הפסיכולוגיה של הדיון

גרסה מתאריך 04:06, 11 במאי 2012

נושא למאמר

המאמר אמור להיות עבור החוברת, ולכן אין שום בעיה להיות יותר חופשי ולדבר על חופש הביטוי ודמוקרטיה ישירה. ללכת ממש על פי המצגת.

הקדמה

מה הסיפור שאני רוצה לספר בתור התחלה?

דמוקרטיה דליברטיבית מבוססת על היכולת של הציבור לדון בצורה פתוחה וחופשית על כל נושא שמעניין אותו. מבחינה טוכנולוגית האינטרנט מאפשר בפעם הראשונה בהייסטווריה דיון חופשי של רבים-אל רבים בקבוצות ענק, מבלי שהמדינה או כל גורם אחר יוכל לשלוט בשיח במדינות ליברליות (לדוגמא, שרקי ויובל דרור). באופן עקרוני, עבור הדמוקרטיה הדליברטיבית, אמור היה האינטרנט להוות בסיס מעולה להתפתחות דיון ציבורי רחב היקף. אלא שבפועל מרבית הדיון הוא דיון שאינו מתכנס למסקנות ובפעמים רבות הינו שיח חרשים וזירה להתגוששות אידאולוגית. כדי ליצור דיאלוג פורה בין הזרמים, התפתחו גישות שונות כמו ניהול הפורומים על ידי מודרטרים, קבוצות קבל ותרבות שיח בקוד הפתוח המכריחה את המשתתפים להענות לדירשות נורמטיביות של קבוצה שלטת. כל הגישוטת הללו הן גישות שתלטניות, המאפשרות לאליטה לחסום שיח ולקבוע מה מותר ומה לאמר בפורומים. גישות אלו למעשה פוגעות במידה מסויימת בחופש הביטוי הדרוש לשיח הדליברטיבי. ולכן חיפשנו דרכים שיאפשרו ניהול דיון פתוח, ללא שליטה שיאפשר בכל זאת שיח בונה. כדי לפתור גישה זאת, פיתחתי, לאור ניסיון רב, גישה קוגנטיבית להבנת הדיון ומשתתפיו, המאפשרת שיח דיוני פורה, מבלי צורך בשליטה. במאמר זה תוצג התיאוריית-דיון-קוגניטיבית והשלכותיה על הדיון.

מבוא

עבור התפתחותה של דמוקרטיה דליברטיבית, מהווהים האינטרנט והרשתות החברתיות פוטנציאל נרחב להתפתתחות שיח ציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה יכולים קהלים של מיליונים רבים לדון בינם לבין עצמם ללא מגבלה ממשלתית או פיקוח אחר. מגוון הרשתות החברתיות מהוות פלטפורמות המתחרות בינן לביו עצמן על הקהל הרחב ועל הרצון שלו לנהל את הדיון בצורה שתהנה ותמשוך את הקהל. חופש זה, היווה תקווה רבה למי שמעוניין בהתפחות דמוקרטיה דליברטיבית, דמוקרטיה השתתפותית ודמוקרטיה ישירה. אלא שבפועל ניתן לראות כי פוטנציאל זה רחוק מלהיות ממומש בשלב זה. חלק גדול מהשיח הציבורי הוא שיח שאינו מתכנס להסכמות. לפחות בשיח הישראלי, ניתן לראות הרבה מאד שיח פולמוסי, וכחני ולא פעם כוחני, במטרה להכריע את היריב. המצב בטוקבקים לא פעם חמור אף יותר, ואף ניתן להראות בו שיח מתלהם ומסית לשנאה כנגד הצד השני. במצב זה, קשה מאד לנהל דיון רציני על פתרונות שונים ללבעיות בפניהם עומד הציבור או על הסיבות לבעיה. השיח כפי שהוא קיים כיום הוא שיח שיטחי במידה רבה ואינו יכול להוות בסיס מוצק למימושה של דמוקרטיה דליברטיבית.

פורומים רבים שאינם מנוהלים על ידי משגיחים הופכים מהר מאד לשדה קרב מילולי שבמהירות נינטש על ידי החברים המתונים, ולאחר מכן ננטש גם על ידי החברים הלוחמניים, עד שבסופו של דבר הפורום ננטש לחלוטין. כדי להתמודד עם תופעת ה-Flaming הקיימת ברשתות חברתיות, ואשר נוטה לפרק פורומים, התפתחו שיטות ניהול שונות של הפורומים. אחת השיטות המוקדמות ביותר לניהול רשתות הדיון היו קבוצות קבל שניהלו את ה-usnets. קבוצות אלו ניהלו בהחבא את הפורומים על ידי חסימה של משתתפים בעייתים והערות בהתכתבות פרטית למשתתפים שהתנהגו שלא על פי אמות המידה של חברי הקבל. קבוצות הקבל עוררו בצדק התנגדות, כיוון שהן לא נבחרו על ידי הציבור המשתתף והכללים שהן בחרו לא עמדו לדיון הציבור. פעמים רבות ניסו חברי הקבל להכחיש את קיום קבוצות הקבל כדי למנוע את הביקורת. גם קבוצות ניטור מוסכמות אינן תמיד נהנות מתמיכת הציבור. לדוגמא בפורום שכונת קדומים צפון, לאחר שהתועררה דרישה מהציבור לשים מפקחים על הפורום. ניהלנו תהליך בחירה למנטרי הפורום. בתהליך בחירות דמוקרטי ופתוח נבחרה קבוצה של חמישה חברים שזכו לתמיכה רחבה של המשתתפים. כדי לא להטריד את הציבור פתחו המנטרים קבוצה נוספת פתוחה לכלל הקהל, שבה דנו המנטרים על המקירים השונים והכללים. במשך חודשיים עבדו המנטרים וניהלו את הפורום, תוך הערה למשתתפים וחסימת דוא"לים ללא מקובלים. לאחר שלושה חודשים של עבודה, ביקשנו להחליף את קבוצת המנטרים בקבוצה חדשה כדי להמנע מריכוז כוח. הפעם הציבור ביקש שנפסיק לנתר ולא הביע רצון בהמשך הניתור. מעבר לכך אף נשמעה קריאה להפסיק "לשלוט בפורום". אמצעי אחר ללניהול הפורומים הוא הגדרת מודרטור (מנטר) שאחראי על הפורום. מנטר הפורום הוא בד"כ האדם שהקים את הפורום או מונה על ידי מקימי הפורום כדי שינהל את הפורום. המנטר או המנטרת אינם נבחרים והם מקבלים את הלגיטמציה שלהם מהמשתתפים עצמם שמודעים לכך שהם נכנסים לפורום המנוהל על ידי אדם מסויים. כך קורה שמנטרים טובים מצליחים להגדיל את הפורומים ומנטרים שאינם עושים מלאכםתם נאמנה אינם מצליחים להגדיל את הפורומים. אומנם תהליך זה נחשב לגיטמי יותר, אך בפועל למנטר יש יכולת טובה לחסום דעות שאינן מוצאות חן בעיניו ולקבוע את כיוון ורוח הדיון. מצב זה אינו מתאים לדמוקרטיה דיונית שמבקשת להימנע מיכולת של אנשים בודדים להכווין את הדיון ולקבוע את מהלכו. יתרה על כך, קיומו של פורום המנוטר על ידי קבוצות קטנות מאפשר התפתחות של חשיבה קבוצתית והקצנת דעות. במערך הדיונים של פייסבוק נראה כי התפתחה שיטה אחרת להתמודדות עם ה-fllaming. בפייסבוק אנשים מתחברים או לחברים שהם אוהבים, או שהם חברים בקבוצות ודפים שהם אוהבים. באופן כללי דעות שמקבלות like מחברים אחרים עולות לראש העמוד ודעות שאנשים לא סימנו שהם אוהבים נעלמות בתחתית העמוד ואף נשכחות. כך מושג ניטור על ידי קהלים רחבים מבלי שיש צורך במנטרים בודדים (דפים וקבוצות מנוטרות גם על ידי בודדים. אך זהו אינו מנגנון הכרחי). אלא שמצב זה מעודד הקצנה קבוצתית. אנשים אוהבים לשמוע אנשים דומים להם ומתעלמים מדעות נוגדות. שיח הפייסבוק גם מאפשר לאנשים שאוהבים דיון אגרסיבי ליצור לעצמם קהילות דיון אגרסיביות שיוצרות שנאה ומפיצות אותה ברחבי האינטרנט (שיח קיצונים, טל ירון).

