על הידע – הכלוב הפנומנולוגי והידע הנטרלי של ויקיפדיה

מתוך הדיונים עם אנשים מויקיפדיה, עולה הטענה שעל הידע יש לשמור, ולהגן. לכן, לפי טענה זאת, חשוב שתתפתח בתוך ויקיפדיה אוליגרכיה של משתמשים שמאמינים ברעיון, ושיעשו הכל כדי להגן על הרעיון. מטרתם היא להגן מפני משחיתים, או מפני כותבים שמנסים לייצר ידע מוטה ולא ניטרלי.

אני אנסה לטעון, כי לא זאת הדרך לייצר ידע ניטרלי. אבל לפני שאוכל להראות איך לייצר ידע ניטרלי, עלי להסביר איך נוצר ידע. לשם כך אחזור למודל הכלוב הפנומנולוגי, כדי ללהסביר כיצד נוצר ידע, ואיך מגיעים לידע ניטרלי. כיוון שההסבר קצת ארוך, אחלק זאת למספר פוסטים, ברשותכם.

המודל הזה, אינו נמצא באקדמיה. הוא תואם במידה רבה למודלים אות תפיסות פילוסופיות אחרות. הוא פותח על ידי, ולצערי הרב לא הצלחתי למצוא מנחה שיסייע לי לכתוב את עבודת הדוקטורט שלי על המודל. ולכן, אתם כמובן מוזמנים לבקר את המודל ולהצביע על השגיאות שקיימות במודל. אבל כרגע, הוא הכלי הטוב ביותר הקיים ברשותי, כדי להסביר איך נוצר ידע ניטלרי (או ידע בכלל). אשמח לביקרותכם 🙂

ההנחה של המודל, היא שאנו כלואים בכלוב של התודA brain in a vatעה שלנו. אין לנו שום אפשרות לצאת אל מחוץ לכלוב הזה. אין לנו שום אפשרות לדעת האם יש מציאות אמיתית שם בחוץ. גם אם אנו מרגישים את המציאות, יכול להיות שאנו חולמים שאנו במציאות. גם אם כרגע אני מרגיש מכה חזקה על האצבע, כיצד אדע שאינני חולם את המכה? או, איך אדע שהמוח שלי אינו נמצא כרגע במעבדה אי שם, ושכול מה שאני מרגיש, הוא בעצם שדרים שמחשב שולח לי (זה די דומה למערכת של המטריקס).

למעשה אין לי שום דרך להבחין האם אני נמצא במציאות, בחלום, או במטריקס. היו כל מיני ניסיונות לצאת מהכלוב הזה. אבל אינני מכיר פילוסוף שמצא דרך לצאת מהכלוב, וטענתו התקבלה על ידי הקהילה הפילוסופית.

הדבר היחידי שאני יכול לדעת, הוא שאני מוצא חוקים בתופעות. התופעות הם מה שאנו חווים. הדמויות של האנשים, העולם שאנו רואים, שומעים מרגישים, טועמים וכיוב'. אנו יכולים להבחין בתופעות, ואנו יכולים למצוא בהן חוקים. אך איננו יכולים לדעת האם יש יש משהו מחוץ לשכל שלנו שיוצר את החוקים הללו. איננו יכולים גם לדעת שיש ה"דבר כשלעצמו", שיוצר את התופעות הללו.

לדוגמא, יכול להיות שאת צליל המטבע הנופל על הריצפה, אנו שומעים כי אכן יש שם מטבע שנופלת. אבל יכול להיות שהמחשב, שאליו מחובר מוחינו יוצר את הצליל. אבל יכול להיות שאין שם שום דבר בחוץ שיוצר את הצליל, אלא מוחינו בחלומו מייצר את הצליל. ויכול להיות שאין זה אף מוחינו שמייצר את הצליל, אלא תופעה חיצונית למוח, שגורמת לזכרון להתעצב כך שנזכור שהיה שם צליל מטבע נופלת, בעוד מעולם לא חלמנו על מטבע נופלת.

ולכן אני חוזר וטוען, שכל מה שאנו יכולים לדעת הוא שאנו יכולים לטעון שמצאנו חוקיות בתופעות. אין לנו שום יכולת לדעת מה מקור החוקיות, והאם יש לו קשר ל"דבר כשלעצמו" כל שהוא.

