הפסיכולוגיה של הדיון
תוכן עניינים |
נושא למאמר
המאמר אמור להיות עבור החוברת, ולכן אין שום בעיה להיות יותר חופשי ולדבר על חופש הביטוי ודמוקרטיה ישירה. ללכת ממש על פי המצגת.
הקדמה
מה הסיפור שאני רוצה לספר בתור התחלה?
דמוקרטיה דליברטיבית מבוססת על היכולת של הציבור לדון בצורה פתוחה וחופשית על כל נושא שמעניין אותו. מבחינה טוכנולוגית האינטרנט מאפשר בפעם הראשונה בהייסטווריה דיון חופשי של רבים-אל רבים בקבוצות ענק, מבלי שהמדינה או כל גורם אחר יוכל לשלוט בשיח במדינות ליברליות (לדוגמא, שרקי ויובל דרור). באופן עקרוני, עבור הדמוקרטיה הדליברטיבית, אמור היה האינטרנט להוות בסיס מעולה להתפתחות דיון ציבורי רחב היקף. אלא שבפועל מרבית הדיון הוא דיון שאינו מתכנס למסקנות ובפעמים רבות הינו שיח חרשים וזירה להתגוששות אידאולוגית. כדי ליצור דיאלוג פורה בין הזרמים, התפתחו גישות שונות כמו ניהול הפורומים על ידי מודרטרים, קבוצות קבל ותרבות שיח בקוד הפתוח המכריחה את המשתתפים להענות לדירשות נורמטיביות של קבוצה שלטת. כל הגישוטת הללו הן גישות שתלטניות, המאפשרות לאליטה לחסום שיח ולקבוע מה מותר ומה לאמר בפורומים. גישות אלו למעשה פוגעות במידה מסויימת בחופש הביטוי הדרוש לשיח הדליברטיבי. ולכן חיפשנו דרכים שיאפשרו ניהול דיון פתוח, ללא שליטה שיאפשר בכל זאת שיח בונה. כדי לפתור גישה זאת, פיתחתי, לאור ניסיון רב, גישה קוגנטיבית להבנת הדיון ומשתתפיו, המאפשרת שיח דיוני פורה, מבלי צורך בשליטה. במאמר זה תוצג התיאוריית-דיון-קוגניטיבית והשלכותיה על הדיון.
מבוא
עבור התפתחותה של דמוקרטיה דליברטיבית, מהווהים האינטרנט והרשתות החברתיות פוטנציאל נרחב להתפתתחות שיח ציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה יכולים קהלים של מיליונים רבים לדון בינם לבין עצמם ללא מגבלה ממשלתית או פיקוח אחר. מגוון הרשתות החברתיות מהוות פלטפורמות המתחרות בינן לביו עצמן על הקהל הרחב ועל הרצון שלו לנהל את הדיון בצורה שתהנה ותמשוך את הקהל. חופש זה, היווה תקווה רבה למי שמעוניין בהתפחות דמוקרטיה דליברטיבית, דמוקרטיה השתתפותית ודמוקרטיה ישירה. אלא שבפועל ניתן לראות כי פוטנציאל זה רחוק מלהיות ממומש בשלב זה. חלק גדול מהשיח הציבורי הוא שיח שאינו מתכנס להסכמות. לפחות בשיח הישראלי, ניתן לראות הרבה מאד שיח פולמוסי, וכחני ולא פעם כוחני, במטרה להכריע את היריב. המצב בטוקבקים לא פעם חמור אף יותר, ואף ניתן להראות בו שיח מתלהם ומסית לשנאה כנגד הצד השני. במצב זה, קשה מאד לנהל דיון רציני על פתרונות שונים ללבעיות בפניהם עומד הציבור או על הסיבות לבעיה. השיח כפי שהוא קיים כיום הוא שיח שיטחי במידה רבה ואינו יכול להוות בסיס מוצק למימושה של דמוקרטיה דליברטיבית.
