עובדי ויצמן נגד מכון ויצמן – על חופש והתארגנות – האם מכון ויצמן פועל בצורה אקטיבית למנוע התארגנות?

תזכורת לכל התומכים בעובדים: 

היום (שביעי לדצמבר) בשעה 15:30 מול שער מכון ויצמן, הפגנה גדולה בדרישה ממכון ויצמן לאפשר לעובדים להתארגן (לפרטים באתר כוח לעובדים)
ולהמשך המשפט…..
ראו את המכתב הבא שמופיע בתוכנית לחינוך משפטי קליני באוניברסיטת תל-אביב:

הודעה מיום 4 בדצמבר 2008:

התוכנית הקלינית למשפט ורווחה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ליוותה מזה מספר חודשים את התארגנותם בארגון עובדים של עובדי גן-המדע, המנוהל על ידי מכון דוידסון בחצרי מכון וייצמן למדע. במהלך החודשים האחרונים הפעילו הנהלות מכון דוידסון ומכון ויצמן לחצים להפסיק את הייצוג על ידי עורכי הדין של הקליניקה. לדעתנו לחצים אלה מהווים התערבות בלתי ראויה בחופש האקדמי, פגיעה ביחסי עורכי הדין עם לקוחותיהם ומהווים חלק אינהרנטי מהפגיעה בחירות ההתארגנות של העובדים. לחצים אלה מסיטים את הדיון משאלת זכות העובדים להתארגן לשאלות של מיצובן של הקליניקות המשפטיות באוניברסיטת תל-אביב בפרט ובאוניברסיטאות בכלל. הפקולטה למשפטים הבהירה שלא תאפשר ללחצים מסוג זה להשפיע על עבודת הקליניקה בפרט והקליניקות בכלל, ואפשרה לקליניקה להמשיך בייצוג.

עם זאת, בנסיבות העניין ועל מנת למנוע חשש שייצוג העובדים יושפע משיקולים מוסדיים, הוחלט ביוזמת עורכי הדין והאחראים האקדמיים במרכז הקליני, ובשיתוף עם נציגות העובדים, להוציא את ייצוג העובדים בגן המדע לעורכת דין חיצונית. זאת, בין היתר, על מנת להבטיח את השבת הדיון המשפטי והציבורי לשאלה העיקרית – מימוש זכותם של עובדים הרוצים להתארגן בארגון עובדים ולנהל מו"מ קיבוצי על זכויותיהם.

מה דעתכם?

עובדי ויצמן נגד מכון ויצמן – על חופש והתארגנות

נדמה לי שאין מחלוקת כרגע על מהות הסיכסוך. שני הצדדים מסכימים שהמחלוקת נעה סביב שאלת היכולת של העובדים להתארגן.

יבשם, דובר המכון כותב:

מכון דוידסון אינו מונע ואינו מתנגד להתאגדות העובדים. באותה עת הוא שומר על זכותו החוקית להעסיק עובדים באמצעות חוזים אישיים.

ואילו העובדים רוצים להתארגן תחת אירגון העובדים כוח לעובדים .

אם כן מה הבעיה? הרי אנו מדינה חופשית. כל אחד יכול לעשות ברכושו מה שהוא רוצה. מכון ויצמן רוצה להעסיק את עובדי מכון דיוידסון רק בחוזים אישיים, והעובדים רוצים להתאגד. על פי המשנה הזאת, העובדים יכולים להתאגד בכל דרך שנראת להם מחוץ לכתלי המכון, והמכון יעסיק רק עובדים לא מאוגדים. כל כך פשוט.

אז זהו שלא…. אם גם לכם נראה שמשהו לא תקין כאן, אז בואו ננסה להבין את שורש הבעיה.

העניין כאן הוא חופש ההתארגנות. בחברה דמוקרטית, חשוב שכל אחד יוכל להתארגן כפי שהוא רוצה. ההתארגנות מאפשרת לכל אחד מאיתנו לשנות את המציאות בה אנו חיים. לקבוצה יש כמעט תמיד יותר כוח מאשר ליחיד. היא יותר יעילה, יותר כלכלית ויותר משפיעה.

מפעלים כלכלים הם דוגמא להתארגנות כזאת . מפעל מתחיל לרוב ביוזמה של אדם בודד. לפעמים היוזם עושה בעצמו ניסיונות ראשוניים לבדוק את יתכנות יצור המוצר, אבל במוקדם או במאוחר הוא יצטרך לפעול עם אחרים כדי לייצר את המוצר ולשווקו. הוא יזדקק לאנשי מקצוע מתחומים שונים. מנהלים, אנשי מכירות, פועלים, מתכנתים, אנשי ניקיון ועוד. הוא יאגד את האנשים באמצעות שיתוף מסויים במשאבים (משכורת, מניות וכיוב').הוא למעשה יקנה מהם את יכולתיהם בעבור תמורה כספית. לפעמים במפעלי הי-טק, הוא גם יתן להם תמורה נוספת כמו טיולים, תחושת שייכות וכיוב'. ביחד הם ייצרו קבוצה שתיצור מוצר שניתן למכור בשוק.

במשק קימות עשרות אלפי ואולי מאות אלפי קבוצות כאלו. כולן מאורגנות סביב שיתוף משאבים, בתמורה לכוח עבודה . היכולת להתארגן ולשתף פעולה מתוך רצון פנימי ובחירה חופשית, הכרחית לקיומו של משק מודרני.

אלא שבתוך הסיפור האידאלי הזה אנו מפספסים משהו. לא כולם יכולים להתארגן. אם תשימו לב, אתם כצרכנים מאד מתקשים להתארגן, ולכן יותר משאתם שולטים במוצר שאת רוצים, שולטים אנשי השיווק בכם. כבר שנים ידוע כי מפעלים מייצרים מוצרי שנועדו להתפרק מהר, כדי שאתם תרכשו חדשים במקום. אם הינו מתארגנים כצרכנים, הינו מצליחים לגרום לחברות הללו לייצר מוצרים ברי-קיימא. המבנה של המשק גורם לכך שלצרכנים רגילים יהיה קשה להתאגן, אבל יש צרכנים שיודעים להתארגן, ואכן קובעים את הטון.

