תוכן עניינים
מבוא
התופעה של ימין-שמאל או ליברלים-שמרנים, היא תופעה שקשה להגדיר אותה. אני מציע שאם נתבסס על ההבנה כיצד פועלים מנגנוני קבלת החלטות במוח האדם, נוכל להסביר רבות מהתופעות החברתיות של ליברלים-שמרנים/שמאל-ימין שאנו רואים.
את ההסבר על "ימין ושמאל" מומלץ כי נתחיל בהכרת שתי מערכות במוח האחריות על היותנו שמרנים או ליברליים. כאן חשוב להדגיש שאומנם יש חפיפה בין שמרנים ליברלים וימין-שמאל, אך היא אינה מלאה, ולפעמים אף נוגדת. את זאת אנסה להראות בהמשך. כרגע בואו נרד אל המנגנון הבסיסי של ליברליים-ושמרניים, וכיצד נגרמת התופעה במוח.
מחקרי מוח מהשנים האחרונות מתחילים להראות כי בין שמרנים לליברלים יש הבדלים בתפקוד המוחי. לשניהם יש מערכות אחרות פעילות, ודרכי פעולה שונות של המוח[1][2]. לליברלים יש נטיה לעיבוי בחומר האפור (המראה על הגברת שימוש) באזור במוח האחראי על זיהוי קונפליקטים (ACC), ולשמרנים יש אמיגדלה ימנית מוגדלת.
אני מציע ששני האזורים הללו קשורים למערכות שונות המנהלות את קבלת ההחלטות. המערכת האחת מקבלת החלטות במצבי חרום והמערכת השניה מקבלת החלטות במצבי רגיעה. המערכת של קבלת ההחלטות במצבי חרום נקראת בד"כ Fight or flight, והיא מופעלת כאשר אדם מרגיש איום. במצבים כאלו המערכת יודעת להגיב בצורה אופיינית. היא מגיבה לגירוי על ידי קפיאה במקום וחיפוש נקודות האיום (freeze). לאחר שהמערכת מזהה את האיום, יהיה עליה לבחור בין שלוש חלופות. החלופה הראשונה היא לברוח (flight). זאת היא האופציה העדיפה בדרך כלל, כיוון שהסיכוי להיפגע במאבק גדול, ולכן אם אופציית הבריחה קיימת, מרבית האנשים יחליטו לברוח. האופציה השניה, שאותה בד"כ לוקחים, כאשר אין ברירה, או כאשר הדימוי בעיני אחרים עלול להיפגע אם נברח, היא אופציית התקיפה (fight). במצב זה, הגוף ממגייס את המערכות הפרא-סימפטטיות, מעלה את האנדרנלין ויוצר תחושת אופוריה על ידי שיחרור אופואידים. במצב כזה, האיום יותקף ויווצר מאבק. האופציה השלישית היא אופציית הכניעה (fright). אופציה זאת מתרחשת כאשר האיום נראה כמסוכן מידי לתקיפה, ואין דרך לברוח ממנו. במצב כזה, נציג סימני כניעה ודכאון ולכן נראה לא מאיימים. התקווה היא כי כאשר אנו נכנעים, התוקף (אם הוא בן מיננו) יראה בנו יריב חסר חשיבות, ואם המדובר בטורף, התקווה היא שנראה חולים ולא כדאיים למאכל. לצורך הקיצור אקרא למערכת הזאת FFFF על שם ארבעת האופציות האפשריות.
מבחינת אזורים במוח ידוע כי האמיגדלה משחקת תפקיד חשוב במערכת ה-FFFF, וקימים עוד אזורים רלוונטים.
איפיון המערכות
מערכת ה-FFFF
השפעה במערכת קבלת ההחלטות
מערכת זאת משפיעה על החשיבה השמרנית בצורות הבאות:
חלוקה לטובים ורעים והכללה על פי מיקרי קיצון: כיוון שהמערכת נועדה לפעול במצבי חרום, עליה לקבל החלטות במהירות. לכן עליה למיין את העולם לטובים ולרעים, ולכן שמרנים בדרך כלל יחלקו את העולם לאלו שאיתם ואלו שנגדם. בראיה השמרנית, יהיו מעט מאד גווני ביניים. כמו כן, אנשים שמערכת ה-FFFF פועלת אצלהם, יצרו הכללות ממקרי קיצון. כלומר, ברגע שהם יזהו סיכון (למשל שמרנים-ימניים, שיזהו אנשי שמאל רדיקלי שפוגעים בסדר הציבורי, יאשימו את כל השמאל, ושמרנים-שמאליים שיראו נוער גבעות פועל בצורה אלימה, יזהו עם הנוער את זה את כל המתנחלים).
חשיבה פשטנית, מהירה ודרישה לפתרונות פשוטים: כיוון שהמערכת נועדה למצבי חרום וללחימה או בריחה, היא אינה מיועדת לתהליכי למידה או לתהליכים מורכבים של חשיבה ותכנון. לכן אנשים שמרניים יהיו תוקפנים בצורת השיח שלהם, ולעיתים דוגמאתיים. הפתרונות שהם יבקשו יהיו מיידים ופשוטים.
חוסר זיהוי אי-כשירות ואי-זיהוי קונפליקטים: כיוון שמערכת ה-FFFF נועדה לפעול במצבים בהם נדרשת החלטה מהירה, יש צורך לבטל את המערכת לזיהוי קונפליקטים שנמצאת ככה"נ ב-ACC. ולכן באופן כללי, שמרנים יבחינו פחות בקונפליקטים הנוצרים מהתיאוריות שבהן הם אוחזים, וירגישו כי יש להם מספיק ידע כדי להחליט בסיטואציה הקיימת, גם אם אין להם מספיק ידע (על הערכת יתר בכשירות ראו "הערכת ידע").
להתייחס לבעיית האופריה: במצב קרב, שמרנים יהיו במצב אופוריה. בשאר המצבים הם יהיו במצב דכאון. לליברלים יש בעיה הערכת יתר של היכולות שלהם (לחפש מאמרים לכאן ולכאן)
בגלל העדר זיהוי קונפליקטים, התגובות יהיו יותר אוטומטיות: המערכת שאמורה לזהות קונפליקטים (ACC), מפעילה את system-II או כפי שהיא נקראת בפסיכולוגיה effortful system, שמסייעת לזהות סתירות, ולבנות מחדש את מערך ההבנות במוח. כתוצאה מכך, רוב הזמן שמרנים יפעלו על פי מערכת system-I או automatic system[3]. הדבר יצור האטה בתהליכי למידה (ולכן שמרנות), והסתמכות על תגובות אוטמטיות לא מווסתות.
התעלמות, ביטול או תקיפת התנגדות: כל מי שדעתו תתנגד לשלהם יתפס בעיניהם כאיום על שלומם ובטחונם. כתוצאה מכך, הוא יחשב בעינהם או טיפש שאינו מבין את האמת, או רשע שמחבל בסיכויים להגיע לפתרון[4].
השפעה ברמה החברתית
למערכת ה-FFFF יש גם אלמנטים המשפיעים ברמה החברתית והאמונית.
