מעל 300 אלף איש ואישה צעדו אתמול ברחבי הארץ. נראה כי המקור לכאב, ולאחדות המדהימה שנוצרה אתמול בערב, הם מחירי המחיה השערוריתיים שמשתוללים כאן בארץ. מחירי עמלות הבנקים, מחירי מוצרי המזון, מחירי הדיור, מחירי הסלולאר ועוד ועוד. כיום הולכת ומתגבשת הסכמה שהמקור העיקרי לעליית מחיירי המחיה בישראל, נובעת מהשתלטות קבוצות הון על המשק הישראלי, ויצירת קרטלים.

לא נראה שההפגנות שוכחות. נהפוך הוא, ככל שעובר הזמן, גדלות ההפגנות, ואיתן התמיכה העממית לה זוכות ההפגנות. תל-אביב של אתמול בערב,נראתה יותר ויותר דומה לככר תחריר. הכוח הציבורי, שהמרי האזרחי הזה, מעורר, יכול בהחלט להתחיל להרעיד את הממשלה, ולעורר אצל ראש הממשלה צורך לפעול ביצרתיות הולכת וגוברת למצוא פתרון לבעיות מחירי המחיה.

הכוח קיים, והממשלה נלחצת, אך עדיין נשאלת השאלה, מה יביא להורדת מחירי המחייה, ויחד עם זאת יאפשר למשק הישראלי להמשיך לשגשג? אילו צעדים צריכה מדינת ישראל לעשות, כדי להוריד את מחירי המחייה, לשפר את רמת התעסוקה, ולשפר את המשכורות המשולמות במשק?

על כך לא ברורה עדיין התשובה. מפגינים צעירים דורשים מדינת רווחה. אך הטענות נגד מדינת רווחה, שהיא תביא בהכרח לעלייה במיסים, דבר שיגרום להאטה במשק, ולדחיפת המשק הישראלי לחדלון פרעון, כמו אירופה וארה"ב. לעומתם, אנשי ראש-הממשלה, טוענים כי הפתרון הוא ביצירת שוק חופשי, ומאבק בקרטליזציה ובבירוקרטיה.

ויקידיון

איך מגיעים להחלטה שתהיה מוסכמת על רוב הציבור בישראל, ותאפשר שגשוג המשק הישראלי ואזרחיו?

ראשי המאבק, השכילו עד כה לשמור על רמת דיון גבוהה מאד. אך החלטות ברורות בתוך מאות אלפי אנשים, אינן דבר פשוט. על הבעיה הזאת, בדיוק, עבדנו בתנועה לדמוקרטיה ישירה במשך שלוש וחצי השנים האחרונות. כתוצאה מהמסקנות שהגענו אליהם, הוקמה אקלי, תוכנה לקבלת ההחלטות בקבוצות גדולות (שאתמול בערב זכתה במקום הראשון (יחד עם עוד שני מיזמים) כמיזם ההיטק הטוב ביותר שנבחר על ידי המנטורים בכנס LeanUXMachine). במקביל, התנועה גם פיתחה שיטת דיון המתאימה למיליונים, סביב פלטפורמת מדיה-ויקי. על בסיס העקרונות של המדיה ויקי, מפתחת כיום קבוצת מפתחים של המפלגה הישירה, כלי לקבלת החלטות במיליונים. (מי שמעוניין/ת להצטרף אל מתכנתי המפלגה, שישלח בקשה לדואל שלי (tal.yaron בג'ימייל)).

הכלים הללו, אמורים, כאשר יבשילו, לאפשר את תהליכי קבלת ההחלטות הדרושות למחאה כזאת. אלא שבינתיים, שתי קבוצות התוכנה עוד לא מוכנות. לכן האפשרות העומדת לפנינו, בשלב זה, הוא השימוש בויקדיון.

בפוסט זה, אני מבקש להציג את הויקדיון, ואיך לדעתי הוא יוכל להוות פלטפורמה לקבלת החלטות מושכלות ומוסכמות לגבי הפתרון.

הצגת הויקידיון

ויקידיון, התפתח על בסיס פלטפורמת מדיה-ויקי (הפלטפורמה של ויקיפדיה). בבסיס המחשבה על ויקידיון עמדה ההבנה שאם ויקיפדיה מאפשרת למאות אלפים ומיליונים מרחבים העולם להחליט לגבי הידע האנושי, ניתן לפתח וריאציה מתאימה שתאפשר למאות אלפים ומיליונים לנהל דיון בצורה מושכלת על פתרונות אפשריים לבעיות העומדות בפני הציבור.

