ליברלים

ליברליים, הם על פי רוב אנשים הפועלים באמצעות ה-PFC, ויש להם קישור (attachment) בטוח לסביבה ולאנשים מסביב. הם על פי רוב רגועים יותר, ומוכנים להתנסות. הם מוכנים להעניק אהבה, ומקבלים אהבה. הם מקדמים שיתוף פעולה, מתוך חברות, ומתוך ייצרת הון-חברתי, גם מעבר לתחומי הלאום (התחום המוכר).

הסיבות לליברליות

• מבחינה משפחתית, ליבראלים גדלים במשפחה תומכת, ומחבקת, שבה נוהגים לעודד את הילד, ולא משתמשים בביקורת.
• מבחינה חברתית, ליבראלים יצמחו בחברה, בה ערך החברות הוא גבוה, בו יש נטיה לקבל בני אדם, לאהוב אותם ולגדלם.
• מבחינה בילוגית, נראה כי דופמין D4, גן המעורב גם ב-ADD (כנראה...דורש ברור), משפיע על הליברליות. הגן, כנראה גורם לחקרנות (תת-גריה של תהליכים מנטליים) ול-need for cognition גבוה.

ליברליזם בחברה הישראלית

כיוון שהסיבה לליברליזם היא קישור-בטוח, אהבה, ושימוש ב-PFC, הרי שכל אדם יכול להיות ליברל, בתחום המוכר לו. מה שמבדיל בין ליברלים לשמרנים, הוא גודל המרחב-הבטוח. ליברלים נוטים להיות בעלי מרחב בטוח גדול יותר מאשר שמרנים. כך למשל, בקהילה הדתית-לאומית, מתקיים ליברליזם ברחוב היהודי, אך מעבר לרחוב היהודי, יש חרדה ועוינות גבוהה יותר. לכן כלפי פנים-יהודי, הציבור הדתי-לאומי יכול להיות ליברל, וכלפי פלסטינים שמרן.

כך גם בשמאל-הישן הישראלי (שמאל מאבקי). כלפי הפלסטינים ועובדים זרים, השמאל-הישן מרגישים בטוחים ונוהגים להתייחס כלפיהם בליבראליות גדולה יותר (השמאל-הלאומי, אינו נוהג לפנות אליהם בליבראליות, אלא רק מנסה למצוא פתרונות PFC, ולא פתרונות FFF). לעומת זאת, כלפי הימין-המדיני, הימין-הכלכלי, החרדים והדתי-לאומי, השמאל-המאבקי, מרגיש איום וזרות (הוא לא מסוגל להבין את השפה שלהם, ואת עולם הערכים שלהם ומסמן אותו כאיום "פשיסטי"). לכן כלפי הקבוצות הנ"ל, השמאל-המאבקי מפתח שמרנות. בנוסף, כדי לפתח הסכמה בתוך הקבוצה, הוא נדרש לשיטות השמרניות של אמת מוחלטת. מרקס ואנגלס וסופרים שמאליים אחרים הם האורים והתומים שלו, ולכן בצורה שמרנית הם דבקים ב"אמת" מוחלטת. בשמרנות, הם גם מתייחסים לכל מי שמערער על התפיסות שלהם, כמחלה חברתית. ולכן הם נוטים להקצנה חברתית, לסילוק "כופרים בעיקר" ולשמרנות קשה בתחום התורני שלהם.

השמאל-הלאומי, אינם מרגישים צורך בליבראליות כלפי הפלסטינים או עובדים זרים. למעשה, כאן הם שמרנים. אלא שהם משתדלים לפעול על פי ה-PFC, ולא באלימות. אך מרגע שהם מרגישים מאויימים, גם הם מגיבים ב-FFF והופכים תוקפניים מאד. מבחינה תורתית, השמאל-הלאומי, פחות דוגמתיים, ולכן יותר ליבראליים. הם גם לא מרגישים מאויימים כל כך מהימין הכלכלי ומהימין החברתי, ולא מהדתיים לאומיים, ולכן הם יהיו פחות שמרנים לגביו, מהשמאל-המאבקי. זאת הסיבה, שלאחר משבר אוסלו, השמאל-הלאומי נטה ימינה בקלות יחסית.

