בתקופה האחרונה, כחלק מהניסיון שלי למצוא את מקומי על המפה הפולטית, וכן כחלק מקורס בלוגרים שאני מעביר עבור מועצת יש"ע, אנו מנסים להבין מהו שמאל ? מהן הנחות היסוד של השמאל?
לפני ההתיחסות לשאלה מהו שמאל, הערת אגב על קורס הבלוגרים: בעקבות חיפושים ארוכים שערכתי, וערכו אחרים, גילינו כי בבלוגוספירה יש יצוג מאד נמוך לבלוגרים ימניים. ההערכה שלי, היא שבעוד כמה שנים הבלוגוספירה, היא זאת שתעצב את דעת הקהל והיא זאת שתשפיע בהשפעות ארוכות טווח על מדינת ישראל. הבלוגוספירה למעשה מהווה את השדרה האינטלקטואלית החדשה ברחבי העולם. כבר כיום אני רואה כיצד בלוגרים הופכים להיות יותר מעורבים פולטית, ויותר משפיעים. אני חושב שזה יהיה מאד לא בריא, לחברה דמוקרטית, להגיע למצב בו שיטת מחשבה אחת בלבד שולטת. הדבר עלול ליצור דוגמאטיזם וחוסר בחשיבה ביקורתית.
העדרה של חשיבה ביקורתית, שוות ערך למוות מוחי של החברה. בחברה 
בה אין אנשים המטילים ספק בעיקר, ובחברה בה אין אנשים שמסוגלים להציג אלטרנטיבות חלופיות, נוצר קיבעון מחשבתי, שמביא במוקדם ובמאוחר לסיאובה. רוח הליברליזם,שתבע מיל, מחייבת הרבה אסכולות אינטלגנטיות שיודעות להביע את עצמן. אני מקווה כי אסכולה ימנית אכן תצמח בבלוגוספירה, ותהווה אתגר אינטלקטואלי ראוי לבלוגרים השמאליים המצוינים שצמחו בבלוגוספירה. ולכם, ידידי, אנשי השמאל, ראו זאת כאתגר אמיתי, וחוויה אינטלקטואלית-פוליטית.
ועכשיו לשאלה, מהו שמאל?
אני מאמין שכדי ליצור דיאלוג בין זרמי מחשבה שונים, נדרשת גם הבנה עמוקה של הצד השני. ולכן היה חשוב לנו לנסות להבין את השמאל. במצגת שהראתי בקורס, בחנתי בעיקר את ההבט ההיסטורי של השמאל, ואת המקורות היהודיים של השמאל. ניסתי להראות שלשאיפה לצדק, לשלום ולמשפט, יש יסודות עמוקים בדברי נביאי ישראל. שאם רוצים להבין את ההתנהגות של השמאל, צריך להבין את היסודות האמוניים של השמאל.
בהמשך לדיון שהתפתח בכיתה, טען יוסי לאור, כי לשמאל ישנו מימד נוסף חשוב, שבלעדיו יהיה קשה להבין את התנהגות אנשי השמאל, והוא המימד של שימת האדם במרכז, וניסיון להתעלם מההקשר החברתי של האדם.
יוסי לאור כתב כך:
אני מבקש, בעקבות שיעורים ששמעתי מפי הרב מיכאל אברהם, וכן דברים שלמדתי מספרו של אלן בלום, דלדולה של הרוח באמריקה. להציג התייחסות נוספת להבדל שמאל ימין – מעגלי הזדהות שונים.
מנקודת מבט של החוק כל פרט נבחן לגופו. ההיסטוריה האנושית מצביעה על גורמי הזדהות נוספים, המשפחה (הגרעינית = אבא, אמא, ילדים) המשפחה המורחבת (החמולה), קהילה (היישוב בו אני גר, השבט, בית-הכנסת, ארגון וולונטרי כגון רוטרי או הבונים החופשיים), העם או הלאום. השמאל, לפחות מבחינת האידיאולוגיה אינו מכיר בשום מעגל הזדהות מלבד האדם הבודד עצמו. הדבר נובע בין השאר מכך שמעשי האדם וההיסטוריה שלו נבחנים מבחינה כלכלית, מתוך הנחה שהכלכלה היא הגורם המשפיע ביותר על ההיסטוריה האנושית.
