העמלות שהבנקים דורשים מאיתנו, נראות שערורתיות. הבנקים דורשים כ-1.3 ש"ח לכל פעולה
שאנו מבצעים. פעולה שבפועל עולה להם ככל הנראה, שבריר מהסכום אותו הם מבקשים. רבים דיברו על כך שהעמלות הן שערורתיות. חבריי הסוציאליסטים, בוודאי ידברו על גזל הציבור.
אני מאמין בחרות (ליברליזם). אינני מאמין בגנבים הפועלים בחסות החוק, או בשדים בעלי הון. כן, אני יודע שבעלי הון שולטים בנו, וכך גם בעלי התקשורת. אבל אינני רואה זאת בצורה פשטנית של מעמד הפועלים הנגזל, אלא כמשחקי כוחות. משחק כוחות, שאם נלמד לאזן אותו לטובתינו, נצא מחוזקים.
כנראה שהסיבה לכך שהבנקים מצליחים לקחת מאיתנו עמלות כל כך גבוהות, הוא העדר תחרות אמיתית. בהיות הבנקים תאגידי ממון אדירים ביחס למשק הישראלי, הם יכולים להפעיל לובי חזק מאד על חברי הכנסת, שידאג לכך שלא תיווצר תחרות אמיתית. לאחר שהבנקים מונעים מגורמים אחרים להיכנס לתחום, הם יכולים לתאם בינם לבין עצמם את גובה העמלות, וגובה הריבית, ובכך למנוע תחרות ושוק חופשי. לדבר הזה קוראים קרטל.
חבריי הסוציאליסטים, יטענו שכדי לפרק קרטל, יש צורך בממשלה חזקה, שתדאג לחוקים שיאפשרו לפרק קרטלים. אבל הניסיון מראה שכשיש ממשלה, ויש בעלי הון, אנשי ההון שולטים בקלות בממשלה. וגם כאשר אין בעלי הון (כי יש קומוניזם), מישהו ישלוט בחיים שלנו בצורה דיקטטורית, כך שלא נוכל לעשות הרבה.
אז מה ניתן לעשות?
אני מציע כאן פתרונות הנובעים מראייתי הליברלית-חברתית. אתם כמובן יכולים להעלות רעיונות שונים, ולשפר את הפתרונות שאני מציע.
1. להתארגן כקבוצה גדולה מאד, להורדת עמלות הבנקים והריביות שלהם. קבוצה שתפעל ביחד כקבוצת לחץ ותתמקח עם הבנקים. ניתן להקים כאלו קבוצות, על בסיס הכרות וחברים, או על בסיס הקמת תנועה. נכון להיום, רובנו לא מורגלים בעבודה בקבוצה, ולכן נתקשה בתיאום הדרוש. אנו גם צריכים ליצור המנגנונים שיאפשרו אמון בינינו. איך נדע שמי שנושא ונותן עם הבנקים, אינו מקבל טובת הנאה, כדי לפעול למען הבנקים? כדי לפתור את הבעיות הללו, אנו צריכים ללמוד להקים מנגנונים דמוקרטיים מאד. זאת בעיה שאני עוסק בה כבר זמן רב. אני מקווה להציג מודל טוב לעניין בשנה הקרובה.
2. להתארגן כדי להפעיל לובי אזרחי. המועצה לצרכנות מקימה כיום לובי כזה. אפשר להצטרף אליה. מי שמרכז באינטרנט את הפעולה האינטרנטית הוא שוקי גלילי, שעוסק בבלוג שלו בנושא. אולי זה לא הפתרון המושלם, אבל בהחלט נראה לי שכדאי להצטרף אליו.
3. רעיונות שאתם תעלו 🙂
"וגם כאשר אין בעלי הון (כי יש קומוניזם)," – לא נראה לי שזה עובד ככה. אבל אפשר לומר שגם במדינות סוציאל דמוקרטיות לא נוצרים כמעט בעלי הון ואלו שכן, הונם הולך ומצטמצם.
ירדן,
כשאתה מדבר על סוציאל דמוקרטיה, אתה מדבר על שבדיה:
http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_Swedes_by_net_worth
דנמרק:
http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_Danes_by_net_worth
צרפת:
http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_French_people_by_net_worth
?
http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_the_number_of_billionaires#Europe
טל,
א. המועצה לצרכנות היא חברה ממשלתית. אני לא יודע מה איתך, אותי אישית זה מטריד.
ב. החטא של הבנקים הוא לא לקיחת העמלות. עם העמלות אני חי בסדר גמור. החטא של הבנקים, הוא שכספי העובר ושב שלנו משמשים אותו להלוואות. למעשה, על פי חוקי מדינת ישראל (וכהנהוג במדינות רבות בעולם), כשאתה מפקיד כסף בעובר ושב שלך, הבנק כבר מזמן לא ממלא תפקיד של "שומר לך על הכסף".
בשניה שהפקדת אותו, כ10% מועברים לרזרבות (שמירה אמיתית על הכסף), וה90% הנותרים מחולקים בהלוואות כמשכנתאות, הלוואות לבתי עסק, גיוס הון של לב לבייב, או הלוואות למטרות רכישת רכב / סגירת מינוס / כניסה למינוס / רכישת פאנל סולרי לגג.
אם אתה כמוני – אתה לא אוהב לקחת סיכונים עם הכסף שלך. כשאתה מפקיד אותו בבנק, אתה ממש אבל ממש לא רוצה שהכסף הזה ילך להלוואות לאנשים שיכול להיות שלא יחזירו אותו. אין לך בעיה לשלם כמה עמלות, אפילו דמי אחזקה, ובלבד שהבנק ישמור לך על הכסף, במקום לשחק איתו במשחקי הימורים.
מסתבר, שאם כל אזרחי ישראל ירוצו כרגע לבנקים כדי למשוך את יתרת העו"ש שלהם – הם יגלו את התרמית – הכסף הזה פשוט לא קיים יותר. מרבית יתרות הזכות שהבנק מספר לנו, עליהם, הן פיקטיביות לחלוטין.
את שוקי גלילי זה לא מעניין. גם את החברה הממשלתית שהיא המועצה הישראלית לצרכנות זה לא מעניין.
הם רוצים שנמשיך למקד את המאמצים שלנו ואת הכעסים שלנו על העמלות.
האמת העצובה היא שהעמלות בסה"כ מורידות לנו סכום מסוים מהכסף שהבנק גם ככה כבר מזמן העלים לנו מהחשבון וחילק לאנשים אחרים.
זו גם הסיבה שאף אחד לא מעז להציע שכולנו נרוץ לבנק ונמשוך את הכסף שלנו – כדי ללמד אותם לקח לגבי העמלות.
אם נעשה זאת, נחשוף את התרמית – הכסף שלנו פשוט לא שם.
יאיר אולמרט: "בנקאים צריכים ללכת לכלא"
הממונה על ההגבלים העסקיים עומדת להטיל קנס ענק על הבנקים בשל תיאום ביניהם בנושא העמלות, אבל עורך הדין שדחף לפתיחת החקירה אינו מרוצה: "טענותי אושרו. זה מעט מדי ומאוחר מדי. יש ראיות להעמדה של בנקאים לדין"
תני גולדשטיין
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3656031,00.html
עוד ועוד…
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3707484,00.html
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3709649,00.html
רבים לפניך רקחו דרכים מדרכים שונות להתמודד עם בעיית הקרטלים והמסקנה האחת והיחידה היא שרק עונשי מאסר מרתיעים. במדינת ישראל הרשויות הממונות על החקירה עסוקות בהגנה על נשואי החקירה. המציאות היא שהמנגנונים שהוקמו כדי לפקח מסורסים מיכולת אכיפה או נעדרי כל חשק לעסוק בה. התארגנויות בסגנון הצופים והנוער העובד רק מעלים בת שחוק על פניהם של החזירים המדושנים.
רק הערה אחת,
אחד מהחסמים המרכזיים לכניסת תחרות לתחום הבנקאות הקמעונאית בארץ הוא בנק ישראל. הסיבה היא שכאשר בנק נופל ופושט את הרגל המפקידים מאבדים את כל כספם, או שהממשלה/בנק ישראל שזה משלמי המיסים, משפים את המפקידים.
לכן המטרה המרכזית של הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל היא לשמור על יציבות הבנקים.
לא מסכימה עם 2.
תפקיד בנק ישראל הוא לשמור על יציבות הבנקים אבל גם לפקח על הבנקים מהזווית של טובת הצרכן והפיקוח בהיבט הזה לוקה מאוד בחסר וזה קשור בין היתר לאופן שבו מנהלי בנקים עובדים בשלב הראשון של הקריירה בבנק ישראל , עבודה שעשויה להיות מקפצה לעבוד כמנהל בנק ( לדוגמא גליה מאור) . הם לא יהיו לא נחמדים אל הבנקים. והם למשל גם לא ילחמו על האופן שבו מפצים הבנקים מנהלים עוזבים. יום אחד זה עשוי להיות הפיצוי שאותו הם יקבלו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2900337,00.html
רונית קן היא תקווה ממשית במלחמה הזאת בקרטל הבנקים וצריך לתת לה רוח גבית.
בעוד שהחוק אוסר על חברות הסלולר לכבול את לקוחותיהן בחוזים ארוכי טווח, הבנקים כובלים לקוחות שמעוניינים לעזוב באמצעות עמלות שונות וחסכונות ארוכי טווח (מישהו אמר דן חסכן?). ברגע שהחוק יאפשר ניוד ללא תשלום של כל הנכסים הפיננסיים (כלומר מזומן וניירות ערך) מבנק לבנק ויאסור על התניה של חסכונות ארוכי טווח בניהול של חשבון עו"ש, המעבר יהיה הרבה יותר פשוט וכנראה שהתחרות על הלקוח תהיה יותר גדולה.
תמר בן יוסף כותבת על נושא דומה בבלוג שלה:
http://www.notes.co.il/tamar/
היא מעירה על כך שבמשק קטן כמו המשק הישראלי יש צורך ברגולציה כדי להגן באמת על הצרכן. כלומר, חקיקה היא כנראה התשובה למצב, ואם כך, לובי צרכנים הוא בהחלט צעד מעשי בכיוון.
אז אני בעד רעיון מספר 2.
אחרי שקראתי את התגובה של דפנה, אני מבהירה אני בעד רעיון מספר 2 לא בעד הדברים שכתב מגיב מספר 2 🙂 ובעיקר בעניין " ההתארגנויות בסגנון הצופים"…