לפני שאני ממשיך בפוסט על יהדות וצדק, פגשתי פוסט מומלץ, בבלוג "דיסוננס קוגניטיבי". הפוסט בודק מה הסיבה לאחוזים הגבוהים של המשרתים בקרבי, מקרב הקיבוצים, המושבים (וגם בהתנחלויות, למרות שאינן מוזכרות במפורש בבלוג).

 המשך…

כחלק מהשאלה הגדולה שהצבתי, "האם יהדות ודמוקרטיה יכולות ללכת ביחד?", התחלתי להראות בפוסט הקודם כי על פי ישעיהו וירמיהו הבסיס להכל הוא הצדק והמשפט. העקרון הזה כל כך חשוב עד שירמיהו מציין  שהקב"ה הוא הצדק החסד והמשפט (ירמיהו, ט', כ"ב – כ"ג) . בנוסף ביקשתי להראות כי גם ג'והן לוק, אבי הדמוקרטיה המודרנית מראה כי הבסיס לחברה האנושית הוא הצדק והמשפט.

כדי לבסס טוב יותר טענתי, אראה כי רעיון הצדק והמשפט מופיע במקומות רבים אחרים בתנ"ך.

הנביא מיכה:

הנביא מיכה מתנגד גם הוא לעבודת הקורבנות, ומוסיף ומדגיש שהקב"ה רוצה מאתנו משפט, וחסד וצניעות עם האלוהים:

"הירצה ה' באלפי אילים, ברבבות נחלי-שמן; האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי.  הגיד לך אדם, מה-טוב; ומה-ה' דורש ממך, כי אם-עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת, עם-אלוהיך" (מיכה, ו', ז' – ח')

תרגום: האם הקב"ה ירצה באלפי אילים? בנחלים של דם? האתן את אשר יצרתי (את בעלי החיים), להקריב? אומר לך מה הקב"ה רוצה שתעשה. הוא רוצה שתעשה משפט בין בני אדם, תעשה חסד ותצניע לכת עם אלוהיך.

ירמיהו במקום אחר:

בנבואתו של ירמיהו אל מלך יהודה, שלום בן יאושיהו:

"הוי בונה ביתו בלא-צדק, ועלייותיו בלא משפט; בריעהו יעבוד חינם, ופועלו לא ייתן-לו.  האומר, אבנה-לי בית מידות, ועלייות, מרווחים; וקרע לו, חלוניי, וספון בארז, ומשוח בששר.  התמלוך, כי אתה מתחרה בארז; אביך הלוא אכל ושתה, ועשה משפט וצדקה–אז, טוב לו.  דן דין-עני ואביון, אז טוב; הלוא-היא הדעת אותי, נאום-יהוה.  כי אין עיניך וליבך, כי אם-על-בצעך; ועל דם-הנקי לשפוך, ועל-העושק ועל-המרוצה לעשות" (ירמיהו, כ"ב, י"ג – י"ז)

תרגום: אבוי למי שבונה את ממשלתו בלי צדק ומשפט. הוא יהיה עובד חינם לשכניו, ולא יצליחו מעשיו. אתה האומר (שלום בן יושיהו) אבנה לי בית מפואר. אתה מנסה להתחרות באביך (יאושיהו). הרי הוא בנה את ביתו על משפט וצדק, ולכן טוב לו. הוא דן עניים בצדק. הרי משפט צדק היא הדרך לדעת את הקב"ה.

שלמה המלך

מלכות שלמה היוותה את נקודת השיא במלכויות בית ראשון. שלמה היה בעל שטח הממלכה הגדולה ביותר, עושרו היה רב וחוכמתו יצאה למרחקים. הסיבה לכך, על פי הסיפור התנ"כי, היא שהדבר היחיד ששלמה ביקש מהקב"ה, הוא לדעת לשפוט נכון:

בגבעון, נראה ה' אל-שלמה–בחלום הלילה; ויאמר אלוהים, שאל מה אתן-לך. ויאמר שלמה, אתה עשית עם-עבדך דויד אבי חסד גדול, כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב, עימך; ותשמור-לו, את-החסד הגדול הזה, ותיתן-לו בן יושב על-כיסאו, כיום הזה. … ונתת לעבדך לב שומע, לשפוט את-עמך, להבין, בין-טוב לרע:  כי מי יוכל לשפוט, את-עמך הכבד הזה.  וייטב הדבר, בעיני אדוניי:  כי שאל שלמה, את-הדבר הזה.  ויאמר אלוהים אליו, יען אשר שאלת את-הדבר הזה ולא-שאלת לך ימים רבים ולא-שאלת לך עושר, ולא שאלת, נפש אויביך; ושאלת לך הבין, לשמוע משפט.  הנה עשיתי, כדבריך; הנה נתתי לך, לב חכם ונבון, אשר כמוך לא-היה לפניך, ואחריך לא-יקום כמוך.  וגם אשר לא-שאלת נתתי לך, גם-עושר גם-כבוד:  אשר לא-היה כמוך איש במלכים, כל-ימיך.  ואם תלך בדרכיי, לשמור חוקיי ומצוותיי, כאשר הלך, דויד אביך–והארכתי, את-ימיך." (מלכים א', ג', ה' – י"ד)