כדי ליצור דיון המתאים לדיון דליברטיבי, עלינו למצוא דרך לייצר דיון שבו אין שליטה מרכזית, ודעות רבות נשמעות מבלי שנוצר flaming. על מנת להצליח ליצור מצצב כזה, התחלתי לפתח בעזרת חברים בתנועה לדמוקרטיה ישירה תהליך שבתחילה כונה תרבות הדיון, ולאחר מכן הפך לתיאוריה שעוסקת בהבנת הצרכים השונים של המתדיינים. באמצעות התיאוריה ובאמצעות הבנת ההבניות אפיסטמיולוגיות פיתחתי גישה שמאפשרת לנהל דיונים ללא שליטה, וללא חסימה של משתמשים. התיאוריה והשיטה שאתאר נובעת מניסיון תצפיתי-התערבותי שנרכש לאורך ארבע שנים של ניהול פורומים, השתתפות בדיונים וניהול דיוני פנים-אל-פנים, כמו כן שיחות אישיות עם מאות אנשים בניסיון להבין את המנגנון הפסיכולוגי שמסתתר מתחת לתהליכי הדיון. במאמר זה אציג את התייאוריה ואציג מיקרי דוגמה לתיאוריה זאת.

התיאוריה

התיאוריה שאציג מורכבת משתי תיאוריות שמקורן מתחום הקוגנטיבי והפסיכולוגי. שתי התיאוריות מוכרות, אך השילוב שלהן הוא חדש ובמיוחד החיבור שלהן לתהליכי דיון קבוצתים הוא שיאפשר, אם התיאוריה תעמוד במבחן ההפרכה, לנהל את הדיון בצורה דליברטיבית-פתוחה.

שתי מערכות קבלת החלטות

כאשר אנו משתתפים בדיון אנו רוכשים מידע חדש ומנסים לקבל החלטות לגבי התנהלות שלנו בדיון ולגבי אפשרויות בחירה שונות שעל הקבוצה לעשות. מעריכים כי המוח האנושי מקבל אתת ההחלטות שלו בעיקר באמצעות המערכת הפרה-פרונטלית (מאמרים המסוכמים בויקי). מערכת הפרפרונטלית שאכנה אותה מעכשיו ה-PFC, היא מערכת ששוקלת אפשרויות שונות ובוחרת בין האפשרויות השונות. מערכת זאת פועל במצבי רגיעה ונדרשתת לזמן רב כדי לקבל החלטות. לעיתים עליה להמתין עד ש"כובד הראיות" מכריע לצד אחד או אחר, ולעיתים עליה לשקול מערך מורכב של מידע כדי להחליט כיצד לפעול. באופן עקרוני היינו מצפים שמשתמשי דיונים המשקללים מידע רב ישתמשו במערכת ה-PFC כדי לקבל את ההחלטות שלהם ביחס לדיון המורכב. אנשים שמשתמשים במערכת ההחלטות של האונה הקידמית אמורים לקבלל החלטות שקולות מתוך רגיעה, אלא שבפועל אנו רואים כי המתתדיינים משתמשים פעמים רבות בדיון מתלהם ותוקפני. כמות ההקשבה והלמידה בין משתתפי הפורום נמוכה ונראה כי המשתתפים אינם משתמשים במערכת הפרפונטלית אל במערכת אחרת שהיא המערכת הלימבית. מערכת הלימבית היא מערכת שקיימת גם במוחות קדומים ונועדה לסייע ליצורים להגיב ביעילות במצבי איום (ציטוט המאמר של FFFF). המערכת הלימבית מתעוררת במצב של חשש לסכנה והיא מקבלת שלושה כיווני החלטה. התגובה הראשונה כאשר יש חשש לאיום, היא קפיאה במקום, על מנת להחליש את יכולֿת הזיהוי שלל הטורף או מקור הסכנה, וכדי לעזור למאויים לנסות לזהות בברור את מקור הסכנה. מצב קפיאה זה נקרא - Freeze. בדרך כלל רוב האנשים יעידפי במצב איום לחמוק מהאיום ולא להתמודד איתו (Flight). אם אין מוצא ויש צורך להתמודד עם האיום יוכוון הגוף למצב התקפה כלפי האיום (Fight) ובמקרה וגורם האיום חזק מידי ואין דרך לברוח או להימנע מהאיום יבחר המותקף להראות סימני כניעה בתקווה כי התוקף יראה במותקף יריב חלש שאין טעם בהתמודדות איתו, או במקרה של טורף, יחליט הטורף שהנטרף חולה או מת ולא בריא לאכול אותו (Fright).

למרות שבני אדם אינם אמורים להשתמש במערכת הלימבית במצבים יומיומיים, נראה כי הם משתמשים בה באופן נרחב ביותר. בני אדם אינם נמצאים רוב הזמן באיום קיומי, אך נראה כי כלי התקשורת למדו להפעיל את המערכת הזאת כדי לקבל רייטינג גבוה. המערכת הלימבית רגישה לאיומי סכנה וקל לעורר אותה. ככל הנראה מערכות החשיבה המורכבות יותר קשה יותר להפעלה. כתוצאה מכך נוצר יתרון רייטינג למקורות תקשורת שייצרו תחושה של מציאות מאיימת. לכן ככל הנראה, מרבית העיתונות הפופלרית תתחיל בנושאים המציגים איום. רוב הכותרות מכילות מידע על מלחמות, אונס, רצח, שחיתות או מאבק כוחני בפוליטיקה. גם בדיונים עצמם דיון יכול להפוך בקלות ל-inflamntory אם אחד המתכתבים יזהה שמשתתפים אחרים מאיימים עליו באופן אישי, או על האידאות שלו. כאשר אחד המשתתפים ירגיש מאויים הוא עלול לבחור לתקוף משתמש אחר. לתוקפנות יש תכונה מדבקת, כיוון שמי שמותקף בעצמו אני בדרך כלל גם יכנס לתחושת איום ויכול לבחור בהתקפה בחזרה. כתוצאה מכך מרבית המתכתבים יכנסו למצב חרום ויתחילו להגיב אחד כלפי השני בתוקפנות. מהניסיון שצברתי בפורומים. זה יהיה גם השלב בו רבים אחרים יבחרו את האופציה של flight ויעזבו את הפורום.

פרמידת הצרכים של מאסלו

מודל פסיכולוגי נוסף החשוב להבנת תהליכים בקבוצות דיון הוא פרמידת הצרכים של מאסלו. פרמידת הצרכים של מאסלו מתארת חמישה רבדים של צרכים המבוססים זה על גבי זה, כאשר נהוג לחשוב כי כל רובד יכול להתחיל להתממש אם הרובד מתחתיו מתמלא. הצרכים השונים הם אלו שיוצרים מוטיבציה אצל בני אדם לפעול כדי לשנות את הסיטואציה כך שיותר ויותר צרכים יתמלאו.

