Category Archives: כללי

הערות לפרשת ענת קם

פרשת ענת קם ואורי בלאו, שנמצאת כרגע תחת איפול הצנזורה הישראלית, יכולה להעיד על המורכבות של המערכת בה אנו נמצאים

על פי מקורות בארץ ובעולם, נראה כי ענת קם, בהיותה פקידה במשרדו של יאיר נווה, אלוף פיקוד מרכז, העבירה מסמכים המסווגים סודי ביותר לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו. במסמכים אישר אלוף הפיקוד לפעול בניגוד להוראות בג"ץ, ולהפעיל חיסול ממוקד, כשאין הכרח בכך. ענת קם נמצאת במאסר בית סודי (עד שכמה בלוגרים חשפו את העניין). העיתונאי אורי בלאו ברח ללונדון, ומערכת הארץ נמצאת במשא ומתן עם השב"כ על תנאי חזרתו. עוד פרטים על הפרשה ניתן למצוא כאן.

כפי הנראה, ענת ביקשה לנער את המערכת הצבאית, שפועלת ביגוד להוראות בג"צ. הוא אומנם עברה על החוק הצבאי האוסר פירסום של מסמכים סודיים ביותר, והיא נתנה נשק בידי מבקרייה של ישראל. אך עיקר פועלה, אם אני מבין נכון את הפרשה, היא לדאוג לכך שמדינת ישראל, תהיה מדינת חוק. מדינה שבה בג"צ, והכנסת הם הריבונים, ולא המערכת הצבאית.

רבים מהבלוגרים שקראתי, מצדדים במעשיה של ענת. אני מבקש לבחון גם את האינטרסים של המדינה, לפני שאני נותנן את הערכתי בנושא.

מאז קום המדינה השב"כ, המוסד והמלמ"ב, שומרים על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. פרץ האלימות של ארועי אוקטובר 2000 והן ההתפרעויות המסוכנות של ערביי ישראל, נבלמו בעיקר בגלל פעילות השב"כ, ופעילות לא חוקית של המשטרה. אנו חיים כיום בבטחון גדול יחסית, בזכות המון חיסולים של בכירים מילטנטים בחמאס ובפת"ח.

אני מעריך כי הממשלה והאמריקאים מרככים את ההנהגה הפלסטינית, כדי להופכה לאט לאט לפרטנר שניתן להפקיד בידיו את האוטונמיה הפלסטינית. את ההערכה הזאת, אני מעריך על פי כמה ארועים שונים. הראשון הוא העדויות בשטח, מפלסטינים ומדיווחים בעיתונות של אנשי צבא, כי הרשות מושחתת מאד. מושחתת ברמות שלנו הישראלים קשה לתפוס. המשמעות היא שקל מאד לקנות את ראשי הממשל המושחת. ארוע נוסף המעיד על כך שהרשות עוברת התאמה לישראלים, הוא הארוע סביב המפעיל השני של הרשת הסלולרית הפלסטינית ודו"ח גולדסטון. באותה תקופה ישראל איימה על הרשות שאם היא תדרוש שדו"ח גולדסטון יעבור לאו"מ, אז היא תבטל את האפשרות להקמת רשת סלולרית חליפית. הרשות ביטלה את הדרישה, וזכתה לביקורת קשה מאד בעולם הערבי. סביר להניח שבין כל האינטרסים לביטול הבקשה להעביר את דו"ח גולדסטון, היו אינטרסים כלכלים אישיים של ראשי הרשות הפלסטינית.

כל אלו, הם תהליכים הקורים בניגוד לחוק, או לערכים דמוקרטיים כל שהם. אבל הם שומרים על חיינו, ויאפשרו בטווח הרחוק, כנראה, כינונו של שלום יציב יותר.

לעומת מערכת הבטחון והממשלה, בג"צ פועל על פי אמות מידה דמוקרטיות שאינן מתיישבות עם הצורך של מערכת הבטחון לפעול ביעילות לרסן את הפלסטינים ולהופכם לפרטנרים מתונים יותר. ולכן, אני מעריך שמערכת הבטחון פועלת בניגוד להוראות בג"צ. היא פועלת בשיתוף פעולה עם הכנסת והממשלה, שמעדיפות את עמדת מערכת הבטחון, על פני ערכי הדמוקרטיה הנאיביים.

כפועל יוצא מכך, חל כרסום מתמשך במעמדו של בג"צ. וגם בכוחה של הדמוקרטיה הישראלית. המשכיות של מצב עניינים כזה, לאורך שנים, עלול להביא להתחזקות מערכות לא דמוקרטיות כמו הממשלה והצבא, ולהחלשות הדמוקרטיה. דבר שעלול להביא לאיום קיומי על מדינת ישראל לטווח הרחוק.

ענת קם, בהנחה שהמידע נכון, ראתה את הפגיעה בבג"צ, והחליטה לפעול מתוך אומץ אישי גדול מאד. היתה בפעילותה תרומה חשובה מאד לדמוקרטיה הישראלית. אך מבחינת הבטחונית, יתכן שהיא פגעה במאמצי הבטחון. היא נקלעה למאבק בין דמוקרטיה לבטחון, ויתכן כי תשלם על כך מחיר אישי כבד.

אני כאזרח ישראלי, נקרע תמיד בין השנים. אני מאמין כי עלינו למצוא פתרון שיתן גם בטחון, וגם ישמור על הדמוקרטיה. את הפתרון ניתן יהיה למצוא לדעתי, בהבנה כיצד דמוקרטיה צריכה להלחם בטרור, מבלי לאבד את דמותה הדמוקרטית. פתרון זה יצטרך להמצא בהקדם, כדי לשמור על ציוויונה הדמוקרטי של מדינת ישראל.

לגבי ענת קם, אני חושב שיש להעניק לה פרס יקירת ישראל, ופרס על פעילות ציונית למופת. היא לא חשפה מידע שיסכן חיילים. היא חשפה מידע שמראה כי מערכת הבטחון פועלת בניגוד לחוקי הדמוקרטיה. מבחינתנו היא עשתה מעשה מוסרי מאד, שעומד בכל פרמטר ציוני.

