לחבריי ממדעי החברה והרוח, בקשת סליחה ומחילה…. אבל אני חייב
הכשרתי במדעי הטבע, תמיד גורמת לי לחפש חוקיות בדברים. כן, אני יודע… אני כופר בעיקר של מדעי החברה 🙂 ההכשרה הנלוזה הזאת גורמת לי גם לעשות רדוקציות (ברר… עבור מדעי הרוח זה ממש כמו שיהודי יאכל שנקיין עם גבינה צהובה באמצע שכונת מאה שערים)… והכי גרוע, אני חושב שמיקאוולי היה גאון (זה, מבחינת שני המדעים, התרסה כנגד בורא שמיים וארץ)
אם נבין את החוקיות שעומדת מאחורי ארגונים, נוכל אולי לגרום למערכת ללכת לכיוון שרצינו (זה נקרא לנסות לשלוט בבהמה אדירה).
אני מציע מספר חוקים, לעיונכם, ביקורתכם והארותיכם. המסע ארוך במקצת. את רובו לא המצאתי. יודעי הח"ן שבינכם/ן יזהו מייד על אילו ענקים מדברים כאן. אני רק מעמיד את דבריהם בסדר שנראה לי הגיוני, כבסיס לפתרון חידת הלוייתן הדמוקרטי. המסע עובר מהפילוסופיה וחוקים מקבולים במדעי החברה, אל ידע חברתי-פסיכולוגי הקיים ביהדות.חוקים אלו אינם סותרים אחד את השני, אלא הולכים ומתחברים. החוקים הללו עוברים מהמצב הטבעי יותר (זה שדורש פחות אנרגיה), אל מצב הדורש יותר אנרגיה כדי שיקרה. כשתגיעו לסוף המסע תבינו, לדעתי, מהיכן תושג האנרגיה.
מסע מוצלח 🙂
הארות, הערות, ביקורות ותובנות יתקבלו בברכה.
————-
כשבאים לבחון מערכות חברתיות, נראה שישנם מספר חוקים טבעיים. הנה אמנה מספר חוקי כאלו.
"חוק כלים לא שלובים":
אזרחים אוהבים שמפנקים אותם, ולכן רוצים להגדיל את התמיכה הממשלתית (חינוך, בריאות וכיוב'). האזרחים לא אוהבים לשלם מיסים. הפולטיקאים רוצים להיבחר שוב, ולכן הם נאלצים להקשיב במידת מה לבוחרים. התוצאה: המשק בגרעון, והממשל צובר חובות, עד שהמלווים לא מוכנים להלוות יותר. התוצאה היא שגם הממשל נאלץ לשלם חובות ענק, וגם אין לו כסף לשלם עבור שרותים ממשלתיים. לראיה, ממשלות הדמוקרטיות נוטות להיות חייבות יותר מהתל"ג שלהן ממשלות לא דמוקרטיות .
"לגיטמיות ויציבות ממשלית מאפשרים להתנגד לכוח שמפעיל חוק כלים שלובים"
(תיאוריה מתווספת שנוצרה לאחר דיון עם נדב פרץ)
במידה ונוצרת לגיטמציה לפעולות הנוגדות את חוק הכלים הלא שלובים (כלומר העלאת מיסים, והגדלת ההוצאה הציבורית), תהיה הקבוצה השולטת יותר להסתכן ולפעול כנגד חוק "כלים לא שלובים". כוחה לבצע זאת, יגדל ככל שהקבוצה השלטת תהיה יותר יציבה, רחבה ומלוכדת. כך קרה, ב-1984, כאשר הכנסת האחד-עשרה, פעלה להקטנת ההוצאות הממשלתיות, להפסקת הזרמת כספים, והקפאת השכר וצעדים אחרים שבד"כ אינם מקובלים על ציבורים רחבים. באותה תקופה נוצר חוק ההסדרים, שנועד מאז ועד היום לפעול כנגד "חוק כלים לא שלובים"
"אירגונים נוטים לגדול"
לכל אדם יש אינטרס להגדיל את משאביו על חשבון משאבי אחרים, בכמה שפחות השקעת אנרגיה (אלא אם כן, הוא אחד מאלה שקוראים שורות אלו ;-). כתוצאה מכך, גם הקבוצה, שהיא מכלול של בני אדם, תנסה להגדיל את המשאבים שלה, בכמה שפחות עבודה. ארגון בנוי מקבוצות שונות. בעקרון, ככל שקבוצה ממוקמת במעלה ההירכיה, וככל שהיא מצומצמת יותר, כך היא יכולה לנכס לעצמה יותר משאבים. זאת אחת הסיבות שבקפיטליזזם המנהלים מקבלים משכורות ענק, ובסוציאליזם, מזכירה חיננית והרבה התרפסות (כמו כן, תהיה נטיה להתעסק בפוליטיקה אכזרית, כי זה מאד משעשע, ומעביר את הזמן יופי (זה אפילו יותר מעניין מ-GTA כי כאן הדם הוא אמיתי).