פורומים רבים שאינם מנוהלים על ידי משגיחים הופכים מהר מאד לשדה קרב מילולי שבמהירות נינטש על ידי החברים המתונים, ולאחר מכן ננטש גם על ידי החברים הלוחמניים, עד שבסופו של דבר הפורום ננטש לחלוטין. כדי להתמודד עם תופעת ה-Flaming הקיימת ברשתות חברתיות, ואשר נוטה לפרק פורומים, התפתחו שיטות ניהול שונות של הפורומים. אחת השיטות המוקדמות ביותר לניהול רשתות הדיון היו קבוצות קבל שניהלו את ה-usnets. קבוצות אלו ניהלו בהחבא את הפורומים על ידי חסימה של משתתפים בעייתים והערות בהתכתבות פרטית למשתתפים שהתנהגו שלא על פי אמות המידה של חברי הקבל. קבוצות הקבל עוררו בצדק התנגדות, כיוון שהן לא נבחרו על ידי הציבור המשתתף והכללים שהן בחרו לא עמדו לדיון הציבור. פעמים רבות ניסו חברי הקבל להכחיש את קיום קבוצות הקבל כדי למנוע את הביקורת. גם קבוצות ניטור מוסכמות אינן תמיד נהנות מתמיכת הציבור. לדוגמא בפורום שכונת קדומים צפון, לאחר שהתועררה דרישה מהציבור לשים מפקחים על הפורום. ניהלנו תהליך בחירה למנטרי הפורום. בתהליך בחירות דמוקרטי ופתוח נבחרה קבוצה של חמישה חברים שזכו לתמיכה רחבה של המשתתפים. כדי לא להטריד את הציבור פתחו המנטרים קבוצה נוספת פתוחה לכלל הקהל, שבה דנו המנטרים על המקירים השונים והכללים. במשך חודשיים עבדו המנטרים וניהלו את הפורום, תוך הערה למשתתפים וחסימת דוא"לים ללא מקובלים. לאחר שלושה חודשים של עבודה, ביקשנו להחליף את קבוצת המנטרים בקבוצה חדשה כדי להמנע מריכוז כוח. הפעם הציבור ביקש שנפסיק לנתר ולא הביע רצון בהמשך הניתור. מעבר לכך אף נשמעה קריאה להפסיק "לשלוט בפורום". אמצעי אחר ללניהול הפורומים הוא הגדרת מודרטור (מנטר) שאחראי על הפורום. מנטר הפורום הוא בד"כ האדם שהקים את הפורום או מונה על ידי מקימי הפורום כדי שינהל את הפורום. המנטר או המנטרת אינם נבחרים והם מקבלים את הלגיטמציה שלהם מהמשתתפים עצמם שמודעים לכך שהם נכנסים לפורום המנוהל על ידי אדם מסויים. כך קורה שמנטרים טובים מצליחים להגדיל את הפורומים ומנטרים שאינם עושים מלאכםתם נאמנה אינם מצליחים להגדיל את הפורומים. אומנם תהליך זה נחשב לגיטמי יותר, אך בפועל למנטר יש יכולת טובה לחסום דעות שאינן מוצאות חן בעיניו ולקבוע את כיוון ורוח הדיון. מצב זה אינו מתאים לדמוקרטיה דיונית שמבקשת להימנע מיכולת של אנשים בודדים להכווין את הדיון ולקבוע את מהלכו. יתרה על כך, קיומו של פורום המנוטר על ידי קבוצות קטנות מאפשר התפתחות של חשיבה קבוצתית והקצנת דעות. במערך הדיונים של פייסבוק נראה כי התפתחה שיטה אחרת להתמודדות עם ה-fllaming. בפייסבוק אנשים מתחברים או לחברים שהם אוהבים, או שהם חברים בקבוצות ודפים שהם אוהבים. באופן כללי דעות שמקבלות like מחברים אחרים עולות לראש העמוד ודעות שאנשים לא סימנו שהם אוהבים נעלמות בתחתית העמוד ואף נשכחות. כך מושג ניטור על ידי קהלים רחבים מבלי שיש צורך במנטרים בודדים (דפים וקבוצות מנוטרות גם על ידי בודדים. אך זהו אינו מנגנון הכרחי). אלא שמצב זה מעודד הקצנה קבוצתית. אנשים אוהבים לשמוע אנשים דומים להם ומתעלמים מדעות נוגדות. שיח הפייסבוק גם מאפשר לאנשים שאוהבים דיון אגרסיבי ליצור לעצמם קהילות דיון אגרסיביות שיוצרות שנאה ומפיצות אותה ברחבי האינטרנט (שיח קיצונים, טל ירון).
