אחד הנושאים שמעסיקים בלוגרים כמו מקס הזועם, יהונתן קלינגר, כוסית עם אובססיה שואה, האזרח דרור ואותי, היא השאלה כיצד ניתן לייצר השפעה חברתית מתוך הבולגוספריה? קלינגר חושב כי הסיבה נעוצה בכך שאין לנו זנב ארוך. מקס ציין כי אנו למעשה איננו מדברים אחד עם השני אלא אחד ליד השני, ולכן נדב פרץ הקים את בלוג-דבייט. יונית מוזס (כוסית עם אובססיה שואה), תמיד אוהבת לשאול, אך איננה מספקת תשובות. ודרור מקדם פרויקת של כלכלה ברת-קיימא.

לי נראה כי עוד לפני שאנו מצליחים ליצור השפעה מחוץ לבלוגספריה, אנו נכשלים ביצירת השפעה בתוך הבלוגוספירה. דיונים שמתעוררים בבלוגוספריה גוועים להם ללא מסקנות ברורות. במסעותי אחר שינוי חברתי, הצלחתי עד כה לנהל דיון מהותי ומוצלח רק עם האזרח דרור, שחתום על האתר וויקי-קריטיק. לצערי תוצאות הדיון היו שווקי-קריטיק תשאר מוגבלת לשיח של הכלכלה האקולוגית  והכלכלה ברת-הקיימא.

להערכתי אין זה מקרה שהדיון האמיתי היחידי שהצלחתי לקיים התנהל בפלטפורמת וויקי. הפלטפורמה של וויקי מאפשרת לדיונים להתמשך על פני זמנים בלתי מוגבלים, כאשר כולם יכולים לעקוב אחר הדיון ולהשתתף בו, ולתקן בקלות אחד את השני. בעוד שבדיון בבלוגוספריה, הדיון מתאבך ונעלם לאחר מספר פוסטים או תגובות.

כיוון שכך, אני חושב שאם אנו מעוניינים בהשפעה חברתית, עלינו להעביר חלק מהדיון לוויקי. לשם כך הוקמה קהילת קוד פתוח אינטלקטואלי, שתוכל להוות בסיס לדיון מהותי ורציני, והן לגיבוש רעיונות, באופן משותף

את הנושא הראשון אני מבקש להעלות. הדיון מהווה חלק מהשיח הכלל ישראלי העוסק הן במדינת כל אזרחיה והן במדינה יהודית ודמוקרטית. סוגיה זאת נידונה רבות, ותרם נמצא לה פתרון הולם. בנושא הקונפליקט היהודי-דמוקרטי ניתן למצוא באינטרנט את גדי טאוב, רות גביזון, ואלישע הס. בנושא הדמוקרטיה היהודית והמיעוט הערבי, ניתן לצפות בסיכום של דיון שנערך במכון לדמוקרטיה (המלצה, פנו לכם כשעתיים לטובת הדיון, כיוון שלא ניתן לעצור את הסרט). כל אחד מהנושאים הללו עוסק בבעיות שמציבה השלטון הדמוקרטי, אל מול הרצון במדינה יהודית. הוא עוסק במתח שבין חילונים לדתיים, בין יהודים לערבים.

כיוון שעמדות כל הצדדים ידועות וברורות לכל הבאים בשערי הדיון (ומי שלא, מוזמן לעיין בדיונים ובסרט שציינתי). אני אציע כי ניתן לפתור את הבעיות הללו אם נבין טוב יותר מהי היהדות ומה היא הדמוקרטיה. לשם כך אני אצור דיון בין התנ"ך לג'והן לוק, ולג'והן סטיוארט מיל, שהם עמודי התווך של היהדות, הדמוקרטיה והליברליזם בהתאמה. אני אציע פרשנויות חדשות, ואתם כמובן מוזמנים להפריך את הפרשנויות שלי, להתווכח, ולהציע פרשנויות משלכם.

את הדיון אקיים בקהילת קוד פתוח אינטלקטואלי, ומדי פעם אעדכן בבלוג הנוכחי.

שלכם,

טל

מצטער על הפוסט הקצר, אבל נתקלתי בסרט ממולץ לצפיה, ואני חייב לרוץ. הסרט אומנם צר-פרספקטיבה, אך מעורר מחשבה ללא ספק. הסרט עוסק בהשתלטות התאגדים על החברה המודרנית.