כמובן שלמען יראו ויראו, חשוב "להעניש" את ענת קם. אך יש להעניש אותה כמו שהענישו אנשים שהמערכת המשפטית-דמוקרטית חפצה ביקרם. היא תעשה להם נו-נו-נו פומבי, אך בפועל עזרה להם הלתקדם.

ואפשרות אחרת, טובה יותר, היא שפרשת ענת קם לא תיוודע לעולם בעיתונות הישראלית. ענת תינזף, אך תמשיך בפעילותה האזרחית הרגילה. הדבר יהיה עדיף לכולם. הדמוקרטיה תמשיך לתפקד, מערכת הבטחון תמשיך להגן, ואנו נדאג לכך שימצא בינתיים פתרון הולם למתח שבין בטחון לדמוקרטיה.

זאת כנראה האפשרות שגם ענת מעונינית בה. היא ביקשה מכל מי שכתב בבלוג שלו על הפרשה, למחוק את המידע.

להערכתי, אנו, הבלוגרים איננו צריכים להעלים את ההתכתבות. ממילא כוחונו, מחוץ לעיתונות הכתובה קטן מאד. כמות האנשים שקוראים בלוגים, הוא נמוך מאד ואין לנו השפעה ישירה על המידע הציבורי. אבל אנו צריכים לשמור עין פקוחה על הפרשה. לוודא כי הפתרון השקט הוא שיבחר. ואם ענת קם, תוקע בפומבי, להשתמש בכל הכלים שלנו, להראות שמערכת הבטחון אשמה, ולא ענת. כאשר העיתונות משתפת איתנו פעולה, יש לבלוגוספריה הפשעה גדולה מאד. כאשר יוסר צו הצנזורה, כוחינו יגדל. ונדאג שענת תזכה באות הוקרה גדול ובוהק.

שבת שלום,

טל

שאלון המברר את דעתכם בנושא הפרשה

מה באמת צריך לדעת על כלכלה

סרט מגניב על הדרך בה נוצר משבר ה-SubPrime של אוגוסט 2008.

The Crisis of Credit Visualized from Jonathan Jarvis on Vimeo.

אבל תכל'ס, לא צריך להבין הרבה בכלכלה, כדי לדעת שהמשבר מגיע. כל מה שצריך לדעת, כדי לצאת בזמן, זה את הדברים הבאים:

  1. כולם אומרים לך שכדאי להשקיע בבורסה. כלומר,הברוקרים הגדולים מנסים לגייס את טיפות הכסף האחרונות, על ידי פניה לציבור הרחב.
  2. לראות שלאורך החודשיים האחרונים הקו של המדדים הכללים בבורסה התחיל להתיישר. כלומר, המשקיעים ניצלו את כל אפיקי גיוס הכסף.
  3. ואם לא קראת את הסימנים הנ"ל, תברח כל עוד נפשך בך, כשאומרים לך שישראל היא מקום יציב. זאת למעשה הודעה של הפלוטרכיה הישראלית שאומרת, אל תברחו, כי אם תברחו, כולם יזהו שעשינו כאן עקיצת פונזי, וכל הפרמידה תקרוס.

ומתי להשקיע?

מיד לאחר שהכל קרס. תסמכו על כח הרצון של המשקיעים הכבדים שהם ירימו את עצמם במהירות מקסימלית.

איך אני יודע שאני צודק?

כי החל מ-2000 חזיתי מראש כל נפילה. את משבר הדוט.קום. את הנפילה הקטנה של הביוטכנולוגיה, ואת המשבר של 2008. וחוץ מזה, כדי לחזות כלכלה, אין צורך להבין לעומק כלכלה. יותר חשוב להבין התנהגות של קבוצות, ופסיכולוגיה של האדם. 🙂

בין שמאל לימין – הגדרות?

בעקבות הדיון הזה והזה, והזה, הולכת ומתגבשת תמונה מהו שמאל ומה הוא ימין. אני מעמיד את הגרסא החדשה לעיונכם:

השמאל היא אידאולוגיה, המכילה מגוון רעיונות:

  • נטיה לתת לכוחות חברתיים להשפיע יותר מאשר כוחות השוק.
  • נטיה לתת לכוחות דמוקרטיים להשפיע יותר מאשר לכוחות סמכותניים.
  • נטיה לחפש פתרונות שלום, מאשר פתרונות מלחמה.
  • נטיה לאונברסליזם ופחות ללאומיות.
  • נטיה להידברות באמצעות מאהב ורציונליות, יותר מאשר באמצעות מאבק ורגשות.
  • נטיה לליבריליות יותר מאשר לשמרנות.

הימין היא אידאולוגיה, המכילה מגוון רעיונות:

  • נטיה לתת לכוחות השוק להשפיע יותר מאשר כוחות חברתיים.
  • נטיה לתת לכוחות סמכותניים להשפיע יותר מאשר לכוחות דמוקרטיים.
  • נטיה לחפש פתרונות מלחמה, מאשר פתרונות שלום ופשרה.
  • נטיה ללאומיות ופחות לאויניברסליזם.
  • נטיה לטיעונים רגשיים ולמאבקים, ופחות להסתמך על רציונליזם ועל מאהב.
  • נטיה לשמרנות יותר מאשר לליברליות.

ולדוגמא, על פי הקריטריונים הללו, מפא"י היתה יותר ימין משמאל:

  • נטיה לתת לכוחות חברתיים להשפיע יותר מאשר כוחות השוק.
  • נטיה לתת לכוחות סמכותניים (בן-גוריון ומפא"י) להשפיע יותר מאשר לכוחות דמוקרטיים.
  • יחסית לשמאל הקלאסי, השמאל הלאומי, נוטה יותר לפתרונות מלחמתיים.
  • יחסית לשמאל הקלאסי יש בו נטיה ללאומיות, ופחות לאוניברסליזם.
  • יותר נוטה למאבקים ולרטוריקה ריגשית, מאשר למאהבים ולרציונליזציה.
  • שמרן מאד בעמדותיו (בתחילת דרכה היתה מפלגת הפועלים מהפכנית מאד… אבל זה עבר לה) .