זה קורה כי לא קיימת תקשורת יעילה בין הצרכנים. הצרכנים פזורים על פני שטחים גדולים, ואינם מתקשרים אחד עם השני. רק כדי להמחיש את הנקודה, נסו לחשוב מה הי קורה אילו סוכן טלפונים זולים היה מנסה להתקיים רק על מכירת מרכולתו לחברי קיבוץ גדול. מהר מאד היו החברים מספרים אחד לשני, שהטלפונים גרועים. המידע היה זורם מהר, והחברים היו מחפשים טלפונים אחרים מסוכן אחר.

העסקים למעשה מנצלים את המצב בו הצרכנים לא מאוגדים, כאשר הם עצמם מאוגדים. לדוגמא, ניתן להעריך בבטחה שחברות הסללולרי או הבנקים מתאמים בינם לבין עצמם מחירים. כך הם יוצרים לעצמם עמדת כוח, ואילו אנו המפוזרים, נמצאים בעמדת החולשה. אפשר למכור לנו שקרים פעם אחר פעם, ואנו לא נוכל לעשות כלום. זאת כיוון שאנו חייבים לקנות מאחד הגופים שנמצא בתיאום עם שאר הגופים המוכרים.

דבר דומה כאשר אדם מתבקש להתקבל לעבודה. המתמודד על מקום העבודה מגיע כבודד, אל מול אירגון מאוגד. אנשי כוח האדם והשכר יודעים מה התשלום והתנאים המקובלים בשוק. מבחינתם המועמד הוא עוד מוצר הדרוש להם להשגת התוצר, והם ינסו להגיע לתנאים המינמליים הדרושים כדי לרכוש את כוח האדם הדרוש.

אם הכשרתו של המועמד היא נדירה, דרושה מאד למעסיק, והרווח של המעסיק מהעסקת העובד יהיה גבוה, המעסיק יהיה מוכן לשלם למועמד סכומי כסף גדולים ולהעניק תנאים כדי שהמועסק יהיה מוכן לעבוד אצלו. אבל כאשר הכשרתו נמוכה. ההצע של עובדים מהסוג הזה גבוה, המעסיק ישלם מעט מאד. למעשה המעסיקים בעובודות הפשוטות וההמוניות בתחילת המאה ה-20, שילמו שכר שבקושי איפשר לשכירים להתקיים. כיום קיימים חוקי עבודה, המחייבים את המעסיק לשלם שכר מינמלי, שמתחתיו אסור למעביד לרדת.

למעשה כאן אפשר לאמר שבחיבור שבין מעסיק למועסק מתרחשhuman.jpg שוק חופשי אמיתי. שוק המתנהל על פי הצע, ביקוש ותועלת כלכלית. אלא שעלינו להבין שה"מוצר " שאנו עוסקים בו הוא אדם ולא חפץ. צריך לזכור שכל המערכת הדמוקרטית והכלכלית, תפקידה לתמוך בחברה שבה מירב האנשים נהנים מחרות, ואפשרות מקסימלית לחפש את אושרם. בני אדם חלשים, שה"מוצר" שהם מסוגים לייצר הוא נמוך ערך ונמצא בשפע בשוק, ידחפו אל תחתית דרוג השכר. חלקם אף יתקשה לקיים חיים פוריים. אם לא היו חוקי עבודה, סביר להניח ששכרם יהיה כה נמוך, שהם בקושי יוכלו להביא לחם לבית המחסה בו ישכנו.

אחת הדרכים לפתור את הבעיה, היא לחייב את המעסיקים לתנאי מינימלים, כמו תשלום לפנסיה, שכר מינימום, וכיוב'. אבל כמו שאנו יודעים, חוקים נבראו כדי שנוכל לעקוף אותם. חברות כוח אדם, פיטורים כל תשעה חודשים וכיוצא באלו טריקים חביבים, מאפשרים למעסיקים לעקוף את החוקים. ובכך לדרדר אזרחים רבים אל קו העוני.

לדעתי, הדרך הנכונה יותר, היא ללמד בני אדם להתאגד. כאשר בני אדם מאוגדים, הם יכולים בצורה יעילה לדרוש את התנאים הסבירים למחייתם. הם אינם צריכים פיקוח מלמעלה. הם אינם נדרשים לבתי משפט. הם יכולים לעבוד ביחד ולהיות מאורגנים, ולהגן על התנאים שלהם בעצמם.

הבעיה היא שרוב המעסיקם בשוק החופשי מאד לא ישמחו להעסיק עובדים מאוגדים. זה יאלץ אותם לשלם יותר עבור ה"מוצר" שלהם (קרי, האדם העובד עבורם). ואכן מכון ויצמן מנצל את הזכות שהעניקה הדמוקרטיה לחופש ההעסקה. ויצמן רוצים להעסיק בחוזים פרטיים (כלומר, עובדים לא מאוגדים), ואם העובדים רוצים להתאגד, שיעשו זאת במקום אחר. הדרך להתגבר על הבעיה הזאת, היא לחייב על פי חוק כל מעסיק שמעסיק בני אדם, לאפשר להם להתארגן במקום עבודתם. כל פגיעה בניסיון להתארגנות (כמו שעושים במכון ויצמן), תחשב כעבירה קשה, והמעסיק יאלץ לשלם קנס כבד. הקנס שהוא ישלם, יהיה על התייחסות לבני אדם כאל סחורות, או בעצם על ניסיון להחזיר את החברה אל תנאי העסקה שתאמו לתקופת העבדות השחורה בארה"ב.

מצד שני, מי שחי בארץ בשנות השישים והשבעים יודע שארגוני עובדים יכולים להיות מכת מוות לעסקים. מי שאירגן את העובדים בעבר היתה ההסתדרות, שיש הטוענים כי היא ארגון דיקטטורי. היא היתה כל כך חזקה, שהיא יכלה לסחוט מהמעסיקים כל דבר. כולל חיוב להעניק קביעות לעובד (בעיקר אם המעסיק היה המדינה). במצב כזה, עסקים אינם יכולים להתחדש. העקרון הפיטרי עובד שעות נוספות, ומפעלים קורסים. זאת גם היתה ועודנה אחת הבעיות של הקיבוצים. קיבוצים רבים סבלו בגלל שקשה להיפטר מחבר בעייתי. הדבר הזה מביא להרס מערכות חברתיות, ירידה ביעילות הכלכלית וליצרת מרירות. לכן, ברור מדוע היום מעסיקים כמו מכון ויצמן חוששים משובם של אירגוני העובדים.

