בהעוקץ, התפרסמה התגובה של נדב אהרוני לדבריו של פרופ' בר-יוסף, שניפגש עם העובדים.
שוב ושוב, נראה כי מנהלי מכון יוצמן, אינם מבינים כי הם חיים בחברה דמוקרטית, שיש בה אמות מוסר בסיסיות.
בהנהלת מכון ויצמן, החליטו לדבר עם העובדים. להלן הרשמים של סמדר חזן, מהשיחה:
ביום שישי הייתה לנו שיחה “לא רשמית” עם אחד המנהלים הבכירים של המכון, והוא לא הסכים להסביר לי מדוע המכון מתנגד כל כך להסכם קיבוצי, אבל כן טען בפני את הטענה שהצגת- כי הוא מעוניין בגמישות לשנות את השכר של כל מדריך בהתאם לנתוניו. כששאלתי אותו למה זה לא נעשה עד כה- הוא לא ענה על השאלה, רק טען כי אני לא מוסמכת להתערב בניהול הגן.
אנחנו מודעים לכך שגן המדע לא הוקם למטרות רווח, וגם המאבק שלנו לא נולד למטרות רווח אישי. המאבק הוא עקרוני ואידיאולוגי- על זכותם של עובדים להתאגד מול מעסיקם באשר הוא.
אותו בכיר ציין כי הנהלת המכון מתכוונת לסגור בקרוב את גן המדע, ולפתוח אותו במועד מאוחר יותר, עם מדריכים חדשים (ואולי גם הנהלה חדשה)- וזוהי בעצם דרכם לרמוס את ההתארגנות.
עלינו האיומים האלו לא עושים רושם, ואף הצהרתי בפניו כי אם הגן ייסגר בשל מאבקנו- נדע לפחות שעשינו הכל למען זכויות העובדים.
רק תאר לך כיצד הדבר ייראה בעיני התקשורת, עובדי המכון, ארגוני עובדים, תורמים פוטנציאלים למכון ואף בעיני בית הדין לעבודה- אם הם אכן יבצעו פעולה זו.
ודבר נוסף,
נראה שאנו מתקדמים לכיוון טוב.
כאשר אנשים מחפשים את מכון ויצמן במנועי החיפוש, הם מתחילים למצוא את הדיון הציבור שלנו 
ראו את החיפוש שנעשה אתמול בשבת (שורה שישית):
המשמעות היא, שמי שמחפש מידע על מכון ויצמן, גם נחשף למה שהוא מעולל לעובדיו.
חברים שלום, ההתכתבות עם מכון ויצמן, ככל הנראה הגיעה אל סופה. ההערכה שלי היא שמישהו שם למעלה החליט שחקירה ציבורית של הארוע פוגעת במכון ויצמן. להלן המשך ההתכתבות (לתחילת ההתכתבות 1 , 2):
טל,
1. בתחרות על כמות המילים הנכתבות – אתה ניצחת.
2. מקובל שלעובדות יש יתרון על תיאוריות, גם אם התיאוריות יפות ורבות השראה. נראה שהכלל הזה אינו מקובל עליך, וש"אי אפשר לבלבל אותך עם עובדות". ובכל זאת, הנה, בפעם האחרונה, העובדות: עובדי גן המדע אינם מקופחים. הם מקבלים שכר הוגן וזוכים ליחס מצוין. טענות שנמצאו מוצדקות בתחום זה – תוקנו ללא צורך במאבק.
3. מכון ויצמן למדע זוכה להקצבה ממשלתית בשיעור קטן בהרבה מהמספר שציינת (קרוב למחצית המספר שציינת). הוא מחזיר למדינת ישראל, במישורים רבים, הרבה יותר ממה שהוא מקבל ממנה. אנחנו עושים זאת, כמובן, מתוך תחושת שליחות ואהבת מולדת. אתה, מצד שני, שוב מפריח טיעונים שאין בהם אמת.
4. ההתכתבות בינינו מתחילה לשאת אופי מעגלי וחסר תוחלת. תשובותי, אכן, כפי שציינת, נעשות בדרך של "גזור-הדבק". לפיכך, אנא הימנע מלשלוח אלי מסרים נוספים. תוכל לקרוא את תשובותי הקודמות (העובדות לא השתנו) – ולעשות "גזור הדבק" בעצמך.
יבשם
תגובה שלי, של סמדר חזן, עמי וטורי ושי כהן.
יבשם,
צר לי על המהלך שלקחת בדיון. במקום לענות על שאלות פשוטות כמו מדוע מכון ויצמן פועל להחלשת עובדיו, ואינו מוכן להכיר בהתארגנות שלהם, אתה מעדיף לתקוף.
אתה צודק בכך שלעובדות יש יתרון על התיאוריות. אני אכן הבנתי שהציבור משלם 50% מתקציבו של מכון ויצמן, ואתה תיקנת אותי, כי הציבור משלם רק 25% מתקציבו של מכון ויצמן. אני מאד שמח על התיקון הזה. אנו הקוראים בללוג הזה אינו חוקרים. אנו מצפים ששני הצדדים למחלוקת יציגו ראיות ועובדות כמה שיותר ברורות. ועל פי הן אנו נגבש את דעתנו. בהעדר של ראיה אחרת, ניתן לקבל את דעתך.
עדיין, אם הציבור משלם 25% מהתקציב, זה בהחלט נותן לו זכות לברר את העובדות. (האמת שהציבור זכאי לדעתי לברר עובדות לגבי כל מפעל וארגון הפועל בתחומה של מדינת ישראל, למעט אולי מפעלים בטחוניים).צר לי גם על כך שהחלטת לנתק את עצמך מהדיון הציבורי. אני חושב שעד עכשיו הצגת אתיקה דמוקרטית יפה מאד, ובכך הוספת נקודות למכון ויצמן. יש לי חשש שההחלטה על ניתוק הקשר אינה שלך, כי אם של ההנהלה. וזה מצטרף לעוד תחושה שיש לי, כי ההנהלה רוצה בדיוק את התנאים שמתאימים לה, ובכך מעדיפה לפגוע בסטנדרטים דמוקרטיים אלמנטריים. צר לי על כך.
אם תרצה להמשיך לכתוב, אנו נשמח מאד.לגבי העובדות.