תהנו.

[gv data="http://video.google.com/googleplayer.swf?docid=7813977090950551863&q=the+corporation&hl=en"][/gv]

כן… ותודה לרן יניב הרשטיין, על ההפניה.

בדיון מתמשך על היכולת של הציבור להשפיע על הממשל, מציעה יונית (כוסית עם אובססיה שואה), בפוסט "Ordnung muss sein", כי כדי ליצור שינוי חברתי יש ליצור רעיונות שיאחזו בהמונים.  

זו עדיין נותרה הפואנטה בעיני, שבלעדיה אין כלום. גוף אחד, קול אחד, שמושך אחריו מספיק אנשים כדי להזיז משהו. שום דבר לא זז בלי מסה קריטית, בלי אלפי ועשרות אלפי אנשים מחוייבים לשינוי. אם אתה לא מאמין שיכול להיות כאן דבר כזה, אתה לא מאמין באפשרות לשינוי.

“אין כלי הנשק של הביקורת יכולים לבוא במקום ביקורת שבאמצעות כלי הנשק. רק באמצעותה של עוצמה חומרית ניתן להפוך את העוצמה החומרית על פיה, אולם גם התיאוריה נהפכת לעוצמה חומרית מרגע שהיא אוחזת בהמונים”.

כך על פי יונית, יהיה עלינו למצוא תיאקובעת מספר אלמנטים הכרחייםוריה, שתהפוך לעצמה חומרית. הבעיה היא שאין לנו תיאוריה כזאת . בעבר היו אנשים שהיו מסוגלים ליצר תיאוריות כאלו. קארל מרקס, הנפיק תיאוריה שסחפה עשרות מיליונים ושינתה את העולם. ג'והן לוק, עיצב את הדמוקרטיה המודרנית, ובעיקבות רעיונותיו הפכה המהפכה האנגלית ללגיטימית, וחוקתה של ארה"ב נוצרה. כאשר צורפה הרעיונות של רוסו לרעיונותיו של לוק, נוצר חומר הנפץ שהניע את המהפכה הצרפתית, ולאחריה את המהפכות של אביב העמים. פילוסופים חזקים, הצליחו בעבר ליצור "עוצמה חומרית".

אלא שכיום אין המצב כך. כיום העולם נעשה מורכב יותר, מסובך יותר מידי מכדי שפילוסוף בודד יוכל ליצור רעיונות כאלו. ניטשה כותב על כך ב"מעבר לטוב ולרע" (מעבר לטוב ולרע, אנו המלומדים, פיסקה 205) 

 "מגדל המדעים נתרחב בהקפו, הצטמח לממדים עצומים ועמו גברה הסבירות, שהפילוסוף יתעייף בעודנו לומד או יכנע ויעצר אי-שם באמצע על מנת ל"התמחות", ולעולם לא יגיע עד ראש המגדל, שממנו יהיה לו מבט כולל, מקיף ומשפיל ראות סביבו…"

הבריות נעשו גם הן ביקורתיות יותר לרעיונותיהם של הוגים, ושוב לא ניתן להניען ברעיונות העבר של סוציאליזם או ליברנטיות.

אם ברצונונו לשנות, יהיה עלינו לפתח רעיונות אמיתיים, שנותנים פתרונות לתחלואי החברה המודרנית. רעיונות שהציבור ירגיש שיש בידהם למצוא מזור מלא ושלם למצוקותיו. רעיונות שהציבור ילך אחריהם.

הפילוסופיה והסוציולוגיה של המדע מראות כי חייבים להתקיים מספר אלמנטים בסיסים כדי ליצור רעיונות אמיתיים.

1. חייבת להיות קהילה אינטלקטואלית, שנושא מסוים מעניין אותה וחשוב לה.
2. חייבת להיות הסתמכות על תצפיות וניסויים אימפריים.
3. חייבת להיות ביקורת הדדית ופתיחות לקבלת הביקורת מצד באי הקהילה (וגם מחוצה לה).
4. חייבת להיות הטרוגניות בדעות.

