Tag Archives: דמוקרטיה

אז מתי נצא לרחובות – תגובה למאמרו של צבי בראל

במאמר  "אנו לא קריגיזים"  טוען צבי בראל כי הציבור בישראל אפטי. שאנו מגלים סובלנות גדולה מידי לשלטון המושחת. המאמר של צבי מעודד אותנו לקום ולצאת להפגנות. הפגנות שישנו את השלטון.

אני מעריך שמהפכות לאיהיו הפתרון לבעיית השחיתות. בעיית השחיתות היא אינהרנטית לשלטון ריכוזי. מרגע שכוח מרוכז בידי מיעוט, המערכת תטה להשחתה – "הכוח משחית", הוא כמעט חוק טבע. במדינת ישראל מרוכז הכוח בידי קבוצה קטנה יחסית. כוח רב מרוכז בידי הממשלה, ופקידייה. זהו הכוח המאפשר למעטפות מזומנים להעביר ניכסי ציבור, ללא בקרה וללא שליטה יעילה, לידיהם של בעלי השפעה. גם הכנסת היא קבוצה קטנה יחסית, המרכזת כוח, ולכן נתונה להשפעות ומניפלציות.

לכן, לדעתי, השינוי צריך להיות שינוי אחר. לא מהפכה, ולא עלייה על בריקדות. הדבר גם לא יקרה. לפחות לא בשלב הזה. אזרחי מדינת ישראל הם אזרחים שבעים יחסית.  הם לא יצאו לשום הפגנות משמעותיות. כוחם של אזרחי ישראל אינו בבריקדות. בזה אכן צודק צבי. אנחנו לא קרגיזים. אנחנו אזרחים ישראליים, וכוחנו אינו בכוח. כוחנו נמצא במוח וביכולת שלנו לפעול ביחד, כשאנו רוצים.

במקום לצאת לרחובות, אול להתרגז מול מסכי המחשב, עלינו להבין כיצד ניתן לשנות את מאפייני השלטון, כך שהכוח יבוזר בצורה שלא תאפשר את ניצולו לשחיתות. בצורה כזאת שהציבור יוכל לבקר ביעילות את השלטון, ולוודא כי מי שניתן בידו כוח השלטון, ישרת נאמנה את שלוּחיו – את הציבור, ולא את עצמו ואת מקורביו.

עבור רבים מאיתנו שינוי כזה נראה בלתי אפשרי. אבל מזה למעלה משנתיים אני פוגש לא מעט אנשים מאד חכמים, מאד יצרתיים. אנשים שעשו חייל בהי-טק. אנשים שהיו ביחידות צה"ל שבהם נדרש המון יכולת חשיבה. אנשים יצרתיים, שהמילה גאונות היא המילה היחידה שניתן לתאר אותם.אנשי רוח חדשניים. אנשי מעשה ושינוי. חושבים יצרתיים. דור חדש של חושבים מרתקים.

ואת כל האנשים הללו מעניינת שאלה אחת. איך יוצרים שינוי. איך הופכים את המקום הזה לדמוקרטיה אמיתית. איך מונעים שחיתות. איך נותנים לקול ההגיון וחוכמת ההמונים לעלות ולשגשג.

האנשים הללו אינם מאוגדים תחת שום דגל. כאנשי דמוקרטיה, הם פועלים על פי תחומי עניין משותפים וחוברים אחד לשני כדי לפתור בעיה יחודית. חלקם כבר יצר דברים. חלקם עוד בשלב הפיתוח. האנשים הללו, דואגים לשינוי ארוך ומתמשך שיביא, בע"ה, בעזרת האמת ובעזרת רצון הציבור, להפיכתה של ישראל לדמוקרטיה שקולה וחכמה. שחוכמת המון שולטת בה. למקום נקי משחיתות. מקום שכיף בו להיות ישראלי. מקום שששוב נוכל להיות גאים בו מול עם ועולם.

כדי להצליח, זקוקים האנשים הללו לעזרתכם. מי שחפץ ליבו בדמוקרטיה יכול להצטרף לאחד הפרוייקטים, או להפנות אנשים אחרים שהוא מכיר שמתאימים ויכולים לעזור בפרוייקטים הללו.

העזרה של כל אחד מאיתנו, יכולה להיות משמעותית ביצירת השינוי. שינוי שלא יגיע באלימות, אלא בחוכמה, ובהרבה מחשבה משותפת. אנא הפיצו את הפוסט הזה, לכל מכריכם הרלוונטים, כדי שניצור לנו כאן תנועת שינוי, ללא דגל והמנון.

הנה הפרויקטים הפעילים בשטח:

"כנסת פתוחה"

כנסת פתוחה הוא פרוויקט שיזם עפרי רביב, ושותפים לו אנשים מתחומים רבים. מטרתו של פרוייקט כנסת פתוחה, היא לאפשר מבט ברור וחד על פעילות הכנסת. מטרתו לאפשר לציבור הרחב לדעת בקלות ובפשטות, האם חברי הכנסת פועלים על פי המצע שהבטיחו, האם הם פועלים בהתאם לרצון בוחרייהם. אתר כנסת פתוחה אוסף מידע מתהליכי החקיקה בכנסת, ומציג אותו באמצעות כלי web2.0 בצורה ברורה, הניתנת לניתוח בקלות. אם "כנסת פתוחה"  תפעל בצורה יעילה, ניתן יהיה לזהות בקלות חריגות בחקיקה, שנובעות משיקולים זרים. כרגע האתר עדיין בשלב ההרצה הניסויית שלו, והוא עדיין לא בשל לתפוצה המונית.

דרושים לחברי האתר:

  • אנשי בבדיקת תוכנה
  • מפתחים בפייתון.
  • אנשים בעלי הבנה בתהליכי הכנסת, ואנשי מדעי המדינה.
  • אנשים שאינם להם ידע מיוחד בתהליכי החקיקה, אך מעוניינים לחקור וללמוד, כדי ליצור תובנות משותפות על תהליכי החקיקה.

אפשר למצוא את קהילת האתר בקבוצה: groups.google.com/group/open-knesset

אקלי

זאת קבוצה קטנה של אנשי תוכנה, אנשי בינה מלאכותית ופילוסופיה של הידיעה, שבונים תוכנה מהפכנית, שאמורה לאפשר דיונים יעילים בקרב מיליונים. התוכנה מבוססת על מודלים חדשניים של פילוסופיה של הידיעה, סוציולוגיה של הידיעה ובינה מלאכותית. אם התוכנה תפעל כפי שאנו מצפים, היא אמורה ליצור דיון מפורט ומדוייק מאד סביב סוגיות הקשורות לחיי המדינה או כל אירגון כל שהוא. היא אמורה לאפשר לקבוצות להתארגן ביעילות ובקלות, ולפעול ביחד להשגת מטרותיו. היא אמורה לנהל הבנה ציבורית במנגנונים מדיניים ובינ"ל, ובכך לאפשר לציבור לקבל החלטות חכמות, מתוך ידע שהציבור עצמו יצר, ממספר מקורות רב. ידע שאמור עם הזמן להפוך ליותר ויותר אמין, כיוון שהוא נבדק על ידי אנשים רבים.

כרגע הקבוצה צריכה את הרכיבים הבאים:

  • אנשי פילוסופיה של הידיעה, לוגיקה, סוציולוגיה של הידיעה, פסיכולוגיה ותקשורת.
  • מימון – כיוון שהפרוייקט מורכב, הקבוצה מנסים להשיג מימון שיאפשר עבודה במשרה מלאה.

ניתן ליצור קשר עם אנשי הקבוצה ב: groups.google.com/group/ecclesia-dev

התנועה לדמוקרטיה ישירה

קבוצה העוסקת בהבנת הדרכים לניהול דמוקרטיה ישירה בידי הציבור.

הקבוצה עוסקת יותר בסוגיות פילוסופיות של הבנת התהליכים שיאפשרו לציבור לנהל ביעילות את המדינה.

לקבוצה דרושים האנשים הבאים:

  • אנשי מדעי המדינה.
  • אנשים עם פרקטיקה שלטונית.
  • אנשים המתנגדים לרעיון, ויכולים להביע דעתם בצורה סדורה.
  • כל מי שמעוניין לקדם את הרעיון.

מידע על הקבוצה, ועל הדמוקרטיה הישירה ניתן למצוא כאן: kol1.org

דיון עם אנשי הקבוצה ניתן לנהל כאן: groups.google.com/group/israeli-direct-democracy-open-forum

בלוגים העוסקים בקידום דמוקרטיה מלאה

הבלוג של התנועה לדמוקרטיה ישירה:

הבלוג הזה (מבט פילוסופי).

בבלוג הזה, מפותחים מודלים פילוסופים, פסיכולוגים וסוציולוגים שמהווים את התשתית להתפתחות דמוקרטיה רחבה.

לבלוג דרושים:

  • אנשים בעלי חשיבה ביקורתית ו/או יצרתית שיהיו מוכנים ביחד לדון על הודלים ולפתחם.

יהודית-דמוקרטית-ישירה.

הבלוג של אורי אמיתי, שעוסק בפיתוח מדינה יהודית-דמוקרטית-ישירה. הבלוג במנוחה קלה, אך ניתן להגיב לפוסטים קדומים, ובכך להצטרף לדיון הקיים בו.

אם לא מניתי את הארגון שלכם או את הבלוג שלכם, ואתם חושבים שהוא פועל למען דמוקרטיה משמעותית במדינת ישראל, או אם יש לכם בלוג העוסק בנושאים אלו, אשמח לצרפו. אנא כתבו לי (tal.yaron בג'ימייל), ולאחר שאבחן את המידע, ואראה שהוא מתאים לקרטריון, אפרסמו כאן. אנא ציינו כמה מילים על הבלוג, ומדוע הוא פועל למען דמוקרטיה בישראל.

ארגונים נוספים שפועלים לקדם דמוקרטיה, אם כי מכיוונים שונים.