אנא קרא את התיאור הבא של סמדר חזן, אחת העובדות במכון ויצמן:
סמדר חזן
היי טל, כמה דוגמאות מימי העבודה שלנו בגן:
1. השכר ה"הוגן": כידוע, משלמים לנו בגן פר הדרכה ולא פר שעה. ההדרכה הכי "משתלמת", היא להגיע לגן לסיור מודרך שאמור להימשך כשעתיים, ועל פעילות כזו אנו מתוגמלים ב- 70 ש"ח (ברוטו).
העניין הוא, שדורשים מאיתנו להתייצב כרבע שעה לפני ההדרכה, ולפעמים הקבוצות מאחרות בשעה, שעה וחצי ואפילו שעתיים, ולפעמים הן מתעכבות בגן עד שעה נוספת.
מה שאומר שבחישוב פשוט, לפעמים אני יכולה למצוא את עצמי מגיעה לשלוש עד ארבע שעות של יום עבודה, ולקבל עליהן 70 ש"ח.
אותו הדבר לגבי פעילויות נוספות ורבות, לרבות ימי הולדת בימי שישי בערב (!!), שיכולים להתארך גם אחרי כניסת השבת, ונמשכים לפעמים גם חמש שעות ויותר- עליהם אנחנו מתוגמלים ב- 120 ש"ח.
להנהלת הגן לא אכפת מהותק של העובד או מהשכלתו האקדמאית- כולם מקבלים אותו השכר (פרט למדריכים שהם סטודנטים מהמכון, שכנראה הם נעלים מאיתנו ומרוויחים 60 ש"ח לשעה!!).
אני עובדת כבר 3 שנים בגן, סיימתי תואר ראשון מדעי ואני לומדת לדוקטורט- ואני מרוויחה בדיוק כמו מדריך שכרגע השתחרר מהצבא ועוד לא עשה פסיכומטרי.
אין שום מדרגות שכר, ויש בגן גם מדריכים שעובדים כבר 8 שנים והם באותו המצב.
בנוסף- השכר שלנו לא השתנה ב- 3 השנים האחרונות, למרות שהגן העלה את תעריפי הפעילויות כבר כמה פעמים. מרגע שהתחלנו את המאבק- פתאום הם נזכרו בזה ושלחו לנו חוזה אישי לחתום עליו- שבו הם הבטיחו לנו העלאה מסויימת ומזערית בשכר.
2. החזרי נסיעות- חלק מהמדריכים אינם מקבלים החזרי נסיעות בסיסייים כבר שנים, למרות שעל פי החוק- כולנו זכאים להחזרים אלו.
בבירור שערכתי עם מדור שכר של מכון ויצמן (דרכם משולמת המשכורת)- מסתבר שבידי המכון נמצאת רשימת רחובות שדייריהם אינם זכאים להחזרים, למרות שהמרחק ממקום העבודה הוא מעל קילומטר, ואנו משתמשים בתחבורה ציבורית, אופניים ורכבים כדי להגיע לעבודה.
מסתבר, שהם מודדים את המרחק מהשער הראשי של מכון ויצמן, אבל הם כנראה "שכחו" שגן המדע נמצא במרחק של כמעט קילומטר משער המכון.
אז הם תירצו את זה בכך שבין כה וכה אין תחבורה ציבורית בתוך המכון, ושאנחנו חייבים להגיע ברגל.
בקיצור- הם חייבים ע"פ חוק אלפי שקלים למדריכים שעובדים שנים, ולא קיבלו החזרי נסיעות.
3. ליקויי בטיחות- כשאני הגעתי לעבודה, אמרו לי שלא יקרה מצב שבו אני אדריך קבוצה של מעל 27 ילדים, מאחר וזה לא בטיחותי, ופשוט אי אפשר להדריך כ"כ הרבה אנשים. עם הזמן הכלל הזה התגמש, ומצאתי את עצמי מדריכה גם עם 35 ילדים ויותר.
החיסכון הזה בהבאת מדריכים נוספים גרם פעמים רבות לפציעות של ילדים- מאחר ולא היו מספיק מדריכים שישגיחו עליהם. כמה דוגמאות לפציעות שיכלו להסתיים באסון:
*ילדה שחטפה מכה חזקה במפתח הלב בגלל שהסתובבה על מתקן שחייב להיות לידו
מדריך כדי לתפעל אותו, ולא היה באותו הרגע מדריך.* ילד אחר שפתח את הראש ודימם בגלל ששיחק עם ילדים נוספים במתקן בועות הסבון, וחטף מאחד המתקנים מכה חזקה בראש, שוב- דבר שיכל להימנע בנוכחות מדריך מפקח.
*אני באופן אישי חזיתי בילד קטן כבן שנתיים שנפל לאחת הבריכות במבנה האקוספירה, במהלך הדרכה שהעברתי שם בעצמי, ללא מדריך נוסף שיעזור לי. הילד כמעט וטבע, הבריכות אינן מגודרות וגובהן כ- 80 ס"מ. אימו הבחינה בו מפרפר בתוך המים ושלפה אותו במהירות משם, ולמזלנו הוא רק בלע מים ולא יותר מזה.
באותו הרגע התרעתי בפני המנהל שלי- משה רשפון על המיקרה ועל כך שיש צורך בגידור- אך לא נעשה כל גידור עד לפני שבועיים, אז הגעתי שוב לגן ושוב שאלתי את משה למה אין גידור, והוא אמר שיטפל בזה.
