כבר זמן רב אני שואל את עצמי מהי לאומיות. מה יוצר לאומיות? מה מרכיביה?
התשובות שקיבלתי בבית הספר, לא סיפקו את חוש הביקורת שלי. בבית הספר לימדו אותי כי לאום נוצר משפה משותפת, היסטוריה משותפת ותרבות משותפת. אבל ההבחנה הזאת, אינה מתאימה לרבות מהלאומיות שאנו רואים היום. לדוגמא העם האמריקאי הוא עם לכל דבר, אך הוא מורכב מאוסף של אנשים שהגיעו כמעט מכל מקום בעולם, בעלי שפות שונות, היסטוריה שונה ותרבויות שונות. האמריקאי מוכן לצאת בעייתות משבר להלחם למען החרות האמריקאית, הוא נשבע לדגל האמריקאי, והוא מבחין את עצמו מעמים אחרים. הוא רואה עצמו שונה לחלוטין מהבריטים, ומהארופאיים.
אירופה עצמה מורכבת מערב רב של עמים ולאומים. הבריטים מורכבים מערב רב של עממים וכנראה גם תרבויות. בינהם צאצאי השבטים הקלטים. האוכלוסיה הילידה מכילה את האנגלו-סקסיים, הוולשים והאירים. שגם הם תערובות של קלטים, רומאיים, שבטים גרמניים – אנגלו-סקסיים וויקינגים.
אם הבריטים, יכולים להיות ערב רב כל כך של עמים ותרבויות ועדיין להרגיש "בריטים", כיצד יכול להיות שלאומיות מורכבת מהיסטוריה משותפת? ותרבות משותפת? ניתן לאמר אולי שבחלוף השנים, התעצבה באיים הבריטים תרבות מושתפת ושפה משותפת. ויתכן שמאז עליית בריטיניה לגדולה, כלל שבטיה אכן מרגיש שיש להם מכנה משותף.
אולי אחד הדברים שגרם להאצת "התרבות המשותפת" הוא הדפוס. בספרה המתומצת והמעניין של מירי אליאב-פדלון "מהפכת הדפוס", מראה מירי, כיצד הדפוס גרם להאחדת שפה. בבריטיניה היו ניבים רבים, שלפעימים התקשו לתקשר בינהם. המצאת הדפוס הובילה להופעת ניב אחד שליט, שבו הודפסו הספרים, והוא זה שהשתלט על שאר הניבים. באנגליה היה זה האנגלית-האוקספורדית. ומרגע שהאלגלית האוקספורדית הפכה לשלטת בממלכה, יכלו אנשים מרחבי ההמלכה לדבר אחד עם השני, ולהרגיש שייכים לאותו השבט. ספרי ההיסטוריה, דאגו להאחדת ה"נרטיב" המשותף (הסיפור המשותף).
אלמנט אחר שגרם להופעת הלאומיות, על פי ארנסט גלנר, היא המהפכה התעשיתית. המהפכה התעשיתית, על פי גלנר, גרמה לכך שהממשלים יצטרכו להכשיר דורות חדשים של עובדים כללים, שנדרשו להשכלה רחבה יותר, מאשר העובדים החקלאיים. לי קצת קשה לקבל את התיאוריה של גלנר. מניסיוני ומניסויונם של כותבי מסכת אבות*, הרשות (קרי, הממשל) עושה מה שטוב לממשל, ולא מה שטוב בהכרח לנשלטים. יצירת עובדים משכילים, נראת לי סיבה זניחה יחסית ליצירת מערכת החינוך. במיוחד כשאנו רואים האצה בחינוך הממשלתי, דווקא לקראת ולאחר מלחמת העולם הראשונה, כ-120 שנים, לאחר הופעת המהפכה התעשיתית באירופה.
בסקירה ההיסטורית של ויקיפדיה להתפתחות החינוך הציבורי באירופה, מצוין בסוף המאמר הסיבה הבאה, שנראת הגיונית יותר "החינוך התפתח, בעיקר כי פוליטיקאים זיהו את הצורך בחינוך גבוה יותר, כדי לאפשר התנהגות פוליטית סדירה יותר". צריך לזכור שעד תחילת שנות ה-30, הרדיו ולאחר מכן לטלויזיה, לא היו קיימים. ולכן כלי הפצת הרעיונות היו העיתונים, והספרים. כדי לגבש אנשים סביב מפלגות פולטיות. היה צורך שהאנשים ידעו לקרוא בקלות עיתונים. וכדי לבנות שדרה אינטלקטואלית ובירוקרטית שתתמוך במפלגות היה צורך באנשים בעלי השכלה רחבה ומתקדמת. לכן סביר להניח שהחינוך, התפתח בעיקר כדי לשרת את השלטון.
אבל אולי הסיבה החשובה ביותר ליצירת הלאומיות, היא המלחמה. עד המאה ה-18, היה המלך מבסס את צבאו על האצולה, או על צבא שכירי חרב. כל שאר הנתינים היו עוסקים בדרך כלל בעבודת כפיים משחר ועד ערב. אבל לקראת ובמהלך המהפכה הצרפתית, כאשר העם הצרפתי החליט שהוא עם, ושהעם צריך לשלוט, נוצרה המוטיבציה של מיליונים להתגייס לצבא ולהגן על מדינת העם. המלחמות הנאפוליוניות, היו המלחמות הראשונות בהיסטוריה החדשה של אירופה, בה חל גיוס כללי על כל העם. התחושה של העם כבעל הבית, איפשרה לראשונה בהיסטוריה של אירופה המתחדשת לגייס צבא גדול מאד. עד אז צבא גדול נחשב צבא בן מאה עד מאתיים אלף חיילים. לקראת המלחמות הנאפוליוניות, גייסו הצרפתים צבא בן מליון וחצי חיילים! העוצמה הצבאית האדירה שהתחושות ההעממיות הללו יצרו, ביחד עם הגאונות הצבאית של נפוליון, איפשר לצבא צרפת להביס ולכבוש את כל אירופה המערבית, מספר פעמים.
לעוצמה הצבאית שיצרה הלאומיות החדשה, שבה העם הוא הריבון, היה כוח משיכה עצום עבור הציבור הרחב. כוח ה"לאום" היה גדולה בהרבה מהכוח לגייס למען המלך. הדבר הזה חייב את השלטון להתאים עצמו, לרצון הציבור להרגיש ריבון. זה אומנם לא קרה במהרה. לאחר אובדן הצבא הצרפתי במלחמות הכושלות במצריים וברוסיה, מלכי אירופה החזירו את הסדר הקודם למקומו. המלוכות חזרו לשלוט. מהפכת אביב העמים של 1848, נכשלה גם היא, אבל השינוי עצמו החל להתרחש לאחר מהפכת אביב העמים, ובעיקר במלחמת העולם הראשונה. מלחמת העולם הראושנה דרשה צבאות בני מליונים רבים. כל מדינה הייתה צריכה לגייס את מירב משאבי האנוש שיכלה להפיק מעצמה. כדי לעשות זאת, הבין כנראה השלטון כי יש להבטיח זכות בחירה לכלל האוכלוסיה. הלחץ הציבורי עשה את שלו. וכדי לנצח במלחמה, יהיה מעתה על הממשלים להבטיח בחירות לכלל הציבור. ואכן ניתן לראות כי שנת 1918, לאחר שוח המלחמה היתה שנה משמעותית מאד בהפיכת העם לריבון.