כדי ליצור דיון המתאים לדיון דליברטיבי, עלינו למצוא דרך לייצר דיון שבו אין שליטה מרכזית, ודעות רבות נשמעות מבלי שנוצר flaming. על מנת להצליח ליצור מצצב כזה, התחלתי לפתח בעזרת חברים בתנועה לדמוקרטיה ישירה תהליך שבתחילה כונה תרבות הדיון, ולאחר מכן הפך לתיאוריה שעוסקת בהבנת הצרכים השונים של המתדיינים. באמצעות התיאוריה ובאמצעות הבנת ההבניות אפיסטמיולוגיות פיתחתי גישה שמאפשרת לנהל דיונים ללא שליטה, וללא חסימה של משתמשים. התיאוריה והשיטה שאתאר נובעת מניסיון תצפיתי-התערבותי שנרכש לאורך ארבע שנים של ניהול פורומים, השתתפות בדיונים וניהול דיוני פנים-אל-פנים, כמו כן שיחות אישיות עם מאות אנשים בניסיון להבין את המנגנון הפסיכולוגי שמסתתר מתחת לתהליכי הדיון. במאמר זה אציג את התייאוריה ואציג מיקרי דוגמה לתיאוריה זאת.
התיאוריה
התיאוריה שאציג מורכבת משתי תיאוריות שמקורן מתחום הקוגנטיבי והפסיכולוגי. שתי התיאוריות מוכרות, אך השילוב שלהן הוא חדש ובמיוחד החיבור שלהן לתהליכי דיון קבוצתים הוא שיאפשר, אם התיאוריה תעמוד במבחן ההפרכה, לנהל את הדיון בצורה דליברטיבית-פתוחה.
שתי מערכות קבלת החלטות
כאשר אנו משתתפים בדיון אנו רוכשים מידע חדש ומנסים לקבל החלטות לגבי התנהלות שלנו בדיון ולגבי אפשרויות בחירה שונות שעל הקבוצה לעשות. מעריכים כי המוח האנושי מקבל אתת ההחלטות שלו בעיקר באמצעות המערכת הפרה-פרונטלית (מאמרים המסוכמים בויקי). מערכת הפרפרונטלית שאכנה אותה מעכשיו ה-PFC, היא מערכת ששוקלת אפשרויות שונות ובוחרת בין האפשרויות השונות. מערכת זאת פועל במצבי רגיעה ונדרשתת לזמן רב כדי לקבל החלטות. לעיתים עליה להמתין עד ש"כובד הראיות" מכריע לצד אחד או אחר, ולעיתים עליה לשקול מערך מורכב של מידע כדי להחליט כיצד לפעול. באופן עקרוני היינו מצפים שמשתמשי דיונים המשקללים מידע רב ישתמשו במערכת ה-PFC כדי לקבל את ההחלטות שלהם ביחס לדיון המורכב. אנשים שמשתמשים במערכת ההחלטות של האונה הקידמית אמורים לקבלל החלטות שקולות מתוך רגיעה, אלא שבפועל אנו רואים כי המתתדיינים משתמשים פעמים רבות בדיון מתלהם ותוקפני. כמות ההקשבה והלמידה בין משתתפי הפורום נמוכה ונראה כי המשתתפים אינם משתמשים במערכת הפרפונטלית אל במערכת אחרת שהיא המערכת הלימבית. מערכת הלימבית היא מערכת שקיימת גם במוחות קדומים ונועדה לסייע ליצורים להגיב ביעילות במצבי איום (ציטוט המאמר של FFFF). המערכת הלימבית מתעוררת במצב של חשש לסכנה והיא מקבלת שלושה כיווני החלטה. התגובה הראשונה כאשר