(מחלוקת היא דבר טוב ומומלץ בחברה דמוקרטית 🙂 )

ליברטניזם

סוג מעניין של קידום דמקרטיה ניתן למצוא ברעיון הליברטני. להלן ההסבר שכתב האוסטרי

קפיטליזם היא השיטה הדמוקרטית הגדולה ביותר.
בדמוקרטיה יצוגית אני יכול להביע את הרצון שלי פעם ב4 שנים, על ידי תשובה על שאלה בודדת עם 20 אפשרויות.
בדמוקרטיה ישירה אני יכול לענות על טיפה יותר שאלות. אולי אחת כל כמה חודשים.
בקפיטליזם – אני מביע את הרצונות שלי מדי יום.
"במקום לצאת לרחובות, אול להתרגז מול מסכי המחשב, עלינו להבין כיצד ניתן לשנות את מאפייני השלטון, כך שהכוח יבוזר בצורה שלא תאפשר את ניצולו לשחיתות. "
הליבטריאנים מאמינים שהמנגנון הזה הוא השוק החופשי.

אין ספק שבמעט המוסדות השלטונים הנותרים (לאחר ביטול שלל מוסדות השלטון המיותרים שמתעקשים לתת את מה שהשוק יודע לתת יותר טוב) צריכים להתנהל בצורה דמוקרטית, שקופה, ותוך מתן דין וחשבון מלא לבוחר.

עבודה שחורה

אתר הפועל לחיזוק קשרים בין הציבור לחברי הכנסת, בנושאים סוציאל דמוקרטים.

זקוקים בעיקר לכותבים ולמפעילי מערכת.

לסיום

אני מאמין שאנו נביא את הדמוקרטיה המלאה. היא לא תבוא באמצעות בריקדות. היא תגיע באמצעותכם. באמצעות כוח מחשבתכם, תשוקתכם לדמוקרטיה, והרצון לשתף אחרים. הפיצו את הפוסט הזה, וצרפו את עצמכם לפוסט, אם אתם אכן עוסקים בתחום. השתמשו ברשתות החברתיות שלכם, כדי להביא את בשורת הדמוקרטיה לישראל. הוכיחו לעצמכם שאתם יכולים 🙂

וכמו תמיד, אשמח לשמוע מחשובתיכם. ההערות למטה פתוחות.

פרשת נווה-קם – האם השב"כ מסבך אותנו שוב?

לפני שאני מתחיל בסיפור, אני מקדים ואומר כי השב"כ הוא ארגון שבד"כ מספק לתושבי ישראל הגנה מעולה. כולנו ישנים בלילה בשקט ולא מפחדים מפיגועים, תודות לשב"כ. אבל ההתנהלות של השב"כ בזמן האחרון, בכל הקשור להתנהגותו כלפי הדמוקרטיה הישראלית, מתחילה לפגוע בישראל במידה בלתי נסבלת. הפוסט הזה נכתב, כיוון שאני מניח שאם הוא לא יכתב, השב"כ עלול לסבך אותנו בצרות גדולות יותר, ולסבך את ישראל שוב ושוב. הפוסט נועד לפתוח עיניי ישנים, ולבקש מהם להחליף דיסק, כדי שישראל לא תהפוך למדינה מצורעת, אפילו עובר ידידותיה. הפוסט אינו מספר על מידע בלתי ידוע. הוא משתמש במידע הקיים ועושה תרגיל מחשבה קטן ופשוט. תרגיל שכל אחד מכם יכול לעשות, וחלק בטח כבר עשו.

אז איך השב"כ סיבך אותנו עוד פעם?

פעם ראשונה סיבך אותנו השב"כ  בפרשת נווה-קם בצורה מביכה ברמה בינ"ל. אבל איך הוא סיבך אותנו עוד פעם? אתם לא מבינים למה אני מתכוון? אז בוא נעשה ביחד חישוב פשוט, שילדים בכיתה ג' עם קצת לוגיקה בריאה מייד יעשו (ואני מניח שכבר רבים עשו):

על פי המידע שהסתובב באינטרנט לפני פרסום הצו, אורי בלאו ברח לבריטניה, כנראה כדי שלא יוכלו לדרוש ממנו להסגיר את ענת. עכשיו, משהוסר צו הפרסום, אנו מגלים כי ענת לא העבירה 1000 מסמכים, אלא 2000 מסמכים. אין ספק שהיא עבריינית מטורפת.

בואו נמשיך. לא רק שענת העבירה 2000 מסמכים. היא העבירה 2000 מסמכים בעלי מידע רגיש שמסכן חיילים. זאת כבר לא בגידה…. זה רצח ממש.

עכשיו לא רק שבלאו ברח עם המסמכמים שענת העבירה לו, הוא לקח איתו את 2000 המסמכים לבריטניה, ומסתובב איתם ללא הגנה. ועכשיו כל ארגון טרור ינסה לחסל אותו ולהשיג את המסמכים. בלאו מסכן את המדינה, וכדאי מאד שיסיגיר את עצמו לקונסוליה הקרובה.

מכאן ברור שהשב"כ חשף שני מטורפים, המסכנים את עצמם ואת המדינה. כפיים לשב"כ.

יופי. את העניין הזה מהירו לאכול, בלי ללעוס כלי התקשורת המרכזיים. הסיפור מתאים להם. הארץ כמובן מתגונן. ידיעות כהרגלו, אוהב דם. שני מטורפים המסכנים את המדינה, וזרועות המוסד והשב"כ בעקבותיהם. יופי של סיפור מתח.

והנה הדברים כפי שהם מצוטטים מהשב"כ:

בפרקליטות ובשב"כ אמרו כי המסמכים שעל פי החשד נמצאים בידי בלאו כוללים ככל הנראה תוכניות מבצעיות של צה"ל (לרבות כאלו שעדיין לא מומשו), פקודות מבצעיות של המטכ"ל, סיכומי פגישות בין גורמים מבצעיים בכירים, סדרי כוחות של הצבא, ידיעות מודיעין רגישות, סיכומי תרגילים, מסמכים לגבי תורת לחימה ואמצעי לחימה, תפיסות הפעלה של הצבא, תוכניות מגננה של פיקוד המרכז ותוכניות להתמודדות עם התלקחות בשטחים.

ראש השב"כ, יובל דיסקין, הגדיר את המסמכים "סופר מסווגים", מסמכים שלדבריו כל ארגון מודיעין היה חולם לשים עליהם את ידו. "הגעת מסמכים אלו, ואף מקצתם, לידי האויב ולידי גורמי מודיעין זרים,

עלולה לגרום לנזק ביטחוני חמור וממושך ולסיכון בפועל של חיילי צה"ל ואזרחי ישראל", קבע ראש השב"כ בפסקנות. היה גם מי שרמז שבלאו עצמו מצוי בסכנה, כמי ששוהה כעת מחוץ לגבולות המדינה.

עכשיו ילדים, תנסו להבין מה לא בסדר בתמונה. עצרו רגע ותחשבו. נראה אם תמצאו את השגיאה…

טוב, בואו נסתכל שוב:

אם תשימו לב לכתבה עצמה אולי תשימו לב שהכתבת ניחנה בחשיבה עצמאית. נראה כאילו היא רומזת שהיא יודעת שהמידע בעייתי. היא מפרידה בין ידיעות שמספקים גופים אחרים, לבין הידיעות שמקורן בשב"כ. היא נותנת לחדי ההבחנה בינינו להבין שזה לא בהכרח המידע האמיתי.

כבר הבנתם?

דיסקין, השב"כ והפרקליטות (אלו שבישלו לנו את התאונה הקודמת) טוענים שבידי בלאו מסמכים שבהם מידע יקר ערך, המסכן את ישראל. המשמעות היא שבלאו עכשיו נחשב פצצה מתקתקת לעצמו ולמדינה.

מול המידע הזה, אנו יודעים כי עיתוני חו"ל והבלוגרים לא אמרו שהמסמכים נמצאים אצל בלאו בבריטניה. אף אחד לא אמר שהמסמכים מידע סודי כל כך מסוכן למדינה.

אז למה השב"כ אמר זאת?

תחשבו עוד פעם לפני שתמשיכו הלאה….

הנה שתי אפשרויות:

א. המידע של השב"כ נכון. אם כך מדוע, ריבונו של עולם, לספר לכולם? עכשיו כל אירגון ביון ערבי ופעילי איסלאם רדיקלי יחפשו את בלאו, וינסו לחשוף את המסמכים (פשוט כי עד עכשיו הם לא ידעו שהמסמכים נמצאים אצל בלאו… עד שהשב"כ סיפר להם), ובכך יסכנו את מדינת ישראל. הרי עד לפני שפירסמו את המסמך, כולנו חשבנו שהמסמכים רק מכילים מידע על עברות של יאיר נווה כנגד שלטון החוק בישראל.

כלומר: אם זאת האפשרות, הרי שהשב"כ סיכן את מדינת ישראל, כמו גדולי חכמי חלם. וירה לישראל כדור ישר בין העיניים.

ב. המידע אינו נכון, והמידע של הבלוגרים ועיתוני חו"ל נכון יותר. אז מה בעצם מבקש השב"כ לספר בסיפור השיקרי? אה… לגרום לבלאו להיכנס לפאניקה, ולחפש מחסה בשגרירות הנכונה. ולהוציא את השב"כ גיבור.

אהה. יופי. פתרון ב' אכן הוא הפתרון הטוב ביותר. השב"כ יוצא גיבור, ובלאו רועד מפחד, מגיע לידי השב"כ. ניצחנו! זהו שלא.

מה שהשב"כ שכח, הוא שאנו עברנו לפני עשר שנים מעידן 3 של התקשורת לעידן 4 של התקשורת. מה זה אומר עידן ארבע ומה זה אומר עידן שלוש. את ההסבר המלא תמצאו בקישורים הנ"ל. לצורך הסיפור שלנו אפשר להגיד שהעידן השלישי היה עידן תקשורת ההמונים הריכוזית. כלומר רדיו, טלויזיה ועיתונים גדולים ומרכזיים. כל אלו למעשה יצרו מצב שבו רק קבוצה קטנה מאד יכלה לשלוט במסר שהועבר לציבור הרחב. כלומר, השב"כ שקשור לכל כלי-התקשורת הללו שעובדים במדינה, יכול לשלוט בהם. להטיל צוי איסור פרסום, או סתם לרכוש את אמונם של בעלי התקשורת. בעידן השלישי, אין סיכוי שפרשת נווה-קם היתה נחשפת. כי גם אם כמה חברים היו יודעים על כך, הרי שלא היה להם דרך אפקטיבית לספר את הסיפור. וכיוון שגם בחו"ל כלי התקשורת נשלטים על ידי הממשלות, גם שם הסיפור לא היה יוצא (כי העולם המערבי נמצא בתיאום אינטרסים חיובי).

