פרדוקס התיאום

גרסה אחרונה מתאריך 23:32, 1 בספטמבר 2011

פרדוקס התיאום הוא פרדוקס המראה כי חלק גדול מהבעיות של קבוצה לנהל את עצמה, נובעת מקשיי תיאום בין חברי הקבוצה. ככל שהקבוצה גדולה יותר, כך קשיי התיאום עולים, ויש צורך במנגנונים חלופיים לתאם את הקבוצה. כחלק מהמינמיום הלוקאלי המאפשר תיאום של קבוצות, נוצר חוק הברזל של האולגירכיה.

פרדוקס התיאום, הוא פרדוקס תיאורתי-מתמטי. בפועל, הקושי לתאום קבוצה נובע מגם מההתנהגות החברתית של המשתתפים, וגם ממגבלות הידיעה של בני האדם.

בעיית התיאום

ערך מורחב

ככל שיש יותר חברים בקבוצה, כך גדלה בריבוע חלקי שתיים כמות התיאומים שיש לעשות בין חברי הקבוצה, כדי להגיע להסכמה

על מנת להשיג תיאום בין פרטים בקבוצה, יש צורך בקו תקשורת בין הפרטים. באמצעות העברת אינפורמציה בקו התקשורת, יכולים הפרטים ליצור הבנה משותפת של העולם (אינטר-סוביקטיביות). כמובן, שבמציאות קו זה לא יהיה נקי. כיום ידוע שכמות האינפורמציה המועברת בקו משתנה מאמצעי תקשורת לאמצעי תקשורת. כך למשל שיחת טלפון מעביר כמות בינונית של מידע חברתי המועבר באינטונאציה, וכמות בינונית של מידע הקשי (לוגי). לעומת זאת, מידע המועבר בדוא"ל מקבל מעט מאד מידע חברתי (באמצעות סאב-טקסט, וריגשונים), והרבה מידע הקשי. כך שקוים שונים יעבירו מידע באופן שונה.

בנוסף, תפיסות עולם שונות, שפות שונות ותרבויות שונות יקשו מאד על תהליכי התיאום. כדי שיווצר תיאום, על המשתתפים בתהליך התיאום, לשתף הרבה אוביקטים-חברתיים משותפים. בהעדרם, תהליך התיאום יכול לארוך זמן רב, או לא להצליח בכלל.

גם מצב הפניות הרגשית בין הפרטים יכול להשפיע רבות. אם הפרטים מאיימים אחד על השני בדרך כל שהיא, אחד הצדדים או שנים עלול להגיב ב-FFF, דבר שיגרום לחסימת המוכנות להקשיב לצד השני. גם אם התקשורת עדיין נשארת ברמת PFC, יתכן מאד שלמקבל תהיה נטיה לחפש השלכות שסותרות או לא מתאימות לטענת הדובר, ולהתעלם ממידע התומך בטענות של הדובר. זאת הסיבה לחשיבותה הגדולה של תרבות הדיון, ככלי להאיץ תהליכי תיאום בתוך קבוצה.

גם אם נניח שכל הצדדים מגיעים עם מוכנות גדולה לתאם ולחפש אוביקטים-חברתיים אינטר-סוביקטיביים, שיסייעו לקבלת החלטות משותפת, עדיין תהליך התיאום עצמו מהווה תהליך מסובך. ככל שיש יותר חברים בקבוצה, כך יש צורך ביותר קוי תיאום בינהם. כמות הקשרים בין החברים תעלה אקספוננצליאילת ביחס לכמות החברים. נוכל לראות זאת אם נדגים את התהליך. נתחיל בחבר בודד. לחבר בודד אין צורך לתאם עם אחרים, ולכן קיימים אפס קווי תקשורת. כאשר שני אנשים מבקשים לפעול בתיאום, עליהם ליצור קו תיאום אחד בינהם. כאשר שלושה אנשים מבקשים לתאם בינהם, עליהם ליצור שלושה קוי תיאום. כאשר ארבעה אנשים מבקשים ליצור תיאום בינהם, עליהם ליצור שישה קוי תיאום, וכן הלאה.

הנוסחה לחישוב כמות קוי התיאום היא:

ככל שהקבוצה גדלה, כך כמות קוי התיאום גדלה בריבוע חלקי שתים (בשאיפה לאינסוף):

המשמעות היא שכאשר קבוצה מנסה להגיע להחלטה על ביצוע פעולה משותפת, עליהם לתאם בין כולם. ככל שהקבוצה גדלה, כך היכולת לתאם הולכת והופכת בלתי אפשרית. בקבוצות המונות מילונים, כמות קוי התיאום תעלה על 500 מיליארדי קווי תיאום.