אלא שלא ניתן לאמץ את המודל הויקיפדי כפי שהוא. בויקיפדיה, סביב כל ערך, נאלצים כל משתתפי הדיון להתרכז וליצור הסכמה. כתוצאה מכך, אסכולות שונות נאלצות להאבק על פתרון אחד. הדבר גורם למלחמות פוליטיות קשות, ולנצחון המקושרים והעקשנים. כדי למנוע את הבעיה הזאת, היה ברור כי עלינו לאפשר פיצול של האפשרויות השונות. היה עלינו לאפשר לכל אחד או לכל גישה להצמיח דף פתרון משלה.

אלא שמצד שני, אנו עלולים למצוא את עצמנו עם מאות ואלפי דפים שונים, ולכן יהיה קשה למצוא את הידים והרגליים. לכן, החלטנו שכל אחד יכול להעלות הצעה, אך ההצעות בעלות התמיכה הרבה ביותר יופיעו בראש הדף שעוסק בשאלה הנידונה. הדבר יאפשר אבולוציה של הצעות מוסכמות מצד אחד, אך גם מושכלות. למשל הדף של פתרון מחירי המחיה, מרכז את כל הפתרונות של מחירי המחייה.

כדי למנוע התנגשויות עריכה ומאבקים-פוליטיים, כל פותח/ת דף ירשום בתחילתו מהם כללי העריכה המקובלים בדף זה. בד"כ נעדיף שלכל דף יהיה עורך אחד או קבוצת עורכים שאליהם ניתן לפנות בנושאים הקשורים לדף. במידה ולא תהיה הסכמה בין העורכים למתכתבים, תמיד יכולים המתכתבים לפצל את הדף, וליצור קבוצת תמיכה חדשה.

כדי למנוע מלחמות עריכה מצד אחד, וכדי לאפשר הצטברות חוכמת ההמון, אנו ממליצים על מנגון fork (פיצול). מנגנון הפיצול אומר, שאם לא נוצרת הסכמה בין עורכי הדף, לבין אחד המתכתבים, יכול המתכתב להעתיק את כל הדף, וליצור לו דף חדש משלו. על מנת שניתן יהיה לעקוב אחר הפיצולים חייב המפצל, ליצור קישור לדף ממנו נוצר הפיצול. כך הידע שצברו עד כה הדפים הקודמים נשמר בדף החדש, אך לכותב החדש, יש אפשרות ליצור פתרון משלו, ולנסות לסחוב אחריו תומכים.  לכותבים יש אינטרס לנסות למנוע פיצולים ולהגיע להסכמות, כדי לא לאבד תומכים. כך נוצרת מוטיבציה ליצור הסכמות רחבות.

כדי שניתן יהיה לשקף את ההסכמות ההולכות ומצטברות, לכל הצעה יהיה דף תמיכה (כנראה בפייסבוק), שיראה מי האנשים התומכים בכל הצעה ומה מספרם. כפי שאמרנו, ההצעות שיזכו להכי הרבה תמיכה, ידורגו בראש דף השאלה.

בנוסף, יהיו רכיבים מאוחדים, שאליהם יצטרכו כל ההצעות להתייחס. רכיבים אלו יהיו רכיבים של ידע שצריך להיות מוסכם. למשל השאלה "מהן הסיבות לעליית מחירי המחייה" צריכה להבנות מתוך דיון מושכל. בדפים אלו תיווצר חוכמת הקבוצה, ויעלה הידע המדוייק שיכולה השיטה הויקיפדית לעלות. דפים אחרים חיונים לדיון של מחירי הדיור, יהיו דפים כמו "מה ההשלכות של פעולות שונות" מה יקרה, לדוגמא, אם חוק הוודלים ייושם?. דפי ההצעות השונות, יפנו אל התוצאות של רכיבי הדייון המאוחדים, וכך ניתן יהיה להעריך מה הסיבות ומה ההשלכות של כל פתרון.

