תודות לנכונות של יבשם עזגד, ראש מח' ההסברה של מכון ויצמן, אנחנו יכולים לברר טוב יותר את המחלוקת עם העובדים.
להלן המשך ההתכתבות (לדף ההתכתבות הראשון):
מלכה ברקן:
שלום לך טל,
אנחנו לא מזלזלים באף אחד.יש לנו העדפות משלנו, וזו זכותנו המלאה. אנו מצפים שתכבד את זכותנו לנהוג לפי הבנתנו.
בברכה,
טל
יבשם ומלכה שלום,
בוודאי שאכבד את זכותכם לפעול על פי הבנתכם. אך דווקא אופן הפעילות הזאת, מעידה על שיקולים בעיתיים מאד, מבחינה דמוקרטית. אתם מעדיפים להתעלם בפועל מכל פניה ישירה לדיון ציבורי הוגן. אינכם מעוניינים להשיב על שאלות ספציפיות, או להשתתף בדיון. דבר זה מעיד כאלף עדים, כי מאחורי פעולותיו של מכון ויצמן מסתתרים מניעים לא ישרים. אדם או מכון, שיודע שדבריהם אמת, אינם יראים מדיון ציבורי הוגן.
התשובה שקיבלתי מכם, היא כמעט "העתק-הדבק" לכל התגובות שראתי עד כאן.
התשובה הזאת שקיבלתי, כמו אוסף עדויות הולך וגדל מראה כי לפנינו, כמו שכתב לי לאחרונה אחד הבלוגרים המשפיעים ביותר כיום." מקרה קלאסי של אנשים קטנים שמאפשרים לאירגון ביורוקרטי לפגוע באנשים. גועל נפש."
אני מקווה כי מכון ויצמן יתעשת, ויבין כי 441 הצופים שביקרו בבלוג שלי בשבוע האחרון, שחלקם מקנדה, ארצות הברית ובריטניה, זכאים מכם לדיון ציבורי הוגן, בו תסבירו מדוע אתם פועלים כפי שאתם פועלים.
בברכה,
טל ירון
יבשם עזגד (ראש מח' ההסברה)
טל,
דמוקרטיה משמעה קיום בכפיפה אחת של דעות שונות תוך כיבוד האחר ודעתו השונה. ברור שיש לך דעה ברורה על הדרך שבה מכון ויצמן צריך להתנהל, וזו זכותך. אבל אין זו זכותך לנסות לכפות עלינו את דעתך.
אכן, התגובה שלנו דומה לתגובותינו בעבר, אבל זה נובע מהעובדה הפשוטה שאנו דוברים אמת ודבקים בצדקתנו. איננו יכולים לנפק אמת חדשה כל אימת שמישהו מבקש תגובה. יש אמת אחת, ואותה נמשיך לומר. אנו משוכנעים שבסופו של דבר, האמת תנצח.
תודה,
יבשם
טל
יבשם שלום רב,
אודה לך אם תוכל להבהיר את הנקודות הבאות:
פרופ' דניאל זייפמן כותב
עובדה היא כי העובדים בחרו לפנות לראשונה אל הנהלת מכון דוידסון באמצעות עורכי-דין ומעולם לא פנו לפני כן אל מנהל גן המדע או מנכ"ל מכון דוידסון בכל דרישה שהיא כמקובל ביחסי עבודה. בנוסף לכך, פניותיהם אלינו מתפרסמות במקביל באתר האינטרנט של מפלגה פוליטית. ראוי להדגיש כי קבוצה מעובדי הגן הביעה בכתב את התנערותה מקבוצה קיצונית זו. ניסיונותינו החוזרים ונשנים למנוע את השיבושים בעבודת הגן בדרך של הידברות ישירה לא צלחו.
מדוע הנהלת מכון דוידסון, אינה מוכנה לנהל את המשא ומתן עם העובדים דרך "כוח לעובדים"? האין במדינה דמוקרטית, עלינו לעודד בני אדם להתארגן בכל דרך שנראת להם? האין חופש ההתארגנות, אינו יקר כמו חופש הביטוי? אני מבין מכל האמור לעיל, כי הנהלת מכון דוידסון, מעדיפה לדבר ישירות עם העובדים. די ברור לכולנו, כי עובדים לא מנוסים יהיו חלשים יותר במשא ומתן, מאשר עובדים המאוגדים תחת אירגון עובדים יעיל.
יתרה מזאת. כוח לעובדים הוא אירגון סופר-דמוקרטי, אשר מביא שיטות אירגוניות מהמדינות הסקנדינביות. זאת לעומת ההסתדרות שאינה דמוקרטית כמעט. מדוע אתם מכנים אירגון סופר-דמוקרטי כזה "ארגון קיצוני".
אישית, אני חש שההתנהלות של מכון דוידסון, אינה עולה בקנה אחד עם ערכים דמוקרטים, אלא עם ערכי כוח. מדוע מכון דוידסון, שבוודאי שם לעצמו מטרה לקדם את החברה בישראל, מתנהג בצורה כזאת?
אודה לך אם תוכל להשיב על שאלות אלו.
יבשם:
שלום טל.
1. כל מלה במכתבו של נשיא המכון היא אמת צרופה.
2. עובדה היא שכאשר המכון זיהה צדק בחלק מטענות העובדים, הוא תיקן את הטעון תיקון ללא צורך בלחץ ומחאה.
3. אנו מאמינים בתקשורת ישירה, ללא מתווכים.
תודה,
יבשם
טל:
יבשם שלום,
אין לנו מחלוקת על נכונות המכתב.
