CBT
חלקית אני משתמש ב-CBT, כיוון שזאת אחת השיטות שהוכיחה יעילות במחקרים רבים[1]. מנסיוני עם מאומנים יש לשיטה הזאת כמה בעיות שיש להתגבר עליהן. אחת הבעיות העיקרית, היא שכדי לטפל, הפסיכולוגים הקוגניטיבים, מאבחנים אצל המטופל את המחלה או הפרעה[2]. מניסיוני, מעטים האנשים שאוהבים שמאבחנים אצלהם הפרעה או מחלה הקשורה לנפש. לאדם יש רצון טבעי, לחוש טוב. יתרה, מזאת, למַעט מיקרים מיוחדים, אינני מוצא שיש מחלות נפש. אני מוצא שיש קונפליקטים לא פתורים, שמתבטאים בקשיי התאמה למציאות. הם קיימים בכולנו במידה כזאת או אחרת, ואצל חלקנו הקונפליקטים הללו כל כך חזקים, עד שהם מפריעים לתפקוד יומי.
הדרך היעילה יותר היא במקום לדבר על "מחלה" או איבחון, לדבר על ההסיטוריה האישית, ולנסות להבין את הקונפליקטים. ההבנה של המאומנת את הקונפליקטים המנהלים אותה, נותנת בידיה כוחות גדולים להתחיל למצוא דרכים להתמודד עם הקונפליקטים. במידת הצורך, אני ממליץ לקחת כדורים, במרשם פסיכאטרי, או רופא משפחה, כדי לסייע להגיע למצב רגוע שמאפשר אימון. עיקר האימון במקרים הללו, אינו דרך האיבחון, אלא דרך הכרת הקונפליקט הפנימי. כמו בכל אימון שאנו עורכים אנו פותרים את הקונפליקטים ומפתחים דרכי התמודדות חדשות שמאפשרות להחיות חיים פוריים וטובים.
למרות שאינני משתמש באימון בהגדרות או באבחנות-פסיכיאטריות, יצא לי לעבוד בהצלחה עם אנשים שהוגדרו במגוון האבחנות הבאות: חרדה,דיכאון, בי-פולאריות, PTSD, ADD. תכונות אחרת שאינה מאובחנת, אך יצא לי לעבוד עם אנשים שסבלו מהם, הן אגרסיביות, וורקוהולים, וכן עם שתיית אלכהול, כהתמודדות עם מסיטואציה חברתית.
המשותף לסוג האימון שאני מעביר ובין CBT, הוא שאנו מבינים את התהליכים שמנהלים אותנו, אני דרך ההיסטוריה האישית, והקוגנטיבים דרך האבחון, ושנינו משלבים עשיה (Behaviorism) כחלק חשוב בתהליך העיצוב מחדש.
