קורס מבוא לתקשורת דיגטלית - תשעה-ק

תיאוריה - השפעת התקשורת על הפוליטיקה - תשעה-ק

הסבר כללי על התיאוריה

התיאוריה מתבססת על טיעון הדטרמיניזם הטכנולוגי של מרשל מקלוהן, לפיה שינויים טכנולוגים בעולם, ובעיקר ההתפתחות של אמצעי התקשורת, קובעים את אופי ודרכי ההתנהגות של החברה.[1] על פי מקלוהן, "המדיום הוא המסר"- וכתוצאה המדיום (ולא התוכן) הוא זה שקובע את אופי החברה. בכל תקופה יש מדיום דומיננטי, והיא זו שמעצבת את המציאות של החברה [2] דוגמא לכך היא המהפכה שהתרחשה כתוצאה מפיתוח הכתב.

דרכי קבלת החלטות בקבוצה

כל מערכת חברתית (כגון מדינות או מקומות עבודה) מתחלקת לשתי דרגות: מקבלי החלטות (המנהיגים) ומבצעי ההחלטות המתקבלות (המונהגים). כדי שהמערכת תתפקד בצורה נכונה, תמיד צריך להיות תקשורת בין הדרגות, וכן בין מבצעי ההחלטות לבין עצמם. בדרך כלל תקשורת זו נעשית באמצעי תקשורת המשמשת כמדיום (כגון דיבור, כתב, דפוס, או אינטרנט), כאשר לכל אמצעי יש יתרונות וחסרונות מבחינת יכולת העברת המסר (לדוגמה, בטלוויזיה אפשר להעביר מסר בקלות לכמות גדולה של אנשים, אבל התקשורת היא חד כיוונית ואין יכולת להגיב למסר המועבר).

כאשר המונהגים מסכימים עם ההחלטות של המנהיגים, הם יבצעו את ההחלטות ללא התנגדות (דבר שיגרום להצלחה של המערכת. עם זאת, במידה והפועלים לא מסכימים עם ההחלטות של המנהיגים, הם ינסו למרוד ולהחליף את קבוצת המנהיגים (דבר שיוביל לפירוק וכישלון של המערכת). דוגמא ליחסי הכוחות בין המנהיגים והמונהגים היא קבוצת כדורגל, שבה המאמן הוא המנהיג והשחקנים הם המונהגים. השחקנים אמורים לשחק בצורה שבה המאמן קובע, אך אם שחקן לא מסכים עם ההחלטות, הוא עשוי להחליט בעצמו כיצד לשחק, או לא ייתאמץ במהלך המשחק.

שיטות המנהיגים למנוע מרידות

המנהיגים אינם מעוניינים במרידות, ורוצים לשמור על המצב הקיים ועל מעמדם בחברה. כדי לוודא שהמונהגים יבצעו את ההחלטות המתקבלות (גם אם הם לא מסכימים איתם), ישנם שלושה שיטות:

1) שימוש בכוח (כגון סנקציות או עונשים) כדי להכריח את המונהגים לפעול כרצונם. דוגמה עדכנית לכך היא הסנקציות המופעלות על ידי ארה"ב ואירופה כנגד איראן, במטרה לעצור את תכנית הגרעין האיראנית.[3]

2) שימוש בתעמולה ושטיפת מוח- שימוש בתקשורת בין המנהיגים למונהגים כדי להפיץ את רעיונותיהם של המנהיגים, במטרה להשפיע על עמדות המונהגים ולגרום להם להסכים עם החלטות המנהיגים. דוגמה לכך יכולה להיות התעמולה הנאצית, שהופצה במטרה לגרום לציבור להסכים עם דעות השלטון.