צורך במנהיגות חזקה וחכמה: האדם הוא יצור חברתי, ולכן סביר להניח שהתפתחו מרכזים במוח, כמו גם דפוסים חברתיים המעודדים במצבי חרום הצמדות למנהיגים חזקים. זאת ככל הנראה הסיבה שמי שנמצא במצב בו מערכת ה-FFFF פועלת, מתבונן ומחפש מנהיגות חזקה, חכמה וכריזמתית שתוביל את כל הקבוצה אלי מאבק באיום. ביקורת על דרכה של המנהיגות, יגרום לבעל המערכת השמרנית לתקוף את מי שמאיים על המנהיגות, כדי להגן על הקבוצה.
סולידריות ואמפטיה לקרובים: מאבק באמצעות קבוצות, דורש חוסן קבוצתי גבוה. העדויות לקיומה של מערכת מוחית המאפשרת את הסולידריות אינה ברורה עדיין. בנשים נראה כי התגובה האופטימלית לאיום, היא התחברות ושמירה על הצאצאים[5]. אך יתכן כי חלק מהמערכת הזאת פעילה גם אצל גברים.
העדר אמפטיה לאויב: כיוון שמדובר במצב מלחמה, הדורש הכרעת האויב עד כדי הריגתו, כל מי שיתפס כאויב, או כמחליש של המערכת, לא יזכה לאמפטיה, ואף יהיה נתון לתקיפה.
השפעה ברמה האמונית
אמונה בתורות אמת: גם בגלל החלשות המערכת המזהה קונפליקטים (ACC), וגם בגלל הצורך לדעת את הדרך בוודאות, וגם בגלל הנחישות והעוצמה הנדרשת במצב של מאבק, יש שאיפה למציאת תורות אמת ולדבקות בתורות אמת. גם כאן, כמו בשאר המיקרים בהם מישהו מאיים על הדרך, מי שיעלה ביקורת על תורת-האמת, יתפס כאיום או כטיפש (תינוק שנשבה). תורות האמת נדרשות להתאים לצרכים אותם מבקש המאוים למלא. כך לדוגמא, אדם המחפש שוויון ואחווה יאמין בתורות שאמורות להוביל למצב של שוויון ואחווה.
סמלים ומבנים חברתיים: בגלל הצורך לתיאוריות פשוטות ולהזדהות פשוטה, אנשים שנמצאים במאבק ובמצבי לחץ, נדרשים לתפיסת מציאות ברורה וחדה. לכן יש צורך בסמלים ובדגלים. כדי לתפקד ביעילות אופטימלית במאבק, המבנים החברתיים צריכים להיות פונקציונלים ומתפקדים היטב. אנשים במצב קיומי, ידרשו מבנים חברתיים ברורים ומוגדרים, ויעדיפו מבנה היררכי ברור עם מנהיגות, שתוביל את המאבק. לכן תהיה דרישה לממשלה חזקה, מערכת משפט (שמופנת בעיקר נגד האיומים), משטרה, צבא, מערכות עיתונאים, וכל מוסדות ציבור הדרושים להצלחת המאבק. ראו גם סדר מדומיין ומיתוסים באקו-ויקי.
הזדהות עם הסמלים והמוסדות: הסמלים, המוסדות, הארגונים והחברה היוצרים את התשתית למאבק, הם מקור הכוח של הנמצא במאבק, ולכן הנאבק, יזדהה מאד עם הסמלים, ויראה בכל מי שמנסה לערער עליהם, כאיום קיומי ואויב.
מערכת ה-PFC
מערכת ה-PFC אינה ממוקמת רק ב-PFC, אך נראה ששם נמצאת עיקר פעילותה. בהעדר שם מתאים יותר, היא תכונה לצורך השעה כ-PFC. היא מופעלת כאשר אין חרדה, ויש רגיעה ויכולת ללמוד. זאת מערכת שככל הנראה תואמת לעבודה תקינה של מערכות system-1 ו- system-2 שעליהן דיבר קהנמן[6]. זאת היא מערכת הלמידה למצבי שגרה.
מערכת ה- PFC משפיעה על התנהגות ליברלית בצורות הבאות:
השפעה ברמת מערכת קבלת ההחלטות
רגיעה ושלווה: כדי שמערכת ה-PFC של אדם תהיה פעילה, עליו להיות במצב רגוע ומסוקרן. לכן אנשים כאלו, יהיו פחות תוקפנים, ויותר פתוחים להתנסות וללימוד.
סקרנות ומוכנות ללמוד: אנשים שאינם מאויימים ממצבים חדשים, ורוצים ללמוד, יגשו אל בעיות חדשות מתוך רצון להתמודד איתן ולהבין אותן. התופעות החדשות יכולות להיות בכל תחומי ההתענינות של האדם, בין אם אלו אנשים חדשים, אמצעים טכנולוגיים או תופעות טבע. המוכנות ללמוד, היא המאפיין הבולט ביותר של ליברלים. כאן יש לשים לב, שלכל אחד יש נטיה ללמוד תחומים מסויימים ולוותר על לימוד של תחומים אחרים, ולכן יכולים אנשים להיות למשל ליברליים בתחום האנושי, אם הם מתעניינים בבני אדם, ולהיות פחות ליברלים, באמצעים טכנולוגים חדשים. אם הם יהיו מאוימים מדברים מסויימים, הם יכולים להיות גם שמרנים בנושא ממנו הם מאויימים. כך יכול להיות אדם ליברל בכל הקשור לטכנולוגיות חדשות, אך שמרן לגבי בני אדם ועמים אחרים.
ראיה מורכבת של המציאות: ככל שתהליך הלימוד של האדם מתקדם, כך המציאות מתפתחת לקטגוריות יותר ויותר מורכבות. אנשים בעלי נטיה לחשיבה אבסטרקטית, ישתמשו פחות בקטגוריות ויותר במושגים מופשטים.
נטיה לפתרונות מורכבים ויפים: בתהליך הלמידה, מנסה האדם למצוא פתרונות שיעבדו, או למצוא פתרונות ללא קונפליקטים (קוהרנטיים), ולכן תהיה לליברלים נטיה לקבל גם פתרונות מורכבים. בעיקר פתרונות שעומדים במבחן הביקורת. הפתרונות הטובים ביותר, יהיו פתרונות חסכוניים ויעילים, המפאשרים לפתור בעיות מורכבות שעד כה לא הצליחו למצוא להן פתרון. נראה שלילברלים יש משיכה או צורך לזהות סתירות, והם מתענגים מאד על מציאת פתרונות חדשים ויפים. ככל הנראה יש לליברלים מערכות תגמול, המתגמלות בצורה חיובית מציאת סתירות ומציאת פתרונות יפים.
נטיה להסתבכות בקונפליקטים: בגלל שאצל ליברליים מערכת ה-ACC, שככל הנראה אחראית על זיהוי קונפליקטים, לליברלים יש נטיה להתקשות במציאת פתרונות.