זה מספיק לבינתיים? 🙂
סמדר
עמי וטורי, יו"ר כוח לעובדים:
לטענת העובדים אין קשר בין מה שכתוב שם [בתלוש השכר] ובין העבודה בפועל. להפרות בנושא תנאי עבודה אין בדרך כלל עדויות ממוסמכות וגם בית הדין לעבודה מכיר בכך. אם עובדים מוכנים להצהיר ולעמוד מישפטית מאחורי הצהרותיהם כפי שאכן קורה בגן המדע זה נחשב די בבית דין אמיתי ולדעתי זה צריך להיות כך גם בבית דין וירטואלי
עמי
שי כהן, יו"ר המכללה החברתית כלכלית:
טל שלום
לגבי דרישות העובדים:
הנהלת המכון מודעת היטב היות ויודעה בכתב לפני יותר משלושה חודשים על העילות לסכסוך העבודה, אכן- חלק מהנושאים שופרו חד צדדית על ידי המכון אך בלא הודעה מסודרת על כך- כנראה שהשינויים החד -צדדיים נעשו מכיוון שההנהלה נוכחה שמדובר בחלק מהנושאים על עבירות על חוקי העבודה
(אגב מעסיק הוגן)
העילות לסכסוך העבודה כוללות:
העדר הסכמה לנהל משא ומתן עם נציגי העובדים, העדר שקיפות בתלוש הכר, העדר תשלום על חלק משעות העבודה, מבנה השכר, גובהו ותנאי העבודה, העדרו של הסכם פנסיוני מיטיב לכלל העובדים, העדר נוהל למניעת פיטורים שרירותיים, אי תשלום שכר במועד הקבוע בחוק, אי תשלום מלא של הזר נסיעות לחלק מהעובדים, תנאי עבודה הגורמים לחריגה מכללי בטיחות ומסכנים את המבקרים והעובדים, העסקת חלק מהעובדים דרך קבלן שירותים וחוסר בהסדרה של פעיות המתנדבים בגן
בברכה,
טל ירוןנ.ב.
כמו כן אני מוסיף את ההערות של אורי אמיתי וירדן הוכמן
אורי אמיתי
במכתב האחרון של מר עזגד מופיעים הדברים הבאים:
“גם לארגון יש חופש בחירה, כל עוד הבחירה הזאת עולה בקנה אחד עם החוק. כאמור, אנחנו מעדיפים תקשורת ישירה, ללא מתווכים.”
האם הבחירה להתאגד תחת “כח לעובדים” אינה עולה בקנה אחד עם החוק?
הדובר אמנם מתלונן על כך שמיחסים לו דברים שהוא אינו אומר. האם יש פירוש אחר למשפט המצוטט?בקריאה נוספת, לא ברור לי למה הכוונה במילה “ארגון”. האם לארגון העובדים המתהווה, או למכון ויצמן עצמו? (אם למכון, הרי שהתבלבלתי בגלל הכפילות ארגון-מכון).
ירדן הוכמן
כל מה שהוא אומר הוא:
“זכותנו להעדיף לדבר עם עובדים לא מאוגדים.”זאת צורה כאילו חכמה להפוך את המשפט: “אין לעובדים זכות להתאגד”.
מכיוון שהחוק מעדיף את הזכות של העובדים להתאגד על פני הזכות של המכון להעדפה של הידרבות ישירה מדובר בעבירה על החוק פשוטו כמשמעו. אם הנהלת המכון באמת מאמינה שזה טיעון משכנע כנראה אין ברירה אלא לעבור לכותליו של בית משפט אמיתי.
לסיום, הציטוט היומי:
“מה זה בעצם? זה משהו שכוחו עולה על הדמוקרטיה? כמו אלימות למשל?”
חברים בוקר טוב,
עד שתבשיל התכתובת היומית ביננו למכון לבין מכון ויצמן. אני מציג את תוצאות הסקר שערכנו לגבי ההתנהגות הדמוקרטית של מכון ויצמן. הסקר כמובן אינו מייצג, כיוון שרק שישה אנשים השתתפו בסקר, הוא לא נערך במדדים מקצועים, והכלי לסקר הוא מוגבל מאד ביכולותיו. אני מקווה כי בעתיד יפותחו כלים נוחים יותר וטובים יותר ליצור סקר בבלוגוספירה. אבל עדיין יש בסקר כדי לשקף במידת מה את דעת הקוראים.
על הסקר ענו שישה אנשים. זאת כמות קטנה יחסית, אך בכל זאת היא טובה יותר מאשר אחד או שניים שענו. חברים, הסקר עדיין קיים אתם מוזמנים להביע את דעתכם. בחברה דמוקרטית, לכל אדם יש חופש ביטוי.
על השאלה "מי לדעתכם צודק במאבק?" ענו ארבע מתוך השישה, שלושה חשבו כי העובדים צודקים, ואחד חשב כי מכון ויצמן צודק במידת מה.
על השאלה "האם מכון ויצמן מקדם דמוקרטיה?" ענו שישה אנשים. חמישה ציינו שמכון ויצמן פוגע בצורה חריפה בערכי הדמוקרטיה, ואחד ציין שמכון ויצמן מקדם מעט ערכי דמוקרטיה.
על השאלה "האם מכון ויצמן צודק או טועה בכך שהוא מסרב להכיר בהתארגנות עובדים?" ענו שישה. חמישה אמרו שהמכון טועה לגמרי. אחד אמר כי המכון צודק.
על השאלה האם מכון ויצמן צריך להשתתף בדיון הציבורי , היתה כבר יותר מחלוקת. עדיין חמישה אמרו שהוא צריך להשתתף במידה מסויימת בדיון, ואחד אמר שהמכון ממש לא צריך להשתתף.
המחלוקת הזו, לדעתי האישית, מעידה על כך שיותר מידי שנים חינכו אותנו לסמוך על אחרים שיעשו את העבודה עבורינו. הגיעה הזמן שנלמד לסמוך על שיקול הדעת שלנו.
להת'
טל
תודות לנכונות של יבשם עזגד, ראש מח' ההסברה של מכון ויצמן, אנחנו יכולים לברר טוב יותר את המחלוקת עם העובדים.
להלן המשך ההתכתבות (לדף ההתכתבות הראשון):
מלכה ברקן:
שלום לך טל,
אנחנו לא מזלזלים באף אחד.יש לנו העדפות משלנו, וזו זכותנו המלאה. אנו מצפים שתכבד את זכותנו לנהוג לפי הבנתנו.
בברכה,
טל
יבשם ומלכה שלום,
בוודאי שאכבד את זכותכם לפעול על פי הבנתכם. אך דווקא אופן הפעילות הזאת, מעידה על שיקולים בעיתיים מאד, מבחינה דמוקרטית. אתם מעדיפים להתעלם בפועל מכל פניה ישירה לדיון ציבורי הוגן. אינכם מעוניינים להשיב על שאלות ספציפיות, או להשתתף בדיון. דבר זה מעיד כאלף עדים, כי מאחורי פעולותיו של מכון ויצמן מסתתרים מניעים לא ישרים. אדם או מכון, שיודע שדבריהם אמת, אינם יראים מדיון ציבורי הוגן.
התשובה שקיבלתי מכם, היא כמעט "העתק-הדבק" לכל התגובות שראתי עד כאן.