יש חשש לאיום, היא קפיאה במקום, על מנת להחליש את יכולֿת הזיהוי שלל הטורף או מקור הסכנה, וכדי לעזור למאויים לנסות לזהות בברור את מקור הסכנה. מצב קפיאה זה נקרא - Freeze. בדרך כלל רוב האנשים יעידפי במצב איום לחמוק מהאיום ולא להתמודד איתו (Flight). אם אין מוצא ויש צורך להתמודד עם האיום יוכוון הגוף למצב התקפה כלפי האיום (Fight) ובמקרה וגורם האיום חזק מידי ואין דרך לברוח או להימנע מהאיום יבחר המותקף להראות סימני כניעה בתקווה כי התוקף יראה במותקף יריב חלש שאין טעם בהתמודדות איתו, או במקרה של טורף, יחליט הטורף שהנטרף חולה או מת ולא בריא לאכול אותו (Fright).
למרות שבני אדם אינם אמורים להשתמש במערכת הלימבית במצבים יומיומיים, נראה כי הם משתמשים בה באופן נרחב ביותר. בני אדם אינם נמצאים רוב הזמן באיום קיומי, אך נראה כי כלי התקשורת למדו להפעיל את המערכת הזאת כדי לקבל רייטינג גבוה. המערכת הלימבית רגישה לאיומי סכנה וקל לעורר אותה. ככל הנראה מערכות החשיבה המורכבות יותר קשה יותר להפעלה. כתוצאה מכך נוצר יתרון רייטינג למקורות תקשורת שייצרו תחושה של מציאות מאיימת. לכן ככל הנראה, מרבית העיתונות הפופלרית תתחיל בנושאים המציגים איום. רוב הכותרות מכילות מידע על מלחמות, אונס, רצח, שחיתות או מאבק כוחני בפוליטיקה. גם בדיונים עצמם דיון יכול להפוך בקלות ל-inflamntory אם אחד המתכתבים יזהה שמשתתפים אחרים מאיימים עליו באופן אישי, או על האידאות שלו. כאשר אחד המשתתפים ירגיש מאויים הוא עלול לבחור לתקוף משתמש אחר. לתוקפנות יש תכונה מדבקת, כיוון שמי שמותקף בעצמו אני בדרך כלל גם יכנס לתחושת איום ויכול לבחור בהתקפה בחזרה. כתוצאה מכך מרבית המתכתבים יכנסו למצב חרום ויתחילו להגיב אחד כלפי השני בתוקפנות. מהניסיון שצברתי בפורומים. זה יהיה גם השלב בו רבים אחרים יבחרו את האופציה של flight ויעזבו את הפורום.
פרמידת הצרכים של מאסלו
מודל פסיכולוגי נוסף החשוב להבנת תהליכים בקבוצות דיון הוא פרמידת הצרכים של מאסלו. פרמידת הצרכים של מאסלו מתארת חמישה רבדים של צרכים המבוססים זה על גבי זה, כאשר נהוג לחשוב כי כל רובד יכול להתחיל להתממש אם הרובד מתחתיו מתמלא. הצרכים השונים הם אלו שיוצרים מוטיבציה אצל בני אדם לפעול כדי לשנות את הסיטואציה כך שיותר ויותר צרכים יתמלאו.
הצרכים מסודרים על פי מאסלו בצורה הבאה:
- הצרכים הפיזיולוגיים: צרכים אלו הם הצרכים הבסיסים ביותר והם כוללים בתוכם את הצורך לישון, לנשום, לאכול, לשמור על טמפרטורת גוף ולקיים יחסי מין.
