אי כשירות האזרחים לדמוקרטיה השתתפותית
הצטרפות אזרחים אל המערכת הפוליטית אינה זוכה תמיד לתמיכה. גם גורמים המנסים לשפר את הדמוקרטיה, מבקרים את השתתפות הציבור כתהליך לא רצוי. בעיניים ביקורתיות, לא פעם נתפסים ההמונים כמוּנעים מתהליכים אמוציונליים ואימפולסיביים. כעדר השועט אל הרס וחורבן, מבלי שניתן לנהלו או לעוצרו. נראה כי המערכות הפוליטיות בדמוקרטיות המערביות, נועדו לרסן צורך אימפולסיבי זה של ההמונים, אך עדיין בתוך סערת הרוחות וספינים תקשורתיים, יש לפעמים תחושה שהמערכות הפוליטיות ברצונן לשרת את גחמת הרגע, מקבלות החלטות שעלולות לפגוע בטווח הרחוק. כך למשל, יש הטוענים כי הענות לרצון המחאה הציבורית, היא אחד הגורמים לגרעון הגדול שהתפתח ב-2013[1].
המבט הזה, שיש בו מעט מן ההתנשאות, בו האינטלגנציה מתבוננת אל מחוסרי יכולת ההשפעה, ומבקשת להגביל את השתתפותם הממשית בחיים הפוליטים, היתה אופיינית למחנה השמרני לאורך מאות שנות התבססותה של הדמוקרטיה. עוד במאה ה-17, כאשר החל הפולמוס על הזכות לדמוקרטיה , טענו השמרנים כי רק המלכים ניחנו ביכולת ראייה הנדרשת להובלת מדינה. מנקודת מבטם, היה לדבר הצדקה. הרי רק המלך ויועציו חוו את העול הנדרש להובלת המלוכה, ומי שהיה מחוץ למעגלים אלו, לא ניחן בגינונים או בידיעה המספקת לשליטה. אך כשהמעגל התרחב, והמלך נאלץ לחלוק את זכויות עם מעגל רחב יותר של אצלים ובעלי יכולת כלכלית, זכו גם אלו לחוות את עול המלכות, וזכו לשפר את הבנתם, כך שיוכלו להעמיד דורות של אזרחים המסוגלים להשתתף בתהליך הדמוקרטי. לאחר שהוכרעו בידי הדמוקרטים, וזכויות הצבעה ניתנו למעמד העשיר (באנגליה) המשיכו לטעון השמרנים כי אסור לתת לגברים שהכנסתם נמוכה מ-40 פאונד בשנה. גם כאן היה טעם בטענתם. מנקודת מבטם הצרה, מי שהרוויח פחות מ-40 פאונד, היה חסר השכלה, ולא התאים לקבלת החלטות בנושאי המדינה. וגם כאן, שוב, לאחר שניתנו הזכויות, השתפר מעמדם ההשכלתי, ועולמם של העניים יותר, הועשר במידע הדרושה להצבעה בנושאי מדינה. גם לאחר שמדינות נתנו זכות בחירה לעניים, עדיין היו הנשים, ובארה"ב צאצאי-העבדים נטולי זכות בחירה. גם כאן טענו השמרנים שאסור לתת לנשים להצביע. הרי הן אינן מסוגלות לקבל אחריות, ואינן מבינות בנושאי מדינה. התהליך הדמוקרטי במערב, החל בסביבות 1215, באנגליה, ותפס תאוצה בעיקר במאה ה-19, והפך למקובל בחלקים נרחבים בעולם במהלך המאה ה-20. לאורך המאה ה-20, ניתנה זכות ההצבעה כללית לאזרחים באירופה, ולאחר מכן לנשים ולאפרו-אמריקאים. בכל פעם, הסתבר כי שילוב האוכלוסיות המודרות, משפר את מצבן, והאוכלוסיות החדשות לוקחות חלק פעיל, אנרגטי וחיוני בשיפור מעמדן. גם במאה ה-21, בה החל המאבק לדמוקרטיה בה האזרחים לוקחים חלק פעיל יותר בשלטון, ישנם שמרנים שטוענים כי מנקודת מבטם, ההמון לא כשר לשלטון. וניתן להניח, שכפי שכל המאות האחרונות, כאשר אוכלסיות חדשות נכנסו לעול השלטון, כך הן למדו להתאים את עצמן, השכלתם ומנהיגים, ולשפר את מצבם הכלכלי-חברתי. כשינתן לציבור הזכות להשפיע, הוא גם ילמד לנהל את עצמו בתבונה, ולשפר את מצבו.