ספר משלי

ספר מישלי הוא ספר חינוך, בו נאמרים דיברי חוכמה רבים, שמטרתם בין היתר ללמד אדם לשפוט בצדק ולעשות משפט:

 בני, אם-תיקח אמריי;    ומצוותיי, תצפון איתך.
 להקשיב לחכמה אוזנך;    תטה ליבך, לתבונה.
 כי אם לבינה תקרא;    לתבונה, תיתן קולך.
 אם-תבקשנה ככסף;    וכמטמונים תחפשנה.
 אז–תבין, יראת יהוה;    ודעת אלוהים תמצא.
 כי-ה', ייתן חכמה;    מפיו, דעת ותבונה.
 יצפון לישרים, תושייה;    מגן, להולכי תום.
 לנצור, אורחות משפט;    ודרך חסידיו ישמור.
 אז–תבין, צדק ומשפט;    ומישרים, כל-מעגל-טוב.(משלי, ב, א' -ט')

איוב

איוב הוא ספר הצדק האבסולטי, בו הקב"ה עצמו עומד למשפט האדם. בספר מסופר על כך שהקב"ה משבח את צדיקותו של איוב. השטן ששומע זאת, טוען כי הסיבה לכך שאיוב צדיק, הוא כי הקב"ה העניק לו כל טוב (איוב היה עשיר מאד במושגי הזמנים ההם). כדי להוכיח לשטן כי איוב ישאר נאמן גם ללא גמול, הקב"ה מרשה לשטן לקחת את כל קינינו ובריאותו של איוב. השטן הורג את ילידיו של איוב, משמיד את כל רכושו, ופוגע בו במחלת עור איומה.  לשמע האסון שנפל על איוב באים לנחמו שלושה חברים, אליפז התימני, בלדד השוחי וצופר הנעמתי. שלושתם מאמינים כי אם קרה אסון לאיוב, אז בוודאי חטא איוב נגד הקב"ה. איוב מצדו יודע כי הוא היה צדיק לגמרי, ואין קשר בין מעשיו לאסון שקרה לו. רוב הספר נע סביב הויכוח בין החברים לאיוב. לבסוף, איוב קורא את הקב"ה למשפט. הוא רוצה להבין כיצד הקב"ה מפיל עליו עונש. הקב"ה פונה ישירות לאיוב, ומנסה להוכיח אותו על חוצפתו. איוב צנוע מול הקב"ה, אך אינו מוותר על צדקתו. הוא רק מבקש שהקב"ה, יסביר לו מדוע נפל עליו האסון. לבסוף נכנע הקב"ה לכוח האמת, ואומר לחברים, כי איוב צדק. הקב"ה מכפיל את עושרו של איוב פי שניים, ונולדים לו שבעה בנים ושלוש בנות, שהיו היפות ביותר שהאדם הכיר. ואיוב האריך ימים והגיע לגיל מאה וארבעים.

סיכום בכל הדוגמאות שהצגתי בפוסט הנוכחי ובפוסט הקודם, הראיתי כי לצדק ולמשפט תפקיד מרכזי ביהדות. בפוסט הבא, אנסה להציג, מי להערכתי כתב את התנ"ך, וכיצד נכנסו אליו גישות נוספות שהכניסו את עבודת המקדש כעיקרון חשוב נוסף ביהדות.

כחלק מהשאלה כיצד יכולה יהדות ודמוקרטיה לשבת בכפיפה אחת, אני אציג טענה כי עיקר היהדות הוא החיפוש והישום של צדק ומשפט.