התשובה הזאת שקיבלתי, כמו אוסף עדויות הולך וגדל מראה כי לפנינו, כמו שכתב לי לאחרונה אחד הבלוגרים המשפיעים ביותר כיום." מקרה קלאסי של אנשים קטנים שמאפשרים לאירגון ביורוקרטי לפגוע באנשים. גועל נפש."
אני מקווה כי מכון ויצמן יתעשת, ויבין כי 441 הצופים שביקרו בבלוג שלי בשבוע האחרון, שחלקם מקנדה, ארצות הברית ובריטניה, זכאים מכם לדיון ציבורי הוגן, בו תסבירו מדוע אתם פועלים כפי שאתם פועלים.
בברכה,
טל ירון
יבשם עזגד (ראש מח' ההסברה)
טל,
דמוקרטיה משמעה קיום בכפיפה אחת של דעות שונות תוך כיבוד האחר ודעתו השונה. ברור שיש לך דעה ברורה על הדרך שבה מכון ויצמן צריך להתנהל, וזו זכותך. אבל אין זו זכותך לנסות לכפות עלינו את דעתך.
אכן, התגובה שלנו דומה לתגובותינו בעבר, אבל זה נובע מהעובדה הפשוטה שאנו דוברים אמת ודבקים בצדקתנו. איננו יכולים לנפק אמת חדשה כל אימת שמישהו מבקש תגובה. יש אמת אחת, ואותה נמשיך לומר. אנו משוכנעים שבסופו של דבר, האמת תנצח.
תודה,
יבשם
טל
יבשם שלום רב,
אודה לך אם תוכל להבהיר את הנקודות הבאות:
פרופ' דניאל זייפמן כותב
עובדה היא כי העובדים בחרו לפנות לראשונה אל הנהלת מכון דוידסון באמצעות עורכי-דין ומעולם לא פנו לפני כן אל מנהל גן המדע או מנכ"ל מכון דוידסון בכל דרישה שהיא כמקובל ביחסי עבודה. בנוסף לכך, פניותיהם אלינו מתפרסמות במקביל באתר האינטרנט של מפלגה פוליטית. ראוי להדגיש כי קבוצה מעובדי הגן הביעה בכתב את התנערותה מקבוצה קיצונית זו. ניסיונותינו החוזרים ונשנים למנוע את השיבושים בעבודת הגן בדרך של הידברות ישירה לא צלחו.
מדוע הנהלת מכון דוידסון, אינה מוכנה לנהל את המשא ומתן עם העובדים דרך "כוח לעובדים"? האין במדינה דמוקרטית, עלינו לעודד בני אדם להתארגן בכל דרך שנראת להם? האין חופש ההתארגנות, אינו יקר כמו חופש הביטוי? אני מבין מכל האמור לעיל, כי הנהלת מכון דוידסון, מעדיפה לדבר ישירות עם העובדים. די ברור לכולנו, כי עובדים לא מנוסים יהיו חלשים יותר במשא ומתן, מאשר עובדים המאוגדים תחת אירגון עובדים יעיל.
יתרה מזאת. כוח לעובדים הוא אירגון סופר-דמוקרטי, אשר מביא שיטות אירגוניות מהמדינות הסקנדינביות. זאת לעומת ההסתדרות שאינה דמוקרטית כמעט. מדוע אתם מכנים אירגון סופר-דמוקרטי כזה "ארגון קיצוני".
אישית, אני חש שההתנהלות של מכון דוידסון, אינה עולה בקנה אחד עם ערכים דמוקרטים, אלא עם ערכי כוח. מדוע מכון דוידסון, שבוודאי שם לעצמו מטרה לקדם את החברה בישראל, מתנהג בצורה כזאת?
אודה לך אם תוכל להשיב על שאלות אלו.
יבשם:
שלום טל.
1. כל מלה במכתבו של נשיא המכון היא אמת צרופה.
2. עובדה היא שכאשר המכון זיהה צדק בחלק מטענות העובדים, הוא תיקן את הטעון תיקון ללא צורך בלחץ ומחאה.
3. אנו מאמינים בתקשורת ישירה, ללא מתווכים.
תודה,
יבשם
טל:
יבשם שלום,
אין לנו מחלוקת על נכונות המכתב.
הבעיה היא עם סעיף 3.כשאתה אומר "אנו מאמינים בתקשורת ישירה ללא מתווכים", אתם בעצם אומרים שמכון ויצמן מתנגד לכך שהעובדים שלו יתארגנו בדרך שניראת לעובדים. בכך אתם מתנהגים בניגוד גמור לערכי הדמוקרטיה, ובניגוד גמור לחופש ההתארגנות.
יכול להיות שהייתי מאמין שיש כאן עקרון-על כל שהוא. אבל למעשה מכון ויצמן אינו עומד בקריטריון של הידברות ישירה. הוא שכר את שרותיך, כדובר מקצועי, ואינו מוכן לדבר עם הציבור באופן ישיר. אם הנהלת מכון ויצמן היתה מאמינה בכל לבבה בהידברות ישירה, בוודא ובוודאי שההנהלה היתה ששה לדבר עם הציבור. אבל אנו רואים שמכון ויצמן פועל בניגוד לעקרון ההידברות הישירה, כאשר הוא מעדיף לבחור גוף מקצועי שייצג את האינטרסים שלו. מדוע מכון ויצמן מונע זאת מעובדיו?
בברכה,
טל ירון,
יבשם:
טל יקירי,
ראשית, אודה לך אם תחדל לשים מלים בפי. אני אומר את מה שאני חושב, וחושב מה שאני אומר. "פרשנות" כמו זו שאתה מציע אינה אלא פתיחה בתגרה לשונית שאין לי שום כוונה להשתתף בה. לא אענה עוד על טענות מסוג זה.
שנית, תודה לך על ההערכה המקצועית. ועם זאת, נראה ששוב נפלת בפח של אי הכנת שיעורי בית ואי הכרת העובדות. עבדך הנאמן הוא אולי אדם מקצועי אבל אינו "דובר מקצועי" (כי אם כתב מדעי מקצועי), ואינו "גוף מקצועי ששירותיו נשכרו כדי לייצג", אלא עובד מן המניין במכון ויצמן למדע. ככזה, ולפי מיטב הכרתי וניסיוני (בין היתר כעורך כלכלה ב"ידיעות אחרונות"), אני יכול לומר שיחסי העבודה של מכון ויצמן ושל מכון דוידסון הם מהטובים מסוגם במשק הישראלי, אם לא הטובים ביותר, וכי הם מושתתים על הגינות ועל כבוד האדם וחירותו.
