קורס מבוא לתקשורת דיגטלית - תשעה-ק

תיאוריה - השפעת התקשורת על הפוליטיקה - תשעה-ק

הסבר כללי על התיאוריה

התיאוריה מתבססת על טיעון הדטרמיניזם הטכנולוגי של מרשל מקלוהן, לפיה שינויים טכנולוגים בעולם, ובעיקר ההתפתחות של אמצעי התקשורת, קובעים את אופי ודרכי ההתנהגות של החברה.[1] על פי מקלוהן, "המדיום הוא המסר"- וכתוצאה המדיום (ולא התוכן) הוא זה שקובע את אופי החברה. בכל תקופה יש מדיום דומיננטי, והיא זו שמעצבת את המציאות של החברה [2] דוגמא לכך היא המהפכה שהתרחשה כתוצאה מפיתוח הכתב.

דרכי קבלת החלטות בקבוצה

כל מערכת חברתית (כגון מדינות או מקומות עבודה) מתחלקת לשתי דרגות: מקבלי החלטות (המנהיגים) ומבצעי ההחלטות המתקבלות (המונהגים). כדי שהמערכת תתפקד בצורה נכונה, תמיד צריך להיות תקשורת בין הדרגות, וכן בין מבצעי ההחלטות לבין עצמם. בדרך כלל תקשורת זו נעשית באמצעי תקשורת המשמשת כמדיום (כגון דיבור, כתב, דפוס, או אינטרנט), כאשר לכל אמצעי יש יתרונות וחסרונות מבחינת יכולת העברת המסר (לדוגמה, בטלוויזיה אפשר להעביר מסר בקלות לכמות גדולה של אנשים, אבל התקשורת היא חד כיוונית ואין יכולת להגיב למסר המועבר).

כאשר המונהגים מסכימים עם ההחלטות של המנהיגים, הם יבצעו את ההחלטות ללא התנגדות (דבר שיגרום להצלחה של המערכת. עם זאת, במידה והפועלים לא מסכימים עם ההחלטות של המנהיגים, הם ינסו למרוד ולהחליף את קבוצת המנהיגים (דבר שיוביל לפירוק וכישלון של המערכת). דוגמא ליחסי הכוחות בין המנהיגים והמונהגים היא קבוצת כדורגל, שבה המאמן הוא המנהיג והשחקנים הם המונהגים. השחקנים אמורים לשחק בצורה שבה המאמן קובע, אך אם שחקן לא מסכים עם ההחלטות, הוא עשוי להחליט בעצמו כיצד לשחק, או לא ייתאמץ במהלך המשחק.

שיטות המנהיגים למנוע מרידות

המנהיגים אינם מעוניינים במרידות, ורוצים לשמור על המצב הקיים ועל מעמדם בחברה. כדי לוודא שהמונהגים יבצעו את ההחלטות המתקבלות (גם אם הם לא מסכימים איתם), ישנם שלושה שיטות:

1) שימוש בכוח (כגון סנקציות או עונשים) כדי להכריח את המונהגים לפעול כרצונם. דוגמה עדכנית לכך היא הסנקציות המופעלות על ידי ארה"ב ואירופה כנגד איראן, במטרה לעצור את תכנית הגרעין האיראנית.[3]

2) שימוש בתעמולה ושטיפת מוח- שימוש בתקשורת בין המנהיגים למונהגים כדי להפיץ את רעיונותיהם של המנהיגים, במטרה להשפיע על עמדות המונהגים ולגרום להם להסכים עם החלטות המנהיגים. דוגמה לכך יכולה להיות התעמולה הנאצית, שהופצה במטרה לגרום לציבור להסכים עם דעות השלטון.

3) מניעת יכולות התקשורת של המונהגים בינם לבין עצמם, במטרה למנוע מהם את היכולת להתאחד ולמרוד במנהיגים. דוגמה לכך היא ההחלטה של ממשלת מצרים לחסום את הגישה לאינטרנט ולרשתות החברתיות במדינה, כתוצאה מהמרד שהתרחש ב2011 נגד השלטון. [4]

(אוריאל בארי)

העידן השלישי וחצי

בעידן זה התפתחה מכונת הדפוס התעשייתית. עד אותה עת, אנשים רבים עמלו להוצאת כל גיליון כתוב, והחל מעידן זה, כל גליון הודפס בעותקים רבים, דבר שאיפשר לכלל האוכלוסיה להינות ממנו. בעקבות השתכללות מכונת הדפוס, קמו בתי דפוס רבים. דבר זה הביא להתפשטות מהירה של ספרים כתובים אשר גרמו לעלייה בלימוד קרוא וכתוב, לביקוש להשכלה גבוהה יותר לכל שכבות החברה, ביניהן האליטות העניות. בעקבות הביקוש הרב, הקימו אוניברסיטאות בערים רבות באירופה. הנגישות לספרי הקודש היתה רבה יותר והיה קל יותר להפיץ דעות נגד הכנסייה והשלטון. הפתיחות הזו גרמה לירידת כוחה של הכנסייה, ובהמשך גם הביאה לצמיחתה של הנצרות הפרוטסטנטית. (בת-אל שירזיאן)

מה יקרה לפוליטיקה בעתיד כתוצאה מהאינטרנט?

לפי דעתי, ההתחזקות של האינטרנט תחליש את הדמוקרטיה הייצוגית הנהוגה כיום, עד ליצירת מצב שבו הדמוקרטיה הייצוגית תהפך באופן עקיף לדמוקרטיה ישירה. הפופולאריות של האינטרנט בכלל, והרשתות החברתיות בפרט, גרמה לכך שלכל פוליטיקאי כיום יש אתר אינטרנט ועמודים ברשתות החברתיות. שימוש זה באינטרנט הופך את הפוליטיקאים לנגישים יותר מבחינת הציבור, כאשר כל אחד יכול להביע את עמדתו ולהציג לנבחרי הציבור את דעתו על ההחלטות המתקבלות באמצעות דואר אלקטרוני או פרסום ברשת החברתית. כתוצאה, נוצר מצב שבו נבחרי הציבור לא מקבלים החלטות רק לפי דעתם האישית או המפלגתית, אלא גם מונעים מתוך פחד מהציבור והתגובות שיתקבלו להחלטותיהם. ככל שהאינטרנט ימשיך להתחזק, וייתפתחו טכנולוגיות חדשות שמקלות על התקשורת בין אנשים והיכולת של הציבור לקבל מידע על המתרחש בפוליטיקה, הפחד מתגובת הציבור ייהפך למשמעותי יותר, והדעה האישית של הנבחרים תתבטא פחות בהחלטות. בשלב מסויים בעתיד נגישות המידע והיכולת של הציבור להגיב באמצעות האינטרנט להחלטות (ובכך גם להתאגד ולמרוד בשלטון הקיים) תהיה קלה כל כך, שנבחרי הציבור יפעלו רק על פי מה שהציבור רוצה, גם אם הם אישית לא מסכימים עם זה. כתוצאה, הציבור כולו יהפוך להיות מקבלי ההחלטות האמיתיים, ולממשלות ונבחרי הציבור לא יהיה חשיבות בכלל.

(אוריאל בארי)