באופן עקרוני, דבר זה היה צריך להתקיים באקדמיות שלנו, אך לצערי אין הדבר כך. כפי שכבר אמרת י בעבר. מדעי החברה, שאמורים לייצר עבורנו את הפתרונות הנ"ל נגועים בשתלטנות דעתנית. בחוסר פתיחות מחשבתית ובפולטיזציית יתר. כל אלו משתקים את האקדמיה ואינם מאפשרים לה לייצר רעיונות פרדוקטיביים.

 לכן אם נרצה ליצור פתרונות אמיתיים עבור חוליי החברה, יהי עלינו להקים קהילה אינטלקטואלית כזאת מהתחלה. כל מה שדרוש לשם כך הם בהתחלה שני אנשים שנושא רווחת האדם יעניין אותם, בעלי דעות כלכליות/חברתיות נוגדות, המסוגלים לדיון אינטלקטואלי ביקורתי. אני מניח שכהקהילה תתחיל להניב תוצרים רעיוניים, יצטרפו אליה בהמשך רבים טובים אחרים.

אני מנסה להקים קהילה כזאת. האם תריצי/ה להצטרף?

ראו זאת כקריאה להקמת קהילה כזאת.

בברכה,

טל

בפוסט ששלח יהונתן קלינגר "רישיון להורות", הציע יהונתן כי יש לתת רישיון להורות, כדי למנוע אלימות. נדב פרץ בפוסט משובח, הסביר מדוע הרעיון של רישיון הורות, יהווה כלי בידי הממשל למשמע את האדם, עד למידת קיצוניות בלתי נסבלת. יחד אם זאת, נדב לא הציג פתרון אחר לבעיית האלימות הגוברת בתוך ומחוץ למשפחה. בפוסט זה אנסה להתוות דרך לפתרון אפשרי. הערותיכם תתקבלנה בברכה.

קלינגר טוען, כי מקור האלימות הוא בחברה שתופסת את האלימות כדרך ולא כאיסור, לאור הסקר שהתפרסם ב-NRG. ועל פי הבסיס התרבותי שניתן למצוא במקורתינו במשפט מספר משלי "חושך שבטו שונא בנו" (משלי, י"ג, כ"ד).

האם ענישה גופנית אכן גורמת לאלימות בחברה?

נתחיל ראשית בתצפיות; כאשר גדלתי כנער בחברה הישראלית, של שנות ה-80, עוד בתרם בג"ץ פסק שאסור להכות ילדים, וענישה גופנית היתה מקובלת יותר, יכולתי ללכת לבית הספר בבטחה יחסית. במקרה הכי גרוע, יכלותי לצפות לאיזה עבריין צעצעוע, שיזמין אותי לגמור את העניין כמו גברים אחרי בית הספר. אירועים כאלו היו נדירים מאד, ובד"כ הסתימו באיומים בלבד. כיום, לאחר פסיקת בג"ץ בנושא, אין זה נדיר שתקרית אלימה בבית הספר, או בפאב עלולה להסתיים ברצח או בחבלות קשות. האלימות החברתית, מאז פסיקת בג"ץ רק עלתה.

יתכן כמובן שגורמים נוספים יצרו את העליה באלימות כמו צפיפות אוכלוסין גוברת וחשיפה לתכנים אלימים יותר בטלויזיה (אנחנו גדלנו על קישקשתא). אני אנסה להראות כי לפסיקת בג"ץ יש קשר לעליה ברמת האלימות.

כדי להראות זאת יש להסביר כיצד ענישה גופנית קשורה לעיצוב אופי האדם. תיואריה שאינשטיין מעלה במכתב – Why Socialism (תודה ל-"כוסית" על הההפניה), תוכל לאפשר לנו לזהות את הקשר. על פי אינשטיין האדם מכיל בתוכו שני הוויות שונות בו זמנית. בהוויה אחת הוא סולטיר ובהוויה שניה הוא חברתי. בראשון שולטים יצרים אגואיסטים, כמו רצון לשמור משאבים לעצמו, דחפים מיניים חזקים ודחף לאלימות. ובשני יצרים חברתיים, כמו רצון לעשות טוב לאחרים ולהיות אהוב. האדם, כך לפי אנשטיין צריך לאזן בין האלמנטיים הללו.

אני אטען כי, במהלך תהליך החיברות, לומד האדם לעכב יצרים אישיים, לטובת רווחים בתחום החברתי. כך לדוגמא, ילד לומד להתחלק עם אחיו בחבילת ממתקים, כדי לקבל שבח ואהבה מהוריו. בתהליך החיברות אנו אמורים, לפתח בילד יכולת הולכת וגוברת לעכב את היצרים האישיים, לטובת יצרים חברתיים.