אם אכן אין לנו מחלוקת על נכונות המכתב של נשיא המכון, נראה לי שמצבנו טוב
תודה, ולהתראות,
יבשם
טל:
יבשם ידידי,
אין לי ספק שמכון ויצמן עשו בחירה נכונה כאשר הם שמו בראש מחלקת הדוברות, אדם המתמצא בתקשורת. ויש לי הערכה רבה לכך שאתה, כנציגו של מכון ויצמן מוכן לשתף את הציבור בדיון.
אבל עדיין לא הצלחתי לקבל ממך תשובה ברורה לשאלה פשוט:
מדוע מכון ויצמן אינו מתיר לעובדיו, להתארגן תחת הגוף שהם מעוניינים להתארגן תחתיו? מדוע מכון ויצמן אינו מוכן לדבר עם העובדים דרך ארגון "כוח לעובדים" שהוא אירגון סופר-דמוקרטי?אתה טוען כי יחסי העובדה בויצמן הם מהטובים מסוגם במשק הישראלי והם "מושתתים על הגינות ועל כבוד האדם וחירותו."
יבשם ידידי, האם כבוד האדם וחרותו אינם כוללים גם את זכות האדם להתארגן על פי רצונו החופשי? מדוע מכון ויצמן אינו מתיר לעובדיו להתארגן תחת הארגון שנראה להם? היכן החרות של האדם כאן?אשמח לתשובות ברורות יותר,
בידידות והערכה,
טל ירון
יבשם:
טל,
גם לארגון יש חופש בחירה, כל עוד הבחירה הזאת עולה בקנה אחד עם החוק. כאמור, אנחנו מעדיפים תקשורת ישירה, ללא מתווכים.
אני מבין שלך יש העדפות אחרות. זה בסדר גמור, אבל אנא זכור שדמוקרטיה מבוססת על כבוד לדעה השונה של האחר.
לא נראה לי נכון שמי שטוען ל"סופר דמוקרטיה" (מה זה בעצם? זה משהו שכוחו עולה על הדמוקרטיה? כמו אלימות למשל?) ינסה לכפות את דעתו על מי שיש לו העדפה אחרת – שכאמור עולה בקנה אחד עם החוק שאותו חוקקו אנשים בעלי השקפת עולם דמוקרטית כמו כנסת ישראל ובית-המשפט העליון .
בשעות הקרובות לא אהיה פנוי לענות למסרים
יבשם
עד כאן להיום.
אני מקווה כי ההתכתבות עם מכון ויצמן תמשך, בעזרתו של יבשם. אשתדל לעדכן מחר אחרי הצהריים.
האם יש לכם שאלות ליבשם?
אנא הוסיפו אותן בתגובות, ואשתדל לצרפן למכתבי ליבשם.
שלכם,
טל
חברים שלום,
בשעה טובה, יש לנו מגע עם מכון ויצמן 
יצויין, שמרגע שמצאתי את הטלפון הנכון, משרד הדוברות נענה מידה לבקשתנו להתכתבות.
אני מציג כאן את מהלך ההתכתבות. המהלך יוצג בשני במספר חלקים, כדי להתאים אותו למדיום של בלוג.
23/11/2008 09:15
אנשי ההסברה של ויצמן שלום,
אני מבקש לבחון את מאבק העובדים בצורה מאוזנת ככל הניתן, ולהעמיד את הטענות השונות לבחינת הציבור. כרגע יש לי גישה מלאה לאירגון העובדים ולעובדים עצמם. אך אין לי גישה למכון ויצמן. הייתי שמח אם תוכלו לייצג את הצד שלכם, ולענות לשאלות שיעלו במהלך הדיון.
עד לרגעים אלו, כמות הצופים בבלוג שלי הגיעה ל-100 איש ביום, והמספר הזה הולך וגדל. אני בטוח שדיון הוגן, יכול להציג לציבור הולך וגדל את המורכבות של הדיון.
בכבוד רב,
טל ירון
23/11/2008 11:56 – מלכה ברקן
לטל,
יש לנו תגובה שאני מצרפת אותה. לא נשתתף בדיון בבלוג..
שלום טל, ותודה על פנייתך.
הנה תגובת מכון ויצמן לשאלותיך:
1. מנהלי מכון דוידסון נפגשו עם העובדים, שמעו את טענותיהם, קיימו בירור ומצאו שחלק ניכר מטענותיהם נכונות ומוצדקות. נקודות אלה מתוקנות בימים אלה. עובדות אלה הובהרו לעובדים.
2. דלתה של ההנהלה פתוחה לפני העובדים, אך הם אלה שמסרבים להיפגש בטענות סרק פרוצדורליות.
3. שני עובדים פרצו ביום ראשון שעבר למכון כשהם מלווים בפעילים פוליטיים, במטרה לחבל באירוע שבו חולקו מילגות לסטודנטים מצטיינים. הפורצים, שזחלו מתחת לגדרות המכון, נלכדו על-ידי אנשי האבטחה של המכון שבלמו אותם תוך הפעלת כוח מינימלי שנדרש לבלימתם.
4. אין אמת בטענת העובדים כי נעצרו בדרכם לעבודה, שכן נתבקשו מפורשות שלא להגיע לגן המדע. הפעילים הפוליטיים חדרו למכון במטרת חבלה מוצהרת.
5. המכון מעוניין לפתור באופן ענייני והוגן את בעיותיהם של המדריכים, אך לא יאפשר הפרעה לשיגרת המחקר המדעי ולפעילויות נוספות שמתקיימות במכון.
23/11/2008 13:16
מלכה שלום רב,
אין לי אלא להצטער, שאירגון שנתמך על יד הציבור, כל כך מזלזל בציבור ובערכי הדמוקרטיה,רשמתי את תגובתך כאן: http://talyaron.blogli.co.il/archives/98
בברכה
טל ירון
בהמשך, משרד הדוברות של מכון ויצמן הבין שלציבור שממן אותו יש זכות לקבל ממנו תשובות. בע"ה, אפרסם את המשך ההתכתבות מחר.
בינתיים אשמח אם תכתבו את דעתכם בנושא.