3) מניעת יכולות התקשורת של המונהגים בינם לבין עצמם, במטרה למנוע מהם את היכולת להתאחד ולמרוד במנהיגים. דוגמה לכך היא ההחלטה של ממשלת מצרים לחסום את הגישה לאינטרנט ולרשתות החברתיות במדינה, כתוצאה מהמרד שהתרחש ב2011 נגד השלטון. [4]

(אוריאל בארי)

העידן הראשון

אמצעי התקשורת החשוב והעתיק ביותר הוא הדיבור – מערכת של קולות וצלילים המופקים במיתרי הקול. מאז ומתמיד לבני האדם היה צורך להעביר מידע מאחד לשני – בעבר, הדיבור היה מורכב מקולות ושפת גוף והמידע היה מועבר בדרך כלל בצורה סיפורית או בשירה כדי שיהיה קל לזכור אותו.

הדיבור הצריך ידע מוקדם של השפה וכן נוכחות במקום בו התרחש תהליך העברת המידע. לכן, הדיבור הועבר למרחק בצורה מוגבלת והידע עבר בטווח קצר. נעשה שימוש רב בתקשורת שבעל פה. [5] כדי להעביר מסרים למרחקים גדולים נעשה שימוש בשליחים, כך שמהירות התקשורת הוגבלה על ידי מהירותו של הרץ או של הסוס שהובילו את המידע. לאחר מכן, הדיבור התפתח להברות ומילים בעלות משמעויות.

ראשי השבטים נחשבו לשליטים, כיוון ובידם היה מצוי המידע – כך, המידע עבר מראש השבט הוותיק ביותר, לו היה המידע הרב ביותר, כלפי מטה, אל בני השבט הפשוטים. הוא היה יושב ומספר למשפחתו ולחבריו וכך הוא היה משמר את המידע אותו היו צריכים להעביר הלאה מדור לדור.

ראשי השבטים היו אלה השולחים רצים – על מנת לדלות מידע מכפרים אחרים או להפיץ מידע אל אותם כפרים, לאחר מכן היו אלה הכרוזים – שהיו צועקים את ידיעות המלך. בעזרת הרצים למנהיגים היתה שליטה על השבטים שלהם, בכך שבחרו איזה מידע לדלות או להעביר לשבטים האחרים.

גם כיום, בדומה לעבר – אנו מעוניינים במידע העדכני ביותר, החדשות הטריות ביותר. החדשות היו דומות ורובן עסקו בנושאים של סכנות, עניינים המעוררים רגש, מלחמות, ניצחונות, הפסדים וכו'.

(טל ריזנבך)

העידן השני וחצי

היהדות הנה הדת המונותאיסטית הראשונה- כבר בתורה , במסגרת עשרת הדיברות נאמר "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". כמו גם הפסוק הידוע "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד". על פי המקרא, השלטון המלוכני הינו צורת המשטר הרצויה. "...כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ..." (מתוך ספר דברים). כדת עצמאית ועוצמתית, שלטו היהודים בארץ כנען, שבט אפרים ומנשה התיישבו ממזרח לבקעה, ולפיכך איישו את כל ארץ ישראל המובטחת. אמנם טרם הפיצול בין מלכות ישראל לממלכת יהודה -שני השבטים התערו בקרב הגויים והמירו את דתם, ובשל כך השליטה המונותאיסטית בארץ הצטמצמה לגבולות ישראל המוכרים כיום. בעבר הפילוג היה בין המאמינים בתורה שבעל פה (יהדות רבנית) לבין המאמינים בתורה שבכתב (יהדות קראית). היהודים הקראים אינם מקבלים את פרשנות חז"ל או את כלל הסמכויות הרבניות למקרא לפי המאמינים בתורה שבעל פה. מטרת היהדות כדת מונותאיסטית היא לכוון לאמת אחת, מי שסוטה ממנה הוא כופר. את המטרה הזו כיום משיגים רבנים בדרכים שונות כמו למשל הקמת ישיבות ,בתי ספר דתיים ואולפנות בהם אנשי ההנהגה הרבנית מלמדים לימודי קודש כמו תלמוד, תנ"ך והלכה. נוסף על כך משתמשים בתעמולת נגד- הרבנים טוענים בפני הנוער והוריהם שהינם נמצאים בסכנה באם לא ילכו על פי המצוות וההלכה, התעמולה מתבצעת באמצעות פרסום כתבי עת, עלונים, אזהרות, לימוד במסגרות באופן פרונטלי, כל זאת על מנת לשמר את הדת ומצוותיה. נוסף על כך, מצוות ורבנים רבים מונעים התקשרות עם העולם הנוגד את ההלכה כגון איסור שימוש בטלוויזיה, הגבלה על שימוש באינטרנט, תכניות רדיו מותאמות ועיתונות העוברת צנזורה.

