יש בעיני כמה דברים פסולים בחרם על היכל התרבות באריאל. קודם כל החרם הזה הוא נגד אנשים (כך הוא מתפרש, בכל מקרה). החרם שעשה מרתין לותר קינג, היה נגד חברת אוטובוסים, ולא נגד אנשים. את האנשים מכל השכבות ומשני צידי המיתרס, הוא השתדל לאחד.
חרם שהוא נגד אנשים יוצר בדלנות וניכור. הוא מציג את השמאל כאויב (שוב, הכללה הנגרמת מבדלנות בתוך חברה). החרם גורם לכך שהשנאה בין המחנות תגדל. חרם לא משפיע על אנשים לטובה. הוא רק גורם להם להתבצר עוד יותר בעמדותיהם. הם מרגישים מאויימים, ולכן יעמדו על שלהם. בנוסף, הימין היום הולך ומתחזק. האינטרנט נותן לו כלי ביטוי שמאפשר לגבש בקלות מאות אלפי ימניים. אם פעם החרם הנגדי היה רק דיבורים באוויר, הרי שבהמשך, ככל שתגדל השפעת הציבור (והיא הולכת וגדלה), כך החרם הנגדי ילך ויתחזק. כשהתאטרונים יבוא לבקש עזרה כספית, חברי כנסת ימניים, ידאגו לייבש את הביצה הזאת. יצא מכך, שהשחקנים כורתים את הענף עליו הם יושבים.
בנוסף, חרמות רק מחלישות את הציבור. בא נגיד שעל סוגיית יו"ש אנו חלוקים. אבל על אלף ואחד דברים אחרים, אנו מסכימים. חברים מהתנועה לדמוקרטיה ישירה, דיווחו לא פעם שהם מוצאים הרבה חובשי כיפות שנאבקים איתם שכם אל שכם במאבקים על חופש הביטוי וחרות הפרט.
ובכלל, אני לא מאמין בביטוי שמאל וימין. אני מוצא את הביטויים "לאומיים", "אוניברסליים", תומכי זכויות אזרח/אדם" כהרבה יותר מתאימים. אין בין המושגים הללו התנגשות הכרחית. אדם יכול להיות גם לאומי, וגם לתמוך במידת מה בזכויות אזרח וגם בזכויות אדם. התפקיד של אלו שמאמינים שצריך להגביר את זכויות האדם/אזרח יותר, לשכנע את הציבור (שרובו לאומי) כי יש להגביר את המדדים הללו. ולא עושים זאת על ידי חרמות וגידופים. אלא על ידי התחברות לנפש האדם, ומציאת דרכים לשכנעו בחשיבות זכויות האדם/אזרח. שינוי רציני עושים בדיון, ולא במלחמה (מאבק). הדבר נכון על אחת כמה וכמה, כשמחנה ה"שמאל" הוא קומץ, מול הארי.
שימוש בחרמות יקשה על שיתוף פעולה (אתה החרמת אותי אתמול, אז מדוע שאני אשתף איתך פעולה היום). בכך, אנו למעשה מחלישים את הציבור ומפלגים אותו לרסיסים.
במקום זה, יש למצוא דרכים חיובית ומשפיעות לשנות את המציאות ולתקן עוולות שכל אחד מאיתנו מוצא.
אני חושב שהגיע הזמן שנתחיל לללמוד ולתרגל דרכי שינוי מציאות חיוביים.
מה דעתכם?
כתיבת תגובה