- הצורך לבטחון: נהוג לתאר צרכים אלו כצרכים להגנה מפני סכנות ולבטחון קיומי. מתוך הניסיון שלי בעבודה עם אנשים, צורך זה קשור בעיקר לצורך לדעת, להבין ולשלוט בסיטואציה. בהמשך המאמר נראה כי כאשר מתייחסים אל הצורך השני כצורך להבנה, ידיעה ושליטה ניתן להבין רבות מהפעולות של המשתתפים בקבוצות הדיון.
- הצורך לאהבה ושייכות: למרבית בני האדם יש צורך להיות נאהבים על ידי אחרים ולהיות שייכים לקבוצה. צורך זה משחק תפקיד חשוב בהתנהלות חברים בקבוצות דיון.
- הצורך בהוקרה: הכוונה היא ללצורך של בני אדשם לקבל הוקרה על יכולותיהם ומעשיהם מידי אנשים אחרים.
- הצורך במימוש עצמי: לבני אדם יש תכונות ויכולות שונות. היכולת לממש את החוזקות של עצמך, נותנת לאנשים אושר רב ותחושת התעלות. על פי רוב מתקשים מרבית בני האדם לממש את השלב החמישי, כיוון שהוא דורש מימוש של השלבים הקודמים.
על מנת לממש את הצרכים השונים על בני האדם לקבל החלטות שיאפשרו להם לפעול כך שהצרכים יתמלאו. כפי שתיארנו בפרק הקודם לבני האדם יש שתי מערכות עיקריות לקבל החלטות. אנשים יכולים להשתמש בשתי המערכות כדי לקבל החלטות אשר נועדו לספק אתת הצרכים. קבלת החלטה באמצעות המערכת הלימבית כנראה תוביל להחלטות האם לתקוף אחרים או האם לחמוק מפעולה מסוימת, בכדי לממש את הצרכים, בעוד קבלת החלטות באמצעות מערכת ה-PFC תאפשר קבלת החלטות ממורכבת יותר ושקולה יותר לגבי ההפעולות השונות שיביאו למימוש הצרכים. אנו נצפה כי שימוש בכל אחת מהמערכות לממוש הצרכים השונים יצור התנהגויות שונות. בסעיף הבא נעסוק בהתנהגויות הטיפוסיות לכל מערכת ובדרכים להעביר את המשתמשים ממצב תוקפני למצב ניהול דיון שלו.
זיהוי טיפוסי ההתנהגויות השונות ושיוכן למערכת קבלת החלטות השונה ולצרכים השונים
טרולינג
אחת התנהגויות הבולטות שאיתן מצאנו דך להתמודד באמצעות הבנת הצורך הוא התופעה של טרולינג. טרולים ברשת web-trolls, הם אנשים המשתתפים בפורומים ומנסים להציק לאנשים, לעצבן אותם ולהוציאם משיווי משקל, ללא קשר לנושא הדיון. כל ניסיון להרגיע את הטרולים בצורה הגיונית נופלים לא פעם על אוזניים ערלות. בהעדר בקרה על הטרולים יכול הדיון להפוך לצעקני מאד ולהביא לבריחת משתמשים מתונים מהפורומים. כדי לטפל בבעית הטורלינג התפתחו מספר גישות. רבים מהפורומים בהם קיימת אפשרות ניטור יעילה נהוג בד"כ לפסול את הטרולים משימוש בפורום. תרבות אחרת שהתפתחתה לטיפול בטרולינג נקראת "dont feed the troll", הניסיון מלמד שכשאר לא עונים לטרולים הם נעלמים ועוברים למקום אחר שבו הם יכולים להשיג תגובות נזעמות מאנשים. על אף שתהליך זה אפשרי, לא תמיד קל למנוע ממשתתפים אחרים להגיב לטרולים. (ראה מאמר Herring et al. 2002, נשלח מבאריה ב7 לאפריך; בשלב ההצגה מתוארת התנהגות הטרולינג כניסיון להתחזות ולצחוק על טיפשותם של תמימים. השתמש ברפרנס הממוצג שם ולא במאמר) כאשר נתקלתי בתופעת הטרולינג ניסתי מספר שיטות אקטיביות להתמודדות עם טרולינג. ואחת השיטות האפקטיביות ביותר נבעה מהתחושה