אלא שבעידן הרביעי, הדברים משתנים. בעידן הרביעי, כל ילד זב חותם יכול לפתוח עיתון. את העיתון שלו קוראים שני החברים שלו והוריו הגאים. וגם לחברים יש עיתון, וגם לחברים של החברים יש עיתון, וכן הלאה. הקשרים הללו בין הקבוצות הקטנות יוצרים תקשורת מבוזרת רחבת היקף ויעילה מאד בהעברת מסרים. התקשורת הזאת כ"כ מבוזרת שבלתי ניתן בפועל לשלוט עליה.

לדוגמא, בפרשה שלנו השב"כ, על ידי כך שהוא הפעיל לחץ על ענת, ביקש מכל הבלוגרים החביבים לסגור את הפוסט. עוד קצת הפחדה בחוק שלא קיים, ומרבית הבלוגרים סגרו את הבלוגים שלהם ואת פיהם. אבל מה לעשות שהמידע זורם, ומספיק שהוא יפול על כמה בלוגרים שהאידאלים שלהם אינם תואמים את האידאלים של פגיעה בדמוקרטיה לטובת הגנה על ענת, והופס… כדור השלג רץ, מבלי שאף אחד יוכל לעצור אותו. בומס…. ואז, המדינה והשב"כ יוצאים מפגרים ברמות עולמיות (סלחו לי על הביטוי הזה, אבל אין שום דרך אחרת לתאר את מה שקרה כאן).

וגם כאן, בפשלה השניה של מבצע "אכיפה כפולה" (שצריך היה להקרא "פשלה כפולה"), קרה אותו דבר. השב"כ לא הבין את המעבר לעידן הרביעי. הוא לא הבין שכל תורת התקשורת שלו צריכה להשתנות מן הקצה אל הקצה. הוא לא הבין, ומעשים שהוא היה רגיל לעשות בחשאי, הפכו פתאום פומביים ומצחיקים.

אני בטוח שאנשי השב"כ יודעים שהכלל הראשון, הוא להיטמע בשטח. לא לעשות רעש מיותר. והנה פעמיים הם עושים רעש מיותר מאד.

אז החבר'ה בשב"כ, שבוודאי קוראים את הבלוג הזה ועוד כמה בלוגים. אם תוכלו, אנא העבירו למפקדכם… לא לדיסקין. הוא בטח יפטר אותכם (הניסיון מראה שעל פי רוב, ראש ארגון שמפשל, יעשה המון כדי להשתיק ביקורת (אלא אם כן דיסקין הוא מפקד יחידי במינו)). הכוונה לזה שמעליו. ביבי. שהגיע הזמן להתקדם טיפונת בהבנת התקשורת.

אז לסיכום. באילו מהאפשרויות אתם בוחרים:

אפשרות א. השב"כ חושף מידע רגיש ומיותר (יש חומר סודי ששווה לכל אירגון לשים עליו את היד מייד). כלומר השב"כ חשף את ישראל לסכנה עצומה.

אפשרות ב. השב"כ עובד עלינו שוב בעיניים, אבל מסתבך ברגליים של עצמו, ומוציא אותנו טמבלים פעם שניה ברציפות, בגלל שהוא לא מבין בתקשורת.

ואולי אפשרות אחרת?

הערה: לכל קוראי הדמוקטים-סמכותנים-לאומיים. אני אוהב את מדינת ישראל ומעריך מאד את מערכת הבטחון. מערכת הבטחון היא שלימדה אותי שיש לעשות בדק בית הדרוש לחשיבה רעננה. יקרה לי הדמוקרטיה במדינת ישראל, מפז. יקר לי עם ישראל ובטחונו. ואני יודע שהסתרת דברים שלא לצורך רק גורמת לארגון לדעוך בתפקודו (לא יקרה כלום אם ידעו שהשב"כ פישל… זה בסדר, אם יש מספיק ענווה כולנו יכולים ללמוד).

אנו חיים בדמוקרטיה, ולפעמים ניעור ארגונים ישנים הוא הכרח לקיומנו. לא סתם שרדנו במזה"ת במשך 62 שנים. שרדנו כי הינו חדשניים. יצרתיים. נועזים. הצלחנו לעשות זאת, כי הינו דמוקרטים ותמיד בדקנו כל דבר, וערערנו וחשבנו.

אוהב אותכם,

טל

פרשת נווה-קם – דעת הקהל והבנת הקהל

הודעה: תודה לטל גלילי על הניתוח המקסים של התוצאת. טל סייע לנתח את התוצאות. אך כל תכנון השאלון היה שלי. אני בטוח שאם הייתי נעזר בטל בתכנון, היה לו תוקף גבוה יותר. אלא שהיה לראשותי מעט זמן. ולכן כל שגיאה היא אל אחריותי בלבד. ושוב תודה לטל גלילי על העזרה הרבה.

עוד מעט יוסר צו איסור הפרסום, ועם ישראל (או השניים האחרונים שאין להם אינטרט בקרוב ידעו על הפרשה). בנתיים, בימים האחרונים סביב הבלוגים והפרומים התפתח דיון ער מאד על המפרשה ותפקיד הגיבורים בפרשה. עניין אותי להבין מה אנשים חושבים על הפרשה, ועוד יותר עניין אותי להבין את הקשר בין השקפת העולם של האדם, לבין דרך שיפוטו את המציאות.

לשם כך פניתי לידידי הרב-בלוגר, טל גלילי, מראשי כנופיית הורד-פרס, שהגדירו מחדש מהו בלוג איכותי (בלוג שנכתב על וורד-פרס עצמאי, ליודעי ח"ן), וסטיסטיקאי מקצוען. וביקשתי ממנו לנתח את המידע שקיבלתי מכם.

את המסקנות של ניתוחיו, המעניינים והמרתקים, אני ממליץ לכם לקרוא בבלוג שלו.

כמו טל, גם אני חוזר ומזהיר שניתוח התוצאות אינו משקף כלל את כלל החברה. אחד הנתונים שמראה עד כמה רחוקה הקבוצה הזאת מלייצג את החברה הישראלית, אפשר ללמוד מבחירת המפלגות. מתוך 86 הנשאלים, 35% היו מצביעים למרץ (שווה בערך ל42 מנדטים). נראה בלתי סביר שמאז תחילת הפרשה, או בעקבות קריאה בבלוג שלי, כל כך הרבה דעות השתנו.

ולכן הניתוח הזה, הוא יותר שעשוע ממדע רציני. יחד עם זאת, הוא אולי יעזור בהמשך להבין כמה התנהגויות בטבע האדם. כמובן שביסוס תחושות הבטן שיעלו במחקר הזה, ידרוש עבודת מחקר רצינית.

עכשיו לגבי התוצאות:

המשיבם לא הגיעו להכרעה לגבי מעמדה של ענת. יש נטיה קלה בקרב המשיבים לראות את קם כגיבורה. כאשר יש מיעוט שרואה את ענת כבוגדת בצורה מובהקת.

(עמודת ה-Y מציינת כמה הצביעו עבור כל עמדה)

גם אורי בלאו מקבל הערכה דומה:

לעומתם, יאיר נווה, אלוף פיקוד מרכז בפרשה, נחשב בצורה ברורה כניטרלי או פושע, על ידי המשיבים. אני מניח שכאן יש השפעה גדולה להשקפת העולם הליברלית הרווחת בקרה רוב המשיבים (כפי שנראה בהמשך).

המשיבים, גם חשבו שהצו מטופש, למעט מיעוט קטן שראה חשיבות בצו :

הנתון המשמח ביותר מבחינתי, הוא שהגולשים חושבים שהבלוגרים פעלו בצורה נכונה (לעומת מיעוט שחושב כי הבלוגרים לגמרי טעו). כמה משמח לדעת שאנו מאשרים לעצמנו להפיץ את המידע 😉

השקפת עולם והערכת המוסריות של כל שחקן בפרשה

השאלות שענינו אותי היו אחרות, ונראה לי שלהן יש קצת יותר תוקף מבחינה סטטיסיטת (טל גלילי בטח ישמח להביר טוב יותר מדוע יש להן קצת יותר תוקף סטיסיטי). היה חשוב לי להבין את הקשר שבין השקפת העולם של האדם, לבין הפרשנות של האדם לתפקיד של כל אחד מגיבורי הסיפור.

לכן ביקשתי מטל גלילי, לענות על שתי השאלות הבאות:

1) האם יש קשר בין השקפת העולם למצב גיבורי הסיפור
2) האם יש קשר למפלגה ולהשקפת העולם

טל גלילי מצא כי:

א. ככל שמשיבים היו יותר דמוקרטיים ליברליים (לאומי/אוניברסליים) – כך הם יותר נטו לראות את מעשיהם של ענת קם ואורי בלאו לחיוב. ואת התפקיד של נווה כפושע.

ליברלים אוניברסלים אוניברסלים, ראו באופן מובהק את הצו כלא מוצדק, בעוד ליברלים-לאומיים נטו לחשוב שהוא לא מוצדק, אך לא בצורה מובהקת. גם הלאומיים וגם האוניברסלים חשבו שהבלוגרים פעלו נכון, כשחשפו את הפרשה.

בכל המדדים, האוניברסלים היו יותר בטוחים בעצמם. למעט בחופש הביטוי. הלאומיים ראו הצדקה גדולה יותר בחשיפת הפרשה על ידי הבלוגרים. נתון זה נשמע מוזר, כיוון שגם הצו וגם הבלוגרים, הם שני נתונים הנוגעים לחופש הביטוי. אני מניח, הנחה פרועה, שהאוניברסלים היו קרובים יותר לענת ברמה החברית, ולכן היה חשוב לקיים את בקשתה של ענת. נקודה זאת עוד דורשת ברור.