המימד הזה שהכניס לַאור לדיון, הצליח להסביר תופעה ששמתי לב אליה, בשיחות עם אנשי שמאל מובהקים: חוסר היכולת לזהות את ההקשר בין האדם לתרבותו. תמיד בויכוחים הללו, הדיון נעצר בשלב בו חבריי התעלמו מהשוני שבין בני האדם. לא צלחתי להבין מדוע חבריי לא רצו לקבל את התפיסה, שמולנו עומד עם שונה, עם מערכת תרבותית שונה.
מהי הסיבה לחוסר היכולת לראות את השונות? האם זאת שאיפה אופטימית להפיל את המחיצות בין בני האדם, על ידי התעלמות מהשונות? האם זה עיוורון תרבותי שהוטמע, עד כדי כך שאין נושאיו, יכולים לצאת מתוכו? או שאולי באמת אין שונות בין עמים ובני אדם?
היו כאלו שטענו נגד הנטיה של הבריטים לקטלג את כל העמים למאפינים שונים. לבריטים היתה תפיסה שונה על כל עם, ובאמצעות התפיסה הזאת, הם הצליחו להתיחס לכל עם על פי מאפיניו המיוחדים ותרבותו המיוחדת. תכונה זאת סייעה בידם לשמר את האימפריה הענקית שלהם.
לעומתם המרקסיסטים טענו שאין מחיצות בין בני האדם, ואלו רק מנגנוני ההון שיוצ
רים את ההפרדה. אבל במוקדם או במאוחר, היה על הקומוניסטים להכיר בכך, שהלאום חזק מהמעמד. התיאוריה המרקסיסטית, כבר לא יכלה להסביר את הכוח החזק הזה שנקרא לאום. בהקדמה לספרו של אריה יערי "אתגר הלאומיות" כותב זאב שטרנהל, שמרקס לא הצליח להעריך נכון את התקדמות הלאומיות. על פי שטרנהל, מרקס ראה בלאומיות שריד למהפכה התעשיתית, שאמור להעלם. ועל פי שטרנהל, מרקס לא הצליח בניבוייו. אנו יודעים כי הלאומיות עדיין חייה ונושמת בקרב רוב רובם של העמים.
הלאומיות, היא הביטוי לשיוך הקבוצתי ברמת העם, והיא מהווה דבק מחבר בין אוכלוסיות ענק. כל עם רואה את עצמו כיחודי ומיוחד, ואינו רוצה לחבור בהכרח לעמים אחרים. השוני הזה, ביעיניי העמים הוא כל כך חזק, עד שלפעמים, יצא עם למלחמה נגד עם אחר.
מדוע אם כן, נעלם הדבר הזה מהדיונים ומהתפיסה של חבריי משמאל? מדוע אין רואים את השוני בין בני אדם, את החברה המיוחדת, ואת השבטיות?
האם לא כדאי במקום להתייחס לשבטיות, כאל רע שצריך לחלוף מהעולם, להתייחס אל השבטיות כטבע האדם? האם לא מוטב לנו להכיר בשונות שבנינו, ועל בסיס השונות הזאת לחפש את הדרכים לשלום?
אני משאיר לכם לנסות ולהשיב.
אכן בשמאל (ותסלחו לי על ההכללה) ניתן יותר ביטוי למקומו של האדם מאשר לחברה ולתרבות בה הוא נמצא, מתוך הנחה שבני האדם שווים.
בחוגים ימניים יותר הדבר נתפס לעיתים כסוג של הזייה או התעלמות מהמציאות.
ברמות תודעה מסוימות (ותסלחו לי על הרוחניות) שיוויונו של האדם נתפס כאמת שאין לערער עליה וכל חוסר שיוויון, אפלייה או גזענות נתפסת כעוול אשר אין להסכים עמו וגורר לעיתים קרובות פעילות אקטיבית לסיומו (ובזאת אני מבדיל מאלו המצקצקים בלשנום אך בסתר ליבם אין הדבר מפריע להם).
כאמור, התפיסות המנוגדות מקורן ברמות תודעה שונות (בלי להבחין אם רמת תודעה זו או אחרת טובה או לא) ואלו גוררות בתורן "אמת" אחרת לכל אחד מהצדדים כאשר כל אחד משוכנע בראייתו את המציאות.