אלא שאירגון כוח לעובדים, אינו אירגון ההיררכי מהסוג שאנו מכירים בארץ (לאירגונים היררכים, ראו אירגון המורים, אירגון הסטודנטים וכיוב'). כוח לעובדים מביא בשורה סוציאל-דמוקרטית הישר מהסקנדינביות. מי שהקים את הארגון הוא ד"ר עמי וטורי, ששהה בסקנדינביות, ולמד על הדרך בה מתנהלים ארגוני העובדים במדינות הסקנדינביות ובאירופה המערבית. מסתבר שדרכי עבודתם של האירגונים הסקנדינביים, מצליחה לייצר גם את האזרחים המאושרים ביותר בעולם, וגם תמ"ג לנפש מהגבוהים בעולם.

הארגונים הללו פועלים על פי מנגנונים של דמוקרטיה ישירה, שדואגת לכך שלעובדים תהיה השפעה גדולה על התנהלות הארגון בו הם פועלים, ומאפשרים לאירוגנים רבים לפעול ביחד ובתיאום. הדמוקרטיזציה העמוקה של האירגונים, מאפשרים לאירגונים הללו לא להיות קיצונים. מצד אחד הם מהווים איזון כוחות יעיל מול המעסיקים, ומצד שני הם הופכים למעשה שותפים למפעלים ולעסקים. השותפות הזאת גורמת לכך שהעובדים יהיו מעורבים בהחלטות המפעלים, ולכן יריגשו מחויבות להצלחת המפעל. למעשה האירוגונים יוצרים מצב בו  לעובדים יהיו מניות השפעה על המפעל. כל זה יוצר הרמוניה טובה יותר בין הפועלים למעסיקים. יוצר מחויבות, ויוצר יחס אנושי יותר.

מכון ויצמן רואה בעצמו מעסיק הוגן. אך אנו רואים (ראו את העדות של סמדר חזן), שבלי הגנה טובה של אירגון עובדים, הדברים מתדרדרים מהר מאד לתנאי העסקה פוגעניים. על פי התיאור של סמדר, קרה שעובד קיבל 70 ש"ח לחמש שעות עבודה. כלומר 14 ש"ח לשעה. המכון העמיס על המדריכים קבוצות גדולות במיוחד. דבר שגרם לסיכון הילדים. כל הדברים הללו לא היו קורים, אם העובדים היו מאוגדים ויכולים להפעיל לחץ, הרבה לפני שקורה אסון, או לפני שהינו מגיעים למצב של העסקת עובד בגיר, בשכר של 14 ש"ח לשעה.

עכשיו נשאל השאלה, האם מכון ויצמן, רוצה להמשיך להעסיק עובדים בתנאים מחלישים. בתנאים שמתאימים לסחר בבני אדם. או שאנשי מכון ויצמן רוצה להוביל את מדינת ישראל גם בהעצמת העובדים שלהם. האם מכון ויצמן רוצה לראות בבני אדם מוצר עובר לסוחר. או שאנשי מכון ויצמן רוצים להיות חוד החנית של חברה טובה יותר, סולידרית יותר. חברה של אנשים, לא של מוצרים.

בתוך תוכם, יודעים אנשי הנהלהת מכון ויצמן, כי הם רוצים לקדם חברה טובה יותר. חיים הררי, האדם שיסד את מכון דיוידסון, הקים את פרויקט פר"ח. מהפרויקטים החינוכיים החשובים ביותר. פרויקט שבו חונכים בוגרים עוזרים לילדים המגיעים מבתים חלשים. אותו חיים הררי, הוא גם ממנהלי המאבק נגד העובדים. אולי הררי שכח את מה שעשה בשנות השמונים. אולי הוא שכח שכדי לבנות חברה טובה, החזקים צריכים לעזור לחלשים. אז אם הוא שכח, בואו נזכיר לו. בואו נזכיר להררי ולשאר חברי ההנהלה, שהמדינה הזאת נבנתה בערבות הדדית ובתמיכה שלא היתה כדוגמתה. המדינה הזאת תלויה בערבות ההדדית הקיימת בינינו. ביכולת שלנו לעזור אחד לשני. היא לא תיבנה אם נמשיך במנהג הנפסד, שבו אדם משמש כסחורה או מוצר.

מכון ויצמן הוא מהמכונים המובילים בעולם בתחום המדע. הוא הוביל את מדינת ישראל בבניית  תשתית הבטחון ובבנית יכולות מדעיות. השאלה היא האם מנהלי מכון ויצמן גם יבינו שעליהם גם להוביל בתחום האנושי והחברתי.

התשובה תלויה בהנהלה.

עובדי ויצמן נגד מכון ויצמן – תשובת יבשם, הדובר

על הדיון שהתפתח כאן וכאן, עונה יבשם עזגד, הדובר של מכון ויצמן כך:

wiz-logo.gif

חברים, לא ברור למה יש לכם צורך במילים רבות כל כך. העניין פשוט:

1. העסקה בחוזים אישיים היא חוקית ומקובלת (רוב העובדים בתקשורת ובהיי-טק מועסקים בדרך זו).
2. רוב מוחלט של הטענות הכלכליות של העובדים תוקנו. אין סיבה כלכלית למאבק.
3. גם שיבושים אינם היתר להתפרעות, גרימת נזקים ולפריצה. (ולמתעניינים בסמנטיקה: חפשו במילון את המונח "אימוץ שביתה").

עובדי ויצמן נגד מכון ויצמן – תגובת כוח לעובדים

בהשך להתכתבות עם מכון ויצמן, ובהמשך לתגובות העובדים להתכתבות, הנה תגובת עמי וטורי, יו"ר אירגון כוח לעובדים.