כל טוב,
טל
נ.ב.
מספר מילים על כוח ציבורי:
ככל שיותר אנשים יהיו חשופים לחלופת המכתבים הללו, ויותר אנשים יגיבו, כך הנהלת מכון ויצמן תרגיש שיש כאן ציבור הולך וגדל שמעוניין להבין את פשר המחלוקת. אנא, אם אתם רוצים לסייע בבירור הציבורי הזה, ובהבאת העובדים וההנהלה בתנאים שווים לשולחן המשא ומתן, הפיצו את חליפת המכתבים הזאת, לכמה שיותר אנשים, דרך הרשתות החברתיות שלכם (דוא"ל, פייסבוק ועוד). האמינו בעצמכם שאתם יכולים לשנות.
חברים שלום,
בשעה טובה קיבלתי את תשובתה של מלכה ברקן ממחלקת ההסברה של מכון ויצמן:
|
|
|
|||||||||||||||||||||||||||
לטל,
יש לנו תגובה שאני מצרפת אותה. לא נשתתף בדיון בבלוג.. (התגובה מופיעה בתחתית הפוסט)
Malka Barkan
Publications and Media Relations Dept.
Weizmann Institute of Science
Rehovot 76100
Israel
Tel: 08-9343856
Fax: 08-9344132
טוב, אז נראה שלא רק שמכון ויצמן אינו מעוניין בזכות ההתארגנות, אלא שהוא אינו נאמן לאלמנט אחר בחברה הדמוקרטית: תרבות הדיון, וחופש המידע. אנשי מחלקת ההסברה, משאירים אותנו עם תכתבים סתומים, שאין לנו שום כלי לברר את מידת הנכונות שלנו. הם אינם מוכנים לענות לשאלות, ולא מוכנים להגיב לטענות.
אנא ענו על השאלות הבאות: עד כמה מכון ויצמן אמון על ערכים דמוקרטים? עד כמה הוא נאמן לציבור שמשלם כ-50% מתקציבו?
—–
סיכום תוצאות ניתן לראות כאן או כאן
להלן מכתבה של מלכה ברקן:
אל: טל ירון
שלום טל, ותודה על פנייתך.
הנה תגובת מכון ויצמן לשאלותיך:
1. מנהלי מכון דוידסון נפגשו עם העובדים, שמעו את טענותיהם, קיימו בירור ומצאו שחלק ניכר מטענותיהם נכונות ומוצדקות. נקודות אלה מתוקנות בימים אלה. עובדות אלה הובהרו לעובדים.
2. דלתה של ההנהלה פתוחה לפני העובדים, אך הם אלה שמסרבים להיפגש בטענות סרק פרוצדורליות.
3. שני עובדים פרצו ביום ראשון שעבר למכון כשהם מלווים בפעילים פוליטיים, במטרה לחבל באירוע שבו חולקו מילגות לסטודנטים מצטיינים. הפורצים, שזחלו מתחת לגדרות המכון, נלכדו על-ידי אנשי האבטחה של המכון שבלמו אותם תוך הפעלת כוח מינימלי שנדרש לבלימתם.
4. אין אמת בטענת העובדים כי נעצרו בדרכם לעבודה, שכן נתבקשו מפורשות שלא להגיע לגן המדע. הפעילים הפוליטיים חדרו למכון במטרת חבלה מוצהרת.
5. המכון מעוניין לפתור באופן ענייני והוגן את בעיותיהם של המדריכים, אך לא יאפשר הפרעה לשיגרת המחקר המדעי ולפעילויות נוספות שמתקיימות במכון.
גם אתמול שלחתי מכתב להסברה של מכון ויצמן, ותרם קיבלתי תגובה.
בינתיים, כתבה בערוץ 1 על האלימות, ששלח אריק בתגובה בבלוג של דובי.
[gv data="zsQKfEV4jyY"][/gv]
טוב,
עד זמן כתיבת שורות אלו, מנהלי מכון וויצמן לא טרחו להגיב לבקשות לברור ציבורי.
בינתיים העדויות על האלימות של מכון וויצמן כנגד השובתים הולכות ומתחזקות. שתי התמונות הבאות שנלקחו מהאלבום של טל גלילי(שקיבל אותן מ – סילבי הוניגמן). מעידות על ארוע מאד בעייתי בלשון המעטה.
שומר משתלט על יוני וינרב
קצת קשה לראות, אך אם תסתכלו טוב, הברך נפוחה מאד.
יש כאן כמה בעיות דמוקרטיות. האחת היא באיזו זכות אדם פרטי מכה אדם פרטי אחר? האם מוסד אקדמי או כל גוף מוסמך להפעיל גופי ענישה אלימה? האם על פי חוק, אין כאן עבירה שעונשה מאסר? האם מכון ויצמן לא צריך לפצות את יוני וינרב?
הבעיה השניה היא הזכות לרכוש מול הזכות לשבות ולהתאגד. התמונות אינן מספרות סיפור מלא. בא נניח שיוני וינרב וחבריו חדרו לשטח מכון ויצמן. האם הזכות הבסיסית בדמוקרטיה, לשבות, והזכות לשלמות הגוף, פחותות מהזכות לרכוש פרטי של מוסדות המעסיקים בני אדם?
זאת נקודה שאין עליה תשובה פשוטה לדעתי. בסוגי דמוקרטיות שונות, היחס בין הזכויות הבסיסיות הללו משתנה. אבל גם אם ניקח דמוקרטיה בה הזכות לרכוש עולה על הזכות לשבות, עדיין למיטב ידעתי עצם ההמצאות של הפעילים בתוך שטח מכון וויצמן, לא סיכנה את רכוש מכון וויצמן, ולכן יוני וינרב וחבריו מכוח לעובדים, יש לדעתי זכות מלאה לשבות ולהיכנס לתוך שטח מכון ויצמן. ובוודאי ובוודאי שיש להם הזכות לשלמות הגוף.
כמו כן נראה שהזכות לרכוש של גוף ציבורי או כל גוף מעסיק, שמעסיק עובדים , אינה כמו של אדם פרטי. אדם שמעסיק עובדים, צריך לדעת שהעובדים שלו יכולים ואף זכאים לשבות. זאת היא זכות אנושית בסיסית. מי שרוצה שהרכוש שלו לא יפגע בשביתה, שלא יעסיק בני-אדם.
