מקובל לחשוב שאנו חיים בדמוקרטיה. אך האם זה נכון? ומהי בדיוק דמוקרטיה? האם דמוקרטיה לבדה מספיקה או שצריך לעוד רכיבים? ומי אחראי על הרכיבים הללו? מחשבות בעקבות דיון בין נמרוד אבישר ודובי קננגיסר.
מהי דמוקרטיה והאם אנו חיים בדמוקרטיה?
באופן פשוט, המילה דמוקרטיה לקוחה מהיוונית, כשמשמעה "דמוס=עם ; קרטוס=שלטון. כלומר שלטון העם. בדמוקרטיה, העם הוא השולט.
באתונה, בה נוצרה המילה, העם הוא זה שאכן ששלט. כל ההחלטות הציבוריות התקבלו באסיפת העם (ecclesia). בני כל המעמדות נבחרו בהגרלה למועצה המתאמת (boule), שהכינה את האסיפות, אספה את המידע וניהלה את המדינה. בבתי המשפט ישבו מאות אזרחים אתונאים ושפטו.
בארץ, המצב כמובן רחוק מאד משם. שולטים בנו נציגים, שאינם מקשיבים לנו כל כך. בהם שולטים בעלי הון, בעלי כוח פולטי (כמו ההסתדרות), איילי התקשורת, הפרקליטות ועוד. לנו יש מעט קשר לניהול המדינה, אם בכלל.
בעיות בדמוקרטיה
אתונה היוותה דמוקרטיה בצורתה הנקיה ביותר. אבל דמוקרטיה טהורה מציגה גם כמה בעיות שעליהן עלינו להתגבר. האחת היא הגדרת העם, ובעיה נוספת היא הגדרת זכויות הפרט והמיעוט.
באתונה הגדירו האזרחים מי הוא ה"עם". העם הורכב מאנשים בוגרים ששני הוריהם היו אתונאים. רק הזכרים הבוגרים יכלו להצביע. בגלל המבנה הכלכלי של אתונה, היו בה זרים רבים (metics), ועבדים לרוב, שלא השתתפו בתהליך הדמוקרטי. הנשים כמובן לא יכלו להשתתף בהחלטות. גם בשוויץ המודרנית, בה קיימת דמוקרטיה חזקה מאד (כלומר העם יוזם את החוקים, במידה והוא אינו מרוצה מהחלטת הפרלמנט), יש הגדרות מחמירות לאזרחות. גם השוויצרים איחרו במתן זכויות הצבעה לנשים (1971), וגם שם יש מכשולים גבוהים לקבלת אזרחות.
כיוון שבאתונה העם הוא גם זה שקבע את החוקים והוא גם זה ששפט, לא היו בלמים בפני כוחו של הרוב. אנשים בעלי דעות שונות וחריגות יכלו להישפט ולאבד את רכושם ולפעמים אף את חייהם. כך היה במשפט סוקרטס, שזכה בהוצאה להורג באמצעות המלוק, בגלל שביקר את אתונה בזמן המלחמות הפולופנזיות.
הבעיות ופתרונן כפי שהן עולו מהדיון של דובי ונמרוד
שתי הבעיות הללו עולות במלוא חריפותן בדיון חשוב שמתנהל בבלוגים של דובי קננגיסר(1, 2) ונמרוד אבישר.
הדיון נפתח בביקורת של נמרוד על ספרו של מייזלר "ויהי בימי שלוט השופטים". מייזלר טוען כי אסור לבית המשפט לכפות ערכים ליברלים. נמרוד מבקר את טענת מייזלר וטוען, כי ללא הבטחת החירות וזכויות הפרט על ידי בית המשפט העליון, לא תיתכן דמוקרטיה.
הוא כותב זאת כך:
…חירות וחופשיות ההצבעה והזכות לבחור ולהיבחר, חירות הביטוי – השקולה לחירות לשכנע אחרים בעמדתך מתוך תקווה שיום אחד תזכה לרוב, חירות העיתונות, לצורך קבלת החלטה המבוססת על עובדות לצורך הבחירה, חופש מאפליה ועוד ועוד.
ואיזו דרך יש לנו להבטיח את הזכויות הללו, להבטיח שהכרעת רוב רגעית לא תשלול אותן, ולוודא שהגבלתן נעשית רק במקומות שבהן עליה להיעשות? כמובן – מערכת המשפט, הביקורת השיפוטית על החקיקה והפעולות של הממשל. זה תפקידה במובנה כרשות שלטונית
נמרוד מדגים את הבעיה במקרה הבא:
בואו נחזור לקהילה הפוליטית שלנו, שבה מאה חברים. נניח שארבעים חברים בקהילה הם בלונדינים, וכל השאר כהי שיער. נניח עוד שהבלונדינים חוברים לבעלי העיניים הבהירות, וביחד הם חמישים ושניים. הם מצביעים בעד חוק הקובע שרק בלונדיני או בעל עיניים בהירות יוכל להצביע על חוקים. היות והם רוב, הצעת החוק עוברת. כעת, הקורפוס המחוקק מורכב מחמישים ושניים אנשים, שרובם המכריע בלונדינים. האם הדמוקרטיה שם נותרה על כנה?
כלומר, בהעדר פיקוח של מערכת המשפט, מהר מאד יכול הרוב להוציא את המיעוט ממעגל מקבלי ההחלטות, ובכך לכפות את רצונו על החלקים שאינם יכולים להשתתף בקבלת ההחלטות, או שאין להם נציגים בקבלת ההחלטות.
אגב, הבעיה איננה תיאוריתית. בתרגיל דומה, הצליחו הנאצים להשתלט על הרייכסטאג.
דובי, מבקר את נמרוד (בצורה אדיבה כמובן), וטוען שמערכת המשפט אינה יכולה לכפות על הציבור ערכים ליברלים. בהעדרה של הסכמה ציבורית לערכים הליברליים, יצא לבסוף הציבור נגד בית השפט ובית המשפט יאבד את סמכותו.
כאשר שאלתי את דובי וגם את נמרוד, כיצד צריכים להקבע הערכים הליברליים בתודעת הציבור או מי אמור לקבוע עבור את הערכים הליברליים עובר בית המשפט, לא קיבלתי תשובות מספקות. נמרוד לא ענה. ודובי ענה , כי על החברה האזרחית לשכנע בנחיצות הערכים הללו. כלומר, חברים מתוך החברה עצמה צריכים לשכנע את החברה בנחיצות ההגנה על זכויות הפרט והמיעוטים. אך איך אמורה קבוצת מיעוט בתוך העם לשכנע אחרים ואת בית המשפט בנחיצות זכויות הפרט, דובי לא הסביר.
יוצא אם כך שנראה שיש כאן פרדוקס. מצד אחד אסור שמערכת המשפט תקבע את הכללים. ומן הצד השני מיעוט בתוך האזרחים צריך לשכנע את הרוב בחשיבות הליברליזם. אותו מיעוט שנגדו יכול לפנות הרוב.
שאלה לקוראים 🙂
איך לפתור את הפרדוקס? נמרוד לא דובי לא הציעו פתרונות.
מה דעתכם? איך ניתן לקדם ערכים ליברליים על ידי מיעוט, והאם בכלל צריך לקדם ערכים ליברלים?
שלכם,
טל
כתיבת תגובה