גם תהליך התיאום הנדרש בין כל חבר וחבר דורש זמן. ככל שכמות הקוים הולכת וגדלה, כך יעלה גם הזמן הנדרש לתיאום. הזמן הנדרש לתיאום הולך ככל שגודל הקבוצה עולה, ולכן מעבר לסף מסויים, התיאום אינו פרקטי וגוזל משאבים רבים מידי. לכן, רואים שבקבוצות גדולות מתגבשות קבוצות קטנות, המשקיעות זמן רב בתיאום, בעוד שאר החברים מאבדים מיכולת ההשפעה שלהם. בחברות בהם הקבוצה הקטנה המתאמת עברה מיסוד, גם משתדלים להעביר משאבים לחברים המתאמים, כדי שיוכלו למלא את רוב זמנם בתיאום.

תהליך התיאום

תהליך התיאום דורש כמה רכיבים שונים:

1. תיאום תרבותי הנוגע לנימוסים הדרושים לתרבות הדיון.
2. תיאום תפיסות עולם, המאפשרות שיח. כלומר הנחות היסוד הדרושות לדיון, כמו הסתמכות על מקורות התופעות, או הסתמכות על גילוי קודש.
3. תיאום לגבי אוביקטים מנטליים, המרכיבים את הבעיה.
4. תיאום לגבי תוצאות רצויות.

מגבלות המוח האנושי

מעבר לבעיה התיאורתית, קיימת גם מגבלת היכולת של המוח האנושי לנהל קשרים עם כל כך הרבה אנשים. על פי מספר דנבר, יכול אדם לקיים עד 150 קשרים עם בני אדם אחרים, בגלל מגבלת המוח האנושי. מספרים אחרים מראים שהגבול העליון עומד על קרוב ל-300 קשרים. לכן גודל הקבוצה האנושית הניתנת לתיאום, באופן טיבעי מגיעה עד 150 - 300 חברים. מעבר לכך, יש צורך להשתמש במאיצים טכנולוגיים, כמו CRM, רשתות חברתיות, מערכת רישום אזרחית/משפטית וכיוב'.

קטן יותר חזק יותר, גדול יותר חלש יותר

ככל שקבוצה גדולה יותר, כך קשה יותר להגיע לתיאום יעיל בין כלל חברי הקבוצה, וכך קטן גם החופש של האדם להשפיע על כלל הקבוצה. כתוצאה מכך גם המוכנות של הפרטים להשקיע בקבוצה יורדת, וגם היכולת של הקבוצה לפעול ביעילות יורדת. לעומת זאת, ככל שקבוצה קטנה יותר, כך ניתן להגיע בתיאום בקלות רבה יותר, ולכל אדם יש יכולת השפעה סגולית גבוהה יותר. לכן קבוצות קטנות יהיו קוהרנטיות, יעילות ומחויבות יותר לפעילות.

לכן, הציבור הגדול, הוא קבוצה חלשה מאד, בעוד שאוליגרכיות קטנות, מרובות משאבים, לגיטמיות וכוח השפעה יהיו חזקות יותר ויקל עליהן להשפיע על ניהול המדינה.

מגבלת ה-15

מגבלת ה-15, היא ממספרי הקבוצות שמעבר להם קשה לנהל דיון יעיל בקבוצה. על פי משוואת התיאום כמות הקשרים קבוצה של 15, שווה ל-184 קשרי תיאום. אך מגבלה זאת נובעת ככל הנראה מבעיית זכרון, שנובעת מתיאורית Tit for Tat שמראה שמעבר למספר זה קשה לאנשים לזכור מה האחרים אמרו או עשו.

השפעת תרבות הדיון

לאופן החברתי-פסיכולוגי שבו מתבצע התיאום, יש השפעה גדולה על טיב התיאום. בקבוצה בה ניתן זמן סביר לכל אחד להשמיע ולשומע. בקבוצה בה אנשים באים כדי לשמוע ולקבל החלטות נבונות, ולא החלטות הנובעות משיקולי אגו או אינטרסים צרים, יהיה קל יותר להגיע להחלטות מוסכמות. לכן יש חשיבות לטפח את תרבות הדיון.