ימין כלכלי - ימין כלכלי, בד"כ מחזיק בעמדות שמרניות (החזק שורד, והחלש הוא רע), אך מבחינה מחשבתית, הוא אינו מחפש מנהיגות אחת או אמת אחת, אלא מעדיף את חופש המחשבה. נראה שהימין הכלכלי, נע בין שמרנות כלכלית, ופתיחות-ליברלית מחשבתית. יש גורמים בימים הכלכלי, שכן מעוניינים בתמיכה בחלשים, אך לא דרך התארגנות ממשלתית, שפוגעת בחופש הפרט, אלא דרך התארגנויות פרטיות, הנובעות מהתנדבות. הימין הכלכלי, נעדר את האמפתיות הליברלית.

נראה שימניים כלכלים, כן גדלו בסביבה התומכת בחישול ובעלת ביקורת, אך סביבה שתמכה בחשיבה עצמאית, ובהעדר סמכות.

ימין מדיני - ימין מדיני, בד"כ מגיב ב-FFF כלפי הפלסטינים ומדינות שאינן מיישרות קו עם ישראל. אך כלפי המוכר, הוא נע מאמפטיה, ואהבה ועד עוינות ותוקפנות (תלוי בטווח התחום הבטוח של האדם, ובעיצוב ההתנהגות שעבר).

דתיים-לאומי - דתיים לאומיים, בד"כ, בגלל חולשת הרבנים בעיני רוב הציבור, נמצא בפועל כדי-ליבראלי בהתייחסות הפנימית. כיוון שהוא מאד קהילתי, לחרדתיים בתוך הקהילה, יש נטיה להיות בעליי יצוגיות-יתר ולכן הם עלולים להוביל את החברה הדתית-לאומית לשמרנות. יחד עם זה, בליבה שלהם יש יותר ליבראליות כלפי רוב החברה הישראלית. למעט השמאל, שנתפס בעיניהם כמאיים על מקור הסמכות התורנית שלהם (התורה) וכן פותח דלתות לאיום הפלסטיני והעובדים הזרים.

כלפי פנים, הציבור הזה מחונך לאהבה, ולעזרה ולתרומה אישית, איש לרעהו, ולכן החברה הזאת מאד אמפטית, ותומכת. אם כי בפועל, כמובן יש בעיות. בני נוער שחורגים מהמסגרת, עלולים להתפס כאיום. יש מכאן ומכאן....

סיכום

עבור רבים, תחום התחום הבטוח, הוא שיגדיר את האמפטיה שלהם או העוינות. כלפי הימין-הכלכלי, נראה שאין אמפטיה, אך מצד שני אין חרדה מחשיבה עצמאית, ולכן שימוש ב-PFC, ולא ב-FFF. כלומר זאת תת קהילה שבה אין אמפטיה, אך אין חרדה.

כלומר, נראה שיש מטריקס כזה:

• קיום-אמפטיה (עזרה לחלש) מול העדר אמפטיה (החזק שורד). (על פי מעגלי התמיכה השונים)
• קיום חשיבת FFF אל מול קיום חשיבת PFC (אל מול התחום הבטוח)
  • FFF יתמכו ב: אמת בלתי מעורערת, סמכות, תוקפנות, ידחקו "סוטים מהדרך" וכיוב'.
  • PFC יפעלו מתוך עצמאות מחשבתית, ישקלו דברים לגופו של עניין.

עודף בטחון אל מול חוסר בטחון

הקשר בין FFF ו-PFC יכול להיות הגבה נכונה וטובה למציאות. לא תמיד תגובות PFC, הנובעות מעודף בטחון לגבי המציאות, הן הפתרון הטוב ביותר. למשל, יתכן כי בסיטואציות מסויימות, הפלסטינים יציגו מצג ידידותי, בעוד בפועל הם מתכננים או בנויים לאיים על בטחון ישראל (אוסלו).

כדי להגיב, נכון, יש לאזן נכון את תגובות ה-PFC, כדי שישקללו את האיום האמיתי, ולא יסחפו לעודף בטחון. לפעמים גם צריך לדעת שהתגובה הנכונה כלפי אדם אחר או עם אחר, הוא תגובת "גבול ברור" (תגובה המראה שאנו חזקים, אך גם לא מאיימים). ולפעמים, כאשר הצד השני, לא מבין את המסר, והופך להיות תוקפני, יש צורך להגיב בתוקפנות מבוקרת (שתכליתה להביא את הצד השני, לתהליכי שאחריתו שלום).