הצרכים מסודרים על פי מאסלו בצורה הבאה:

• הצרכים הפיזיולוגיים: צרכים אלו הם הצרכים הבסיסים ביותר והם כוללים בתוכם את הצורך לישון, לנשום, לאכול, לשמור על טמפרטורת גוף ולקיים יחסי מין.
• הצורך לבטחון: נהוג לתאר צרכים אלו כצרכים להגנה מפני סכנות ולבטחון קיומי. מתוך הניסיון שלי בעבודה עם אנשים, צורך זה קשור בעיקר לצורך לדעת, להבין ולשלוט בסיטואציה. בהמשך המאמר נראה כי כאשר מתייחסים אל הצורך השני כצורך להבנה, ידיעה ושליטה ניתן להבין רבות מהפעולות של המשתתפים בקבוצות הדיון.
• הצורך לאהבה ושייכות: למרבית בני האדם יש צורך להיות נאהבים על ידי אחרים ולהיות שייכים לקבוצה. צורך זה משחק תפקיד חשוב בהתנהלות חברים בקבוצות דיון.
• הצורך בהוקרה: הכוונה היא ללצורך של בני אדשם לקבל הוקרה על יכולותיהם ומעשיהם מידי אנשים אחרים.
• הצורך במימוש עצמי: לבני אדם יש תכונות ויכולות שונות. היכולת לממש את החוזקות של עצמך, נותנת לאנשים אושר רב ותחושת התעלות. על פי רוב מתקשים מרבית בני האדם לממש את השלב החמישי, כיוון שהוא דורש מימוש של השלבים הקודמים.

על מנת לממש את הצרכים השונים על בני האדם לקבל החלטות שיאפשרו להם לפעול כך שהצרכים יתמלאו. כפי שתיארנו בפרק הקודם לבני האדם יש שתי מערכות עיקריות לקבל החלטות. אנשים יכולים להשתמש בשתי המערכות כדי לקבל החלטות אשר נועדו לספק אתת הצרכים. קבלת החלטה באמצעות המערכת הלימבית כנראה תוביל להחלטות האם לתקוף אחרים או האם לחמוק מפעולה מסוימת, בכדי לממש את הצרכים, בעוד קבלת החלטות באמצעות מערכת ה-PFC תאפשר קבלת החלטות ממורכבת יותר ושקולה יותר לגבי ההפעולות השונות שיביאו למימוש הצרכים. אנו נצפה כי שימוש בכל אחת מהמערכות לממוש הצרכים השונים יצור התנהגויות שונות. בסעיף הבא נעסוק בהתנהגויות הטיפוסיות לכל מערכת ובדרכים להעביר את המשתמשים ממצב תוקפני למצב ניהול דיון שלו.

זיהוי טיפוסי ההתנהגויות השונות ושיוכן למערכת קבלת החלטות השונה ולצרכים השונים

טרולינג

אחת התנהגויות הבולטות שאיתן מצאנו דך להתמודד באמצעות הבנת הצורך הוא התופעה של טרולינג. טרולים ברשת web-trolls, הם אנשים המשתתפים בפורומים ומנסים להציק לאנשים, לעצבן אותם ולהוציאם משיווי משקל, ללא קשר לנושא הדיון. כל ניסיון להרגיע את הטרולים בצורה הגיונית נופלים לא פעם על אוזניים ערלות. בהעדר בקרה על הטרולים יכול הדיון להפוך לצעקני מאד ולהביא לבריחת משתמשים מתונים מהפורומים. כדי לטפל בבעית הטורלינג התפתחו מספר גישות. רבים מהפורומים בהם קיימת אפשרות ניטור יעילה נהוג בד"כ לפסול את הטרולים משימוש בפורום. תרבות אחרת שהתפתחתה לטיפול בטרולינג נקראת "dont feed the troll", הניסיון מלמד שכשאר לא עונים לטרולים הם נעלמים ועוברים למקום אחר שבו הם יכולים להשיג תגובות נזעמות מאנשים. על אף שתהליך זה אפשרי, לא תמיד קל למנוע ממשתתפים אחרים להגיב לטרולים. (ראה מאמר Herring et al. 2002, נשלח מבאריה ב7 לאפריך; בשלב ההצגה מתוארת התנהגות הטרולינג כניסיון להתחזות ולצחוק על טיפשותם של תמימים. השתמש ברפרנס הממוצג שם ולא במאמר) כאשר נתקלתי בתופעת הטרולינג ניסתי מספר שיטות אקטיביות להתמודדות עם טרולינג. ואחת השיטות האפקטיביות ביותר נבעה מהתחושה כי הצורך שהטרוליסטים מנסים להשיג הוא תשומת לב, הכרות ותחושת שייכות, המתוארת אצל מאסלו כצורך בשייכות ואהבה. נראה כי הטרולים מחפשים קשר עם אנשים אחרים, אך הם נעדרים את היכולת להשיג את מבוקשםם באמצעים מחברים, ולכן הם משיגים את מבוקשם באמצעות הרגזה של אנשים אחרים. הדבר דומה לתופעה הפסיכולגית של ילדים שאינם מצליחים ליצור תקשורת חיובית עם הוריהם והסביבה ולכן הם משיגים א התקשורת וההקשבה באמצעות צעקות והרגזת ההורים. בהתאם לתחושה זאת, השתדלתי להפוך את הטרול לחלק מהקהילה. עשיתי זאת על ידי הפננית תשומת לב חיובית לטרול. ברגע שטרול נכנס לקהילה, במקום להתעצבן עליו פניתי אליו בצורה אוהבת ומחברת. השתמשתי במשפטים כמו "איזה יופי שהגעת", "כן, אנו שמחים שבאת ונשמח מאד לשמוע את דעתך". במהלך הדיון, אני משתדל להקצות מקום של כבוד לדדברי הטרול ומעודד את חברי הקהילה להתמודד עם הטענות, גם אם הן נשמעות מוזרות בהתחלה. מילות קרבה וחום הצליחו להפוך כמעט את כל הטרולים לשותפים לדרך יחסית במהירות. גישה זאת היתה יעילה במיוחד. כמעט כל הטרולים הפכו במהירות לחלק מהקהילה ולא המשיכו בהצקות. המקרה היחיד שבו נתקלתי שלא הצליח לטפל בתופעה היה המקרה של טרול המכונה "יוני יקים אנטי ציוני". יוני הוא טרול שנהג להסתובב בקהילות בעלות אג'נדה שמאלית, ונהג להציק לחברים אחרים על ידי העלאת עמדות מאד פרובוקטיביות התואמות את העמדה הפלסטינית. אחת הטענות העיקריות שלו היתה שהיהודים הם כוזרים, ושיהודי מדינות ערב הם היהודים האוטנטים שבזכותם זאת זכאים לחיות כאן, תחת חסות מדינה פלסטינית המשתרעת מהים התיכון ועד נהר הירדן. יוני הצליח להרגיז באופן קבוע משתמשים בפורומים רבים בגלל דעותיו הקיצוניות. בשלב מסויים יוני הגיע לבלוג שלי והתחיל לטעון את טענתו הרגילה. כפי שעשיתי עם שאר הטרול פניתי אל יוני בחיבה. שמעתי את טענותי ושיבחתי אותו על חשיבתו המעניינת. כאשר ניסתי לקיים איתו דיאלוג מוני התגלה כחסין כל תהליך רציונליזציה והסתמכות על ראיות. היה נראה כי יוני מתעקש להשאר בעמדה אנטגוניסטית ויהי מה. אך מוני הוא הטרול היחיד שעמד בפני התהליך המקרב והמשתף ("דמוקרטיות עירוניות – דרך להפוך את המדינה לדמוקרטית", מבט פילוסופי, 28 ליולי 2009)

גישה זאת מתאימה גם למחקרים בתחום המראים, כי לפחות אצל בני-נוער, טרולינג והצקות-רשת מקושרות לחוסר ביכולת אמפטה ^[1] אמפטיה חשובה לפיתוח יכולות בין-אשיות והשתלבות בקבוצה ^[2] ומכאן לחסך ביכולת להתקשר. יתכן כי חסך זה מושלם באמצעותת השגת תקשורת אגרסיבית באמצעות הצקות. סטפגן ואחרים מציעים כי טיפול יעיל בבעיית ההצקות יתאפשר באמצעות שיפור מיומניות האמפטיה. במקרה שלנו מצאנו כי יצירת אמפטיה לטרולים יוצרת את האפקט המתבקש. בכך אנו כנראה מצליחים למלא צורך של הטרול להרגיש שהוא שייך, שמכירים בו ואמפטיים אליו. אנו ממלאים את החסך שנמצא בשלב השלישי של מאסלו - אהבה ושייכות. מרגע שחסך זה ממולא, יכול המציק באינטרנט להרגע ולהנות מהדיון כמו שאר המשתמשים.