 רבים רואים ביהדות, דת עתיקה המכילה בתוכה מצוות, מסורות ואופן חשיבה יחודי. לכל זרם ביהדות יש את הדרך שלו לראות את היהדות. הזרם הדתי לגווניו, רואה ביהדות, ציווי אלוהי, דרך חיים שיש לקיים את בה את חוקיו של הקב"ה, לפרטי פרטים, כשמטרת הפעולות הן להביא את המשיח ואחרית הימים. היהדות הדתית רואה בתורה, בנביאים, בכתובים ובתורה שבעל-פה, כמביאי דברו של הקב"ה, וכמקור הסמכות לצווי החיים. לעומתם, הזרם החילוני רואה את היהדות כדרך חיים מסורתית, בעלת ציביון של חגים ומנהגים, שיש בידי האדם הפרטי לקבל או לדחות, על פי שיקול דעתו. היהדות או היהודים נתפסים על ידי הזרם החילוני, על פי תפיסות אירופאיות של עם ולאום. מאפייני החיים החילונים נקבעים על ידי המסורות המקובלות עליהם, והן על ידי זרמי מחשבה, כמו סוציאליזם, קפיטליזם, לאומיות וקומוניזם, שמקורם באירופה וארה"ב. בזרם החילוני, מקור הסמכות הוא המדע וההיגיון האנושי.

אך האם אלו עיקרי היהדות, כפי שראו אותם מכונני היהדות? כדי לבחון את השאלה אני מציע לחזור לתנ"ך אל ישעיהו בן אמוץ, אשר ניבא בממלכת יהודה בשנים 759 לפנה"ס עד סביבות 710 לפנה"ס.  נבואת ישעיהו כמו גם נבואת נביאים רבים אחרים התקיימה סביב נפילות ממלכת ישראל וממלכת יהודה.

בתחילת ספרו, אומר ישעיהו את הדברים הבאים (לכל פיסקה אני מוסיף תרגום לנוחות אלו שלא בקיאים בשפה התנ"כית):

"למה-לי רוב-זבחיכם יאמר ה', שבעתי עולות אילים וחלב מריאים; ודם פרים וכבשים ועתודים, לא חפצתי. כי תבואו, ליראות פניי–מי-ביקש זאת מידכם, רמוס חצריי.  לא תוסיפו, הביא מנחת-שוא–קטורת תועבה היא, לי; חודש ושבת קרוא מקרא, לא-אוכל אוון ועצרה. חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עליי לטורח; נלאיתי, נשוא.  ובפרישכם כפיכם, אעלים עיניי מכם–גם כי-תרבו תפילה, אינני שומע" (ישעיהו, א' י"א – י"ד)

 תרגום: אינני רוצה את הזבח שאתם זובחים לי בבית המקדש (דבר הקב"ה). נמאס לי מכל האילים, והבהמות המפותמות. ודם פרים וכבשים ועיזים לא רציתי. מי ביקש מכם להגיע לבית המקדש. אל תביאו לי מתנות חינם. קידוש החודש (מנהג הנהוג עד היום בחברה הדתית), שמירת שבת, ימים קדושים. כל חגיכם שנאה נפשי (הקב"ה הוא השונא). וכאשר תתפללו, אינני שומע.

מדוע ישיעהו אומר דבר כל כך קשה? האם אין העיקר של היהדות תפילה, שבת, הבאת קורבנות לקב"ה? כנראה שלא. לפי המשך הפסוק ניתן להבחין בעיקר היהדות:

"ידיכם, דמים מלאו. רחצו, היזכו–הסירו רוע מעלליכם, מנגד עיניי:  חדלו, הרע. למדו היטב דרשו משפט, אשרו חמוץ; שפטו יתום, ריבו אלמנה." (ישעיהו, א' ,ט"ז – י"ז)

תרגום: באחריותכם דם של אנשים חפים משפע שנרצחו. הפסיקו את מעשיכם הרעים. לימדו היטב כיצד לעשות משפט, למדו את הרשעים ללכת בדרך הטוב, צרו מערכת משפט שבה לחלשים בחברה (היתום והאלמנה, בחברה העתיקה), יזכו למשפט הוגן, כמו גדולי העשירים.

כלומר, עיקר היהדות הוא לשפוט בצדק בני אדם?

כנרא שכן. וראו את המשפטים הבאים הלקוחים מתוך ישיעיהו:

"איכה הייתה לזונה, קריה נאמנה; מלאתי משפט, צדק ילין בה–ועתה מרצחים.  כספך, היה לסיגים; סובאך, מהול במים.  שרייך סוררים, וחברי גנבים–כולו אוהב שוחד, ורודף שלמונים; יתום לא ישפוטו, וריב אלמנה לא-יבוא אליהם." (שם, א', כ"א – כ"ג)

תרגום: כיצד נעשתה ירושליים למקום של שחיתות. אני (הקב"ה) לימדתי אותה לעסוק במשפט ובצדק, ועכשיו מלאה היא מרצחים. עם ישראל מרמה במסחר, מנהיגיו, מושחתים, וחברי פושעים. כל המנהיגים אוהבים שוחד. והמנהיגים שכחו לשפוט את העם בצדק.