מיקרה בוחן מעניין, לקשר שבין דפוס, למלחמה וללאומיות, ניתן לראות בהתעוררות הלאומיות הערבית. על פי סיפרה של אליאב-פדלון, בעולם המוסלמי הוטל וואטו על שימוש במכונת הדפוס. יתכן מאד שכתוצאה מכך, נשאר העולם הערבי בפיגור ניכר מאחורי אירופה. הן בהתפתחות
הטכנולוגיה, והן בהתפתחות הלאומיות. נדמה לי שברוך קמרלינג, בספרו "פלסטינים: עם בהיווצרותו, למן המרד נגד מוחמד עלי ועד לכינוי הרשות הלאומית", מציין שהלאומיות הערבית והפלסטינית, התפתחה דווקא על ידי המיעוט הנוצרי (אל תתפסו אותי במילה, כיוון שקראתי את הספר לפני חמש שנים, והוא אינו ברשותי). אליאב-פדלון מציינת כי לנוצרים הותר לעסוק בדפוס, ולכן הם יכלו להיות מקדמי הרעיונות החדשניים מאירופה. גם על פי קימרלינג, השימוש בדפוס הנוצרי, איפשר ללאום הערבי-פלסטיני להתעצב. הצורך לגייס את "הלאום הערבי" להילחם בציונים, איפשר את היווצרות של הלאום הפלסטיני על פי קימרלינג.
וכך אנו רואים כיצד דפוס-ומלחמה, מאפשרים את יצירת ה"לאום".
השימוש של גורמי שילטון לעצב "סיפור", ולחנך את הציבור על פי אותו סיפור, באמצעות הדפוס, וכלי התקשורת ההמוניים, הוא זה שכנראה יוצר את הלאום. ולכן, אם נחזור לשאלה לתמיהה הראשונה שלנו לגבי ההיסטוריה-שפה-תרבות, כמוכוננת הלאום, אני הייתי אומר שאכן אלו רכיבים חשובים ביצירת הלאום, אך הם לא נוצרים על ידי ההיסטוריה-השפה-והתרבות, אלא על ידי מערכת החינוך וכלי התקשורת ההמוניים שבשליטת המדינות, שיוצרים עבורינו את השפה-היסטוריה-תרבות.
דוגמא הפוכה לכך, ניתן לראות באליטות האינטלקטואליות, שאינן ניזונות רק מהמסרים הלאומיים המיוצרים על ידי גורמי השלטון, שמועברים באמצעי התקשורת של המדינות, אלא ניזונים מאמצעי מידע רחבים בהרבה. אליטות אלו פעמים רבות בהיסטוריה הקרובה "מוותרות על הלאומיות שלהם".
מעניין גם שלטלויזיה, לרדיו ולקלונוע, שהם המשכיו ההמכוננים של הדפוס, יש אפקט של "אמריקניזציה" של העולם והפיכתו לכפר גלובלי "לאומי" אחד. כיום, יותר ויותר אנשים מדברים אנגלית. כמעט בכל מקום שתהיה בעולם, תוכל לראות אנשים מתלבשים בסגנון אמריקאי, מתנהגים אמריקאית. חושבים אמריקאית. אולי מול עינינו צומח "לאום" חדש, כלל עולמי.
המעניין הוא שיש אנשים שמקוננים על העלמות התרבויות המקומיות. אבל עליהם לזכור שכאשר הוקם "הלאום", נמחקו רבבות תת-תרבויות, דיאלקטים ומסורות כדי לייצר לאום אחד.
יחד עם זאת, אני אישית לא ממהר לוותר על הזהות האישית שלי כיהודי. אני חושב שיש לכל תרבות מתנה מיוחדת משלה לתת לעולם. ואני חושב שליהדות יש עדיין דברים רבים לתרום לעולם. אני מודע כיום לכך, ש"הלאום" שלי, הוא המצאה של ספר. או בעצם של ספר שנוצר אי שם לפני 2600 שנים ומאז העותק בדיוק רב לאורך הדורות. הספר הזה שהוא התורה, הנביאים והכתובים, יצר את העם שלי. ולספר הזה יש עדיין מה לתת. הסיפור שאני קורא בספר הזה הוא של חברת צדק, משפט וחסד**. חברה המחפשת את האמת, ואינה הולכת אחר שיקרי "הנרטיבים". אבל על זה נדבר, בע"ה, בפעם אחרת.
* הוו זהירין ברשות, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצרך עצמן. נראין כאוהבין בשעת הנאתן. ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו. (מסכת אבות, ב, ג) – המשמעות: הזהרו מהשלטון, שאינם מסייעים לאדם אלא לצורך השלטון. הם נראים כאילו הם אוהבים את הציבור בשעה שהשלטון נהנה מכך, ואין מסייעם לאדם כאשר האדם צריך. – כלומר, מה שהשלטון עושה, הוא עושה למען עצמו.
** כֹּה אָמַר ה', אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר, בִּגְבוּרָתוֹ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר, בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי–כִּי אֲנִי ה', עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-ה'. (ירמיה, ט', כ"ב- כ"ג)
Pingback: מבט פילוסופי » ארכיון הבלוג » מהי לאומיות?
טל,
ראשית אומר שאני מסכים עם שתיים מהמסקנות הראשית שלך – לאומיות היא אכן פרי אינדוקטרינציה ומלחמה אכן מאיצה את התגבשות הלאומיות. אני מסכים גם שהאליטה היא בד"כ לא לאומית, אין לה צורך בזה והיא אכן חשופה בד"כ לעולם כך שהיא לא 'קונה' את הסיפור הלאומי.
לגבי גלנר:
עד כמה שאני זוכר, השאלה היותר מעניינת שהוא מעלה היא לא 'כיצד הבריטים הם לאום אחד?' אלא 'כיצד הפרואנים והבוליביאנים הם שני לאומים?' שהרי אלו שתי מדינות הנולדות מתוך האימפריה הספרדית. אם אני זוכר נכון גלנר טעון משהו כזה: מדינת לאום היא קהילה מדומיינת – כלומר חבריה מרגישים שייכים לקהילה שאין הם יכולים להכיר את כל הפרטים החברים בה. מדינות הלאום הראשונות נוצרו בקולוניות (אמריקה) כתוצאה של החלוקה האדמניסטרטיבית של הכיבוש הספרדי שהובילה לתחילתה של זהות לאומית אצל המתיישבים. חלק מהתנאים שאפשרו את התפתחות התודעה הזו היה השינוי בתפיסת הזמן והמרחב כפי שהיא משתקפת ברומן המודרני (עלילה הכוללת מרכיבים של 'ובאותו זמן במקום אחר'). בסופו של דבר הדפוס הזה עבר לאירופה ואכן המהפכה הצרפתית היא נקודת המפנה.
דרך אגב, גלנר טוען כי האמצעים העיקריים של שימור הלאומיות במשך הזמן הם: המפקד, המפה והמוזיאון.