workers.gif

אנא שימו לב, העובדים וכוח לעובדים קוראים להפגנה ביום ראשון הקרוב
עמי וטורי
ניראה כי הנהלת מכון ויצמן דוגלת בגישה שאם חוזרים על משהו מספיק פעמים הוא יהפוך לאמת אף שאינו כזה.
כוח לעובדים עונה על כל התנאים המופעים בפסיקה כמגדירים ארגון עובדים. תנאים המופיעים במסגרת בג”ץ עמית. אין בישראל רשם ארגוני עובדים ולכן ארגון הוא אירגון עובדים אם הוא עומד בכל התנאים הללו. המידע המפורט על כך הועבר במלואו להנהלת מכון דוידסון. אלא שזו בעצת עורכי דינם החליטו כניראה כי הם בית מישפט וכי הם יפסקו על דעת עצמם מיהו אירגון עובדים ומי אינו כזה. עם כל הכבוד להנהלת מכון ויצמן, למכון דוידסון ולמשרד עורכי הדין שלהם (והאמת היא שעבורי לפחות התנהלותם שוללת מהם את הזכות לכבוד כלשהו) הם אינם בית מישפט. כוח לעובדים ציין בפניהם כמה פעמים כי שמורה להם הזכות לפנות ולערער בפני בית מישפט על עצם היותו של כוח לעובדים אירגון עובדים. אך עד כה הם נימנעו מביצוע פעולה זו.
באשר לכך שזכותם להתעלם מהתארגנות העובדים. החוק אינו אוסר על מעסיק להתעלם מרצונותיהם של עובדיו. אך החוק גם מתיר לעובדים לישמור בידיהם את נשק השביתה בדיוק עבור מעסיקים מסוגו של מכון ויצמן. למכון ויצמן אין לכן שום זכות חוקית לפגוע בהם בגלל סירובם המוצדק לוותר מראש על זכות השביתה. עקב כך מניעת הכניסה מהעובדים המאורגנים לתחומי מכון ויצמן ומניעת העבודה מהם רק בגלל שסרבו להיכנע לדרישה לא לגיטימית זו הן הפרות חמורות של אמנות בינלאומיות וקרוב לודאי שגם הפרה של החוק הישראלי.

עובדי ויצמן נגד מכון ויצמן – תגובת העובדים

הנה תגובת העובדים להתכתבות עם ההנהלה

אך לפני כן, העובדים ואירגון כוחלעובדים מבקשים להזמין אותכם להפגנה גדולה שתערך ביום ראשון

סמדר חזן
שימו לב, שאנשי המכון מתעקשים להציג את שיבושי העבודה שלנו במסגרת סכסוך העבודה כ”שביתה”:

“אם היה פה סכסוך עבודה כדין – עיצומים אינם בניגוד לחוק. יחד עם זאת, שביתה היא הימנעות מעבודה. שביתה אינה היתר להתפרעות”

יואילו נציגי המכון להסביר, למה הם מתבלבלים בין שני המושגים הנ”ל,
ואני אחזור שוב-
שיבושים במסגרת סכסוך עבודה *לעומת* שביתה.

מדריכי גן המדע לא הכריזו על שביתה.
שוב?
מדריכי גן המדע לא הכריזו על שביתה.
שוב כדי שזה ייקלט הפעם?
מדריכי גן המדע *לא* הכריזו על שביתה.
הם הכריזו על סכסוך עבודה, שבמסגרתו, מותר להם וחוקי להם ורצוי להם לקיים *שיבושים* (ולא שביתה!!!) במהלך העבודה הסדירה.

השיבוש היחיד שביצענו היה יציאה להפסקה מרוכזת במהלך יום העבודה, במהלכו אכלנו יחדיו צהריים, סיפרנו למבקרי הגן על הסיבות למאבק שלנו, וחזרנו לעבודה.

ההנהלה מתעקשת לציין כי שבתנו. הם מוזמנים להציג מסמך שמעיד על כך שהכרזנו על *שביתה* ביום שבו עשינו שיבוש. או ביום שבו אמרו לי ללכת הביתה כשהגעתי לעבודה כרגיל, בלי להודיע לי על כך מראש.

עוד ציטוט המראה כי להנהלה יש דיסוננס רציני בין שתי המילים הנ”ל:

“העובדות אינן נכונות. לעובדים מותר לשבות ולמעביד מותר לא לקבל עבודה חלקית”

שוב?

העובדים לא שבתו. הם נקטו בשיבושים חוקיים. הם ביצעו את עבודתם באופן מלא- והקבוצות שנשארו קיבלו את ההדרכה במלואה.

דבר נוסף:
“ביקשה ההנהלה כי מי שלא מתכוון לבצע עבודה – שלא יבוא לגן”-
ההנהלה דרשה מאיתנו להתקשר תוך כמה שעות מקבלת המייל (יחס מאוד אישי) למנהל הגן ולהבטיח כי איננו מתכוונים לשבש את העבודה.
לא שלא נבצע עבודה- אלא שלא נשבש אותה.

ודבר אחרון, שאלה היפותטית לחלוטין-
אם העובדים היו מתאגדים דרך הסתדרות העובדים (גוף שאני מניחה שהמכון כן מכיר בו)- האם הם עדיין היו דבקים בטענותיהם?

גיל זאבי

כמה הערות נוספות: העובדים נתבקשו שלא להגיע לגן אלא אם כן יאשרו “שלא לשבש את מהלך העבודה” אם שביתה (שוב אין שביתה היו עיצומים והם נעשו בהתרעה מראש) היא חוקית כפי שנטען מדוע אין העובדים רשאים לעבוד? האם איזשהו עובד בשדה התעופה התבקש לפני כמה שבועות שלא להגיע לשדה התעופה בגלל העיצומים? האם מורים מפוטרים כל שנה שנייה בה שנת הלימודים לא נפתחת? מה ההבדל אם כך? אולי מאיזושהי סיבה נדמה לעומדים בראש מכון דווידסון שהמכון הוא ביתם הפרטי ומי שלא נוהג כנכון בעיניהם יענש ?

אין “תנועת מחאה” אסרטיביות שמגלים עובדים בצורת התארגנות היא נורמה בכל חברה הוגנת. כל מערכת מורכבת מאיזונים ובלמים-מהממשל בארצות הברית ועד התא המשפחתי. לא צריך כל סיבה מיוחדת ע”מ להתארגן. ישנה נורמה לפיה כל הסתייגות ע”י עובד היא מרד. לכל ההנהלה הציונית והחינוכית- לשיעור בדמוקרטיה קראו את “האתוס הליברלי באמריקה”

שיעור בציונות-למרבה האירוניה אחת משביתות העובדים הראשונות בתולדות המשק העברי התרחשה בקו אווירי של 100 מטרים מגן המדע-אורזי תפוזים סרבו לעבוד לאחר שלעובדת שילדה לא אושר לחזור לעבודה. מעניין איך מכון דוידסון הציוני היה נוהג?

עובדי ויצמן נגד מכון ויצמן – תשובות ההנהלה לשאלות שהעלנו בבלוג

חברים שלום,

העניין נעשה עכשיו מורכב יותר. הנהלת מכון ויצמן ענתה על השאלות ששאלנו אותם. עכשיו מששני הצדדים נמצאים על קרקע שווה, נצטרך להשתמש בדיון יותר מורכב כדי להבין מי כאן הצודק.