כלומר, כמעט בכל המאפיינים, מפא"י היא ימין , מלבד התמיכה של בהשפעה חברתית, יותר מאשר בהשפעת כוחות השוק. כאשר קמה, היה היתה כוח חדשני, אבל מהר מאד היא הפכה לשמרנית בתפיסת העולם שלה.

מה דעתכם?

זכות הקניין – בין סוציאליזם לקפיטליזם

בעקבות הדיון הזה, התעורר הצורך להגדיר מחדש את השמאל והימין במדינת ישראל. בדיון שניהלנו, ירדן, ניצן ואני, הסתבר שישנם כמה צירי מחלוקת בין ימין ושמאל. אחד הצירים הללו, שהייתי שמח לבחון איתכם, הוא ציר הקפיטליזם-סוציאליזם. זהו ציר כלכלי, שבו נחלקים המחנות.

בדיון עם ברי-פלוגתא, נראה כי אין בעולם קפיטליזם טהור, או סוציאליזם טהור. ההבדלים בין הגישות השונות הוא מידת ההשפעה שאנו מעניקים לכוח הכסף ולכוח החברתי לעצב את המשק.

בקצה הסוציאליסטי, תהיה נטיה לנסות לתכנן את המשק כך שיענה הן על צרכי הכלכלה של הציבור, והן על הצורך ליצור שיוויון כלכלי גבוהה ככל הניתן בין חברי הקבוצה. את התכנון מבצעים באמצעות הממשלה. בסוציאליזם היוזמה החופשית הכלכלית, תדחק לטובת התכנון הממשלתי, או ההתערבות הממשלתית בניהול חלוקת משאבי העסק (שכר מינימום, קיום וועדי עובדים, זכויות סוציאליות וכיוב').

בקצה הקפיטליסטי, תהיה נטיה לתת לכוחות השוק לעצב את המשק. תהיה נטיה להחליש את השפעת הממשל, ואף להקטינו עד כמה שניתן. תהיה נטיה למנוע מחדש חלוקה של הון על ידי מיסים פרוגרסיביים, או מיסים בכלל. יהיה דגש על היכולת של הפרט לפעול בעצמאיות בכל החלטלותיו הכלכליות, ללא קשר למדינה.

אין מערכת שהיא רק קפיטליסטית או רק סוציאליסטית. מערכות קפיטלסיטיות קיצוניות נוטות לייצר חוסר יציבות חברתית , פערי מעמדות ענקיים, והשתלטות ההון על הממשל. בקצה הסוציאליסטי נוצרת חוסר יעילות כלכלית, והשתלטות של הבירוקרטיה על הממשל, והיווצרות סיאוב אירגוני משתק. ולכן במדינות שונות ובגישות שונות מנסות לייצר איזון בין השפעת הכסף להשפעת החברה.

מנגנוני איזון

בגלל המאפייים השונים של של דרכי ההשפעה של הכוח החברתי והכוח ההון על הממשל יש צורך לייצר מנגנוני איזון שונים לאזן את כל אחד מהכוחות.

יכולים אירגונים שקמו על בסיס הון, המסוגלים לפעול ביעילות יטיבו לנצל את יתרונם בחברה בה האזרחים נמצאים במצב אינדיווודיאוליסטי. כך ניתן להשתלט בקלות על אמצעי השפעה כמו התקשורת והממשל, ללא התנגדות יעילה של הציבור. ניתן להשתמש בתקשורת כדי להפוך את הציבור לציבור צרכן. ניתן להגדיל את רמת הסיכון בשוק, על ידי מתן הלוואות מסוכנות לציבור, המאפשרות צמיחה זמנית. יתן להריץ בועות בורסה, המבוססות על מידע חלקי הניתן לציבור. ניתן לבצע מניפולציות שלטוניות, מבלי שהציבור יוכל דעת ולפעול ביעילות כנגד המניפולציות הללו. במצבי קיצון, בהעדר פעילות ציבורית יעילה, יכול ההון להשתלט על המדינה (ראו את המצב ברוסיה כיום).

לכן הדרך להגביר את השפעת החברה, היא על ידי יצירת תנועות פוליטיות שיצרו אחדות פעולה בציבור. הנטיה במאה ה-20, היתה לייצר מפלגות המונים סוציאליסטיות, שיקבלו מהציבור לגטימציה לרסן את ההון. הריסון נעשה באמצעות חקיקה סוציאלית, הטלת מיסים פרוגרסיביים, הטלת רגולציה, יצירת כלי תקשורת ציבוריים וכיוב'.

אלא שגם למערכות הסוציאליסטיות יש את הבעיה שלהן. מרגע שמפלגות אלו מתחילות לרכז כוח גדול בידהן, ובגלל כלל הברזל של האוליגרכיה, המפלגות מפסיקות לשרת את רצון בוחריהן, ומשרתות אינטרסים פנימיים, או אינטרסים של בעלי השפעה חיצונים. ניתן לפתור את הבעיה על ידי דמוקרטיזציה של המערכות החברתיות, ואני אכן מקווה כי במהלך המאה ה-21, נצליח בכך. בעיה נוספת של מערכות סוציאליסטיות היא שהן יוצרות מערכות שבהן נוצרה השפעה גדולה מידי לכוח החברתי, ולכן הן נוטות לאבד מהכוח הכלכלי. כתוצאה מכך, המערכות הללו הופכות לעיתים ללא יעילות כלכלית, ביחס למערכות המונעות על בסיס כלכלי בלבד.  אם אלו מערכות המתחרות בשוק החופשי, אז הן עלולות להיסגר מחוסר יעילות. במקרה בו הממשלה היא מקור משאבי הארגון, הארגון עלול להתדרדר לחוסר יעילות כלכלית מוחלט, אשר מלווה לא פעם (בהעדר דמוקרטיה משמעותית) בהסתאבות. בכך הוא הופך לנטל על הציבור, ותועלתו לציבור נמוכה.