פתרונות שונים לבעיית התיאום

אוליגרכיות

יצירת קבוצות קבל, אוליגרכיות או מונרכיות

כיוון שתיאום בקבוצות גדולות הוא למעשה בלתי אפשרי, יש נטיה טבעית של הקבוצה להתארגן סביב מקבלי החלטות לגיטמיים. אלו הם האוליגרכים

הפתרון הנפוץ ביותר לבעיית התיאום הוא העברת ההחלטה ליחיד או קבוצות תיאום קטנות יותר בתוך הקבוצה הגדולה. קבוצות אלו נוצרות באופן טיבעי, על פי מידת המשאבים השונות שמוכנים או יכולים חברים שונים בקבוצה להשקיע לטובת התיאום, או/ו על פי רמת האמון שיש לשאר החברים באנשים המתאמים. כך יוצא שאנשים שיש להם עניין בהפעלת הקבוצה, ויש להם מספיק משאבים פנויים לצורך התיאום, יקל עליהם להיכנס לקבוצת התיאום הקטנה. רוסו טוען כי במידה שלקבוצה יש לגיטמציה בעיני שאר חברי הקבוצה, והחברים בקבוצה הגדולה יכולים לבחון את קבלת ההחלטותל בקבוצה הקטנה, קבוצה זאת תקרא אריסטוקרטיה. כדי להיכנס לקבוצת התיאום הקטנה, יהיה גם על החבר להתאים עצמו חברתית לחברי הקבוצה הקטנה.

חברי הקבוצה הקטנה, יכולים לקבל החלטות ולהשפיע בצורות שונות על שאר החברים בקבוצה הגדולה לקבל את החלטות הקבוצה הקטנה.

הקבוצות הקטנות יקראו אולגירכיות, אם כלל החברים מכירים את חברי הקבוצה הקטנה, ויודעים כי הם המתאימים. לעיתים נוצרות קבוצות קטנות, הפועלות בחשאי, ויוצרות את התיאום בינהם ללא ידיעת כלל חברי הקבוצה. קבוצות אלו נקראות קבל.

לעיתים קשה גם לחברי הקבוצה הקטנה להגיע להחלטה מוסכמת, ולכן ממנים אדם אחד שהוא יהיה הפוסק והמכריע. אדם זה יהיה מונרך. כדי שהחבר המכריע יוכל להכריע, יהיה עליו לקבל את הליגטימציה של שאר החברים ואז הוא יחשב מלך/מנהיג/טיראן נאור (benovland dictator). לעיתים, כאשר שאר חברי הקבוצה הקטנה או הקבוצה הגדולה אינם רואים במחליט כמנהיג לגיטמי, יהיה עליו להשתמש באלימות, כדי לכפות את דעותיו. במקרה זה הוא יקרא דיקטטור.

דוגמאות להיווצרות אוליגרכיות

בעיות בקבוצות קבל, אוליגרכיות ומונרכיות

קבוצות קבל ואוליגרכיות נחשבות כלי יציב יחסית ונפוץ מאד ברחבי העולם. אלא שאל הקבוצות הללו נלווים הרבה פעמים שחיתות וסיאוב. הידיעה כי לאוליגרכיות יש נטיה לשחיתות, ולניצול משאבי הקבוצה לטובת חברי האולגרכיה ולטובת המונרך, מופיעה כבר בתנ"ך. בשמואל א' פרק ח', מתואר כיצד המלך יקח ממשאבי העם לטובתו האישית. בירימהו נאמר על השרים "שריך סוררים וחברי גנבים.כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים" (ישעיהו א' כ"ג). גם כיום נהוג לקשר בין הכוח הרב המופקד בידי הממשל לשחיתות המתקיימת בו, ולהעברת משאבים מכלל הציבור לטובת חברי האוליגרכיה (דוגמאות בטעים.לי).

אולגירכיות נבחרות או אקראיות

כדי לפתור את בעית האולגירכיות והשתלטותן על משאבי הקבוצה הגדולה (למצוא האם רוסו אם לוק מתארים זאת), פותחו שתי שיטות חלופיות לבעיה. האחת היא יצירת אוליגרכיות שנבחרות בצורה אקראית, והשניה היא אוליגרכיות שנבחרות למשך תקופת זמן מוגבלת על ידי חברי הקבוצה הגדולה.

אוליגרכיות אקראיות

ערך מורחב

אולגירכיה אקראית היא אוליגרכיה שהוגרלה מתוך הקבוצה הגדולה, והיא זאת שמקבלת החלטות עבור הקבוצה הגדולה. משך הכהוה של האוליגרכיה האקראית, מוגבל בזמן, כדי למנוע היווצרות קשרים קבועים מידי ויכולת השחתה על ידי גורמי חוץ. באתונה היתה המועצה (Boule) גוף של אזרחים שנבחרו בצורה אקראית. ה-Boule, היתה גוף מתאם שבחר אלו הצעות יעולו לאסיפה (Ekklesia). כיום בדמוקרטיה דיונית, גם נהוג להקים מועצות אזרחים שנבחרו באקראי, שייעצו לציבור כיצד להצביע בנושאים שונים.