לעיון נוסף אני ממליץ בחום על ספרו של קן וילבר: קיצור תולדות הכל.
הי אייל,
האם אתה מתכוון לשווה ערך? שאין להעדיף אדם אחד על אדם שני?
הרי די ברור שיש גבוהים ונמוכים, יש בעלי השפעה גבוה והשפעה נמוכה. מוחצנים ומופנמים.
אני חייב להגיד שכאן אני די מזדהה עם התפיסה של השמאל. בעיני כל בני האדם שווים. אך אני יודע שיש שונות בין בני האדם ובין התרבויות. וכדי להביא לשיוויון ורעות בין בני האדם, אני פועל דרך ההכרה בשונות. לאלו בעלי האגו הגבוה, אני מנסה להראות שאגו נמוך, עדיף. ולאלו בעלי האגו הנמוך, אני מנסה להראות ששיפור האגו ישפר גם את מצבם.
אני פועל מתוך הכרת השונות, ולא נגדה. ליהודי דתי אפנה במילותיו שלו, ולחילוני אתאיסט אפנה במילותיו שלו. כך ניתן לעבור בין עולמות, ולחבר רחוקים. מתוך הכרת השונות, אבל גם מתוך מציאת המשותף.
השאלה שאני שואל, היא האם על פי ראייתך, עלינו להתעלם מהשונות, ולהתייחס אל כולם בדיוק באותה מידה, או שעלינו להתייחס לאדם מתוך הקונטקסט התרבותי שבו הוא נמצא, וההוויה האישית בה הוא נמצא? ולנסות להביא את כולנו מתוך השונות הזואת והיחודיות הזאת אל החיבור המשותף?
האם חברה יהודית-חילונית יכולה לחיות עם חברה חילונית דתית, מתוך הכרת השונות, קבלת השונות, אך גם מתוך הכרת המשותף? וכך גם לגבי החברה היהודית והערבית?
קודם כל, זה יפה שאתה מתיימר לפתוח דיון ואז משתמש בביטויים כמו 'חוסר יכולת לזהות'. אולי הם מזהים שקשר כזה לא קיים, ואתה הוא זה שטועה?
קצת פתיחות מחשבתית לא תזיק, במיוחד מצד מי שמתיימר לייצר כזו.
שנית, האבחנות שלך לגבי מרקס הן פשוט לא נכונות. אמנם מרקס לא ראה את הלאום כגורם חיובי, אלא כחלק מהתודעה הכוזבת, אבל הוא בהחלט לא חשב שהאדם צריך להיות אינדיבידואל מנותק – להיפך, הוא חשב שזה אחד מהנזקים של השיטה הקפיטליסטית שיתוקנו כשתבוא המהפכה.
ואם נתייחס לשמאל קצת יותר עדכני – היום המושג החם ביותר בשמאל הוא 'רב תרבותיות', שמתייחס בדיוק לצורך לראות אדם כחלק מהחברה שלו. החבר'ה שלך בהתנחלות אמנם דורשים ממני להכיר בזה שאני והם חלק מאותו לאום, אבל הם לא מוכנים להכיר בשוויון של לאומים שונים, או של תרבויות שונות.
לבסוף, בוא נבדוק את זה במבחן הפרקטיקה: מי פועל יותר כדי להביא לידי ביטוי סולידריות לאומית, בצורה של ערבות הדדית דרך המדינה – השמאל או הימין?
הי נדב,
קודם כל סליחה ומחילה. כאדם שבא מנקודת השקפה מסוימת, ומבקש לבחון נקודות השקפה אחרות, סביר להניח שאגיע עם הנחות יסוד, שאינני מודע כלל שהן הנחות יסוד הקיימות רק בנקודת המבט שממנה באתי. אני מקווה שתוך כדי הדיונים, נבין את המציאות בצורה יותר מורכבת ונלמד להכיר כיצד רואים כל ברי הפלוגתא את הנחות היסוד השונות.
לגבי ההכרה בשיוויון של לאומים אחרים. אני חש שיתכן ואתה צודק בנקודה זאת.
לגבי הטענה האחרונה:
מהניסיון שלי, הציבור הדתי-לאומי פועל רבות לקירוב לבבות, ולהגדלת הסולידריות החברתית. הוא רק אינו פועל דרך המדינה, כפי שמנסה השמאל לעשות זאת, אלא דרך המחויבות של הפרט והקהילה לתמיכה בנזקקים, בחלשים ובסתם אנשים הצריכים עזרה.
