כשאנו שמים פתק בכלפי, אנו מתכוונים שתוצאה מסוימת תתרחש. הבקיאים בינינו בהיסטוריה הפוליטית, כבר למדו שאכן יש קשר מובהק בין הפתק ששמנו בקלפי, לבין התוצאות המקוות, אך הקשר הזה הוא הפוך. כבר די הרבה שנים מסתובבת בארץ ההבנה שהשמאל עושה מלחמות, והימין מחזיר שטחים. השמאל כבש את יש"ע וסיני, והימין החזיר את סיני ועזה. השמאל נלחם ביום-כיפור, והימין חתם הסכם שלום עם מצריים. עופרת יצוקה ולבנון-2, רשומות על חשבון קדימה והעבודה. שתי מפלגות שמאל-מרכז. החריג היחיד הוא אולי מלחמת לבנון-1.

אבל מילא שזה קורה בארץ. מדוע זה קורה גם בארה"ב. על פי המקובל, המפלגות הדמוקרטיות אמורות להגדיל תקציב הממשלה לטובת סיוע לחלשים. המפלגות הרפובליקאיות, אמורות לקצץ את התקציב לטובת ממשלה קטנה ומשק רחב. אלא שהטבלה הבאה מראה את ההפך:

ניתן לראות בברור כי נשיאים דמוקרטים יוצרים חוב קטן יותר מנשיאים רפובליקאים, ואף יוצרים מאזן חיובי. האם יש לכם רעיונות, מה גורם להתנהגות ההפוכה בפוליטיקה, בארץ ובארה"ב? איך זה שאנו מצביעים דבר אחד, ומקבלים את הדבר ההפוך?

אשמח לשמוע רעיונות.

ואגב, נראה שאובמה, הולך לשנות את המגמה. העדויות אומרו שאובמה הולך לשבור שיאים ביצירת גרעון ממשלתי, דווקא כשארה"ב מתקרבת לחדלון-פרעון (אם כי אני מעריך שאובמה יעצור את הגרעון ויתקן אותו בקדנציה השנייה, אם תהיה כזאת).

ה- NYTimes יוצא בכותרת מעוררת חשש:
Europeans Fear Greek Debt Crisis Will Spread.

החשש הזה עלול להפוך לאמיתי, כי מדינות יכולות לחלץ בנקים'  אך השאלה היא האם אימפריות יכולות לחלץ מדינות? האם ארה"ב ואירופה יכולות לחלץ את מדינות אירופה מהמשבר. האם האימפריות הללו לא הגיעו קרוב לשיא יכולתן. האם ארצות הברית, כבר לא חייבת כ"כ הרבה כסף לסין ולמדינות אחרות באסיה, עד שהיא לא תוכל לחלץ מדינות כמו אירלנד, יוון, ספרד ופורטוגל.

אני מניח שהמשמעות של העדר יכולת סיבסוד, היא צנע חמור ואולי התפוררות באירופה. בעבר סביב כאלו משברים, אירופה התפרקה ונכנסה למלחמה (משבר 1929 ושנות ה-30, היו הזרז למלחמת העולם השניה). אני חושב שהפעם זה יהיה אחרת. הדמוקרטיות האירופאיות חסונות יותר, ומאורגנות יותר. אבל כדי לצאת מהמשבר, יהיה עליהן להמציא את עצמן מחדש. יהיה עליהן להיאבק ב"חוק הכלים הבלתי שלובים".

חוק זה אומר כי הציבור מעוניין ביותר שרותי ממשלה, בתמורה לפחות מיסים. פולטיקאים יודעים זאת ומנסים לכופף את החשבון. כיוון שאין התאמה בין שתי הדרישות מדינות מעדיפות להיכנס לאינפלציה או/ו ללוות כספים ו/או להוזיל ריביות, ולא להגיד "לא" לאזרחים שלהם. תוסיפו על זה מנגנוני ממשל גדולים ורקובים, ותקבלו בזבזת כספים אדירה שמושכת את המדינה לחובות עצומים.