לעומתם הליברליים, בעלי ראיית עולם סמכותנית-לאומית, ראו את תפקיד גיבורי הפרשה בצורה הפוכה לגמרי. הם ראו באורי ובענת בוגדים, וביאיר נווה גיבור. הם חשבו שגם אסור היה לבלוגרים לחשוף את הפרשה. וחשבו שהצו מוצדק.

קשר בין המפלגות להשקפת העולם:

בעלי השקפה סמכותנית-לאומית, הצביעו למפלגות הללו (לפי רמת מובהקות):

ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי, הבית היהודי והליכוד.

בעלי השקפת עולם ליברלית-לאומית:

בל"ד ושינוי, העבודה, הירוקה מימד,אחרת, חד"ש הליכוד.

בעלי השקפת עולם ליברלית-אניברסלית:

בל"ד, חד"ש, אחרת

נראה שאכן יש תאימות בין השקפות העולם לדרך בהם מצביעים הבוחרים. בעוד הסמכותנים והאוניברסלים מתפלגים בצורה ברורה, הליברליים-לאומיים מתפרשים על פני קשת גדולה יותר. לא ברור לי האם זה כתוצאה מהיותם רוב המשיבים, או כי בהבבחירות שלהם יותר רבגוניות. הדבר דורש חקירה נוספת.

מסקנות ביניים

המסקנות הבאות הן מסקנות שעולות אצלי. אתם יכולים בתגובות להעלות מסקנות משלכם, ולדון על המסקנות של כולם.  בקיצור אני מזמין לחינגה של דיון וחקירה משותפת.

דבר ראשון, ברור (במגבלות המדגם הלא מייצג), כי יש השפעה ברורה להשקפת העולם על דרך הפרשנות. יש שיגידו שהדבר טריוואילי, אך בכל זאת תמיד יפה להראות את זה במדדים סטטיסטיים. כמו כן, נראה כי הקטגוריות שבחנו להשקפת העולם הן מאד מדויקיות. החידוש הגדול הוא בסוג הקטגוריות. עד עכשיו נהגו לפצל לשמאל וימין. או היום מפצלים לקטגוריות חדשות, שהראו שיש קשר ברור בינן לבין הפרשנות לבין הגדרת הקטגוריה. אני חושב שזה מעיד על כך שהעבודה שניצן פוקס, ירדן (יונתן שחם בביקורת) ואני עשינו בכמה פפוסטים קודימים אכן מניבה תוצאות טובות.

דבר שני, על אף שיש חלוקה ברורה לשני מחנות ברורים (ליברלים וסמכותניים), יש יותר מפלגות מהמחנות שהקשפות העולם צריכות. יתכן כי עודף המפלגות נובע מכך שיש עוד פרמטרים שלא בדקנו (כמו קפיטליזם-סוציאליזם, או דתי-חילוני, או אבסולטיזם-ניהליזם). והאפשרות השניה היא שתפקידים של הפוליטיקאים הוא לחדד את ההבדלים וליצור פלגנות מיותרת בציבור. יצכן מאד שהינו יכולים להסתדר בשיטת בחירות שהיתה מעודד רק 2-3 מפלגות גדולות. שיטה אזורית, או האלעת אחוז החסימה. בכל מקרה, מסקנה ברורה יותר, דורשת עוד מחקרים בתחום.

זהו, אשמח לשמוע מה אתם מבינים מהתוצאות.

אלו תוצאות ראשוניות. אני עושה זאת בטיפונת לחץ זמן, כיוון שעד יום ראשון כנראה לא אוכל לכתוב (מפאת בילוי ושבת, ובשאיפה לא ממאסר במרתפי השב"כ).

להת'

טל

פרשת קם-נווה – מדוע פירסמתי

לאחר יומיים בהם הפוסטים על פרשת נווה-קם באוויר (אני חושב שזה שם מתאים יותר לפרשה, שמזכירה כי את הסיפור התחיל יאיר נווה, שהתעלם מצו בג"צ), אני עורך עם עצמי חשבון נפש. אני מנסהלל לברר עם עצמי ואיתכם מדוע בעצם פירסמתי פוסט, שבהתחלה חששתי שהוא אולי עובר על צו איסור הפרסום, ובמידה מסויימת מסכן אותי.

אני עדיין לא בטוח שעברתי על צו איסור פרסום

על פי חוק איסור פרסום בויקיפדיה:

"במקרים רבים דולף המידע לרשת האינטרנט למרות איסור הפרסום או לפני הטלתו, ולכן יכולת האכיפה של המשטרה את איסור הפרסום הופכת לכמעט בלתי אפשרית, הן בגלל העובדה שלגולשים יש אפשרות לשמור על אנונימיות ברשת (לא תופס במקרה שלי), והן בשל אי הבהירות לגבי האחריות המשפטית על אתרים המאוכסנים בשרתים שמחוץ למדינה שבה הוצא הצו."

השרת שלי נמצא בארה"ב.

דבר נוסף המקשה על אכיפת הצווים באינטרנט הוא שהצו מחייב רק את מי שלו נמסר כדין. כך נוצר מצב בו האתרים הגדולים שמקבלים את צווי איסור הפרסום לא יכולים לפרסם את המידע, אך צו איסור הפרסום אינו תקף על אתרים קטנים או אנשים פרטיים, שהרי פרסום הצו ברבים משמעו פרסום המידע שהצו ניסה למנוע את פרסומו מלכתחילה.

ולא קיבלתי צו כזה.

השרת שלי נמצא בארה"ב. פרסמתי מידע שהופיע בעיתונים בחו"ל, ובבלוגים אחרים. ממילא כבר ידעו על זה כמה מאות עד אלפים בישראל, לפני שפירסמתי. אני לא עיתון. אני בלוג פרטי, שלפני הסיפור הזה היו לו 50 – 100 כניסות ביום.

עד כאן שלב התרוצים. מכאן, בא נעבור לעניין עצמו.

אני כזה

קודם כל אני כזה. אני רודף אמת, רודף צדק. שונא שחיתות עד עימקי נשמתי. ביחוד שחיתות מוסרית. כשאני רואה אנשים שעוברים את העבירות הללו, אני בקושי מצליח להחזיק את עצמי. עם השנים, אומנם פיתחתי סבלנות מסויימים לכיעור האנושי הזה, רק מכיוון שידעתי, שאם על כל גילוי של כיעור אנושי כזה, אתפוצץ, אהיה עסוק בהתפוצצות כל שתי דקות. אז כיום אני רגוע. צריך באמת משהו מיוחד להוציא אותי משלוותי. כיום אני מסוגל לספוג הרבה שחיתות מוסרית, ועדיין לשבת בשקט רוב הזמן. אבל עד גבול מסויים.

חוץ מזה, הייתי לוחם וקצין קרבי. אני כנראה מאותם טמבלים, שמוכנים לצאת ולהתסכן עד מוות עבור הדברים שנראים להם מספיק חשובים. זה היה טוב לצה"ל כששרתתי בו. אני מקווה שזה גם טוב לצה"ל כשיש לי טיפה ביקורת עליו. אני חושב שללא אנשים כאלו, לא יתכן קיומו של עם.

מה הרגיז אותי?

אני יודע שהתבססתי על מידע חלקי. השתדלתי לבדוק בגוגל, ובכמה מקומות במקביל כדי להעריך את מהימנות המידע. אבל המידע הזה, הספיק כדי להעריך שיש כאן משהו מסריח בהתנהגות של מערכת הבטחון. אינני בטוח בכך. אני מקווה שיהיה משפט שקוף, שנוכל לברר את הראיות טוב יותר.

אבל מה שהרגיז אותי יותר מכל היה ההבנה שאלוף פיקוד דרום (יאיר נווה), עבר על חוקי המדינה. וכאשר מישהי חשפה זאת לעיתונות, במקום לטפל בנווה, ולהעמידו לדין, הלכו להרוג את השליח. אם זה נכון, אז זה הצה"ל הגרוע ביודע שאני מכיר בתלודות מדינת ישראל. בינתיים אני משהה שיפוט.

בצה"ל שאני גדלתי עליו, מפקד מודה באשמה, מוכן לעבור תחקיר ולהשתפר. אבל צה"ל שבו אלוף פיקוד דרום יוצא נקי, אינו עומד לתחקיר ואינו לוקח על עצמו אחריות, ובמקום זה, המערכת שבה הוא מפקד בכיר, רודפת אחר החיילת שעשתה כנראה את המעשה הנכון, צה"ל כזה, הוא צה"ל רקוב (שוב, בזהירות, אינני בטוח בכל המידע). אני יודע שכל מערכת, ובמיוחד מערכת צבאית, שבה המנהלים או המפקדים אינם לוקחים אחריות, ומונעים ביקורת, היא מערכת שהולכת ומסתאבת, הולכת ונעשת חלשה.

את הדבר הזה חשתי בצה"ל כבר לא מעט שנים. אבל תמיד שתקתי. קיוותי שאני טועה. שאווירת הכסת"חים, לא באמת הורסת את צה"ל. שאני מדמיין. אבל אז הגיע מלחמת לבנון השניה, ונוכחתי לדעת שטעיתי. כל המפקדים מרמת מח"ט ומעלה כשלו. וחיילי ואני הינו צריכים לשלם את המחיר. זאת היתה מלחמה הגרועה ביותר שאני מכיר, בתולדות צה"ל.

אני אוהב את עמי. אני ציוני ברמ"ח אבריי ושס"ה גידיי. אני אוהב את הארץ הזאת ואת העם הזה. ואני יודע שהגיע הזמן, לעשות שינוי רדיקלי בצה"ל. שינוי תרבות. כמות המפקדים הטובים הולכת ויורדת. לתרבות הכסת"ח יש תפקיד מרכזי ביצירת פיקוד בינוני בצה"ל.