"הארגון יגדל על בסיס מקור המשאבים העומדים לרשותו".
ארגונים ממשלתיים, יגדלו על חשבון כספי המיסים, והפוליטיקות בין הארגון לממשלה. בארגון ממשלתי, שהארגון אינו תלוי ישירות בציבור, ולכן אין לו שום אינטרס להעניק טיפול משמעותי לציבור. ארגון חופשי תלוי במקורות ההכנסה שלו, ואלו מבוססים על הציבור, ולכן הארגון החופשי יעשה הכל כדי לנצל ככל הניתן את הלקוחות שלו. ארגונים חכמים, ילמדו לעבור מיחסי טורף-נטרף, ליחסי טפיל-פונדקאי (כלומר ממכירת סחורות פגומות במחירים מופקעים, למכירת מוצרים איכותיים, יחסי שרות מצויינים במחירים גבוהים). רק מיעוטם יגיע ליחסי סימביוזה (כלומר סחר הוגן מתוך בחירה מלאה ונקייה).
"ככל שארגון גדול יותר ו/או יש לו משאבים רבים יותר, ו/או שיש לו השפעה פוליטית גדולה יותר, הוא יכול להשפיע בקלות יותר על הממשל"
אנשי הממשל, הם אנשים ככל האנשים האחרים. הם אינם מלאכים, וגם הם מושפעים מכוחות פוליטיים, טובות הנאה וכיוב'. ככל שהארגון גדול יותר, הוא יכול ליצור יותר כוחות השפעה על הממשל. ההסתדרות יכולה לגייס כמות גדולה של עובדים, לצורך מפקדי ארגזים, כדי להשפיע על חברי הכנסת וחברי הממשלה (שכיום, כבר אין הבדל גדול בינהם). תאגידים יכולים לממן יח"צנות שתסייע לחברי ההממשלה, ובמקרים מסויימים אף להשפיע על העיתונות או לקנות את העיתונות. בעלי ההון יכולים להציע משרות מפתות לפקידי ממשלה וחברי כנסת, וכיוב'. חברת החשמל יכולה להוריד את השאלטר, ולהרעיד את הקרקע הפוליטית. לעומתם, למי אכפת באמת מהאוניברסיטאות. הן לא מצליחות לארגן את הסטודנטים שלהן, הן לא משפיעות באופן מידי על משאבי המדינה. הן לא מארגנות ציבור נאמן אחד שמצביע עבור מפלגה אחת. בקיצור, הן ארגון מפורד, שאינו מצליח לייצר כוח פוליטי, ולכן הן משפיעות פחות.
"ככל שקבוצה קטנה יותר, יותר קל לה לפעול בצורה מתואמת"
בניגוד למצופה, ככל שקבוצה קטנה יותר, יש לה יכולת תמרון טבעית קלה יותר. פחות אנשים, פחות תאיומים. לכן המעטים שולטים ברבים. למעשה, הקבוצה החלשה ביותר, הוא הציבור, כיוון שהוא אינו מסוגל ליצור תיאומים בינו לבין עצמו. לכן הציבור מסתייע בקבוצות שליטה, כמו מפלגות פולטיות, אינטלקטואלים, עיתונות וכיוב'. כל הקבוצות הללו שולטות בציבור, בעוד הציבור יכול רק להיות מרוצה או לא מרוצה, הוא כמו חייה ענקית רפת שכל, שאינה מסוגלת לנהל את עצמה, שנוהמת ומתרגזת, כשמשהו מציק לה, או מגרגרת בהנאה כשטוב לה (אף פעם לא טוב לה… טבע האדם, שהוא תמיד רוצה עוד)… לכן אמרה משלי, יודע צדיק נפש בהמתו (אנחנו הבהמה, והצדיק הוא הפוליטקאי המחונן). כאשר הבהמה מתרגזת, היא יודעת לבעוט ולצאת משליטת אדוניה. לדבר הזה קוראים אנרכיה, או התפרעויות נרחבות. כל קבוצות השליטה יודעות זאת, ולכן הן פועולות בצורה כזאת, שתמיד תשאיר את הבהמה בשליטה.
