יחד עם זאת, מעשיך, תבונתך, צריכים להתפתח ולגדול. את האגו תשאיר בבית. היה מוכן ללמוד מכל אדם. היה מוכן לתת מקום למחשבותיהם של אנשים אחרים.
אני יודע שזה לא קל, אבל כמו כל דבר שאתה מתרגל לעשות מספיק זמן, הוא הופך לטבע שני שלך. אם אתה מקפיד לעשותו תקופה העולה על שלושה חודשים, אזזה גם יהפוך להיות טבע ראשון שלך.
זהו… זה לא אומר שהצלחתי לנצח את האגו. אינני יודע להסירו, כפי שאתה הצעת. אבל לפחות הוא מאופסן בהקפאה עמוקה, עד כמה שידי מסוגלת להגיע.
האם יש לך פתרונות טובים יותר?
🙂 נתחיל מזה שאני אוהבת את המוזיקה שלך :))) את המוזיקה של האווירה שיוצרות המילים שלך.
להבנתי את האגו אי אפשר להסיר כמו שמסירים פילולה. הוא בלתי ניתן להסרה בעליל:)
אבל אפשר ללמוד לא לראות את העולם דרכו 🙂 אין לי מושג למה אבל מלווה אותי חיוך ענק מאוזן לאוזן בכתיבה הזאת ולכן הוא מתבטא בסיומת של כל שורה 🙂
התצניע לכת הוא כלל גדול. ואם אתה אדם דתי ( אין לי מושג) אז ככל שהמאורות של היהדות היו גדולים, כך הם היו צנועים יותר. יש איזה קשר ישיר כנראה. גאווה, חשיבות עצמית, זוהי מכשלה ענקית. זה קשור לדיבור עלה אגו שהתחלנו אותו וזאת דרך טובה מאוד לטעמי לעבוד על הסוגיה הזאת. מהטמה גנדי, ששנינו קוראים אותו בימים אלה ( אני קוראת את האוטוביוגרפיה שלו) כותב: " על המבקש את האמת להיות עניו מעפר. העולם רומס את העפר ברגליו, אך המבקש את האמת צריך להשפיל את עצמו עד שאפילו העפר ירמסהו" 🙂
גנדי, שהבנתי מפוסט אחר שכתבת, ששיטת אי האלימות שלו מדברת אלייך, מה שהניע אותו ומה שהוביל אותו לפתח את "הניסויים שלו עם האמת", כפיש הוא קורא לזה מתוך הרצון להגיע ל"מוקשה" (שחרור מהסבל, שחרור ממעגל הלידות והמיתות; גאולה) – שהוא השחרור מהאני שעליו דיברתי קודם. האני שהוא המקור לסבלותינו. כותב גנדי :"אני חי ונע וכל הוויתי מכוונת למטרה זו. כל אשר אני עושה באמצעות דיבור או כתיבה וכל הסיוכנים שנטלתי בשדה הפוליטי מכוונים לאותו יעד אחד". גנדי פעל עם אחרים, אבל העובדה הייתה לחלוטין עבודה אישית.
הנה בתור התחלה אני מציעה שנמשיך יחד לקורא אותו. מה שאתה קורא נכלל באוטוביוגרפיה שאני קוראת.
אני בחורה 🙄
תיקונים *אבל העבודה הייתה לחלוטין אישית*.
* נמשיך יחד לקרוא אותו * 🙂
הי א.ע. (משום מה את לא נראת לי לא אתון ולא עיוורת)
התשובה לתתשובתך מחייבת קצת יותר מלל. אני כרגע יוצא למסעות ברחבי הארץ. אשתדל להשיב היום בערב
להת'
טל
טל גם לך ADD? נראה לי שאנחנו לא מדינת ישראל אלא מדינת הADD. או שאולי סובלי הADD נידונו להגיע אחד אל השני באופן טבעי.
הי א.ע.
אני סוג של אדם דתי. אני מגיע לחיי המעשה היהודיים מתוך הפילוסופיה והמדע, ולא מתוך המסורת, כפי שמגיעים דתיים קלאסיים (במקור הייתי אתאיסט). ההתבוננות בעולם, היא שמביאה אותי לידי קיום רבות מ"המצוות" שמקיימים היהודים הדתיים הקלאסיים.
הדרך שלי היא להתבונן בעולם, לחקור באמצעות המדע, הפילוסופיה וגם ללמוד מגדולי עולם. לקרוא סיפריהם, להתווכח איתם, לחלוק על דעתם, ולעבור מאדם גדול לאדם גדול וללמוד. מהטמה גנדי, הוא בהחלט אחד מהם. איש ענק.
את משנתו, אני מוצא ביהדות העמוקה, זאת הניסתרת מהעין. אבל הוא הלך עם האמת הזאת עד הסוף, וניקה אותה לכדי מעשה. בכל יום אדם יהודי-דתי, אומר שלוש תפילות. בשלושת התפילות, הוא אומר את המשפט "נפשי כעפר לכל תיהיה".
פעם לא הבנתי מדוע אני צריך שנפשי כעפר לכל תהיה? מה אני אסקופה נדרסת? אבל אם הזמן הבנתי את חשיבות הדבר, בדרך לחיפוש האמת, והשינוי החברתי.
אין ספק שאדם כמו גנדי, יכול לעזור לנו לזקק את התובנה הזאת לכדי מעשה.
שנהנה לקרוא את גנדי, ונפיק מנו הרבה. אשמח לביקורת ולמחלוקת ולשיתוף.
להתראות,
טל
הי ירדן,
כן, גם אני ניחנתי ב-ADD. אני חושב שההבדל הגדול בין ADD לאלו שלא חוננו ב-ADD, זה שה-ADD הם אנשים חקרניים מטבעם, שואלי שאלות, ולכן הבלוגוספירה, להערכתי, מלאה בהם. אלו ללא ADD, ממוקדי מטרה. יודעים למצוא את העבודה הנכונה, את הלימודים הנכונים… ובסוף חייהם הם לפעמים מגלים שהם לא בחרו נכון, כי הם לא שאלו בזמן שאלות.
אבל גם אנשי ADD צריכים ללמוד להתגבר על מכשלת השאלות האין-סופיות. הם צריכים, לדעתי, לדעת גם להתחבר בסוף לחיי המעשה.
המון הצלחה,
טל
http://www.politicalcompass.org/printablegraph?ec=-6.00&soc=-4.72