הדרך לשנות זאת היא על ידי יצירת קשר הדוק וברור בין הוצאות למיסים. בדמוקרטיה ניציגית לא ניתן לשבור את הקשר. הנציגים חייבים להיות פופליסטים כדי להיבחר, ולכן הם אינם יוכלים לאורך זמן לשבור את חוק הכלים הבלתי שלובים. לעומת זאת בדמוקרטיה ישירה דליברטיבית, המתבסס על הסכמות רחבות, הנוצרות בדיונים, ניתן להגיע להסכמות לא פופליסטיות.

איך יוצרים דמוקרטיה כזאת ואיך מקיימים דיונים אפקטיבים במיליונים?

לתורת הידע האנושי יש פתרונות 😉

(המאמר נערך לאור ביקות והארות של האוסטרי ואליסה, כדי שיתאים לרוח הליברטנים בארץ).

אני מזמין אתכם לצפות בהרצאת  TED  של יונתן היידט על מקור הערכים שלנו. הרצאה מעוררת מחשבה.

לאחר שתצפו בהרצאה אשמח אם נוכל לבדוק כיצד ההרצאה של יונתן מתאימה למציאות הישראלית שאנו מכירים.

נחזור רגע על ממצאיו של יונתן. יונתן מציין כי הערכים שלנו מתפלגים על פי הסקאלה הבאה:

האם אנו יודעים לציין מי הם הליברלים בארץ? יש כאלו מבינינו שיגידו שהליברלים הם אנשי השמאל, אך הניסיון מראה גם אחרת. אחת הדוגמאות לכך הוא עיתון הארץ. עיתון הארץ נחשב עיתון ליברלי, אך הוא מחזיק קו יוני-מדיני וקו ימני-כלכלי. הוא אינו נופל לקטגוריית הימין-שמאל בצורה נקייה.

כדי לברר מי הם הליברלים, חשוב לברר קודם מהי הגדרת הליברלים. המילה ליברל מגיעה מהמילה ליברטי (חרות). אליסה מגדירה ליברל בצורה מאד יפה לדעתי:

ליברל הוא פשוט מישהו שדוגל בחופש לכל בני האדם, כל עוד הם לא מנסים לפגוע בחופש של אחרים. חופש הוא הערך העליון (ליתר דיוק, החיים הם הערך העליון, אך החופש נגזר אוטומטית מערך בסיסי זה כי בלי חופש אין חיים). כל הערכים האחרים (כמו למשל צדק או שלום או שויון) הם חשובים במידה כזו או אחרת, אך תמיד משניים.

אם בוחנים את הליברטניים שנחשבים ימין כלכלי, נדמה שהם חושבים בצורה הפוכה מהשמאל, אך הם ליברליים. את האידאולוגיה הליברטנית ניתן לאפיין כשואפת לחופש אישי מקסימלי. היא עושה זאת בהסתמך על כלכלה חופשית, עלצדק טבעי (fairness), ועל ניסיון להתמודד עם כל גורם המנסה לכפות דעותיו על האדם הפרטי. על פי השיטה הליברטנית, אדם יכול לעשות כל העולה על רוחו בהתאם לכמות המשאבים העומדים לרשותו, ובתנאי שלא יפגע בזכויות הטבעיות של אחרים. בעיני הליברטנים מיסים הם גזל רכושו של האדם. הליברטניים מתנגדים לפגיעה של המדינה בחרותו וברכושו של האדם (?Harm). ומתנגדים לסמכות של הממשלה (authority). מבחינת הליברטנים יש להקטין את הממשל עד למינימום הכרחי. הליברטנים אינם מחובבי התאגדויות העובדים כוחניות המפעילות כוח כנגד בעלי העסקים (ingroup). באג'נדה הליברטנית יש מקום מכובד לחופש האישי. כלומר, ניתן לאמר בברור כי הליברטניים הם ליברליים (כמה מפתיע 🙂 )

אבל גם הסוציאליסטים הם ליברליים:

הסוציאליסטים מחפשים את חרותו של האדם החלש מפני בעלי ההון. במקום הצדק הטבעי של הליברטניים הם אוהבים צדק חלוקתי (Fairness). סולדים מפגיעה בחלשים (Harm). לא אוהבים סמכות (את הסמכות של בעלי ההון) (Authority). בקצה הרדיקלי של הסוציאליסטים לא אוהבים לאומיות (Ingroup), ומעדיפים שפועלי כל העולם יתאחדו. ואסטתיקה אינה קריטריון לבחינת ערכו של אדם (Purity).