קושי ביצועי: ככל שה-ACC פעילה יותר, כך יש יותר רגישות לזיהוי קונפליקטים, ולכן יותר קשיים לקבל החלטות ולבצע. ליברלים יכולים להיות "תקועים" במצב של חיפוש פתרונות במשך זמן רב, בעוד הם משאירים לשמרנים, היותר פרקטיים, לפעול ולשנות את המציאות במהירות גדולה יותר.
השפעה ברמה החברתית
העדפה לקבלת החלטות קבוצתית, מתוך הסכמה: ליברלים אינם אוהבים שכופים עליהם דברים. מנהיגות סמכותנית, טבעה שתורה הוראות שלא תמיד יראו נכונות לליברליים. לכן, שיטת השלטון והעבודה הקבוצתית העדיפה על הליברלים תנוע בין אינדוידואליזם לבין תהליך של יצירת שיתוף פעולה מתוך הסכמה מלאה של כל הצדדים. באופן כללי, ליברלים נחלקים לליברלים אינדוידואליסטים לליברלים-חברתיים. הליברלים האינדוידואליסטים, אינם מנסים ללהשיג הסכמות כלל-חברתיות, ומסתפקים בהסכמות מקומיות ואישיות, בעוד ליברלים-חברתיים, ישאפו להרחיב את ההסכמות לקבוצות הולכות וגדלות.
חברותיות נינוחה: שלא כמו השמרנים, הליברלים אינם מרגישים באיום, ולכן מעדיפים חברות על בסיס אישי, מתוך עניין והנאה, ולכן הקהילות הליברליות קטנות יותר, ומפוזרות יותר. רמת תיאום גבוהה יותר מושגת כאשר נוצרת התאמה מחשבתית לאור דיונים ביקורתיים, ומתוך הכרות אישית וחברית.
אמפטיה סקרנית: אם תחום הליברליות של האדם, הוא בני אדם, תהיה לו הבנה מורכבת של שני האדם, ומוכנות ללמוד מהם. כיוון שהם לא מרגישים מאויימים, אין להם בעיה גם לחקור ולדבר אנשים שנראים בעיני השמרנים כאויבים.
השפעה ברמה האמונית
ביקורתיות כלפי אמונות לא מבוססות: על אף שליברלים מחפשים פתרונות יפים שהם למעשה תיאוריות חסכוניות שמסבירות תופעות רבות, בגלל ה- ACC הפעיל, ליברלים מוכנים לזהות פגמים בתיאוריה ולהיפתח לתיאוריות חדשות.
פחות צורך בסמלים: כיוון שהתיאוריות של הליברלים מורכבות יותר משל השמרנים, הם פחות נזקקים לסמלים ברורים, ויכולים להסתפק בתיאור מורכב יותר של המציאות. הם אינם נדרשים לפעולה, ולכן יכולים לעסוק במציאת פתרונות מורכבים, ולכן להחליף סמלים וסימונים בקלות רבה יותר. תהיה לליברלים גם לכן נטיה להתנגד, או לזלזל בסמלים שבהם נעזרים השמרנים.
הימנעות ממוסדות: מוסדות הם מיבנים קשיחים במציאות, שלא פעם מרכזים כוח ושררה, אשר פוגעת בחופש של הליברל, לנסות, לשנות ולהתאים את המציאות. לכן לליברלים תהיה פחות אהדה למוסדות, מאשר לשמרנים.
צרכים, תיאוריות וערכים
שמאל-ליברלים ימין-שמרנים? הגדרת המושגים
אנשים נוטים לשייך בין ימניים לשמרנים, ובין ליברליים לשמאליים, אלא שקביעות אלו פשטניות מידי, ולפעמים גם נוגדות את ההתרחשות בפועל. לדוגמא, קומוניזם נחשבת תיאוריה בעלות שאיפות ליברליות, של שיוויון בין כל בני האדם, אפשרות שגשוג לכולם ושלום כלל עולמי. אלא שבפועל, משטרים קומוניסטים הפכו למשטרים ריכוזיים מאד, מדכאי מחשבה ביקרותית ומעמדיים מאד.
לכן, לפני שנוכל לשייך בין ימין-שמרנים לשמאל-ליברליים, עלינו להסביר מהי חשיבה ליברלית ומהי חשיבה שמרנית.
באופן כללי, אפשר להגיד שתיאוריות חברתיות, מסייעות לנו לכוון את עצמנו במציאות. תיאוריות ליברליות אמורות להביא אותנו כחברה למצב בו אנו חיים בחברה ליברלית, ותיאוריות שמרניות אמורות להביא אותנו למצב בו אנו חיים בחברה שמרנית. אלא שבין התיאוריה לבין המעשה, יש פער. במקרה של התיאוריות המדיניות, אנו יכולים לראות שלושה שלבים נפרדים. ישנו שלב התכנון, שבו אנו מתארים לעצמנו איך נגיע לאותה חברה אליה אנו שואפים. יש שלב המימוש, שבו אנו פועלים ונוהגים בהתאם לתורה וישנו שלב הקיום של התיאוריה, שבה אנו בפועל מנהלים חברה על פי התיאוריה.
את כל אחד מהשלבים הללו אנו יכולים לנהל על פי מאפיינים שמרנים או על פי מאפיינים ליברלים. נוכל לראות זאת בהתנהגויות חברתיות שונות. למשל במחאה של קיץ 2011, ובעיקר בקיץ 2012, הזרם המילטנטי היה דומיננטי. אנשי המחאה ביקשו ליצור יותר עזרה לחלשים. הם פעלו למען דיור בר-השגה, למען ניתוק הון-שלטון. כל אלו הם מאפיינים ליברליים. אמפטיה לחלש, וליצירת חברה בה יש פחות פערים חברתיים, הרצון להעביר את השלטון לעם, אלו בקשות ליברליות. אלא שהדרך שבה ביקש הזרם המילטינטי לממש את החזון הזה, לא התנהלה על פי מאפיינים ליברלים. השיח של הזרם המלטנטי, היה מאבקי. מאבק כנגד הממשלה. הוא התאפיין בציור הממשלה כרעה, את בעלי ההון כרשעים. שר האוצר כאטום. הבנקים עושקים, וכיוב'. השיח היה לוחמני, ולכן הוא שמרני ביסודו או יותר נכון להגיד "אגרסיבי/כוחני". כלומר, הזרם המאבקי, פעל לשינוי החברה, ולכן קשה להגיד אליו שהוא שמרני, אבל בהחלט ניתן להגיד עליו שהוא היה א-ליברלי בהתנהגותו, או כוחני, שזהו מאפיין של מי שמתשמש ב-FFFF. ולכן ברמת התכנון הזרם המילטנטי חלם על חברה ליברלית יותר. בשלב המימוש, אנשי הזרם המילטנטי נהגו כמנהג השמרנים והשתמשו ב-FFFF, ולבסוף נראה שהם לא הצליחו לממש את חזונם, כיוון שלא ניתן לקיים חברה לליברלית באמצעים שמרניים. כדי לקיים חברה ליברלית, יש צורך גם באמצעים ליברליים. הניסיון לעשות קיצור דרך, כמעט תמיד לא צלח.