כתבתי והסתכנתי, כיוון שצה"ל והמדינה חשובים לי. כמו שביקשו ממני להסתכן למען המדינה, כששרתתי בקרבי, כך אני מרגיש שצריך לעשות אזרח שמדינתו חשובה לו, והוא רואה אותה הולכת אל פי תהום.

צו תמוה

אני מבין את הצורך לצנזורה ומניעת פרסום. האויבים שלנו לא צריכים לדעת הכל. אבל מזה כמה שבועות הסיפור מופיע בעיתונים בחו"ל, ובבלוגוספירה הישראלית. כלומר, אין כאן סוד צבאי. מדוע אם כך, לא לפרסם?

על פי ויקיפדיה:

תקנה 87 לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945 קובעת שהצנזור רשאי לאסור פרסום, אם לדעתו הדבר יפגע בביטחון המדינה, בשלום הציבור או בסדר הציבורי.

טוב, אז זה לא פוגע בבטחון המדינה (כי כל העולם ואשתו יודעים כבר). ואיך יפגע שלום הציבור? או הסדר הציבורי. אז חברה, לא להפריע את הסדר… בסדר?

יש כמה פרשנויות לאיסור הפרסום. חלק אומרים כי רצו לתפוס את אורי בלאו (אבל הוא כבר בלונדון). השני הוא שרצו לתזמן את הפרסום יחד עם המשפט, כדי שלענת לא תהיה דרך להגן על עצמה מפני הציבור, והציבור יחשוב שהיא "בוגדת" ובכך יתאפשר להכניס אותה ל-14 שנים בפנים. אפשרות אחרת, בדיוק הפוכה, היא שלא לפרסם עד תחילת המשפט, כדי שיהיה קשה להשפיע על תוצאות המשפט, או שכל המשפט יהיה חסוי, כדי שניתן יהיה לסגור בעונש קטן ולא משמעותי.

אני חשבתי בזמנו שפרשנות השניה היא הנכונה, ולכן פירסמתי. רציתי למנוע מצב שבו השליחה תפגע, במקום עובר העבירה הראשי.

אומרים כי ענת ביקשה מבלוגרים להוריד את הסיפור. היא שלחה לי דוא"ל המבקש את הטלפון שלי. שלחתי לה את מספר הסלולרי, והיא לא התקשרה. אולי, לאחר שקראה את הפוסט, היא החליטה שהוא משרת אותה. אני הבלוגר היחידי אולי, שהוא איש מרכז (אני מתנחל), אשר סיפר את הסיפור שלה. שאר הבלוגרים הם אנשי שמאל, ויתכן כי היא חששה שכתיבה שמאלית עליה, תגרום להצגתה כ"שמאלנית עוכרת ישראל".הדבר מחזק את התחושה שלי, כי אפשרות שתיים היא אכן הנכונה.

אין לי מושג איזו תיאוריה נכונה. עד לרגע זה, ענת לא התקשרה אלי.

בכל מקרה, הצו הזה, פוגע להבנתי בחופש הביטוי שלא לצורך. כל העולם יודע את הפרשה, חוץ מהישראלים. עיתונאית מוחזקת במעצר בית סודי במשך ארבעה חודשים. הדבר נראה כמו היבריס של מערכת הבטחון, וחציית קוים אדומים דמוקרטיים. נראה שאצבע הצנזורה קלה מידי על ההדק, ויש להחזיר אותה לפרפורציה הנכונה.

מחשבות אפלות

אולי עשית זאת ממניעים אגוצנטריים?

מבלוג חביב וידידותי למשתמש בעל מספר כניסות ממוצע של 50 – 100 ליום, עליתי ביומיים האחרונים לכ-1000 כניסות ליום. אבל זה לא מה שחיפשתי. הבלוג הזה נועד לשוחרי פילוסופיה, חשיבה מעמיקה וליצרה אינטלקטואלית משותפת. אני מניח כי מעטים מביןם הנכנסים לכאן בעקבות הפרשה ימשיכו להתעניין בבלוג. מי שיבדוק את ההתכתבות לאחור, יראה כי סביב הבלוג כבר קמה קהילה חביבה, ואינני בטוח שאם הבלוג יהפוך לנקרא יותר, הקהילה הזאת תרוויח. כך שלא בטוח שזה מה שאני מחפש.

אג'נדה פוליטית שאפשר לקדם? הייתי אומר, שמבחינתי הדמוקרטיה הישירה שאני מאמין בה, היא עדיין לא מספיק בשלה לפרסום רחב. יש עוד דברים שצריך ללבן בקהילה אינטלקטואלית קטנה, לפני שאפשר יהיה להוציא לציבור הרחב. מצד שני זה נחמד שאנשים שומעים על המושג. אני חושב שזאת לא הסיבה,אבל לא לגמרי סגור, שאין כאן עניין מסויים.

תשומי (תשומת לב) – לא תודה. מי שמכיר אותי, יודע שאני נהנה מאד משיחות אינטלקטואליות, אבל אינני אוהב את אור הזרקורים. אני אדם שאם הוא לא ממש חייב, מעדיף להישאר עם אישתי, הילדות וחברים אינטלקטואלים. חלק גדול מהם נמצאים כאן בבלוג וקוראים אותו.

לסיכום

אני חושב שמה שהקפיץ אותי יותר מכל, הוא חשש לכסת"ח ברמת המטכ"ל. אם הדבר נכון (ויש לחכות לתוצאות), אז יש לעשות כאן רעידת אדמה, שתנער היטב היטב את המטכ"ל. אני חושב שאם יתברר שהמטכ"ל ניסה להלביש על בחורה צעירה את החטאים שלו, אז יש לבצע תחקיר ולהפיק לקחים. אני קפצתי, כדי למנוע מהשליחה להיפגע על ידי המערכת. אני לא מאמין בעריפת ראשים. עריפת ראשים, היא שהביאה מלכתחילה את אווירת הכסת"ח. מפקד טועה, ומפקד צריך ללמוד. ברגע שמורידים לו את הראש, הוא כבר לא יכול ללמוד 🙁

שתהיה לנו שנת בטחון, אמת וצדק למדינת ישראל, לשופטיה, לצבאה, ולמפקדיה. (על פי התנ"ך, ניסן הוא ראש השנה)

פרשת קם-נווה וכוח הציבור

החשיפה של פרשת ענת קם -יאיר נווה, היא עדות להתערערות מערך הכוחות המסרותי שמווסת בין ה"אוליגרכיה הלא-כל כך נבחרת של מדינת ישראל", לבין הציבור בישראל.

תזכורת קצרה: על פי המידע המסתובב באינטרנט, ענת קם, שהיתה חיילת בפיקוד מרכז, העבירה לאורי בלאו, כתב הארץ  כאלף מכתבים, המסווגים סודי-ביותר. מתוך אלף המכתבים, הצליח הכתב אורי בלאו להשיג אישור מהצנזור לפרסם שני מכתבים. המכתבים מכילים פקודות שנתן יאיר נווה, אלוף פיקוד מרכז,  לחיסול ממוקד של מבוקשים שלא לצורך, בניגוד להוראות בג"צ בעניין. ככל הנראה, מערכת הבטחון פעלה כדי לאתר את מקור המידע של בלאו. בדצמבר 2009, ענת קם, שהייתה כבר עיתונאית בוואלה, נתפסה. אורי בלאו, הכתב, ברח לבריטניה, כדי לחמוק מעדות במשפטה של קם. כנראה שענת חשפה את המסמכים המעידים על עבירות על החוק של אלוף פיקוד מרכז, יאיר נווה, כדי להגן על מה שנראה בעיניה, הדמוקרטיה הישראלית.

כרגע נראה שמזה ארבעה חודשים ענת קם במעצר בית סודי, ואורי בלאו ברח מהארץ.

החל מאוקטובר הוציאה מדינת ישראל (כנראה לבקשת השב"כ) בבית משפט השלום צו איסור פרסום על הפרשה. צו האיסור הוצא ללא נוכחות העיתונות, בתהליך קלוקל שנראה כפוגע באושיות הדמוקרטיה (והעירו על כך חנוך מרמרי, ידיעות אחרונות, יצחק טסלר במעריב והעיתונאי יוסי מלמן, ודליה  דורנר מלינה על העיתונות ב"נכון להבוקר", והפרסום מהבוקר בידיעות, והפרסום של הפרופ' מרדכי קרמניצר).  אף עיתונאי לא הסכים לפרוץ את מעגל השתיקה, זאת למרות שחלק מהעיתונאים ידעו על כך במשך מספר חודשים. אבל הסוד לא נשמר זמן רב, מרגע שמספר בלוגרים לקחו על עצמם את היוזמה לפרסם את המידע. מרגע שזה קרה, הרשתות החברתיות התעוררו והתפוצצו במידע על הסיפור. והוא זכה לתפוצה רחבה מאד באינטרנט (חפשו בגוגל "ענת קם" ותראו כמה תוצאות תקבלו על הנושא). הבלוגוספירה רחשה, קבוצת פייסבוק קמה, והקהל התחיל לעבוד במשנה מרץ. מרגע לרגע העוצמה הציבורית הלכה ונבנתה. הכעס והסקרנות הפיצו את הידיעה מהר כל כך. לבסוף, היה עיתואני אחד שהבין שהציבור יגן עליו, החליט לחשוף את הפרשה. נתן זהבי פרסם את זה ב"זהבי עצבני". בחור עם ביציים 🙂 אבל בינתיים נראה שרדיו 103, מחק את ההקלטה של ההודעה. ביקורות מצוינות נשמעו. מאז, גם בעולם אנו זוכים לביקורת קטלניות, גם מהטובים שבידידנו. והנה היום, יתכן כי השב"כ סיבך אותנו שוב.

היכולת הזאת של מידע בנושא מסויים, לפרוץ את ההגבלות הישנות, נובע מהתעצמות כוחו של הציבור, באמצעות האינטרנט. הכוח הזה הופיע במצרים, כאשר בלוגרים נלחמו במשטר , וארגנו הפגנות רחבות באמצעות רשתות חברתיות. המאבק של האופוזיציה באיראן, גם הוא נבנה על רשתות החברתיות. וכך גם קורה בארץ.  הציבור לומד להתחבר ולפעול ביחד בצורה יותר ויותר סינכרונית. והדבר הזה יוצר כוח שקשה לרסן אותו.