כי הצורך שהטרוליסטים מנסים להשיג הוא תשומת לב, הכרות ותחושת שייכות, המתוארת אצל מאסלו כצורך בשייכות ואהבה. נראה כי הטרולים מחפשים קשר עם אנשים אחרים, אך הם נעדרים את היכולת להשיג את מבוקשםם באמצעים מחברים, ולכן הם משיגים את מבוקשם באמצעות הרגזה של אנשים אחרים. הדבר דומה לתופעה הפסיכולגית של ילדים שאינם מצליחים ליצור תקשורת חיובית עם הוריהם והסביבה ולכן הם משיגים א התקשורת וההקשבה באמצעות צעקות והרגזת ההורים. בהתאם לתחושה זאת, השתדלתי להפוך את הטרול לחלק מהקהילה. עשיתי זאת על ידי הפננית תשומת לב חיובית לטרול. ברגע שטרול נכנס לקהילה, במקום להתעצבן עליו פניתי אליו בצורה אוהבת ומחברת. השתמשתי במשפטים כמו "איזה יופי שהגעת", "כן, אנו שמחים שבאת ונשמח מאד לשמוע את דעתך". במהלך הדיון, אני משתדל להקצות מקום של כבוד לדדברי הטרול ומעודד את חברי הקהילה להתמודד עם הטענות, גם אם הן נשמעות מוזרות בהתחלה. מילות קרבה וחום הצליחו להפוך כמעט את כל הטרולים לשותפים לדרך יחסית במהירות. גישה זאת היתה יעילה במיוחד. כמעט כל הטרולים הפכו במהירות לחלק מהקהילה ולא המשיכו בהצקות. המקרה היחיד שבו נתקלתי שלא הצליח לטפל בתופעה היה המקרה של טרול המכונה "יוני יקים אנטי ציוני". יוני הוא טרול שנהג להסתובב בקהילות בעלות אג'נדה שמאלית, ונהג להציק לחברים אחרים על ידי העלאת עמדות מאד פרובוקטיביות התואמות את העמדה הפלסטינית. אחת הטענות העיקריות שלו היתה שהיהודים הם כוזרים, ושיהודי מדינות ערב הם היהודים האוטנטים שבזכותם זאת זכאים לחיות כאן, תחת חסות מדינה פלסטינית המשתרעת מהים התיכון ועד נהר הירדן. יוני הצליח להרגיז באופן קבוע משתמשים בפורומים רבים בגלל דעותיו הקיצוניות. בשלב מסויים יוני הגיע לבלוג שלי והתחיל לטעון את טענתו הרגילה. כפי שעשיתי עם שאר הטרול פניתי אל יוני בחיבה. שמעתי את טענותי ושיבחתי אותו על חשיבתו המעניינת. כאשר ניסתי לקיים איתו דיאלוג מוני התגלה כחסין כל תהליך רציונליזציה והסתמכות על ראיות. היה נראה כי יוני מתעקש להשאר בעמדה אנטגוניסטית ויהי מה. אך מוני הוא הטרול היחיד שעמד בפני התהליך המקרב והמשתף ("דמוקרטיות עירוניות – דרך להפוך את המדינה לדמוקרטית", מבט פילוסופי, 28 ליולי 2009)
גישה זאת מתאימה גם למחקרים בתחום המראים, כי לפחות אצל בני-נוער, טרולינג והצקות-רשת מקושרות לחוסר ביכולת אמפטה [1] אמפטיה חשובה לפיתוח יכולות בין-אשיות והשתלבות בקבוצה [2] ומכאן לחסך ביכולת להתקשר. יתכן כי חסך זה מושלם באמצעותת השגת תקשורת אגרסיבית באמצעות הצקות. סטפגן ואחרים מציעים כי טיפול יעיל בבעיית ההצקות יתאפשר באמצעות שיפור מיומניות האמפטיה. במקרה שלנו מצאנו כי יצירת אמפטיה לטרולים יוצרת את האפקט המתבקש. בכך אנו כנראה מצליחים למלא צורך של הטרול להרגיש שהוא שייך, שמכירים בו ואמפטיים אליו. אנו ממלאים את החסך שנמצא בשלב השלישי של מאסלו - אהבה ושייכות. מרגע שחסך זה ממולא, יכול המציק באינטרנט להרגע ולהנות מהדיון כמו שאר המשתמשים.