הכרעה והצבעה

כדי להביא את ההצעות להכרעה, יבחר מועד שבו יעלו ההצעות השונות להצבעת הציבור. כיוון שהציבור אינו בנוי לקרוא מסמכים ארוכים והרבה פתרונות, יעלו לבחירת הציבור שתי ההצעות המוסכמות ביותר. בתהליך של בחירות יוכל הציבור לבחור את העדרך המועדפת עליו, ועל פי הפתרון שיתקבל, תצטרך הממשלה לפעול.

ברור כי מהלך כזה, ידרוש הרבה תיאומים בין הקבוצות השונות, ויצירת תאימות בהנגשת ההצעות השונות. לכן, מומלץ כי קבוצה כזאת תתרכז סביב הדף שמאפיין את הויקידיון.

כך, באמצעות הכוח של ויקימדיה לייצר חוכמת המון, יבחר הפתרון מבוסס חוכמת ההמון שיוסכם על מרבית האוכלוסיה. וכך נהיה מסוגלים להתקדם לפתרון ישומי ונבון מאד. ונוכל לאפשר למדינתנו, לצמוח ולשגשג. הציבור יוכל לעקוב באמצעות האינטרנט ותהליכי שקיפות, אחר ביצוע הרפורמה.

אם אתם מעוניינים להצטרף למהלך, אנא כתבו זאת בתגובה, וסמנו שאתם מעוניינים לקבל עדכונים.

בברכה,

טל

השלטון המרכזי מתחיל להתפרק, אם נרצה בזאת ואם לאו. במקומו מתחילות לעלות צורות שלטון ישירות יותר, בהן העם הוא הריבון. לאט לאט נוצרות התרבויות שיאפשרו לעם לשלוט.

עכשיו מצטרפת להתפרקות גם מערכות חברתיות יותר ממסדיות, כמו המתמחים. כתבה בהארץ מאתמול (20 ליולי)  אומרת את הדבר הבא:

"המדינה הגישה בקשה דחופה לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, נילי ארד, בכדי שתוציא צווי מניעה כנגד הרופאים המתמחים, לאחר שבמהלך היום יצאה שביתת הרופאים משליטה ובבתי חולים שונים החלו התארגנויות עצמאיות של רופאים מתמחים שנטשו את המחלקות."

אני מעריך שהסיבה לכך שדווקא המתמחים הם אלו שיצאו משליטת השלטון המרכזי ולא עמיתיהם הוותיקים יותר, קשורה לכך שהצעירים מחוברים יותר למהפכת הרשתות החברתיות, בעוד עמיתיהם המבוגרים, אינם מחוברים לרשתות החברתיות. לכן, לצעירים יש יכולת טובה יותר לתאם את עצמם באופן עצמי, מתוך תהליכי הסכמה רישתיים ועצמאיים. לעומתם הוותקים עדיין נסמכים על השיטה ההירכית-מוסדית לתיאום בינהם. ההבדל הזה, הוא שמאפשר לשלטון המרכזי לכפות על הותיקים את רצונו, אך אינו מאפשר לו לשלוט בצעירים, הפועלים מתוך תיאום והסכמה. כדי להציל את עצמו, קורא השלטון למערכת הענישה, ומקווה כי באמצעות יראת העונש, יחזרו הצעירים למרותו.

בימים אלו, התארגנויות העצמאיות, מתרחשות יותר ויותר בקלות, כאשר חלקים נרחבים בציבור לומדים ליצור לעצמם שלטון משלהם מעל גבי הרשתות החברתיות, ומצליח לתאם את עצמם ביעילות. ככל שתרבות העצמאות הזאת תתרחב, ואנשים יבטחו יותר ויותר בעצמם כי הם יכולים לשלוט בגורלם, וככל שמנגנונים חדשים לניהול דמוקרטיה ישירה יתפתחו, כך תחליף הדמוקרטיה הישירה את דמוקרטיית הנציגים העתיקה.

היום סיכמתי מאמר של פיליפס ואחרים,  The Deliberation without attention effect, הקשור לקבלת החלטות. המאמר עוסק בביקורת על אסכולה הקשורה לקבלת החלטות, המציעה כי החלטות טובות נעשות באמצעות אינטואיצה. המאמר מבקר מאמר אחר שפורסם ב-2006 וזכה להד גדול ופורסם בסיינס, הטוען כי החלטות מיטביות מתקבלות על ידי אינטואציה ולא באמצעות חשיבה מתודולוגית.

המאמר מראה כי למעשה היכולת לקבל החלטות מדויקות, משתנה על פי תוצאות במדד שנקרא  Need for Cognition. המדד הזה בוחן את מידת הצורך של אנשים לתהליכי חשיבה. בעוד שמדד גבוה מצביע על כך שלאנשים הללו יש צורך בתהליכי חשיבה מורכבים והם נהנהים מהם, הרי שבעלי תוצאות נמוכות אינם נהנים מתהליכי חשיבה מורכבים, ומעדיפים להתבסס על אינטואיציה.

המחקר מראה כי לאלו בעלי המדד הנמוך בצורך בקוגניציה מעדיפים להשתמש באינטואציה כדי לפתור בעיות מורכבות. אך בעלי מדד גבוה בצורך בקוגניציה, יצליחו לפתור את הבעיה טוב מאשר בעלי המדד הנמוך, גם באינטואציה, אך בעיקר כאשר ניתן להם זמן לחשוב על הבעיה.

לכן, כאשר אנו מנסים להציג שיטות לקבלת החלטות בקבוצות גדולות, עלינו להבחין בין שתי האכלוסיות ולתת להן מענה שונה. במפלגה הישירה הולך ומתפתח רעיון שאמור לענות על הצורך של שתי הקבוצות לקבל החלטות באופן שונה. התהליך נקרא "תהליך הנצת חוקים". בחלק הראשון של הצעת חוק או פתרון, ניתן מקום לאנשים הנהנים מדיון (דליברטיביים). הדליברטיביים יכולים להציע פתרונות, ובצורה מדוייקת ותלוית נושא, לדון בכל פריט ופריט מהצעת החוק או הפתרון. לאט לאט, הם יוצרים הסכמות ומגבשים חוקים שעומדים בביקורת של רוב הדליברטייביים. את החוקים הללו המוסכמים על רוב הדליברטיביים, ניתן בסוף התהליך להציג לרובניים (אנשים שאינם חשים צורך בחשיבה גבוהה). לרובניים ניתנת אפשרות לבחור בין שתי האלטרנטיבות המסכמות ביותר שהציגו הדליברטיביים. ההצעות מעוצבות כך, שהן יהיו מאירות עניים ומוסכמות על הדליברטיבים, ולכן הרובניים יוכלו להעריך באינטואיציה מי הפתרון הטוב יותר. הבחירה תעשה הסופית תעשה על ידי כלל החברים במפלגה, שיהיו גם דליברטיבים וגם רובניים.

התגלגל לידי עותק של הספר "תורת המלך" (בקישור נמצא העתק מלא של הספר, כדי שתוכלו לקרוא ולתת חוות דעת מלומדת). קראתי רק חלקים עיקריים מהפרק הראשון, ותחילתו של הפרק השני. מתוך הפרקים הללו, העוסקים בהריגת גוי, לא נאמר שמותר להרוג גוי, אלא שלא נענשים על הריגת גוי כמו שנענשים על הריגת יהודי. בעוד שהריגת יהודי, היא רצח, ודינה מוות, הרי שהריגת גוי, היא הריגה, היא אסורה, ועונשה קל יותר.

כך שאם הבנתי עד עכשיו, נכון, אין אישור להרוג גוי, בשום מקרה (אלא אם הוא אויב). ולכן אינני מבין על מה יצא קצפה של התקשורת, כאילו יש כאן הסתה לאלימות. יש כאן בעיה אחרת, אבל אין כאן הסטה לאלימות.

הבעיה הקשה של הספר, לדעתי, הוא הלאומנות והגזענות של התורה המשתקפת מהספר. לי יש בעיה קשה מאד עם הספר, ואני מנסה לשאול את עצמי, איך תורת הנביאים האוניברסלית, התגלגלה לתורה כל כך לאומנית וגזענית? איך זה שדמו של כל אדם אינו נחשב זהה? איך זה שאנו לא הולכים להציל כל אדם? איך זה שאם אני הורג גוי, זה נחשב עברה פחותה, מהריגת יהודי?

האם אלו פני היהדות שאנו מאמינים בה?
כל הצדדים, שמאל, ימין, דתיים, חילוניים, אנא השכילו אותי,