לחבריי ממדעי החברה והרוח, בקשת סליחה ומחילה…. אבל אני חייב
הכשרתי במדעי הטבע, תמיד גורמת לי לחפש חוקיות בדברים. כן, אני יודע… אני כופר בעיקר של מדעי החברה 🙂 ההכשרה הנלוזה הזאת גורמת לי גם לעשות רדוקציות (ברר… עבור מדעי הרוח זה ממש כמו שיהודי יאכל שנקיין עם גבינה צהובה באמצע שכונת מאה שערים)… והכי גרוע, אני חושב שמיקאוולי היה גאון (זה, מבחינת שני המדעים, התרסה כנגד בורא שמיים וארץ)
אם נבין את החוקיות שעומדת מאחורי ארגונים, נוכל אולי לגרום למערכת ללכת לכיוון שרצינו (זה נקרא לנסות לשלוט בבהמה אדירה).
אני מציע מספר חוקים, לעיונכם, ביקורתכם והארותיכם. המסע ארוך במקצת. את רובו לא המצאתי. יודעי הח"ן שבינכם/ן יזהו מייד על אילו ענקים מדברים כאן. אני רק מעמיד את דבריהם בסדר שנראה לי הגיוני, כבסיס לפתרון חידת הלוייתן הדמוקרטי. המסע עובר מהפילוסופיה וחוקים מקבולים במדעי החברה, אל ידע חברתי-פסיכולוגי הקיים ביהדות.חוקים אלו אינם סותרים אחד את השני, אלא הולכים ומתחברים. החוקים הללו עוברים מהמצב הטבעי יותר (זה שדורש פחות אנרגיה), אל מצב הדורש יותר אנרגיה כדי שיקרה. כשתגיעו לסוף המסע תבינו, לדעתי, מהיכן תושג האנרגיה.
מסע מוצלח 🙂
הארות, הערות, ביקורות ותובנות יתקבלו בברכה.
————-
כשבאים לבחון מערכות חברתיות, נראה שישנם מספר חוקים טבעיים. הנה אמנה מספר חוקי כאלו.
"חוק כלים לא שלובים":
אזרחים אוהבים שמפנקים אותם, ולכן רוצים להגדיל את התמיכה הממשלתית (חינוך, בריאות וכיוב'). האזרחים לא אוהבים לשלם מיסים. הפולטיקאים רוצים להיבחר שוב, ולכן הם נאלצים להקשיב במידת מה לבוחרים. התוצאה: המשק בגרעון, והממשל צובר חובות, עד שהמלווים לא מוכנים להלוות יותר. התוצאה היא שגם הממשל נאלץ לשלם חובות ענק, וגם אין לו כסף לשלם עבור שרותים ממשלתיים. לראיה, ממשלות הדמוקרטיות נוטות להיות חייבות יותר מהתל"ג שלהן ממשלות לא דמוקרטיות .
"לגיטמיות ויציבות ממשלית מאפשרים להתנגד לכוח שמפעיל חוק כלים שלובים"
(תיאוריה מתווספת שנוצרה לאחר דיון עם נדב פרץ)
במידה ונוצרת לגיטמציה לפעולות הנוגדות את חוק הכלים הלא שלובים (כלומר העלאת מיסים, והגדלת ההוצאה הציבורית), תהיה הקבוצה השולטת יותר להסתכן ולפעול כנגד חוק "כלים לא שלובים". כוחה לבצע זאת, יגדל ככל שהקבוצה השלטת תהיה יותר יציבה, רחבה ומלוכדת. כך קרה, ב-1984, כאשר הכנסת האחד-עשרה, פעלה להקטנת ההוצאות הממשלתיות, להפסקת הזרמת כספים, והקפאת השכר וצעדים אחרים שבד"כ אינם מקובלים על ציבורים רחבים. באותה תקופה נוצר חוק ההסדרים, שנועד מאז ועד היום לפעול כנגד "חוק כלים לא שלובים"
"אירגונים נוטים לגדול"
לכל אדם יש אינטרס להגדיל את משאביו על חשבון משאבי אחרים, בכמה שפחות השקעת אנרגיה (אלא אם כן, הוא אחד מאלה שקוראים שורות אלו ;-). כתוצאה מכך, גם הקבוצה, שהיא מכלול של בני אדם, תנסה להגדיל את המשאבים שלה, בכמה שפחות עבודה. ארגון בנוי מקבוצות שונות. בעקרון, ככל שקבוצה ממוקמת במעלה ההירכיה, וככל שהיא מצומצמת יותר, כך היא יכולה לנכס לעצמה יותר משאבים. זאת אחת הסיבות שבקפיטליזזם המנהלים מקבלים משכורות ענק, ובסוציאליזם, מזכירה חיננית והרבה התרפסות (כמו כן, תהיה נטיה להתעסק בפוליטיקה אכזרית, כי זה מאד משעשע, ומעביר את הזמן יופי (זה אפילו יותר מעניין מ-GTA כי כאן הדם הוא אמיתי).
"הארגון יגדל על בסיס מקור המשאבים העומדים לרשותו".