מצד שני, אם בוחנים את הגישה הקפיטליסטית, שהיא גישה הפונה באופן כללי אל הליברליים-האינדוידואליסטים, ניתן לראות שמבחינת התכנון, זאת גישה שיכולה להגדיל אתת פערי המעמדות, ובכך ליצור מבנה חברתי יותר שמרני. אם כי הפילוסופים שלה טענו כי זאת גישה ליברלית, שבה כל אחד בוחר עם מי הוא משתף פעולה. ובכל זאת, נראה היה כי בשלביה הראשונים, גם שלב המימוש לווה בהפעלת כוח כדי לשבור התאגדויות עובדים. אלא שככל שהלך והתפתחה החברה הקפיטליסטית, יותר משאבים הגיעו לשכבות הביניים, הלך וצמחה רגולציה של המדינה על בעלי ההון, ואיתם גם הגיעו יחסי כוחות יותר שיוויונים, שאפשרו את התפתחותה של חברה ליברלי. כלומר, השיטה הקפיטליסטית, בתכנונה היא שמרנית, בישומה, לפחות בהתחלה היא היתה שמרנית, ובסוף שלב הקיום שלה היא יחסית, להרבה תיאוריות שמאל, ליברלית.
לכן, לא תמיד תיאוריה ליברלית תיצור חברה לליברלית, ולא תמיד תיאוריה שנראת שמרנית, תיצור חברה שמרנית. יש פעם בין התיאוריה להתממשות.
באופן כללי, כאן ניתן להגדיר שוב את המושגים של שמאל וימין. שמאל תהינה תיאוריות שמתכננות מבנה שטוח יותר של החברה, בעוד תיאוריות ימין תהינה תיאוריות שמתארות חברה פחות שטוחה. הדבר יהיה נכון גם בתיאוריות מדיניות, גם בתיאוריות ממשליות, וגם בתיאוריות חברתיות-כלכליות.
כך למשל תיאוריה של משק תחרותי, היא תיאוריה שבשלב הראשון תטה ליצירת פערי מעמדות, ולכן תחשב תיאוריה ימנית. אם כי כפי שאנו רואים, שכאשר יש משק תחרותי, עם רגולציה טובה של הציבור, אזי אנו מקבלים חברה ליברלית. לעומתה התיאוריה הסוציאל-דמוקרטית, מבקשת להקטין את פערי המעמדות, ולכן נחשבת תיאוריה שמאלית או ליברלית, אך לפחות כפי שהיא מיושמת כאן בארץ, יש לה לא מעט מאפיינים שמרנים, כמו שימוש ברטוריקה, בשנאה לבעלי הון ודמגוגיה בעלת מאפייני שחור ולבן, האופיינים לשמרנים. גם כאשר התיאוריה הסוציאל-דמוקרטית בישראל יושמה, היא יצרה חברה הרבה פחות ליברלית. למשל, הרדיו והטלויזיה היו בידי הממשלה, והעיתונים פוקחו על ידי הממשלה. היו פערי מעמדות גדולים בין אשכנזים ליוצאי מדינות צפון אפריקה, והאחרונים לא זכו להשתלב במעגלי השלטון, עד שהליכוד בעל האג'נדה הליברלית-קפיטליסטית לא עלה לשלטון, ואיפשר להם להיכנס למעגלי השלטון.
בין צרכים לערכים ולתיאוריות
בתיאוריות קבלת ההחלטות, קיים רכיב חושב בקבלת החלטות, והוא ערכים (values). כאשר אנו מקבלים החלטות, אנו מבקשים לקבל החלטות שימקסמו את התוצרים שאנו הכי צריכים או בעלי ערך. כשאנו מתכננים סדר פעולות שיגרום ליצירת מצב מסווים, אנחנו נתכן אותו כך שהוא לא יפגע בדברים שאנו מעריכים כחשובים, וימקסם את הופעתם של תוצרים שאנו יותר מעריכים.
למשל כאשר אנו רעבים, אנו יכולים לגנוב ממישהו מזון. אלא שפעולה שכזאת תפגע בערכים רבים שיש לנו, כמו השם הטוב שלנו, החברה המוסרית שהיינו רוצים לראות, החופש שלנו להשאר מחוץ לבתי-הכלא. ולכן נמנע מהשגת אוכל על ידי גנבה (אלא אם כן, נשנה את אוסף הדברים אותם אנו מעריכים), ונפעל להשיג את האוכל באמצעים שיתאימו למכלול הערכים שלנו. יתכן כי נצא לעבוד, ובכסף שנרוויח, נקנה אוכל. כך גם נספק את הצורך במזון, וגם נשמור על הרכיבים החברתיים אותם אנו מעריכים.
כך גם התיאוריות שלנו, אמורות למקסם את היכולת שלנו למלא את צרכינו מהעולם, תוך שמירה על הערכים שלנו (או במילה אחרת, התכונות אותן אנו מעריכים במעשינו). הדבר נכון גם לתיאוריות שמרניות וליברליות.
תיאוריות שמרניות
כיוון ששמרנות נובעת בעיקר מהפעלת מערכת ה-FFFF, נצפה כי הערכים הגבוהים ינתנו לבטחון, להגנה ובמידת הצורך לתוקפנות שתתפקידה להגן. התיאוריות יבקשו להניח סמלים, ומוסדות ונרטיבים שיאפשרו לקבוצה, לנצח במלחמתה ולזכות לחיים משגשגים.
תיאוריות כאלו יכללו לאום, או מעמד, או דת או כל מאפיין קבוצתי אחר, שיבדיל את הקבוצה מקבוצות אחרות, ויתן לה חוסן להאבק על חייה. היא תיטה להניח מקום של כבוד, לסמלים, נרטיבים קבוצתיים, ולמנהיגות אדירה שתוביל את כל הקבוצה אצל ניצחונה. היא תתן מקום של כבוד לגבורה, להקרבה, לעוצמה ולנחישות. וכיוון שביקורת עלולה לפרק את כל אלו, הביקורת תחשב כאיום. זרים, שאינם חלק מהקבוצה יחשבו כמקור לחוסר יציבות קבוצתית. כל קבוצה תאפיין לעצמה גם את האויב המפריע לחוסנה ולפריחתה. אלו יכולים להיות עמים אויבים, קבוצות "חתרניות" מתוך הקבוצה עצמה וגורמים קונספירטוריים, הפועלים מאחורי הקלעים להחליש את הקבוצה. תיאוריות אלו לא יגלו סבלנות רבה למתנגדים, ויבקשו להכריעם באמצעות כוח, בין אם מילולי, תעמולתי ואף אלימות פיזית ממש.
תיאוריות ליברליות
מנגד, תיאוריות ליברליות, יתנו דגש לערכים ליברליים. הן תחפשנה ליצור חברה המבוססת על פעולות מתוך הסכמה מרצון. על שיח שיאפשר חיבור בין מכלול האוכלוסיה. על פחות הבדלים בין בני אדם. על פחות שימוש בכוח ואלימות, ויותר העצמה וחיזוק. הן תטנה לבטל הבדלים מעמדיים, חברתיים, מיגדריים, מוצאיים וכיוב'. הן תחתורנה ליותר פתיחות, ליותר שקיפות, ליותר דמוקרטיה. הן תטנה לקדם חדשנות, סקרנות, מחשבה יוצרת ורוח חופשית ולא הומוגנית.
