בתקופה האחרונה מעסיקה אותי השאלה, מדוע פרצו מלחמות העולם הראשונה והשנייה, ומדוע נוצר הנאציזם? הניסיון לתת פתרון לתשובות אלו, הוא חלק מהניסיון להבין כיצד האדם פועל? מה מניע אותו? כיצד חברה פועלת וכיוב'.
כדי להבין זאת קראתי את הספרים "The Proud tower" של ברברה טוכמן, את הסדרה של צ'רצ'יל "The second world war" (כרגע אני לקראת סופו של הספר השני), "חיילי הרשע" של תום שגב (ספר המנסה להסביר מדוע מפקדי מחנות הריכוז התגייסו לאס אס, והשתתפו במעשי ההשמדה), וכן קטעים רלוונטים מוויקיפדיה האנגלית. אני נעזר בתיאוריות המתארות את האדם כיצור המונע על ידי פרמידת הצרכים של מאסלו, כדי לבנות מכניזם המסביר את התהליכים החברתיים.
את התשובה לחלק הראשון של השאלה "מדוע פרצה מלחמת העולם הראשונה" עוד לא מצאתי. נראה כי ההסבר כרוך בתחושת העוצמה שהייתה לגרמנים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ובהתדרדרות העוצמה של האימפריה העותומנית והאמפריות המערביות (צרפת ואנגליה). אבל נראה שמצאתי פתרון המניח את הדעת לגבי התפתחות הנאציזים ופרוץ מלחמת העולם השנייה.
נראה כי היסוד למלחמת העולם השנייה נובע ממלחמת העולם הראשונה, ומתהליכים חברתיים שהתרחשו לאחר המלחמה.
צ'רצ'יל נותן שתי סיבות לפרוץ מלחמת העולם השניה. האחת היא שארה"ב חייבה את בעלות בריתה (צרפת ואנגליה) להחזיר לה את ההלוואות שהיא נתנה להן בזמן המלחמה, והמדינות הללו, נאלצו לדרוש מגרמניה שתפצה אותן על ההוצאות של המלחמה. תהליך זה יצר לחץ כבד על הכלכלה הגרמנית, והיה בין הגורמים שהביאו לקריסת הכלכלה הגרמנית בין שתי מלחמות העולם. הסביה השניה, על פי צ'רצ'יל, היא שכאשר הנאצים עלו לשלטון, הציבור בברטיניה שרוח הפצפיזם שלטה בו בבריטניה טען כי יש להשוות את הצבאות של גרמניה, צרפת ואנגליה. הפצפיסטים טענו, כי איזון בין הצבאות יגרום לכך שאף מדינה לא תתקוף אף מדינה, ולכן יש להתיר לגרמניה להגדיל את צבאה מ-100 אלף חיילים (כפי שהתיר הסכם וורסאי), לצבא בגודל מלא. ולכן, כאשר הנאצים התחילו להגדיל את הצבא שלהם, הפצפיסטים שרוחם שלטה אז בבריטניה, ראו את ההתפתחות בעיין יפה ובריטניה וצרפת לא הענישו את גרמניה על שבירת הסכם וורסאי. גם כאשר גרמניה כבשה ריינלנד (שטח מפורז בין גרמניה לצרפת), את אוסטריה ואת חבל הסודטים של צכוסלובקיה, הציבור הפצפיסטי לא ממש התנגד, כיוון שגרמניה כבשה רק איזורים בהם היה מיעוט גרמני או שהיו חלק מגרמניה. רק לקראת כיבוש חבל הסודטים, נוויל צ'מברלין הפצפיסט, הבין שפניה של גרמניה אינן פונות לשלום, והוא ניסה למנוע את כיבוש חבל הסודטים, על ידי הסכם עם היטלר. כאשר גרמניה פנתה לכיבוש החלקים הגרמניים של פולין, בריטניה וצרפת התאחדו ואיימו שאם גרמניה תכנס לפולין, הן תכרזנה מלחמה על גרמניה. כאשר גרמניה אכן התחילה לכבוש את פולין, אנגליה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה ב-1 לספטמבר 1939, אך הן לא עשו דבר עד שגרמניה תקפה אותן באפריל 1940. בכל התקופה הזאת, שבין תחילת ההתחזקות של הצבא הגרמני ועד כיבוש פולין, יכלו צרפת ובריטניה לעצור בקלות יחסית את גרמניה. צבאה של גרמניה לא היה כשיר עדיין למלחמה כוללת, והיה ניתן להביסו בקלות, רק לאחר שהצבא הגרמני התאמן באש חייה על אוסטריה וחבל הסודטים, ובעיקר לאחר כיבוש פולין, היה הצבא הגרמני מוכן למלחמה כוללת נגד צרפת ובריטניה. בכל אותה העת, על פי הסכמי וורסאי, יכלו צרפת ובריטניה לכבוש מחדש את גרמניה ולהכריח אותה להתפרק מנשקה, וזאת במחיר נמוך מאד של חיי אדם (בריטניה שילמה במלחמת העולם בחייהם של 400 אלף חיילים ו- 60 אלף אזרחים; ארצות הברית שילמה בחייהם של 300 אלף חיילים; הרוסים שילמו בחייהם של 25 מיליון חיילים ואזרחים; היהודים שילמו בחייהם של 6 מיליון אזרחים, ועוד עמים איבדו מאות אלפי אזרחים וחיילים).