באופן כללי, מערכות חברתיות עלולות לפגום ביכולת היוזמה הפרטית, ההמצאה וההתפתחות הטבעית של המשק. יתר השפעה חברתית, לכן עלולה להביא לקפיאת המשק, אובדן יכולת התחרותיות שלו, וגרירת המדינה כולה לפשיטת רגל (כמו שקרה למדינות הקומוניסטיות).

זכויות חברתיות

תחום נוסף שנוצר בעקבות ההבדלים בין הגישות, הוא הופעת הזכויות החברתיות. זכויות חברתיות הן זכויות שהמדינה מעניקה לאזרחיה ולפעמים גם לתושביה. זכויות כמו הזכות לחינוך, הזכות לבריאות, הזכות לחיים בכבוד, הזכות לפרנסה וכיוב'. ככל שנוטים לכיוון הקפיטליסטי, תהיה נטיה לצמצם את הקופה הציבורית, ומתוך כך נטיה לבטל את הזכויות החברתיות.

צדק טבעי וצדק חלוקתי

עוד אחד מהתוצרים של הבדלי הגישה הוא סוג הצדק המיושם במערכת. במערכת קפיטליסטית, הצדק הקיים הוא צדק סביב רכוש של האדם הפרטי. בעוד שבמערכות סוציאליסטיות יהיה צדק סביב חלוקת משאבי המדינה, או "צדק חלוקתי", כפי שהוא נקרא.

"הצדק הטבעי", הוא צדק שבו לכל אדם קיים הרכוש לו, והוא יכול לסחור בו בצורה הוגנת, תמורת הערך המתאים שיראה נכון בעיני שני הצדדים. בצדק החלוקתי, יהיה ניסיון לבדוק כיצד ניתן לחלק את משאבי המדינה בצורה צודקת בין כל החברים.

אשמח לשמוע דעתכם,

טל

העיניים הן ראי הנפש – על פלסטינים ושוק העבודה

היום ראיתי זאת שוב. את אותם מראות שלא ראיתי כבר 22 שנים.

אז הייתי בן 16, וגרתי בכפר סבא. העיר השכנה לקלקיליה. הייתי עובר במזרח העיר, ורואה את "שוקי העבדים". כך נקראו אז האזורים שבהם התאספו הפלסטינים שחיכו שמישהו יתן להם פרנסה. גם אז, היו נימוקי השוק החופשי חזקים כמו היום. נאמר שאם אינם רוצים לעבוד, יכולים הם לעבוד בערי הפלסטינים. וטענו שאנו משפרים את רמת החיים שלהם. שהכסף שהם מקבלים הוא טוב יותר מאשר הכסף שיקבלו בירדן. כל הטיעונים הללו היו נכונים. אבל המראה הזה לא השתקף בעיני הפועלים. כשהסתכלתי בעיניהם, ידעתי שהם רואים זאת אחרת. הם רואים את ההתיחסות הניבזית של המעסיקים אליהם. את הצורך להאבק כמו כלבים מזים, על חתיכת בשר רקוב. כן, הם הביאו לחם הביתה בסוף היום, אבל עד אז הם עברו השפלות. העיניים שלהם סיפרו אז הכל. ואני,נער בן 16, ידעתי שמשהו לא טוב הולך לקרות. ידעתי, אך ליבי לא ניבא לי מה. כעבור חודשים בודדים, המבט הזה הפך לאניתיפדה אלימה. ואני ידעתי מה.

אני זוכר שכשראתי את המבט הזה בעינהם, ואת התעמרות וההשפלה שספגו ממעסיקיהם, ידעתי שהולך לקרות אסון. ידעתי שהמצב לא היה תקין. אבל לא היתה לי דרך להשפיע. לא ידעתי איך לתקן. כל הטענות שלנו היו נכונות, ובכל זאת בסוף הכל עמד על דבר אחד. על עלבון והשפלה. על תחושה שמעמדך אינו שונה ממעמד של כלב. לפחות כלב מלטפים מידי פעם.

לא. לא הייתי שמלאני יפה נפש. הייתי ימני, וגם היום אני לאומי, אוהב עמי. תושב התנחלות, מאוהב בארצו ישראל אשר מרכזה ביהודה ארץ היהודים, ובשומרון, מרכז חיי ישראל. אך ידעתי כי כאן יש גֵרים, ואסור לנו באיסור חמור לנהוג בהם כפי שנהגנו.

המראות הללו חזרו אלי היום. גם היום עברתי באותו מקום, ופלסטינים המשחרים לעבודה, המתינו בכניעות נרפסת לבוס הישראלי השחצן והמתנשא, שיזרוק להם כמה שקלים, בתמורה לעבודה קשה  (אני יודע שיש מעבידים הוגנים וישירים, אך מה לעשות גם מעבידים אגואיסטים ונצלנים לא חסר). אלא שהפעם המראה היה אחר. אלו היו הניצולים הבודדים מהשואה הכלכלית שהפלסטינים כפו על עצמם. אלו היו הנבחרים, שהצליחו לצאת מיו"ש, לגוש דן. הם ידעו שכשהם יחזרו הביתה, הם יהיו מלכים, ביחס לאחיהם העניים. עוני, שהשלטון הפלסטיני הביא עליהם בשאיפתו למלחמה, ובשחיתותו הנוראה.

אינני יודע האם העלבון ישוב ויצוף. ככל שיותר פלסטינים יצאו לשוק הגוש-דני, כך ירגישו העובדים את עצמם פחות בני מזל. וגם ההצע ההולך וגדל של עובדים, מן הסתם יוריד את התשלום שמשלמים המעסיקים. והתחרות על כל מקום עבודה תגדל. ויחד איתה, יגדל העלבון והעליבות אל מול המעסיקים הישראלים.