לגבי החינוך, לא זוכר מה גלנר כותב אבל לא נראה לי שהכוונה אינה להשכלה כפי שאנו מתייחסים אליה היום (מדעי הרוח, מדעים מדוייקים) אלא להשכלה טכנולוגית בסיסית ובעיקר קריאה וכתיבה. כמו שאיש חינוך שהכרתי תיאר את הקמת בתי הספר: "היה צריך ליצור מקום בו הילדים של הפועלים שלחצו על אותו כפתור שוב-ושוב במפעל יוכלו לשהות במהלך היום, ובאותה הזדמנות יאמנו אותם ללחוץ על אותו כפתור שוב-ושוב כשהיו גדולים". תיאור נוסף ומעניין נמצא אצל חן למפרט בספר (המומלץ) 'חינוך אמפתי כביקורת הנאו-קפיטליזם'.
תודה יונתן,
אני לא מצליח להבין את המנגנון של גלנר. אני מבין שהפרואנים והבלוביאנים התרקמו ל"לאומים" שונים, כיוון שהאדמינסטרציה הספרדית, התנתקה מספרד והקימה לה מושבות עצמאיות. עדיין המלחמות המכוננות של פרגואי ובוליביה התרחשו בשנות ה-10 וה-20 של המאה ה-19. רוב התושבים היו כנראה אינדיאנים שאינם יודעים קרוא וכתוב. כך שלא נראה לי שהם הפכו ללאומים אמיתיים לפני תחילת המאה-20. בכל מקרה, הצרפתים ראו עלצמם לאום עוד ב-1789, כמעט 25 שנה לפני הופעת הלאומים בבוליביה ובפרגוואי. כמו כן לא ברור כיצד יכלו ארצות נכשלות אלו להשפיע תרבותית על אירופה שראתה עצמה מרכז העולם.
אני חושש שהניסיון להראות שהלואמיות מקורו בקולינאליזם, אינו נושא תמיכה ראיתית מספיקה בינתיים. האם תוכל לחזק את טענתך?
"לאום? המצאה מודרנית!" היא טענה שהושמעה מספר פעמים לאורך ההיסטוריה, אך אני מטיל בה ספק.
אנו יודעים למשל שלאנגליה הייתה תודעה לאומית. האנגלים נלחמו למען מלך אנגליה, שבתורו נלחם למען ארצו האנגלית ולמען עמו האנגלי. אם לצטט את אליזבת הראשונה מהנאום בטילבורי, מ1588, היא אומרת- "ונכונה אני למסור חיי למען אלוהי ולמען ממלכתי ולמען בני עמי…". היא מדברת על מאבק למען העם, למען הממלכה! הרי, אם לא הייתה תודעה לאומית הנאום היה צריך להיות משהו בסגנון "אני,אני, אלוהים, אני ואני". כך גם האומה היהודית הציגה מאפיינים של לאום ועוד אומות עתיקות רבות אחרות כמו לדוגמה הקיסרות הסינית או האימפריה המונגולית.
כמובן, הלאום המודרני במקרים מסויימים הוא איחוד של לאומים עתיקים יותר, אך אני מציע שלפני אימוץ תאוריות לאומיות פוסט-מודרניסטיות כדאי גם לבחון עמדות מנוגדות.
הי ניצן,
עד 1707, היתה אנגליה וסקוטלנד, ממלכות נפרדות, שלפעמים אף לחמו אחת בשניה. האיחוד התרחש לאחר שבמשך למעלה ממאה שנים מלך מונרך אחד על שתיהן. לפני כן הן לחמו אחת בשניה ותושביהן לא חשו כאותו העם. אם תשים לב, גם כיום האנגלית של הסקוטים אינה בדיוק האגלית של האנגלים. בעבר, לפני האיחוד היתה לסקוטים שפה משלה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Scottish_Gaelic_language
גם חלקים מצרפת (בריטון) היו שייכים פעם לכתר האנגלי, והיום הם חלק מצרפת.
אצל היהודים יש סיפור שונה. אנו תמיד התקיימנו לפני ספר שהועתק בקפידה ונשאר כמעט זהה לחלוטין לאורך אלפי שנים. לכן, הספר, שפתו ומנהגיו שמרו אותנו כעם לאורך הגלות. דווקא הדוגמא היהודית, היא דוגמא לכך שהספרות המכוננת, היא זאת שמגדירה את העם או הלאום.
לגבי הסינים אינני יודע מספיק, אבל סביר להניח שהזיקה בין לממלכות המשתנות ולנתינים היתה דומה לזאת שבמשטר הפיאודליה של אירופה
טל,
אין לי כוח לשוב לקרוא את גלנר רק לשם הדיון, ונראה לי שברוב הדברים גם ככה אנחנו מסכימים…
קצת אי דיוקים, שלא מפרעים לרוב המסקנות.
1 יש טענה של עקביא אור שהשינוי ב1918 היה בגלל המהפכה ברוסיה. הרוסים גם יצאו מהמלחמה הארורה, וגם נפטרו מהממשל הקפיטליסטי. או ככה זה נראה אז. היתה התלהבות אדירה בכל העולם של אנשים שרצו להיות כמו ברוסיה. המשטרים היו צריכים להתמודד עם זה. טענה דומה היא לגבי פערי הכנסה – היה צורך לעבור למדינה סוציאל דמוקרטית והלצניע פערים כדי שלא יהיו פערים גדולים בתוך המדינה. טענה נוספת שקיימת היא שמפירוק ברה"מ הלחץ הזה הוסר והפערים חזרו לגדול.
2. הגידול בצבאות ופירוק השיטה הפאודלית קיים מאז המאה ה-10 בערך. קרב קרני חיטין היה בין כמה מאות אבירים. לאחר מכן הכניסה של הקשת הארוכה, ולאחר מכן התותח והרובה הביאו לירידת מאמדו של החייל המקצועי (ה"אביר") עם השריון, ולעליית קרנם של הארכי -פרחי עם הקשתות שיכולים לחסל את האבירים ("רובין הוד") – מדינות שיכלו לארגן צבאות גדולים יותר , זכו ליתרון. הדבר הזה נשמר בערך עד המצאות הטנק והמטוס שהחזירו את הדגש לכוח עלית ולצבא תעשייתי ולא עממי. אבל הקושי האחד התחלף בקושי אחר – הצורך להזין מאות אלפי חיילים – דבר שהתאפשר בצרפת לדוגמה על ידי גיוס של כלל האומה. ובכלל – צרפת של אותה תקופה היתה האימפריה של היבשת, וגרמניה לדוגמה היתה מדינה שמחוקלת למאות נסיכויות – זה השתנה רק במאה ה-19 ולקראת סופה עם הכניסה של המהפכה התעשייתית לגרמניה.
3. גרמניה היא מקרה בוחן מעניין, עד ביסמארק היא היתה מפורדת לנסיכויות – מה קרה שם?
4. גם הערבים זה מעניין – נראה לי שיש ממש בטענה של שפה וספרים כי הרי ערביי הגליל מדברים ערבית אחרת מזו של הדרום, וידיעת קרוא וכתוב לא היתה עניין חזק.
5. הכחדת תרבויות – לפי מה ששמעתי מדובר על כ-שני שליש מהשפות לדוגמה שהן בסכנת הכחדה. בעיה מרכזית בזה היא צמצום מגוון – דבר שעלול להיות בעיה גדולה אם תהיה ירידה בכמות האנרגיה וכולם יצטרכו לחזור לחיים מקומיים יותר. בכל מקרה פחות מגוון – פחות מעניין ופחות שונות – פחות בריא מבחינת שרידות.