כלומר יש לנו שתי קבוצות ליברליות בעלות פרדיגמות הפוכות. האחת נלחמת בממשלה כמקור סמכות, והשניה בבעלי ההון כמקור סמכות.

נראה  כי ההבדלים בין הקבוצות נובעות משימת דגש על אספקטים שונים של החרות.

אולי אפשר לנסות להבין את השונות בפרדיגמות לאור הניסיון של הקבוצות השונות למצוא פתרון לבעיית החרות, לאור מציאות משתנה. אנסה לשער, ואשמח אם תתקנו אותי ותדיקו אותי.

Authority – הסוציאליסטים התבססו נוכח שילטון חזק של בעלי ההון במהלך המאה ה-19. המאה ה-19 התאפיינה בהתגברות המהפכה התעשייתית, אשר הביא לריכוז עובדים בערים, להגדלת קבוצות העובדים המסתופפים בשטח נתון, וכן לשליטה חזקה של בעלי המפעלים בעובדיהם. ולכן הסוציאליסטים חיפשו דרכים להתשחרר מעוּלם של בעלי המפעלים. לכן הם פיתחו את אידאל התאגדות העובדים, ואת השליטה המרכזית של התארגנויות העובדים. הליברטנים היוו קאונטר-רפורמציה (או פרֶה-רפורמציה), לתאגידי העובדים והבולישביקים, ולכן דגלו בחרות האישית המבוססת על משאבים, ונלחמו כגד איגודי עובדים כוחניים. הליברטניים ביקשו להתשחרר מעוּלה של הממשלה המרכזית המנהולת על ידי בירוקראטיה מסואבת, ולכן ביקשו להקטין את השלטון המרכזי, ולאפשר ליזם הפרטי לנצל את מלוא הפוטנציאל שלו.

Harm – הסוציאליסטים התמרדו כנגד יכולת הדיכוי של בעלי ההון כנגד החלשים (במאה ה-19 יש רישומים על הפעלת אלימות-קטלנית כנגד התאגדויות עובדים),  וכן מול הדיכוי והנצלנות של האימפריות האירופאיות. כך התבסס המיתוס של העובד המתאגד נגד מעסיקיו הנצלניים, והתעורר הצורך של העמים המדוכאים להשתחרר מכבלי האימפריאליזם/קפיטליזם המדכא. מולם הליברטניים, ראו כיצד הקולוניאליזם יצר את הבסיס למלחמות העולם הראשונה והשניה, ולכן דגל בחרות על ידי מסחר חופשי של כל העמים בכל מקום בעולם. בכך קיוו הליברטאנים למנוע מלחמות. מעניין לציין כי ברגע האחרון לפני מלחמת העולם השניה, הציע רוזוולט להיטלר להשתתף בשוק החופשי. היטלר שהיה נאמן לאידאולוגיה הקולוניאליסטית של המאה ה-19, לא הבין את הצעתו של רוזוולט ויצא למלחמה כדי להשיג קולוניות ברוסיה ובמזרח אירופה. כידוע לנו, גם הוא וגם אנו שילמנו מחיר כבד על אי הבנתו של היטלר בכלכלה החדשה.

לכל מחנה יש את הדגשים שלו, ואת הפרדיגמה שלו, המראה לו כיצד לפתור את בעיית החרות. אלא ששני הפתרונות הפוכים אחד לשני.

מה לדעתכם החולשה של כל פרדיגמה? מה היתרון של כל פרדיגמה? באיזו פרדיגמה אתם תומכים? קיימת פרדיגמה אחרת?

להשתמע,

טל

יואב רובין, היה אחד האנשים החכמים והמעניינים ביותר שפגשתי במהלך חיי. יואב ידע לשלב בין יהדות חדשנית ומרתקת, לבין סוציאל-דמוקרטיה. הוא כתב בצורה יפה ומושכת, תוך נתינת מקום וכבוד לכל אחד מצדדי החשיבה הישראלית. אני מאמין כי לחברה הישראלית נדרשים אנשים כיואב, שיכולים לחשיבה רעננה. חשיבה חוצת גבולות. לצערי הלך יואב מאיתנו בטרם עת. התחושה שלי היא שיותר משאבד יואב, איבדה החברה הישראלית איש שידע לחבר אותה למקורה ולעתידה.