המראות דומים, אך נדמה לי שכיום אפשר יהיה למנוע זאת. הסיבה לכך שחלק מהמעסיקים משפילים את העובדים, היא שהפלסטינאים אינם מוגנים כמונו או כמו העובדים הזרים, בשכר מינימום ותנאים סוציאלים. הם מועסקים בשחור. אין להם הגנת ממשלה. ההצע הרב של הפועלים מאפשר להעסיקם גם  בשכר של 5 ש"ח לשעה. בהעדר חוזה מעוגן, כל יום זאת מלחמה חדש על הפרנסה.

להבנתי, אם אנו רוצים למנוע האינתיפדה הבאה, עלינו לעשות דבר פשוט. עלינו לדאוג שכל פועל שמגיע לגוש דן, יהיה חייב לקבל תנאי מינימום הגיוניים. שמעסיק צריך לקבל אישור כדי להעסיק פלסטיני.  כך יווצר חוזה בין הפלסטיני לישראלי, והלז יהיה חייב להעסיקו בשכר הוגן יותר וביחס טיפה יותר אנושי.

בהתנחלויות אגב, יש צורך בחוזה הדדי,  בגלל תקנות צה"ל. כך נוצר מצב של תלות הדדית ויחסים סימביוטים יותר. למיטב ידעתי המשכורות בהתנחלויות, הן די סבירות. אינני יודע כמה מרוויחים בגוש דן, אך אני משער שעובדי קבלן בתהנחלות מרוויחים יותר, והיחס אליהם קצת יותר הוגן.

איני יודע את המספרים. זאת רק התרשמות ממראה עיניים. העיניים של הפלסטינים בהתנחלויות, הם עניים של בני אדם. העיניים של הפלסטינים בגוש-דן, הם עיניים עצובות. והעיניים הן ראי הנפש.

חוקים חברתיים – הצעה לדיון, או האם ניתן לבנות לוייתן דמוקרטי

לחבריי ממדעי החברה והרוח, בקשת סליחה ומחילה…. אבל אני חייב

הכשרתי במדעי הטבע, תמיד גורמת לי לחפש חוקיות בדברים. כן, אני יודע… אני כופר בעיקר של מדעי החברה 🙂 ההכשרה הנלוזה הזאת גורמת לי גם לעשות רדוקציות (ברר… עבור מדעי הרוח זה ממש כמו שיהודי יאכל שנקיין עם גבינה צהובה באמצע שכונת מאה שערים)… והכי גרוע, אני חושב שמיקאוולי היה גאון (זה, מבחינת שני המדעים, התרסה כנגד בורא שמיים וארץ)

אם נבין את החוקיות שעומדת מאחורי ארגונים, נוכל אולי לגרום למערכת ללכת לכיוון שרצינו (זה נקרא לנסות לשלוט בבהמה אדירה).

אני מציע מספר חוקים, לעיונכם, ביקורתכם והארותיכם. המסע ארוך במקצת. את רובו לא המצאתי. יודעי הח"ן שבינכם/ן יזהו מייד על אילו ענקים מדברים כאן. אני רק מעמיד את דבריהם בסדר שנראה לי הגיוני, כבסיס לפתרון חידת הלוייתן הדמוקרטי. המסע עובר מהפילוסופיה וחוקים מקבולים במדעי החברה, אל ידע חברתי-פסיכולוגי הקיים ביהדות.חוקים אלו אינם סותרים אחד את השני, אלא הולכים ומתחברים. החוקים הללו עוברים מהמצב הטבעי יותר (זה שדורש פחות אנרגיה), אל מצב הדורש יותר אנרגיה כדי שיקרה. כשתגיעו לסוף המסע תבינו, לדעתי, מהיכן תושג האנרגיה.

מסע מוצלח 🙂

הארות, הערות, ביקורות ותובנות יתקבלו בברכה.

————-

כשבאים לבחון מערכות חברתיות, נראה שישנם מספר חוקים טבעיים.  הנה אמנה מספר חוקי כאלו.

"חוק כלים לא שלובים":

אזרחים אוהבים שמפנקים אותם, ולכן רוצים להגדיל את התמיכה הממשלתית (חינוך, בריאות וכיוב'). האזרחים לא אוהבים לשלם מיסים. הפולטיקאים רוצים להיבחר שוב, ולכן הם נאלצים להקשיב במידת מה לבוחרים. התוצאה: המשק בגרעון, והממשל צובר חובות, עד שהמלווים לא מוכנים להלוות יותר. התוצאה היא שגם הממשל נאלץ לשלם חובות ענק, וגם אין לו כסף לשלם עבור שרותים ממשלתיים.  לראיה, ממשלות הדמוקרטיות נוטות להיות חייבות יותר מהתל"ג שלהן ממשלות לא דמוקרטיות .

"לגיטמיות ויציבות ממשלית מאפשרים להתנגד לכוח שמפעיל חוק כלים שלובים"

(תיאוריה מתווספת שנוצרה לאחר דיון עם נדב פרץ)

במידה ונוצרת לגיטמציה לפעולות הנוגדות את חוק הכלים הלא שלובים (כלומר העלאת מיסים, והגדלת ההוצאה הציבורית), תהיה הקבוצה השולטת  יותר להסתכן ולפעול כנגד חוק "כלים לא שלובים". כוחה לבצע זאת, יגדל ככל שהקבוצה השלטת תהיה יותר יציבה, רחבה ומלוכדת. כך קרה, ב-1984, כאשר הכנסת האחד-עשרה, פעלה להקטנת ההוצאות הממשלתיות, להפסקת הזרמת כספים, והקפאת השכר וצעדים אחרים שבד"כ אינם מקובלים על ציבורים רחבים. באותה תקופה נוצר חוק ההסדרים, שנועד מאז ועד היום לפעול כנגד "חוק כלים לא שלובים"

"אירגונים נוטים לגדול"

לכל אדם יש אינטרס להגדיל את משאביו  על חשבון משאבי אחרים, בכמה שפחות השקעת אנרגיה (אלא אם כן, הוא אחד מאלה שקוראים שורות אלו ;-). כתוצאה מכך, גם הקבוצה, שהיא מכלול של בני אדם, תנסה להגדיל את המשאבים שלה, בכמה שפחות עבודה. ארגון בנוי מקבוצות שונות. בעקרון, ככל שקבוצה ממוקמת במעלה ההירכיה, וככל שהיא מצומצמת יותר, כך היא יכולה לנכס לעצמה יותר משאבים. זאת אחת הסיבות שבקפיטליזזם המנהלים מקבלים משכורות ענק, ובסוציאליזם, מזכירה חיננית והרבה התרפסות (כמו כן, תהיה נטיה להתעסק בפוליטיקה אכזרית, כי זה מאד משעשע, ומעביר את הזמן יופי (זה אפילו יותר מעניין מ-GTA כי כאן הדם הוא אמיתי).