נראה כי התנהגות טרולית היא התנהגות המשמשת להשגת תושמת לב, תקשורת ושייכות באמצעות מערכת ה-FFFF. הצקה למשתמשים אחרים גורמת להם להגיב בתוקפנות וכך מאפשרת למשתמש בטרולינג "להנות" מתשומת הלב וההכרה של הקהילה. המציק חווה אינטראקציה חזקה המספקת את צרכי ההכרה בו. בהעדר יכולת לאמפטיה לאחרים המשתמש אינו מסוגל להגיע לתחושת שייכות אמיתית ואהבה מצד האחרים, אך בהעדר יכולת טובה יותר לתקשר בצורה שתנעם לאחרים, הוא פונה לתוקפנות כדי להשיג את מבוקשו. לכן כאשר אנשים בתוך הקהילה מציעים לו גם אהבה וגם תחושת שייכות, הוא יזנח על פי רוב את התוקפנות וילמד להשתתף בתוך הקהילה כחבר מקובל. כחבר שווה השייך לקהילה, גם הטרול ינסה לפעול בשיקול דעת ובהבנה מורכבת יותר של הנושאים הנידונים.

צעקות, וכחנות ואי הקשבה

לא כל משתתף שפועל בתוקפנות כלפי משתתפים אחרים פועל כטרול. פעמים רבות משתתפים בעלי יכולת תקשורת טובה ואמפטיה סבירה הבאים בכוונות טובות מוצאים עצמם שקועים בתוך דיונים צעקניים ותוקפניים. בניגוד לטרולים שעיקר פועלם התססה והרגזת חברי הפורום, משתתפים רבים מגיעים עם כוונות טובות לדון על נושאים. לא פעם מדובר במשתתפים שיכולים להזדהות בקלות עם האחר, להעביר רגשות ולנהל דיון נינוח על נושאים רבים ומגווונים. אלא שבסיטואציות מסויימות, אנשים אלו נסחפים לתוך ויכוחים סוערים שעולים לטונים צורמים ולהאשמות אישיות.

תופעה זאת נוצרת להערכתי כאשר מופיעה תחושת אובדן שליטה אצל המשתתפים. בפרמידת הצרכים של מאסלו אובדן שליטה מוביל לתחושה של חוסר בטחון וחסך בתחושת הבטחון. במיוחד ניתן לראות התנגשויות כאלו סביב מחלוקות אידאולוגיות.

חוסר היכולת לשכנע א הצד השני מרגיזה אנשים וגורמת לעליה בטון הדיון. נדמה כי העליה בטונים נובעת מניסיון להכניע את הצד השני ולהביאו לידי הודאה באלימות כי הצד של המותקף שגה.

בין אם זאת התחושה שהמסקנות של האחר אינן תואמות למסקנות שלנו, ואז היכולת שלנו לשכנע אותו לפעול על פי רצוננו יורדת, ובין אם בפועל המסקנות של האחר מובילות להתנגשות עם תפיסת עולמנו או הדרך שבה אנו חושבים שהעולם צריך להתנהל. אובדן שליטה זה, עלול ליצור תחושת סכנה או איום ולכן לגרום להפעלת מנגנון ה- FFFF. הצורך לשלוט בעולם הסובב אותנו ולייצר תחושת בטחון, הוא אחד הצרכים ברובד השני אותם מתאר מאסלו^[3]. שלב זה שעוסק בתחושת הבטחון חיוני לקיומנו הבטוח. איום עליו עלול לגרום לנו להגיב בתוקפנות. יכול להשפיע רבות על משתתפי הדיון. ... בעיה זאת ניתן לייחס למצב שבו יש תחושת ניסיון לשלוט על הסיטואציה ולהביאה למצב בטוח

לדבר על הרשעה וביטול....

להראות איך ניתן לפתרו את הבעיה....

האגו והצורך בהוקרה

האגו והצורך בהוקרה

מהלך:

• הכרת הצורך בכבוד - > מה ההשלכות של הצורך בכבוד. כבוד בארגונים הוא תהליך מוכר מאד. אנו ננסה להבין כיצד הצורך בכבוד משפיע על התנהלות הדיון המקוון, וננסה למצוא דרכים למצוא דרכים ליצור דיון פורה (יש צורך להגדיר דיון פורה).
• דרכים להשיג הכרת כבוד
  • באמצעות PFC
  • באמצעות FFFF
    • באופן אישי
    • התפתחות כתות
    • העדר הקשבה, כיוון שרוצה שיקשיבו לי.
• דרכים להתמודד עם אוטרטירים דורסניים.
• תפיסה אפיסטמיולגית המכוונת לתהליך בונה.

(הכרת הצורך בכבוד) הצורך בכבוד והוקרה הוא צורך אוניברסלי. אנשים מבקשים שבני אדם יוקירו אותם, יעריכו אותם ויכבדו אותם. נראה כי צורך זה טמון בכולנו, אלא בגלל מיקומו הגבוה בפרמידת הצרכים, נראה כי חלק גדול מהאוכלוסיה אינה פנויה לעסוק בו, כיוון שהצרכים הבסיסים יותר עדיין לא מומשו. (הערה: אם זאת ייש לסייג: נראה כי הצורך הזה הוא מי שמניע את הרצון להתפרסם ולהיות סלב) אך אף על פי שככל הנראה מרבית האוכלוסיה אינה נדרשת עדיין לצורך זה, או אינה רואה בו צורך בעל קדימות עליונה בסדרי העדיפויות שלה, עדיין צורך זה משפיע מאד על ארגונים ותהליכי דיון. זאת כיוון שכדי לזכות להערכה על אדם להצטיין או לבלוט ביחס לחבריו. כתוצאה מכך, הזקוקים להערכה וכבוד ישקיעו מאמצים רבים כדי לזכות למירב ההערכה. חלקם ינסו להצטיין בתחומם ויקוו להוקרה ולפרסום. נראה כי המקום בו ניתן לזכות להכי הרבה הוקרה, הוא המיקום של ניהול הקבוצה או הארגון. ניהול קבוצה דורש את ההתיחסות כל המנוהלים למנהל, ולכן המנהל נמצא במרכז תשומת הלב. לא פעם, מאבקים על מרכז תשומת הלב, משפיעים על דרכי ההתנהלות של ארגונים, ומאבקי כוח (שמכוונים בשפת הפסיכולוגיה הפופלארית, "מאבקי אגו") משפיעים רבות על התנהלות ארגונים. כתוצאה מחשיבות ההצורך בכבוד (או באגו), לא פעם תהליכי קבלת החלטות מתעוותים כך שבמקום לשרת את הארגון, ישרתו ההחלטות את שיפור מצב האגו של מובילי הארגון.

