תוכן עניינים
אי כשירות האזרחים לדמוקרטיה השתתפותית
הצטרפות אזרחים אל המערכת הפוליטית אינה זוכה תמיד לתמיכה. גם גורמים המנסים לשפר את הדמוקרטיה, מבקרים את השתתפות הציבור כתהליך לא רצוי. בעיניים ביקורתיות, לא פעם נתפסים ההמונים כמוּנעים מתהליכים אמוציונליים ואימפולסיביים. כעדר השועט אל הרס וחורבן, מבלי שניתן לנהלו או לעוצרו. נראה כי המערכות הפוליטיות בדמוקרטיות המערביות, נועדו לרסן צורך אימפולסיבי זה של ההמונים, אך עדיין בתוך סערת הרוחות וספינים תקשורתיים, יש לפעמים תחושה שהמערכות הפוליטיות ברצונן לשרת את גחמת הרגע, מקבלות החלטות שעלולות לפגוע בטווח הרחוק. כך למשל, יש הטוענים כי הענות לרצון המחאה הציבורית, היא אחד הגורמים לגרעון הגדול שהתפתח ב-2013[1].
המבט הזה, שיש בו מעט מן ההתנשאות, בו האינטלגנציה מתבוננת אל מחוסרי יכולת ההשפעה, ומבקשת להגביל את השתתפותם הממשית בחיים הפוליטים, היתה אופיינית למחנה השמרני לאורך מאות שנות התבססותה של הדמוקרטיה. עוד במאה ה-17, כאשר החל הפולמוס על הזכות לדמוקרטיה , טענו השמרנים כי רק המלכים ניחנו ביכולת ראייה הנדרשת להובלת מדינה. מנקודת מבטם, היה לדבר הצדקה. הרי רק המלך ויועציו חוו את העול הנדרש להובלת המלוכה, ומי שהיה מחוץ למעגלים אלו, לא ניחן בגינונים או בידיעה המספקת לשליטה. אך כשהמעגל התרחב, והמלך נאלץ לחלוק את זכויות עם מעגל רחב יותר של אצלים ובעלי יכולת כלכלית, זכו גם אלו לחוות את עול המלכות, וזכו לשפר את הבנתם, כך שיוכלו להעמיד דורות של אזרחים המסוגלים להשתתף בתהליך הדמוקרטי. לאחר שהוכרעו בידי הדמוקרטים, וזכויות הצבעה ניתנו למעמד העשיר (באנגליה) המשיכו לטעון השמרנים כי אסור לתת לגברים שהכנסתם נמוכה מ-40 פאונד בשנה. גם כאן היה טעם בטענתם. מנקודת מבטם הצרה, מי שהרוויח פחות מ-40 פאונד, היה חסר השכלה, ולא התאים לקבלת החלטות בנושאי המדינה. וגם כאן, שוב, לאחר שניתנו הזכויות, השתפר מעמדם ההשכלתי, ועולמם של העניים יותר, הועשר במידע הדרושה להצבעה בנושאי מדינה. גם לאחר שמדינות נתנו זכות בחירה לעניים, עדיין היו הנשים, ובארה"ב צאצאי-העבדים נטולי זכות בחירה. גם כאן טענו השמרנים שאסור לתת לנשים להצביע. הרי הן אינן מסוגלות לקבל אחריות, ואינן מבינות בנושאי מדינה. התהליך הדמוקרטי במערב, החל בסביבות 1215, באנגליה, ותפס תאוצה בעיקר במאה ה-19, והפך למקובל בחלקים נרחבים בעולם במהלך המאה ה-20. לאורך המאה ה-20, ניתנה זכות ההצבעה כללית לאזרחים באירופה, ולאחר מכן לנשים ולאפרו-אמריקאים. בכל פעם, הסתבר כי שילוב האוכלוסיות המודרות, משפר את מצבן, והאוכלוסיות החדשות לוקחות חלק פעיל, אנרגטי וחיוני בשיפור מעמדן. גם במאה ה-21, בה החל המאבק לדמוקרטיה בה האזרחים לוקחים חלק פעיל יותר בשלטון, ישנם שמרנים שטוענים כי מנקודת מבטם, ההמון לא כשר לשלטון. וניתן להניח, שכפי שכל המאות האחרונות, כאשר אוכלסיות חדשות נכנסו לעול השלטון, כך הן למדו להתאים את עצמן, השכלתם ומנהיגים, ולשפר את מצבם הכלכלי-חברתי. כשינתן לציבור הזכות להשפיע, הוא גם ילמד לנהל את עצמו בתבונה, ולשפר את מצבו.
