דובי קננגיסר מתלונן ובצדק על כך שהחוק הישראלי, פוגע בחופש הביטוי. דובי התלונן על כך שאיזה עורך דין לא אהב את הדברים שהוא אמר, ושלח לו מכתב שמזהיר אותו, שאם לא יסיר את ה"דברים הפוגעניים", הוא יתבע את דובי. דובי, שלא התחשק לו לחטט רגליו לבתי משפט במשך חמש עד עשר השנים הבאות, החליט להסיר את הדברים.
הסוגיה הזאת הטרידה אותי, ופניתי לחבר עורך דין, כדי לנסות להבין את הבעיה. מסתבר
שעל פי החוק הישראלי, כל אחד יכול להגיש תביעה כנגד כל אחד. בבית המשפט כמובן יוכל הנתבע לטעון ולהוכיח ש"אמת דיברתי", ובכך להימנע מהרשעה, אך מסכת היסורים שהאזרח הפשוט יעבור בבית המשפט, עד ההכרעה הזאת, היא בעצמה עונש אחד גדול. בתי המשפט בישראל כבר מזמן הפכו לעינוי הדין. משפטים יכולים לקחת שנים (ראו למשל את משפט רמדיה, שהתחיל או לא התחיל לאחר שש שנים). עורכי דין טובים ויקרים, יכולים להפוך שקר לאמת ולהיפך. מערכת המשפט הישראלית מזמן עברה את נקודתה הקריסה. וכל מי שרוצה לחפש צדק, מוטב לו שיחפש בשמים (את הכוכב "צדק"), ולא כאן באדמת טרשים נידחת זאת.
אבל לא כך צריכים להיות פני הדברים. בחברות מתקדמות יותר, לפני 2500 – 3500 שנים, היו מערכות צדק מענינות שניתן ללמוד מהן דבר.
מערכת הצדק המעניינת ביותר היא מערכת הצדק שהייתה מקובלת באתונה העתיקה. אז היה מקובל למנות כל שנה 6000 חברי מושבעים. מתוכם היו נבחרים לכל משפט, כמה מאות מושבעים, שישבו במשפטים, שמעו את הצדדים, והכריעו מי אשם ומי זכאי. המשפט הוכרע בתוך יום, וההחלטה התקבלה עוד באותו היום. האתונאים נסמכו על חוכמת ההמונים כדי להגיע לצדק.
אולי המערכת הזאת נראת בעייתית, אבל היא בוודאי עדיפה על מערכת שבה יושב שופט עייף אחד, ששומע מאות תיקים, ושעורכי דין פתלתלים ומתחכמים עושים הכל כדי להסתיר את האמת מפניו.
מערכת אחרת, שמוותרת במידה רבה על חוכמת ההמון, לטובת חוכמת האנשים, היא מערכת הצדק הישראלית של בית שני. במערכת הזאת, ישבו בבית המשפט העירוני או המחוזי, כ-23 חכמים, אשר שפטו את הצדדים השונים. הם שמעו ותחקרו את הצדדים, ולבסוף, כנראה עוד באותו היום, פסקו גזר דין. במקרים קשים, היה ניתן לפנות לערכאה העליונה שכלללה מ-71 החכמים הגדולים ביותר של ישראל. המערכות הללו נקראו סנהדרין קטנה (23 חכמים) וסנהדרין גדולה (71 חכמים). האנשים הללו הוכרו על ידי העם כחמים וכמנהגים. ולכן אנשי הסנהדרין היו גם המנהיגים הבלתי רישמיים של העם. על בסיס עבודתם המשפטית, קמו המשנה, הגמרא, ואלפי ספרי פרשנות. עבודתם, היתה הבסיס לעם היהודי, כפי שאנו מכירים אותו לאורך הגלות, ובמידה מסויימת גם כיום.
אבל היתה מערכת עוד יותר טובה, שהתקיימה לפני הסנהדרין. אין לדעת אם המערכת 
הזאת באמת התקיימה. אולי היא רק אגדה. אבל האגדה הזאת יכולה ללמד אותנו דבר מה חשוב. מסופר בתורה שמׁשה, היה שופט בודד בעם ישראל. הוא היה השופט היחידי ששפט עם שמנה כשלושה מיליון על פי המסופר.
נשאלת השאלה איך יכול להיות ששופט אחד ישפוט עם שלם?