(ההשפעה היחודית של הצורך בכבוד בפורומים) גם בפורומים כמו בכל ארגון אחר, הניסיון להשיג הוקרה משחק תפקיד לא מבוטל בהתנהלות חברי הפורום. אלא שבפורומים בעלי השררה אינם יכולים להשתמש בכוח איום הפיטורים, כדי לדרוש משאר מאשר חברי הפורום להכיר בהם ולהוקיר אותם. מטבעם, פורומים הם מקום יותר שקוף מממקומות עבודה (אם כי עדיין יש קבוצות קבל שפועלות מאחורי הקלעים לנהל את הפורום). כתוצאה מכך, למנהל בפורומים יש פחות השפעה ותתפקידו אינו מאפשר לו לזכות באופן אוטומטי כמעט בהוקרה. למעשה במקרים רבים האדמינסטטור נחשב אוטסיידר שאינו מהווה מקור להוקרה, אלא יותר כמקור לעימות. אחד התפקידים שזוכים ליוקרה בתהליכי דיון לכן, אינם מנהלי הפורום, אלא ברי-סמכא המוכרים על ידי משתתפי הפורום ככאלו.

(הבר-סמכא כדמות שאליה רוכשים כבוד) בר-סמכא הוא אדם המשתתף בדיון וזוכה להוקרת משתתפים אחרים על ידיעותיו ויכולותיו בתחום הדיון. לבר-הסמכא יש לא פעם ידע עדיף המאפשר לו לפתור קונפליקטים, להציג בעיות ולנהל דיון מיודע ומשכיל יותר. לכן למשתתפי דיון רבים יש צורך בברי-סמכא, שיסיעו בהפיכת הדיון ליעיל יותר. ברי הסמכא מצליחים לא פעם להציג את הדעות של חלק מהמשתתפים או רובם של המשתתפים ביעילות גבוהה יותר ובהשפעה גדולה יותר. למעשה בר-הסמכא הופך להיות לא פעם הדובר של משתתפים החולקים דעות דומות לאלו של בר-הסמכא והוא מייצג אותם טוב יותר מאשר אילו היו מנסים להסביר את הנושא בעצמם. כתוצאה מכך, ברי-הסמכא הם משתתפים הזוכים ללהוקרה רבה ולתמיכה רבה ממשתתפי הפורום.

(שימוש ב-PFC ו- FFFF למימוש הצורך בכבוד; בר סמכא-דיוני ובר-סמכא-תוקפני) (בר-סמכא דיוני) כמו בשאר המקרים, את הצורך בכבוד יכול לספק לעצמו בר-הסמכא באמצעות שתי מערכות קבלת ההחלטות. האחת דורשת תהליכי חשיבה מורכבים והשניה משתמשת בתוקפנות. באופן עקרוני, אם מתבוננים על מטרת הדיון, הרי שתפקידם של ברי-הסמכא לקדם את התובנות הקבוצתיות, ולאפשר לקבוצה לקבל החלטות. לשם כך נדרשים בעלי ידע רב, אשר יאפשרו ויקדמו תהליך לימוד קבוצתי. בר-סמכא דיוני, הוא בר-סמכא שאומנם יביע את דעתו, כאשר נידרש, אך הוא יאפשר לאחרים להביע את דעתם, ויאפשר שיח פתוח. גם כאשר תתכנס הקבוצה לקבלת החלטה, בר-סמכא טובים יסיעו לקבוצה להתכנס להחלטה, מבלי לכפות את דעתם, ומתוך מתן כבוד לתהליך של הסכמה מרצון.

לא תמיד זה הפקיד שממלאים ברי סמכא. הסיבה לכך היא שאין זה קל להגיע לעמדת בר-סמכאיות. הפיכתו של אדם לבר-סמכא דורשת שליטה ריגשית מעולה, ידע נרחב מאד בתתחום הדיון ולפעמים ידע נרחב אף מעבר לנושאי הדיון של הקבוצה. ולכן הפיכה לבר-סמכא דורשת אלפי שעות קריאה של חומרים מקצועייים, התנסות וניסיון רב מאד בתחום, פיתוח יכולות אינהיבציה-עצמית (self-control). כתוצאה מכך, הדרך להפוך לבר-סמכא גם דורשת מאמצים רבים ויכולות גבוהות, שאינם זמינים לרוב האוכלוסיה. כתוצאה מכך, אנשים רבים המבקשים להגיע לעמדת בר-סמכא במהירות, מחפשים דרכים עוקפות.

(בר-סמכא תוקפני) בפני מי שמחפש להיות בר-סמכא שלא מתוך ידע והתנסות עמוקים, עומדים קיצורי דרך רבים. תחום הרטוריקה מעמיד בפני השואף להראות בר-סמכא מגוון כלים נרחב מאד, המאפשר לאדם להראות כבר-סמכא. גם ללא כל צורך בלימוד מעמיק או בניסיון הנדרש. הסיבה לכך שניתן להראות בר-סמכא גם ללא ידע ויכולות אמיתיות, היא התכונה שמרבית האוכלוסיה ההדיוטה שאינה מצויה בתחום הידע נוטה לוותר על הערכת הידע של הדובר, בהעדרה הבנה מספיקה, והיא נוטה להשתמש ברמזים חברתיים כדי להעריך את יכולות הדובר. לכן נדמה כי עיקר הכלים שמעניקה תורת הרטוריקה בפני המבקשים קיצורי דרך מתחלקים לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה מתבססת על כך שלמרבית בני האדם שאינם בקאים בתחום הידע שעליו מתקיים הדיון, אין יכולת להבחין האם לדובר יש ידע אמיתי בתחום הנידון. כדי להתגבר על החסרון הזה הצופים בדרך כלל מתבססים על קריאת שפת גוף ואינטונציה, כמו כם על שימוש בז'רגון המעיד על מקצועיות בתחום. ולכן בקבוצת הכלים הרטורים הראשונה נמצאים שפת הגוף, האינטונציה והז'רגון ככלי ליצירת מיצג סמכותני. מערכת הכלים השניה מתבססת על ערעור אמינותם של ברי-הפלוגתא של הדובר ובכך למעשה חיזוק הדובר עצמו. באמצעות שני סוגי כלים אלו, יכול היה בעבר דובר רהוט לייצר מייצג שווא המעיד על היותו בר-סמכא, בעוד הוא אינו באמת בר-סמכא. בכך מתאפשר קיצור הדרך שמעניק לאדם הזקוק להוקרה, את הדרוש לו.

אלא שכאשר בוחנים את טובת הקבוצה, לברי-סמכא אלו יש מספר השפעות שליליות על הדיון. הראשונה שבהן היא בכך שלא פעם הם תוקפים משתתפים המתנגדים לדעתם. ההתקפה שלהם כל כך לא נעימה והיא מגיעה ממקור שנראה חזק וסמכותי, עד שהיא גורמת לבריחה או לשיתוק של מתנגדים. הדבר מגביר את הסיכוי ליצירת חשיבה קבוצתית ויחד איתה גם להקצנה של הקצנה הקבוצה (צור קישור), שאלו תופעות הידועות כפוגמות ביכולת שיקול הדעת של הקבוצה. ברובד השני ברי-הסמכא מכניסים לא פעם מידע לא מספיק מבוסס, ובהעדר ביקורת המידע הזה נכנס לשיקולי הקבוצה ועלול להשפיע לרעה על היכולת של הקבוצה לקבל החלטות מבוססת על מידע אמין.