אני מעריך שבמקרה של ענת קם, הסיבה להתפשטות הסיפור נובעת מכך שהבלוגרים בארץ הם ברובם היפר-דמוקרטים. ערכי הדמוקרטיה וחופש הביטוי נמצאים בראש סדר העדיפויות שלהם. פגיעה בעיתונאי, בסגנון משטר האיטולות, והעלמתו, מעצבנת הרבה מאד בלוגרים, ולכן הם מגיבים כמעט כמו אוטומט בנושא. הדבר יוצר גל ניפוץ תקשורתי המתפשט בראקציה מהירה מאד. ראיקציה שאי אפשר לעצור אותה.

אולי חלק מהניסיון של המימסד לעצור את גל השמועות, היה בקשה של ענת לעצור את הפירסום. אך נראה שכבר מאוחר מידי, ויותר מיד אנשים יודעים על כך. אם בהתחלה היו בלוגרים שקיבלו שיחה אישית מקרובי משפחה של ענת לעצור את הגל, והם נענו, הרי שהיו מספיק בלוגרים שהמשיכו את גל התודעה, והסיפור הלך ותפס תאוצה.

היכולת הזאת של הציבור לפעול בניגוד למארגי הכוח שנוצרו בין הון-תקשורת-כנסת-ממשלה-בטחון-משפט, הוא עדות להתפתחות דמוקרטית חשובה. הציבור מפתח יכולות עצמאיות של דמוקרטיה ישירה, בה הוא עצמו מנהל את המדינה שלו, ולא אבא ואמא שלא הוא בחר בהם.

הדרך ליצור יכולת ניהול כזאת, היא יצירת ערכים משותפים לציבורים רחבים. דרך הערכים הללו המשותפים לרבים, יכולה האינפורמציה לעבור בקלות ובמהירות. כמו בסיפור הנ"ל, שבו חופש הביטוי, היה הבסיס להתפשטות הסיפור. התפתחות הערכים המשותפים מעל גבי פורומים ודיונים ברחבי האינטרנט, הם אלו שיוצרים את הסדר בתוך מה שנראה ככאוס. רק מידע שיש בו חשיבות לרבים מאד, יעבור במהירות לכלל הציבור. שאר המידע, יבלא ויעלם בים האינטרנט.

אם ברצוננו ליצור חברה טובה במקום הזה, יהיה עלינו להמשיך ולפתח ערכים חיובים עבור הציבור הישראלי. עלינו להמשיך לעבוד באין סוף דיונים ברשתות החברתיות. בניגוד לעבר, אי אפשר כבר לכפות ערכים. הציבור עצמו הוא זה שיחליט מתוך דיון מתמשך, אילו ערכים חשובים בעיניו. הערכים הללו יהוו את הקרקע להתפתחות הדמוקרטיה בה אנו חפצים. בסוף הדמוקרטיה הישירה, בוא תבוא.

אנא קראו את הפוסט הזה, וענו על השאלון

לתוצואת השאלון ולנתוח של טל גלילילחצו כאן

 

טל

הערות לפרשת ענת קם

פרשת ענת קם ואורי בלאו, שנמצאת כרגע תחת איפול הצנזורה הישראלית, יכולה להעיד על המורכבות של המערכת בה אנו נמצאים

על פי מקורות בארץ ובעולם, נראה כי ענת קם, בהיותה פקידה במשרדו של יאיר נווה, אלוף פיקוד מרכז, העבירה מסמכים המסווגים סודי ביותר לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו. במסמכים אישר אלוף הפיקוד לפעול בניגוד להוראות בג"ץ, ולהפעיל חיסול ממוקד, כשאין הכרח בכך. ענת קם נמצאת במאסר בית סודי (עד שכמה בלוגרים חשפו את העניין). העיתונאי אורי בלאו ברח ללונדון, ומערכת הארץ נמצאת במשא ומתן עם השב"כ על תנאי חזרתו. עוד פרטים על הפרשה ניתן למצוא כאן.

כפי הנראה, ענת ביקשה לנער את המערכת הצבאית, שפועלת ביגוד להוראות בג"צ. הוא אומנם עברה על החוק הצבאי האוסר פירסום של מסמכים סודיים ביותר, והיא נתנה נשק בידי מבקרייה של ישראל. אך עיקר פועלה, אם אני מבין נכון את הפרשה, היא לדאוג לכך שמדינת ישראל, תהיה מדינת חוק. מדינה שבה בג"צ, והכנסת הם הריבונים, ולא המערכת הצבאית.

רבים מהבלוגרים שקראתי, מצדדים במעשיה של ענת. אני מבקש לבחון גם את האינטרסים של המדינה, לפני שאני נותנן את הערכתי בנושא.

מאז קום המדינה השב"כ, המוסד והמלמ"ב, שומרים על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. פרץ האלימות של ארועי אוקטובר 2000 והן ההתפרעויות המסוכנות של ערביי ישראל, נבלמו בעיקר בגלל פעילות השב"כ, ופעילות לא חוקית של המשטרה. אנו חיים כיום בבטחון גדול יחסית, בזכות המון חיסולים של בכירים מילטנטים בחמאס ובפת"ח.

אני מעריך כי הממשלה והאמריקאים מרככים את ההנהגה הפלסטינית, כדי להופכה לאט לאט לפרטנר שניתן להפקיד בידיו את האוטונמיה הפלסטינית. את ההערכה הזאת, אני מעריך על פי כמה ארועים שונים. הראשון הוא העדויות בשטח, מפלסטינים ומדיווחים בעיתונות של אנשי צבא, כי הרשות מושחתת מאד. מושחתת ברמות שלנו הישראלים קשה לתפוס. המשמעות היא שקל מאד לקנות את ראשי הממשל המושחת. ארוע נוסף המעיד על כך שהרשות עוברת התאמה לישראלים, הוא הארוע סביב המפעיל השני של הרשת הסלולרית הפלסטינית ודו"ח גולדסטון. באותה תקופה ישראל איימה על הרשות שאם היא תדרוש שדו"ח גולדסטון יעבור לאו"מ, אז היא תבטל את האפשרות להקמת רשת סלולרית חליפית. הרשות ביטלה את הדרישה, וזכתה לביקורת קשה מאד בעולם הערבי. סביר להניח שבין כל האינטרסים לביטול הבקשה להעביר את דו"ח גולדסטון, היו אינטרסים כלכלים אישיים של ראשי הרשות הפלסטינית.

כל אלו, הם תהליכים הקורים בניגוד לחוק, או לערכים דמוקרטיים כל שהם. אבל הם שומרים על חיינו, ויאפשרו בטווח הרחוק, כנראה, כינונו של שלום יציב יותר.

לעומת מערכת הבטחון והממשלה, בג"צ פועל על פי אמות מידה דמוקרטיות שאינן מתיישבות עם הצורך של מערכת הבטחון לפעול ביעילות לרסן את הפלסטינים ולהופכם לפרטנרים מתונים יותר. ולכן, אני מעריך שמערכת הבטחון פועלת בניגוד להוראות בג"צ. היא פועלת בשיתוף פעולה עם הכנסת והממשלה, שמעדיפות את עמדת מערכת הבטחון, על פני ערכי הדמוקרטיה הנאיביים.

כפועל יוצא מכך, חל כרסום מתמשך במעמדו של בג"צ. וגם בכוחה של הדמוקרטיה הישראלית. המשכיות של מצב עניינים כזה, לאורך שנים, עלול להביא להתחזקות מערכות לא דמוקרטיות כמו הממשלה והצבא, ולהחלשות הדמוקרטיה. דבר שעלול להביא לאיום קיומי על מדינת ישראל לטווח הרחוק.

ענת קם, בהנחה שהמידע נכון, ראתה את הפגיעה בבג"צ, והחליטה לפעול מתוך אומץ אישי גדול מאד. היתה בפעילותה תרומה חשובה מאד לדמוקרטיה הישראלית. אך מבחינת הבטחונית, יתכן שהיא פגעה במאמצי הבטחון. היא נקלעה למאבק בין דמוקרטיה לבטחון, ויתכן כי תשלם על כך מחיר אישי כבד.

אני כאזרח ישראלי, נקרע תמיד בין השנים. אני מאמין כי עלינו למצוא פתרון שיתן גם בטחון, וגם ישמור על הדמוקרטיה. את הפתרון ניתן יהיה למצוא לדעתי, בהבנה כיצד דמוקרטיה צריכה להלחם בטרור, מבלי לאבד את דמותה הדמוקרטית. פתרון זה יצטרך להמצא בהקדם, כדי לשמור על ציוויונה הדמוקרטי של מדינת ישראל.

לגבי ענת קם, אני חושב שיש להעניק לה פרס יקירת ישראל, ופרס על פעילות ציונית למופת. היא לא חשפה מידע שיסכן חיילים. היא חשפה מידע שמראה כי מערכת הבטחון פועלת בניגוד לחוקי הדמוקרטיה. מבחינתנו היא עשתה מעשה מוסרי מאד, שעומד בכל פרמטר ציוני.

כמובן שלמען יראו ויראו, חשוב "להעניש" את ענת קם. אך יש להעניש אותה כמו שהענישו אנשים שהמערכת המשפטית-דמוקרטית חפצה ביקרם. היא תעשה להם נו-נו-נו פומבי, אך בפועל עזרה להם הלתקדם.

ואפשרות אחרת, טובה יותר, היא שפרשת ענת קם לא תיוודע לעולם בעיתונות הישראלית. ענת תינזף, אך תמשיך בפעילותה האזרחית הרגילה. הדבר יהיה עדיף לכולם. הדמוקרטיה תמשיך לתפקד, מערכת הבטחון תמשיך להגן, ואנו נדאג לכך שימצא בינתיים פתרון הולם למתח שבין בטחון לדמוקרטיה.

זאת כנראה האפשרות שגם ענת מעונינית בה. היא ביקשה מכל מי שכתב בבלוג שלו על הפרשה, למחוק את המידע.