6. אני חשוב שגלנר צודק במידה מסויימת – הממשלים לא חינכו את ההמון לטובתו שלו כמובן, אלא לשם הפקת צבא של פועלים וחיילים. ככל שהמהפכה התקדמה היה צורך באנשים מחוכנים יותר לאייש את המפעלים. בהתחלה עיקר החינוך היה לדגומה לדעת לקרוא שעון. האיכר לא צריך לדעת מה השעה והוא חי לפי שעון הטבע. את הפועל היה צריך לקנוס במחיר של יום עבודה או חצי יום עבודה כדי שילמד לא לאחר. אחת הטענות לגבי חינוך הוא שנפולאיון היה צריך משטור של הילדים כדי שאלה יהיו חיילים טובים.
7. יש גם עניין מעניין של פסי רכבת. הפיתוח של פסי הרכבת היה פרטי. אחר כך מדינות הקימו פסים כדי לנייד כוחות צבא במהירות ממקום למקום – וככה לשמור על כוח צבאי חזק יותר. מה שםה עשו זה להקים מסילות רק בתוך המדינות – אבל לא לחבר את המדינות .
8. אגב, מה עם ערי המדינה הישנות ? ומה עם הבבלים, האשורים הפרסים – הם לא לאומים? נראה לי שהנשוא הוא לא בהכרח מוחלט (דפוס+אלימות ) אלא כוח המשיכה היחסי שלך מול כוחות משיכה של תרבויות אחרות. בזמן הפרסים הכוח הצבאי +כוהני דת כנראה היה מספיק. בזמן ימי הפאודליזם אי אפשר היה לקיים מדינות גדולות בגלל שהתרבות היתה מפוזרת מידי , וככה גם הכוח הצבאי (שודדים שהפכו לאבירים בשלטון מקומי) – זה השתנה רק כשהכוח הצבאי של קבוצות קטנות לא היה מספיק טוב. מעניין האם האינטרנט יוכל לאיים על הלאום של הטלוויזיה.
דרור,
1. יכול להיות. בספר הגנרלים-הגרמנים-מדברים של לידל הארט, הגנרלים מתארים את השתלטות רעיונות סוציאל-דמוקרטיים. מי שהביס את גרמניה היו רעיונות מהפכנים של סוציאליזם ודמוקרטיה. אני מניח שזאת היתה האופנה אז באירופה, וסביר להניח שהשלטונות היו צריכים לייצר מערכות יותר דמוקרטיות ויותר סוציאליסטיות.
זה עדיין מתיישב להבנתי עם הצורך לרכוש את אמונו של העם במהלך מלחמה עולמית, כדי לגייס כמה שיותר אנשים למלחמה. כלומר זה יכול לחזק את ההנחה שצרכי השלטון לאור המלחמה, הם שהביאו ליותר דמוקרטיה
2. מסכים בגדול. רק מדגיש. הצורך בגיוס רחב מאד של העם (צורך שלא היה קיים בימה"ב), הוא זה שהוביל לדמוקרטיזציה. במלחמת העולם השניה, היה צורך לגייס צבאות של מליונים, להשאיר את המפעלים עובדים, למרות הקשיים והסכנות (מפעלים הופצצו)… כלומר, גיוס העם היה חשוב גם מעבר לצבא.
3. גרמניה של ביסמארק היא אכן מקרה בוחן רלוונטי מאד לעניין. בערך הויקיפדי על הרייך השני (של ביסמארק), נטען כי ביסמארק הצליח בעורמה לגרור את צרפת למלחמה הצרפתית-פרוסית, כדי לאחד את כל הנסיכויות תחת הדגל הגרמני. כך ששוב אנו רואים איך מלחמה מסייעת לעצב לאום. בתהליך של גרמניזציה, נעשה ניסיון לאחד את התרבות הגרמנית. בבתי הספר ובאוניברסיטאות התחילו ללמד אך ורק בגרמנית. נעשה ניסיון לגרש את המיעוטים (בעיקר המיעוט הפולני). היתה האחדה של הגרמנים תחת התרבות הפרוסית. שוב, אני מניח שהעיתונות והספרים, והאידאולוגיה הם שהיוו כלי ליצירת השינוי. נעשה גם ניסיון למוסס התנגדות קתולית בדרום. בקיצור, ביסמארק פעל על פי הספר. הוא השתמש במלחמה כדי לאחד את העמים, הוא השתמש בשפה ובתרבות ובאידאוליגה כדי לאחד את כל הנסיכויות לעם אחד ויחיד.
4. כן, יש הבדל בין ערבית ספרותית לערבית מדוברת. לערבית מדוברת יש המון דיאלקטים ועד היום ערבים יודעים להבחין את מקום מוצאו של ערבי אחר על פי הדרך בה הוא מדבר. הערבים המקומיים אמרו לי שלפעמים יש הבדלי שפה (במדוברת ) בין כפרים שכנים. לפעמים אותו עצם נקרא בשמות שונים באזורים קרובים. אגב, אותו הדבר קיים גם באירופה. בחורות הולנדיות סיפרו לי שהן יודעות להבחין בין אנשים שמגיעים מכפרים שונים בסביבה (הינו במידן-לימבורג), על פי ההיגויים שלהם. זה נראה לי שריד לתקופה שבה לא היתה התניידות, וכפריים היו צמיתי אדמה, שלא באו במגע עם אנשי הכפרים האחרים. כאשר אין לך מגע אם אנשי הכפרים האחרים, סביר להניח שלא תרגיש שיש עולם מחוץ לכפר שלך, ובטח לא ממלכה.
5. עניין שימור התרבויות. הליברליזם והחיפוש המדעי הראה שכדי שחברה תצליח צריך שיהיה בה צריך שיהיו בה מגוון דעות. יחד עם זאת, יש תרבויות שהיה צריך להכחיד, כי הן סיכנו את שאר העולם (למשל על פי החלטת בעלות הברית, פרוסיה נמחקה מהמפה, כדי למנוע את התרבות הפרוסית שהיוותה בסיס לרייך השני והשלישי). ככלל, אני בהחלט בעד שימור תרבויות, רק בגלל הדרכים השונות לראות את העולם. מצד שני, חשוב שכול יושבי תבל ירגישו אותו עם, כדי שלא נרצה להילחם אחד בשני. לשם כך, יהיה צורך בשפה אחת, בהיסטוריה משותפת (לכלל האונושות) ובתרבות משותפת (ורצו רב-גונית ומחברת).
6. אין ספק שבצבא ממוכן ומשוכלל, יש צורך באנשים משכילים ונבונים כדי לנהל מלחמה. לגבי התעשיה, אני אשאיר את זה בסימן שאלה, עד שיובאו ראיות טובות לעניין.