כלומר, הם הפכו למשטרים בעליי מאפיינים אולטרא-שמרניים., בהמשך אנסה להראות שאין תאימות בין שתי הקטגוריות. כרגע אנסה להראות שכדי להסביר "ימניות ושמאליות" נדרש עוד רכיב, והוא רכיב הקשור לבניית תיאוריות שיממשו את הצרכים שאותם מבקשים בני אדם להשיג, באמצעות מערכת קבלת ההחלטות שלהם.
ההבדל בין שמאל לימין, מתחיל להיווצר כאשר בני אדם מבקשים למלא צרכים שונים. לבני אדם יש צרכים שונים, בהתאם למצבם הכלכלי-חברתי. את מערך הצרכים האנושי והמוטיבציה האנושית, תיאר אברהם מאסלו ב- 1943. לאחרונה עודכן המודל של מאסלו והשתנה במקצת על ידי קנריק ואחרים. על פי העדכון לאדם יש חמישה רבדים של צרכים, הנוצרים בהתאם להתפתחות של האדם, תהליכים אבולציונים ונסיבות חייו של האדם. הרובד הראשון, הוא רובד הצרכים הפיזיולוגיים הראשוניים, כמו שתיה, מזון, שימור חום גוף והגנה מפני מחלות. ברובד השני קיימים הצרכים לבטחון ולשליטה במציאות. רובד זה מאופיין גם בצורך להבין, כדי להתנהל בעולם בהצלחה ובבטחה. הרובד השלישי עוסק בצרכים של אהבה ושייכות. ברובד הרביעי מגיעים צרכים כמו הוקרה מאחרים וכבוד. הרובד החמישי קשור לרבייה והעמדת צאצאים, והוא כולל בתוכו מציאת בן-זוג, שימור בן-הזוג ולבסוף הורות וגידול הצאצאים להצלחה.
כדי למלא את הצרכים השונים המופיעים אצל בני אדם בזמנים שונים, על כל אדם לכוון את עצמו למילוי הצרכים שבהם הוא מרגיש. עליו לבנות תיאוריות על התנהגות העולם, ועל הדרך שבאמצעותה הוא יוכל למלא את צרכיו. בתהליך של היזון-חוזר של ניסוי וטעיה ולמידה, לומד האדם כיצד למלא את צרכיו. במהלך התהליך הזה, הולכות ונבנות התיאוריות שמאפשרות את ההתנהלות המוצלחת של האדם.
כיוון שלכל אדם יש צרכים אחרים, והתנסות אחרת, התיאוריות שנבנות במהלך הלימוד, הן שונות. השונות בתיאוריות תושפע גם מהנטיה שלנו לחפש במציאות את מה שישרת את הצרכים שלנו, ולהתעלם ממה שלא משרת את הצרכים שלנו. במיוחד התיאוריות ילכו ויתקבעו, כיוון שנכנס למעגל בו התיאוריות הן אלו שמאפשרות לנו לבחון את המציאות ולראות אותה.
בסופו של דבר, התיאוריות הן שיכתיבו את התנהגותנו ובחירותנו. התיאוריות הן גם אלו שיכתיבו אם נהיה אנשי ימין או אנשי שמאל. כך לדוגמא, מקובל כי האוכלוסיות החלשות נוטות לימין מבחינה מדינית. הסיבה לכך, על פי המודל, היא שסביר להניח שמי שגדל בתוך אוכלוסיה קשה, בדרך כלל גודל גם בין אנשים שחווים קשיים בהשגת הצרכים הפיזיולוגים. אנו יודעים כי כאשר הצרכים הפיזיולוגים אינם מסופקים, אנו נוטים לרגזנות יותר, ולפחות שליטה עצמית[7], ולכן תופעל יותר מערכת ה-FFFF. כתוצאה מכך, חיים בשכבות הסוציואקונמיות הנמוכות יהיו אלימים יותר. ואם אדם רוצה להשיג את מבוקשו כאשר הוא חיי בסביבה אלימה, עליו להיות אגרסיבי. זאת התיאוריה שתוביל אותו. מילוי הצרכים הבסיסים, ושימור החיים, דורש שימוש באלימות ושמירה על החברים שלך. התיאוריה הזאת תתרגם גם לתיאוריה ברמת בטחון-המדינה, שאומרת שניתן להשיג את מבוקשנו בעולם, באמצעות שימוש באלימות, ושמירה על "העם" שלך. גישה זאת נחשבת ימנית-בטחונית.
החיים בתוך חברה אלימה, מובילה על פי רוב, לחשיבה שמרנית, כיוון שבחברה אלימה, מערכת ה-FFFF מופעלת פעמים רבות. כאשר אדם משתמש פעמים רבות ב-FFFF, הוא נוטה לשמרנות, כפי שהסברנו. במצב זה, כל תפיסת העולם היא של כוח, סמלים והיררכיה ברורה. לכן גם וסובל מקשיים בהשגת שליטה על חייו. כתוצאה מקושי ליצור דרך התנהלות חיובית, יפנו בעלי הצרכים הללו בד"כ לתגובות תוקפניות. התיאוריה שתיווצר אצל אנשים שמרנים שגדלו בשכבות סוציואקונמיות נמוכות לכן יהיה בעד מבנה מדיני היררכי, בעל שלטון מרכזי חזק. שיטת שלטון זאת נחשבת ימנית-ממשלית.
גם ברמה המדינית-כלכלית, האוכלוסיות החלשות יפנו באופן טבעי לתפיסת עולם קפיטליסטית. הסיבה היא שבניסיונם לצאת ממעגל העוני, חולמים העניים על עושר ותהילה. הם שואפים להגיע לשם, ומכבדים מי שהצליח. תפיסה זאת היא שמתרגמת ברמה המדינית לתפיסה כלכלית-חברתית קפיטליסטית.
אלא שתיאוריות אינן רק תהליך טבעי. הן גם תהליך נלמד. בתהליך של אינדוקטרינציה ניתן ללמד אנשים לגבי תיאוריות מורכבות יותר שאמורות לשרתן בהצלחה. אחת התיאוריות המוצלחות יותר, שיוצרות אינדוקטרינציה אצל שכבות חלשות כלכלית, היא התיאוריה הקומוניסטית. היא משלבת מאבק, שמתאים לתיארויית האלימות של הסביבה הקשה של שכבות העוני. היא מייחסת את הגורם לעוני לשכבות העשירות ומעמד הביניים הבורגני. ומפנות את הזעם כלפי מעמדות אלו. הדוקטורינה הקומוניסטית מבקשת להשיג רווחה לכולם, על ידי כך שהמעמד הפרולטריוני הוא זה שישלוט וינהל את המדינה וישיג שיוויון לכולם. כאשר תיאוריה זאת נלמדת על ידי בני המעמדות הנמוכים, היא קוסמת מאד, ואכן בעיקר במחצית הראשונה של המאה ה-20, לתיאוריה זאת היה כוח משיכה עז עבור מילונים רבים של פועלים ובני המעמדות הנמוכים.