להערכתי, אנו, הבלוגרים איננו צריכים להעלים את ההתכתבות. ממילא כוחונו, מחוץ לעיתונות הכתובה קטן מאד. כמות האנשים שקוראים בלוגים, הוא נמוך מאד ואין לנו השפעה ישירה על המידע הציבורי. אבל אנו צריכים לשמור עין פקוחה על הפרשה. לוודא כי הפתרון השקט הוא שיבחר. ואם ענת קם, תוקע בפומבי, להשתמש בכל הכלים שלנו, להראות שמערכת הבטחון אשמה, ולא ענת. כאשר העיתונות משתפת איתנו פעולה, יש לבלוגוספריה הפשעה גדולה מאד. כאשר יוסר צו הצנזורה, כוחינו יגדל. ונדאג שענת תזכה באות הוקרה גדול ובוהק.

שבת שלום,

טל

שאלון המברר את דעתכם בנושא הפרשה

בין שמאל לימין – הגדרות?

בעקבות הדיון הזה והזה, והזה, הולכת ומתגבשת תמונה מהו שמאל ומה הוא ימין. אני מעמיד את הגרסא החדשה לעיונכם:

השמאל היא אידאולוגיה, המכילה מגוון רעיונות:

  • נטיה לתת לכוחות חברתיים להשפיע יותר מאשר כוחות השוק.
  • נטיה לתת לכוחות דמוקרטיים להשפיע יותר מאשר לכוחות סמכותניים.
  • נטיה לחפש פתרונות שלום, מאשר פתרונות מלחמה.
  • נטיה לאונברסליזם ופחות ללאומיות.
  • נטיה להידברות באמצעות מאהב ורציונליות, יותר מאשר באמצעות מאבק ורגשות.
  • נטיה לליבריליות יותר מאשר לשמרנות.

הימין היא אידאולוגיה, המכילה מגוון רעיונות:

  • נטיה לתת לכוחות השוק להשפיע יותר מאשר כוחות חברתיים.
  • נטיה לתת לכוחות סמכותניים להשפיע יותר מאשר לכוחות דמוקרטיים.
  • נטיה לחפש פתרונות מלחמה, מאשר פתרונות שלום ופשרה.
  • נטיה ללאומיות ופחות לאויניברסליזם.
  • נטיה לטיעונים רגשיים ולמאבקים, ופחות להסתמך על רציונליזם ועל מאהב.
  • נטיה לשמרנות יותר מאשר לליברליות.

ולדוגמא, על פי הקריטריונים הללו, מפא"י היתה יותר ימין משמאל:

  • נטיה לתת לכוחות חברתיים להשפיע יותר מאשר כוחות השוק.
  • נטיה לתת לכוחות סמכותניים (בן-גוריון ומפא"י) להשפיע יותר מאשר לכוחות דמוקרטיים.
  • יחסית לשמאל הקלאסי, השמאל הלאומי, נוטה יותר לפתרונות מלחמתיים.
  • יחסית לשמאל הקלאסי יש בו נטיה ללאומיות, ופחות לאוניברסליזם.
  • יותר נוטה למאבקים ולרטוריקה ריגשית, מאשר למאהבים ולרציונליזציה.
  • שמרן מאד בעמדותיו (בתחילת דרכה היתה מפלגת הפועלים מהפכנית מאד… אבל זה עבר לה) .

כלומר, כמעט בכל המאפיינים, מפא"י היא ימין , מלבד התמיכה של בהשפעה חברתית, יותר מאשר בהשפעת כוחות השוק. כאשר קמה, היה היתה כוח חדשני, אבל מהר מאד היא הפכה לשמרנית בתפיסת העולם שלה.

מה דעתכם?

סיפור טוב לשבת – רחק מרע ועשה טוב

באחד הימים האחרונים, קיבלתי לתיבת הדוא"ל שלי מכתב מאחד מחברי הפורומים הדמוקרטיים, שבהם אני שותף. המכתב מנוסח כך:

"חשוב לזכור להחליף אדם בשמירה ,בזמן . לא תמיד האדם יכול להתעכב, אפילו
את הכמה דקות הבודדות.
ישנם תושבים מקסימים, שמגיעים בזמן , אז ישר כח להם!!!"

חשבו, על אותו אדם, היורד משמירה. הוא אמור לסיים את השמירה בשלוש לפנות בוקר. המחליף שלו מאחר. האדם יודע שהוא צריך לישון כדי להגיע מוכן ליום המחרת. השמירה עצמה, אינה תענוג גדול כלל ועיקר. ובאופן טבעי, מתגנבות אל ליבינו מחשבות שליליות על המאחר, על האנשים הללו שמאחרים, ועל העולם הגרוע שבו אנו חיים, שבו אנשים מרשים לעצמם לאחר. וככל שהזמן מתאחר, כך הכעס גובר.

לעומת זאת, כותב השורות, עשה עם עצמו עבודה. הוא לא נתן לכעס ולמרמור לגבור עליו. הוא פונה אל כלל הקהילה. הוא הסביר בלשון הבהרה ובקשה את אשר הוא מבקש שיקרה. והוא מחזק את הציבור שמקפיד להגיע בזמן.

באופן טיבעי, יש לבני אדם את הנטיה להמשך לרע. את הרייטניג גבוה מקבלות הטלה-נובלות, שעוסקות ברשע וברכילות, וחדשות היום יום שלנו מלאות ברצח, אונס גניבה, שחיתות וכיוב. זה לא קורה סתם. זה קורה כי יש לנו, הקוראים/צופים משיכה פימית וטבעית לראות את הרע. וכאשר דבקים ברע, שמחת החיים נעלמת, היחס בין אדם לחברו מתערער, וההון החברתי המקשר נחלש.

אנשי העידן-החדש מכירים בבעיה הזאת, ואומרים דבר מה בנוסח הבא: "אל תשא מחשבות שליליות. תחשוב טוב, יהיה טוב".

בתורה זה נאמר כך" לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא י"ט, י"ז).

בגלל הנטיה הזאת לרע, אנו מתקשים לעשות שינוי בחיינו. אלא שכאשר אנו חברים בפורום דמוקרטי, הדוגל בתרבות הדיון ובהתרחקות מלשון הרע, אין האדם יכול בקלות להתבטא בלשון מרה, ולפנות אל הרע. גם אני כחבר בפורום, למדתי שאנשי הפורום אינם נהנים לשמוע קיטורים. הם מצפים מדוברי הפורום להיות חיובים, ולהביע את בקשותיהם בצורה חיובית. יש משהו בפורום קהילתי דמוקרטי, שיוצר תקשורת אחרת. אנשי הפורם מקפידים על "הוכח תוכח את עמיתך" (שם, שם, שם), ודורשים שיח חיובי. מכתבים אישים לאחר התבטאות מרה, עוזרים להבין שהדרך להניע דברים היא בדרך החיוב.  אנשי הפורום הספציפי הזה, חוללו אצלי שינוי גדול בדרך בה אני מתבטא (ואני עדיין עובר שינוי).  הם עזרו לי לראות את העולם בצורה יותר חיובית (כמו גם אנשי פורומים נוספים, הדוגלים בערכים של תרבות הדיון והמנעות מלשון הרע).

אני מניח שגם אותו כותב, עבר את אותו תהליך שאני עברתי. אם בוחנים את ההתבטאויות שלי ושלו בעבר, רואים כי חל בשנינו שינוי לטובה. אנו מקפידים יותר על אמירת הטוב, והוכחה מדודה ולא אישית.

אני חושב כי תהלכים מוסריים, שחלים בתוך קהילות דמוקרטיות, יש בידן כדי לבנות חברה טובה יותר חברה שבה מתקיים הכלל "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך" (שם, שם, י"ח). חברה שבה ההון החברתי הולך וגדל. חברה שבה אנו מחזקים את עצמנו ואת הסובבים אותנו. ומשפיעים מטוב השם.

אני מוצא כי בדמוקרטיה קהילתית, יש כוח משנה לטובה, בחסדי הקהילה ובחסדי השם.

שבת שלום,

טל

ניאו-נאצים: מדוע הם קיימים? (01)

אני מציע שתקחו לעצמכם 20 דקות לצפות בשרטון הזה ובהמשך שלו. זהו סרטון העוסק בחברה הניאו-נאצית ברוסיה. והייתי רוצה שננסה לענות על מספר שאלות.

מדוע יש כיום ניאו-נאצים ברוסיה?

מה מניע אותם?

כיצד ניתן לשנות זאת?

אנא צפו בסרטון, ונסו לענות על כך. אני מקווה כי בשבוע הבא, אוכל להציג תזה מעניינת בנושא זה, הקשורה לפרדיגמת התיאום.

תהנו,

טל

סרטון ההמשך

שנים של כיבוש ומוסר

בעקבות הפוסט שכתבתי, ענה לי אבי. לצערי, אנו מהווים כבר שני דורות של ישראלים המתמודדים בדרכם הם עם הצורך להחזיק אוכלוסיה. אינני יודע מה הפתרון, וכיצד ניתן לפתור אותו. אני יודע שעל האדם, במצבים אלו, לחפש את הדרך המוסרית ביותר בה הוא יכול לפעול. מבחינת שנינו, המוסר כלל המשך קיומה של מדינת ישראל, מתן מקום לפוליטיקאים לבצע את מלאכתם, ושמירה על צלם אנוש שלנו ושל אותה אוכלוסיה. זה המכתב של אבי.