אך טענותיו של צ'רצ'יל, אינן מסבירות מדוע עלה דווקא הנאציזם ופרח בגרמניה. אני מוצא שהסיבה לכך נובעת כנראה מהדרך שבה הסתיימה מלחמת העולם הראשונה. לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, באביב 1918 פרצו הגרמנים את ביצורי הצרפתים והבריטים. גרמניה הייתה בטוחה כי היא על סף הכרעה, אך באותו שלב נכנסה ארצות הברית למלחמה, ובשיתוף פעולה צרפתי-בריטי-אמריקאי, הצליחו בעלות הברית להדוף את הגרמנים. בינתיים, בגרמניה עצמה התחילו ההפגנות האנטי-מלחמתיות להתפשט. הרעב והקיצוב ואחוזי התמותה העצומים בקרב החיילים, נתנו רוח גבית לתנועות הסוציאל-דמוקרטיות ולקמוניסטיות לצבור כח ציבורי. כאשר התחילה מתקפת מאת הימים של בעלות הברית, ההפגנות מבית התחילו להשפיע על הצבא ועל ההנהגה. בעלות הברית במשך מאה ימים, מאוגוסט ועד נובמבר, הצליחו לשבור את קו החזית הגרמנית ולהתקדם בצורה עיקבית אל עבר גרמניה. הגרמנים לא הצליחו לגייס מתנדבים חדשים והצבא התחיל להישבר מורלית. התומטטות הסופית של גרמניה לא באה מידי בעלות הברית, אלא מתוך הצבא שלה. כאשר כאקט של ניסיון אחרון לעצור את בעלות הברית, הפיקוד הגרמני העליון פקד על הצי לתקוף את הצי הבריטי, מלחים גרמנים התמרדו. הם ראו בהתקפה זאת פעולת התאבדות. מרד המלחים הלך ותפס תאוצה, ובגרמניה פרצה המהפכה הגרמנית שהביאה להתמוטטות הצבא, ולהקמת רפובליקת ויימאר. מי שניצח בסוף המהפכה היתה המפלגה הסוציאל דמוקרטית, אך יחד עם זאת המפלגה הקומוניסטית, ניסתה להשתלט על גרמניה. המאבק בין שתיהן, והתפתחות הנאציזים גרמו לאי יציבות שלטונית בזמן רפובליקת וייאמר.
תום שגב מתאר בספרו "חיילי הרשע" את ההיסטוריה האישית של מפקדי מחנות הריכוז של האס אס. אצל חלקם מופיע תסכול גדול ממלחמת העולם הראשונה. תום שגב, אינו מפרט מי הם אלו שבעייני הנאצים היוו גייס חמישי שהפיל את גרמניה. אך נראה שלאור ההיסטוריה שמראה כי המפלגות שהיו פעילות במהפכה היו סוציאליסטיות-דמוקרטיות וקומוניסטיות, לא פלא הוא שהראשונים שנכנסו למחנות הריכוז לא היו היהודים, אלא דווקא הקומוניסטים.
בנוסף, כפי שצ'רצ'יל תיאר, היווה המשבר הכלכלי הקטסטרופלי שפקד את גרמניה בזמן רפובליקת וייאמר, בסיס אישי של חלק מפקדי המחנות להצטרפות למפלגה הנאצית. המפלגה הבטיחה לעשות סדר ולטפל ביסוד האנטי-גרמניים שפועלים בגרמניה. היא הבטיחה ליצור שוב אומה, שערכים של עבודה, משפחה ונאמנות עומדים בראשה. בתוך הכאוס שאחז ברפובליקה, המפלגה הנאצית כבשה עוד ועוד לבבות, בהבטיחה סדר ופוריות כלכלית.
כחלק ממצע המלחמה ביסודות האנטי-גרמניים, בחרו הנאצים להלחם בקומוניסטים וביהודים וגם בפילוסופים שנחשבו בעלי פילוסופיה "יהודית", כמו אנשי המעגל הווינאי. המלחמה בקומוניסטים יצרה פרדוקס כאשר היטלר וסטאלין חתמו על הסכם מוטלוטוב-ריבנטרופ, שקבע אי-לחימה בין הדיקטטורות ואיפשר לגרמניה לרכז מאמץ במלחמה במערב. לבסוף, כפי שאנו יודעים, היטלר אכן תקף את רוסיה, כאשר השעה הייתה נוחה לו.
היהודים עצמם, נחשבו בעייני האנטי-שמיים, כגורם נוסף לכישלונה של גרמניה. במחצית הראשונה של המאה ה-20, הייתה ליהודיי גרמניה השפעה גדולה. היו יהודיים שהיו מעשירי העולם והיוו חלק ממעגלי ההשפעה האירופאיים. הפילוסופיות שהם יצרו ויכולתם האינטלקטואלית שבאה לידי ביטוי באקדמיה, יצרו "פילוסופיות יהודיות" שפגעו באומה הגרמנית. החלק של היהדות שלא היה מעשירי העולם, ולא הצטרף להשכלה הגרמנית (קרי, היהודים המסורתיים) היה "לא יפה", "תת-אדם" שביקש לזהם את הדם הארי הטהור. כל אלו ועוד, יצרו אצל הנאצים תמונה של אויב שיש להשמידו בכל מחיר. והם עשו זאת, כפי שרק גרמנים יכולים לעשות.
נראה שהתיאור הזה נותן הסבר, ואולי אף לגיטמציה לפעולת הנאצים, אך אין זאת כוונת המאמר. היא באה לצאת מהדיון ה"מחנך" והמסרס שבא לראות בגרמניה איזה רוע שנפל עלינו מעולם אחר, איזו התגלמות השטן. הנאצים היו בני אדם, שהגיעו מאחת מהארצות המתקדמות ביותר, ויחד עם זאת קרה להם משהו שהביא לחורבן גדול ולרציחתם של מיליונים רבים של בני-אדם. עלינו לנסות ולתת לעצמנו תשובה, מדוע זה קרה? מה הייתה הבעיה עם הטיעון הנאצי? וכיצד ניתן למנוע תהליכים כאלו מלשוב? לכן, עלינו להסתכל על המציאות בצורה בהירה, ללא אמוציות.
ולמה זה קשור לתאוריית הצרכים של מאסלו?
כי הנאציזים ענה בדיוק על הצרכים שמאסלו תיאר. (הצרכים מצויינים מהחשוב אל הפחות חשוב)
- צרכים פיזיולוגים (לנשום, לישון, צרכים,לשמור על טמפרטורת גוף) – העוני ברפובליקת וייאמר היה קשה, במצב זה, אתה נזרק מביתך, אינך יכול לאכול או לישון כמו שצריך (קשה לישון בפחון ברחוב). הטרור והאלימות, כאשר הם פוגעים בך, או מאיימים על חייך עלולים לגרום להפסקת היכולת שלך לנשום (פשוט כי אתה מת). – הנאצים הבטיחו לעשות סדר, ולשפר את המצב הכלכלי.
- צרכים בטחוניים (בטחון המשפחה, תעסוקה, בריאות) – העוני והאבטלה בגרמניה, לא איפשרו את כל אלו. משפחות מהמעמד הבינוני, איבדו את כל ניכסיהם בגלל האינפלציה המשתוללת. רוב בני האדם איבדו בשנים ההן את הביטחון – שוב, הנאצים הבטיחו לתקן את המצב, אילו רק ניתן יהיה להיפתר מהגורמים הפריעים, כמו יהודים וקומוניסטים.
- שייכות זהות ואהבה – את זה הנאצים הבטיחו בכמויות. אתה שייך לגזע הארי הנבחר, אתה נבחר האלים, בלונדיני חטוב וגבוהה, ובטח שכולם אוהבים אותך. לא כמו ה"יהודים הניבזים" שהם עלוקות שאף אחד לא אוהב.
- כבוד והערכה – אם אתה שייך לפלגה, ואתה ארי, הרי שכולם מסתכלים עליך בכבוד והערכה. המדים היפים, יוצר אצל הציבור כבוד והערכה. במיוחד הצטיינו בכך החולצות השחורות (ה-אס אס), שכל מי שהתקבל אליהן נחשב לחלק מאליטה נבחרת. כמעט כמו בן-אלים.
- מימוש עצמי – לא מעט חדלי אישים, שבכל מערכת אחרת היו נזרקים, מצאו את מקומם לדרגות בכירות. ל-SS לא היה אכפת אם באת ממעמד אצולה או מבור אשפתות, אם הייתה נאמן ובלונדיני, מיקומך היה איתם, והדרך להצלחה נפתחה לפניך.
המצב הכלכלי, וחוסר היצבות של רפובליקת וייאמר, יצרו קרקע פוריה להתפתחות הנאציזם. פיתוח של משטר יציב וסיוע כלכלי, היו יכולים בזמנם, למנוע כנראה את צמיחת הנאציזם ופרוץ מלחמת העולם הראשונה. יחד עם זאת, כיום אנו עומדים בפני בעיות דומות, שמציב בפנינו האיסלאם הרדיקלי, אך אין זה אומר שהפתרונות שלאחר מלחמת העולם השניה יכולים לסייע גם במקרה זה.
האיסלאם המילטנטי, נבנה גם הוא על סבל ומצוקה, והאשמת ה"מערב" בכל הפגמים. גם הוא משתמש בטרור, כדי ליצור חוסר יציבות שלטונית. יחד עם זאת ישנו קושי בסיסי ביצירת מערכות שלטוניות יציבות ודמוקרטיות. כפי שרוסו רשם ב"האמנה החברתית", יסוד הדמוקרטיה היא בסבלנות. ללא סבלנות, כל שינוי יגרום לסכסוכים ולמלחמת אחים. האיסלאם, אפילו המתון, אינו סובלני, ולכן יהיה קשה מאד לקיים בו דמוקרטיה. כנראה נצטרך לחפש פתרון אחר, או לבדוק עם האיסלאם המתון, כיצד מייצרים שיח סבלני עם האיסלאם.
ולמה פרצה מלחמת העולם השניה? – די פשוט. כמו כל מדינה שרוצה להתקיים ברווחה, בתקופה הטרום קפיטליסטית, עליה לכבוש עמים אחרים, שישרתו אותה, שיהיו וואסלים שלה. מישהו צריך לשלם? לא?! (אגב, היום הכיבוש הוא מרצון וללא כוח)
אני חושב שגם בארץ כולם מאשימים את הערבים בבעיות שלנו, רוצים להרגיש שייכות וזהות ולכן רבים חובשי כיפות, כולם רוצים ממימוש עצמי. וצרכים פיזיולוגים השתנו היום למכונית חדשה, כי תמיד יהיו מי עניים(על פי הגדרת העוני במדינת ישראל).
נכון שבארצות האיסלאם הדבר יותר בולט, אבל תקומה של מהפכה כזאת יכול להתרחש בכל מקום.
נוסיף לזה שהיטלר עלה בעזרתם של הרבה תכסיסים ואלימות.
מעניין. לא שזאת חוכמה גדולה לעניין אותי, בעיקר כשמתחילים לדבר על נאציזם. זה כנראה לעולם לא יפסיק למשוך את תשומת הלב שלי…
השאלה הגדולה היא איך מזהים תהליכים כאלה לפני שהם קורים. כיוון שהנבואה ניתנה לשוטים, אני חושש שזה די בלתי אפשרי גם לזהות את זה בזמן וגם לעשות משהו בנידון, מה גם שמי יודע מה הדרך הנכונה להתמודד עם תופעה כזאת…?
הי ליאור
האמת היא שדי קל לזהות תהליכים כאלה. הם מתאפיינים בתכונות הבאות: המון שיש בו שינאה כלפי עם אחר (לנאצים היו לא מעט תהלוכות כאלו). מצב כלכלי גרוע, שבו מנהיג עולה מבטיח לפתור את הבעיות על ידי חיזוק העם, וכיבוש עמים אחרים. תסכול ממצב קיים, ומנהיג שמציע פתרון שדורש משמעת מהעם.
כל אלו, ואחרים הם סמנים לכך שיש לפנינו עם שעלול להפוך לאלים בזמן הקרוב. למעשה אין קושי לראות את הסימנים הללו. צ'רצ'יל הסתכל על הסימנים הללו והתריע שהגרמנים הולכים לקראת מלחמת עולם שניה. הבעיה היא שרוב האנגלים ועמי אירופה האחרים ניסו ליפות את הדברים. טענו כי הם צריכים שיוויון. כי אין להאשים את הגרמנים, שהם עם שלא מחרחר מלחמות יותר מעם אחר, ועוד כל מיני דברים (צ'רצ'יל הוזמן לדבר עם סטודנטים באוקספורד ב-1933, ושם אחד הסטודנטים שהיה גרמני במקור, שאל את צ'רצ'יל, מי לדעתו אשם בפתיחת מלחמת העולם (הראשונה). צ'רצ'יל אמר כי הגרמנים פתחו במלחמה, והתלמיד בתגובה קם ויצא מהאולם. סטודנטים אחרים מחאו כפים לכבוד הסטודנט). הדרך היחידה לראות את הפרעונות לפני שהיא מגיע היא להסתכל לבעייה בעיניים ולא לנסות ליפות אותה.
גם כיום, יש לנו בעיה עם האיסלם. אינני מציע ליפות את העניין, כדי שלא ניפול שוב.
אוקיי, התכוונתי ב"איך לזהות" יותר לשילוב בין הזיהוי לתגובה. נכון שאפשר לזהות את התהליך, אבל גם בשנות ה-30 היה מי שראה שעומדת להתרחש קטסטרופה והיה מי שלא עצר אותה…
עם העניין של ייפוי המציאות אני מסכים. תמיד עדיף להתכונן לגרוע מכל. השאלה היא איך.
שאלה מצויינת וקונקרטית.
נתחיל מכך שצ'רצ'יל, על אף שהיה חבר פרלמנט, והיתה לו במה טובה לדבר מעליה ולהזהיר את בריטניה ואירופה, על הסכנה הגרמנית המתקרבת, לא הצליח להעביר את המסר. העם הבריטי והעם הצרפתי, היו מותשים ממלחמת העולם הראשונה (שגבתה את חייהם של מיליוני חייילים) ואטמו את אוזניהם משמוע. בפסיכולוגיה נקראת התופעה "דיסוננס קוגניבי". כלומר, על אף שצ'רצ'יל ניכן ביכולת שיכנוע טובה, העם סירב להקשיב לו, העם רצה שלום בכל מחיר. ולכן בני העמים ניסו לפרש את המציאות כך שתתאים לחזון השלום שלהם.
קשה מאד להוציא ציבור שלם ממצב של דיסוננס קוגניטיבי. גם אנו היינו שרויים במצב זה לפני ואחרי אוסלו. אבל היום, אני חושב שרוב הציבור די מפוקח לגבי מצבנו. יצאנו ממצב של דיסוננס קוגניטיב, ואנו מודעים לכך שאנו בבעיה.
הבעיה היא שלא מצאנו עדיין פתרון לבעיית האיסלאם הרדיקלי. אני חושב שהפתרון לכך, גם הוא נמצא בכתביו של צ'רצ'יל. צ'רצ'יל קרא את כתביו של היטלר. הוא למד להכיר אותו מקרוב, על אף המפלצתיות של היטלר. הוא קרא את "מיין-קמפף", ודרכו הוא למד כיצד היטלר חושב. צ'רצ'יל למד להכיר את הלך מחשבותיהם של עריצים, וגם את מגבלותיהם, וכך הוא, ובעלות הברית הביסו לבסוף את היטלר.
אני חושב שהפתרון למצב נמצא בדיוק בשיטה זאת. עלינו להכיר את האיסלאם ואת האיסלאם הרדיקלי, על הטוב ועל הרע שבו (באיסלאם יש גם הרבה טוב). עלינו להבין כיצד הוא בנוי, כדי להבין כיצד להתמודד עימו.
אישית, אני חושב שהפתרון אינו נממצא דווקא בפתרון האלים שהאמריקאים נוקטים, יש גם פתרונות דמוקרטים וליברליים לבעיה, אך זו דעתי האישית.
לצערי לא מצאתי במאמר זה איזושהי תובנה חדשה שאינה נלמדת כבר לבגרת בהיסטוריה או שאינה מייצגת את הדעות המקובלות בנושא זה, זאת למרות היומרה לניתוח פילוסופי. בנוסף, הנסיון ליצור גזרה שווה בין הגורמים לעליית הנציזם (קרי: עוני, סכנת קיום, פגיעה בכבוד הלאומי וכ"ו) ובין התפשטותו של האיסלאם הרדיקאלי המונע מאידיאולגיה דתית החוצה מגזרים, מעמדות ומדינות, בטעות יסודה.
עופר,
אם לומדים דברים אלו בבית הספר, הרי זה משובח. כשאני למדתי, הכל היה יותר סטריאוטיפי.
גזרה שווה בין האיסלאם לנאצזים, אפשר למצוא בתפיסה האבסלוטית.
לגבי השאר, מסכים שצריך עוד הרבה חקירה. אתה מוזמן לראות דברים מפרספקטיבה אחרת, ולהשתתף בדיון. ביחד אנו יכולים לקיים חקירה. אם יש לך בלוג, הצג את ההבדלים בין האיסלאם לנאציזם, ואם תשלח לי לינק, אשמח להפנות לבלוג שלך.
לגבי השם "מבט פילוסופי". את הבלוג פתחתי כשהייתי דוקטורנט בתוכנית "היסטוריה ופילוסופיה של המדע". גם היום אני עוסק רבות בפילוסופיה מדינית, צבאית ופילוסופיה של הידיעה. לא כל פוסט מבטא חשיבה פילוסופית. אבל הוא מנסה להראות את המציאות מכיוונים שאינם שגורים בשיח הבלוגרי הישראלי. הכתוב מתבסס על חקירות פילוסופיות וקריאה של סיפרי פילוסופים. מהניסיון שלי, למדתי לא לצטט פילוסופים כשאני כותב את מה שאני כותב. אני פשוט משקף את החשיבה שלהם.
בין הפילוסופים המדיניים שאני מתבסס עליהם ישנם אפלטון, מיל, רוסו, לוק ומיקיוולי.
אמנם קצרה היריעה מלהכיל את כל הסיבות המדיניות/פסיכו קולקטיביות/כלכליות וכו’ במדיום זה אך הדברים נהירים ומעוררים ובכל זאת, הסתייגות אחת וטעם מר על הלשון- מדוע ההתמקדות בסוף הדברים דווקא באיסלאם הקיצוני?
הרי גזרה שווה ניתן גם להטיל על הנצרות הפונדמנטליסטית (מסעות הצלב, הקונטסטדורים וכו’), האוונגליסטים (מאות אלפי ההרוגים החפים מפשע בעירק) וכן, גם על היהדות המשיחית-משנתו של הרב כהנא חופפת במלואה לחוקי נירנברג (שלא להזכיר את הדמגוגיה נוטפת הקסנופוביה של ישראל ביתנו).
רוצה לומר, הנאצים אכן היו רבי אומן ברמת הביצוע אך התמקדות והשלכה על האיסלם (אותו בטוב לבך המהול בקורטוב של התנשאות-”באיסלאם יש גם הרבה טוב”)אותו אתה מעמיד במבט שיפוטי, היא שיטחית משהו.
ההיסטוריה והפסיכולוגיה מצביעים כי מצוקה וקיצוניות מובילים את האדם למחוזות האפלים ביותר, הן ברמת הביצוע, המחשבה והרגש.
דניאל שלום,
הפוסט הזה הוא פוסט ישן שלי (פורסם ב-12 לנובמבר 2007). אני נוהג לחקור דברים, ופחות לבוא עם ידע מוגמר. חקרתי את הנאציזם, כדי להבין קבוצות אלוטרא-לאומיות ואת מנגנוני הפעולה שלהם. אני משתמש בעיקר בנאצים, כיוון שיש עליהם הרבה מידע והרבה מחקר. כיום, התובנות שלי לגבי קבוצות אולטרא לאומיות/בדלניות/אבסולוטיסטיות, היא גדולה יותר.
אתה צודק שבמידת מה ניתן להשליך את המסקנות של הפוסט הזה על שאר הקבוצות הלאומיות/בדלניות/אבסולוטיסטיות. אני מניח שככל שהידע שלי יגדל על הקבוצות הללו, גם אוכל להבחין בהבדלים מהותיים בינהן.
לגבי "רוב חסדי" – אני באמת חושב שיש מה ללמוד מהאיסלאם. למשל את הכנסת האורחים. את השאיפה לצדק (בגרסא הלא פנדומנטליסטית שלו). ניתן ללמוד מהתקופת הזהב של האיסלאם. ובכלל מכל אדם או כל תרבות יש מה ללמוד. זו אינה התחסדות בעיניי, אלא תפיסת עולם.
ואני מצטט :”האמת היא שדי קל לזהות תהליכים כאלה. הם מתאפיינים בתכונות הבאות: המון שיש בו שינאה כלפי עם אחר (לנאצים היו לא מעט תהלוכות כאלו). מצב כלכלי גרוע, שבו מנהיג עולה מבטיח לפתור את הבעיות על ידי חיזוק העם, וכיבוש עמים אחרים. תסכול ממצב קיים, ומנהיג שמציע פתרון שדורש משמעת מהעם.
כל אלו, ואחרים הם סמנים לכך שיש לפנינו עם שעלול להפוך לאלים בזמן הקרוב”
פשוט מדהים ומצמרר התיאור הנוכחי של ההוה והניבוי שלך לעתיד-
” המון שיש בו שינאה כלפי עם אחר”- תאור מדויק של החברה הישראלית-יהודית (כלפיי הלא יהודים)
..”מצב כלכלי גרוע, שבו מנהיג עולה מבטיח לפתור את הבעיות”- מעולם לא היו כ”כ הרבה אנשים מתחת לקו העוני בישראל ואף גרוע מכך=עניים עובדים, וההנהגה (והמנהיג) עסוקים בהכרזות פופוליסטיות עקרות וכן הלאה..
אין כלל תהייה שאת הקישורים בסוף כתבייך ותגובותייך אתה מבצע, תוך מאמץ, הגמשה והכפפה אל הערבים.בעוד שבשטח כל האינדקציות והמעשים תואמים לחלוטין את הצד הישראלי באזור מקולל זה של העולם.
ואגב כיבושים (וזה הזמן לשאול-למה התכוונת באימרה הסתומה-” (אגב, היום הכיבוש הוא מרצון וללא כוח)”?!)
לא נראה לך שישנה הקבלה ל”מרחב-המחיה” עליו הטיף היטלר בצורה משיחית לגאולת הארץ השלמה של המחנה הלאומי-דתי היהודי?
נ.ב-אם מדברי עולה נימה תוקפנית או מעליבה, קבל התנצלותי מראש, אין זו הכוונה.
דניאל,
המצב הזה של מנהיג ושנאה ומצב כלכלי קשה, הוא מצב כללי שמתאים לכל חברה שמתקיימים בה שלושת התנאים הללו. בישראל אין משבר כלכלי קשה. מצבנו טוב יותר מאשר הרבה מקומות אחרים. גם העניים אצלנו נהנים מטלויזיה, חינוך, רפואה וכיוב'. אין משבר ברמה קשה. לפחות לא דומה בכלל למה שקרה באירופה בשנות ה-30.
הדבר קורה ביתר שאת בעולם המוסלמי, שרובו עני או מושחת מאד. עולם בו אין דמוקרטיה, ואין איזוני כוחות. עולם בו המנהיג צריך להפנות את הכעס של העם שלו לגורמים חיצוניים. זה נכון גם בישראל, אך כאן יש סוג של דמוקרטיה וחופש ביטוי שמאפשר לבקר את השלטון בצורה טובה.
לגבי מרחב חופש המחייה. אינני חושב שיש דמיון כלכלי. הגדה, אינה נותנת לנו יתרונות כלכלים ברורים. למעשה אנו מפסידים ממנה, בגלל הצורך החזק בבטחון, ובגלל שהיא אינה עשירה במשאבים. אנו יכולים גם לייבא עובדים זרים מחו"ל, ואיננו נדרשים לעובדים הזולים של הגדה. כך ש"חופש המחייה" אינו נראה לי אלגוריה מתאימה. הדבר היחיד שאני מוצא דומה, הוא הצורך להגן על גבולות הארץ. צורך שלא קיים, כי ירדן כמעט תמיד לא היתה תוקפנית.
אם תקרא את הפוסט האחרון שלי, תראה שהפתרון הוא גם להוציא מכאן את המנהיגים הללו, מעוררי השנאה. לכן אני בעד דמוקרטיה ישירה.