נקודת המחלוקת אינה על העזרה ההדדית, אלא האם האדם עצמו צריך לפעול או המדינה.
אני אישית, כאדם המאמין בקשר שבין אדם לחברו, מעדיף את הפעולה האישית. יחד עם זאת, די ברור לי שבמוסדות גדולים כמו מערכת הבריאות, נדרשת התגייסות כלל המדינה, ואין להסתמך על תרומות אישיות (אלא אם כן, נגיע למצב בו כל החברה נמצאת ברמה מוסרית גבוהה מאד). עדיין, אני רואה את הקלקלה שקיימת במוסדות הממשלתים, ויודע שצריך למצוא לקלקלות אלו פתרונות.
אני מנסה לבדוק את ההסתכלות שלי מול מה שאתה אומר. המקביל של מה שאתה קורא לו פה "לאומיות" הוא אצלי תרבות. אני מקבל ברמה כזו או אחרת את מה שנאמר בכתבה על הערבים, אבל מצד שני יש לי הרגשה שזה עניין של חינוך. גם בארץ יש חינוך שרוצה שנרגיש שאנחנו קבוצה אחת ולא קבוצות שונות על אותה האדמה. גם לחמאס יש חינוך דומה.
החינוך הזה דואג לשמר את ההבדלים עם האוייב ולהעלים את ההבדלים בין קבוצות שונות בתוך ישראל.
השיח אצל הימין הוא שיח ששואף להעלים את ההבדלים לחלוטין בד"כ. כולנו יהודים.
השיח השמאלני מתחלק בין:
לאומיים -ששואפים גם להעלים את ההבדלים בינינו ושואף להגיע לשלולם עם הקבוצה מולנו.
השמאל הלא-לאומי – יותר כמו העוקץ למשל. החברה המוגדרת ישראל היא חברה בטרוגנית של מזרחים, אשכנזים, דתיים וחרדים, מול חברה של ערבים שהיא הטרוגנית – סונים, שיאים, נוצרים, פת"ח וחמאס וכו'.
לכן אתה מדבר על השמאל הישראלי, אבל רעיונית ההבדל הוא בין ליברליות לאומית, ליברליות, ורב תרבותיות.
אגב בעניין הסולידריות של הקהילה הדתית שטל אוטומטית מספח לשמאל: בתוך טרמפיסט אני יכול להעיד על אמיתות דבריו 🙂
מצד שני בעניין התרומות, לפעמים זה דווקא מתסכל אותי כשאני רואה את המוסדות האלו. ההרגשה שלי היא שהמוסדות החילוניים נותנים מקום לדתיים, לעומת זאת המוסדות הדתיים דרשו ממני לכבוש כיפה וכו'. אני לא חושב שזה בסדר להמיר אנשים שהם במצב קשה, אבל כל עוד זה פרטי – וזה לא תמיד – זה עוד איכשהו מקובל.
חשבתם אולי להזמין שמלאני אמיתי , אותנטי ומנומק לקורס שלכם?
זה קצת מזכיר שיעור שחיה בהתכתבות.
וגם טיפה את השיעורים של בוראט על איך תזהה יהודי.
@טל: אין לי אלא להסכים שעלינו להתייחס לקונטקסט התרבותי והחברתי שממנו אנשים באים, ועלינו לחנך לסובלנות, הידברות והבנת האחר. זה כמעט מובן מאליו.
אחד הדברים שאולי לא מובנים מאליהם הוא שעלינו לחנך להכרה בכך שהמציאות שאדם מסוים רואה אינה בהכרח המציאות שרואה אדם שני, למרות ששניהם בטוחים בצדקתם.
דבר נוסף שכדאי לשאוף אליו הוא ההכרה בכך שפגיעה באדם או בקבוצה מסוימת פוגעת גם בקבוצות הקרובות אליה (והאנושות בכלל אם תרצה).
בהנחה שאנשים רוצים לחיות במקום טוב יותר עליהם להשקיע בכלל האוכלוסייה. התעלמות ממצוקות האחר תגרור הרעה במצב האוכלוסייה כולה, ובמישורים רבים.
טל – נראה לי שפספסת.