8. נתחיל מכך שבתנ"ך יש עמים. יש את היבוסי, החיתי האדומי וכיוב'. כיוון שזאת היתה תרבות כמעט ללא ספר, מה שריכז אותה היה מנהגי הדת והאדמינסטרציה שישבה במחוזות. לכן לדעתי, היה צורך מבחינת מלכי ישראל המאוחרים לרכז את הפולחן הדתי לירושליים. לכן ירובעם שינה את מינהגי הדת (עבודה לעגלים), והעביר את מרכזי הכהונה לאזור ממלכת ישראל. בכל מקרה, העדרה של תקשורת כתב, מנע את גדילת העמים. רוב "העמים" שאנו מדברים אליהם היו יכולים להיחשב היום כראשי ישובים. ממלכה (כמו המלכים שעמם נלחם אברהם) היו לא יותר מראשי אזוריםץ הסיבה שהם נחשבו מלכים, היא כי בתודעת הנתינים שלהם, שלא נתמכה בכתב, היה אזור גזר "ממלכה". רק בארץ כנען הקטנה שלנו היו לפחות שבעה "עמים". האדמינסטרציה והכהונה היא זאת שאיפשרה להרחיב את ה"ממלכות". כאשר הפרסים שלטו, הם שלטו באמצעות מערכת אדמנסטרציה של פאחות. הקשר בינהם היה קשר של כתב (שוב לכתב יש תפקיד חשוב). יחד עם זאת, העמים שנשלטו תחתם לא היו "פרסים" אלא עמים הרבה יותר מקומיים. אם תשים לב, תראה שהאימפריות הגדולות של הפרת והחידקל ששלטו באזור כ-3500 שנים, היו ערים קרובות שמדי פעם התחלפו בינהן בהנהגה. כולן היו ערים שהיום נמצאות בין עירק לאיראן. הכשדים, הבבלים והאשורים, היו מרכזים עירוניים על הפרת והחידקל בתחום של עירק של היום. תכל'ס, ערים קטנות מאד של היום.
לכל עיר כזאת היו באופן טיבעי כפרי תמיכה אגררית. עד כמה הם הרגישו שהם חלק מעיר המלוכה, ועד כמה הם הרגישו שהם עם, אני מניח שזה תלוי בשאלה האם היתה להם שפה משותפת, ועד כמה הם היו מעורים במה שקורה בעיר. באתונה העתיקה, תושבי הכפרים היו מעורבים בפוליטיקה, ולכן הרגישו אתונאים. ועדיין מספר האזרחים באתונה היה 30000 בלבד. נראה לי בכל מקרה שבתקופה הקדומה, עם היה יותר מקביל ל"תושבי חבל" של היום, או אף לתושבי מושבה בינונית (סדר גודל של חמשת אלפים איש).
ולכן מתחזק אצלי הרושם שתחושת "עם" נוצרת כאשר יש הכרות, שפה תרבות משותפים. הכתב והדפוס פשוט מאפשרים להגדיל את טווח ההכרות. וככל שאמצעי התקשורת יאפשרו את ההכרות ויגדילו את טווח ההכרות, כך גם יגדל העם.
9. ואכן כן, נראה שהאינטרנט מאפשר לאנשים מכל העולם להתכתב וכך יוביל להפיכתנו לכפר גלובלי קטן, אינטימי, ובעיקר ל"עם" אחד.
http://en.wikipedia.org/wiki/German_Empire#Ideology
מעניין. כשקראתי חשבתי על הלאום כסוג של אגו מורחב. גם הדיון בתגובות מעניין.
הי אתון,
לא חשבתי על זה כך, אבל כשאת אומרת את זה, זה אכן מתחבר לי.
אנחנו חיים בתוך כלוב תודעתי, וככל שהתודעה שלנו מתרחבת, כך גם "ההכרות" שלנו עם העולם הולכת ומתרחבת. אני כותב "הכרות", כיוון שאנו לא באמת מכירים את העולם. המחשבות שלנו, הן אלו שמעצבות עבורינו את העולם. אין לנו באמת גישה ישירה לעולם. ולכן אני בוחר אם מי להזדהות. אנשים קוסמופליטיים, מזדהים עם כלל האנושות. אנשי הכפר, מזדהים רק עם אנשי הכפר שלהם, ולפעמים רק עם משפחתם. האינדווידואליסטים של תרבות הצריכה המופרזת, מזדהים בעיקר עם עצמם, וכל העולם בשבילם הוא כר לניצול הזדמנויות אישיות.
העיתונות, הרדיו, הטלויזיה, עוזרים בעיצוב ה"כלא התודעתי". הם "מרחיבים" לנו את הכלא הזה, ומעצבים אותו עבורינו. כך עיתונים לאומיים, יוצרים לנו זהות חברתית לאומית.
והכלא הזה, הוא האגו, הוא האני.
מעניין כיצד נראה העולם מתוך כלא תודעתי בודהיסטי…. הייתי שמח לשמוע את דעתך.
מעניין איך העולם נראה מתוך ה"כלא" שלך, כיוון שאת מסתובבת בתרבויות שונות משלנו…
טל,
אנגליה וסקוטלנד כיום הן עדיין אומות נפרדות ולאומים נפרדים הקיימים בתוך הממלכה המאוחדת. מדוע אם כן הם לא נטמעו לעם אחד? משום שלאום לא נוצר על ידי כך שכמה סופרים או פוליטיקאים מחליטים- "טוב, מעכשיו כל האנשים מנק' X עד נק' Y הם עם." זה לא עובד כך. אפילו בארה"ב, אותה כיננו על ידי חוקה, התפתח עם הזמן עם בעל מאפיינים תרבותיים והיסטוריים יחודיים.
וכך זה בכל מקום אחר בעולם; בסופו של דבר כל קבוצה שמוגדרת כ"לאום" חולקת תרבות, היסטוריה משותפת וכו'. גרמניה של ביסמרק קמה על בסיס אתני מסויים. הוא לא המציא את הלאום הגרמני, הוא פשוט איחד את הנסיכויות לכדי ממלכה אחת תחת פרוסיה.
כך גם עלינו להסתכל על היהודים- כשאתה אומר שאנו נוצרנו על ידי "ספר", משתמע מדבריך שחבורת אנשים כתבה ספר ומשם נוצר לאום. זה כמו לדבר על "לאום שר הטבעות" במובן מסויים. במקום זה אנחנו צריכים להכיר שהתנ"ך עזר לשמר את הלאום והכיל את סממניו. אכן, התורה קדמה לאומה, אולם האומה בכל זאת חלקה מאפיינים אתניים שקדמו לתורה (מוצא משותף וכו').
כל הדברים האלה מסתכמים בהיותה של תודעה לאומית גם לפני הכתב. ברם, הנה השאלה שאנחנו באמת צריכים לשאול- מה מגדיר לאום כלאום? מה הם קני המידה שאנו קובעים בעזרתם את היותו של לאום כהוא זה? אם נקח את ההיסטוריה והתרבות, נראה שהלאום פשוט מתפתח מהמסגרת הפרטית, השבטית, לכדי אומה בת מיליוני ואף מיליארדי אנשים. כך ביוון, גרמניה, בבל ואף רומא.
המשימה הבודהיסטית היא לנקות את הרעשים בתפיסה שלנו. תמיד כשאני כותבת על הבודהיזם אני חייבת להתסייג, כי הבודהיזם הוא מאוד רחב ומגוון. אני מכירה טוב את הבודהיזם התרוודי וכמובן שמדובר בפרשנות שלי (שנשענת על פרשנויות אחרות).