לתיאוריה הקומוניסטית יש כוח משיכה רב גם לאכולסיות אינטלקטואליות צעירות. צעירים מלומדים, שבד"כ נמצאים בשלב בו פרנסתם דחוקה, ולכן רוגזם עולה, יש שאיפות, בגלל השכלתם להשפיע על העולם. אלא שהם מוצאים את העולם חסום בידי בוסים נצלנים, ומעסיקים המשלמים להם שכר-רעב ויחס רע. במיוחד גדל הפער בין הצרכים של פרנסה וכבוד, אצל צעירים-משכילים אשר למדו מדעי הרוח והחברה, אשר מוצאים את עצמם ללא אופק התקדמות כלכלי, בעודם רואים את חבריהם שלמדו במקצועות "התעשייתיים" הולכים ומתפרנסים במשכורת ונהנים ממעמד הגבוה משלהם בכמה וכמה רמות. הדבר יוצר אצל צעירים אלו צורך ורצון ליצור עולם שבו כולם שווים, ללא תלות בתוצר שהם מייצרים. כך, אני מעריך, נוצר הבסיס לתיאוריות האינטלקטואליות של הקומוניזם. השילוב בין אנשים שהם over-educated and under-paid, בעיקר בגיל הצעיר, לבין האוכלוסיות החלשות, שעוברות אינדוקטרנציה על ידי אותם צעירים-משכילים ורעבים, הוא שיצר את הכוח הפוליטי המהפכני של הקומוניזם.
על פי הדוגמה לעיל, ניתן לראות איך באמצעות שינוי התיאוריה, הצרכים של העניים, שחשבו שהצרכים שלהם יתמלאו בתפיסת עולם ימנית, יכולים לכאורה להתמלא בתפיסת עולם שמאלית. הצרכים נשארים אותם צרכים, אך התיאוריה כיצד להשיג זאת השתנתה. אלא שהבסיס לשתי התיאוריות, גם הימני-נאיבי של העניים, וגם הקומוניסטי הוא שמרני, כיוון שהוא עובד על פי המנגנון השמרני של FFFF. ובפועל, אכן אותה תיאוריה "שמאלית", שלכאורה היתה אמורה להביא לעולם ליברלי יותר, שיוויוני יותר ופתוח יותר לדיון ולחקר, בפועל הובילה להתפחות משטרים בעלי היררכיה קשה מאד, שדיכאו את חופש הדיון ואת החשיבה הביקורתית.
כאן במקרה זה, ניתן לראות את הפער בין הקשר ימין-שמרנים ושמאל-ליברליים. תיאוריות ליברליות הן תיאוריות המובילות לחברה של אנשים המשתמשים ב-PFC, בעוד תיאוריות שמרניות הן תיאוריות המובילות לחברה בה אנשים משתמשים יותר ב-FFFF. באופן עקרוני, תיאוריות שמאל אמורות להיות תיאוריות שמובילות לחברה ליברלית, ותיאוריות ימין אמורות להוביל להתפתחות חברה שמרנית. אלא שיש פער בין התיאוריה למה שהיא בפועל מגשימה.
לכן על התיאוריה הקומוניסטית ניתן לומר שהיא התכוונה להוביל לעולם ליברלי, אך בפועל הובילה לעולם אולטרא-שמרני. על התיאוריה הקפיטליסטית, אפשר להגיד שהיא ניראת במבט שיטחי כתיאוריה שמרנית, אך בפועל היא הובילה להתפתחות מדינות יותר ליברליות. לכן בשלב זה, ניתן לומר כי תיאוריות שמאל הן תיאוריות שאמורות להוביל לעולם ליברלי, בעוד תיאוריות ימין אמורות להוביל לעולם שמרני.
התבוננות על המאפיינים של ליברליים ושמרנים, מגלה שהחלוקה לליברלים ושמרנים צריכה להיות אחרת. היא צריכה להבחן על פי הצלחתן בפועל לקדם חברה ליברלית. לכל תיאוריה יש דרך משלה ליצור את אותו עולם ליברלי, והמבחן הסופי להיותה של תיאוריה ליברלית או שמרנית, הוא במבחן המדדים הליברלים והשמרניים. תיאוריה תבחן על היכולת שלה לממש חברה המשתמשת בתהליכי דיון, ויצירת הסכמות. ועד כמה תושביה הם בעלי מאפיינים ליברליים.
ההבחנה בין ימין לשמאל היא יותר קשה. היא נראת תיאוריתית יותר ואולי אף תעמולתית. באופן כללי, ניתן לאמר שתיאוריות שמאל-כלכלי הן תיאוריות השמות דגש על החברה, בעוד תיאוריות ימין-כלכלי, שמות דגש על האינדווידואל. ולכן, על פי המאפיינים השמרניים-ליברליים, התיאוריות הימניות-כלכליות הן ליברליות בתיאוריה, בעוד התיאוריות השמאל-כלכלי הן שמרניות בתיאוריה. בפועל, כפי שהראנו, יש לבחון את המדדים השמרניים-ליברליים כדי לנסות לקבוע איזו תיאוריה היא ליברלית-בפועל ואיזו שמרנית-בפועל.
גם תיאוריות ממשליות, עומדות בפני אותו קושי. אם נקח לדוגמה את התיאוריות האנרכיסטיות-חברתיות, הרי שניתן לומר כי אלו תיאוריות שמדברות על כך שהממשל ינבע אך ורק מתהליכי הסכמה מלאים, בלא שליט ובלא מערכות בירוקרטיות, ולכן הן אולטרא-ליברליות. אלא שבפועל, עדיין לא פותחה מערכת אנרכיסיטית המסוגלת לנהל חברה של מיליוני בני-אדם, ולכן בפועל היא מובילה להתמוטטות חברתית, ולעליית משטרים דיקטטורים. לעומתה, ארגון של דמוקרטיה נציגית, שבו יש סדר, והיררכיה, אמור באופן עקרוני להיות פחות ליברלי מהתיאוריה האנרכיסטית-חברתית, אך בפועל הוא יותר ליברלי, כיוון שהוא מאפשר יותר שיגשוג, יותר חופש דיון, ויותר השפעה לאזרח על המדינה, מאשר המשטר הדיקטטורי שקם בעקבות אנרכיה.
שמאל כלכלי נחשב תיאוריה יש יותר שיוויון כלכלי. שמאל ממשלי נחשב בו יש יותר דמוקרטיה (כלומר העם שולט). שמאל מדיני נחשב מצב בו יש שלום עם האומות, ואף העדר גבולות. השמאל שואף להשטחה ולשיוויון ולאחווה.
ימין כלכלי שואף לתחרותיות ואינדווידואליזם. ימין ממשלי שואף להיררכיה וריכוז הכוח. ימין מדיני שואף לשימור העוצמה ולמאבק לקיום עם מדינות אחרות, תוכ כדי התבדלות, וקשירת בריתות.