-אורטל ששון-

העידן השלישי

המדיום החדש שמחולל שינוי היינו מכונת הדפוס שהמציא הצורף יוהאן גוטנברג [6] בשנת 1440. גוטנברג המציא בעצם חמישה דברים: 1. מתקן ליציקת אותיות מעופרת מותכת 2. מתקן להנחת אותיות עפ"י סדר רצוי 3. דיו מיוחד למכונת הדפוס 4. נייר מתאים למכונת דפוס 5. מכונת הבורג שמבצעת את פעולות ההדפסה. בעצם מכונת הדפוס הפכה את המלאכה היקרה של יצירת תחריטי אותיות ועמודים למלאכה זולה בהרבה ונגישה יותר. הספר הראשון שהודפס היה התנ"ך.

מכונת הדפוס שינתה את מודל החברה שהיה קיים עד אותה עת. לפני המצאת הדפוס ספרים נכתבו בכתב יד ובעותקים בודדים, על כתיבתם והפצתם של הכתבים שלטה בעיקר הכנסייה, היא החליטה מה יתפרסם לציבור ומה לא, לעתים מנעה הכנסייה הפצת דעות שנחשבו מסוכנות בעיניה, באמצעות שריפה והחרמה של ספרים. מרגע שהתאפשר להדפיס עותקים רבים בעלות מזערית כוחה של הכנסייה נשבר והמודל החברתי השתנה, הכנסייה איננה יכולה עוד להכתיב מה יפורסם. מעתה כל מי שחפץ להביע את דעתו יכול לעשות זאת ולא רק הכנסייה והממסד. קבוצות רבות הדפיסו חיבורים והצהרות ופירסמו אותם לציבור.

עד הזרם הפרוטסטנטי[7] - זרם עיקרי בנצרות שהתפתח במאה ה16, המצאת הדפוס איפשרה למתנגדי הכנסייה הקתולית להפיץ לציבור את אמונתם ורעיונותיהם, מה שהביא לצמיחת הנצרות הפרוטסטנטית. מנהיגה מרטין לותר יצא כנגד הכנסייה הקתולית והאפפיור, המחאה הרצינית החלה כאשר מסמר ב1517 מרטין לותר מסמך בו 95 תזות לדלת הכנסיית ארמון ויטנברג. במסמך זה קרא להעלות לדיון את נושא השחיתות החברתית והכספית בנוגע לכנסייה. אותם פלגים נוצרים חדשים שדחו את סמכותה של הכנסייה הקתולית, והאשימו אותה בשחיתות השתמשו בדפוס להוליך את רעיונותיהם במהירות ממקום למקום. הם לקחו את המסמך שכתב מרטין לותר, הדפיסו אותו באלפי עותקים והפיצו אותו בכל רחבי אירופה. הצלחת הזרם נבעה גם מהאפשרות להדפיס את ספרי הקודש לקהל הרחב בשפות שונות וכך הספרים הפכו נגישים יותר ללא צורך בתיווך של הכומר והכנסייה. כל זאת הודות לדפוס.

הדפוס חולל שינוי חברתי נוסף, עד אז התאחד הציבור תחת מוסד האפפיור והפגין נאמנות לכנסייה הקתולית. רוב הכתבים היו בלטינית שפת הפולחן בכנסייה. הדפוס איפשר לנסיכים אירופאים לתרגם את הכתבים לשפות שונות לבני עמם, כגון צרפתית, אנגלית, גרמנית ועוד. השפה התחילה לייצר הבדלים בולטים יותר בין עם לעם, היא הקנתה לשליטים שליטה פוליטית ותנופה ביצירת מדינות לאומיות. השפה ליכדה ואיחדה סביבה קהילות, אל השפה נוספו סימני הזדהות כמו דגלים, המנון, טקסטים, שטרות- הדפוס שימש כאמצעי להפצת רעיונות לאומיים, שנגדו את האמת האחת של הכנסייה. כך הדפוס גרם ליצירת קהילות שנאמנות לשפה ולרעיון לאומי מאחד.