אני חושב שהתשובה נמצאת בתורה עצמה, שאומרת שאם מחנכים עם להיות מוסרי, העם אינו נזקק למערכת המשפט. אם אתה לומד לבנות חברה מאד מוסרית, אינך זקוק לבתי-כלא, לבתי משפט ולעורכי דינין.
ומכאן ניתן ללמוד, שבמקום להשקיע במערכת המשפט ובענישה, מוטב לנו להשקיע בערכים שלנו, במוסריות שלנו, ובבנית חברה טובה יותר… הרבה יותר טובה.
ואני רוצה לגלות לכם עוד דבר קטן. אם תחכו שהממשלה תעשה את החברה הזאת יותר טובה, אתם יכולים להמשיך ולקוות. זה לא יעזור. במקום לחכות, צאו ופעלו, צאו וחקרו, דרשו משפט, למדו עצמכם לפעול על פי ערכים, למדו עצמכם לברר את ערכיכם, הצטרפו לאירגונים חברתיים, והתחילו לשנות בעצמכם. היו אתם השינוי. אל תחכו שהירשזונים ואולמרטים יצרו כאן חברה טובה… כי זה לא יקרה. זה יקרה, כאשר את ואתה תצאו מהכורסה ותתחילו לפעול, ותתחילו לשנות. האמינו בעצמכם ובזולתכם.
ואם הארגון שאתם נמצאים בו לא פועל על פי ערכים דמוקרטים (כלומר שאתם בו חברים שווי זכויות) אנו בתנועה לדמוקרטיה ישירה, נשמח לייעץ לכם, בחיני חינם, איך להפוך אירגון לדמוקרטי, וחברותי 🙂
כמובן שאנו לא יכולים לקפוץ ישר לשיפוט של אדם אחד, כמשה רבינו. זה תהליך שבינתיים אנו צריכים מערכת משפט. אם כי מערכת המשפט בבית השני וגם באתונה הרבה פחות מסורבלת ואולי עדיפה.
המשפט של משה רבינו נועד לא רק כדי לפתור סכסוכים. את זה אנשים הרבה פעמים יכלו לעשות בעצמם. הם גם רצו לשמוע את דעת האל בנושא, הם היו צמאים לדבר ה'. כך משה מגדיר את יעודו, כהורדת דבר ה' אל העם. יחד עם קבלת התורה כחלק מהקשר בין האל לעם ישראל.
נראה לי שבבית שני היה אסור לקחת עו"ד שייצג צד מסוים. יכול להיות אדם אחד שמייצג את שני הצדדים במידה שווה. אבל בשום פנים ואופן העשיר לא היה מקבל יצוג עו"ד יותר טוב מהעני. עוד נקודה אפילו יותר בעייתית במשפט של ימינו. הצדק שייך לעשירים…
הי גלעד,
בוודאי שאיננו יכולים היום לעבור למערכת של שופט אחד. אבל ככל שנתקדם בעבודת המוסר שלנו, כך נצטרך פחות שופטים.
פחות שופטים תהיה האינדקציה שלנו לחברה מוסרית יותר 😉
וכמובן מסכים שכיום המצב הוא שהצדק ניתן לעשירים 🙁
זהו מצב בלתי נסבל עבור כל מי שרוממות הצדק בגורנו ובליבו.
אני עד עכשיו לא הבנתי את ההגיון שסוחרים עורכי דין באופן פרטי. זה ממש לא הגיוני שאם אתה חברה גדולה, יש לך יותר סיכוי לנצח במשפט בגלל שיש לך כסף ליותר עורכי דין.
דבר נוסף שמשגע אותי הוא שכל פעם שעוסקים בנושא בעיתונים או בטלויזיה, לוקחים כמובן מאליו שהעונש הוא קל מדיי. תמיד כתוב "רק X שנים". אף פעם זה לא יותר מדיי, רק מעט מדיי.
כמובן שהמידה שעליה מדברים היא כמה מגיע לבן אדם להירקב בכלא, ואם הולכים לפי הגישה כזו בתי הכלא בארץ רק ילכו ויתמלאו כמו בארה"ב (שם גם רמת הפשע גבוהה יותר – אז מה עשינו בזה?).
שלא לדבר על זה שגישה האחריותית/ענישתית יקרה יותר ולא עובדת.
לעומת זאת, כשהמטרה היא להמעיט את הפשע ולא "להראות לו מזה", אפשר לבנות תוכניות שיקום לאסירים ולנסות למנוע מהאנשים מלהגיע לכלא מלכתחילה ואם הם מעדו, לראות בזה מעידה שצריך לעבוד כדי שלא תחזור על עצמה.
