חכמת ההמון

גרסה אחרונה מתאריך 16:28, 23 במאי 2012

חוכמת ההמון, היא תוצאה מחקרית שהראה פרנסיס גלטון ב1907, לגבי היכולת של ההמון להעריך בנפרד בצורה מדוייקת מאד מדדים. לעיתים מעמידים אותה כטובה יותר מחכמת מומחים

בשנים האחרונות התחילו חוקרים לתאר את חוכמת ההמון^[1][2]. הספר הפופלרי ביותר היה ספר שכתב ג'ימס סורוויקי חוכמת ההמונים. מספר חוקרים החלו לטעון כי בתהליכים דליברטייבים ניתן להגיע לתוצאות אפיסטמיות טובות יותר^[3][4][5][6]. אובר טוען שהמערך הדליברטיבי של אתונה היה טוב יותר משל ספרטה ולכן היא קיבלה החלטות טובות יותר^[7]. חוכמת ההמון יכולה לנבוע גם מכך שנוצרת Cognitive diversity המונעת חשיבה קבוצתית והקצנה קבוצתית^{[8][9][10][11]}.

הצורך להסביר מחשבות איטאטיביות מציף ידע ויוצר מערכת של דיון ביקורתי. כך הקבוצה יכולה להתכנס לפתרונות מוסכמים יותר. הלן לנדמור מכנה זאת Diversity trump Ability Theorm^{[12][13][14][15]} ומציגה כדוגמה את הסרט 12 המושבעים עם הנרי פונדה. על פי הדוגמה הזאת, גם המושבע הראשון שמפקפק באשמת הנאשם, מתקשה להסביר למה הוא חושב כך. אלא שבתהליך הדיון הקבוצתי הולכות ומתבררות ראיות הסותרות את האשמה. הדיון הקבוצתי מאפשר התעוררות הראיות. אלא שבמקרים דומים להערכתי, במיוחד כשיש סמכותן חזק, קבוצה עלולה להיכנס לחשיבה קבוצתית ולבחירת ראיות שיחזקו את דעתה ויתעלמו מעדויות סותרות.

גורמים המשפיעים על אינטלגנציה קבוצתית

ב 30 לספטמבר 2010 מהתפרסם מאמר בסיינס שמראה שגם בקבוצות קטנות ניתן להגיע לאינטלגנציה הגבוהה מהאינטלגנציה הממוצעת או המקסימלית של חברי הקבוצה. לפוסט, בבלוג "מבט פילוסופי" המסכם את המאמר.

סיכומים במדיה פופלארית

• מאמר בהארץ המתאר את המחקר בסיינס ומאמר על הצגות מצליחות, כתוצאה מערבוב בקבוצה.
• סיכום של המאמר באקו-ויקי

[

אי-תיאום כמגברים חוכמת ההמון

בבאמר שהתפרסם ב-PNAS ב-15 במאי 2011, הוצג מחקר שהראה כי חוכמת ההמון מתבטאת כאשר אין תהליכי העברת מידע בין המשתתפים בקבלת ההחלטה. המחקר הראה שכאשר נבדקים נשאלו על גודלה האוכלוסיה בשוויץ, רוחב גבולותיה וכיוב', הם הצליחו יותר, כאשר לא התייעצו עם חברים. בכך הם כנראה מנעו את תופעת ההקצנה הקבוצתית, תופעה הגורמת לקבוצות שאין בהן דיון ביקורתי ואין בהן חיפוש ביקורת מבחוץ, להתכנס לפתרונות מוקצנים ופעמים רבות, לא מתאימים למציאות. סיכום של המאמר ניתן לקרוא ב-wired science. בהקדמה למאמר, טוענים הכותבים כי אליטות ומומחים יותר נוטים לטעויות, כי הם מתאמים בינהם.

