הבדלים בין גרסאות בדף "מסגרת פרשנות ליברלית"

גרסה מ־04:54, 30 ביולי 2014

ליברלים רואים את הימין הקיצוני של האויבים שלהם, כלוחמי חרות, כל עוד האויבים שלהם חלשים מהם. כך היה עם הנאצים והשמאל הפצפיסטי בבריטניה בשנות ה-30. כך היה עם השמאל הישראלי והחמאס. כך העניין עם נעם חומסקי והמדינות ה"נכבשות" על ידי המערב. כך השמאל רדיקלי רואה את ארגוני הטרור המוסלמים.

מה הסיבה לכך?

בראיה הליברלית, יש שפע לכולם. ברגע שמישהו מנסה לשלוט במישהו אחר, הוא נחשב לפושע (שהרי יש מספיק לכולם). ואם מישהו חזק מנסה לפגוע במישהו חלש, הרי שאם החלש מחזיר לו, זה נחשב נכון ומקובל, עד השלב שבו כולם שווים, או שהחלש הופך חזק יותר, ומנסה להשתלט על החזק לשעבר. כך השמאל הרדיקלי בבריטניה החל לתמוך במלחמה, לאחר שהנאצים החלו לכבוש מדינות אחרות, ואיימו על הבריטים (שנחשבו חזקים לפני כן).

בישראל, במאבק עם החמאס ב-2014, חל מקרה דומה. היו השמאל הליברלי שחשבו שזה בסדר לוותר על המצור, וישראל נתפסה בעינהם כתוקפנית. אך כיוון שהחמאס סירב להפסקת אש, וכיוון שהחמאס מפציץ את השמאל הליברלי, התמיכה בו נחלשה.