להלן תשובות ההנהלה. אתם מוזמנים להגיב.
1. האם ההנהלה שוללת מהעובדים את הזכות להתארגן כרצונם

לא. מכון דוידסון אינו מונע ואינו מתנגד להתאגדות העובדים. באותה עת הוא שומר על זכותו החוקית להעסיק עובדים באמצעות חוזים אישיים.

2.אם לטענת ההנהלה, הנהלת המכון  אינה שוללת את זכותם של העובדים להתארגן. כיצד טענה זו באה לידי ביטוי?

כיצד זה אמור לבוא לידי ביטוי? כיצד אתם מבטאים את העובדה שאינכם מתנגדים (אני מקווה) שהמכון יממש את זכותו החוקית להעסיק עובדים באמצעות חוזים אישיים?
הנהלת מכון דוידסון אינה מתערבת בהצטרפותם של עובדים לארגונים מסוגים שונים, לרבות הגוף המכונה "כוח לעובדים". זהו חופש ההתארגנות: החופש להצטרף ולפעול במסגרת ארגון עובדים. אבל, החופש הזה לא מחייב את המעביד לנהל דיאלוג עם ארגון עובדים – בוודאי לא עם גוף שמעולם לא הוכר ככזה בדין.

3. על פי טענת העובדים, התארגנות עובדי גן המדע מונה למעלה מ- 30 עובדים מתוך כ 40-50 עובדים במוזיאון. חלקם של העובדים המתארגנים גבוה בהרבה מהשליש הדרוש בכדי להשיג יציגות. מדוע ההנהלה נמנעת כבר למעלה מ- 130 יום לנהל מו"מ עם נציגות העובדים מטעם ההתארגנות היציגה במוזיאון גן המדע?

המידע המופיע בשאלה אינו נכון. אגב, כדי שארגון יוכר כארגון "יציג" אין די בכך שהוא מייצג שליש מהעובדים. תחילה עליו לעמוד בתנאים שנקבעו בדין     להגדרת "ארגון עובדים". הארגון בו התאגדו חלק מהעובדים אינו עומד     בדרישות אלה ולכן אינו ארגון עובדים וגם אינו יכול להיות "ארגון יציג".  בכל     מקרה, לטעמנו שאלות משפטיות צריכות להתברר בבתי-המשפט.

4. לטענת המכון, המכון מאפשר לעובדים להתארגן. אם כך מדוע רכזת החינוך של מוזיאון גן המדע, ד"ר רוני אשכנזי, מתקשרת לעובדים המאורגנים, מאיימת עליהם ומנסה לשכנע אותם לוותר על זכותם להתארגן? (לטענת העובדים, תועדו 3 שיחות שכאלה)

ד"ר אשכנזי שוחחה עם חלק ממדריכי הגן. שיחה שבין אדם לאדם. לא בין ארגון לעובד. ייתכן שבשיחה עלו חילוקי דעות. ייתכן ששני הצדדים ניסו לשכנע זה את זה בצדקת עמדתם. מכל מקום, מדובר בשיחות על-בסיס אישי. בכל מקרה לא סביר שד"ר אשכנזי איימה על עובדים בעניין כלשהו. לעומת זאת, היא קיבלה שיחת טלפון מאיימת מאחד המדריכים.

5. אם הנהלת המכון מכירה בהתארגנות, מדוע נשלחו לפני כמה מכתבי פיטורין לשניים מהמנהיגים של העובדים? האין זה נראה כניסיון לחסל את ההתנגדות?

שוב, המידע אינו נכון. לא נשלחו מכתבי פיטורים.

6. כיצד יתכן שהבעיות טופלו אם ההנהלה מסרבת כבר יותר מ- 90 יום להידבר עם נציגי העובדים ולשמוע את בעיותיהם?

מכון דוידסון לא זקוק ל"תנועות מחאה" כדי לתקן טעויות שנעשו בתום לב. ברגע שזוהו טעויות – הן תוקנו בלב חפץ. אנו מודים לעובדים שהפנו את תשומת לבנו לטעויות אלה. אומנם, נראה כי יש מספר מצומצם של עובדים שאינם מרוצים מכך שההנהלה מתכוונת להמשיך במתכונת ההעסקה בחוזים אישיים, אבל חשוב להדגיש שההנהלה לא מסרבת לדבר עם העובדים. במהלך 90 הימים המוזכרים בשאלה התקיימו מספר פגישות עם העובדים.  

7. האם ההנהלה מוכנה לטעון כי תנאי העסקתם של העובדים בגן המדע בשנים האחרונות ועד היום וההתנהלות כלפי התארגנות העובדים בחודשים האחרונים היו על פי דין ולא היוו הפרת חוק (ראה את העדויות של סמדר חזן – באמצע הפוסט)?

בהחלט כן. בכל מקרה עבירות על החוק (לכאורה), מן הדין שיתבררו בבתי-המשפט.

8. מכיוון שההנהלה סרבה לקיים מו"מ עם נציגות העובדים, העובדים הכריזו על סכסוך עבודה. במסגרת סכסוך העבודה ולאחר 90 יום של סירוב לקיים מו"מ העובדים נקטו בצעדים ארגוניים שכללו עיצומים מוגבלים של שעה ומחאה בשטח מקום עבודתם. האם מישהו במכון מערער על החוקיות של צעדים אלה?

מדובר בעובדים שמועסקים באמצעות חוזים אישיים. כל טענותיהם הענייניות של העובדים, שנבדקו ונמצאו נכונות, טופלו ותוקנו. אין סיבה כלכלית אמיתית ל"סכסוך עבודה". אם היה פה סכסוך עבודה כדין – עיצומים אינם בניגוד לחוק. יחד עם זאת, שביתה היא הימנעות מעבודה. שביתה אינה היתר להתפרעות. פריצה למכון תוך השחתת רכוש וגרימת סיכון בטחוני     והפרעה לעבודה התקינה – מהווה הפרת חוק, ואף עבירה פלילית.  