נראה כי בחברה המודרנית, תהליך החיברות נפגע. הורים המפתחים קריירה, נמצאים פחות שעות עם ילדיהם, ולכן יש להם פחות זמן לחברת אותם. גם כשההורים כבר מגיעים הביתה, הפניות הנפשית והריגשית שלהם הולכת ופוחתת. כיום, תודות לטכנולוגיה, גם אין ההורים צריכים להעסיק את ילדיהם. ישנה טלויזיה (בעלת תכנים אלימים), ומשחקי מחשב, שמחליפים את ההורה בתהליך החיבורת. כתוצאה מכך, אין הילדים לומדים לעכב את הדחפים האישיים. נהפוך הוא, בחלק מתוכניות הטלויזיה ומשחקי המחשב, הילד מקבל פרס על אלימות. חלק מהמדיה המודרנית, נועדה לספק דחפים מידיים, שהם בדרך כלל היצרים האינדובידואליסטים. ולכן כתצאה מחוסר בפניות ההורית ומהשיעבוד למדיה, נוצרת קרקע פוריה לגדילתם של בני-אדם שאינם שולטים ביצרים האישיים שלהם, ולכן האלימות הפיזית והמינית בחברה גדלה.

ועדיין, כיצד תורמת או לא תורמת הענישה הגופנית להורדת או הגברת האלימות?

חלק מהפרקטיקה העתיקה של חיברות השתמשה בענישה גופנית כדי ללמד את הילד לעכב יצרים סוליטריים. כך, כאשר ילד למשל שיקר או גנב דבר מה, הכאב גופני שספג כתוצאה מהמעשה, גרם לו ללמוד להימנע מעשיית המעשה, (לא תמיד זה מצליח, לפעמים הילד לומד לא להיתפס). נכון, שימוש באלימות כלפי ילד מלמדת אותו לפתור בעיות בדרך אלימה, ולכן כנראה במקורותינו הבינו כי הענישה הגופנית היא רק למצער, כאשר שום דבר אחר לא עוזר. כך, המשפט המפורסם שציטטתי בראשית הפוסט נושא את ההמשך החשוב "חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שוחרו מוסר" (ספר משלי כולו עוסק בחינוך, ויש בו רק חצי שורה על ענישה גופנית). יתרה מזאת, גם אם נאלץ הורה להגיע לענישה גופנית יש להכיל עליה כללים מגבילים, שאם לא כן, יהפכו את הילד לאלים. במסורת היהודית, נאמר שעיקר עבודת החינוך היא בהוראת המוסר וקירוב הילד באהבה, אל הדרך הראויה (כל אחד יבחר לו את הדרך הראויה, על פי מוסרו האישי). הענישה הגופנית, צריכה לבוא רק באין ברירה, ורק לאחר מחשבה וללא כעס. הענישה גם צריכה להיות מוגבלת למכה חלשה (כמו פליק). אסור בשום שלב שהילד ירגיש שלא אוהבים אותו. הוא צריך להבין שעשה מעשה שאינו ראוי ועל כך הוא נענש, ואין אהבת ההורה תלויה בדבר.

יש לציין, שכנראה הורים בעלי יכולת כריזמתית גבוהה יכולים להוביל ילד אל הדרך המוסרית, ללא שימוש בשום ענישה גופנית, ולוואי שכולם היו כאלה, אך לא כולם חוננו ביכולות כריזמתיות, ולעיתים על אנשים ללא יכולת כריזמה להשתמש בענישה גופנית. אם לא יעשו זאת, יתקשו ללמד ילדיהם לעכב יצרים אגואיסטיים.

לכן, למעשה פסיקת בג"ץ, האוסרת על הכאת ילדים לצורך חינוך, גורמת לעליה ברמת האילמות. אם בג"ץ היה רוצה לתרום למיגור האלימות, היה עליו להגביל את הענישה הגופנית, ולא לאוסרה כליל.

לבסוף, אם עלינו להציע פתרון מעשי, אני חושב שזה יהיה להקים בית ספר להורים שילמד הורים כיצד לחברת את ילדיהם (ועדיף בשיטות יעילות שלא יצריכו שימוש בענישה גופנית). יתכן, שכדי לקבל סיוע מהממשלה, כמו ביטוח לאומי, על ההורים יהיה לעבור בית ספר להורות בציונים טובים.