אני מקווה כי האתר של יואב, שהקימה משפחתו, יהווה בסיס להתפתחות דיון חוצה גבולות על מטרותיה של החברה הישראלית, ועתידה. יהיו ה-meme של יואב צרור בצרור החיים.

אתם מוזמנים לבוא ולהתרשם מהאיש. וכתיבתו.

יהי זכרו ברוך. יהיה עתידנו כרוך במחשבותיו של יואב.

לאתר של יואב רובין

במאמר  "אנו לא קריגיזים"  טוען צבי בראל כי הציבור בישראל אפטי. שאנו מגלים סובלנות גדולה מידי לשלטון המושחת. המאמר של צבי מעודד אותנו לקום ולצאת להפגנות. הפגנות שישנו את השלטון.

אני מעריך שמהפכות לאיהיו הפתרון לבעיית השחיתות. בעיית השחיתות היא אינהרנטית לשלטון ריכוזי. מרגע שכוח מרוכז בידי מיעוט, המערכת תטה להשחתה – "הכוח משחית", הוא כמעט חוק טבע. במדינת ישראל מרוכז הכוח בידי קבוצה קטנה יחסית. כוח רב מרוכז בידי הממשלה, ופקידייה. זהו הכוח המאפשר למעטפות מזומנים להעביר ניכסי ציבור, ללא בקרה וללא שליטה יעילה, לידיהם של בעלי השפעה. גם הכנסת היא קבוצה קטנה יחסית, המרכזת כוח, ולכן נתונה להשפעות ומניפלציות.

לכן, לדעתי, השינוי צריך להיות שינוי אחר. לא מהפכה, ולא עלייה על בריקדות. הדבר גם לא יקרה. לפחות לא בשלב הזה. אזרחי מדינת ישראל הם אזרחים שבעים יחסית.  הם לא יצאו לשום הפגנות משמעותיות. כוחם של אזרחי ישראל אינו בבריקדות. בזה אכן צודק צבי. אנחנו לא קרגיזים. אנחנו אזרחים ישראליים, וכוחנו אינו בכוח. כוחנו נמצא במוח וביכולת שלנו לפעול ביחד, כשאנו רוצים.

במקום לצאת לרחובות, אול להתרגז מול מסכי המחשב, עלינו להבין כיצד ניתן לשנות את מאפייני השלטון, כך שהכוח יבוזר בצורה שלא תאפשר את ניצולו לשחיתות. בצורה כזאת שהציבור יוכל לבקר ביעילות את השלטון, ולוודא כי מי שניתן בידו כוח השלטון, ישרת נאמנה את שלוּחיו – את הציבור, ולא את עצמו ואת מקורביו.

עבור רבים מאיתנו שינוי כזה נראה בלתי אפשרי. אבל מזה למעלה משנתיים אני פוגש לא מעט אנשים מאד חכמים, מאד יצרתיים. אנשים שעשו חייל בהי-טק. אנשים שהיו ביחידות צה"ל שבהם נדרש המון יכולת חשיבה. אנשים יצרתיים, שהמילה גאונות היא המילה היחידה שניתן לתאר אותם.אנשי רוח חדשניים. אנשי מעשה ושינוי. חושבים יצרתיים. דור חדש של חושבים מרתקים.

ואת כל האנשים הללו מעניינת שאלה אחת. איך יוצרים שינוי. איך הופכים את המקום הזה לדמוקרטיה אמיתית. איך מונעים שחיתות. איך נותנים לקול ההגיון וחוכמת ההמונים לעלות ולשגשג.

האנשים הללו אינם מאוגדים תחת שום דגל. כאנשי דמוקרטיה, הם פועלים על פי תחומי עניין משותפים וחוברים אחד לשני כדי לפתור בעיה יחודית. חלקם כבר יצר דברים. חלקם עוד בשלב הפיתוח. האנשים הללו, דואגים לשינוי ארוך ומתמשך שיביא, בע"ה, בעזרת האמת ובעזרת רצון הציבור, להפיכתה של ישראל לדמוקרטיה שקולה וחכמה. שחוכמת המון שולטת בה. למקום נקי משחיתות. מקום שכיף בו להיות ישראלי. מקום שששוב נוכל להיות גאים בו מול עם ועולם.