(ההבדלים בין דורשי הכבוד PFC ו FFFF) כאן אולי חשוב להגדיר את שאלת הגבול בין בר-סמכא המבסס את עצמו בעיקר על רטוריקה-תוקפנית ופחות על ידע מבוסס לבין בר סמכא הניחן בדיע מבוסס, אשר משתמש ככלי לקידום החלטות מושכלות של הקבוצה. הבחנה זאת אינה קלה ואינה ניתנת לקביעה על פי הכלים שבר-הסמכא משתמש בהם. שהרי לעיתים בר-סמכא אמיתי בתחום יכעס על הדיוטות שלא למדו מספיק, ומבזבזים את זמן הפורום, ולעיתים בר-סמכא שיקרי יכול להשתמש במילות מתיקה כדי להעביר את דעת משתמשי הפורום לצידו. הכלים הרטוריים מהווים בסיס לכל הדוברים המשפיעים בפורום ויהיה קשה להבדיל על פי השימוש בהם מי הוא בר-סמכא-אמיתי ומי הוא בר-סמכא-שיקרי (או לפחות כזה שדעתו אינה מבוססת כפי שהוא מציג אותה). כדי לפתור את הסוגיה ניתן להערכתי להתבסס על תחום הפילוסופיה של המדע. תחום זה העוסק בהבנת המדע הצליח לייצר אמירות מאד מעניינות על דרכי הפעולה האופטימליות של הידע האנושי. פילוסופים חוקרים את תהליכי הידע האנושי עוד מתקופתו של סוקרטס, ושאלה זאת לא משה מתחום הפילוסופיה במשך 2500 השנים האחורנות. בתוך הפילוסופיה של המדע עלתה והתבססה ב-80 השנים האחרונות תיאוריה שיכולה לסייע לנו בשאלת ההבחנה בין סוגי ברי-הסמכא. תיאוריה זאת נקראת "קריטריון ההפרדה" (demarcation criterion) שפיתח קארל פופר (להכניס יחוס ספר של פופר). קרטריון ההבדלה מציע כי הדרך להבדיל בין תיאוריות מדעיות לתיאוריות שאינן מדעיות הוא באמצעות האפשרות שלנו להעמידן למבחן הפרכה (Falsifability of Theories). בעיברית יצרו קיצור של שני המהלכים ונהוג לכנות את קרטריון ההפרדה כ "עקרון ההפרכה". על פי עקרון זה, תיאוריות שבנויות כך שניתן לבחון אותן ולהפריכן, יהיו תיאוריות מדעיות, ותיאוריות שאינן ניתנות לבחינה אינן תיאוריות מדעיות. לדוגמא, תיאוריה הטוענת כי חיידקים הם גורמי המחלות, ניתנת לבחינה בידי ציבור רחב מאד. באמצעות הפוסטולטים של קוך (סדרה של תהיליכי העברת מחלה) ולכן ניתן לאשש או להפריך את הטענה שחיידקים מעבירים מחלות. לעומתה, תיאוריה כי קיימים ישויות על-טבעיות שאינן ניתנות לבחינה של בני האדם, איננה תיאוריה מדעית. כך משמש עקרון ההפרכה, כבסיס להבחין בין מה שמדעי ואינו מדעי.

למרות שעקרון ההפרכה נועד עבור המדע, אציע כי הוא יכול לשמש גם להבחנה לברי-סמכא בפורומים כללים,. הסיבה לכך שניתן לבחון את ברי-הסמכא על פי עקרון ההפרכה היא שבר-סמכא בתחום כל שהוא הוא אדם שאמור להיות בעל ידע מבוסס בתחומו. כל ידע מבוסס צריך להיות ידע שניתן לבדוק אותו ולהעמידו למבחני הפרכה. כך למשל נוכל לבחון מומחה הטוען כי סוציאל-דמוקרטיה משפרת את תוחלת החיים של בני אדם. גם המומחה וגם משתמשים אחרים בפורום יכולים להעלות לנסות להראות שקימות מדינות סוציאל-דמוקרטיות שבהן תוחלת החיים נמוכה ממדינות שבהן אין משטרים סוציאל-דמוקרטים, או שמבחינה סטטיסטית לא נמצא קשר כזה. טענה כזאת היא ברת-הפרכה. לעומתו. מומחה שיטען כי יש גלגול נשמות, אך הוא אינו מציע דרכים שבהם משתתפי הדיון יוכלו להציע ראיות סותרות, הוא למעשה בר-סמכא-בלתי-הפרכתי.

ההבחנה בין ברי סמכא אינה רק האם הם מציגים מידע הניתן לבחינה, אלא האם התנהגותם מעודדת ניסיונות הפרכה. חוקר מוסמך בתחום הכימיה-האורגנית אשר ישתתף בדיון וישתמש באמצעים רטוריים כדי לדכא התנגדיות יהיה בר-סמכא-בלתי-הפרכתי, בדיוק כמו בר-סמכא שמשתמש בתיאוריות בלתי ניתנות להפרכה. בר-סמכא שילגלג על מתנגדיו, שיחפש כל טעות זניחה בהצגת העמדה שלהם וידכא את הרצון או את היכולת של מתתנגדיו להביע דעה, הוא דובר-בלי-הפרכתי.

כאן חשוב לשים הסתייגות. פורומים הממלאים את תפקידים, הם פרומים שבהם קבוצה של משתתפים יכולים ללמוד ולפתח פתרונות חדשים. לכל פורום באופן טבעי יש רמת לימוד שונה. יש פורומים שבהם רמת ההתמחות גבוהה מאד, בעוד שיש פורומים שבהם משתתפים הדיוטות או אנשים שרמת ההתמחות שלהם היא בסיסית מאד. לא פעם כאשר לפורום בעל רמת התמחות גבוה, נכנסים אנשים בעלי רמת התמחות נמוכה, יכולים ההדיטות להאט ולהפריע את הליך הלימוד של הקבוצה המתמחה. הדיוטות יכולים להעלות תיאוריות לא מבוססות, או לא לעקוב אחרי תרבות הדיון של הפורום. כתוצאה מכך, אנו רואים לא פעם תהליך של הדרת של הדיוטות. תהליך זה הוא הכרחי לקיומו של פורום. אך כדי למנוע יצירת חשיבה קבוצתית ולאפשר ביקורת חיצונית, חשוב כי לפורום יהיו כלים לאפשר למשתתפים חדשים להצטרף לפורום כדי לאתגר את התיאוריות של משתתפי פורום המומחים. דוגמא לכלים כאלו, ניתן לראות בקהיליות המדעיות, המכשירות סטודנטים, מפרסמות ירחוני מדע-פופלרי המסייעים לחינוך ההמונים, ומפתחת אצל הציבור יכולת לחקור ולערוך ניסויים ביתיים. גם פורומים אחרים, המבקשים לשמור על הרוח הביקורתית, צריכים ליצור כלי הכשרה שיאפשרו למשתתפים חדשים להצטרף לדיון ללא מכשולים רבים מידי.

להתייחס לרמת הדיון: הצורך במשתתפים מבינים.....