"הארגון יגדל על בסיס מקור המשאבים העומדים לרשותו".

ארגונים ממשלתיים, יגדלו על חשבון כספי המיסים, והפוליטיקות בין הארגון לממשלה. בארגון ממשלתי, שהארגון אינו תלוי ישירות בציבור, ולכן אין לו שום אינטרס להעניק טיפול משמעותי לציבור. ארגון חופשי תלוי במקורות ההכנסה שלו, ואלו מבוססים על הציבור, ולכן הארגון החופשי יעשה הכל כדי לנצל ככל הניתן את הלקוחות שלו. ארגונים חכמים, ילמדו לעבור מיחסי טורף-נטרף, ליחסי טפיל-פונדקאי (כלומר ממכירת סחורות פגומות במחירים מופקעים, למכירת מוצרים איכותיים, יחסי שרות מצויינים במחירים גבוהים). רק מיעוטם יגיע ליחסי סימביוזה (כלומר סחר הוגן מתוך בחירה מלאה ונקייה).

"ככל שארגון גדול יותר ו/או יש לו משאבים רבים יותר, ו/או שיש לו השפעה פוליטית גדולה יותר, הוא יכול להשפיע בקלות יותר על הממשל"

אנשי הממשל, הם אנשים ככל האנשים האחרים. הם אינם מלאכים, וגם הם מושפעים מכוחות פוליטיים, טובות הנאה וכיוב'. ככל שהארגון גדול יותר, הוא יכול ליצור יותר כוחות השפעה על הממשל. ההסתדרות יכולה לגייס כמות גדולה של עובדים, לצורך מפקדי ארגזים, כדי להשפיע על חברי הכנסת וחברי הממשלה (שכיום, כבר אין הבדל גדול בינהם). תאגידים יכולים לממן יח"צנות שתסייע לחברי ההממשלה, ובמקרים מסויימים אף להשפיע על העיתונות או לקנות את העיתונות. בעלי ההון יכולים להציע משרות מפתות לפקידי ממשלה וחברי כנסת, וכיוב'. חברת החשמל יכולה להוריד את השאלטר, ולהרעיד את הקרקע הפוליטית. לעומתם, למי אכפת באמת מהאוניברסיטאות. הן לא מצליחות לארגן את הסטודנטים שלהן, הן לא משפיעות באופן מידי על משאבי המדינה. הן לא מארגנות ציבור נאמן אחד שמצביע עבור מפלגה אחת. בקיצור, הן ארגון מפורד, שאינו מצליח לייצר כוח פוליטי, ולכן הן משפיעות פחות.

"ככל שקבוצה קטנה יותר, יותר קל לה לפעול בצורה מתואמת"

בניגוד למצופה, ככל שקבוצה קטנה יותר, יש לה יכולת תמרון טבעית קלה יותר. פחות אנשים, פחות תאיומים. לכן המעטים שולטים ברבים. למעשה, הקבוצה החלשה ביותר, הוא הציבור, כיוון שהוא אינו מסוגל ליצור תיאומים בינו לבין עצמו. לכן הציבור מסתייע בקבוצות שליטה, כמו מפלגות פולטיות, אינטלקטואלים, עיתונות וכיוב'. כל הקבוצות הללו שולטות בציבור, בעוד הציבור יכול רק להיות מרוצה או לא מרוצה, הוא כמו חייה ענקית רפת שכל, שאינה מסוגלת לנהל את עצמה, שנוהמת ומתרגזת, כשמשהו מציק לה, או מגרגרת בהנאה כשטוב לה (אף פעם לא טוב לה… טבע האדם, שהוא תמיד רוצה עוד)… לכן אמרה משלי, יודע צדיק נפש בהמתו (אנחנו הבהמה, והצדיק הוא הפוליטקאי המחונן). כאשר הבהמה מתרגזת, היא יודעת לבעוט ולצאת משליטת אדוניה. לדבר הזה קוראים אנרכיה, או התפרעויות נרחבות. כל קבוצות השליטה יודעות זאת, ולכן הן פועולות בצורה כזאת, שתמיד תשאיר את הבהמה בשליטה.

"הכוח משחית"

(תודה לעומר מוצפי שהזכיר לי את החוק הזה)

ככל שקבוצות השליטה קטנות יותר ומרכזות כוח גדול יותר, הן תפתנה יותר גורמי חוץ להעביר אליהן משאבים, כדי לקבל ממשאבי הקבוצה הנגדולה (הנשלטת). כך למשל ראש עיר, ריכוזי, שאין מולו אופוזיציה לוחמת או עיתונות ביקורתית, יכול להוות פיטוי גדול יותר עבור קבלנים לנסות לשחד אותו. אם לא יהיה מי שיבקר את תקינות העברת משאבי העירייה, יכול ראש העיר לבצע מהלכים שיטיבו עמו ועם הקבלנים, אך יהיו לא תקינים ולא הוגנים לציבור הרחב.

במדינות מושחתות, הממשל שולט בעיתונות וכן באוליגרכיית ההון (או להפך). אין פרלמנט אפקטיבי (בגרמניה הנאצית קודם בוטל הפרלמנט, ואחר כך גם הממשלה). ככל שהכוח הזה מרוכז יותר בידי קבוצה קטנה יותר, המדינה תנטה לשחיתות חמורה יותר. גרמניה הנאצית היתה מושחתת מאד. כך גם נראה שהמצב ברוסיה המודרנית.