9. על פי החוק אסור להרע את תנאיהם של עובדים בשל התארגנותם. ההנהלה דרשה מהעובדים להתחייב שלא לקיים צעדים ארגוניים ובכך לשלול מהם את הכלי המרכזי להשגת זכויותיהם. משלא עשו זאת, נראה כי ההנהלה מנעה מכל חברי ההתארגנות לעבוד וניסתה לשבץ עובדים לא מאורגנים במקומם. האם מניעת עבודתם של עובדים מתארגנים באופן סלקטיבי ומניעה מהם להגיע למקום עבודתם היא צעד לגיטימי וחוקי מצד ההנהלה?

העובדות אינן נכונות. לעובדים מותר לשבות ולמעביד מותר לא לקבל עבודה חלקית. כלומר – אם עובד לא מתכוון לבצע את עבודתו, מותר למעביד לבקש ממנו שלא יגיע כלל לעבודה. לאחר שעובדים הגיעו לעבוד אבל ביצעו עבודה חלקית בלבד (תוך פגיעה בילדי בית-ספר שהגיעו לגן המדע), שיבשו הדרכות וכיוצא באלה, ביקשה ההנהלה כי מי שלא מתכוון לבצע עבודה – שלא יבוא לגן. זה חוקי,     לגיטימי ומתחייב כדי לא לפגוע בקהל הילדים והמבוגרים שמגיע לגן. שוב, לטעמנו, שאלות בענייני חוק ומשפט יש לברר בבתי-משפט. האם נראה לכם הגיוני שמישהו יזמין עובד לעבודה, וישלם לו, כדי שהעובד, במקום לעבוד, יפריע ויגרום נזקים?

10. ודאי ראית את תיעוד התמונות והוידאו של אלימות המאבטחים כלפי העובדים והפעילים. ודאי גם שמעת שאחד הפעילים שהוכה נאלץ לעבור ניתוח בעקבות שבר בברך. לאור זאת האם ההנהלה     עדיין מצדיקה את הכוח שהופעל ע"י המאבטחים.

שני מדריכים מוחים, בלוויית שלושה פעילים פוליטיים "מקצועיים" חדרו לשטח המכון בזחילה מתחת לגדר, במטרה לשבש אירוע. אנשי אבטחה שהגיעו למקום ביקשו מהפורצים לחזור אל מחוץ לשטח המכון. הפורצים לא נענו וניסו לחמוק מאנשי האבטחה. בשלב זה למאבטחים לא נותרה ברירה והם בלמו את הפורצים, תוך הפעלת כוח מינימלי הדרוש לבלימתם. הזכות להפגין (השמורה למדריכים המוחים), אינה כוללת חדירה לא חוקית לשטח המכון, גרימת נזקים ושיבוש פעילויות שונות של המכון.

על משחקי כוחות – משך הכהונה

חברים שלום,

חוץ מלסייע בסיכסוך בין עובדי ויצמן למכון ויצמן, אני משתדל לעסוק גם בפילוסופיה פוליטית (כמו גם צבאית,חברתית-כלכלית ופילוסופיה של הידיעה).

הפוסט הזה ואחרים, (שמיועדים לקוראים הקבועים של הבלוג) מנסה לתאר מערכת כללים על פיה תושפע יכולת הציבור להשפיע על המדינה.

זאת הצעה בלבד, וללא מחקר מעמיק מספיק. מי שרוצה לבקר, להוסיף מידע סותר או מחזק, מוזמן כמובן.

אגב אם אתם מעוניינים להיזכר מדוע חשוב להבין את המשחקים הפולטים, ומדוע חשוב שרצוננו יבוא לידי ביטוי ולא רצון הנציגים, אני ממליץ לכם לקרוא את הפוסט הזה של הני זובידה
על משחקי כוחות
בסדרת פוסטים, אני מבקש לבחון את משחקי הכוחות בין הקבוצות השונות בדמוקרטיה. אני מאמין שאם נבין את משחקי הכוחות, נבין גם איך ליצור מערכות שלטון דמוקרטיות יותר שייצגו טוב יותר את רצון הציבור. בכוונה תחילה אינני מגביל את עצמי למודלים של דמוקרטיה ישירה, אלה בוחן גם מערכות שונות של דמוקרטיית נציגים. זאת כדי ללמוד על ההבדלים בין השיטות והשפעתן על יציגות רצון הציבור.

בפוסט הנוכחי אני מבקש להציע כללים שעל פיהם משך הכהונה משפיע על יצוג הרצון של הבחורים. נתחיל עם מודל פשוט של דמוקרטיית נציגים אזורית, כפי שנהוג בארצות הברית ובארגוני העובדים הסקנדינביים.

במודלים הללו, כל קבוצה אזורית שולחת נציג או נציגים לאספת הנציגים. תפקיד הנציגים הוא לייצג את רצונותיהם של כלל חברי הקבוצות הבסיסיות. יש מספר אלמנטים, שלהערכתי יקבעו מה תהיה מידת ההשפעה של חברי הקבוצה, שנמצאים בקבוצות הבסיס, על התנהלות אסיפת הנציגים.

משכי הזמן בהם מכהנים הנציגים.

ככלל, ככול שקבוצה נמצאת יותר זמן ביחד, כך היא לומדת לעבוד כקבוצה, וכך בעלי יכולות פוליטיות לומדים לבסס את השליטה שלהם בקבוצה. אם ניקח ציר זמן שיתאר את משך הכהונה של נציג, נניח שככל שמשך הזמן יהיה קצר יותר, כך תפגע יכולת הקבוצה לעבוד במתואם, ולכן יפגע תפקודה. וככל שנאריך את משך הקדנציה, כך יגדלו יכולותיה של הקבוצה לפעול ביעילות ביחד. יחד עם זאת, מרגע שנעבור רף מיסויים, תתחיל הנטיה הטבעית של קבוצה להעדיף אינטרסיים אישיים ופנים-קבוצתיים. אנשים פוליטיים מוכשרים יוכלו לנהל את הקבוצה כך שתספק את צרכיהם האישיים. קבוצת הנציגים תוכל ליצור שינוי במערכי הכוחות או בחקים, כך שלדוגמא, חוזק קבוצת הנציגים תגבר. לדוגמא, הקבוצה תחוקק חוק המונע מחברי קבוצות הבסיס להדיח את הנציגים שלהם, או שהם יכולים להשתמש במשאבים שלהם כדי לחנך את אנשי הקבוצות להיות פחות ביקורתיים כלפי הנציגים. כתוצאה מכך קבוצת הנציגים תתחזק, ותהיה נוחה יותר להשחתה, והיא תייצג פחות את רצון אנשי קבוצות הבסיס.