"הכוח משחית"
(תודה לעומר מוצפי שהזכיר לי את החוק הזה)
ככל שקבוצות השליטה קטנות יותר ומרכזות כוח גדול יותר, הן תפתנה יותר גורמי חוץ להעביר אליהן משאבים, כדי לקבל ממשאבי הקבוצה הנגדולה (הנשלטת). כך למשל ראש עיר, ריכוזי, שאין מולו אופוזיציה לוחמת או עיתונות ביקורתית, יכול להוות פיטוי גדול יותר עבור קבלנים לנסות לשחד אותו. אם לא יהיה מי שיבקר את תקינות העברת משאבי העירייה, יכול ראש העיר לבצע מהלכים שיטיבו עמו ועם הקבלנים, אך יהיו לא תקינים ולא הוגנים לציבור הרחב.
במדינות מושחתות, הממשל שולט בעיתונות וכן באוליגרכיית ההון (או להפך). אין פרלמנט אפקטיבי (בגרמניה הנאצית קודם בוטל הפרלמנט, ואחר כך גם הממשלה). ככל שהכוח הזה מרוכז יותר בידי קבוצה קטנה יותר, המדינה תנטה לשחיתות חמורה יותר. גרמניה הנאצית היתה מושחתת מאד. כך גם נראה שהמצב ברוסיה המודרנית.
"בלמים ואיזונים"
ולכן, מלחמה בשחיתות, מתחילה בביזור הכוח. ככל שיש יותר קבוצות שתלויות אחת בשניה לצורך שליטה, וככל שהן פחות תלויות אחת בשניה לתיפקודן העצמאי, וככל שתהיה יותר ביקורת ושקיפות, כך קטנה היכולת לבצע מעשי שחיתות.
אלא שיותר מידי ביזור, עלול להביא לאי יכולת שליטה. ולכן יש להקים מערכות ניהול מבוזר טובות יותר, שיאפשרו תיאום של מהלכים לגיטמיים.
"הבהמה אינה באמת טיפשה, היא רק לא יודעת לתאם את עצמה ביעילות"
מערכת שבה כלל האזרחים יכולים להיות שותפים בממשל באופן ישיר, היא המערכת המבוזרת ביותר. המערכת הזאת היא בהמה המורכבת ממיליוני אנשים חכמים ומוכשרים במגוון רחב מאד של תחומים. היא מורכבת מאנשים שהפוטנציאל שלהם בוזבז, גם בגלל שפיתוח תכונות חברתיות, דורש משאבים רבים מהאדם ומהוריו. וגם מכיוון שהאינטרסים של קבוצות השליטה והכלכלה, יוצרים ברירה חברתית לכיוון איוולות וגרגרנות (קל יותר לשלוט בציבור לא מאוחד ולא נבון מידי). לעומת זאת, האינטרס של הבהמה, הוא לתאם את חבריה ביעילות, כדי להפיק מכל אחד ואחד מהם את הפוטנציאל הגלום בו. רק במצב של תיאום מלא, יופק מלוא הפוטנציאל של הבהמה, והיא כבר לא תהיה בהמה, אלא יצור מופלא, רב הוד ורב חסד, אז היא תזכה בחיי נצח.
כדי ליצור תיאום בין חברי הבהמה, יש צורך בכמה רכיבים.
"תיקון המידות האישי"
חוסר תאימות בין חברי הקבוצה, נוצר מבעיות במידות. הוא נוצר מכך שאנשים גדלים ללא מספיק אהבה בילדותם, ואז קיים בהם צורך לפצות על העדר אהבה. הדבר הזה נקרא אגו מנופח. הם דורשים כבוד, שליטה, התרפסות. אז אין מקום בהם לביקורת, כי האגו שביר ורעוע. כל ביקורת מערערת את המסכה שמסתירה חולשה גדולה. יש גם ילדים שגדלו ללא גבולות, ואז הם הולכים וחומסים משאבי אחרים גם כשהם גדולים. יש אחרים, המתרפסים בפני אחרים, וחיים בשביל אחרים, כי אין בהם בטחון במי שהם, והם אינם ממצים את הפוטנציאל האמיתי הגלום בהם. ויש אחרים, שלא למדו לשלוט ביצרהם, ויצרהם שולטים בהם, ואלו אוכלים וסובאים, כי מחר ימותו. הם מאבדים את מרבית היכולת לבנות את עצמם לטווח ארוך, כי הכל הוא של הרגע. לנו ההורים יש השפעה עצומה על המידות שאליהן יגדל ילדינו כאשר יבגרו. אבל גם לאדם עצמו, כאשר בגר יש יכולת לעבוד על עצמו ולתקן את מידותיו. עלינו לפתח שיטות לכך. בעיניי זאת מהות "אימון לאיכות חיים".