האם לדעתכם מכון וויצמן אשם בפגיעה בזכויות דמוקרטיות בסיסיות? (משאל. יתכן צורך בהרשמה קצרה)
ושוב אני קורא להנהלת מכון ויצמן להתייצב למשפט ציבורי.
וכמובן:
אנו קוראים לכולם להגיע ולמחות איתנו מול האלימות הקשה שמופעלת נגד העובדים והתומכים. אנו ניפגש ביום חמישי בשעה 14:00 מול השער הראשי של מכון ויצמן ברחוב הרצל ברחובות (5 דקות הליכה משער הרכבת)
ובנוהל, גם היום שלחתי מכתב לראשי מכון וויצמן:
חברי הנהלת מכון וויצמן שלום,
עד כה לא קיבלנו מכם שם תגובה להזמנה למשפט ציבורי.
נשמח אם תציגו את עמדתכם. אני מבטיח להציג את עמדתכם בצורה הוגנת, ובתנאי שתענו לשאלות הגולשים: http://talyaron.blogli.co.il/archives/75
בברכה,
טל ירון
—
חבר בתנועה לדמוקרטיה ישירה (http://kol1.org)
בזמנו אורי אמיתי טען כי ישנם שלושה אלמנטים עיקריים המניעים אדם. שני האלמנטים החשובים ביותר הם,השתיכות חברתית והגשמה עצמית. האלמנט השלישי הוא שכר כספי. ארגונים מסחריים, מניעים את האדם קודם כל באמצעות שכר, ורק לאחר מכן באמצעות השתייכות חברתית והגשמה עצמית. לנו, כארגוני מתנדבים אין אפשרות להציע שכר (לפחות לא בשלב הראשון), ולכן אנו שמחים להציע שיוך חברתי והגשמה עצמית.
בשני הארגונים בהם אני פעיל, יש הגשמה עצמית בשפע, אבל הבעיה היא בהשתייכות החברתית, או בפעילות החברתית. כאן הבעיה היא שבשני הארגונים הללו, החברים פזורים ברחבי הארץ. כל התארגנות של קבוצות הפעילים דורשת נסיעות ברחבי הארץ בין תל–אביב, חיפה וירושליים. ולכן רוב המפגשים האפשריים מתבצעים בעולם הווירטואלי, או בשיחות טלפון. אלא שלאמצעים אלו כוח הנעה נמוך בהרבה. אולי ניצול נכון של המשאבים הווירטואליים העומדים לראשותנו יכול להביא לקידום היכולת שלנו לפעול כארגונים למען מטרות חברתיות חשובות. מתוך הניסיון שרכשתי למדתי שלכל אמצעי יש כוח הנעה אחר, וכדאי לאפיין אותו, אם רוצים לעשות בו שימוש יעיל.
כוח ההנעה בנוי למעשה משני אלמנטים. האחד הוא שיוך חברתי ופעולה על פי קודים חברתיים, והשני הוא הרצון החופשי. את השיוך החברתי אנו מעבירים על ידי רגשות. את הרצון החופשי אנו בונים על ידי העברת אינפורמציה, שמאפשרת למקבל את החופש להחליט האם הפעולה שאנו מציעים לו תתרום לאירגון ולמשימתו בארגון.
למרשל מקלוהן היתה שיטה לדרג את אמצעי התקשורת על פי מידת האינפורמציה שהם העבירו ל"חם" ול"קר”. אני מבקש לנסות לסדר את האמצעים השונים על פי מידת ההנעה שהם יכולים להעביר באמצעות שני האלמנטים. באופן כללי, ככל שנצליח להשתמש במדיומים המעבירים יותר רגשות ויותר אינפורמציה, כך נוכל ליצור התחברות חברתית גדולה יותר, ולענות על הצורך בשייכות חברתית, הדרושה להנעה חברתית.
את האמצעים השונים אדרג על פי מידת היעילות שלהם להעביר רגשות ומידע. מתחת לכל מוצר אשים איקון המסמל את התחום, ואת מידת היעילות שלו בסולם 1- 10, כאשר 1 זה הכי פחות יעיל ו-10 הכי יעיל. אשמח לשמוע את דעתכם והשגותיכם.
דואר אלקטרוני – דואר אלקטרוני הוא מדיום מצוין להעביר מידע. אך היכולת שלו לשדר חום חברתי, הדרוש להנעה חברתית היא נמוכה יחסית. לכן הוא יעיל ככלי ניהול שגרתי, אך לא ככלי מניע. ניתן שלפר במידה מסוימת את האינפורמציה הרגשית על ידי הכנסת ריגשונים.
9 
2
שיחת טלפון/סלולר – שיחת טלפון יכולה להעביר הרבה רגשות, ולכן היא כלי הנעה חשוב. יש לה חסרון ביכולת העברת מידע מדויק, ולכן היא כלי שאינו מתאים ליום יום, אלא רק להנעת תהליכים כללים. לפעמים הוא גם כלי שניתן להשתמש בו כאשר ישנו מידע לא ברור, וקל לקיים על המידע הלא–ברור שיחה ולפתור את הבעיה במהירות יחסית. כמו כן, בגלל שהוא יכול להעביר רגשות, הוא כלי חשוב בשימור קשרים חברתיים באופן רציף. ההמלצה היא לכן, לשמור על קשר טלפוני רצוף לאנשי מפתח באמצעות שיחת טלפון או סקייפ, אחת לשבוע עד שבועיים.
5 7
סקייפ/גוגל–טולק – מבחינת רגשות ומידע, הם דומים לשיחות הסלולר והטלפון, אלא שהוא אינו עולה אגורה, ולכן אין לחץ של הוצאות כספיות. הסקייפ והגוגל–טולק מאפשרים לנהל כך את הקשרים החברתיים, ללא עלות וללא ניפוח חשבון הסלולר והטלפון. בנוסף, אתם יכולים להעביר מידע עשיר יותר דרך הצ'ט. לכן סקייפ הוא כלי עדיף על הסלולר. הבעיה שלו היא ששני המשוחחים צריכים להיות ליד מחשב. לאחרונה בעולם יש שיפורים ברשת הסקייפ וניתן להתקשר דרך סלולרי בעלות אפסית לבעלי סקייפ אחר. אולי זה גם יגיע אלינו יום אחד. אין לי מושג לגבי תוסף הווידאו. מן השימוש המועט שעשיתי בתוסף הזה, נראה שהוא מאפשר להעביר עוד קצת אינפורמציה רגשית ויוצר יותר חיבור. אני חושב ששווה לנסות להגביר את השימוש בווידאו.