המיקרה האחרון מוכר לנו? (מנהיגים מושחתים, אוהבי בצע, חברי פושעים)?

וישעיהו ממשיך.

"ה'במשפט יבוא, עם-זקני עמו ושריו; ואתם ביערתם הכרם, גזילת העני בבתיכם. מה-לכם תדכאו עמי, ופני עניים תטחנו" (ישעיהו, ג', י"ד – ט"ו)

תרגום: הקב"ה ישפוט את המנהיגים, שגזלו את העניים.

"ויקו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה." (שם, ג', ז')

תרגום: הקב"ה, קיווה שעמו ישפוט בצדק, והנה שחיתות, וצעקות הנגזלים.

ישעיהו ממשיך בדוגמאות רבות אחרות בנוגע למרכזיות המשפט והצדק (ראו: ה', י"א; ה', ט"ז; ה', כ'; ט' ו'; י, א'; כ"ו ב').

אך מדוע המשפט והצדק הם מרכז עולמו של הקב"ה? את התשובה ניתן למצוא דווקא אצל ג'והן לוק, פילוסוף בריטי בן המאה ה-17, והוגה הדמוקרטיה המודרנית. 

"הנה השימוש הבלתי צודק בכח הוא הקובע מצב של מלחמה כלפי אדם אחר. כי מי שפורץ לתוך ביתי, ומשלח אותי מתוכו בחוזק יד או מי שנכנס לביתי בדרך שלום ועל ידי השימוש בכוח מרחיק אותי מתוכו, – שניהם עושים דבר אחד, אם נניח שנתונים אנו במצב כזה שאין לנו שופט משותף עלי אדמות אשר אוכל לפנות אליו לעזרה, ואשר שנינו אנוסים לציית לו; אם כן השימוש הבלתי צודק בכח הוא המעמיד את האדם במצב של מלחמה כלפי אדם אחר" (לוק,  על הממשל המדיני, פסקה 181).

"כשמקימים בני-אדם חברה, עיקר התכלית שלנגדם היא שיוכלו ליהנות מקנינם בשלום ובבטחון, והמכשיר והאמצעי העיקרי לתכלית זו הם החוקים הנקבעים באותה חברה". (שם, פסקה 134)

כלומר, על פי לוק, אם בני האדם רוצים לחיות בחברה מדינית, עליהם לכוננן מערכת חוקים, צודקת, שבה שופטים ישפטו משפט צדק בין יריבים. ללא משפט צדק זה, תידון החברה למלחמות פנימיות ולהתפוררות, ולכן המשפט והצדק הם יסוד החברה.

ואכן מוסיף ישיעהו ואומר:

"ויגבה ה' צבאות, במשפט; והאל, הקדוש, נקדש, בצדקה." (ישעיהו, ה', ט"ז)

תרגום: עוצמתו של הקב"ה במשפט, והאל מקודש על ידי ההלוכים בדרכו בעשיית משפט צדק.

קידוש השם נעשה, על יד צדק ומשפט, ולא על ידי תפילה, וחג ומועד (יש לקרוא צדקה , כצדק).

וגם ירימיהו הנביא מוסיף:

כה-אמר ה' צבאות, אלוהי ישראל, היטיבו דרכיכם, ומעלליכם; ואשכנה אתכם, במקום הזה.  אל-תבטחו לכם, אל-דברי השקר לאמור:  היכל ה' היכל ה', היכל ה' המה. כי אם-היטב תיטיבו, את-דרכיכם ואת-מעלליכם:  אם-עשה תעשו משפט, בין איש ובין ריעהו. גר יתום ואלמנה, לא תעשוקו, ודם נקי, אל-תשפכו במקום הזה; (ירמיהו, ז, ג' – ו').

תרגום: הקב"ה ישוב אליכם, אם לא תבטחו בדבר השקר, שבית המקדש יצילכם. אלא, היטיבו את דרככם, עשו משפט בין איש לרעהו, שיפטו בצדק גר, יתום ואלמנה. ואל תגרמו לשפיכות דמים במקום הזה.

ומדגיש:

"כה אמר ה', אל-יתהלל חכם בחכמתו, ואל-יתהלל הגיבור, בגבורתו; אל-יתהלל עשיר, בעושרו. כי אם-בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי–כי אני ה', עושה חסד משפט וצדקה בארץ:  כי-באלה חפצתי, נאום-ה'." (ירמיהו, ט', כ"ב – כ"ג)

 הן על פי דבירי ישעיהו והן על פי דברי ירמיהו, עיקר חפצו של הקב"ה, הוא עשיית הצדק והמשפט. ירמיהו אף מגדיל לומר כי למעשה הקב"ה = חסד משפט וצדק.