הויכוח שהתעורר כאן כאן וכאן, המחיש לי שהלכתי, כנראה, בדרך הלא נכונה כדי לתאר בעיית יסוד בפילוסופיה. הסקתי מתוצאות הדיון, שיותר משאני צריך לסקור את עבודותיהם של פילוסופים אחרים, אני צריך להשאיר לנו להתחבט להתלבט. אני מקווה שאני צודק… בואו ננסה…
בפוסט הנוכחי, אציג שאלה מטרידה מאד, שהעסיקה פילוסופים רבים. אני מזמין אותכם לנסות לפתור את הבעיות הללו. הרגישו חופשיים לכתוב את תשובותיכם כאן בתגובות, או אצלכם בבלוג (ולקשר לכאן). אלו מכם שבקיאים בפילסופיה, מוזמנים גם להביא מדברי אחרים, ואלו שלא למדו פילוסופיה, מוזמנים לנסות לפתור את הבעיה באמצעות חדות מחשבתם. בואו נהנה מכמה מהחידות המענינות שיש בפילוסופיה.
כיצד אנו יודעים שאנו חיים בעולם אמיתי?
על פי הפילוסופים, קאנט, הוסרל ורבים אחרים, אנו חווים את העולם דרך התופעות. כלומר כל מה שאנו רואים, חשים, מריחים, שומעים, טועמים, הם תחושות של מה שאנו עלולים בנחפזות להסיק, כ"עולם שמחוץ לנו". אחת הבעיות שאיתה עסקו פילוסופים היא השאלה כיצד ניתן לדעת שהעולם שם בחוץ הוא אמיתי? אולי, כמו במטריקס, התחושות הללו משודרות אלינו על ידי מחשב? או שמא אנו חולמים את התחושות הללו?
דוגמא נחמדה לבעיה הציג הנס ריכנבאך, שדימה אותנו לאנשים החיים בתוך קופסא. האנשים
אילוסטרציה על פי ציור שמופיע בספרו של ריכנבך
הללו שחיים בתוך קופסא, יכולים לחוות את העולם החיצוני (אם קיים כזה…), רק דרך ההשתקפות שלו על קירות הקופסא האטמוים למחצה (כלומר דרך החושים). אותו אדם הצופה, רואה צללים נעים של ציפורים על קיר הקופסא. כיצד אותו אדם יכול לדעת שהצללים הללו נוצרים על ידי ציפורים אמיתיות, ולא על ידי, למשל הדמיית מחשב, או סתם מישהו מניפולטיבי שמניע דמויות גזורות של ציפורים?
מה דעתכם? כיצד ניתן להגיע לוודאות שהעולם שם בחוץ קיים?
מחכה לתשובותיכם ולדיונכם,
טל
לדעתי השאלה הכי טובה תהיה – מה זה משנה?
איין ראנד על הנושא :
http://aynrandlexicon.com/lexicon/existence.html
קודם כל, אני מתנצל שאני מגיב ללא שקראתי את הדיונים הארוכים שהתפרסמו כתוצאה מהפוסט ההוא.
אני חושב שמצד אחד אתה צודק בכך שאינך צריך להלאות את הרואים בעודף דיעות שונות ומשונות.
מצד שני, מה שעשית פה גם לא טוב. קהל היעד בבלוגספירה הוא לא קהל היעד בפורומים. אנשים רוצים גם לקרוא ולהתעניין וגם להגיב. לפי דעתי, זה צריך להיות טענה נקודתית (ולא סקירה כולנית מדי), שיהיה אפשר להגיב עליה (לתמוך או להתנגד).
נ.ב.
שמתי את הבלוג שלך כבלוג מועדף בבלוג שלי…
🙂
הי ירדן,
אולי לנו זה נראה לא משנה, אבל יש הרבה מאד אנשים מלמודים שהשאלה הזאת מטריפה אותם.
אם אין עולם אמיתי מחוץ לכלוב הפנומנולוגי, אזי אין אמת. כל אחד יכול להמציא לעצמו את האמת שהוא רוצה…. אם אין עולם אמיתי מחוץ לכלוב של כולנו?, אז אין אמת משותפת. אז כל אחד יכול לספר לעצמו איזה סיפור שהוא רוצה… ואז אין מוסר, אין צדק, אין משפט… ואין מדע. ואולי הכל דימיון, ואז כולנו יכולים להיות כמו אותם סכיזופרנים, שמדמיינים את העולם….