ועכשיו מה עלינו לעשות עם החוקיות שמצאנו?

כאן יש מהלך קצת מסובך. כיוון שאיננו יודעים מה מקור החוקיות שאנו מוצאים בתופעות, איננו יכולים לדעת האם החוקיות תמשך. יחד עם זאת, גילינו כי כאשר אנו עוקבים אחר החוקיות, איננו נפגעים, ואף מצלחים להנות יותר. כלומר, מצאנו חוקיות שכאשר אנו מוצאים חוקים אמינים, אנו מרגישם טוב יותר.

לדוגמא, כאשר ראיתי ארטיק וליקקתי אותו, גילתי שאני נהנה מאד. אין זה משנה האם קייםpopice ארטיק באמת, או שאני יודע מהי הנאה. תיאוריית הכלוב, והמקרה הפרטי של בעיית האינדוקציה, גם אומרים לי שיכול להיות שבפעם הבאה שאלקק ארטיק, יכול להיות שלא אהנה.

אם כך מדוע אני מניח קשרים בין תופעות? מדוע בכלל עלי להשתמש בחוקים, אם יכול להיות שאין באמת מאחוריהם שום חוקיות? פשוט בגלל עקרון הפשטות (או כפי שנוהגים לקרוא לו: התער של אוקהם).

מדוע עלי להניח פשטות? מדוע אינני יכול לבחור מהלך מורכב יותר שבו אניח שכל יום הקשרים נוצרים מחדש? או שאין שום חוקיות מאחורי התופעות? כי אחרת, לכל קשר שמצאתי יכולות להיות אין-סוף אפשרויות. ניקח לדוגמא את האיור הבא:

simplicity

נניח ואני מזהה במבט אוירי מעל האוקיונוס חמש נקדות הפזורות בצורה שנראת מסודרת (א). אני יכול להניח שלסדירות יש סיבה, וכי יש קו ישר כל שהוא המחבר אותן (ב). אבל למעשה יכולים להיות אין סוף קוים המחברים אותם (לדוגמא, ג' ו-ד').

מדוע אם כן אני בוחר בקו הישר, שהוא הפשוט ביותר? כי אני רוצה לנסות ולהפריך את התיאוריה שלי. אני רוצה לראות האם החוקיות שאני משער שקיימת אכן עמידה יותר בתצפיות. כיוון שאין לי מושג מה גורם לתופעות, אני למעשה כל הזמן, בוחן האם התיאוריות שלי בדבר חוקיות התופעות עדיין נכונות.

אני מתחיל מהחוקיות הפשוטה ביותר שאני יכול למצוא, ובוחן האם תצפיות חדשות עומדות בתיאוריה שפיתחתי. אם אבחר בקוים המסובכים יותר, יהיו לפני אינסוף שיטות לבחינה. אבל במה שונה שונה הקו הישר מאינסוף הקוים האפשריים האחרים? לשם כך אני מניח הנחת בסיסית יותר שיש חוקים פשוטים, וקיים עולם אחד שמחבר את כל התופעות שאני רואה, ויש לו מערכת חוקים אחידה. למה? שוב, כדי שיהיה לי קל להתחיל לחקור ולמפות. עקרון הפשטות, הוא רק כלי שיקל על המוח שלי לחפש חוקיות קיימת בתוך התופעות. העולם סביבנו כנראה מורכב מאד, ובוודאי לא פשוט, אבל ההנחה שיש עולם פשוט שניתן לחקירה באמצעות תיאוריות פשוטות, היא כלי מתודולוגי הפשוט ביותר הקיים עוברי. קל לי לזכור את החוקים הפשוטים, או את החוקים שבנויים בצורה הפשוטה ביותר האפשרית (אל מול התופעות).

כלומר, אנו חוקרים את העולם על פי עקרון הפשטות, לא בגלל שהוא פשוט, אלא בגלל שזאת הדרך הפשוטה ביותר לזכור את החקירות שלנו עד כה :-).