בדיון שהתחיל מקס הזועם, והמשיך אגם ירוק, עולה תמונה כאותית של השמאל. שני הכותבים מחפשים את התשובה לבעיות השמאל בהנהגה הפוליטית. להערכתי הבעיה של השמאל אינה בפוליטיקה. הבעיה הפוליטית היא תוצר של אובדן דרך. כפי שמקס ציין, תגובות השמאל הן תגובות אינסטנקטיביות של "סמולנים" יפי נפש, המעדיפים את הומניסטיות על פני הפרקטיות.

התגובות הללו מבוססות על מסורת אינטלקטואלית שמקורה במאה ה-18 וה-19, שמגבשיה האינטלקטואלים האחרונים פסקו לנשום אי שם במאה ה-20. התיאוריות הללו התאימו לכינונן של הדמוקרטיות האירופאיות והאמריקאית, אך הן אינן עונות על הבעיות של סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21. הן התאימו כאשר המעצמות האירופאיות היו אימפריות ששלטו על עמים בקצווי תבל, אך הן לא תוכננו לפתרון בעיות כמו בבלקן, בעירק, או בישראל/פלסטין, בהן עמים וקבוצות אתניות נאבקות לחיים ולמוות על פיסת אדמה אחת. התיאוריות הדמוקרטיות-ליברליות לא נועדו לפתור את הבעיה שהאיסלאם הקיצוני מציב למדינות אירופה ולישראל.

גם הסוציאליזם סובל מבעיות קשות של ניוון וסיאוב (מומלץ לקרוא על הניוון של הסוציאליזם בפרק הראשון בספרו של עמוס עוז, כל התקוות). הניוון נוצר, על פי עמוס עוס, ממדיניות רווחה שמאפשרת לאזרחים לא לעבוד (או לפחות לא לדווח שהם עובדים) ועדיין לקבל כסף.  בנוסף, מוסדות בהן העובדים מקבלים קביעות, הופכים למנוונים. במיוחד קשה להתווכח עם ההצלחה של היי-טק, המבוסס על כלכלה חופשית ופראית. נכון, לקפיטליזם יש נקודות שחורות, ואפילו שחורות מאד, אבל בסה"כ, כל אדם נורמלי יעדיף לעבוד בארה"ב, מאשר ברוסיה שלפני הפריסטרויקה.

הבעיה היא שלשמאל אין הוגים רציניים, שיגדירו מחדש את אידאות השמאל מול עולם מסובך. רוב השמאלנים שפגשתי, עדיין ממשיכים לדגול באידאות ישנות, מבלי להבין שאבד עליהן הכלח. עד שלא נבין שיש כאן בעיה רעיונית, נמשיך לצעוק סיסמאות ולא להבין מדוע האזרח הנורמלי ימשיך לראות בשמאל, הוזים יפי נפש.

 אז זהו זה קהילת קוד פתוח אינטלקטואלי, יוצאת לדרך

קודם כל תודה לערן להב, שתרם אתר ויקי לבנית קהילת קוד פתוח האינטלקטואלית. בינתיים, נרים את הקהילה כניסוי. נראה שלצורך הניסוי יהיה צורך באנשים שמכירים וויקי, ומעונינים לנסות ולעצב ביחד חלל אינטלקטואלי בחברה הישראלית.

הקהילה אמורה לעסוק בשאלות אינטלקטואלית שמענינות את החברה הישראלית, ויש להן גם אספקטים לבעיות אקטואליות. אני מציע להתחיל במספר בעיות, ולראות כיצד ניתן לפתח את הדיון בשאלות אלו.

באתר הצעתי מספר שאלות שמענינות אותי, אך אתם כמובן מוזמנים להציע שאלות אחרות.

דיון מענין ופורה,

טל

קהילת קוד פתוח אינטלקטואלי

מהי קהילת קוד פתוח אינטלקטואלי?

כל מי שעוסק בסצינה האינטרנטית מכיר קהילות קוד פתוח. באמצעות הקהילות הללו הולכת ונבנות Wiki, לינוקס, WardPress ועוד.כוחן של הקהילות לייצר מוצרים מעולים, כמעט שאינו מוטל בספק.

