בעד דמוקרטיה השתתפותית-דיונית

דמוקרטיה השתתפותית, מעודדת אזרחים לקחת חלק בשלטון, ולהשתתף בקבלת ההחלטות במדינה. גישה זאת, שאינה רווחת עדיין בעולם, מעורר שאלות רבות, ויש לה לא מעט מבקרים מתוך האליטות השלטוניות במדינת ישראל, וגם מארגונים הפועלים לחיזוק הדמוקרטיה. מדוע אם כן נדרשת לנו דמוקרטיה השתתפותית? מהם יתרונותיה על פני דמוקרטיית הנציגים בה אנו חיים? הרי מאז הקמתה של מדינת ישראל, שורר במדינה שלטון דמוקרטי נציגי. באמצעות השלטון הזה ניצחנו את אויבנו, הקמנו מדינה, פיתחנו כלכלה מוצלחת, הקמנו ערים וקלטנו עליה. אם כך מדוע עלינו לעודד בה יותר השתתפות אזרחים בתהליכי השלטון?

תהליך שיפור מתמיד של השלטון

הסיבה הראשונה היא שכחברה יהודית-מערבית, אנו מבקשים לשפר את מערכות השלטון שלנו בתהליך רציף ומתמשך. שיטות שלטון שהתאימו לתקופות קודמות, משתנות ומחלפות על ידי שיטות שלטון מתאימות יותר. אחיזת השלטון העזה של בן גוריון ומפא"י בממשל בתחילת דרכה של המדינה, , התאימה לתנאים בהם נדרש גיוס מוחלט של החברה והמשק לצורך הקמת המדינה. אך החל משנות ה-70, חשו אזרחי מדינת ישראל ששלטון עוצמתי וריכוזי זה אינו עונה על צרכיהם, והם מבקשים יותר חופש כלכלי ואישי. בתגובה, העלה הציבור לשלטון מפלגות יותר ליברליות-כלכליות. כיום שוב מרגיש הציבור שהשלטון ריכוזי מידי עבורו, והוא מבקש לבזר את השלטון, ולקבל יותר השפעה על השלטון. תהליך הביזור של השלטון, אם יעשה בצורה הדרגתית ומדודה, יבטיח את התאמת שיטת השלטון לצרכי התקופה ויענה על רצונם של האזרחים בצורה טובה יותר. בעידן הזה, בו בני האדם חשים צורך גדול לשנות ולהשפיע על עולמם, דמוקרטיה השתתפותית יכולה לתת תשובה הולמת לדרישות החדשות.

חדשנות, יצירתיות, חוכמת הרבים, לגיטימציה והעצמה

באופן אינהרנטי מערכות שלטון מתקשות לאמץ חדשנות. כדי שמערכת שלטונית תפעל ביעילות, עליה לייצר תקנות וחוקים שיאפשרו לכל אלפי ועשרות אלפי האנשים שעובדים בה להיות מתואמים, ולפעול ביחד ליצירת התוצר הרצוי. ככל שארגון גדול יותר, כך הוא נדרש ליותר חוקים ותקנות. ככל שהארגון גדול יותר, הנעת תהליכים הופכת להיות מורכבת יותר ותלויה יותר במשחקים פוליטיים, המורכבות האנושית עולה. כתוצאה מכך ארגונים גדולים מאבדים מגמישותם ומיכולתם לחדש. אני מעריך, כי אין זה רק עניין של מבנים וחוקים, אלא גם בחירה של מאפייני העובדים שמועסקים בארגונים גדולים שמקשה על חדשנות. ארגון גדול דורש משמעת ומילוי הוראות, ולכן לעובדים יצירתיים קשה לשרוד ולפעול בתוך ארגונים , והם מעדיפים, אם יש להם אפשרות, לעבוד בארגונים קטנים יותר. לעומת זאת אנשים בעלי נטייה למשמעת ומילוי הוראות, יוכלו לתפקד טוב יותר בתוך מסגרת גדולה. כתוצאה מכך, גם מבחינת הנטייה של האנשים הפועלים בתוך הארגונים הגדולים, תהיה לארגונים גדולים נטייה רבה יותר לשמרנות ופחות נטייה לחדשנות.