לצערי בישראל התקשורת, ובעקבותיה הציבור, הולכים ומאמצים את המודל האמריקאי הכושל. וכמובן שהדבר נעשה בלי לעצור לחשוב. נו מילא…
הי ירדן,
עם כל מה שאמרת אני מסכים, חוץ משתי מילים בסוף…
"נו מילא…"
אנו כאזרחים צריכים לעשות ולשנות. מי שהנושא קרוב אליו, יתכבד ויקים תנועה שתפעל לשינוי שיטת מערכת המשפט ודרכי הטיפול בעברות, או לחליפין יצטרף לתנועה כזאת.
האינטרנט הוא כלי מעולה לבניית חברות כאלו. זה אפשרי, זול וכדאי 🙂
ירדן, אתה טועה. דוגמא מהעת האחרונה הוא אותו ראש מחלקה בבית חולים שהואשם בקבלת שוחד וקיבל עונש של 15 חודשי מאסר וקלון (כלומר, שלילת הרשיון שלו). בכל הדיווחים שראיתי הדבר תואר כעונש קיצוני שלוקה באי סבירות, ושאין שום סיבה הגיונית לעונש כל כך גבוה.
אני משווה מערכת צדק במידה מסוימת לרפואה. רופא יכול להתערב דרך תרופות ובמקרים קיצוניים ניתוח, אבל אם המערכת החיסונית ו/או מערכות חיוניות אחרות קורסות, אין הרבה מה לעשות.
עם זאת, עד כמה שידוע לי מערכת המשפט הישראלית נחשבת טובה יחסית. שוב, הכל יחסי והאויב של הטוב הוא היותר טוב וכו'. נכון, שחייבים להוסיף תקנים של שופטים ולנקוט תקנות חכמות נגד טקטיקות של משיכת זמן. אולי גם הגרלה שתחייב עורכי דין פרטיים, גם בכירים, למספר ימי עבודה ציבורית. אני לא מכיר את הנושא מספיק טוב.
הי חוד, לוק, במסכת המדינית מראה שמערכת המשפט, היא יסוד המדינה. ללא מערכת משפטית המעניקה צדק, אין יסוד למדינה. עיקר טענתו של לוק היא שבמצב הפרטני, כשאין מערכת משפט. האדם הוא השופט, ואז כל אדם מקיים חוק לעצמן. הוא המעניש. הוא השופט. במצב כזה, בה אין מערכת מוסרית חזקה ואחידה, נוצר המצב: אדם לאדם זאב. מערכת המשפט היא זאת שמסדירה יחסים בינינו ומשתיתה מערכת מוסר מוסכמת שעל פיה כולנו עובדים. כדי שנקבל את המערכת, היא צריכה למקם את הצדק בין כל האזרחים, מקטן ועד גדול. מאזרח ועד תושב ועד גר. המצב היום הוא שלעשיר יש יותר כוח במשפט, ולעני אין כמעט מציל. אינך יכול להשוות עורך דין של פרקליטות לעורך דין של אולמרט. המצב היום שהאדם הפשוט רוצה לרחוק ממשפט, כיוון שעד שהצדק יצא לאור, אם בכלל, יעברו הרבה שנים, הרבה טירחה, והרבה תסכול וכעס. גם אם יחסית לאחרות מצבנו סביר. מצבנו ביחס לתקין הוא רחוק מטוב.
אני רואה שטרקבק לא עובר מבלוגלי לעצמו. לא נורא.
http://moddy.blogli.co.il/archives/117
ראשית, אל לנו לבלבל בין חוק, צדק ומוסר. אלו דברים שונים.
לא תמיד מה שמוסרי הוא חוקי ולא תמיד מה שחוקי הוא מוסרי. לא תמיד מה שצודק הוא מוסרי ולא דין צדק של אחד לצדק של האחר.
יש את עקרונות הצדק הכלליים שנכונים למרבית המקרים ועליהם מושתתים חוקים. ישנם חוקי יסוד וחוקים לא חוקיים וישנו רוח החוק שניתן לפרשנות.
הצלחתי לסרבל את הדיון עוד קצת? 😕 😕
ראשית,
ישנן כמה גישות מוסריות שחלקן אף סותרות במקרים מסוימים וחלקן משלימות אחת את השניה.
