אחריות

אחריות או אחריותיות (Accountability), היא מילה המתייחסת לתופעה חברתית, שבה מי שמקבל את ההחלטות, גם צריך לשאת בתוצאות ההחלטות, כפי שיחושו בהן כלל חברי הקבוצה. לכך יש שתי סיבות:

1. כאשר התוצאות משפיעות על מקבל ההחלטות, כפי שמושפע מהן החבר הנפגע ביותר בקבוצה, מקבל ההחלטות, ידאג לאניטרסים של הקבוצה, כאילו היו שלו. הדבר מעלה את הלחץ על מקבלי ההחלטות לקבל החלטות שיתאמו לאינטרסים של הקבוצה.
2. כיוון שמי שמקבל את ההחלטות, גם נושא בתוצאות ההחלטות, יש לו אינטרס וגם יכולת ללמוד על היחס שבין ההחלטות לתוצאות. בכך הוא משפר את הבנתו לגבי ניהול הקבוצה.

דוגמאות

דוגמאות חיוביות

מפקדים זוטרים בקרב

בחיילות המערביים, נהוג כי המפקדים מסתערים בראש חייליהם, וחיים בתנאים הדומים לחיי החיילים. החיילים רואים בכך אות שהמפקד הוא הראשון שישלם על כך מחיר של החלטה שגויה. כאשר עולים לדרגים גבוהים יותר, יש נטיה להעביר את המפקדים לקו אחורי, כיוון שעולה הצורך לקבל החלטות שקולות, בעלות ראיה רחבה. אך נהוג של פעם גם המפקדים הבכירים ביותר, יורדים לשטח כדי לחוש מה שהחיילים שלהם מרגישים.

בצי הבריטי האחריות האישית של מפקדי הספינות מתבטאת בכך שאם הספינה טובעת, המפקד הוא האחרון לעזוב את הספינה. בכך יודעים החיילים כי תוצאות פיקוד פגום על הספינה יפלו קודם כל על המפקד.

ניהול מדינה

קבינט המלחמה של צ'רצ'יל

כאשר מינה צ'רצ'יל קבינט מלחמה במלה"ע-2, הוא דאג שמי שישב בקבינט יהיו השרים האחראים למשרדים המניעים את מנגנון המלחמה. היו כאלו שהציעו לו למנות כמה חברים שלא יהיו עסוקים בעבודת היום-יום, ויוכלו להשקיף על התהליך כולו ויוכלו להשפיע גם. צ'רצ'יל דחה זאת מתוך ההנחה שמי שאינו נושא בנטל העשיה, גם לא יבין את הקשר בין ההחלטה לתוצאה, והוא גם לא ישא באחריות, במידה והמערכת תכשול. בכך יצר צ'רצ'יל קבינט מלחמה המבוסס כולו על אחריות אישית.

השלכות פוליטיות

השלכות לפוליטיקה של ארגונים היררכיים

רוסו טען כי היחס של אדם הוא קודם כל לאינטרסים שלו, אחר כך לאינטרסים של הקבוצה המיידית שלו, ורק לאחר מכן, לקבוצה הרחוקה. כלומר, קיים קשר בין ההשפעה של אנשים אחרים על האדם לבין השיקולים של התייחסות לצרכיהם.

מסיבה זאת, מנסים בעסקים לדאוג לכך שיהיו אינטרסים קרובים בין בעלי המניות למנכ"ל. אך בפועל, בהעדר שיתוף אינטרסים מלא, המנכ"לים יכולים לא פעם לנצל את הבנתם העודפת, ובקיאותם, כדי לשאוב מהעסק הון לעצמם, על חשבון בעלי המניות.

השלכות לפוליטיקה של ארגונים דמוקרטיים

בדמוקרטיית נציגים וגם בדמוקרטיה דינאמית, משתמשים האזרחים במפלגות או בנציגים, כדי להביע את רצונם. אלא שהנציגים פוגעים באחריותיות בשתי תכונותיה הנדרשות.

האינטרסים של הנציג, הם קודם כל האינטרסים שלו. בדמוקרטיה נציגית, בהן יש מפלגות, הנציג קודם כל צריך לדאוג לאינטרסים של האנשים המשפעים עליו, כמו חברי המפלגה, לוביסטים של בעלי הון, שלקראת הבחירות יכולים לעזור לנציג לקבל מימון לטובת הבחירות. חברי הכנסת נדרשים גם לעזרתם של קבלני קולות, ולכן עוד לפני שיפנו לטובת הבוחרים שלהם, הם יפנו לטובת בעלי הכוח, שיעזרו לח"כ להיבחר מחדש.

כדי לשמר את האינטרסים הצרים שלהם, ישתדלו הנציגים להציג לבוחרים מצג שווא, כאילו הם דואגים לאינטרסים של הבוחרים. וכיוון שהבוחרים אינם מעורבים לא בקבלת ההחלטות, ולא יכולים להבחין באופן ישיר בתוצאות ההחלטות, מתקשים הבחורים להבחין במרמה, אלא רק לאחר שעברו שנים רבות, והמערכת כולה הופכת מושחתת ולא יציגה לחלוטין.

בנוסף, הנציגים המחוקקים, אינם נושאים כלל בתוצאות מעשיהם. בכנסת ישראל מרוויחים הח"כים משכורת גבוהה מאד (נכון להיום כ- 33 אלף ש"ח), נהנים מתנאים מפליגים של פנסיה, ומשירותיהם של עוזרים. כיוון שהח"כים הם אלו שמחוקקים, את החוקים בעד עצמם. בנוסף, הם אינם נושאים כמעט בשום אחריות ישירה לגבי תוצאות תהליך החקיקה. אין קשר בפועל, בין חקיקה גרועה להמשך כהונתו של הנציג. כיוון שהנציג מתשמש במערך תקשורתי מעוות שמעלים את הקשר בין היותו מעורב בחקיקה לבין תוצאותיה.