"אנחנו חיים בתוך כלוב תודעתי, וככל שהתודעה שלנו מתרחבת, כך גם "ההכרות" שלנו עם העולם הולכת ומתרחבת. אני כותב "הכרות", כיוון שאנו לא באמת מכירים את העולם. המחשבות שלנו, הן אלו שמעצבות עבורינו את העולם. אין לנו באמת גישה ישירה לעולם".
הבודהיזם יסכים איתך, להוציא את המשפט האחרון. לפי הבודהיזם יש לנו גישה ישירה אל המציאות, ובמצב הזה אנחנו נמצאים במצב של "ידיעה נכונה" שהיא ההיפך מהבורות. בעצם הידיעה הנכונה היא המטרה של הדרך הבודהיסטית. ידיעה נכונה היא מצב שבו אני משתחרר מהכלא התודעתי, שאתה כותב עליו, שמסלף עבורי, על ידי תיווך מסולף, שעובר דרך תפיסת אגו אשלייתית, את העולם.
היכולת שלי להשתחרר מהכלא שלי, לצערי הרב, מושפעת מעט מההסתובבויות בתרבויות שונות. מה שכן, ההסתובבות הזו, גורמת לי לראות, כמה, למרות האיפיונים השונים שקיימים, התודעה האנושית היא אותה התודעה. כעס הוא כעס בגרמנית, עברית או פינית. כך גם פחד, כאב.
בני אדם זה מסובך, כרגיל : )
בגדול אני מסכים – מקום, היכרות, שפה, תרבות, תנאי חיים, אינטרסים.
להגיש שלאום נוצר בגלל מלחמות זה בערך כמו להגיד שבני אדם הם יצורים נפרדים זה מזה בגלל שיש ביניהם מחלוקות. אולי בנקודה הזו יותר התייחסת למדינה המודרנית מאשר ללאומים. לאומים היו, כפי שציינת, משחר ההיסטוריה וסביר להניח שגם לפניה.
קראתי לפני מספר שנים ספר טוב בשם Group Cohesion ( אוסף מאמרים ). אבל הספר שנתן לי ראיה רחבה יותר הוא Nonzero של Robert Wright ( שערוריה שעוד לא תורגם לעברית ).
ניצן,
יופי של ביקורת 🙂
(כלאומר, אתה לא עושה לי מלאכה קלה)…
אני מסכים שלרקע ההיסטורי, התרבותי יש חלק. קשה להביא דוברי שפות שונות ותרבויות שונות להתאחד. אבל להערכתי האמת נמצא שם במקום כל שהוא באמצע.
מקרה בוחן מעניין יכול להיות האמריקאים. האם נוכל לראות שאנשים ממדינות שונות באירופה נטמעו לגמרי בתרבות האמריקאית, לאחר כמה דורות? אני חושב שחלק גדול מהאמריקאים האירופאים, אכן עבר את התהליך. כלומר, על ידי מערכת חינוך משותפת, שפה משותפת והיסטירה נלמד משותפת, שמחדירה המדינה, ניתן לייצר לאום חדש. כמובן יש גם אידאלים משותפים (כסף…).
גם בגרמניה של ביסמארק, דאגו להעלים שפות שאינן גרמנית, כדי ליצור איחוד. היה גם ניסיון לדכא את הקתוליות, כדי להאחיד את הדת. היה חינוך משותף, שדאג להאחיד את הנרטיב הגרמני. הנאצים פיתחו לעצמם היסטוריה פיקטיבית, שכנראה לא התרחשה. הם אמרו כי מקור הפרוסים הוא במסדר האבירים הטבטוניים (כיום ברור שאין לכך בסיס). הם גיבשו אמונה נורדית עתידה שהייתה קימת או שלא.
אם תחשוב על זה, גם הציונות קמה סביב הגות משותפת, חזון משותף, ושפה משותפת. הוגי הדעות הראשונים דאגו לעצב את התודעה לכיוון ציון (להזכירנו, רוב העם היהודי לא ראה בא"י אופציה סבירה להתיישבות). יצרנו שפה משותפת (החיינו את העיברית, ונלחמנו על ההגמוניה שלה), ומאז ועד היום אנו מייצרים מיתוסים ציוניים שאמורים ליצור סיפורים שלאורם אנו נבינים.
כמובן שהתודעה הציונית לא הייתה קמה ללא רקע מתאים. הינו אכן עם הספר, האמנו שא"י היתה מולדתנו. זה לא נבנה על כלום. אבל זה שופץ כדי להתאים לחזון הלאומי-סוציאליסטי החדש.
להוגי דעות יש לדעתי חלק עצום בגיבוש עם מודרני. לדפוס ולאחידות השפה גם כן. כמו שאנו רואים מהתנ"ך, גודל העמים אז היה קטן בהרבה מהעמים הנהוגים היום.
אני הייתי נזהר בהגדרת לאום.
אני מניח שזה פשוט סט של גורמים שמאפשרים לקבוצה להרגיש שייכים, ומחוברים. אם האמצעים הללו מאפשרים היכרות או תחושת שיכות רחבה, אז יחד איתה יגדל גם ה"לאום". אם לא יהיו כלים להרגיש דומה, אז יצטמצם הלאום (כמו בתקופת התנ"ך).
, נוכל לראות שאנשים שהגיעו ממקומות שונים באירופה, לפני מאה ומאה חמישים שנים, למיטב ידעתי לא מזדהים עם עברם. אלו ממוצא גרמני, פולני, כבר נבלעו בהווירה האמריקאית. יתכן מאד שאת המסורת הפולנית הם שכחו, ובמקום זאת הם לומדים על המייפלאור ועל וושינגטון. מסיפורים של חבר שלי שגר בארה"ב, האמריקאים מתאפיינים ברדידות מזעזעת.
אתון,
תודה. השכלת אותי כרגיל.
השאלה איך הבודהיסט התרוודי-אתונאי, יודע שהוא רואה את האמת? מתי מגיעה הנקודה הזאת?
אגב, ציינת את היסודות המחברים בין בני האדם. הייתי שמח גם להבין מה מפריד בין בני האדם.
טל,
בסופו של דבר הדיון נסוב בסגנון "מה קדם למה"- האם המערכת שחיזקה/יצרה לאום, או רקע בסיסי משותף שממנו התפתח הלאום. עלינו לשאול, האם המערכות שאנחנו מדברים עליהן מחזקות ומעצבות איזו מסגרת לאומית שהייתה קיימת קודם או יוצרות אחת.
במקרה של הציונות התשובה ברורה- המסגרת הלאומית הייתה קיימת קודם והיא פשוט הוחייתה בשביל הקמתה מחדש של האומה (למרות שאני עדיין לא חושב שהיה זה חכם להקים מדינה מתוך מטרה "להימלט מהאנטישמיות"). כך גם באיחודה של גרמניה וגם באיחודה של איטליה- אתה לוקח איזו תבנית לאומית גדולה יותר ומחזק אותה, על ידי כל מה שאוזכר קודם: ספרות, לשון, חינוך, אינטרסים וכו'.