הטיות חברתיות יכולות להיגרם בגלל כמה גורמים, בינהם: אנשים חושבים שלאחרים יש אינפורמציה טובה יותר (11, 12). הם ינסו לעקוב אחר חוכמת ההמון (13). או שיהיה לחץ להגיע לקונצנזוס (14-17). למרות שמחקרים מפסיכולוגיה אירגונית מראים כי לקבוצה יש נטיה להגיע לקונצנזוס, מחקרים אלו נערכו על נושאים שבהם אין תשובה הניתנת לבדיקה (כמו אנרגיה גרעינית, הפלות וכיוב') (4, 18). מחקר הראה שכמעט כל שיר בינוני, יכול להפוך ללהיט אם מראים את מספר את מספר ההורדות (19). אנשים נוהים אחר המוסכם, וכך נוצר אפקט העדר. בעיה נוספת של מחקרים מפסיכולוגיה אירגונית, היא שתוצאות מדויקות לא זכו לתגמול, ולכן המשתתפים זכו לתגמול בפועל רק משיתוף הפעולה עם אחרים.

תהליך לימוד קבוצתי, לאור התנסויות יותר ויותר טובות, על פי ההצעה של המחקר

לתיאום חברתי יש שלוש סיבות להפחתת אפקט חוכמת ההמון. הראשון הוא אפקט ההשפעה החברתית, שמפחית את השונות בדעות, ולכן פוגע בפיזור, המאפשר את הערכת הממוצע. אפקט שני הוא אפקט הפחתת התווך, שגורם לכך שהאמת תעבור לשוליים של ההערכות. האפקט השלישי הוא אפקט בטחון היתר, שגורם להקצנה בתחזיות. אפקט שידוע גם כאפקט הבטחון (20-22) או הקצנה קבוצתית.

הערכת חוכמת ההמון בד"כ מבוצעת על ידי הערך הממוצע של התשובות. אבל במקרה הנוכחי, לנבדקים היתה בעיה להעריך את סדר הגודל של התשובה ולכן נוצרה בעיה לוגרתמית, ולכן ערך גיאומטיר ממוצע שייצג טוב יותר את הבעיה הלוגריטמית, נתן מדד טוב יותר לחוכמת ההמון. זה יצר פיזור נורמלי.

רכילות שמגיעה ממעט מקורות גורמת להטית אמת גדולה, מרכילות המגיעה ממספר רב של מקורות (34). ככל שאדם נחשף לתיאום חברתי, כך הבטחון שלו עולה, וכך גם הטעות.

בדיון, טוענים הכותבים כי קבוצת מומחים, יכולה להסיט את את הקבוצה הגדולה, ולמנוע ממנה להגיע לפתרון האמיתי. אפקט הבטחון, אינו פוגע בשאלות קלות, אך פוגע ככל שהשאלות יותר קשות. יש לבסס זאת במחקרי המשך.

לכן, בתוכנות שהמפלגה הישירה, בונה, יש צורך לכן, לדאוג לכך שלא יהיה תיאום, אלא כל אחד יוכל לאסוף מידע בעצמו. צריך לראות כי המידע המתקבל הוא אמין, ולא מוטה (כמו מידע בויקיפדיה).

שונות ככלי לשיפור ההחלטות

מאמר בעל Impact Factor גבוה, הטוען כי ארגונים שבהם יש שונות רבה בין העובדים תקבל, יקבלו החלטות טוב יותר מאשר אירגונים בהם יש קבוצה של עובדים מומחים בתחום. (למאמר)