11-5-2012: סיימתי כאן

רק כדי להמחיש את המצב בצורה קיצונית, נניח כי ישנו פורום של מדעני-גרעין. פורום שאליו נכנסת קבוצה של חרדים שללא למדו מדע ובוודאי לא פיזיקה-גרעינית. באופן טבעי הפיזקאים ינסו לגרש את החרדים מהפורום, כיוון שהם מפריעים להם לנהל דיון מקצועי פנימי. תהליך ההסבר והוכחה בתוך קבוצה שחברייה מגיעים משדות ידע כל כך זרים, דורשת זמן רב ומשאבים יקרים מאד. אלא שאז, בצדק יוכלו לטעון החרדים, כמו שטוענים גם סוציולוגים של המדע, כי מדע-הגרעין הוא פיקציה של הסכמה קבוצתית שנוצרה בין חברי קבוצה אליטיסטית. לכן, כדי לאפשר ביקורת ודיון קבוצתי גם בין קהלים שאין בינהם הסכמה, יהיה על המדענים להעמיד לראשות החרדים כלים שיאפשרו בחינה בלתי אמצעית של טענות המדענים. כלים אלו יכללו בתוכם תהליכים של פופלריזציה של הפיזיקה, כך שהחרדים יוכלו להבין חלק מהתהליכים בצורה אינטואיטיבית, וגם תהליכים של ניבוי. כך למשל יוכל מדען לבקש מחרדי לנבא את זמן הופעת השמש או גרם שמיים שניתן לצפות בו באופן ישיר. כך יוכל המדען להראות לחרדי כי יכולתיו לנבא הן משופרות לעין ארוך מה שעומד בפני מי שאין לו את הידע. מגוון כזה של ניבויים, בדרך כלל יכריע את הכף עבור צופים מהצד, ויציג את המדענים כברי סמכא אמיתיים בתחומם. כמובן שעדיין חרדי שכל השקפת עולמו מתנגד למדע, יכול למצוא טענות כנגד הממצאים הישירים הללו, אך כלפי הצופים מן הצד, שאין להם זיקה מובהקת לעמדתו של החרדי, יראו המדענים כברי סמכא אמיתיים. והדבר נכון גם להפך. רבנים יכולים להראות כי בתחומם, יכולת הניבוי שלהם טובה משל ברי-הפלוגתא שלהם, וכך יזכו להחשב לברי-סמכא אמיתיים.

אלא שהמקרה של ברי-סמכא אמיתיים ושקריים הוא קשה יותר להכרעה כאשר לפנינו תחום ידע שבו קשה יותר לנבא או ליצור הסברים בלתי-אמצעיים. לכן בתחומים אלו יהיה עלינו לנסות להבכין בין ברי הסמכא, על פי השימוש שלהם באמצעים המעודדים דיון וביקורת או שמא הם משתמשים באמצעים המחלישים דיון וביקרות.

(תופעת ההתגודדות) סביב בר-סמכא יעיל, בין אם הוא תוקפן או דיוני, נוצרת תופעה של התגודדות תומכים. התופעה של התגודדות תומכים סביב דובר טוב נובעת בין היתר(סייייממממתתתתתיייי כאן)

גם מחוסר ביקורתיות הקיימת כלפי מי שתומך בעמדתנו. לבני האדם יש נטיה טבעית לחזק את המידע המאושש את התיאוריה שלהם ולהתעלם ממידע סותר. לתופעה זאת שמות רבים, ואני אתחייס אליה בשם Theory Dependent Observation. בגלל תופעת ה-TDO, אנשים נוטים לקבל בקלות רבה יותר טענות של אנשים התומכים בדעתם, ולחפש פגמים או להתעלם מטענות הנוגדות את דעתם. כתוצאה מכך, דובר רהוט שמביע עמדה מסוימת יזכה לתמיכה מעוטת ביקורת על ידי אנשים המאמינים באותה עמדה.

בגלל תופעת ה- ואינם מסוגלים להבחין באיכות וטיב הטיעונים של האוטוריטר. למעשה אוטוריטר זה משתמש בסוג של התקפה מתוחכמת כדי להלחיש את יריביו. אף על פי שרטוריקן טוב אמור לשלוט ביציריו ולהראות מחוסר עניין בדיון, לא פעם מתגלים אצל רטוריקנים מסוג זה נימות טון תוקפניות. וגם אם בכל זאת לא ניכרת נימה תוקפנית, למעשה עיקרו של המהלך הרטוריקני הוא להתקיף את בעלי העמדה הנגדית ולהכריעם על מנת שעמדת הדובר תזכה להשפעה. מובן כי גישה זא נוגד את השיח הביקורתי הדרוש ליצירת תמונה בהירה יותר על הגורמים ואפשרויות הפתרון השונות והוא משבש את יכולת של הקבוצה לפעול להשגת החלטה שקולה, בה באו לידי ביטוי בצורה שיוויונית עמדו כל הצדדים.

(התתמודדות עם בר-סמכא-תוקפן) התמודדות עם רטוריקן תוקפני אינה תהליך קל גם למשתתפי פורומים מנוסים. במיוחד נדרשת שלוות נפש מיוחדת, כיוון שרטוריקנים הם מתדיינים מומחים האמונים על הצגת עמדתם בצורה הדורשת ידע רב כדי להתמודד עם האתגר אותו הם מציבים. ישנן מספר דרכים להתמודד עם רטוריקן, ולהביא את הדיון למצב בו כל המשתתפים יכולים להביע את דעתם בצורה שווה והוגנת. לשם כך יש צורך ליצור הסכמה רחבה בין השותפים לדיון כי הפורום נועד לאפשר לקבוצה להבין את מורכבות המצב וכי הפורום משמש במה להבעת דעות שונות ומגוונות בצורה הוגנת. על מנת לאפשר דיון, יש להמנע מפרקטיקות רטוריות כמו התקפות אד-הומינם, או התייחסות מזלזלת לטענות של משתתפים המתנגדים לדעתך. אך גם לאחר הגדרות אלו, לא תמיד כל הרטוריקנים מצליחים לגבור על יצרם. לא פעם עדיין מתקיים דיון תוקפני, תוך טענות שונות. בין הטענות יכולות לעלות טענות כי המשתתפים המתנגדים אינם עומדים ברמה מסויימת או שהם חוזרים על עצמם וכיוב'. כאן על המודרטור להמנע מהגררות אחר הרטוריקן ועליו לדרוש כי הדיון ישאר ענייני.

לא תמיד ההתנהלות מתבצעת בפורום שנמצא בשליטת מודרטור המקדם דיון שלו (דיון שכנראה משתתפיו משתמשים בעיקר ב-PFC כדי לקבל החלטות). במקרים כאלו, ובמיוחד במקרים בהם לרטוריקן יש שליטה על הפורום, עלולה להיווצר סביבה שבה קשה מאד לייצר דיון שלו. במיוחד הדבר אמור כאשר הרטוריקן יוצר לעצמו עדת מעריצים.

היווצרות עדת המעריצים נובעת להערכתי מהצורך של מרבית האנשים, שלהם אין יכולת ביטוי טובה, לתמוך באדם היכול לדברר את השקפת עולמם באופן טוב יותר משלהם. בד"כ כאשר אנשים מזהים דובר המיטיב לתאר את עמדתם בצורה טובה יותר, הם יתמכו בו ויחזקו אותו כדי שעמדתם הם תוצג ביתר הצלחה בפורום. אם הדובר הוא רטוריקן תוקפני, יצטרפו התומכים למעגל התמיכה ויסיעו לדובר להוריד מערך המתנגדים לדעתם.

(פורום בבעלות בר-סמכא-תוקפני) במיוחד יחמיר העניין כאשר פורום נמצא בבעללות אותו רטוריקן. במיוחד נכון הדבר בבלוגים, שכותביהם משתמשים ברטוריקה-תוקפנית כדי לבסס את מעמדם. בעלי בלוגים אלו יכולים לייצר אווירה המונעת דיון, ובמקרים רבים יכולים ליצור קשרי פעולה עם בלוגרים אחרים המזדהים עם עמדתם, ובכך לחזק את הרשת התומכת.

(התמודדות עם בר-סמכא-תוקפני שיש בבעלותו פורום) המצב הקשה ביותר שבו ניתקלתי בתתהליכי דיון, הוא מצב בו סביב הרטוריקן-התוקפני נוצרת התנהגות של כת.