(שחף, גל, ליטל, טל נתנאל, אורית, אדוה רבי)

העידן השלישי וחצי

בעידן זה התפתחה מכונת הדפוס התעשייתית. עד אותה עת, אנשים רבים עמלו להוצאת כל גיליון כתוב, והחל מעידן זה, כל גליון הודפס בעותקים רבים, דבר שאיפשר לכלל האוכלוסיה להינות ממנו. בעקבות מהפיכת הדפוס[8], קמו בתי דפוס רבים. דבר זה הביא להתפשטות מהירה של ספרים כתובים אשר גרמו לעלייה בלימוד קרוא וכתוב, לביקוש להשכלה גבוהה יותר לכל שכבות החברה, ביניהן האליטות העניות. בעקבות הביקוש הרב, הקימו אוניברסיטאות בערים רבות באירופה. הנגישות לספרי הקודש היתה רבה יותר והיה קל יותר להפיץ דעות נגד הכנסייה והשלטון. הפתיחות הזו גרמה לירידת כוחה של הכנסייה, ובהמשך גם הביאה לצמיחתה של הנצרות הפרוטסטנטית. השלטון השתמש בדפוס התעשייתי גם לטובתו, לדוגמא- הוא הכין עותקים רבים של מודעות וצווים וחילק אותם לאזרחים. (בת-אל שירזיאן)

הדפוס הומצא באירופה על ידי ג'ון גוטנברג (Johann Gutenberg). מכונות שהיו כבר בשימוש והידע לייצור נייר אפשר להמצאה להמריא. תרם לגילוי העולם- השתמשו בדפוס לטובת מיפוי. כלכלה מודרנית- על ידי שטרות שהודפסו במכונות דפוס. לפני המצאתו של גוטנברג נהגו לגלף בלוח עץ אותיות, מרחו עליהם צבע והידקו אותם לנייר, התאים להדפסת עמוד אחד בלבד. המצאת הדפוס אפשרה לפשוטי העם ללמוד קרוא וכתוב דבר שהיה אפשרי רק לעשירים. (מיכאל שרבט)

ספר התנ"ך מוכר כספר המודפס הראשון. הספר הודפס על ידי גוטנברג באיכות גבוהה על פרי עבודה ארוכה. הספר, נקרא במשך דורות כ"ספר התנ"ך של גוטנברג". הדפסת התנ"ך התרחשה ב-23 בפברואר 1455, ומסמלת את ראשיתה של מהפכת הדפוס, שאיפשרה הדפסה המונית של ספרים ומאמרים ותפוצתם הרחבה. כיום משערים שהודפסו 180 עותקים בתקופה של שלוש שנים - 40 על קלף ו-140 נוספים על נייר. מספר זה של ספרים נחשב אז עצום, שכן קודם לכן כתיבת ספרים רבים ביד הייתה אורכת מאות שנים. לדוגמה, משך זמן כתיבת ספר תנ"ך יחיד לפני המצאת הדפוס היה כשלוש שנים. תודות לדפוס גם נשתמרו שפות של עמים שלאומיותם וספרותם היו צפויות לשכחה ולאבדון, שעלולות היו להיטמע בתוך השפות של כובשיהם. (חן ברזלי)