זמן כהונה של שנה מקובל בכוח לעובדים, וכנראה בארגונים הסקנדינביים. זמן כהונה של שנתיים מקובל בבית הנבחרים של ארצות הברית. ארבע שנים בכנסת ישראל, שש שנים בסנאט בארצות הברית. שמונה שנים הוא זמן הכהונה במועצת החכמים באיראן. בד”כ לא קיימים משכי כהונה קצרים משנה אחת, כיוון שאז הכהונה אינה יעילה.

יחד עם זאת, משך הכהונה והיכולת של הנציג להמשיך לייצג את רצון בוחריו, תלוי בגורמים רבים נוספים. בגלל הבעיה של משך כהונה ארוך מידי, נהוג במקומות רבים להגביל את סך משך כל הכהונות המצטברות לשתי קדנציות. נשיא ארצות הברית אינו יכול להיבחר יותר משתי קדנציות. במועצות עירוניות בישראל אין מגבלה על כמות הקדנציות, אבל נדיר מאד לראות ראש עיר הפועל יותר מאשר שתי קדנציות. להערכתי זה נובע מכך, שהבוחרים מתחילים להרגיש שראש המועצה, אינו משרת את בוחריו. באחד הישובים בשומרון היה מקרה בו ראש מועצה נבחר לקדנציה שלישית, ולמיטב ידעתי הודח ממנה במהלכה, בגלל בעיות חוסר תקינות בהתנהלות ציבורית. ברוסיה, פוטין למעשה מכהן קדנציה שלישית, ולכן השליטה שלו במדינה היא כל כך חזקה, שרוסיה כיום, בפועל כמעט ואינה דמוקרטית.

גודל קבוצות הבסיס כגורם משפיע
ישנם עוד אלמנטים המשפיעים על משך הכהונה. לדוגמה, ככל שקבוצת הבסיס יותר גדולות ופחות הומוגנית, כך נדרשים המועמדים לתפקיד הנציג להשקיע יותר משאבים בפרסום. כתוצאה מכך יש גבול תחתון לאורך הכהונה, שמתחת לו, לא יהיה כדאי למתמודדים לנסות להתמודד. אם נציגים של מדינה גדולה בארצות הברית, היו נאלצים להתמודד כל חצי שנה, היתה ההשקעה הכספית יקרה מידי עבור רוב המוסדות הפיננסים.

גם זמן כהונה של שנתיים, בבית הנבחרים, נחשב כזמן קצר מאד. כיוון שהנציגים נדרשים לבזבז חלק גדול מזמנם בגיוס תרומות ובמסעות בחירות.

יחד עם זאת, ככל שהקבוצות היסוד קטנות, וההכרות האינטימית בין הציבור לנציגיו עולה, כך נדרשים פחות משאבים לשכנוע. במצב של קבוצות בסיס קטנות, לא נידרש כמעט מסע פירסום, והבחורים מכירים את נציגהם היטב. כתוצאה מכך ניתן להוריד את משך הכהונה, מבלי שהמעומדים יאלצו לעסוק בבחירות.

ישנה כמובן בעיה להקטין את גודל קבוצות הבסיס, כיוון שאז הן יצרו הרבה יותר נציגים. לכן בהמשך, אנסה לעסוק בדרכים שבהם ניתן להגדיל את קבוצות היסוד, מבלי לפגוע בהכרות האינטימית. בכך ניתן יהיה לקצר את משך הכהונה, לזמן האופטימלי של שנה, מבלי להפוך את תהליך הבחירה ליקר. 

לסיכום

משך כהונה קצר הופך את הנציג למחוייב  יותר לרצון הבוחרים, אך הוא מקטין את יכולת התיפקוד של הקבוצה הנציגית לפעול. הגדלת משך הכהונה תיגרום לנציגים להיות פחות קשובים לרצון בוחריהם, ותהפוך את קבוצת הנציגים ליותר אוטונומית ויעילה כקבוצה. יחד עם זאת, ככל שקבוצת הנציגים תשהה ביחד זמן רב יותרכך תגדל הדבקות הפנים קבוצתית,תגדל היכולת של קבוצת הנציגים לשלוט בבוחרים, וייצוג רצון הבוחרים ילך ויחלש. לכן יש צורך למצוא משך זמן אופטימלי למשרה, שבו קבוצת הנציגים תתפקד ורצון הבוחרים ייוצג בצורה אופטימלית.

עובדי ויצמן נגד מכון ויצמן – יפתח גולדמן עונה לדניאל זיפמן, ומכתב את ח”כ פינס

yfatachg.jpg

לפרופסור דניאל זיפמן שלום.

קראתי את מכתב התשובה שלך לחבר הכנסת אופיר פינס בעניין מאבק העובדים ב"גן המדע".

במכתבך אתה מתלונן על העדר סימני שאלה במכתבו של הח"כ. לכן אני מתכבד להציג בפניך מבחר שאלות העולות ממכתבך:

 

אתה טוען במכתבך כי "לא מדובר כלל בעובדי גן המדע" אלא בקבוצת עובדים "קטנה". העובדים עצמם טוענים שבהתארגנות חברים 29 מתוך כ-40 עובדי הגן. שאלתי היא: האם אתה מכחיש כי בהתארגנות חברים 29 עובדים מתוך ארבעים וכי הדבר הובא לידיעתכם? לחלופין, האם אתה מכחיש ש 29 מתוך ארבעים מהווים 72.5 אחוז? או שמא אתה טוען כי קבוצה המונה 72.5 אחוז מאוכלוסיה מסויימת מהווה קבוצה "קטנה"? האם מכון ויצמן פיתח מתמטיקה אלטרנטיבית, שעל-פיה ¾ < ½ ?

אתה טוען שלא מנעתם מן העובדים של גן המדע את זכות ההתאגדות. האם אתה מכחיש שהנהלת מכון דוידסון (המפעיל את גן המדע) סרבה להכיר בנציגי העובדים כנציגות-עובדים לכל דבר ועניין ולהכנס איתה במשא ומתן? כדי שלא להכשילך אציין שדבר זה נאמר לי מפורשות על-ידי סגנך מר גד קובר, בשיחת טלפון שקיימנו לפני כשבועיים. אם תאשר את דבר הסירוב אבקשך להסביר מה פירוש הטענה שאפשרתם לעובדים להתאגד אם אינכם מכירים בהתאגדות שלהם?