כלומר שמאל שואף להשטחה וימין למעמדות. אלא שבפועל הם לא תמיד מנבאים ליברליות (שטיחות) או שמרנות (מעמדות). לכן, בסיכומו של דבר
בבסיס המערכת המוחית שמובילה להתנהגות של שמרנות וליברליות נמצאת אצל שתי מערכות מוחיות המטפלות בהחלטות בשני מצבים שונים. המערכת האחת מטפלת במצבי חרום (נקרא לה מערכת ה- FFFF על פי המילים המתארות אותה freeze, flight, fright, fright). המערכת השניה היא מערכת שעושה שימוש מוגברת יותר בחשיבה המורכבת והשקולה. מערכת שממקומת בעיקר באונה הקידמית, ולכן נקרא לה PFC]] - prefrontal cortex]]. מערכת ה-PFC ניתן לפצל לשתי אונות דומיננטיות, כאשר יש אנשים שהאונה השמאלית שלהם דומיננטית, ואז יש להם נטיה לחשיבה אבסטרקטית יותר, הוליסטית יותר, בעוד אנשים שהאונה הימנית שלהם דומיננטית יותר ויש להם נטיה לחשיבה לוגית-קוהרנטית וממוקדת יותר. אלו בעלי החשיבה האבסטרקטית, יטו למדעי הרוח, מקצועות טיפוליים וחשיבה הוליסטית. אלו בעלי החשיבה המדוייקת, יטו יותר למקצועות מדעי הטבע ומדעים מדוייקים, ולמקצועות הדורשים ניהול כספים, הנדסה וכיוב'.
ההפרדה הכללית לשמאל-ימין:
הבסיס לימין הלאומי הכללי (חילוני)
מערכת ה-FFFF היא מערכת שנכנסת לעבודה כאשר אנו מרגישים מאויימים. על פי רוב, כאשר אדם מרגיש מאויים מעם אחר, מתושבים זרים, מאיומים כאלו ואחרים אותם הוא חווה, המערכת הזאת תכנס לפעולה. היא מתאפיינת בכמה התנהגויות אופיניות. האחת היא שהיא אינה מאפשרת חשיבה מורכבת. היא מפעילה את system-I (כלומר מערכת החשיבה האוטמטית-אינטואיטיבית: ראו את הספר של קהנמן thinking fast thinkg slow). היא גם תבטל תחושת סתירה או קונפליקטים (מאמר על מאפיין המוח...). המערכת תבחר בין תקיפה של האיום, לבין בריחה, לבין כניעה. במקרה של תקיפה, המערכת תוביל לפתרונות תוקפניים, כמו גרוש עובדים זרים, עונש מוות למחבלים, הפעלת יותר כוח להכניע את הפלסטינים וכיוב'. במידה ויש סתירה בין ערכים, המערכת תטה להעלים את הקונפליקטים.
אחת התופעות הנוספות שהמערכת יוצרת, היא הצורך בחיבור קבוצתי (מאמר מ-2010 על נשים). לכן תופעת החברתיות תתחזק, והנמצאים במצב זה יראו עצמם חלק מעם, או קבוצה סולידרית הנאבקת בקבוצה אחרת. הקשרים הבין-קבוצתיים יתחזקו, וזאת הסיבה להופעת חיבור חברתי עז בזמן מלחמות.
תופעה נוספת היא הצורך להפעיל כוח, ולכן בזמן הפעלת המערכת תעדיף להסתכל על מנהיגים חזקים, יודעי כל שיובילו את המחנה לניצחון. וכיוון שאנו בשלב הפעלת הכוח ואין חשיבה מורכבת, אין אמפטיה רבה לחלשים. הציפייה היא שהחלשים יקומו ויתארגנו בעצמם, ויעזרו לציבור להתחזק. לכן בימין-הכללי, תהיה נטיה לקפיטליזם,ששם החזקים שורדים, והעשירים הם החזקים בחברה, ואליהם צריך לשאוף. ולכן גם באופן כללי בימין, תהיה נטיה לחיפוש אחר מנהיגים נעלים, יודעי אמת, שיוכלו לכוון את המחנה להצלחה.
הימין הקיצוני החילוני
ככל שאנשים יחרדו יותר מזרים, מגויים, כך המערכת ה-FFFF שלהם תפעל יותר. ולכן פתרונות שלהם יהיו מבוססים יותר ויותר כוח. תג-מחיר, עונש מוות למחבלים וכיוב' יעלו. כיוון שהשמאל נתפס בעיני הימין כמקדם השפעות לא-לאומיות, וכיוון שהוא מקל על זרים וגוים-מסוכנים להיכנס, והשמאל גם נתפס כמסייע לפלסטינים, בעיני הימין הקיצוני, השמאל יחשב כאיום קיומי, וכאויב.
הבסיס לשמאל המתון (החילוני) ולליברליים
כאשר מערכת החרום אינה פועלת, מערכת ה-PFC פועלת בהצלחה גדולה יותר. אנשים שעושים שימוש במערכת ה-PFC עסוקים בללימוד על העולם, להתנסות בעולם, ונהנים מחדשנות ומידע חדש. הם גם יפעילו יותר את מערכת type-II, המאפשרת ללמוד ולהשתנות. זהו הבסיס הקוגנטיבי לליברלים. ככל שהאונה הימנית היה דומיננטית יותר, כך החשיבה האבסטרקטית-הוליסטית תהיה דומיננטית יותר, ולכן אנשים כאלו יראו יותר את המורכבות של אנשים אחרים, ויהיו יותר אמפטיים לאחרים. ככל שהאונה השמאלית תהיה דומיננטית יותר, כך הידע יהיה צריך להיות בנוי יותר בצורה קוהרנטית ומתודולוגית, וכך יהיה קשה יותר להבין את טבע האדם, ולפתח אמפטיה. הנטיות הראשוניות ילכו ויתחזקו, לאור הניסיון המצטבר בחיים. אדם שיהיה בעל חשיבה אבסטרקטית (המכונה לפעמים הומניסטית) ויעסוק במקצועות טיפוליים, יפתח יותר אמפטיה, כיוון שההתחברות שלו לקשיים של אחרים תגבר. אדם שהחשיבה שלו היא ריאלית יותר (מדוייקת יותר) ויעסוק במקצועות הנדסיים, יתקשה להבין את טבע האדם ולפתח אמפטיה. ולכן באופן כללי, ככול שהדומיננטיות הלאטראלית (הצידית) תתחזק, כך יהפכו אנשים להומניסטים מאד או ריאליים מאד.
ימין-שמרני-אינטלקטואלי
אנשים בעלי חשיבה הנדסית, יטו לא להבין בני אדם, ולכן לחרוד מהם, וכתוצאה מכך, יתחילו להפעיל את מערכת ה-FFFF ביחסם לבני אדם. אנשים כאלו יטו לעבור לימין או לשמרנות במה שקשור לבני אדם, אך במה שקשור לחומר, טבע ומחקר, הם יהיו ליברליים, כלומר פתוחים להתנסות וללמידה. אלו ירכיבו את הימין-השמרני-האינטלקטואלי.