חסרונות הדמוקרטיה האקראית

למלא

אוליגרכיה נבחרת

ערך מורחב

באוליגרכיה נבחרת, נבחרים חברי הקבוצה הקטנה על ידי חברי הקבוצה הגדולה. הם המתאמים וקובעי המדיניות עבור שאר חברי הקבוצה. נהוג להגביל את משך כהונת חברי האוליגרכיה הנבחרת, כדי לשמור על הקשר בין רצון חברי הקבוצה הגדולה לחברי הקבוצה הקטנה.

אוליגרכיה נבחרת נהוגה בדמוקרטיה נציגותית.

חסרונות האולגריכה הנבחרת

למלא... איבוד קשר לכלל. השפעת אולגרכיות בלתי נבחרות צורך במשאבים גדולים לצורך היבחרות וחיזוק האוליגרכיות הבלתי נבחרות

שיפור תיאום הידע וההחלטות

כיוון שמקור הבעיה הוא בבעית התיאום, יש אפשרות לנסות לפתור את הבעיה, על ידי שיפור תיאום הידע בין חברי הקבוצה הגדולה. יצירת ידע המוסכם על ציבור רחב מאד, יאפשר לציבור לפעול בקלות רבה יותר בתיאום ביחד. כך לדוגמא, קבוצה שמסכימה כי חופש הביטוי חשוב, לא תתוכח יותר על חופש הביטוי, ותאפשר חופש ביטוי לחבריה. או קבוצה שתסכים על הדרך והטרה להשגת יעדי הקבוצה תבצע את הדרך בתיאום, כדי להגיע למטרה ביחד.

שיפור תרבות ואיכות הדיון

ערך מורחב

כדי שהאינפורמציה תעבור בצורה טובה בין שני חברי קבוצה יש צורך לייצר שיח קשוב בין שני החברים. יש דרכים רבות לשפר את השיח. רובן נובעות מהרצון לענות על הצרכים של כל אחד מחברי השיח. ראה ערך מורחב על תרבות הדיון. גם המדע, וגם מודל הכלוב הפנומנולוגי, מראות שדיון אמין מתבצע לאור ראיות מוסכמות.

שיפור על ידי בניית מבנה דיון טוב יותר

כאשר דיון מתבצע באופן ספונטני, הרבה מאד אינפורמציה הולכת לאיבוד. ויכוחים אין סופים, משפיעים על הבודדים המשתתפים בדיונים, אך אינה מועברת באופן ישירה הלאה (היא מועברת באופן עקיף על ידי משתתפי הדיון לאנשים אחרים). לכן יש חשיבות להבנות את הדיון בצורה כזאת שתאפשר לידע המוסכם שנוצר בדיונים להסתכם לכדי העברתו בצורה יעילה לאלו שלא השתתפו בדיונים.

במידה רבה ניתן לראות במדע כלים שהתפתחו ליצירת דיון מובנה היטב. הדיונים המדעיים מתבצעים על ידי כמה רכיבים המבטיחים הבנייה טובה של המידע. ראשית, המידע המדעי מתבסס על ראיות. על הראיות דנים המדענים עם עוזריהם וקולגלות שלהם בשיחות אישיות ובהתכתבות פרטית. את המידע המוסכם שנוצר בהתכתבויות הפרטיות, הם מאגדים לכדי מאמר, המפורסם בבטאון של הקהילה החוקרת. המאמרים בבטאון עוברים סינון לבדיקת איכויות מדעיות, ורלוונטיות לקהילה הקוראת. חוקרים שנמצאו רלוונטים בידי ראשי הקבוצות מתבקשים לפרסם את המידע הקהילתי ב- textbooks שנועדו לתלמידים החדשים בתחום. כך נוצר מעגל פעילות מתמשך, בו חברי הקהילה דנים על מחקריהם, ומפיצים אותו בצורה מסוכמת לתלמידי המחקר החדשים. עבור תלמידים צעירים מהציבור הרחב ועבור האוכלוסיה הרחבה, נערכים ספרים ועיתונים מיוחדים שמסבירים את המסקנות בצורה פשוטה יותר, כדי שיוכלו לקבל את המסקנות. בנוסף גם קיימים עיתונים יומיים המפרסמים טורים מדעיים, החושפים את הציבור לידע המדעי בצורה ראשונית ושיטחית.

כך נוצרת קהילת ידע מוסכם על ציבור רחב מאד. כיום כמעט ולא קיים ויכוח על קיומם של אטומים, או על כך שכדור הארץ סובב סביב השמש. מערכת הידע המדעית, יצרה סביב נושאים אלו הסכמה רחבה מאד.