"פיתוח תקשורת בין אישית"
כאשר אנו פועלים בקבוצה, עלינו לתאם אחד עם השני את רצונותיו, שאיפותינו ומגבלותינו. לשם כך עלינו לדבר אחד עם השני בצורה יעילה. לזה נקרא תרבות השיחה. ללמוד לבקש או לדון בכבוד. ללמוד להקשיב ולהבין (איזהו החכם, הלומד מכל אדם (אבות)). ללמוד לסייג, ולדייק. ללמוד לדבר כשצריך, ולשתוק כשצריך (סייג לחוכמה שתיקה). כל אלו דורשים במקביל יכולת עבודת מידות כי יש השפעה לשפה על הנפש ולנפש על השפה (NLP).
גם עבודת המידות וגם תרבות השיחה, ישתנו, אם אדם ירשה לעצמו להשתנות.
"פיתוח טכנולוגיה לתיאום בין מיליונים".
גם אם נשפר את מידותינו עד שלמות, נהיה מוגבלים בכמות ובזמן התקשורת האפשרית, ולכן נהיה מוגבלים לקבוצות קטנות יחסית. לכן עלינו לפתח טכנולוגיה שתאפשר תיאום ידע ותיאום החלטות בין מיליונים בצורה שיוויונית. ויקיפדיה, היא בהחלט קפיצת דרך בדרך למטרה זאת. אני מקווה כי Ekkli תהיה הדבר הבא.
"שליטה ברזי הדינמיקה הקבוצתית"
אם תשכיל הבהמה לתאם את עצמה, ולהפוך ליצור רב הוד, תבונה, צדק, חסד ורחמים, עדיין יהיה עליה לדעת להתמודד ביעילות עם תנאים משתנים. לשם כך עליה ללמוד את רזי פעולת הקבוצה. לדעת להיות זריזה כשצריך, חסודה כשצריך, אלימה כשצריך. עליה לדעת לשלוט בעצמה ביעילות בכל מצב, ובכל עניין. אז היא תהיה נבונה, חכמה, צדיקה, רבת חסד, רחמים, הוד, הדר וחייה יהיו לנצח (בתלוי באיכות מידותיה הקודמות ל"נצח").
יש כמה תנאים נדרשים לשינוי.
"אין רע, רק טוב"
אנשים לא עושים דברים מרוע. אנשים עושים זאת, כי האם לא מודעים ליצרים שלהם, ולצרכיהם של האחרים. אנשים מרוכזים בעצמם, במלחמות הפרטיות שלהם, בתאוות הפנימיות. אנשים נשלטים על ידי יצריהם, במקום שהם ישלטו ביצר. זה לא נעשה מרוע, אלא מחולשה. רוב בני האדם, אילו ניתנה להם יד נכונה, היו מוכנים לעבור את השינוי. דרכו של אדם להתשנות, היא בקבלה מלאה של האדם על ידי האחר, בניתנת מקום מלא לרצונו, להתפתחותו, בהקשבה, באמפטיה, בבבטחון. אין אדם שאין לו תקנה (גם לפסיכופתים, ולחולים קשים במחלות נפש, אני מעריך שתמצא תקנה). כאשר אנו תוקפים אדם, מבקרים אותו (כשהוא לא בנוי לכך עדיין), אנו יוצרים מגננות וחסימות.
הדרך היא על ידי איפשור, תמיכה, הקשבה, והבנת נפש האדם, ובמכונות לגונן עליה או לאפשר לה, עד שתצמח ותגדל, למלוא עוצמתה ומימושה.
"כל תיקון מתחיל מתיקון פנימי".
הדרך לשנות, אינה בהתפה, אלא בתיקון עצמנו. ממילא כשאנו מתקנים את עצמנו באמת, המידות שלנו משפיעות על אחרים. גם ללא מילים. כך אנו לאט לאט מפיצים את המידות הטובות. איננו מושלמים, ואולי לא נהיה מושלמים, אבל כל מידה שנתקן בעצמנו, תתחיל לעשות את עבודתה לתקן מסביבנו. וכל אחר שיתקן את עצמו, בהשפעה או שלא בהשפעה, יתחיל גם הוא להפיץ את אורו.