"בלמים ואיזונים"

ולכן, מלחמה בשחיתות, מתחילה בביזור הכוח. ככל שיש יותר קבוצות שתלויות אחת בשניה לצורך שליטה, וככל שהן פחות תלויות אחת בשניה לתיפקודן העצמאי, וככל שתהיה יותר ביקורת ושקיפות, כך קטנה היכולת לבצע מעשי שחיתות.

אלא שיותר מידי ביזור, עלול להביא לאי יכולת שליטה. ולכן יש להקים מערכות ניהול מבוזר טובות יותר, שיאפשרו תיאום של מהלכים לגיטמיים.

"הבהמה אינה באמת טיפשה, היא רק לא יודעת לתאם את עצמה ביעילות"

מערכת שבה כלל האזרחים יכולים להיות שותפים בממשל באופן ישיר, היא המערכת המבוזרת ביותר. המערכת הזאת היא בהמה המורכבת ממיליוני אנשים חכמים ומוכשרים במגוון רחב מאד של תחומים. היא מורכבת מאנשים שהפוטנציאל שלהם בוזבז, גם בגלל שפיתוח תכונות חברתיות, דורש משאבים רבים מהאדם ומהוריו. וגם מכיוון שהאינטרסים של קבוצות השליטה והכלכלה, יוצרים ברירה חברתית לכיוון איוולות וגרגרנות (קל יותר לשלוט בציבור לא מאוחד ולא נבון מידי). לעומת זאת, האינטרס של הבהמה, הוא לתאם את חבריה ביעילות, כדי להפיק מכל אחד ואחד מהם את הפוטנציאל הגלום בו. רק במצב של תיאום מלא, יופק מלוא הפוטנציאל של הבהמה, והיא כבר לא תהיה בהמה, אלא יצור מופלא, רב הוד ורב חסד, אז היא תזכה בחיי נצח.

כדי ליצור תיאום בין חברי הבהמה, יש צורך בכמה רכיבים.

"תיקון המידות האישי"

חוסר תאימות בין חברי הקבוצה, נוצר מבעיות במידות. הוא נוצר מכך שאנשים גדלים ללא מספיק אהבה בילדותם, ואז קיים בהם צורך לפצות על העדר אהבה. הדבר הזה נקרא אגו מנופח. הם דורשים כבוד, שליטה, התרפסות. אז אין מקום בהם לביקורת, כי האגו שביר ורעוע. כל ביקורת מערערת את המסכה שמסתירה חולשה גדולה. יש גם ילדים שגדלו ללא גבולות, ואז הם הולכים וחומסים משאבי אחרים גם כשהם גדולים. יש אחרים, המתרפסים בפני אחרים, וחיים בשביל אחרים, כי אין בהם בטחון במי שהם, והם אינם ממצים את הפוטנציאל האמיתי הגלום בהם. ויש אחרים, שלא למדו לשלוט ביצרהם, ויצרהם שולטים בהם, ואלו אוכלים וסובאים, כי מחר ימותו. הם מאבדים את מרבית היכולת לבנות את עצמם לטווח ארוך, כי הכל הוא של הרגע. לנו ההורים יש השפעה עצומה על המידות שאליהן יגדל ילדינו כאשר יבגרו. אבל גם לאדם עצמו, כאשר בגר יש יכולת לעבוד על עצמו ולתקן את מידותיו. עלינו לפתח שיטות לכך. בעיניי זאת מהות "אימון לאיכות חיים".

"פיתוח תקשורת בין אישית"

כאשר אנו פועלים בקבוצה, עלינו לתאם אחד עם השני את רצונותיו, שאיפותינו ומגבלותינו. לשם כך עלינו לדבר אחד עם השני בצורה יעילה. לזה נקרא תרבות השיחה. ללמוד לבקש או לדון בכבוד. ללמוד להקשיב ולהבין (איזהו החכם, הלומד מכל אדם (אבות)). ללמוד לסייג, ולדייק. ללמוד לדבר כשצריך, ולשתוק כשצריך (סייג לחוכמה שתיקה). כל אלו דורשים במקביל יכולת עבודת מידות כי יש השפעה לשפה על הנפש ולנפש על השפה (NLP).

גם עבודת המידות וגם תרבות השיחה, ישתנו, אם אדם ירשה לעצמו להשתנות.

"פיתוח טכנולוגיה לתיאום בין מיליונים".

גם אם נשפר את מידותינו עד שלמות, נהיה מוגבלים בכמות ובזמן התקשורת האפשרית, ולכן נהיה מוגבלים לקבוצות קטנות יחסית. לכן עלינו לפתח טכנולוגיה שתאפשר תיאום ידע ותיאום החלטות בין מיליונים בצורה שיוויונית. ויקיפדיה, היא בהחלט קפיצת דרך בדרך למטרה זאת. אני מקווה כי Ekkli תהיה הדבר הבא.

"שליטה ברזי הדינמיקה הקבוצתית"

אם תשכיל הבהמה לתאם את עצמה, ולהפוך ליצור רב הוד, תבונה, צדק, חסד ורחמים, עדיין יהיה עליה לדעת להתמודד ביעילות עם תנאים משתנים. לשם כך עליה ללמוד את רזי פעולת הקבוצה. לדעת להיות זריזה כשצריך, חסודה כשצריך, אלימה כשצריך. עליה לדעת לשלוט בעצמה ביעילות בכל מצב, ובכל עניין. אז היא תהיה נבונה, חכמה, צדיקה, רבת חסד, רחמים, הוד, הדר וחייה יהיו לנצח (בתלוי באיכות מידותיה הקודמות ל"נצח").

יש כמה תנאים נדרשים לשינוי.

"אין רע, רק טוב"

אנשים לא עושים דברים מרוע. אנשים עושים זאת, כי האם לא מודעים ליצרים שלהם, ולצרכיהם של האחרים. אנשים מרוכזים בעצמם, במלחמות הפרטיות שלהם, בתאוות הפנימיות. אנשים נשלטים על ידי יצריהם, במקום שהם ישלטו ביצר. זה לא נעשה מרוע, אלא מחולשה. רוב בני האדם, אילו ניתנה להם יד נכונה, היו מוכנים לעבור את השינוי. דרכו של אדם להתשנות, היא בקבלה מלאה של האדם על ידי האחר, בניתנת מקום מלא לרצונו, להתפתחותו, בהקשבה, באמפטיה, בבבטחון. אין אדם שאין לו תקנה (גם לפסיכופתים, ולחולים קשים במחלות נפש, אני מעריך שתמצא תקנה). כאשר אנו תוקפים אדם, מבקרים אותו (כשהוא לא בנוי לכך עדיין), אנו יוצרים מגננות וחסימות.

הדרך היא על ידי איפשור, תמיכה, הקשבה, והבנת נפש האדם, ובמכונות לגונן עליה או לאפשר לה, עד שתצמח ותגדל, למלוא עוצמתה ומימושה.

"כל תיקון מתחיל מתיקון פנימי".

הדרך לשנות, אינה בהתפה, אלא בתיקון עצמנו. ממילא כשאנו מתקנים את עצמנו באמת, המידות שלנו משפיעות על אחרים. גם ללא מילים. כך אנו לאט לאט מפיצים את המידות הטובות. איננו מושלמים, ואולי לא נהיה מושלמים, אבל כל מידה שנתקן בעצמנו, תתחיל לעשות את עבודתה לתקן מסביבנו. וכל אחר שיתקן את עצמו, בהשפעה או שלא בהשפעה, יתחיל גם הוא להפיץ את אורו.
אנשים נוטים לא להאמין בדברים כאלו. הם רואים יותר מידי חושך מסביב, אבל אם נעבור את המסה הקריטית, יותר ויותר אנשים יאמינו שזה אפשרי, ויתחילו לעבור בעצמם תיקון המידות, וגל הברכה יתפשט וילך.

"הסתפקות במועט"

אסור לנו לחשוב שעלינו לתקן את כל המידות מיד. כנראה שתמיד יהיו עוד מידות לתקן. התיקון הוא איטי ונעשה לאורך שנים. שכרנו על תיקון של מידה הוא בכך, שבנינו עוד מידה עבור עצמנו, ועבור זולתנו.

"חלום ואמונה"

החלום והאמונה, הם הבסיס להכוונותו של האדם, והם הנותנים הפנימיים של הכוח לאדם. אם יהיה מבורר החלום, ויהיה מסודר, כך יגדל כוח הרצון של האדם (בתנאי שהאדם פותר את הפלונטרים שנוצרו בחייו – עבודה לפסיכולוגים). גם אנו צריכים לברר את חלומנו כחברה. לברר אותו, ולאמת אותו, עד שתגדל בו האמונה.

בעיניי החלום שהטוו לנו אבותינו או ריבוננו, הוא המטרה הנעלה מכולם "לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ידעו עוד מלחמה", שיגשוג ופריחה. חיים ארוכים, מלאים ואיכותיים. העדר שכול, עקרות או מחלה. חיים עם ילדינו עד גיל שובענו מהחיים. אלו הבטחות הנביאים והתורה. בעיני הם מספיקים בהחלט. אבל כמו כל דבר, גם דברים אלו דורשים ברור-פולמוסי, כדי להתקיים.

המצב הראשוני, הוא המצב "הטבעי" יותר, כלומר הוא דורש פחות השקעה אנרגטית. מה שמושך את כל המערך הזה למעלה, זו האמונה בחזון. אבל כדי שלחזון יהיה כוח משיכה, עליו להיות מבורר ומדוייק. עליו לאט לאט לעבור חקירה מדעית, עד שהאמונה בו תהיה כה שלמה, עד שלא יהיה בו ספק. זהו כוחו של הליברליזם. החקירה החופשית, והשאיפה לחוכמה ובינה (כי ה' יתן חכמה מפיו, דעת ותבונה. יצפון לישרים תושיה, מגן להולכי תם. לנצור אורחות משפט, ודרך חסידיו ישמור. משלי ב').

פלורליזם ופרספקטיבזם

סרטון חמוד שניצן שלח לי (כחלק מהדיון החשוב שנערך כאן). בסרטון נראה אדם שמתחזה לטומס פיין, מהאבות המייסדים של ארצות הברית. הוא מנסה להציג מה היה אומר טומס פיין, אילו חיי כיום. נדמה לי שהאיש מנסה לחזק את גישת הפלורליזם התרבותי, והאחדות תחת שפה משותפת, חוק משותף וערכים משותפים. בעיניי הרעיון בעייתי. אני עצמי כנראה פרספקטיביסט. אולי יצא לי להסביר מה זה פרספקטיבזם. בינתיים תהנו:

מזל טוב – שרת חדש!

מזל טוב לבלוג!

בשעה טובה, הבלוג עבר לשרת חדש.

לקח זמן, ובסוף עזרתי עוז להתקין את הוורד-פרס כמעט בעצמי. האמת שכנראה לא נותרה לי בררה. אובדן חלק מתגובותיכם, כשהבלוג לן לו בשרתו הישן, הכריע ואילצני להתאמץ ולפשפש ב-PHP ודומיו. קצת גריז, קצת עידכון, והמתנה ל-DNS, והופלה, הבלוג שוכן בשרת חדש.

עכשיו, כשהבלוג שוכן על שרת בתשלום, אני מקווה, שאכן תשתפר התקשורת בינינו, ולא אפסיד את ממכתביכם היקרים.

אגב, בסרטון הבא תוכלו לראות מה מה אני עושה כשאני לא כותב בבלוג. אלו תמונות מרכיבה שהשתתפתי בה, יחד עם קבוצת האופניים שבה אני חבר (TACC)

המצלמה נמצאת על הקסדה שלי. הארוע הוא גולדן-רינג 2010. תהנו (הסרט המלא בן למעלה משעה, נמצא בהכנה)