כך, אני גם חושב שהתפיסות שרואות בלאומיות כמעין תופעה בת חלוף של העידן המודרני, הן אלה שלא מצליחות לאכוף שום ארגון ברמה בין-לאומית. בכדי שהעולם, יום אחד, יתאחד לכדי אומה אחת של בני האנוש, אנחנו מחוייבים קודם כל לחזק את תתי-היחידות שמרכיבות אותו. כי עלינו גם לזכור, שבהמון אדם הפרט נמחק ובטח בקהילת-על של 6.5 מיליארד בני אדם. על ידי שימור וחיזוק תתי-יחידות לאומיות, האדם ירגיש מספיק בטוח בשייכות שלו בשביל לעלות לרמה הבאה, בסוג של התפתחות לקראת מה שבתקווה יהיה איחוד גלובאלי.
נ.ב- חג עצמאות שמח! 🙂
חוד,
טוב, יש דברים שעבור אחרים הם קלים 🙂
לגבי NonZero, נשמע ספר שמכוון לתכלית. האם הבנתי נכון?
הי ניצן.
קודם כל חג עצמאות שמח גם לך 🙂
לגבי מה קדם למה:
בדוגמא של גרמניה והציונות, אנו רואים שיש תשתית יציבה של היסטוריה ותרבות, שצריכה קצת דחיפה ממשלתית או של אליטות, כדי להתגבש (ובמקרה הגרמני, גם מלחמה עם צרפת).
בדוגמה האמריקאית, זה נראה יצירה לגמרי של הממשל.
אמריקאים מחונכים במערכת החינוך על המייפלאור ושינגטון החלום האמריקאי והחרות, גם אם הוריהם הגיעו מויאטנם.
בבריה"מ היתה גם האחדה של השפה, אך נראה ששם לא צלחה ההאחדה… מעניין למה.
במקרה הפלסטיני, גם על פי היסטוריונים פוסט ציונים, די ברור שלא היה כאן עם לפני הגעת הציונות (יש כאלו שינסו לטעון שהיתה התגבשות עממית ב-1830 – 1840 בזמן שלטונו של מוחמד עלי באשא). תושבי האימפריה העותמנית, היו ערבים, ללא יחוד אזורי. לכן ערפאת בזמנו ניסה לטעון שהפלסטינים הם צאצאצי היבוסים, כדי לגבשם כעם, בעל היסטוריה יחודית.
לסיכום טענתי:
כדאי שיהיה רקע היסטוריה-תרבותי-לשוני, אך זה חובה, כדי ליצור עם. במיוחד כאשר יש אידאל חזק שלמענו כולם עובדים (כמו במקרה האמריקאי).
לגבי שימור היחידות הקטנות:
כאחד שמאמין בדמוקרטיה ישירה, ברור לי שחברה דמוקרטית צריכה לקום על בסיס אירגוני יסוד קטנים, שבהן לאדם יש משמעות והשפעה. האירגונים הללו יכולים להיות קהילה שכונתית, אירגון חברתי וכיוב'. ברור מכאן שצריכות להיות רמות ביניים כמו עיר, מחוז, מדינה, איחוד מדינות…
מה מפריד בין בני אדם? התפיסה שמנחה את כולנו – שאני קוראת לה "אני קודם לכל". האני הזה שהוא מרכז העולם ונפרד ממנו וש"אני" פועל כל הזמן לתחזק אותו, להגדיל אותו, ל"מרק" אותו ( מלשון להבריק ), לדאוג לאינטרסים שלו. כשאנחנו כמובן מרחיבים את האני הזה דרך ה"שלי" – המשפחה שלי, הלאום שלי. ומכיוון שהאינטרסים של האני הזה במקום הראשון – שם מתחיל הברדק. כי ה"אינטרסים" שלי קודמים ל"אינטרסים" שלך.
אתון…איזה יופי!
כלאומר, הלאום הוא הרחבת האגו שלי. מערך ההזדהות שלי. ככל שאפתח כלים להרחיב את האגו, כך ילך ויגדל מערך ההתחשבות שלי. וואו!
כלאומר הכלי הטיפולי הוא הרחבת האגו כדי להכיר תרבויות אחרות, אנשים אחרים. בנוסף ניתן להקטין את מירכוז האגו על ידי צניעות, עבודת מידות שתקטין את השפעת היצרים האנוכיים.
אתון, תודה רבה! נתת לי המון חומר למחשבה.
שוב ושוב, תודה!
אני מתנצל שלקח לי זמן להגיב לפוסט, אך הייתי צריך לעשות מעט חושבין (זאת המילה הנכונה?) בשביל לגבש את התגובה הזאת-
בואו נראה מה יש לנו עד כה- אנחנו מכירים בזה שברוב הלאומים, היה מדובר בחיזוק והרחבה של מסגרת לאומית קיימת. בכך אנו שומטים טענות פוסט-מודרניסטיות ש"לאום" הוא רק המצאה מודרנית. אולם, בכדי להשלים את המודל אנחנו צריכים לאבחן מה קרה בדיוק בארה"ב.
ובכן, בוא נשאל את עצמנו את השאלה הזאת- למה אנחנו מתכוונים ב"המצאה" של עם? אם נלך לפי המשמעות המקובלת, הרי שמדובר ביצירתו של עם, כמו במקרה האמריקאי. אולם מצד שני, מה בעצם אינו המצאה? תרבות היא המצאה אנושית; היסטוריה לאומית גם היא משרטטת את ההמצאות והפעולות של העם בהתגבשותו; בסופו של דבר, העובדה שאנחנו ראינו את היווצרותו של הלאום האמריקאי לא הופכת אותו לפחות "לאום טבעי" מכל אחד אחר. כן, אז הוא לא קלאסי במובן של אחידות שפה/תרבות/היסטוריה, אך הם עדיין חולקים מסגרת לאומית שעוצבה על ידי מייסדי האומה.
האם לאום ייחשב כטבעי רק אם הטבע עיצב אותו? אינני חושב שנהיה מוכנים להפקיר את הלאומיות לחסדי הטבע ולהגדרותיו (שכפי שכבר ברור לא באמת תשנה דבר- בכל זאת, זאת התגובה לטבע שיוצרת תרבות ולאום, לא הטבע עצמו). אז אם נסכם, הלאום הוא אכן תרבות, היסטוריה ואף ערכים שהלאום החולק. בסופו של דבר, כך אני חושב, כל מה שנובע מתוך קבוצת אנשים ומגדיר את עצמם, משאיפה פנימית להגדרה ולמימושה, יכול להגדיר עצמו כלאומי. כי כמעט כל עם שקם ודרש עצמאות לאומית, בסופו של דבר דרש את החופש והעצמאות לקיים את הערכים, תרבות והיסטוריה שעוצבו מתוכו ועל ידו.
בברכת שבת שלום,
ניצן.
אם יורשה לי לתמוך בהערות של האתון, ולהוסיף משהו משלי (שלדעתי הוא רק הרחבה/ביאור ואין בו חידוש לדברי האתון, אבל היא עשויה בהחלט לתקן אותי…)
בני אדם הם בני אדם (= התודעה היא אותה תודעה), בכל מקום. אבל האדם הוא חיה חברתית מחד ואינדיבידואליסט מאידך, ולכן הוא רוצה להשתייך לקבוצה שמבטאת את האידיבידואליזם שלו (איזה אוקסימורון, בעעע).