ראשית – לא הייתי הולך לחפש את הגדרת השמאל כאן בישראל. הקבוצות הפוליטיות המזוהות בישראל כשמאל חורגות מהמשותף לשמאל ברחבי העולם.
הייתי נותן שני בסיסים להגדרת השמאל:
האחד הוא אכן ההתמקדות באדם – אבל לא כמנותק מהקשר אלא ככזה שהערך שלו קבוע ויציב בכל הקשר וצריך להיות מכובד בכל הקשר. (אגב, הראייה המרקסיסטית היא בבסיסה ראייה של הקשרים – המערך החברתי של יחסי הייצור).
השני הוא הרצון לפתור את כל הבעיות של כל האנשים, ולא ללכת ציבור ציבור, בעיה בעיה.
טוב חברים,
הבנתי. אבל נשארתי מבולבל לגמרי. הרי כל הדברים הללו, שאתם אומרים, הם בדיוק הדברים שאני מאמין בהם 🙄 ובמידה רבה, לאחר ניקוי השובינזים שהוחדר לדתי-לאומי בבתי הספר, יש לא מעט אנשי דתי-לאומי שמאמינים בדברים הללו.
ניתאי, רציתי להזמין אותך, אבל חשבתי על זה שרק מחיר הדלק של הנסיעה מרביבים לירושליים, תעלה יותר מכל הקורס. 🙂
עכשיו ברצינות. זה היה קורס פיילוט. אני חושב שבהמשך, באמת יהיה נחמד להזמין בלוגר מהשמאל שיסביר את ראיית העולם שלו. יש מתנדבים?
סתם הערה לגבי שמאל-קהילתיות : אני מתגורר כרגע (זמנית בהחלט) בקנדה , ונקובר.הן אצל החלק ה"שמאלי"/ליברלי והן בחלק ה"ימני"/שמרני הקהילה היא חלק מאוד מהותי בתפישת העולם. למעשה כל קבוצה כאן היא קהילה – יהודים/מוסלמים/הודים/סינים , תלמידי בית הספר , הקונים בסופרמרקט , התושבים ההומלסים באיזור מסוים של העיר וכו' (כל הדוגמאות נכונות ולא הובאו לשם הבידור). אין כל התעלמות מהקשר של אדם-הקהילה שלו והכל במסגרת התפישה הרב-קהילתית , מבלי לפגוע באזרח הבודד כאינדודואל בעל זכויות (כולם קנדים).
נראה לי שיש לכם מספיק שמאלנים אמתיים בירושלים גם בלי צורך ליבא כאלו מרביבים. (ואפילו בלוגרים-שמאלנים)
עד כמה שאני מבין, באופן בסיסי זה די פשוט : שמאל בישראל הוא מי שיותר נוטה להשגת הסכם עם הפלשתינים, ויותר מוכן לוותר לשם כך. תכונת האופי הדומיננטית בקביעת המיקום היא ציר תוקפנות -פייסנות.
יש כמובן ניואנסים ותיקונים וכל אחד הוא עולם בפני עצמו, אבל זה הגרעין.
חוד הטער – לפי השיטה שלך אני יוצא מרכזניק מכיוון שאני לא תומך בכל הסכם שהוא. שזה קצת מוזר בהתחשב בשאר הדיעות שלי שהן מדינה דו לאומית, סוציאל דמוקרטי ומעלה בכלכלה וליברטניות בכל מה שקשור לחופש הפרט.
חוד,
נראה ל שהחלוקה לא כל כך פשוטה.
אכן לימין יש נטיה לנסות לוותר על הסכם, ולהעדיף את פתרון קיר הברזל של ז'בוטינסקי. אבל מאז השבר של הסכמי אוסלו, גם אנשים שנמצאים במרכז ובאגף הניצי של מפלגת העבודה, מוכנים לוותר על הסכם וללכת לשתי מדינות לשני עמים, ללא הסכם.
הבדל יותר ברור, לפחות היסטורית, היה לדעתי השקפת עולם סוציאליסטית. אתה למשל, על פי המדגם בעל השקפת עולם סוציאליסטית, אך הצבעת ליברמן. בעבר הבנתי שהייתי מוגדר בצד השמאלי של המפה. דבר שמראה שההבדלים בין ימין לשמאל עברו טישטוש גדול.
http://blogdebate.org/dubi/archives/798