התאמה

על פי הממצאים הנ"ל, שמאל-מאבקי, הוא בעל אמפטיה לחלש, לשונה לפלסטיני. הוא מאויים על ידי כל מי שנמצא מימין לו. הרבה פעמים, האמפטיה של השמאל היא אמפטיה-אידאלית, ולא אמפטיה אמיתית. היא אמפטיה שנמצאת באידאות, אך בפועל בשטח, יש מעט מאד אמפטיה לבני אדם שחושבים שונה ממך. בגלל שהאמפטיה שלהם היא אידאית, בפועל הקשרים האנושיים שלהם חלשים, והם מצפים שהמדינה תעשה את העבודה עבורם. הם לא באמת רואים את האדם, ופונים לפתרונות אסקפיסטיים, כמו פלורליזם, בלי להבין שלאדם יש צרכים, קונפליקטים, כעסים וכיוב'. התגובה שלהם היא PFC, בכל הקשור לזרים ולפלסטינים ולחלשים, והיא FFF, כלפי כל מי שלא מקבל את דעתם. בגלל שהם אידליים, ולא אמפריים, הם לרוב נמצאים בעודף-בטחון ביחס לאיום שמצבים הפלסטינים והזרים.

שמאל לאומי, הוא אמפטי לחלשים מבני עמו, אך פחות אמפטי לזרים ולפלסטינים. כלפיהם הוא מגיב בחשש ובחוסר אמון. הוא בד"כ ינסה להגיב PFC, ויקח זמן עד שיעבור ל-FFF, ואז הוא יהיה לוחמני מאד. על אף שבגלל העדר מסורת קולניאליסטית, הוא נעדר יכולת מחשבה מדינית ארוכת טווח, הוא ימנע מתגובות מדיניות של FFF. אבל כאשר הוא יגיב FFF, הוא עלול להגיב FFF לא מדוייק.

ימין כלכלי, הוא חסר אמפטיה, מלבד למעגלים המאד קרובים (נגיד משפחה קרובה). הוא פועל בד"כ ב-PFC.

ימין מדיני, הוא בעל תחושת אהבה בתוך העם (הוא ירתם לעזור לחלש, אך באופן אישי), הוא כן מעריך את ההחוזק, ולכן יחפש מנהיג חזק, ולא יהיה אמפטי לחלש. הוא חרדתי מאד בכל הקשור לזרים וערבים, ומגיב ב-FFF.

דתי-לאומי, אמפטי מאד בתוך החברה שלו. אך כלפי כל שוני, מגיב ב-FFF או בחשש. כלפי זרים ופלסטינים מגיב בFFF. מבוסס על אמונת אמת, אך בפועל מערער על סמכות הרבנים.

ליברליות-חברתית, אלו אנשים הפועלים PFC, אמפטיים-אמפיריים, בעלי חשיבה חיובית.

ליברלים על פי מודל חמשת הגדולים

תיאור מאמר המראה קשר-חיובי בין ליבלרליזם לאינטלגנציה.

על פי מודל חמשת התכונות הגדולות שמרנים מתאפיינים ב:

1. מוכוונות - עצלנות, חוסר אחריות, הנאה מההווה ורישול.
2. פתיחות מחשבתית - נכונות לחקור כיוונים אינטלקטואליים חדשים ולהתעניין בשלל תחומים מאפיינות אדם בעל דירוג פתיחות מחשבתית גבוה.

ליברליזציה של מתדיינים

יש נטיה למי שדן לשחרר את כל הרגשות השליליות. מי שלא דן נשאר עם רגשות שליליות, ואז נוצר פער בין התדיינים למי שלא מתדיין. תופעה כזאת ניתן לראות בפסק הדין סביב מהומות לוס אנגלס. אחת הטענות להקלה בענישה, נבעה מכך שההגנה הראתה את הסרטון התקיפהנ פעמים רבות ולכן הקישור הרגשי לאלימות המשטרה הלך ונחלש.

כמו כן, 10 לבנים במושבעים בעיר שמרנית, נותנים העדפה שיפוטית לכוח המופעל על ידי רשויות החוק. התובע היה שחור וכנראה יצר אנטגוניזם...

רשימת קריאה

• Political Attitudes Vary with Physiological Traits, science 2008
• Neurocognitive correlates of liberalism and conservatism 2007 (you can fin it in model/liberal-conservative
• What makes a person liberal or conservative?
• The Liberal Mind vs the Conservative Mind -- Genetic?
• ספר לקרוא (11.5$ במהדורת קינדל) - Personality and the Foundations of Political Behavior
• * Facial Expression Processing Varies with Political Affiliation - מאמר המראה כי קונסרבטיבים תופסים פנים מאימות בקיצוניות רבה יותר