נראה כי התנהגות טרולית היא התנהגות המשמשת להשגת תושמת לב, תקשורת ושייכות באמצעות מערכת ה-FFFF. הצקה למשתמשים אחרים גורמת להם להגיב בתוקפנות וכך מאפשרת למשתמש בטרולינג "להנות" מתשומת הלב וההכרה של הקהילה. המציק חווה אינטראקציה חזקה המספקת את צרכי ההכרה בו. בהעדר יכולת לאמפטיה לאחרים המשתמש אינו מסוגל להגיע לתחושת שייכות אמיתית ואהבה מצד האחרים, אך בהעדר יכולת טובה יותר לתקשר בצורה שתנעם לאחרים, הוא פונה לתוקפנות כדי להשיג את מבוקשו. לכן כאשר אנשים בתוך הקהילה מציעים לו גם אהבה וגם תחושת שייכות, הוא יזנח על פי רוב את התוקפנות וילמד להשתתף בתוך הקהילה כחבר מקובל. כחבר שווה השייך לקהילה, גם הטרול ינסה לפעול בשיקול דעת ובהבנה מורכבת יותר של הנושאים הנידונים.
צעקות, וכחנות ואי הקשבה
לא כל משתתף שפועל בתוקפנות כלפי משתתפים אחרים פועל כטרול. פעמים רבות משתתפים בעלי יכולת תקשורת טובה ואמפטיה סבירה הבאים בכוונות טובות מוצאים עצמם שקועים בתוך דיונים צעקניים ותוקפניים. בניגוד לטרולים שעיקר פועלם התססה והרגזת חברי הפורום, משתתפים רבים מגיעים עם כוונות טובות לדון על נושאים. לא פעם מדובר במשתתפים שיכולים להזדהות בקלות עם האחר, להעביר רגשות ולנהל דיון נינוח על נושאים רבים ומגווונים. אלא שבסיטואציות מסויימות, אנשים אלו נסחפים לתוך ויכוחים סוערים שעולים לטונים צורמים ולהאשמות אישיות.
תופעה זאת נוצרת להערכתי כאשר מופיעה תחושת אובדן שליטה אצל המשתתפים. בפרמידת הצרכים של מאסלו אובדן שליטה מוביל לתחושה של חוסר בטחון וחסך בתחושת הבטחון. במיוחד ניתן לראות התנגשויות כאלו סביב מחלוקות אידאולוגיות. חוסר היכולת לשכנע א הצד השני מרגיזה אנשים וגורמת לעליה בטון הדיון. נדמה כי העליה בטונים נובעת מניסיון להכניע את הצד השני ולהביאו לידי הודאה באלימות כי הצד של המותקף שגה.