אני תמיד אומרת שזה יהיה טוב אם בני האדם יחדלו לחפש את ההבדלים בינם לבין עצמם (כי לא חסרים כאלה, מי שמחפש – מוצא, ולא יהיה לזה סוף) ובעיקר אם הם יפסיקו להלחם/לריב/לשנוא בגלל זה.
ובעניין סוגיית הלאום, יש לי בשבילך נושא מעניין: להלן שוויצרים, לאום אחד? אולי. יש קנטונים צרפתים, גרמנים, אחד איטלקי ואיזה אחד שדובר רומנש. לא יודעת אם יש משהו שמאחד את כולם (אולי חוץ מזה שהכל שם נסגר ב-19:00). מצד שני, הם גם לא מאוחדים (פרט לשפה) עם מדינות המקור שלהם (קרי, גרמניה, צרפת ואיטליה). אז?
1. . לא רק קימרלינג. גם לפי בני מוריס ("קורבנות") המיעוט הדתי הנוצרי היה המיליטנטי ביותר בבניה של הלאומיות הפלשתינאית הצעירה.
2. אי אפשר לקרוא את גלנר בלי להזכיר את "קהילות מדומיינות" של אנדרסון.
3. מה שבעיני הוא לב הטיעון של גלנר הוא זה:
"יחידות חברתיות" קיימות במספר מישורים – כלכלית, תרבותית, לשונית, דתית, גיאוגרפית, אתנית, פוליטית, וגו'.
המצב הטרום-לאומי הוא שאין חפיפה רבה בין המישורים הללו.
המיתוס הלאומי הוא שיש "לאום" שהוא אחיד בכל המישורים הללו. זה כמעט תמיד שקר גס – והכי קל לראות שאין חפיפה בין היחידות הפוליטיות לבין כל השאר. התגובה הלאומית להתנגשות של המיתוס במציאות היא לנסות ו"לתקן" את המציאות – כלומר, לבנות גג פוליטי אחד לקהילה הלאומית (הדימיונית). תוך כדי כך הלאומיות "מיישרת את הנוף" ויוצרת את האחדות שאותה היא דמיינה.
4. תמיד היו קבוצות שקראו לעצמן "עם". (או, לכל הפחות, שהשליטים והסופרים כינו בשם "עם"). בעולם העתיק לא היתה יומרה להתאים את הגבולות המדיניים לגבולות אתניים או לשוניים. ובוודאי שלא אשליה כאילו הגבולות של היחידות האתניות והלשוניות (או התרבותיות, או הדתיות) הללו חופפים.
5. כמובן שיותר קל לבנות יתוס לאומי במקום כמו האיים הבריטיים – שבו הגבולות הפיסיים ברורים כל כך. ועדיין, תקופה ארוכה ניסו מלכי אנגליה להיות גם מלכי צרפת…
עומר, איזה יופי של מידע!
אגב, זה רק מחזק את מידע נוסף שיש לי בנושא הלאומיות:
יש קשר הדוק בין הכתב ללאומיות. הכתב מאפשר ליצור תודעה משותפת, הדרושה ללאומיות. עד 1908 אסרה האימפריה העותמנית להשתמש בדפוס (מאותה סיבה שעד היום ספר התורה נכתב ביד – קודש). כתוצאה מכך לא יכלה להתפתח תודעה משותפת כלל עותומנית. לעומת זאת, לנוצרים ניתנה האפשרות להדפיס. ולכן הם היו נושאיה של הלאומיות הפאן-ערבית. רק בשנות ה-50, כשהדפוס התחיל לתפוס תאוצה, התורממה גם האידואולוגיה הלאומית הפאן-ערבית, ולאחר מכן, הכלל איסלאמית.
גלנר! איש גדול. צריכה לרענן את הידע שלי בספריו. אנדרסון, כנראה צריך להוסיף לרשימת הקריאה שלי.
אם אני לוקח את תיאוריית "היחידות החברתיות", אז הייתי אומר, שככל שמרכזי הכוח מצליחים לאחד טוב יותר את הקהילות הללו, כך מתחזקת הקבוצה הגדולה או הלאום? אני משער שהדרך לעשות זאת היא על ידי תקשורת המונים, שבונה תודעה לאומית.
4. אם כך, מדוע לאומים או עמים יוצרים באלקניזציה? בבלקאן, נראה שללאומיות יש כוח אדיר, גם לאחר 600 שנים של כיבוש עות'ומני, ונסיון האחדה כושל של קונגרס וינה. איך אתה מסביר את הכוח האדיר הזה, אם זה מיתוס? במיוחד לאור 5. הרי היה עליהם להתבולל. האימפריה העותמונית לא קידמה לאומיות. צכוסלובקיה או יגוסליביה ז"ל, בוודאי ניסו ליצור מיתוס לאומי משותף. מדוע הם התפרקו בכל זאת?
הי טל,
אני מאוד ממליץ לך לקרוא לפחות את הערך על "קהילות מדומיינות" בויקיפדיה, תיאוריה מעולה של בנדיקט אנדרסון ומאוד רלוונטית לדיון הזה, כפי שכתב עומר. בהמשך אני ממליץ על היכרות עם הגישה של עמנואל וולרשטיין, הבוחנת את החברה האנושית כולה כמערכת אחת אי-שוויונית.
בסיפה של דבריך הבאת ציטוטים של יהודים המביעים פחד מן השלטון, חבל שלא איזנת באמצעות ציטוטים המזכירים גם את החשש מהיעדרו של שלטון, כמו זה של רבי חנינא סגן הכהנים שאמר: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו."
ומעל הכל – שמורה ומקודשת זכותך לאהוב ולהעדיף ולהפלות לטובה את העם היהודי על פני כל שאר בני האדם, ממש כשם שעומדת ושרירה זכותך להעדיף את בני משפחתך על פני זרים.
ואולם, גם לזכות זו יש לשים גבול וסייג – כשאתי אלון גונבת למען אחיה האהוב – כאן נחצה הקו האדום. כשאדם מפליא את מכותיו ומרעיב את ילדיו על מנת להיטיב את החינוך שלהם – מתוך אהבה אליהם – כאן נחצה הקו האדום שמחייב את התערבות נציגי החוק, נציגי החברה, שיפקיעו את "החופש" שלו לפגוע או "לחנך" את ילדיו כראות עיניו.
בכדור הארץ, בו אין דין עולמי ואין דיין עולמי, מדינות-הלאום חופשיות להלכה ולמעשה "לאהוב" את אזרחיהן (ואת משאבי הטבע שלהן) לפי הבנתן ויכולתן, ואין גורם אחראי המייצג את החברה האנושית שרשאי לפסוק האם מותרים הדברים או לא. לבני האדם אין קו אדום.
וברור, כמובן, שאף קו אדום שייקבע איננו קדוש או נכון, וכל קו ראוי לבחינה ולהרהור ולערעור ולשינוי, אבל היעדרו המוחלט של קו אדום מינימלי הוא החולי החמור ביותר של החברה האנושית בעידן הנוכחי.
לליטאים, לאוונגליסטים, לקפיטליסטים ולבודהיסטים, לאתיאיסטים ולליברמנים ולפועלי הבניין מרומניה – אין משהו שפוגע יותר בכולנו מהחולי הזה ממש.
אני ממליץ, כמובן, על רעיונות הפדרליזם העולמי כתרופה היחידה למצב אנרכיסטי זה.