כדי להצליח, זקוקים האנשים הללו לעזרתכם. מי שחפץ ליבו בדמוקרטיה יכול להצטרף לאחד הפרוייקטים, או להפנות אנשים אחרים שהוא מכיר שמתאימים ויכולים לעזור בפרוייקטים הללו.

העזרה של כל אחד מאיתנו, יכולה להיות משמעותית ביצירת השינוי. שינוי שלא יגיע באלימות, אלא בחוכמה, ובהרבה מחשבה משותפת. אנא הפיצו את הפוסט הזה, לכל מכריכם הרלוונטים, כדי שניצור לנו כאן תנועת שינוי, ללא דגל והמנון.

הנה הפרויקטים הפעילים בשטח:

"כנסת פתוחה"

כנסת פתוחה הוא פרוויקט שיזם עפרי רביב, ושותפים לו אנשים מתחומים רבים. מטרתו של פרוייקט כנסת פתוחה, היא לאפשר מבט ברור וחד על פעילות הכנסת. מטרתו לאפשר לציבור הרחב לדעת בקלות ובפשטות, האם חברי הכנסת פועלים על פי המצע שהבטיחו, האם הם פועלים בהתאם לרצון בוחרייהם. אתר כנסת פתוחה אוסף מידע מתהליכי החקיקה בכנסת, ומציג אותו באמצעות כלי web2.0 בצורה ברורה, הניתנת לניתוח בקלות. אם "כנסת פתוחה"  תפעל בצורה יעילה, ניתן יהיה לזהות בקלות חריגות בחקיקה, שנובעות משיקולים זרים. כרגע האתר עדיין בשלב ההרצה הניסויית שלו, והוא עדיין לא בשל לתפוצה המונית.

דרושים לחברי האתר:

• אנשי בבדיקת תוכנה
• מפתחים בפייתון.
• אנשים בעלי הבנה בתהליכי הכנסת, ואנשי מדעי המדינה.
• אנשים שאינם להם ידע מיוחד בתהליכי החקיקה, אך מעוניינים לחקור וללמוד, כדי ליצור תובנות משותפות על תהליכי החקיקה.

אפשר למצוא את קהילת האתר בקבוצה: groups.google.com/group/open-knesset

אקלי

זאת קבוצה קטנה של אנשי תוכנה, אנשי בינה מלאכותית ופילוסופיה של הידיעה, שבונים תוכנה מהפכנית, שאמורה לאפשר דיונים יעילים בקרב מיליונים. התוכנה מבוססת על מודלים חדשניים של פילוסופיה של הידיעה, סוציולוגיה של הידיעה ובינה מלאכותית. אם התוכנה תפעל כפי שאנו מצפים, היא אמורה ליצור דיון מפורט ומדוייק מאד סביב סוגיות הקשורות לחיי המדינה או כל אירגון כל שהוא. היא אמורה לאפשר לקבוצות להתארגן ביעילות ובקלות, ולפעול ביחד להשגת מטרותיו. היא אמורה לנהל הבנה ציבורית במנגנונים מדיניים ובינ"ל, ובכך לאפשר לציבור לקבל החלטות חכמות, מתוך ידע שהציבור עצמו יצר, ממספר מקורות רב. ידע שאמור עם הזמן להפוך ליותר ויותר אמין, כיוון שהוא נבדק על ידי אנשים רבים.

כרגע הקבוצה צריכה את הרכיבים הבאים:

• אנשי פילוסופיה של הידיעה, לוגיקה, סוציולוגיה של הידיעה, פסיכולוגיה ותקשורת.
• מימון – כיוון שהפרוייקט מורכב, הקבוצה מנסים להשיג מימון שיאפשר עבודה במשרה מלאה.

ניתן ליצור קשר עם אנשי הקבוצה ב: groups.google.com/group/ecclesia-dev

התנועה לדמוקרטיה ישירה

קבוצה העוסקת בהבנת הדרכים לניהול דמוקרטיה ישירה בידי הציבור.

הקבוצה עוסקת יותר בסוגיות פילוסופיות של הבנת התהליכים שיאפשרו לציבור לנהל ביעילות את המדינה.