תשמע, זה יכול לאיים על הסדר הטוב…
הדבר הזה מפחיד לא מעט אנשים. למשל אסף שמגיב אצל נמרוד שכותב:
"אמנם המציאות שאנחנו קולטים היא לאו דווקא כפי שהיא באמת (כי היא עוברת דרך המון "פילטרים" כמו זמן וחלל והקטגוריות), אבל היא בלי ספק קיימת שם בחוץ, והיא הבסיס למציאות שאנו חווים- עולם התופעות. מה שמרחיק אותו עוד יותר מכל אותם פוסט מודרניסטים."
הפוסט מודרניזם מאיים על אותם אנשי מדע או חשיבה רציונלית. למעשה הפוסט מודרניזם מוריד כל בסיס לדיון משותף כי העולמות שאנו חווים אינם משותפים ולכן נוצרת אנרכיה מחשבתית.
גם דובי מתמרמר על זה כשהוא כותב:
"אבל זה לא רק זה. אם אנחנו מאמינים שכל מה שאנחנו רואים בעולם הוא פיקציה, ולכן במקרה הטוב אנחנו יכולים לחקור את הפיקציה הזו בעצמנו ולגלות את החוקיות שלה, המשמעות של זה היא שכל אחד מאיתנו חייב לחקור את כל העולם לבד. אנחנו לא יכולים להאמין לפיקציות שמנסות לטעון טענות על הפיקציה. אנחנו יכולים להאמין רק למה שאנחנו עצמנו חווים. כל המחקר המדעי צריך, לפיכך, להזרק לפח."
על פי אותם מבקרים של הגישה הזאת, אי המצאות עולם וודאי,שומטת את הקרקע מתחת לרגלי החקירה המדעית.
1 . טענתי היא שגם אם זה מאיים, אי אפשר להתעלם מכך שלא מצאנו דרך להוכיח את וודאות העולם שמחוץ לכלוב הפנומנולוגי.
2. אשתדל להראות שאין זה שומט את הקרקע מתחת לחקירה המדעית.
גלעד,
תודה על ההערה.
הערות מהסוג הזה מאד חשובות לי. כך אני למד 🙂
תודה,
טל
נ.ב.
אני מייד מעדכן את הבלוגרול שלי 🙂
הי איתמר,
קראתי את הציטוט מאיין ראנד…
היא טוענת לשתי אקסיומות:
1. שמשהו קיים שמישהו חווה
2. ושמישהו קיים והווה תודעה, כשהתודעה היא האזור שקולט את מה שקיים.
מכן היא מריחקה לכת ומניחה שקרן האור הראשונה שאתה חווה ועד הידע הספרותי הטמיר ביותר שיהיה לך בסוף חייך, אכן קיימות:
that it exists and that you know it
לא ברור אם הידע קיים (ועל זה לא תהיה לי מחלוקת) או שמא הדברים עצמם קיימים. אם הטענה האחרונה היא טענתה, אז זאת נראת לי קפיצה אדירה, שאינה מנומקת כלל.
בכלוב הפנומנולוגי, בו אנו כלואים (הכלוב שהוסרל קרא לו "הכלוב התודעתי"), אני חווה פנומנות. פנומנות שאני יכול לחשוב שהן קרן אור, או מערכת סולרית. אבל אלו מראות או אוספי עדויות, ולאו דווקא הדברים כשלעצמם. אין לי גם ספק שיש לי זכרון שלהן. אבל אין לי דרך לברר האם מאחורי הפנומנות הללו מתקיימת מערכת סולרית, או קרן אור. בעוד, שאם הבנתי נכון את טענתה של איין ראנד, היא טוענת שאם אני לומד על המערכת הסלורית, אזי היא גם קיימת. אינני מבין מהיכן היא מסיקה זאת. יתרה מזאת, פעם למדו על ענקים ומכשפות. האם הם קיימים?
הי, אני חושבת ששום דבר לא וודאי.
מה שכן נדמה לי שאצל הרוב האינסטינקט הוא לדעת שכן.
אבל שום דבר לא וודאי, אין הוכחה שמה שאתה חש ורואה באמת קיים. זה רק תלוי במה אתה מאמין ולמה.
טל
הי טל,
אין ספק שהתחושות שלנו אומרות שיש כאן משהו אמיתי. השאלה היא איך מוכחים את זה? וגם האמירה "שום דבר לא וודאי" גם היא דורשת הוכחה…. 🙂
בקיצור, פילוסופיה דורשת מאתנו לחשוב, יותר מאשר האינטואיציות שלנו מורות לנו 🙂
שיערתי שאני אמצא כאן תגובה שמקשרת לראנד.
אפשר לחבר כאן מספר תגובות ביחד: מה שראנד אומרת הוא שזה לא משנה. המציאות של כל אדם היא-היא מה שהוא מסוגל לתפוס מתוך המציאות. מה שאין הוא יכול לתפוס – לא משפיע עליו (כי לו הייתה השפעה, הוא היה מסוגל לתפוס את זה. דוגמאות קלות בהמשך) ואיננו רלוונטי.
יתכן שאנחנו חוות הנמלים של גזע ענקים כלשהו. כל עוד איננו נתקלים בגבולות "העולם" שלנו, וכל עוד איננו יכולים להשפיע על אותם ענקים – הקיום או אי הקיום שלהם אינו רלוונטי כהוא זה. יתכן שאנחנו רק יצורים דמיוניים (כמו למשל תושבי ממלכת פנטסיה?). לא רלוונטי.
דוגמאות קלות לענייני השפעה/אי השפעה:
1) ראנד לועגת למשל לישות שכל הגדרתה היא שהיא מחוץ ליכולת תפיסתו של האדם. אין זאת לומר שהישות אינה קיימת – אלא פשוט שזה לא משנה.
2) בתור דוגמה לכיוון השני – נחשוב על גופים פלאנטריים. ברור שאלה שמפיצים אור משפיעים עלינו. אז אנחנו "יודעים" שהם שם. אבל גם כוכב אפל/חור שחור או כוכב שמוסתר ע"י כוכב אחר – מייצרים שינויים בשדה הכבידה שמסביבם. שוב, כל עוד לא היינו שם, לא הרגשנו בשדה הכבידה או אין עיוותים באור בעקבותיו – הקיום או אי הקיום של אותו כוכב/חור שחור אינו רלוונטי. כשיהיו לנו תכניות לטייל שם בסביבה, אנחנו כנראה נרגיש בקיומם.
אטאלנטה,
מצטער על ההתעכבות בתגובה…
לצורך הברור, בוא ננסה לבדוק את העניין. בוא נניח שיש אדם שלא שמעתי עליו, אבל הוא שמע עלי. והוא מתחיל לספר עלי המון דברים שליליים, והוא מפיץ את זה לכל העולם (חוץ ממני), ולאחר כמה חודשים, אני מתחיל לראות המון פרצופים חמוצים. עכשיו האם אותו אדם משפיע עלי, גם אם אינני יודע על קיומו?
מה דעתך?
טל – זו בדיוק הדוגמה ל"אתה מרגיש בקיומו". הוא משפיע עליך ולכן אתה יכול לתפוס (להסיק, להבין, לשער, לחשב) את קיומו. זה לא חשוב מי זה בדיוק, מה שמשנה זה שאתה יודע שיש מישהו כזה. כשתגלה מי זה, בטח גם "תטפל" בו, אבל זה כבר סיפור אחר 😛
שוב, הכוונה היא זו: תחשוב על משהו שאתה לא יכול להרגיש בקיומו *בשום אופן*, אבל ממש *בשום אופן*. אז מה זה משנה אם זה קיים או לא? זו בדיוק הנקודה. אם אנחנו חיים במטריקס ואין שום דבר במטריקס – שום באג, שום גליץ', שום דבר שגורם לנו להבין/לחוש במטריקס – זה פשוט לא משנה אם יש או אין עולם מחוץ למטריקס. לא עבורנו…
אני עם ירדן. מה זה משנה?
יש הרבה אנשים מלומדים שהם מטומטמים גמורים. יש כאלה שהפכו למטורפים או לרוצחים או שירתו רוצחים. מה זה מוכיח? זה מוכיח שלא צריך להתרגש מכל מה שמטריד מלומדים, אלא לנסות להבין בכוח עצמך האם שאלה היא חשובה או לא.
אם אין עולם "אמיתי" שם בחוץ, זה לא אומר שאין אמת. זו קפיצה למסקנה. שהרי נניח לרגע שבאמת יש מטריקס כזה (אגב, הסיפור של הסרט נופל תוך 5 שניות למי שמכיר תרמודינמיקה – אין טעם להחיזק בחיים מנוע תרמודינמי כדי להפיק ממנו אנרגיה), שבו כולנו לא מצליחים להשתכנע אחרת וחושבים שיש עולם אמיתי – אז לכל דבר ועניין האמת היא מה שאנחנו רואים. כל עוד לא ניתן להוכיח שהפיקציה קיימת, האמת הזו שרירה וקיימת.
הפוסט מודרניזם לא קשור בכלל לשאלות של דימיון או מציאות. גם אם אנחנו חווים באמת את העולם האמיתי אפשר להיות פוסט מודרניסט.
המדענים יודעים היום לספר לנו שהחוויה שלנו את העולם היא לא דבר נייטרלי. המוח הוא לא כמו מצלמה, אלא לפי החוויות הקודמות והתפיסות שלנו אנחנו נתפוס את העולם. לדגומה אנשים מערביים מתקשים להבדיל בין סינים – בגלל שאין להם הכישורים במוח להבדיל בין פרצוף סיני למשנהו.
העין חושבת את
את מה שהמוח רואה.
(יש קץ' במשפט האחרון).
אין כמובן שום קשר למוסר. אם אתה מאמין שהעולם הוא אשליה, אתה יכול עדיין להאמין במערכת מוסר, או לפחות בהתנהגות מוסרית מאוד – אני חושב שחלק מהדתות של הודו עושות בדיוק את זה.
חוצמזה, אני חושב שרפואה טובה לכל ספקן הוויה היא לא בתחום החוויה אלא בתחום הלוגי דווקא. הוא שיעור ממוצע בפונקציות ממשיות או בפיזיקה או אפילו בהבנת הקשיים של הוכחת משפטי מתמטיקה באינפי – אין שום סיכוי , גם אם היו זורקים אותי בחדר ל-100 שנה, שהייתי מצליח לבד להגיע למסקנות שאנשים כמו ניוטון ושאר המתמטיקאים והפיזיקאים הגיעו אליהם.
משמע – שאם מישהו עובד עלי הוא עשה חתיכת עבודה מרשימה והכניס קטעים שאני פשוט לא יכול להבין – זה כמו לנסות לבנות תפוארה שהצופים לא יכולים לראות. (ורוב הצופים בכלל לא מודעים לקיומה)
עוד קפיצה למסקנה – שאם העולם הוא פיקציה, אז המדע לא שווה כלום. נניח שהעולם הוא פיקציה, אז ממה שאנחנו יודעים, המדע הוא אוסף של אנשים שמבצעים דברים דומים ומקבלים תגובות דומות. ברות שחזור.
אם העולם הוא פיקציה אז ההפרדה בין האני לבין האחרים יכולה להיות גם היא פיקציה, ולכן אין טעם לנסות להפריד בין ניסוי של מדען לבין ניסוי שאני עשיתי.
אם העולם הוא פיקציה, אז יכול להיות שגם הזכרון שלנו הוא פיקציה, ולכן אין שום צורך לייצר את כל המערכת של המדענים וגם אי אפשר להיות בטוחים בניסויים שעשינו בעצמנו – יכול להיות שכל מה שעשינו הוא פרי תעתועים, וגם שמה שאנחנו יודעים הוא בעצם זכרונות שתולים.
מזה אפשר להגיע לכל דבר שרוצים – לדוגמה שהעולם נברא לפני 5 שניות על ידי חיפושית.
אני חוזר לנקודה של ירדן – זו שאלה לא מעניינית. אפשר לנסות להוכיח אותה רק לכיוון אחד (הבנאלי) וזה אומר – בזבוז זמן.
נו אז אולי הדיון צריך להיות יותר על נושא האמת. אין לי הרבה מה לעשות אם אין עולם באמת.
בוא נגיד ככה, אני אגיד לך היום אין מחר. אתה הולך לישון ומחר בבוקר קם משוכנע. מה אתה עושה אחרת בחיים שלך מאותו רגע?
קשה לי להאמין שמשהו באמת ישתנה. יש חוקיות לחיים כמו שאנחנו מכירים אותם. אנחנו פועלים לפיה.
אם זה כל כך שומט למישהו את הרגליים שיכול להיות שאין אמת אחת, אז שלום לכם וברוכים הבאים למועדון.
הפוסט מודרניזם לא הומצא אתמול, אבל הרבה אנשים יותר מדיי אוהבים לשנוא את הרעיון מכדי לנסות באמת להתמודד עם מה שהוא מעלה.
תיקון: אני אגיד לך היום שבעצם אין עולם. אתה הולך לישון ומחר בבוקר קם משוכנע. מה אתה עושה אחרת בחיים שלך מאותו רגע?
טוב, נראה לי שירדן, אטאלנטה ודרור, כולכם מאותו מחנה (שבעצם אני שייך אליו)
יפה לנו שאנו לוקחים את העניין בשלוות נפש.
בוא נמשיך, ונראה מהיכן אפשר להמשיך מהמסקנה שכולנו מסכימים איתה.
תודה 🙂 ,
טל
מה זה יש עולם אמיתי באמת? החוויה שלנו היא לא באמת, זאת אמרת היא לא תופעה שאפשר להסתכל עליה כמו שאפשר להסתכל על כוס נופלת לריצפה ונשברת או על השמש שוקעת או על בנאדם מסדר מיטה. אתה לא יכול להסתכל על שום דבר בעולם ולראות באופן ישיר את ה"חוויה". במובן הזה, החוויה שלנו, כמו שאני חווה עכשיו את העולם, היא לא באמת באמת. אבל העולם אמיתי. בו נניח שהוא לא אמיתי שאנחנו חולמים, אז אנחנו חולמים בתוך עולם אמיתי. זאת אומרת גם אם אפשר להתעורר מהחלום הזה לתוך חלום אחר, נניח להרגיש רק תחושות, בלי להרגיש את הגוף בלי זיכרונות בלי לחשוב מילים.
ואפשר לצאת לעולם שבו אנחנו פרה עם כל זיכרונות העבר ועוד זיכרונות מחיים קודמים שחיינו באשליות אחרות וכך עוד ועוד עולמות. עדיין לא אפשרי שהכל הוא אשלייה בתוך אשלייה.זאת אומרת, לא אפשרי שחלום חולם חלום חולם חלום חולם חלום
עד אינסוף. מתישהו נופלים על המציאות, על מה שהוא באמת באמת.
ואז נשאלת השאלה מה הופך את הדבר הזה, לבאמת באמת. אם כל ההאשליות האפשריות, כל עולמי החלום הם כלכך עשירים ומציאותים, מה עושה את העולם האמיתי באמת, שבו אנו חולמים את העולמות לאמיתי באמת.
זאת אומרת לא יודע, אם כל זה אשלייה אז לא חייב בכלל שיש עוד היגיון לעולם האמיתי כמו לעולם הזה. לא חייב להיות שיש דבר כזה כמו תנועה אפשרי שהכל עומד. אפשרי שהכל שונה בתכלית ממה שהוא כאן.
ואז מה המשמעות של זה שאחד הוא העולם האמיתי ואחד הוא העולם המדומיין.
מחשב שהוא מעלה משחק, אז מה זה המשחק? זה מה שרואים על המסך ושמגיב לתנועות שלנו או שזה החומרה עצמה בram ובמעבד בזמן שהמשחק רץ, דפוס מסויים של זרמים חשמליים דרך טרנזיסטורים ושאר ירקות.
או שזה המידע שצרוב על הארדיסק, ההנחיות של כיצד להריץ את המשחק.
האם המשחק "באמת" הוא בחומר או על המסך והמקלדת ובספיקרים. אין לשאלה הזו משמעות.
חוץ מזה הנה הוכחה פשוטה שהעולם שלנו הוא אמיתי.
יש 2 אפשרויות, או שהעולם האמיתי באמת (בו מתרחשת ההזיה) הוא כמו העולם שלנו או שהוא שונה בתכלית.
אם הוא שונה בתכלית ואז זה בלתי הגיוני שמורכבות כזאת והיגיון פנימי כלכך הדוק ושלם יהיה תוצאה של סימולציה שאין לה שום מקום להתחיל ממנו (כי העולם האמיתי באמת הוא הרי לא כמו שלנו)
נסו למלא את הביטויים "מורכבות" ו"להתחיל ממנו" בתוכן ותראו איך הטיעון הזה הוא בעצם כן חזק.
עכשיו האפשרות השנייה הוא שהוא כמו העולם שלנו, או ממש כמעט כמו העולם שלנו, פחות או יותר אותם חוקים קצת אחרת
ואז עוד פעם, טיעון המורכבות רק מכיוון אחר, (וביתר חומרה) כי אם העולם הוא כמו שלנו, מישהו מריץ כאן חתיכת סימולציה מורכבת… ובכלל, אם תצאו קצת מהבית ותתחילו לחפור באדמה אתם תגלו כל מני דברים מוזרים. שיש פתאום אבן! ופתאום בקבוק זכוכית, שיש עליו כתם קטנטן שחור, ובהכל יש פרטים על פרטים על פרטים. כך שבפירוש אי-אפשר לסמלץ את כל זה בעולם שהוא כמו שלנו.
כמו שמישהו הציע כאן, זה אכן סוג של חשיבה של חברה שמתרכזים יותר מדי בטיעונים שלהם ולא במה שיש, בתכלס אם מסתכלים על העולם ולא על עצמנו יותר מדי, זה די ברור שהכל אמיתי. רק כשמסתכלים על עצמנו אפשר להשתכנע ההפך.
ברקלי וכל החברה האלה. כי בתוך עצמך אתה באמת יכול לטייל בסימולציות ולהיזכר בכל מני דברים שקרו לך ואז אתה משתכנע שככה זה גם העולם. סתם שטויות. לפקוח עיניים.
כלום בעולם לא אמיתי …. אפילו לא אנחנו חחח
אכן מרתק 🙂
אבל האם התחושות שלנו אמיתיות?
לדעתי אנחנו יוצרים את המציאות שלנו כל אחד רואה את העולם באופן שונה…האם מה שאנחנו רואים הוא אמיתי?..אולי כן אולי לא. אולי התחושות שלנו אכן לא אמיתיות, לא נוכל לדעת לעולם כנראה אולי רק בשעת מותנו.אבל אפילו הדברים שברורים לעין שהם לא אמיתיים נתפסים בעיניי המין האנושי כאמיתיים ביותר תסתכלו לדוגמה על "כסף" חתיכת נייר מזורגגת. אנחנו יודעים שזו חתיכת נייר אין במהות של החתיכת נייר הזו שום ערך הישרדותי אבל למרות זאת כל החיים שלנו סובבים סביב חתיכת הנייר הזו..אנחנו לומדים 12 שנה אנחנו עובדים אנחנו עושים הכל כדי שהיה לנו עוד רכוש עוד מכונית בית יותר גדול…בשביל מה?אנחנו נמות אם החשבון שלנו לא היה מפוצץ או אפילו אם נהיה עניים?לא..אבל בכל זאת אנחנו ממשיכים להיות משעובדים למשחק מנופול המטומטם הזה כבר שנים.
החברה חברים הפכה להיות המטריקס שלנו…הכסף הבגדים המכוניות גורדי השחקים שמקיפים אותנו הם המציאות הבדויה שלנו. הזבל שהטלוויזיה והתקשורת גורמים לכם להאמין בו מעוור אותכם מהאמת..מלחמות הם לא יותר מחבורה של ליצנים דפוקים שיורים אחד בשני בשביל זהב….ואנחנו לא יותר מדשן שמצמיח רווח והרווח כיום עולה רק למעלה..(פוליטקאים ובעלי הון)
אז שאלתם אם התחושות שלנו אמיתיות…אם נהיה חופשיים לקחת את החיים שלנו לאיזה כיוון שנרצה הייתי אומר שהתחושות האלה אמיתיות אם לא אז כנראה שגורדי השחקים פשוט מסתירים לכם את הנוף.
אני חייב לומר שכבר הרבה זמן השאלה הזו מציקה לי מאוד, כנראה שהפילוסופיה היא תכונה טבעית אצלי 😉
ועכשיו ברצינות, כשאני מסתכל על תהיות הכותב והמגיבים, אף אל פי שרעיונותיכם ותשובותיכם מאוד מספקות, אבל תמיד יש אצלי את ה-אבל.
אני לא יכול שלא לתהות: האם אפילו המאמר שטל כתב והטוקבקים שבאו אחרי כן, הם אינם אלא דרך שבאמצעותו השכל שלי מתעתע בי ולמעשה כל ההתכתבות שלכם ואפילו תגובה זו שלי הם חלקים בתת-מודע שלי שמנסים למנוע ממני למצוא את האמת שמסתתרת לה אי שם? כלומר, האם גם מאמר והמגיבים בו הם פרי יציר מוחי שמטרתו לשכנע אותי להימנע מלחפש אחר איזשהו עולם אמיתי שקיים מחוץ לכל מה שהכרתי כל חיי? (למשל כפי שהאנשים שסבבו את טרומן, עשו הכל על מנת לגרום לו לחשוב שהעולם בו הוא חי הוא אמיתי – רק תחליפו את ה'אנשים' ב-'שכל עצמי')
זה באמת מציק לי, כי זה גורם לי לחשוב שמא אולי כל העולם הזה והאנשים החיים בו הם למעשה הדימיון שלי שמתעתע בי? מה אם אני למעשה ברגע זה לא מתכתב עם אנשים אחרים אלא עם התת-מודע שלי ובעוד מספר דקות, או ימים המוח שלי הוא זה שכביכול יחזיר לי תשובה לשאלה שלי ולא אתם?!
בקיצור אשמח לדעה שלכם בעניין, שבת שלום!
שלום עפר
תוכל לראות בי עוד חלק ממלכת התעתוע וגם לחשוב שאני איני ממש קיים מחוץ לך. אני בטוח שאתה יכול לבחון כרגע את התחושות שלך, ולבדוק אם הטקסט הזה יכול בעצם לנבוע ממך.
החרדה כי אין בעצם כלום חוץ ממחשבה עולה אצל כולם אני מאמין, אבל אמונה כזו מניחה שיש הרבה אנשים שיש להם מחשבות על העולם. אם אנסה לנסח את זה כאילו יש רק מח תופס אחד …. שהוא שלך …. הרי מדובר באחת המחשבות הטורדניות שמוכרות לך שנדמה לך שיש גם אחרים בעולם.
דקארט עשה את אחת הפעולות האלה וניסח את הרעיון אני חושב משמע אני קיים מתוך תהליך הרסני של הטלת ספק. התוצאה של הטלת הספק היא שיש משהו קיים. לכן השאלה היא מה טבעו ולא האם יש מציאות.
החקירה במה טבעו של אותו עולם, מתברר לא פשוטה. אלפי שנים של דת ומדע חוקרים את הנושא, אם תרצה התודעה שלך היא פרי של התהליך הזה. במסגרת הזאת אתה מגלה שהנגישות לעולם כפי שהו לעצמו (במובן קאנטאני) דורשת תיווך, והתיווך הזה נעשה על ידי המח שלנו והתהליכי המתקיימים בו. אם במציאות יש 17 מימדים והמח שלנו מוגבל לתפוס רק 4 מימדים הרי בסופו של דבר אנחנו מוגבלים תמיד בהכרה מלאה של המציאות.
הכרה במוגבלות שלנו אינה חוסמת את האפשרות לדעת על העולם, יש דברים שלא נדע להכיר ויש דברים שנדע גם אם עכשיו הם לא נמצאים בתיעוד של ידיעה אנושית בכתב או אפילו בעל פה. אבל נדמה שממה שאנחנו יודעים על המציאות הוא שיש בילוני נפשות כמו שלנו שפועלות במציאות אחת. המציאות הזאת יש עקרונות פעולה, שאנחנו מנסים לנסח כחוקים אולם החוקים הם הצל של עקרונות הפעולה הקוסמיים על התודעה המשותפת שלנו.
בכל מקרה, אל תיתן לתת מודע שלך לשכנע אותך שאתה יכול לדעת הכל, אין זה אומר שאתה לא יודע דבר אבל כמו שידע טוטלי הוא בלתי אפשרי (חוץ אולי מישות שהיא הכל, מה שכמה אנשים מכנים אלוהים או קוסמוס, אבל אני לא יודע) כך גם הספק הטוטלי הוא בלתי אפשרי כי אי אפשר לא לדעת כלום.
עפר שלום,
נרי צודק שתהליך הטלת הספק הוא תהליך מאיים. אך לפי דעתי, הוא נותן לנו יסוד אמין – המחשבה שלנו. התופעות. הם אמיתיים. השאלה שנשאלת עכשיו היא מה עושים עם היסודות הללו?
אבל אם נבין שאלו יסודות מוצקים נוכל לראות כיצד אנו בונים משם בנינים יותר יציבים. אני מציע דרך כזאת כאן: http://phencage.wikidot.com/building-knowledge-from-within-the-phenomemological-cage
אשמח לביקורת.