לעניין האלימות שהופעלה כלפי עובדי הגן ופעילים תומכים: אתה טוען שהם חדרו לשטח המכון על-ידי זחילה מתחת לגדרות. שאלתי היא: מדוע צריך אזרח ישראלי להכנס למכון ויצמן באופן זה? האם אתה מכחיש שנמנעה כניסתם בדרך הרגילה, מבעד לשער?

אתה מציין במכתבך את הכוננות הגבוהה שבה נתונים עובדי האבטחה של המכון מפאת הסכנה של פיגועי טרור. שאלתי היא: האם לאחר שהמאבטחים יצרו מגע עם המפגינים, דברו איתם והפעילו עליהם כוח, עדיין לא זיהו שמדובר במפגינים שמטרתם היא לכל היותר להפריע לטקס, ושאינם מהווים סכנה טרורטיסטית לחייהם ולבטחונם של באי מכון ויצמן? אם אמנם לא הבחינו בכך, ברצוני לשאול איזו מין הכשרה אתם נותנים לעובדי האבטחה שלכם? האם עלי להמנע מלבקר עם ילדַי בגן המדע, מחשש שגם אני אחשד פתאום כטרוריסט ומישהו מאנשי האבטחה שלכם יעוט עלי כדי לסכל את תוכניותי ב"כוח סביר"?

לחלופין, אם תומר שעובדי האבטחה ידעו היטב (כפי שידעת מן הסתם גם אתה וכפי שעולה במפורש ממכתבך) שלא מדובר בטרוריסטים אלא במפגינים, אנא הסבר  האם לדעתך שבירת הברך של מפגין היא הפעלה של כוח סביר. על פי אילו קריטריונים נקבעת הסבירות של השימוש בכוח במכון ויצמן? מה עוד מותר לעשות כדי למנוע הפרעה לטקס?

אתה מציין שהשוטרים שהזעקתם למקום עצרו את המפגינים. ולטענתך "עובדה זו מדברת בעד עצמה". האם אתה מכחיש שהמפגינים שוחררו מבלי שנפתח נגדם בכל הליך פלילי? ואם כך, האין עובדה זו מדברת גם  היא "בעד עצמה"?

בברכה,

                                                                        ד"ר יפתח גולדמן

                                                                        אוניברסיטת תל אביב

                                                                        והמכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין

העתק

ח"כ אופי פינס (באמצעות אימייל)

עובדי ויצמן נגד מכון ויצמן – שו”ת ההנהלה

חברים שלום,
smallergroupdiscussion2.jpg
מכון ויצמן, הסכים לענות על שאלות עקרוניות הנוגעות לסיכסוך.הנה השאלות ששלחנו.

הי יבשם,

הנה השאלות. אני מקווה כי על ידי הדיון סביב השאלות והתשובת הללו יווצר הגשר החיוני לסיום הסיכסוך, בצורה שתהיה טובה לכל הנוגעים בסיכסוך, ולטובת יצירתה של חברה ישראלית טובה יותר.

שלך,
טל

1 . האם ההנהלה שוללת מהעובדים את הזכות להתארגן כרצונם?

2. אם לטענת ההנהלה, הנהלת מכון ויצמן אינה שוללת את זכותם של העובדים להתארגן. כיצד טענה זו באה לידי ביטוי?

3. על פי טענת העובדים, התארגנות עובדי גן המדע מונה למעלה מ- 30 עובדים מתוך כ 40-50 עובדים במוזיאון. חלקם של העובדים המתארגנים גבוה בהרבה מהשליש הדרוש בכדי להשיג יציגות. מדוע ההנהלה נמנעת כבר למעלה מ- 130 יום לנהל מו"מ עם נציגות העובדים מטעם ההתארגנות היציגה במוזיאון גן המדע?

4. לטענת המכון, המכון מאפשר לעובדים להתארגן. אם כך מדוע רכזת החינוך של מוזיאון גן המדע, ד"ר רוני אשכנזי, מתקשרת לעובדים המאורגנים, מאיימת עליהם ומנסה לשכנע אותם לוותר על זכותם להתארגן? (לטענת העובדים, תועדו 3 שיחות שכאלה)

5. אם ההנהלת המכון מכירה בהתארגנות, מדוע נשלחו לפני כמה מכתבי פיטורין לשניים מהמנהיגים של ההעובדים? האין זה נראה כניסיון לחסל את ההתנגדות?
6.כיצד יתכן שהבעיות טופלו אם ההנהלה מסרבת כבר יותר מ- 90 יום להידבר עם נציגי העובדים ולשמוע את בעיותיהם?

7. האם ההנהלה מוכנה לטעון כי תנאי העסקתם של העובדים בגן המדע בשנים האחרונות ועד היום וההתנהלות כלפי התארגנות העובדים בחודשים האחרונים היו על פי דין ולא היוו הפרת חוק (ראה את העדויות של סמדר חזן – באמצע הפוסט)?

8. מכיוון שההנהלה סרבה לקיים מו"מ עם נציגות העובדים, העובדים הכריזו על סכסוך עבודה. במסגרת סכסוך העבודה ולאחר 90 יום של סירוב לקיים מו"מ העובדים נקטו בצעדים ארגוניים שכללו עיצומים מוגבלים של שעה ומחאה בשטח מקום עבודתם. האם מישהו במכון מערער על החוקיות של צעדים אלה?

9. על פי החוק אסור להרע את תנאיהם של עובדים בשל התארגנותם. ההנהלה דרשה מהעובדים להתחייב שלא לקיים צעדים ארגוניים ובכך לשלול מהם את הכלי המרכזי להשגת זכויתיהם. משלא עשו זאת, נראה כי ההנהלה מנעה מכל חברי ההתארגנות לעבוד וניסתה לשבץ עובדים לא מאורגנים במקומם. האם מניעת עבודתם של עובדים מתארגנים באופן סלקטיבי ומניעה מהם להגיע למקום עבודתם היא צעד לגיטימי וחוקי מצד ההנהלה?

10. ודאי ראית את תיעוד התמונות והוידאו של אלימות המאבטחים כלפי העובדים והפעילים. ודאי גם שמעת שאחד הפעילים שהוכה נאלץ לעבור ניתוח בעקבות שבר בברך. לאור זאת האם ההנהלה עדיין מצדיקה את הכוח שהופעל ע"י המאבטחים?