העידן הרביעי: הרדיו והטלוויזיה

בעידן זה התרחש שינוי משמעותי בהמצאתן של שתי אמצעי תקשורת להמונים שהשפיעו באופן מוחלט על חיי היום יום של בני האדם – הרדיו בשנות ה-20 והטלוויזיה בשנות ה-50. בניגוד לטלגרף ולטלפון, שמותנים ותלויים על קווים של כבלים מנקודה לנקודה, הייחודיות של הרדיו הייתה בכך שאין לו תלות של קווים כמו כן אין קושי לחבר בין מקומות רחוקים וגם בין אוניות לנמל . ברדיו לעומת תשתיות אחרות אין תלות בתשתית wireless . ממציא הרדיו הינו גוליילמו מרקוני שגילה על פי בסיס תאורטי של הרץ, שאותות ששידר ממקום גבוה מגיעות למרחק גדול יותר מאות ששידר ממקום נמוך. בניסיונות הראשונים השתמש מרקוני בהמון אנרגיה על שטח רחב וגרם לרעש רב. כבר ב1896- מרקוני הצליח לשדר אותות למרחק של שני מייל לאחר מכן הוא הצליח לשלוח אותות למרחק של ששמונה מייל . ב1899- הוא שידר מן החוף האנגלי לחוף של צרפת, מרחק בן 22 מייל. ב-1901 שידר את האות S מאנגליה לארה"ב לאזור בוסטון. שלב טרום השידור בשנות מלחמת העולם הראשונה נוצל הרדיו למטרות צבאיות, אך לאחר המלחמה חדרו לשוק חברות פיראטיות שהחלו לשדר שידורים אזרחיים. עד סוף מלחמת העולם הראשונה השתמשו ברדיו במתכונת ניסויית, בעיקר במקומות בהם לא התאפשרה תקשורת קווית. בעיקר בין אניות, בין איים לחופים, כאשר שידורים אלו שימשו בעיקר למטרות מסחריות וצבאיות. לאחר טביעתה של הטיטניק הואץ פיתוח השידורים לצרכים אזרחיים.

שלב הפריצה שנות העשרים ידועות כשנות הפריצה של הרדיו. התחילה שידורים קטנים ומהוססים אך לאחר שהציבור גילה עניין גדל היקפם. בסוף מלחמת העולם הראשונה גדל מספר מקלטי הרדיו שהיו בידי האנשים וגדל מספר התחנות. השידורים הראשונים שעוררו עניין מדהים הביאו תכניות מגוונות כגון: קונצרטים, הרצאות, הצגות, משדרי ספורט, חדשות ופרשנות. ככל שהתרבו שידורי הרדיו עלתה על הפרק סוגיית המימון של השידורים, מימון פרטי או מימון ציבורי. באנגליה שידורי הרדיו היו במימון ציבורי ומקבלי השירות - המאזינים סייעו במימון השידורים ע"י תשלום אגרה, המוכר לנו עד היום. בארה"ב שידורי הרדיו היו במימון פרטי כלומר עסק כלכלי, לא מעט בזכות הכרת הפוטנציאל הפרסומי שבו.

שלב ההתמסדות שנות ה-30 היו השנים שמכונות ימי הבגרות של הרדיו, תור הזהב. הרדיו היה אמצעי תקשורת המונים מוביל. וודי אלן בסרטו "ימי הרדיו" תעד את אווירת התקופה ועוצמתו של הרדיו. המשדר המפורסם של אורסון וולס בסתיו 1938, מלחמת העולמות, המחיש זאת בעוצמה רבה. התסכית (סיפור מתח), סיפר על פלישת יצורים מן המאדים במתכונת שידור חדשות, שידור זה חולל בהלה המונית. רבבות מאזינים התקשרו ופלשו אל הרחובות למרות ההודעות שמדובר בסיפור בדיוני. ב-1929 עם פרוץ השפל הכלכלי בארה"ב, הואץ תהליך התמסדותו של הרדיו. התחזק הצורך בבידור ובבריחה מן המציאות והרדיו ענה על צורך זה ביכולתו לתת בידור חינם לכל המשפחה. יחד עם זאת הלך והשתרש לוח משדרים קבוע והתגבש פורמט של תכניות פופולריות כמו: מוסיקה, תכניות בידור וקומדיות.