שיפור ידע על ידי בניית פלטפורמת ידע מתאימה באינטרנט (Ekkli)

במדע אכן קיים מבנה ידע יעיל וטוב, אך מבנה ידע זה גוזל משאבים רבים (משכורות לחוקרים, כספים לעריכת נסויים, החזקת מערכת ביטאונים והוצאת ספרים). לכן רק קבוצות גדולות מאד יכולות לנהל דיונים יעילים כאלו. כדי להוזיל את עלות מבנה הידע, ולהתאימו למגוון רחב מאד של קבוצות וצרכים, יש לבנות מבנה ידע יעיל מבוסס אינטרנט, שעלות אחזקתו ובניתו יהיו זולים משמעותית.

האינטרנט מספק פלטפורמה לבניית מנגנון כזה. הוא מוזיל עלויות תקשורת בצורה משמעותית. הוא מאפשר לקבוצות גדולות מאד לעבור אינטראקציה בקלות. הוא מאפשר לשמר ולהפיץ ידע בעלות נמוכה מאד. בניית פלטפורמה מתאימה באינטרנט, תאפשר לקבוצות גדולות מאד לתאם מידע בינהן, ובכך להימנע מהצורך באוליגרכיות או קבוצות קבל.

פרויקטים בתחום הם אקלי וויקידיון

כלי תיאום

תקשורת המונים

אמצעי התקשורת ההמוניים מאפשרים לבעלי אמצעי התקשורת ליצור תיאום חד צדדי, ו"לעצב" את דעת הציבור

כאשר נוצרות קבוצות המונות מאות אלפים ומיליונים ואף מאות מיליונים, יש צורך ליצור תיאום רחב של הקבוצה. את התיאום הזה ניתן לבצע באמצעות. אמצעי התקשורת ההמוניים מאפשרים את יצירת התיאום. ככל שהמאצעים הללו פונים למכנה משותף רחב יותר, כך יכולת התיאום שלהם רחבה יותר. וכן, ככל שיש פחות ביזור באמצעי התקשורת, כך קל יותר לייצר דעה אחידה בין התושבים. כיוון שהתושבים אינם מתואמים בינם לבין עצמם בצורה יעילה, הרי שבעלי אמצעי התקשורת מסוגלים לקבוע את רוח הדברים של המדינה בקלות רבה יותר.אמצעים אלו אפיינו את העידן השלישי של התקשורת

האידאולוגיה

לרעיונות הקיימים בציבור יש כוח להפשיע על הדרך בה יפעלו חברי הקבוצה. ככל שיש הסכמה רחבה יותר בנושאים אידאולוגים בין חברי הקבוצה או המדינה, כך התגובות של חברי הקהילה יהיו אחידים יותר, ויכולתה לפעול בשיתוף פעולה תגבר.

אלא שאידאולוגיה שאינה תואמת את המציאות, עלולה להביא את המדינה להתרסקות. אחת הדוגמאות הטובות לכך היה המשטר הניאו-נאצי בגרמניה. הנאצים, באמצעות של השתלטות על תקשורת ההמונים, חיסול מתנגדים אידאולוגים (יהודים ליברלים או קומוניסטים, לפי טענת הנאצים), כך הם הצליחו להשליט את האידאולוגיה הנאצית על כלל גרמניה. אלא שהאידאולוגיה שפיתחו הנאצים, טענה שכדי שגרמניה תצמח, עליה להשיג לעצמה מרחב מחייה. בנוסף ,היא מנעה ביקורת יעילה, וכך הלכו במהרה והושחתו מוסדות השלטון הנאצים. כל אלו הביאו את גרמניה למלחמה מול בריה"מ, בריטניה וארה"ב. במלחמה זאת אבדו ככל הנראה 10 מיליון גרמנים (מתוך 70 מיליון). וכן סה"כ האבדות במלחמה,הגיע לכ- 60 מיליון נפש. גרמניה הואשמה בפשעים נגד האנושות, ביצעה השמדת עם כנגד היהודים, ופגעה קשה מאד באוכלוסיות נוספות.בסוף המלחמה 16 מיליון גרמנים איבדו את ביתם. ואילולא תוכניותיה של ארה"ב לשקם את גרמניה, היתה גרמניה אובדת לחלוטין.

מידע נוסף

• מספר דנבר (ערך בויקיפדיה האנגלית)
• מאמר מעניין על רשתות חברתיות
• קישור מקוצר לדף: http://tinyurl.com/3xn9rsm