סיימתי כאן

יש לא מעט חברים בפורומים שיתייחסו אל המייצג האוטריטרי-דורסני כאל דמות סמכותית, שיש להעריכה ולדבוק בה. במיוחד אם הדברים שהאוטריטר מדבר אל ליבם בנושאים בהם הם מאמינים. משתתפים אחרים שאינם תומכים בדעות האוטריטר, עלולים לבחור באופציית ההמנעות (fright) ולכן לא יביעו התנגדות לדעות האוטריטר. כך יווצר מצב שאוטירטר-דורסני יכול לשלוט בפורום, בלי שיהיו לו מתנגדים. במידה ויש כמה אוטירטרים בפורום, יתכן מאד כי הם ינהלו קרבות השפלה, בהשתתפות התומכים מכל צד, עד שתושג הכרעה, ומחנה אחד ישבר בעוד המחנה הראשון ישלוט בפורום. כמובן שכשאשר דיון מתנהל ברוח של ביטול דברי התנגדות, אין לדיון יכולת להפוך להיות מיודע, ביקרותי והוא אינו יכול לפתח ולפתוח דעות חדשות.

מנגד יש אוטריטות בונות. אוטוריטות כאלו, הם אנשים שמהווים בסיס ידע נרחב מאד, ותרומתם לדיון מורגשת בזכות הידע הרחב שלהם ובזכות התבונות שהם יוצרים עבור השאר, ומאפשרים למשתתפים לראות את המציאות אחרת ולמצוא פתרונות טובים לבעיות איתן מתמודדים המשתתפים בדיון. משתתפים הזוכים להיות בזכות יכולותיהם הגבוהות, ומבלי שהשתמשו בדריסה יסייעות לבנות את הפורום ולשפר את מגוון הדעות שיכולים להשתתף בפורום. במיוחד יצליחו לקדם האוטוריטרים-הבונים את הפורום, אם יעודדו חשיבה וביקורת מצד כל המשתתפים בפורום.

לפעמים קורה כי אוטריטרים-בונים ואוטריטרים-דורסניים נפגשים. במידה והדעות שלהם נוגדות, עלול להתפתח מאבק שליטה על הפורום. כאשר יתחילו חילוקי דעות בין האוטוריטים, יכול האוטריטר-הדורסני לנסות להשפיל או לזלזל בידע של האוטריטר הבונה. הוא יעשה זאת על ידי הגחכה, ביטול, הטפלות לשגיאות קטנות של האוטריטר-הבונה. במידה והאוטריטר הבונה יכנס לפורום בעל שליטה חזקה מאד של אוטריטר-דורסני, יצטרפו תומכי האוטריטר-הדורסני להתקפה ולתמיכה באוטריטר שבו הם מאמינים. אנשים נוטים ...

הדרכים להשיג הוקרה הן רבות ומגוונות. אחת הדרכים היא ליצור מצב של אוטוריטה בפורומים על ידי ביטול דעתם של מתנגדים ושיבוח תומכים. כך דוברים בפורומים ינסו להציג מייצג שבו הם בעלי ידע רב. הדיבור יהיה בטון ידעני ופסקני, ודעות המתנגדים תבוטלנה כמטופשות או נובעות מרשעות. בתחום זה בולטים בעיקר הבלוגרים הפוליטיים המנסים לבסס את מעמדם על ידי הרשעה-ביטול של דעות המתנגדים להם ויצירת דיון מבוסס טענות רבות וידע אקזוטי, המעניק לבלוגרים הללו הילה של יודעי דבר (בלוגרים שהשתמשו בשיטה זאת הם גורביץ' בוגוסלבסקי, דובי קננגיסר ופריסקו... להביא דוגמאות).

לעיתים אותם בלוגרים יצרו סביבם קהילות תומכות שיעריצו את הדובר. (להסביר את המנגנון, כולל הפניה למאמר הטוען שבני אדם לא יכולים להבחין ביכולותיהם של אנשים היודעים הרבה יותר מהם). כתות אלו משמשות הן כר הגנה לבלוגר והן מקור להערצה. תופעה זאת של היווצרות כתות מעריצים אינה יחודית רק לבלוגוספירה או לפורומים. גם במדע אנו רואים היווצרות כתות כאלו כאן יש מגוון רחב של תופעות שונות, שמטרתן לאפשר למשתתף לזכות בהוקרה מאחרים. לא כל התגובות הן תוקפניות. למעשה חלק גדול מהתגובות כאן יהיו פשוט תהליך של חוסר הקשבה. אנשים המבקשים ללהשיג יוקרה, מנסים ששמם ישמע, ושדבריהם הם אלו שישפיעו על אחרים. במקרים כאלו הויכוח יהיה מתנשא, תהיה מעט הקשבה תוך ניסיון לגרום למצב בו דעת הדובר תשמע. לעיתים תהיה התייחסות של ביטול אל מי שלא מסכים עם הדובר.

במקרים בהם הדובר יצליח להשיג קהל אוהדים, הוא יבנה "כת" מה זה אומר כת?

סט נוסף של תופעות מתרחש כדי לענות על הצורך בכבוד והוקרה. הכבוד וההוקרה הם הצרכים ברמה הרביעית אותה מתאר מאסלו. פורומים הם מקומות בהם אנשים יכולים ללנסות להשיג הוקרה מקהל נרחב מאד, אם ימצאו את הדרך להשיג את ההוקרה. הדרכים להשיג הוקרה הן רבות ומגוונות. אחת הדרכים היא ליצור מצב של אוטוריטה בפורומים על ידי ביטול דעתם של מתנגדים ושיבוח תומכים. כך דוברים בפורומים ינסו להציג מייצג שבו הם בעלי ידע רב. הדיבור יהיה בטון ידעני ופסקני, ודעות המתנגדים תבוטלנה כמטופשות או נובעות מרשעות. בתחום זה בולטים בעיקר הבלוגרים הפוליטיים המנסים לבסס את מעמדם על ידי הרשעה-ביטול של דעות המתנגדים להם ויצירת דיון מבוסס טענות רבות וידע אקזוטי, המעניק לבלוגרים הללו הילה של יודעי דבר (בלוגרים שהשתמשו בשיטה זאת הם גורביץ' בוגוסלבסקי, דובי קננגיסר ופריסקו... להביא דוגמאות).

לעיתים אותם בלוגרים יצרו סביבם קהילות תומכות שיעריצו את הדובר. (להסביר את המנגנון, כולל הפניה למאמר הטוען שבני אדם לא יכולים להבחין ביכולותיהם של אנשים היודעים הרבה יותר מהם). כתות אלו משמשות הן כר הגנה לבלוגר והן מקור להערצה. תופעה זאת של היווצרות כתות מעריצים אינה יחודית רק לבלוגוספירה או לפורומים. גם במדע אנו רואים היווצרות כתות כאלו כאן יש מגוון רחב של תופעות שונות, שמטרתן לאפשר למשתתף לזכות בהוקרה מאחרים. לא כל התגובות הן תוקפניות. למעשה חלק גדול מהתגובות כאן יהיו פשוט תהליך של חוסר הקשבה. אנשים המבקשים ללהשיג יוקרה, מנסים ששמם ישמע, ושדבריהם הם אלו שישפיעו על אחרים. במקרים כאלו הויכוח יהיה מתנשא, תהיה מעט הקשבה תוך ניסיון לגרום למצב בו דעת הדובר תשמע. לעיתים תהיה התייחסות של ביטול אל מי שלא מסכים עם הדובר.

במקרים בהם הדובר יצליח להשיג קהל אוהדים, הוא יבנה "כת" מה זה אומר כת?

יחוסים

1. ↑ Rebecca & Dion 2010, Steffegen et al. 2011
2. ↑ The Role of Empathy in Improving Intergroup Relations, Walter G. Stephan, Krystina Finlay, Journal of Social Issues, Volume 55, Issue 4, pages 729–743, Winter 1999
3. ↑ Maslow 1943