הוליזם, ניו-אייג' ופלורליזם
לעומתם האבסטרקטיים, ילכו לכיוון של יתר-פישוט של המציאות. מושגים כמו אילו הינו מאוחדים, אוניברסליות (כל בני האדם אחים), העדר צורך במלחמות. אלא שכאשר חלקם לממש חזון אידאי זה, יגלו כי המציאות לא נענת להם. הרגועים מבינהם יפנו על השיטות ההוליסטיות-הפלורליסטיות (ריבוי אמיתות, או העדר אמת) כדי להכיל את כל הניגודים.
שמאל-קיצוני
אחרים, כשיגלו שהחברה לא נענת לאידאה שלהם, ינסו לפעול באגרסיביות כדי לשנותה ויכניסו את מערכת ה-FFFF לפעולה. הדברים יתבטאו בהפגנות,בניהול תעמולה, במאבקי עובדים או פרולטריון נגד בעלי ההון. בדומה לימין, גם כאן תהיה קריאה לסולידריות ולישור השורות, כיוון שמי שפועלת כאן היא המערכת ה-FFFF שנוטה לתחושת לכידות והעדר ביקורת.
ההבדל בין הימין-הקיצוני שנוטה להשתמש יותר מהימין המתון במערכת ה-FFFF לבין השמאל-הקיצוני שגם הוא משתמש באותה מערכת, היא מושאי התקיפה. בעוד הימין-הקיצוני יראה בזרים ובמי שלא חלק מהלאום, איום. השמאל-הקיצוני, שעבר תהליך של אינדוקטרינציה של חלשים מול חזקים, יראה בבעלי ההון אויב, בימין, שתתומך בבעלי ההון הוא יראה אויב. בימין שתומך בלאומיות ומתנגד לאוניברסליזם, הוא יראה אויב. בדתיים שחותרים תחת האידאליזציה האידאולוגית שלו ותחת הרציונליזם שעל בסיסו גדל, הוא יראה אויב.
כמו קבוצות אחרות שמסתמכות על מערכת ה-FFFF, הוא יצור הכללות מתוך מיקרי שוליים. "הימין הרשע", "העשירים העושקים". אחת התופעות המעניינות שמתרחשו כאשר ה-FFFF מופעל, הוא חלוקת דיכוטומית של העולם לטובים ורעים (תהליך הדרוש לאדם הנמצא בקרב). כתוצאה מכך אנשי השמאל הקיצוני, יחפשו בכל מצב את הרשעים והטובים. וכיוון שהקרטריון שלהם הוא חלש-חזק, הם יזהו במדינות ערב את החלש ומערב את החזק. למרות שאם בודקים, מדינות ערב הן סופר-שמרניות ולמעשה מתנגדות כמעט לכל האידאות של השמאל-הקיצוני, האשמה תיפול אך ורק על המערב החזק, ותהיה התעלמות גורפת מעוולות של החברה הסופר-שמרנית של המדינות הערביות. בגלל תופעת ה- reconformation ילכו ויבנו תיאוריות שיחזקו את התזה הבסיסית.
הימין הדתי-לאומי
המערך הדתי, הוא חריג מהמערכת הליברלית-שמרנית קלאסית. לפחות ביהדות, מערכת של לימוד התורה, פועלת רבות ליצירת קהילה אמפטית בעלת מאפיינים ליברליים, כל עוד נמצאים המאמינים בתוך התפיסה הדתית-לאומית המקובלת...
(בין אם יהיו אלו הפגנות. לאחר מכן, ניהול תעמולה, קריאה למרי וכיוב'. בשמשתמשים בתיאוריות מערביות, יטו יותר ויותר לסוציאליזם וקומוניזם. כלומר לתיאוריות שיטענו כי כל בני האדם שווים, ועל המדינה לסייע להם. הסיבה לכך נעוצה באמפטיה מצד אחד, ומצד שני, בהעדר היכולת
===פרספקטיבה אחרת===
יש כמה מערכות משחקות. מערכת אחת FFFF ומערכת שניה, PFC. כל אחת מהן יוצרת עדיפויות בסיס שונות. ליברלית תעדיף פתיחות, חרות וכיוב׳. מערכת שמרנית תעדיף בטחון אישי. כ״א מהן תיצור תיאוריות אחרות שיובילו. הפשוטה היא תיאוריה לאמנית לשמרנים. הליברליים ימצאו כמה תיאוריות. למשל התיאוריה המרקסיסטית או הניאו מרקסיסטית שתפקידה להשיג שיוויון ואחווה. אנשים שמבינים שיש צורך בתחרות (מבנה אישיות אחר?) יפנו לתיאוריות יותר קפיטליסטיות. אבל מטרת כל אחת מהתיאוריות היא לממש את הערכים שבהם מחזיק האדם. תיאוריות הופכות לשמרניות, כאשר נדרש כוח כדי ליישמן.
כיוון שפיתוח תיאוריות דורש משאבים, על פי רוב האוכלוסיות העניות ילכו על תיאוריות 0 תוקפניות או על תיאוריות שמעצבי דעת הקהל יבנו עבורם, ובתנאי שהתיאוריות יתאימו לשאיפות של המעמדות הנמוכים.
בני אדם מעתיקים מהמוצלחים ביותר. לכן מי שרואה טלוויזיה מעתיק התנהגות של גיבורי תרבות... מצחיקים, כריזמתיים יודעים כלום, יפים. שאיפה להיות כמו בטלוויזיה. הטלויזיה גם מקצינה את האחר: חרדים, ערבים, מתנחלים, ולכן יוצרת שמרנות כלפיהם (חרדה). אם כי כאשר פוגשים ברחוב חרדים ומתנחלים, רואים פעמים רבות אנשים טובים , ולכן האמון בתקשורת יורד.
גרסאות ישנות של המאמר
ליברלים-שמרנים: לפני 1 לאוגוסט 2012
יחוסים
- ↑ Ryota Kana, Tom Feilden, Colin Firth and Geraint Rees, Political Orientations Are Correlated with Brain Structure in Young Adults, Curr Biol. 2011 April 26; 21(8): 677–680.
- ↑ Neurocognitive correlates of liberalism and conservatism, 2007, Amodio et al. Nature neuroscience(סיכום)
- ↑ Daniel Kahneman,2011, "Thinking, Fast and Slow," Farrar, Straus and Giroux publication.
- ↑ דורון צור: על קיצונים, טיפשים ורשעים
- ↑ Behavioral responses to stress in females: Tend-and-Befriend not Fight or Flight, 2000, Taylor et al. psycological review 107(3), 411-29
- ↑ Daniel Kahneman,2011, "Thinking, Fast and Slow," Farrar, Straus and Giroux publication.
- ↑ Neuroanatomical correlates of hunger and satiation in humans using positron emission tomography, P. Antonio Tataranni, Jean-François Gautier, Kewei Chen, Anne Uecker, Daniel Bandy, Arline D. Salbe, Richard E. Pratley, Michael Lawson, Eric M. Reiman, and Eric Ravussin, PNAS April 13, 1999 vol. 96 no. 8 4569-4574