בין אם זאת התחושה שהמסקנות של האחר אינן תואמות למסקנות שלנו, ואז היכולת שלנו לשכנע אותו לפעול על פי רצוננו יורדת, ובין אם בפועל המסקנות של האחר מובילות להתנגשות עם תפיסת עולמנו או הדרך שבה אנו חושבים שהעולם צריך להתנהל. אובדן שליטה זה, עלול ליצור תחושת סכנה או איום ולכן לגרום להפעלת מנגנון ה- FFFF. הצורך לשלוט בעולם הסובב אותנו ולייצר תחושת בטחון, הוא אחד הצרכים ברובד השני אותם מתאר מאסלו[3]. שלב זה שעוסק בתחושת הבטחון חיוני לקיומנו הבטוח. איום עליו עלול לגרום לנו להגיב בתוקפנות. יכול להשפיע רבות על משתתפי הדיון. ... בעיה זאת ניתן לייחס למצב שבו יש תחושת ניסיון לשלוט על הסיטואציה ולהביאה למצב בטוח
לדבר על הרשעה וביטול....
להראות איך ניתן לפתרו את הבעיה....
האגו והצורך בהוקרה
מעל הצורך באהבה, קיים הצורך בהוקרה ובכבוד. אנשים מבקשים לקבל מסביבתם הוקרה על יכולתיהם הגבוהות ועל תרומתם המשמעותית למאמץ המשותף. זאת הסיבה שבעובדה קבוצתית, הוקרה של המשתתפים על תרומתם מהווה כוח מניע לא מבוטל לתהליך ההנעה. פורמים מהווים כר אופטימלי לרכישת כבוד. הצורך בהוקרה יוצר מגוון רחב של תופעות, אשר ניתן לחלקם לתופעות תוקפניות שמוענעות מהמערכת הליבמית, או לתופעות שמקורן בשיקול דעת, ומפעילות כנראה את המערכת הפרה-פרונטלית.
הדרכים להשיג הוקרה הן רבות ומגוונות. אחת הדרכים היא ליצור מצב של אוטוריטה בפורומים על ידי ביטול דעתם של מתנגדים ושיבוח תומכים. כך דוברים בפורומים ינסו להציג מייצג שבו הם בעלי ידע רב. הדיבור יהיה בטון ידעני ופסקני, ודעות המתנגדים תבוטלנה כמטופשות או נובעות מרשעות. בתחום זה בולטים בעיקר הבלוגרים הפוליטיים המנסים לבסס את מעמדם על ידי הרשעה-ביטול של דעות המתנגדים להם ויצירת דיון מבוסס טענות רבות וידע אקזוטי, המעניק לבלוגרים הללו הילה של יודעי דבר (בלוגרים שהשתמשו בשיטה זאת הם גורביץ' בוגוסלבסקי, דובי קננגיסר ופריסקו... להביא דוגמאות).
לעיתים אותם בלוגרים יצרו סביבם קהילות תומכות שיעריצו את הדובר. (להסביר את המנגנון, כולל הפניה למאמר הטוען שבני אדם לא יכולים להבחין ביכולותיהם של אנשים היודעים הרבה יותר מהם). כתות אלו משמשות הן כר הגנה לבלוגר והן מקור להערצה. תופעה זאת של היווצרות כתות מעריצים אינה יחודית רק לבלוגוספירה או לפורומים. גם במדע אנו רואים היווצרות כתות כאלו כאן יש מגוון רחב של תופעות שונות, שמטרתן לאפשר למשתתף לזכות בהוקרה מאחרים. לא כל התגובות הן תוקפניות. למעשה חלק גדול מהתגובות כאן יהיו פשוט תהליך של חוסר הקשבה. אנשים המבקשים ללהשיג יוקרה, מנסים ששמם ישמע, ושדבריהם הם אלו שישפיעו על אחרים. במקרים כאלו הויכוח יהיה מתנשא, תהיה מעט הקשבה תוך ניסיון לגרום למצב בו דעת הדובר תשמע. לעיתים תהיה התייחסות של ביטול אל מי שלא מסכים עם הדובר.
במקרים בהם הדובר יצליח להשיג קהל אוהדים, הוא יבנה "כת" מה זה אומר כת?