צמיחת רשת שידור: רשת שידור הינה מבנה ארגוני המאגד בתוכו מספר תחנות שידור. מבנה זה החל לפעול בשנות ה- 30. מתכונת זו מבטיחה תנאים של תקשורת המונים - קהל גדול והטרוגני הנחשף בעת ובעונה אחת לתכנים זהים. חיבור התחנות לרשת אפשר להגדיל את קהל המאזינים, להגביר את הפרסומים ולהפחית את העלויות. נוסף על כך המפרסמים אינם צריכים לבוא במגעים עם מספר רב של תחנות אלא רק עם ראשי הרשת. ביתרון זה השתמש בשנת 1932, פרנקלין רוזוולט, בעת מסע הבחירות שלו לנשיאות ארה"ב. הערכתו לפוטנציאל התקשורת של הרדיו גרם לו להשתמש בו גם לאחר היבחרו לנשיא. הוא יצר את שיחות הרדיו עם המאזינים ולמעשה רשתות הרדיו אפשרו לו גישה רחבה ומידית לאזרחי המדינה, דבר שלא היה בכוחו של שום אמצעי תקשורת אחר בעבר.

הרדיו בעת המלחמה: הרדיו הגיע לשיא פריחתו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עת האנשים היו צמאים למידע מהיר ושוטף על הנעשה במלחמה. בזמן זה השתכלל השימוש ברדיו לנושאי תעמולה כי הרדיו חצה גבולות. פוליטיקאים ומנהיגים נצלו את הרדיו לשלוש מטרות עיקריות, כמו: יצירת בלבול, ייאוש ומחלוקת בחזית ובעורף המדינות היריבות, טיפוח הידידות עם מדינות ניטראליות והעלאת המורל בחזית ובעורף.

שלב ההתגוננות: לכאורה, יצא הרדיו מחוזק מהמלחמה, אך בסיומה ניצב על פרשת דרכים, כאשר הטלוויזיה הופיעה וחלה ירידה בשיעור האזנה לרדיו. ירידה זו הובילה לירידה בהכנסות מפרסומות וגם עניינן של רשתות השידור ברדיו פחת. התחנות המקומיות מילאו את החלל ע"י שידור של מצעדי הפזמונים. עם תחילת שידורי הסטריאו בראשית שנות השישים, הציג הרדיו שיפור נוסף באיכות הקליטה שלו, מה שהחזיר מאזינים רבים לרדיו. כאשר החלו שידורי הטלוויזיה להתמקם בלוח הזמנים של המאזינים, במחצית שנות ה- 50 החל הרדיו בשלב ההסתגלות הנמשך עד היום.

מה יקרה לפוליטיקה בעתיד כתוצאה מהאינטרנט?

לפי דעתי, ההתחזקות של האינטרנט תחליש את הדמוקרטיה הייצוגית הנהוגה כיום, עד ליצירת מצב שבו הדמוקרטיה הייצוגית תהפך באופן עקיף לדמוקרטיה ישירה. הפופולאריות של האינטרנט בכלל, והרשתות החברתיות בפרט, גרמה לכך שלכל פוליטיקאי כיום יש אתר אינטרנט ועמודים ברשתות החברתיות. שימוש זה באינטרנט הופך את הפוליטיקאים לנגישים יותר מבחינת הציבור, כאשר כל אחד יכול להביע את עמדתו ולהציג לנבחרי הציבור את דעתו על ההחלטות המתקבלות באמצעות דואר אלקטרוני או פרסום ברשת החברתית. כתוצאה, נוצר מצב שבו נבחרי הציבור לא מקבלים החלטות רק לפי דעתם האישית או המפלגתית, אלא גם מונעים מתוך פחד מהציבור והתגובות שיתקבלו להחלטותיהם. ככל שהאינטרנט ימשיך להתחזק, וייתפתחו טכנולוגיות חדשות שמקלות על התקשורת בין אנשים והיכולת של הציבור לקבל מידע על המתרחש בפוליטיקה, הפחד מתגובת הציבור ייהפך למשמעותי יותר, והדעה האישית של הנבחרים תתבטא פחות בהחלטות. בשלב מסויים בעתיד נגישות המידע והיכולת של הציבור להגיב באמצעות האינטרנט להחלטות (ובכך גם להתאגד ולמרוד בשלטון הקיים) תהיה קלה כל כך, שנבחרי הציבור יפעלו רק על פי מה שהציבור רוצה, גם אם הם אישית לא מסכימים עם זה. כתוצאה, הציבור כולו יהפוך להיות מקבלי ההחלטות האמיתיים, ולממשלות ונבחרי הציבור לא יהיה חשיבות בכלל. (אוריאל בארי)