תנאים מינמליים להתפתחות דמוקרטיה השתתפותית
השיפור ביכולת להשתתף בתהליכי הצבעה אינו מוביל באופן ישיר לשיפור המעמד החברתי ולשיפור הדמוקרטיה. הבנק העולמי שמימן דמוקרטיה השתתפותית בחלקים רבים בעולם מצא שבהעדר תרבות דמוקרטית מהותית הפכה הדמוקרטיה ההשתתפותית, לכר שחיתות. גורמים אינטרסנטיים לקחו על עצמם להוביל את השלטון, בעוד שאר האוכלוסיה מוותרת בחפץ לב על המעורבות בשלטון[2]. אך מקומות אלו הם בדרך כלל מקומות שהתרבות הדמוקרטית מפגרת או לא קיימת. מחקרים שבדקו השתתפות ציבורית באזורים, שבהם הציבור והממשל פיתחו מגנוני השתתפות נאותים ופיתחו תרבות של השתתפות ארוכת טווח, הראו שמוסדות המנוהלים בהשתתפות הציבור מראים גרעון תקציבי נמוך יותר[3][4][5][6], וממשל יעיל יותר[7] גם הבנק העולמי שבמהלך שני העשורים האחרונים השקיע יותר מ-50 מיליארד דולר בפיתוח מיזמים בהשתתפות הציבור, גילה כי כאשר יש ממשל מרכזי יעיל המשתף אזרחים בעלי רמת השכלה ויכולת גבוהים, תהליך השותפות משפר את מצב הקהילות[8]. שוויץ, שהיא המדינה בה מעורב הציבור בממשל כבר יותר מ-700 שנים, היא גם המקום בעל השוק התחרותי בעולם[9]. אזרחים הרגילים לפעול בדמוקרטיה השתתפותית, מאמצים לעצמם הרגלים ויכולת להבין את מורכבות ההחלטות הממשלתיות, ויש להם יכולת לשמור את הרשות המבצעת יעילה יותר.
כדי שמהלך ההשתתפות יצליח, עלינו לפתח את התרבות הדמוקרטית ההשתתפותית. כפי שהמחקרים וההתנסות מראה, דמוקרטיה השתתפותית תצמח בקלות רבה יותר באזורים בהם יש אוכלוסיה יותר מבוססת ויותר משכילה. אוכלוסיה שרגילה להיות יוזמת, מתוך דיון ויצירת הסכמה. ולכן אם אנו רוצים להנחיל דמוקרטיה השתתפותית, עלינו להתחיל במקומות בהם יש אוכלוסיה מבוססת יותר. אם בכל זאת אנו מעוניינים להוביל לדמוקרטיה השתתפותית במקומות בהם האוכלוסיה חלשה, ובעיקר פחות מורגלת בחיים דמוקרטיים, עלינו לפתח בצורה הדרגתית, תרבות שיתופית, תוך ליווי והעצמה של האוכלוסיות הללו. עלינו להרגילן לקבל החלטות בדיון ובהסכמה. עלינו לפתח מנגנונים שיאפשרו לאוכלסיות שעסוקות בעיקר בהישרדות, גם לקחת חלק הולך וגדל בהחלטות,תוך דיון ומחשבה.
יחוסים
- ↑ "דש: יישום דוח טרכטנברג צפוי להגדיל את הגירעון ב-2012" – גלובס, 9 לאוקטובר 2011
- ↑ דרוש ציטוט
- ↑ Feld, Lars P., Gebhard Kirchgässner, and Christoph A. Schaltegger. "Municipal debt in Switzerland: new empirical results." Public Choice 149.1-2 (2011): 49-64.
- ↑ Funk, Patricia, and Christina Gathmann. "Does direct democracy reduce the size of government? new evidence from historical data, 1890–2000*." The Economic Journal 121.557 (2011): 1252-1280.
- ↑ Asatryan, Zareh, et al. "Direct Democracy and Public Finances: Quasi-Experimental Evidence from Bavaria." (2013).
- ↑ Gillette, Clayton P. "Direct Democracy and Debt." J. Contemp. Legal Issues 13 (2003): 365.
- ↑ Blume, Lorenz, and Stefan Voigt. "Institutional details matter—more economic effects of direct democracy." Economics of Governance 13.4 (2012): 287-310.
- ↑ Ghazala ManSuri and Vijayendra Rao, Participatory development reconsidered, in Development Outreach, 2011, World Bank.
- ↑ Global competitive report 2012- 2013