הבעיה היא עם סעיף 3.כשאתה אומר "אנו מאמינים בתקשורת ישירה ללא מתווכים", אתם בעצם אומרים שמכון ויצמן מתנגד לכך שהעובדים שלו יתארגנו בדרך שניראת לעובדים. בכך אתם מתנהגים בניגוד גמור לערכי הדמוקרטיה, ובניגוד גמור לחופש ההתארגנות.
יכול להיות שהייתי מאמין שיש כאן עקרון-על כל שהוא. אבל למעשה מכון ויצמן אינו עומד בקריטריון של הידברות ישירה. הוא שכר את שרותיך, כדובר מקצועי, ואינו מוכן לדבר עם הציבור באופן ישיר. אם הנהלת מכון ויצמן היתה מאמינה בכל לבבה בהידברות ישירה, בוודא ובוודאי שההנהלה היתה ששה לדבר עם הציבור. אבל אנו רואים שמכון ויצמן פועל בניגוד לעקרון ההידברות הישירה, כאשר הוא מעדיף לבחור גוף מקצועי שייצג את האינטרסים שלו. מדוע מכון ויצמן מונע זאת מעובדיו?
בברכה,
טל ירון,
יבשם:
טל יקירי,
ראשית, אודה לך אם תחדל לשים מלים בפי. אני אומר את מה שאני חושב, וחושב מה שאני אומר. "פרשנות" כמו זו שאתה מציע אינה אלא פתיחה בתגרה לשונית שאין לי שום כוונה להשתתף בה. לא אענה עוד על טענות מסוג זה.
שנית, תודה לך על ההערכה המקצועית. ועם זאת, נראה ששוב נפלת בפח של אי הכנת שיעורי בית ואי הכרת העובדות. עבדך הנאמן הוא אולי אדם מקצועי אבל אינו "דובר מקצועי" (כי אם כתב מדעי מקצועי), ואינו "גוף מקצועי ששירותיו נשכרו כדי לייצג", אלא עובד מן המניין במכון ויצמן למדע. ככזה, ולפי מיטב הכרתי וניסיוני (בין היתר כעורך כלכלה ב"ידיעות אחרונות"), אני יכול לומר שיחסי העבודה של מכון ויצמן ושל מכון דוידסון הם מהטובים מסוגם במשק הישראלי, אם לא הטובים ביותר, וכי הם מושתתים על הגינות ועל כבוד האדם וחירותו.
אם אכן אין לנו מחלוקת על נכונות המכתב של נשיא המכון, נראה לי שמצבנו טוב
תודה, ולהתראות,
יבשם
טל:
יבשם ידידי,
אין לי ספק שמכון ויצמן עשו בחירה נכונה כאשר הם שמו בראש מחלקת הדוברות, אדם המתמצא בתקשורת. ויש לי הערכה רבה לכך שאתה, כנציגו של מכון ויצמן מוכן לשתף את הציבור בדיון.
אבל עדיין לא הצלחתי לקבל ממך תשובה ברורה לשאלה פשוט:
מדוע מכון ויצמן אינו מתיר לעובדיו, להתארגן תחת הגוף שהם מעוניינים להתארגן תחתיו? מדוע מכון ויצמן אינו מוכן לדבר עם העובדים דרך ארגון "כוח לעובדים" שהוא אירגון סופר-דמוקרטי?אתה טוען כי יחסי העובדה בויצמן הם מהטובים מסוגם במשק הישראלי והם "מושתתים על הגינות ועל כבוד האדם וחירותו."
יבשם ידידי, האם כבוד האדם וחרותו אינם כוללים גם את זכות האדם להתארגן על פי רצונו החופשי? מדוע מכון ויצמן אינו מתיר לעובדיו להתארגן תחת הארגון שנראה להם? היכן החרות של האדם כאן?אשמח לתשובות ברורות יותר,
בידידות והערכה,
טל ירון
יבשם:
טל,
גם לארגון יש חופש בחירה, כל עוד הבחירה הזאת עולה בקנה אחד עם החוק. כאמור, אנחנו מעדיפים תקשורת ישירה, ללא מתווכים.
אני מבין שלך יש העדפות אחרות. זה בסדר גמור, אבל אנא זכור שדמוקרטיה מבוססת על כבוד לדעה השונה של האחר.
לא נראה לי נכון שמי שטוען ל"סופר דמוקרטיה" (מה זה בעצם? זה משהו שכוחו עולה על הדמוקרטיה? כמו אלימות למשל?) ינסה לכפות את דעתו על מי שיש לו העדפה אחרת – שכאמור עולה בקנה אחד עם החוק שאותו חוקקו אנשים בעלי השקפת עולם דמוקרטית כמו כנסת ישראל ובית-המשפט העליון .
בשעות הקרובות לא אהיה פנוי לענות למסרים
יבשם
עד כאן להיום.
אני מקווה כי ההתכתבות עם מכון ויצמן תמשך, בעזרתו של יבשם. אשתדל לעדכן מחר אחרי הצהריים.
האם יש לכם שאלות ליבשם?
אנא הוסיפו אותן בתגובות, ואשתדל לצרפן למכתבי ליבשם.
שלכם,
טל
נועד לגרום לכך שכל אדם החי בחברה דמוקרטית, יכול לבטא את דעותיו ורצונותיו, ובכך להביא אתכלל חברי הקבוצה להתנהלות סינכרונית, שמתמטב את כלל רצון חברי הקבוצה. חופש הביטוי והביטוי השווה לכל איש, נועדו לגרום לכך שהחברים בקבוצה יבינו איש את רצונו של האחר, וביחד יוכלו למצוא את הנתיב הטובים לכולם. ללא חופש הביטוי, יווצרו מתחים קשים בתוך חברה. החברים ידרסו זה את רצונו של זה, וכעסים רבים יהפכו בסופו של דבר לפרצי אלימות. לכן חשוב מאד לשאוף לזכות ביטוי שווה לכל חבר.