ואגב, לעולם לא נידע שהחוקים שלנו אכן תואמים לעולם האמיתי שם בחוץ (אם קיים כזה). למעשה, אנו תמיד בוחנים את החוקים הקיימים, ומקווים שלא ניפול.

על בסיס ההצלחה שלנו להתקדם בעולם מבלי ליפול, יש המסיקים שחייב להיות שם בחוץ עולם עם חוקים. אבל יכולים להיות לכך עוד כמה הסברים טובים. הסבר אחד הוא שאין שם עולם,  אלא מחשב שמייצר לנו חוקים קבועים. אפשרות נוספת היא שבמוח שלנו הושתלו זיכרנות שלא נתקלנו והחוקים שלנו לא הופרכו. ואפשרות שלישית היא שאנו מתעלמים מהנפילות שלנו, על ידי מנגנוני Theory dependent observation או דיסוננס קוגניטיבי. שניהם מנגנונים שגורמים לנו להתעלם מאי התאמה של התופעות לתיאוריות שלנו.

אבל יחד עם זאת, יכול להיות שיש שם אכן עולם אמיתי שמייצר עבורינו את התופעות על פי חוקיות קבועה, וניתן לחקור אותו, אבל לעולם לא נוכל לדעת כי אכן עולם כזה קיים בוודאות.

עד כאן להיום….

אשמח לביקורתכם 🙂

טל

בע"ה, נמשיך לבחון כיצד קשור המודל הפנומנולוגי הזה, לראיה ה"ניטרלית של הויקיפדיה"… הישאר איתנו.

Facebook Comments

9 thoughts on “על הידע – הכלוב הפנומנולוגי והידע הנטרלי של ויקיפדיה

  1. ניצן

    מבריק!

    זו בדיוק התיאוריה שאני עובד עליה- איננו יכולים לדעת אם קיימת מציאות חיצונית שאינה תלויה במודעות אין לנו שום הוכחה לה, שלא לדבר על כך שהיא מגבילה בעצם את כל התפיסה שלנו (אנחנו חיים בכלוב תודעתי במציאות שלעולם לא נכיר).
    אפשר לפתח את זה גם על בסיס ההנחה שהמוח מעבד מידע לפי מודלים ידועים מראש: אם המוח מעבד קרינה באורך גל מסויים לצבע, כיצד הוא יודע שזה מה שצריך? כיצד אנחנו יכולים לטעון שהתודעה שלנו מייצרת איזה מודל תקף? אם גם נצליח לשאוב את המדע לתוך זה, נשאר עם ההכרה הבסיסית שהמציאות שלנו היא מציאות תלוית תודעה ואז נשיג את אחד ההישגים הפילוסופים הגדולים ביותר…

    Reply
  2. טל ירון

    חן חן ניצן 🙂

    אמרת גם: "אפשר לפתח את זה גם על בסיס ההנחה שהמוח מעבד מידע לפי מודלים ידועים מראש: ". את זה עשה קאנט ב"ביקורת התבונה הטהורה". ממליץ לך לקרוא את הספר באנגלית. התרגום העיברי, יותר קשה מהלועזי. בכל מקרה, מומלץ להשיג את התרגום במהדורה חדשה וטובה, כי הספר קשה מאד לקריאה.
    כיום, אני חושב שיש להחליף את המערכת של הקטגוריות שקאנט תיאר, במערכת בסיסית יותר של הדרך בה הניורונים פועלים (הם עושים אינדוקציות).

    אני בהחלט מסכים איתך, שהמציאות שלנו היא תלויית תודעה. אמשיך לפתח את הטיעון, וכיצד בדיוק אנו קוליטים את המציאות בהמשך, אי"ה.
    אשמח לביקורתך ומחשבותיך.