לקבוצה דרושים האנשים הבאים:

• אנשי מדעי המדינה.
• אנשים עם פרקטיקה שלטונית.
• אנשים המתנגדים לרעיון, ויכולים להביע דעתם בצורה סדורה.
• כל מי שמעוניין לקדם את הרעיון.

מידע על הקבוצה, ועל הדמוקרטיה הישירה ניתן למצוא כאן: kol1.org

דיון עם אנשי הקבוצה ניתן לנהל כאן: groups.google.com/group/israeli-direct-democracy-open-forum

בלוגים העוסקים בקידום דמוקרטיה מלאה

הבלוג של התנועה לדמוקרטיה ישירה:

הבלוג הזה (מבט פילוסופי).

בבלוג הזה, מפותחים מודלים פילוסופים, פסיכולוגים וסוציולוגים שמהווים את התשתית להתפתחות דמוקרטיה רחבה.

לבלוג דרושים:

• אנשים בעלי חשיבה ביקורתית ו/או יצרתית שיהיו מוכנים ביחד לדון על הודלים ולפתחם.

יהודית-דמוקרטית-ישירה.

הבלוג של אורי אמיתי, שעוסק בפיתוח מדינה יהודית-דמוקרטית-ישירה. הבלוג במנוחה קלה, אך ניתן להגיב לפוסטים קדומים, ובכך להצטרף לדיון הקיים בו.

אם לא מניתי את הארגון שלכם או את הבלוג שלכם, ואתם חושבים שהוא פועל למען דמוקרטיה משמעותית במדינת ישראל, או אם יש לכם בלוג העוסק בנושאים אלו, אשמח לצרפו. אנא כתבו לי (tal.yaron בג'ימייל), ולאחר שאבחן את המידע, ואראה שהוא מתאים לקרטריון, אפרסמו כאן. אנא ציינו כמה מילים על הבלוג, ומדוע הוא פועל למען דמוקרטיה בישראל.

ארגונים נוספים שפועלים לקדם דמוקרטיה, אם כי מכיוונים שונים.

(מחלוקת היא דבר טוב ומומלץ בחברה דמוקרטית 🙂 )

ליברטניזם

סוג מעניין של קידום דמקרטיה ניתן למצוא ברעיון הליברטני. להלן ההסבר שכתב האוסטרי

קפיטליזם היא השיטה הדמוקרטית הגדולה ביותר.
בדמוקרטיה יצוגית אני יכול להביע את הרצון שלי פעם ב4 שנים, על ידי תשובה על שאלה בודדת עם 20 אפשרויות.
בדמוקרטיה ישירה אני יכול לענות על טיפה יותר שאלות. אולי אחת כל כמה חודשים.
בקפיטליזם – אני מביע את הרצונות שלי מדי יום.
"במקום לצאת לרחובות, אול להתרגז מול מסכי המחשב, עלינו להבין כיצד ניתן לשנות את מאפייני השלטון, כך שהכוח יבוזר בצורה שלא תאפשר את ניצולו לשחיתות. "
הליבטריאנים מאמינים שהמנגנון הזה הוא השוק החופשי.

אין ספק שבמעט המוסדות השלטונים הנותרים (לאחר ביטול שלל מוסדות השלטון המיותרים שמתעקשים לתת את מה שהשוק יודע לתת יותר טוב) צריכים להתנהל בצורה דמוקרטית, שקופה, ותוך מתן דין וחשבון מלא לבוחר.

עבודה שחורה

אתר הפועל לחיזוק קשרים בין הציבור לחברי הכנסת, בנושאים סוציאל דמוקרטים.

זקוקים בעיקר לכותבים ולמפעילי מערכת.

לסיום

אני מאמין שאנו נביא את הדמוקרטיה המלאה. היא לא תבוא באמצעות בריקדות. היא תגיע באמצעותכם. באמצעות כוח מחשבתכם, תשוקתכם לדמוקרטיה, והרצון לשתף אחרים. הפיצו את הפוסט הזה, וצרפו את עצמכם לפוסט, אם אתם אכן עוסקים בתחום. השתמשו ברשתות החברתיות שלכם, כדי להביא את בשורת הדמוקרטיה לישראל. הוכיחו לעצמכם שאתם יכולים 🙂

וכמו תמיד, אשמח לשמוע מחשובתיכם. ההערות למטה פתוחות.