—-

שבת שלום
כמה תגובות ספונטניות –
  • לא ממני למדת את מה שלמדת. מעצמך למדת. אני רק שמתי את זה על השולחן לדיון ושיחה. אתה ההחלטת לקבל, להפנים במידה שחפצת בה ולהטמיע בסגנונך ועל פי שיקול דעתך. שיקול דעתך ניזון ממקורות שונים נוספים = שורשים.
  • הרע והטיפשות שוכנים בכל אחד מאיתנו. חשוב להלחם בהם ולטפח את התכונות האחרות החיוביות השוכנות בתוכנו. בסביבה המעודדת רע וטיפשות – הם ילבלבו וירימו ראש. זכורה הטרגדיה של כפר ויאטנמי (מאי ליי), כאשר סגן קליי החליט לטבוח בהם רק בגלל מקדם ביטחון היסטרי שיכול היה להווצר במוחו הקודח רק במציאות רעה ומטומטמת של צבא לוחם מול אוכלוסיה וצבא גרילה, כאשר הוא חסר קודים ברורים ונעלים של מוסר אנושי. קודים מוסריים (כמו השבת בנושא אחר) שומרים על הלוחם הרבה יותר מהברזלים והאפודים שסביבו. ההסתאבות והשחיקה של חיילים ישראליים במחסומים, היא מקום קלאסי להווצרות וירוסים אנושיים או מוגלה חברתית ( על תקן של ניסוי ממוקד בהשפעת הטפשות והרוע על תפקוד חברתי).
  • זוכר ימים רחוקים, כאשר שרתתי כקצין צעיר (מ"מ) בגדוד 12 בגולני בסוף שנת 68 (שנה וחצי לאחר מלחמת ששת הימים). השרות ברצועת עזה לא היה פשוט אף פעם. באותם ימים החלה להווצר ההתקוממות הלאומית של הפלסטינאים. הם נהגו להוציא לרחובות ילדים להפגנות מעט אלימות ( רק נוכחות ומעט אבנים – לא היו אז יורי הקלע, בקט"בים וזורקי אבנים). לאחר שלמדו את דרך תגובתנו המהוססת כלפי ילדים בבתי ספר (בהתחלה היו רק תצפיות מגגות בתים או זחל"מים בצמתים ותו לא), החלו בהפגנות מאסיביות יותר בשומרון. כאשר הפקוד העליון נתן לנו הוראה 'לשבור' את הפגנות הילדים, נשלחו אלינו מהאפסנאות בצריפין מאות מקלות המשמשים כידיות לטוריות. אנו הקצינים ראינו זאת, קיימנו דיון ערכי באשר להצדקה בשימוש במקלות שהם נבוט כבד וקשיח לכל דבר. ידענו כי מכה רצינית של נבוט שכזה יכולה לרוצץ גולגולת. זוכר בבהירות כמו היום היה הויכוח, חשבנו שהפיקוד העליון לא נתן דעתו לצד המוסרי שבדרך בה נבצע את משימתנו, אך זה בפרוש לא פוטר אותנו מלקיימו ולעומק. בחרנו פה אחד לצאת החוצה ולגזום ענפים רכים יותר של עצים מקומיים. מכתם לא תהייה מכת אלה או נבוט, מכתם תהייה הצלפה. למחרת בצהריים, כאשר עם תום הלימודים הם החלו לצעוק מתוך חצרות בתי הספר ולזרוק מכל הבא לידם, פרצנו אל תוך בית הספר והפלאנו בהם את מכותינו – בהגיון, בידיעה ששום ילד לא מת ממכה מענף רך והצלפה ( אז עוד היה נהוג אפילו להצליף בבתי הספר שלנו או בבית – כאקט חינוכי). ותשקוט הארץ לתקופת מה. היינו גאים בעצמנו עד הגג. מלאנו את חובתנו בהגיון אנושי אלמנטרי. התפרצנו אל בית הספר בכוח סביר, רדפנו אחרי הפורעים המרכזיים בפרוזדורי בית הספר והפלאנו בהם את מכותינו – 'הרגנו אותם ברכות'.
  • במקביל להפגנות הילדים, הוציאו הפלסטינאים את נשותיהם להפגנות, שוב כדי לנסות אותנו וללמוד את דרכי הפעולה שלנו. באותו פורום מפקדים זוטרים הבאים למלא פקודות בשכל ובאחריות (לרעיון והצורך שלנו  מבלי לאבד מוסר אנושי), זוכר כמו היום שהטבעתי סלוגן שהוביל אותנו כבר אז – המכה אם ערבייה יכה אם עבריה. ידעתי ששלטון (ישראלי) שילמד כי ניתן לעשות שימוש לא מבוקר במערכת הצבאית נגד אדם אחד, לא יהסס לעשות זאת שוב, במקום אחר ונגד אדם אחר. לא רצו אז אחרי מתנחלים על הגבעות ולא פינו יישובים, שכן מדובר על התקופה הפרה-היסטורית של ההתישבות החדשה. זה היה דיון עקרוני. באותה תקופה היה כאן שלטון כאילו דמוקרטי  זו הייתה עדיין תקופת שלטון ללא מצרים ועוררין של מפא"י, ההסתדרות ותאגידיה (בנק הפועלים, קופת החולים). היה ברור שבהעדר אלטרנטיבה שלטונית, מנהיגי המדינה עלולים לקבל החלטות אגוצנטריות, בעלות שיקול דעת צר ואינטרסנטי, ללא ביקורת של ממש מצידה של אופוזיצייה ראלית ובעלת סיכוי לשנות ולהחליף – ומכאן הדרך קצרה להשתמש בצבא לפיזור הפגנות פועלים, להכנס לנמלים בעת שביתה וכן הלאה. גם במקרה הזה השארנו את הנבוטים באפסנאות הפלוגה, ויצאנו לכרות ענפים אחרים ( הקודמים הושלכו מייד לאחר השימוש). החלטנו בעיקר לחסום את דרכן של הפגנות הנשים, להוות איום  ולנסות להמנע ממגע ומכות.
  • שנים מעטות לאחר מכן – בשנת 70, ההפגנות שככו אך הלחימה הסלימה מאד. הערים הפלסטינאיות היו שדה לחימה קשה. שימוש  ברימונים וסכינים היו חזון נפרץ. ספגנו לא מעט אבדות. אריק שרון שהיה אלוף פיקוד דרום, הורה על פתיחת צירים מרכזיים במחנה הפליטים הידוע לשמצה 'ג'בליה'. הוא סימן קווים ישרים החוצים את מחנה הפליטים הצפוף, העמיד בולדוזרים בצד אחד של המחנה ונתן להם פקודה להתחיל לנוע לאורך הקו הדמיוני. התושבים קבלו התראה של 12 שעות לפני הביצוע, כדי שיספיקו לפנות את הבתים שיועדו להריסה. זה היה רע הכרחי בעיננו. הייתי אז מ"פ. שום דרך אחרת לא איפשרה לנו לנוע במרדף אחרי המחבלים בתוך מחנות הפליטים. זוכר שבעת שאבטחנו את הבולדוזרים, מצאתי עמדת תצפית טובה בסימטה צרה מאד. תמרון הזחל"מ לתוכה חייב אותי לפגוע בגדר של בית שלא נועד להריסה. לכאורה, מה הבעיה. הקירות ממילא עשויים מבוץ ותבן. שיתקנו אחר כך. זו הייתה התלבטות של ממש. העמדה הייתה קלאסית ומאפשרת תצפית טובה ומחסה מצלפים וזורקי רימונים. בסופו של דבר השתדלתי לעשות מעט נזק ככל שיכולתי. מה שחשוב בעיני היום – ההתלבטות. כלום במלחמה לא מובן מאיליו ולא הכל מותר.  אחרי הפעילות הזו שלנו ברצועת עזה – חדלו כמעט לגמרי פעילויות הפח"ע בתוך הערים. ג'בליה חדלה לגבות מאיתנו מחיר חיי אדם.
  • ובאשר לטוהר מידותינו וטוהר הנשק היום – דורות של מפקדים ערכיים, אוירה ציבורית לאורך שנים והשענות על שורשנו התרבותים וספיגתם  – מוסר הנביאים, הובילו אותנו לפסגות אמיתיות בעיני – אילו שהושגו ב'עופרת יצוקה'. בכל העולם מקובלת מאד הסטטיסטיקה של 1 הרוג מתוך אזרחיים חפים מפשע מול 3 הרוגים  לוחמי גרילה, באזורי לחימת צבא סדיר בצבא גרילה מקומי הממוקם בערים מיושבות (ויאטנם, עירק, אפגניסטן, סומליה – בכולן נלחמים לוחמים מארה"ב הגדולה, בריטניה הצבועה, איטליה, צרפת, אוסטרליה ועוד).  ב'עופרת יצוקה' היחס היה 1/3 מכל 'נורמה' בעולם. המוסר שלנו טבוע בתוכנו. המוסר מקבל ביטוי ומקום כבוד כבר בשלב התכנון, בקורסים וההשתלמויות בכל הדרגים. חייבים להמשיךולטפח התייחסות נאותה של המפקדים בכל הדרגים, לשמירה עליו כבר בעת תכנון הלחימה והקצאת כוחות ואמצעים.
  • זוכר כמו הרגע זה קרה – במלחמת יום הכיפורים, בעת הפריצה לסוריה ( לאחר כמה ימי קושי לא מבוטל של לחימה בתוך שטחנו ברמה"ג), אני פקדתי על כוח שפרץ לתוך מוצב סורי שמעל לכפר חדר. כאשר המתנתי בפאתי הכפר שהארטילריה תסיים את הריכוך על המוצב טרם כניסתנו אליו באש, זהינו דמות מתגנבת מאחורי גדר אבנים כ-50 מ' מימין לשדרת הזחל"מים. נתתי פקודת אש למקלען שלימיני. מיד לאחר מכת האש הראשונה, התרומם גבר כבן 40 לבוש אזרחית וידיו מורמות. עצרתי את המקלען. הסורי התכופף והרים את בתו בת ה-3-4 על ידיו. היא הייתה פצועה קשה מאד בחזה העליון. מסכנים, הם נקלעו לתוך קרב ומלחמה שלא בטובתם. קראתי לרופא הגדודי ובקשתי שיעשה כל שניתן לסייע להם. מבט קצר אחד הספיק כדי לדעת, היא לא תשרוד. למרות זאת בקשתי שיבצע פעולות החייאה בזמן הקצר שנותר לנו טרם הפריצה ליעד. רציתי שהסורי יבין שאנו בני אנוש. רציתי שאולי מתי שהוא אחרי המחמה הוא יתן לעצמו דין וחשבון ויבחין שאנו בעלי מוסר גבוה. לוחמים ללא חת המחרפים נפשם מבלי לאבד צלם אנוש.