5 8, (9 עם וידאו?)
תוכנות ממסר מידיים – למרות שיש בהן הכל, השיחות בהן מיגעות יחסית, ודורשות זמן רב יחסית לכמות האינפורמציה הריגשית והמידעית שהן מעבירות. נראה לי שזה מתאים יותר לבני נוער משעוממים, מאשר לעבודה סדירה באירגונים. יחד עם זאת, מידי פעם כאשר אני רואה שיש מישהו שאני צריך אותו והוא זמין, אני יכול לקרוא לו ולשאול אותו מספר שאלות קצרות. יתרונו שהוא קצת יותר מידי מדוא"ל.
5 5
טוויטר/פייסבוק/פליקר – לאחרונה נחשפתי לטוויטר ולפייסבוק. תוכנות מידע מידיות. לקח לי הרבה זמן להבין את התועלת האפשרית שלהן, עד שאישתי , בת הקיבוץ, ראתה את התוכנות האלו בפעולה. היא ישר אמרה לי "הי, זה כמו בקיבוץ…. כולם יודעים על כולם… כולם מיודעים". לאחר זמן מה, למדתי שאכן יש אנשים שאני בקשר רצוף איתם, אך אינני יודע על חייהם מספיק. הטוויטיר מאפשר לכל אחד לחשוף את כמות המידע שהוא מעוניין לחשוף, ולשתף בכך את חבריו. המידע הזה, בסיכומו של דבר יוצר קשרים חברתיים טובים יותר. או לפחות כאלו שנראים קשרים טובים יותר. הבחורה היחידה שרשומה אצלי בטוייטר היא פעילת זכויות אדם הפועלת דרך האינטרנט. לאורך כל הדרך, אני יודע מה היא עושה, אצל מי היא ביקרה. היא מזמינה אנשים לצפות באלבומים שלה בפליקר. לאחר תקופה מסויימת שאתה חשוף לכל כך הרבה מידע, אתה חש הכרות מלאה איתה, ואין לך בעיה להתקשר ולומר, ג'יל, את יכולה לעזור לי בכך ובכך… זה כנראה מה שיוצר חיבור חברתי חזק המאפשר פעילות אנושית טובה בסייברספייס. כרגע אני מנסה פלטפורמה שמשלבת את כל הרשתות החברתיות בשם Digsby. נראה איך זה יתקדם. מבחינת מידע, זהו כלי עם מעט מאד מידע תפעולי. עיקר הכוח שלו הוא ביצירת הקשר החברתי
3 9
בלוג – בלוג הוא כלי לא רע להעביר אינפורמציה מורכבת יותר ולקבל תגובות. הוא יכול לשלב רגשות, בעיקר על ידי עיצוב גרפי נעים, התואם את הרגשות. נדמה לי שהוא יוצר קשר טוב יותר לטווח ארוך, במיוחד, עם הקוראים שלך מחוברים לקורא RSS. כדי שבלוג יהיה טוב באמת הוא צריך להיות אקטיבי בפונקציות שלו. לדוגמה, הוא צריך שיהיה בו פיטצ'ר שמודיע לכותב תגובה שמישהו ענה לו, או שפוסט חדש התפרסם. לצערי בבלוגלי, אין כאלו פונקציות, מלבד קוראי RSS. הבעיה שרוב האוכלוסייה אינה משתמש בקוראי RSS.
9 5
קבוצות דיון – כלי מצוין לשמור על דיון ברמה אינפורמטיבית טובה. קצת יותר קשה להעביר דרכן רגשות. חסרונן הוא שהן אינן מאפשרות דיון מרובה משתתפים יעיל. הפתרון הטוב יותר הוא פורום.
9 2
פורומים – פרומים כמו בתפוז, מאפשרים דיון רב משתתפים. רובם מצוידים ברגשונים וביכולת להוסיף גרפיקה, ולכן יכולים להעביר מידע רגשי בצורה סבירה. במידה והם מצוידים במידע אקטיבי (כמו משלוח הודעות לדואל, על פי הגדרה), הם גם יכולים לשמור על קשר בין חברי הקבוצה.
8 5
ויקי – ויקי הוא כלי מעולה לאגרגציה של מידע ודיון מורכב על המידע. יש בו מעט מאד רגשות.ניתן לשפר זאת על ידי שימוש בתמונות המעבירות רגשות, ומשפרות את המראה היבששל הויקי.
10 1 , (2 – ניתן לשפר עם קצת תמונות המשפרות את האווירה)
מפגש מחוץ לאינטרנט – (תוספת של ירדן) פגישה ב”עולם האמיתי” היא שיטה עתיקת יומין. קבוצת אנשים מתאמת פגישה במקום מסויים למספר שעות. היתרון הוא שיחה שוטפת ובדרך כלל מהירה יותר ממעבר מידע אינטרנטי. לצד אלו יש את הקרבה הפיזית ואלמנט של קירוב נפשי – היכרות מחוץ למחשב היא במקרים רבים ראיה למעבר מחברות וירטואלית לחברות רגילה . מצד שני כמות המידע שעובר וההיקף שלו נחותים מאלו של הטכנולוגיות האחרות בשל הצורך להעביר את המידע בצורה ורבלית. גם העברת מסמכים היא פעולה שצורכת קריאה – פעולה אינדיבידואלית בבסיסה. בנוסף יש בעיה של קושי לקיים פגישה עם עליית מספרם של המשתתפים. ככל שמספר המשתתפים גדל כך היתרון החברתי יורד. ניהול חכם של קהל הנפגשים יכול להיות חלוקה של הקהל לקבוצות קטנות יותר אקראיות או לפי קטגוריות (למשל מיקום) כך שנשמרת הקרבה והיכולת לקיים דיון בו כולם שותפים.
3 10
לבסוף, חשוב לזכור שמה שאנו מעבירים באמצעות הכלים הללו, הם רגשות ומידע. כדי שהמעברים הללו יהיו טובים, צריך שגם הרגשות והמידע שאנו מעבירים יהיו טובים, או כמו שאמר הרב קוק – את העולם משנים באמצעות אהבת הבריות, וחיפוש האמת.