כמי שמתעסק בתיקון חברתי, חיפשתי גם קהילת קוד פתוח אינטלקטואלית שתיצור עבורינו רעיונות אינטלקטואלים, שיסיעו בידינו לפתור את הבעיות הרבות ההולכות ומצטברות בפתח מדינתנו. ובינתיים נדה, שום דבר. מי שמכיר את ההיסטוריה של המדע ואת המבנה של המדע, יודע כי למעשה הקהילה המדעית היא קהילת קוד פתוח, אולי הראשונה בהיסטוריה (כדי להבין את הרעיון מומלץ לקרוא את הספר The levitan and the air pump של שפר ושפין ), ואכן התוצרים של המדע כבר מוכיחים את עצמם למעלה משלוש מאות שנים. אלא שלא הכל פועל כשורה בקהילת הקוד הפתוח המדעי. במיוחד בפקולטה למדעי החברה ומדעי הרוח. כאשר נכנסים בקהילת הקוד הפתוח שיקולים של אגו רווחים ומשרות, מתחילים הקילקולים, וזה להערכתי מה שקרה במדעי הרוח והחברה. הקהילה מצד אחד תרם גיבשה כלים יעילים לייצר מוצור של ידע, ומן הצד השני מתקימים בה שיקולים של רווח אגו ומשרה. כל זה גורם לחברה של מדעי הרוח והחברה, לקרוס ולהפוך לבלתי יעילות.

כדי לתקן את הבעיה, צריכה לקום להערכתי קהילה חדשה של קוד פתוח אינטלקטואלי, שתהיה משוחררת מהבעיות של הקהילות הישנות. היא צריכה לקום על בסיס פלטפורמת האינטרנט, וכמו שאר הקהילות להתקיים ללא מטרת רווח. נראה כי המגבלה כיום היא מגבלת פלטפורמה נכונה. מצד אחד קיומן של קבוצות דיון כמו האייל הקורא, מאפשרות דיון ברובד ממוצע, ואתר כמו רשימות, מאפשר בלוגים מוגבלים, אך אין עדיין אינן מהוות פלטפורמה לקיום קהילות שוקקות.

נדמה לי שכדי להקים פלטפורמה כזאת, יש לבנות אותה על בסיס וויקי, אך פלטפורמה מתאימה תרם הוקמה. אולי אנשי הקוד הפתוח שבונים את וויקי, ידעו כיצד לבנות פלטפורמה מתאימה.

שלום, שמי טל

אני תלמיד לתואר דוקטור בתוכנית "חברה מדע וטכנולוגיה", באוניברסיטת בר-אילן. אני, כמו רבים וטובים אחרים מוטרד מאד מהכיוונים שאליהם החברה הישראלית צועדת, והייתי רוצה מאד לעסוק בתיקון חברתי. אלא שבינתיים אני עוסק בעיקר בקידום הדוקטורט. בדוקטורט אני עוסק בפיתוח מודל אפיסטמולוגי כללי (מודל המסביר כיצד אנו יודעים דברים), ואני מעריך שפיתוח המודל וההתחברות לקהילה הפילוסופית ימלאו את מירב זמני האינטלקטואלי. 

בינתיים, עד שבע"ה, יהיה לי יותר זמן לעסוק מלאכה החשובה של תיקון חברתי, אני מבקש להציג כאן רעיונות חברתיים הנוגעים בתיקון חברתי במדינת ישראל.

בינתיים אני ממליץ על אתר מעניין המציע סוג אחר של דמוקרטיה, שאמור לפתור אותנו מפולטיקאים מושחתים – דמוקרטיה ישירה. להערכתי הרעיונות שלהם קצת בוסריים, אבל בטוח שבאמצעות קהילת הקוד הפתוח האינטלקטלאית, נוכל לקדם ולשפר מקצת מהרעיונות שהחבר'ה הללו מעלים.

להתראות,

טל

נ.ב.
תמיד חשוב לזכור שלא כל מה שאנו רואים זו האמת.
הסרט של loose change על ה11 בספטמבר, יכול לפתוח לדעתי שאלות מענינות.
אתם מוזמנים לצפות:
[gv data="http://video.google.com/googleplayer.swf?docid=3402359287471245499&q=%22911+cover+up%22+duration%3Along"][/gv]