קבלת החלטות

תיאוריות החשיבה התת-מודעת

תיאוריה הטוענת כי החלטות מורכבות מתקבלות באמצעות התת-מודע, ולא באמצעות תהליכים מודעים. מחקרים מראים כי תהליכי חשיבה תת-מודעים נותנים תוצאות טובות יותר מתהליכי חשיבה מורכבים. מאמר ביקרותי הראה כי התיאוריה הזאת היא יותר תוצר של ניסויים לא מתאימים, וכי האפקט המשפיע יותר הוא האם החשיבה נעשתה on-line (כלומר כל עוד המידע היה בזכרון העבודה, בזמן העיבוד), או שהמידע נשלף מהזכרון ארוך הטווח. אנשים בעליNeed for Cognition גבוהה, מצליחים טוב יותר מאנשים בעלי צורך קוגניטיבי חלש יותר, כאשר ניתנת להם שהות ללמוד את הנושא, והם גם מצליחים כאשר הם מתבקשים לקבוע רושם ראשוני. הם לא מצליחים כאשר מפריעים להם בחשיבה, או כאשר לא ידעו שהם צריכים ללמוד את המשימה.

לסיכומו של דבר, כאשר ניתן זמן ללמוד, אנשים בעלי צורך קוגנטיבי גבוה מצליחים לפתור את הבעיה בהצלחה יתרה. אנשים בעלי צורך חשיבה נמוך, מסתמכים יותר על רושם ראשוני, ואינם מוסחים מתהליכי הסחה.

מקורות תומכים

(1) פרנסיס גאלטון במאמרו Vox Populi

(2) תיאורמת המושבעים של קונדורסה

(3) James Surowiecki, The Wisdom of Crowds: Why the Many Are Smarter Than the Few and How Collective Wisdom Shapes Business, Economies, Societies and Nations

(4) Cass R. Sunstein, Infotopia: How Many Minds Produce Knowledge

יחוסים

1. ↑ Rheingold H., 2003, Smart mobs, Cambridge, MA, Perseus Publishing
2. ↑ Sunstain C., 2006, Infotopia, How many minds produce knowledge
3. ↑ Estlund, David, 1997, “Beyond Fairness and Deliberation: The Epistemic Dimension of Democratic Authority,” in J. Bohman and W. Rehg (eds), Deliberative Democracy. Essays on Reason and Politics. Cambridge MA: MIT Press: 173-204.
4. ↑ Estlund, David. 2008. Democratic Authority: A Philosophical Framework. Princeton: Princeton University Press
5. ↑ Goodin, Robert. 2003. Reflective Democracy. London: Oxford University Press.
6. ↑ Goodin, Robert. 2008. Innovating Democracy: Democratic Theory and Practice After the Deliberative Turn. Oxford: Oxford University Press.
7. ↑ Ober, Josiah. 2010. Democracy and Knowledge: Innovation and Learning in Classical Athens. Princeton and Oxford: University of Princeton Press
8. ↑ Hong, Lu and Scot Page. 2001. “Problem Solving by Heterogeneous Agents.” Journal of Economic Theory, 97(1): 123-63.
9. ↑ Page, Scott. 2007. The Difference. How the Power of Diversity Creates Better Groups, Firms, Schools, and Societies. Princeton: Princeton University Press.
10. ↑ Hong, Lu and Scot Page. 2004. “Groups of Diverse Problem Solvers Can Outperform Groups of High-Ability Problem Solvers.” Proceedings of the National Academy of Sciences, 101 (46): 16385-89.
11. ↑ Hong, Lu and Scot Page. 2009. “Interpreted and Generated Signals.” Journal of Economic Theory 144 (5): 2174-2196.
12. ↑ Landemore, Hélène. 2013. Democratic Reason : Politics, Collective Intelligence, and the Rule of the Many. Princeton, N.J. : Princeton University Press.
13. ↑ Landemore, Hélène 2012. “Democratic Reason : the Mechanisms of Collective Intelligence in Politics,” in H. Landemore and J. Elster. Collective Wisdom: principles and Mechanisms. Cambridge : Cambridge University Press.
14. ↑ Landemore, Hélène 2012 “Deliberation, Cognitive Diversity, and Democratic Inclusiveness : An Epistemic Argument for the Random Selection of Representatives,” Synthese
15. ↑ Landemore, Hélène 2008 Democratic Reason : Politics, Collective Intelligence, and the Rule of the Many (Ph.D. Dissertation, Harvard University).