אנשים נוטים לא להאמין בדברים כאלו. הם רואים יותר מידי חושך מסביב, אבל אם נעבור את המסה הקריטית, יותר ויותר אנשים יאמינו שזה אפשרי, ויתחילו לעבור בעצמם תיקון המידות, וגל הברכה יתפשט וילך.
"הסתפקות במועט"
אסור לנו לחשוב שעלינו לתקן את כל המידות מיד. כנראה שתמיד יהיו עוד מידות לתקן. התיקון הוא איטי ונעשה לאורך שנים. שכרנו על תיקון של מידה הוא בכך, שבנינו עוד מידה עבור עצמנו, ועבור זולתנו.
"חלום ואמונה"
החלום והאמונה, הם הבסיס להכוונותו של האדם, והם הנותנים הפנימיים של הכוח לאדם. אם יהיה מבורר החלום, ויהיה מסודר, כך יגדל כוח הרצון של האדם (בתנאי שהאדם פותר את הפלונטרים שנוצרו בחייו – עבודה לפסיכולוגים). גם אנו צריכים לברר את חלומנו כחברה. לברר אותו, ולאמת אותו, עד שתגדל בו האמונה.
בעיניי החלום שהטוו לנו אבותינו או ריבוננו, הוא המטרה הנעלה מכולם "לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ידעו עוד מלחמה", שיגשוג ופריחה. חיים ארוכים, מלאים ואיכותיים. העדר שכול, עקרות או מחלה. חיים עם ילדינו עד גיל שובענו מהחיים. אלו הבטחות הנביאים והתורה. בעיני הם מספיקים בהחלט. אבל כמו כל דבר, גם דברים אלו דורשים ברור-פולמוסי, כדי להתקיים.
המצב הראשוני, הוא המצב "הטבעי" יותר, כלומר הוא דורש פחות השקעה אנרגטית. מה שמושך את כל המערך הזה למעלה, זו האמונה בחזון. אבל כדי שלחזון יהיה כוח משיכה, עליו להיות מבורר ומדוייק. עליו לאט לאט לעבור חקירה מדעית, עד שהאמונה בו תהיה כה שלמה, עד שלא יהיה בו ספק. זהו כוחו של הליברליזם. החקירה החופשית, והשאיפה לחוכמה ובינה (כי ה' יתן חכמה מפיו, דעת ותבונה. יצפון לישרים תושיה, מגן להולכי תם. לנצור אורחות משפט, ודרך חסידיו ישמור. משלי ב').
המסווגים סודי ביותר לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו. במסמכים אישר אלוף הפיקוד לפעול בניגוד להוראות בג"ץ, ולהפעיל חיסול ממוקד, כשאין הכרח בכך. ענת קם נמצאת במאסר בית סודי (עד שכמה בלוגרים חשפו את העניין). העיתונאי אורי בלאו ברח ללונדון, ומערכת הארץ נמצאת במשא ומתן עם השב"כ על תנאי חזרתו. עוד פרטים על הפרשה ניתן למצוא כאן.
הצורך ליצור שיוויון כלכלי גבוהה ככל הניתן בין חברי הקבוצה. את התכנון מבצעים באמצעות הממשלה. בסוציאליזם היוזמה החופשית הכלכלית, תדחק לטובת התכנון הממשלתי, או ההתערבות הממשלתית בניהול חלוקת משאבי העסק (שכר מינימום, קיום וועדי עובדים, זכויות סוציאליות וכיוב').
יכולים אירגונים שקמו על בסיס הון, המסוגלים לפעול ביעילות יטיבו לנצל את יתרונם בחברה בה האזרחים נמצאים במצב אינדיווודיאוליסטי. כך ניתן להשתלט בקלות על אמצעי השפעה כמו התקשורת והממשל, ללא התנגדות יעילה של הציבור. ניתן להשתמש בתקשורת כדי להפוך את הציבור לציבור צרכן. ניתן להגדיל את רמת הסיכון בשוק, על ידי מתן הלוואות מסוכנות לציבור, המאפשרות צמיחה זמנית. יתן להריץ בועות בורסה, המבוססות על מידע חלקי הניתן לציבור. ניתן לבצע מניפולציות שלטוניות, מבלי שהציבור יוכל דעת ולפעול ביעילות כנגד המניפולציות הללו. במצבי קיצון, בהעדר פעילות ציבורית יעילה, יכול ההון להשתלט על המדינה (ראו את המצב ברוסיה כיום).