הצדק הוא לעיתים בעיני המתבונן ובתי המשפט מלאים באנשים שחושבים שהם צודקים, אבל יש בין להיות צודק ובין להוכיח ולבין לא חוקי.
אז מצד אחד,
אנחנו מתלוננים שאין שיוויון בין עו"ד מוצלח ויקר שייצג עשיר ובין אדם מעוט יכולת.
מצד שני,
בתי המשפט קורסים בגלל עומס תביעות "צודקות".
בתביעות קטנות חברות לא שולחות עו"ד כי החוק אוסר עליהן מטעם השיווין.
אבל כדי לעשות קצת סדר, אומר:
בעניין עשיר-עני:
הם שווים בעיני החוק וגם אם הם לא שווים מבחינת הייצוג, בדמוקרטיה ישנם גם כלים של חופש ביטוי וחופש עיתונות. מבלי להיכנס לחפותם או אשמתם, כולנו חייבים להסכים שמבחינה ציבורית דינם של אולמרט וקצב כבר נחרץ.
בעניין מערכת המשפט:
בעניינים מסוימים היא מקלה ובאחרים מחמירה. היא לעיתים מסורבלת ורבים מקרי העינוי דין.
אבל אני מעדיף מערכת משפט כמו שלנו שמהווה איזון ובלם לרשות המבצעת. אני מעדיף מערכת משפט שאין בה עונש מוות.
אני מעדיף מערכת משפט של שופטים מנוסים מקצועיים ומתוך תקווה ללא משוא פנים, על חבר מושבעים של הדיוטות.
לעניין הצדק:
לפעמים עדיף להיות חכם ולא צודק {כמו חברך טל}. תמיד עדיף לפעול בצורה חוקית.
ורק עניין קטן – בעניין לשון הרע ודיבה- לא בכדי זה אחד המקרים היחידים בהם לא צריך להוכיח נזק.
איסור הדיבה הוא עתיק יומין וצודק. הרי אפשר להרוס חייו של אדם או אפילו חברה וארגון בגלל אמירות מרושעות או סתם לא מחושבות.
נסכם שמערכת המשפט שלנו לא מושלמת אבל יש בה גם לא מעט ראוי וטוב.
😯
ברק,
חיפשתי עקרונות. קשה לי הלתמודד עם אמירת גם וגם….
האם יש כללים בשגעון? ואם אתה מוצא כללים כאלו, על מה אתה מבסס אותם?
טל,
הבעיה היא שחיפשת עקרונות.
המציאות תמיד גדולה, חזקה ומורכבת יותר מהעקרונות שמוחנו המוגבל בונה.
העקרונות נבנים עלידינו ואנחנו לא יכולים במוחנו המוגבל לקחת בחשבון כל אפשרות מבין שלל האפשרויות האינסופיות.
לדוגמא, רובין הוד בוודאי היה עומד לדין על גניבה על אף שסייע לעניים.
אין תורה מוסרית אחת מושלמת שמכסה כל סיטואציה אפשרית.
מה עם המתת חסד?
מה עם שחרור רוצחים תמורת גילעד שליט?
בגלל שאין תורה מוסרית אחת שיכולה לכסות הכל, לא תמצא כללים בשגעון.
זה גם חטאן של כל הדתות, הן מבטיחות לענות על כל הבטי החיים אבל תמיד מפספסות ותמיד יש פסקי הלכה לעניין כזה או אחר ותמיד יש פוסק הלכה אחד שפוסק אחרת ממשנהו.
על כן יש עקרונות צדק עליוניים שעליהם מושתת הסדר והחוק.
לצערינו אפילו החוק ניתן לפרשנות {אחרת היינו יכולים להיפטר מכלל עורכי הדין}, וגם רוח החוק ניתנת לפרשנות.
לכן לא ימצא שופט אחד שיסכים על הכל עם משנהו וכך גם לא עו"ד, לא פילוסוף ולא חכם או מנהיג דת.
ניתן למצוא כללים, אבל הם יהיו מופשטים וברגע שנכניס תוכן ונרד מהמופשט לספציפי, תחל הסתירה בין הכללים.
על כן,
אמירת הגם וגם…
כן חובה לציית לחוק, אבל אם אני צריך לעבור על החוק כדי להציל חיים, אעשה זאת.
הכלל היחיד שאוכל למצוא לך,
הוא כלל האיזון- בין הכללים.