    Reply
  3. Pingback: מבט פילוסופי » Blog Archive » על הידע - הכלוב הפנומנולוגי והידע הנטרלי של ויקיפדיה - התיאוריות

  4. ניצן

    ובכן, ארצה לציין שני דברים בנוגע למודל:
    1. עניין המחשב- נאמר שכל התודעה שלנו נוצרת ממחשב. עכשיו השאלה עולה: ומי דאג למחשב? כי הרי המחשב הוא בסופו של דבר דומה למוח במובן שהוא מעבד מידע לפי מודלים. אז מישהו היה צריך להכתיב לו גם אותם וכך אנחנו פשוט לוקחים את הבעיה צעד אחד אחורה. הייתי מציע לעזוב את טיעוני המציאות הווירטואלית.
    2. עד היום לא הבנתי עד הסוף את טענתו של יום שאיננו יכולים להוכיח חוקיות. כי הרי אם אני יודע שיש רצף אירועים שמתרחשים אחד אחרי השני ואנו יכולים להצביע על מה שמביא אותם לבוא ברצף הזה וגם להסביר אותו וליישם אותו למקרים אחרים, נראה שזה כמעט "לעשות דווקא" ולטעון שזה רק מקריות. הרי אם המדע (גם אם הוא כלוא בכלוב התודעה) הוכיח שהחוקיות מתקיימת, נדרש עכשיו מזה שטוען ההפך להוכיח את טענתו.

    Reply
  5. טל ירון

    ניצן,

    1) לגבי מודל המחשב, בעקרון אתה צודק. הוא רק משמש כלי להמחיש לאנשים שאין לנו דרך לדעת אם אנו במציאות האמיתית. כיום יותר ויותר אנשים משחקים במחשב בעולמות דימיוניים, ולפעמים מתקשים להבחין בין מציאות למשחק. כמו כן, הטכנולוגיה כך כך מתקדמת, שלא יעבור זמן ותוכל לשחק במשחק מחשב שידמה לך את המציאות ב-100%. תחבוש קסדה שתשדר לך למוח את המשחק, ותרגיש שאתה בתוך המשחק ממש.
    אם פעם בני אדם הרגישו רק בחלומות את הסוליפסיזם, הרי שהיום הם מרגישים את זה דרך משחקי המחשב. פשוט כלי המחשה, ולא יותר מזה 🙂
    2) בעיית יום: קודם כל פילוסופיה מתמקדת בתהליכים ולא בבחינת המציאות. היא מנסה להבין את ההגיון שבטענות שלנו. יום שואל כיצד אתה יודע שמשהו הוא סיבה של משהו אחר? הוא אומר, שאם תשים לב, זה רק המוח שלך שמשלים את המהלך, בפועל אינך רואה את כוח הכבידה, או כוח האינרציה, או כוח בלבד. אתה רואה רק את התוצאות. אני מציע לך לקרוא את הספר של יום Human undestanding. זה ספר קצר שכתוב בשפה ברורה ומענינת. מומלץ בחום.
    אין לנו ויכוח שהמדע עובד. מה שיום ורבים אחרים בפילוסופיה של המדע מנסים להבין, זה כיצד בנויות הטענות של המדענים, ומה הצידוק לדרך הזאת.

    Reply
  6. עירא

    הזהר לך, כי אתה מעלה פה את הטיעון הקלאסי של האגנוסטים… שלא יקראו את זה שכניך בהתנחלות 🙂

    Reply
  7. טל ירון

    עירא, בוא צא ולמד ממי שחי בתוך הקהילה הדתית-מתנחלית, ולא מקבל את מקור המידע מהטלויזיה המחפשת סנסציות.

    חבריי, שכני, מכירים את רעיונותי ה"מוזרים". מה שמורה להם כיצד להתייחס אלי, אינו תפסתי היחודית את התורה ודרכי עבודת הקב"ה, אלא מעשי. אני חושב שבד"כ אני מאד מקובל במקום מושבי. אני חושב שדבר נוסף שמועיל למערכת היחסים הטובה, היא שהטענה הבסיסית שלי היא שאף אחד מאיתנו לא ישב עם הקב"ה בזמן בריאת עולם. והקב"ה לא התייעץ איתנו לפני שברא את עולמו. אנו בני אדם, המנסים להבין כמיטב כוחנו את דרכיו וחוקיו. ואין זה משנה אם אני חילוני, אגנוסטיקאי (ואני לא), או דתי מסורתי.

    Reply
  8. Pingback: מבט פילוסופי » Blog Archive » על הידע - הכלוב הפנומנולוגי והידע הנטרלי של ויקיפדיה - ידע חברתי ובחינת הידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *