הבדלים בין גרסאות בדף "הקדמה"

גרסה מ־00:38, 18 ביוני 2014

בשלישי לספטמבר 2011, בשעה שמונה בערב, החלו רחובות תל-אביב להתמלא בצעדיהם של אזרחים נחושים. לא היה זה מצעד אקראי, ברחבי העולם צעדו באותה שנה מיליונים רבים של אזרחים, כולם מבקשים השפעה גדולה יותר. כולם רוצים לשנות את כללי המשחק. כולם רוצים ליהנות מחרות שגשוג וערבות הדדית שהחברה המערבית יכולה הייתה להעניק, אילו לציבור הרחב היתה יכולת לשלוט בממשל של מדינתו.

אין זה מקרה כי בשנת 2011 החל גל התנועה הגדול. הרשתות החברתיות הבשילו. פייסבוק הגיע לכמעט מיליארד משתמשים פעילים, וטוויטר אפשרה לפעילים מכל העולם להתאחד סביב נושאים משותפים. לציבור בפעם הראשונה בהיסטוריה היה כלי תקשורת זמין, כדי לתאם בינהם את הקהילה המדומיינת שלהם. בפעם הראשונה בהיסטוריה, הציבור אינו תלוי באליטות שיתווכו לו את המציאות. החל מ-2008, סרטים שנפוצו באינטרנט, ומידע רב התחיל לזרום ולהעיר את התושבים משנתם. פתאום אנשים הבינו שהעוצמה המדינית אינה מתחלקת באופן שווה, וכי ישנם מקורבים לצלחת שנהנים הרבה יותר מחוסנה של המדינה, בעוד רבים אחרים ישנים וזוכים במקרה הטוב לפרורים מהסעודה שאחרים אכלו. הקשרים של הון-שלטון פתאום נחשפו, והאזרחים לא אהבו את מה שהם ראו. הפייסבוק העביר במהירות מידע חשוב לתושבים, והם צרכו אותו ויצרו סביבו גלי תודעה. כל אחד באופן אישי, בצורה שתאמה להשקפת עולמו. אנשים החלו להיות מודעים לכך שהממשלה לא משרתת אותם, אלא את אלו שידם משגת לרכוש לוביסטים. בפעם הראשונה בהיסטוריה, למיליונים היה כלי להעביר ידיעות "עממיות", מבלי שהאליטות יוכלו לעצב את המסרים. והכלי התקשורתי הזה, הוא שאיפשר לציבור להבין אחרת את המציאות, וגם להתארגן כדי לשנותה.

הפגנות 2011 דעכו, אך הרצון לשינוי לא דעך. הוא הולך ותופס אפיקים אחרים. אפיקים קונסטרוקטיבים יותר. בבחירות שנערכו בשנת 2013, שתי מפלגות עלו לגדולה בזכות שימוש נבון ברשתות החברתיות. "יש עתיד" עלתה מ-0 מנדטים ל-19 מנדטים באבחו של יום, והבית היהודי צמחה מ3 מנדטים ל-12 מנדטים. שתיהן עשו זאת כי המנהיגים שלהן הבינו איך להשתמש בפייסבוק טוב יותר. הם הבינו שהציבור מעוניין בקשר ישיר יותר. הציבור רוצה לדבר עם נבחריו, והוא אוהב לשתף את הגיבורים שלו. מאז הבחירות של 2013, ברור לכל פוליטיקאי שרוצה להיבחר, שהרשתות החברתיות הן זירה חשובה מאד.

אבל העניין כאן אינו הרשתות החברתיות, אלא היכולת של הציבור לקחת חלק פעיל ואמיתי בפוליטיקה הגדולה. הציבור יכול לעשות כיום לייקים, ובמידה שהוא אינו מרוצה, לשלוח חיצי ביקורת כואבים בנבחרים, אך אין לו עדיין גישה ישירה לתהליכי קבלת ההחלטות.

פוליטיקאים זריזים הבינו את הצורך בשיתוף הציבור, אך עד כה כל הניסיונות שנעשו, כשלו. ההצפה של אלפי משתמשים המנסים להביע את דעתם, גורמת לקקופוניה המקשה מאד על מקבלי ההחלטות להבין מה הציבור רוצה.

בישראל כיום מורגש עדיין מחסור ביכולת של הציבור להיות שותף משמעותי בתהליכי קבלת ההחלטות. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, וככזאת, בעלי הבית שלה הם האזרחים, והם אלו שצריכים להיות הגורם המשפיע והמכריע בענייני הציבור. אלא שהתרבות הפוליטית הישראלית והמערכות הפוליטיות עדיין אינן מתאימות להשתתפות רחבה של הציבור. נציג את הקשיים.

ספר זה, מציע תהליכים שיאפשרו לציבור ולנבחריו, להגיע להסכמות רחבות, ולתת לציבור יכולת השפעה, ולנבחריו להוביל את הציבור מתוך מקום של רתימה ויצירת הסכמות על בסיס מושכל. זהו ספר שנועד להסביר את התשתית לדמוקרטיה השתתפותית. הוא מהווה את הבסיס של הידע שנצבר בארץ ובעולם בתהליכי המאפשרים שיתוף ציבור. והוא נועד להוות ספר הדרכה בסיסית למי שרוצה לקדם דמוקרטיה השתתפותית, בין אם זה הפעיל השכונתי ועד מנהיגים ברמות הגבוהות ביותר.

אנו מקווים כי ככל שהפרקטיקות של דמוקרטיה השתתפותית תלך ותתבסנה, נוכל להרחיב את המהדורות הבאות, בידע רלוונטי לפרקטיקנטים ולמנהיגים.