לפי דעתי, בעתיד תתפתח סוג של דמוקרטיה חדשה. זו תהיה דמוקטיה 'אונליין'. נבחרי העם יהיו בעלי הקבוצות ברשת חברתית, שם יערכו משאלי עם וכך נביע את דעתנו. אותם נבחרי עם ירכזו את כלל הדעות ויעבירו לראש הממשלה להחלטתו. האינטרנט הוא כלי לביטוי אישי, בו כל אחד יכול לכתוב את דעתו. לכן בעתיד הוא יתחזק, כפי שהתחזק עד עתה, ויהפוך לכלי משמעותי בפוליטיקה. (בת-אל שירזיאן)

האינטרנט ישפיע לטובה על הדמוקרטיה , בזכות האינטרנט יש לנו כאזרחים אפשרות לפנות ישירות אל נבחרי הציבור. סוגיות הרות גורל כמו יציאה למלחמה יועלו למשאלי עם באינטרנט , מה שלא התאפשר פעם, אלא רק בריכוז גבוהה של אנשים כמו במשאלים שבוצעו ביוון. כמעט כל קבוצה יכולה להעלות סרטון תעמולה שיכול להיות ויראלי וכך להגיע לבית המחוקקים בעלות כמעט אפסית. (מיכאל שרבט)

לפי דעתי, האינטרנט מהווה גורם פורץ דרך בכל תחומי החיים. אנשים מבטאים את דעתם וכך מגוון רחב יותר של צדדים, דעות, רעיונות ואנשים "צפים" מעלה ונחשפים לכלל הציבור. לאט לאט מיטשטשים ההבדלים בין מהלכים פוליטיים למהלכים תקשורתיים, וכללי המשחק של שתי המערכות נעשים דומים וקרובים יותר מבעבר, כך גדלים הסיכויים ששינוי טכנולוגי-תקשורתי יתורגם לשינוי פוליטי. הדמוקרטיה תהפוך להיות אינטרנטית וההחלטות, הצעות ותגובות יתנהלו כולם דרך האינטרנט. (אורטל ששון)

לדעתי למרות שכיום האינטרנט מאפשר לכל אחד להתבטא, להפיץ את הדעה שלו ולהגיע להרבה אנשים, האינטרנט לא ישנה את האינטרסים שמאחורי הפוליטיקה. בעלי ההון ימצאו את הדרך והכלים לסובב את הגלגל לטובתם ולהמשיך לשלוט בעקיפין בפוליטיקה ובעיקר בציבור. האינטרנט אולי יקטין את כוחם וידרוש מהם מאמץ גדול יותר אך ההשפעה על הפוליטיקה תמשיך להיות נתונה בידי בעלי ההון. (אדוה רבי)

בעקבות הפיתוחים הטכנולוגים וכניסתו של האינטרנט לחיי היום יום יהיה ניתן לראות בעוד מספר שנים שגם הפוליטיקה תתנהל דרך הרשתות החברתיות ודרך הכלים שהאינטרנט מספק. יהיה ניתן להצביע ולבחור את מנהיגי העם דרך "קלפי דיגיטלי" , להציע הצעות חוק ולהתעמת און-ליין עם נבחרי הציבור ללא יוצא מן הכלל. זוהי תהיה התפתחות חיובית בשל הנגישות הרבה (גם כאלה שסובלים מנכויות שונות למיניהם יוכלו "להגיע" אל הנציגים). לסיכום ניתן לומר שהשימוש באינטרנט מצד הציבור והכנסתו לחיים הפוליטיים השוטפים תוביל להעלאת מעמדו של האדם הפשוט, תהיה פחות סמכות לבעלי ההון להכתיב את החיים כפי שהם בוחרים, דבר שיוביל לצנזורה פחותה ולחופש ביטוי גבוה. (שחף רוקנשטיין)