מצד שני מערכות שלטונית, אינן יכולות לקפוא על שמריהן. הן נדרשות להגיב לארועים בזמן אמת. עליהן לשרת את הציבור ולענות על צרכיו 24 שעות בימימה, 365 ימים בשנה. עליהן להגיב לנסיבות משתנות, וסביבה משתנה. בהיבט זה, החיים במאה ה-21, עתירת הטכנולוגיה, מעמידם על מול הרשויות השלטוניות אתגרים רציניים. האזרחים כיום רגילים לקבל תשובות בתוך שברירי שניה. הם רגילים לנוע במהירות ממקום למקום, באמצעות תוכנות ניווט חכמות. אזרחים כיום מקבלים אינפורמציה, וגם עורכים קניות בכל מקום בעולם. האזרחים שכיום מרגישים מועצמים על ידי מאות חבריהם ברשתות החברתיות, רגילים להשפיע ולהנות מחרות גדולה יותר משחשו הוריהם.

על מנת להישאר רלוונטיות, מערכת השלטון חייבת לעבור התאמה, וללמוד לעמוד בסטנדרטיים של סביבת המאה ה-21, ולהתאים את עצמן אל מידת החרות וההשפעה שאליה התרגלו תושביהן. לשם כך עליהן לשמור על חדשנות, תגובתיות והענות מותאמת לצרכי התושבים.

אלא שצרכי החדשנות של המערכות השלטוניות מתנגשים עם הצורך של המערכת בשמרנות מובנית. כדי להתגבר על הקונפליקט הזה, חברות מסחריות גדולות וגופים שלטוניים פתחו "מרכזי חדשנות" או "מרכזי עתיד". מרכזים אלו פותחו כך שיאפשרו לארגונים הגדולים הללו להגיב במהירות לסביבה המשתנה. השיטות במרכזים אלו שונות, אך כל שיטה נועדה לאפשר בסופו של דבר למנהלים, עובדים ואזרחים המבקשים לכולל שינוי, להוביל שינוי בארגון. למיטב ידעתי, רוב השיטות שבהן משתמשים מרכזים אלו, מאפשרים ליצור שינוי מחוץ לארגון, ואז להכניסו לתוך הארגון. במרכז בעתיד העירוני בו שימשתי כמוביל, ביקש ראש העיר לאתגר את המודלים הקיימים, ולפתח מרכז עתיד, שיגמיש את הארגון עצמו. הניסיון שעל פיו נכתב הספר הזה, נכתב לאור האתגר המיוחד הזה.

כאשר יודעים לרתום נכון את חוכמתם ותבונותם של המוני התושבים, לא רק שניתן לחדש את העיר והארגון, אלא ניתן גם לפרוץ דרך על ידי פתרונות יצירתיים, ולמצוא פתרונות חכמים. תושבי העיר, הם משאב עצום של ידע ותבונה. כאשר ארגון מעמיד לפני עצמו אתגר, כמעט בטוח, שבין תושבי העיר, יהיה מישהו או מישהי שימצאו פתרון יצרתי לאתגר. בשילוב נכון של תושבים ניתן למצוא דרכים חדשות ויעילות לענות על צרכי השעה. ובתנאים מתאימים, ניתן לרתום את תושבי העיר ליצירת חזון משותף, שיניע את התושבים והעירייה למקומות חדשים, יעלה את ההזדהות עם העיר, ויגביר את ההון החברתי.

עיר שתצליח לרתום את ההון האנושי של תושביה לצרוך קידום החיים המשותפים, תזכה לחוסן קהילתי, ולפטריוטיות מקומית גבוהה. מנהיגיה, יזכו לקרדיט גבוה ולהערכה רבה.