ארגונים ממשלתיים, יגדלו על חשבון כספי המיסים, והפוליטיקות בין הארגון לממשלה. בארגון ממשלתי, שהארגון אינו תלוי ישירות בציבור, ולכן אין לו שום אינטרס להעניק טיפול משמעותי לציבור. ארגון חופשי תלוי במקורות ההכנסה שלו, ואלו מבוססים על הציבור, ולכן הארגון החופשי יעשה הכל כדי לנצל ככל הניתן את הלקוחות שלו. ארגונים חכמים, ילמדו לעבור מיחסי טורף-נטרף, ליחסי טפיל-פונדקאי (כלומר ממכירת סחורות פגומות במחירים מופקעים, למכירת מוצרים איכותיים, יחסי שרות מצויינים במחירים גבוהים). רק מיעוטם יגיע ליחסי סימביוזה (כלומר סחר הוגן מתוך בחירה מלאה ונקייה).
"ככל שארגון גדול יותר ו/או יש לו משאבים רבים יותר, ו/או שיש לו השפעה פוליטית גדולה יותר, הוא יכול להשפיע בקלות יותר על הממשל"
אנשי הממשל, הם אנשים ככל האנשים האחרים. הם אינם מלאכים, וגם הם מושפעים מכוחות פוליטיים, טובות הנאה וכיוב'. ככל שהארגון גדול יותר, הוא יכול ליצור יותר כוחות השפעה על הממשל. ההסתדרות יכולה לגייס כמות גדולה של עובדים, לצורך מפקדי ארגזים, כדי להשפיע על חברי הכנסת וחברי הממשלה (שכיום, כבר אין הבדל גדול בינהם). תאגידים יכולים לממן יח"צנות שתסייע לחברי ההממשלה, ובמקרים מסויימים אף להשפיע על העיתונות או לקנות את העיתונות. בעלי ההון יכולים להציע משרות מפתות לפקידי ממשלה וחברי כנסת, וכיוב'. חברת החשמל יכולה להוריד את השאלטר, ולהרעיד את הקרקע הפוליטית. לעומתם, למי אכפת באמת מהאוניברסיטאות. הן לא מצליחות לארגן את הסטודנטים שלהן, הן לא משפיעות באופן מידי על משאבי המדינה. הן לא מארגנות ציבור נאמן אחד שמצביע עבור מפלגה אחת. בקיצור, הן ארגון מפורד, שאינו מצליח לייצר כוח פוליטי, ולכן הן משפיעות פחות.
"ככל שקבוצה קטנה יותר, יותר קל לה לפעול בצורה מתואמת"
בניגוד למצופה, ככל שקבוצה קטנה יותר, יש לה יכולת תמרון טבעית קלה יותר. פחות אנשים, פחות תאיומים. לכן המעטים שולטים ברבים. למעשה, הקבוצה החלשה ביותר, הוא הציבור, כיוון שהוא אינו מסוגל ליצור תיאומים בינו לבין עצמו. לכן הציבור מסתייע בקבוצות שליטה, כמו מפלגות פולטיות, אינטלקטואלים, עיתונות וכיוב'. כל הקבוצות הללו שולטות בציבור, בעוד הציבור יכול רק להיות מרוצה או לא מרוצה, הוא כמו חייה ענקית רפת שכל, שאינה מסוגלת לנהל את עצמה, שנוהמת ומתרגזת, כשמשהו מציק לה, או מגרגרת בהנאה כשטוב לה (אף פעם לא טוב לה… טבע האדם, שהוא תמיד רוצה עוד)… לכן אמרה משלי, יודע צדיק נפש בהמתו (אנחנו הבהמה, והצדיק הוא הפוליטקאי המחונן). כאשר הבהמה מתרגזת, היא יודעת לבעוט ולצאת משליטת אדוניה. לדבר הזה קוראים אנרכיה, או התפרעויות נרחבות. כל קבוצות השליטה יודעות זאת, ולכן הן פועולות בצורה כזאת, שתמיד תשאיר את הבהמה בשליטה.
"הכוח משחית"
(תודה לעומר מוצפי שהזכיר לי את החוק הזה)
ככל שקבוצות השליטה קטנות יותר ומרכזות כוח גדול יותר, הן תפתנה יותר גורמי חוץ להעביר אליהן משאבים, כדי לקבל ממשאבי הקבוצה הנגדולה (הנשלטת). כך למשל ראש עיר, ריכוזי, שאין מולו אופוזיציה לוחמת או עיתונות ביקורתית, יכול להוות פיטוי גדול יותר עבור קבלנים לנסות לשחד אותו. אם לא יהיה מי שיבקר את תקינות העברת משאבי העירייה, יכול ראש העיר לבצע מהלכים שיטיבו עמו ועם הקבלנים, אך יהיו לא תקינים ולא הוגנים לציבור הרחב.
במדינות מושחתות, הממשל שולט בעיתונות וכן באוליגרכיית ההון (או להפך). אין פרלמנט אפקטיבי (בגרמניה הנאצית קודם בוטל הפרלמנט, ואחר כך גם הממשלה). ככל שהכוח הזה מרוכז יותר בידי קבוצה קטנה יותר, המדינה תנטה לשחיתות חמורה יותר. גרמניה הנאצית היתה מושחתת מאד. כך גם נראה שהמצב ברוסיה המודרנית.
"בלמים ואיזונים"
ולכן, מלחמה בשחיתות, מתחילה בביזור הכוח. ככל שיש יותר קבוצות שתלויות אחת בשניה לצורך שליטה, וככל שהן פחות תלויות אחת בשניה לתיפקודן העצמאי, וככל שתהיה יותר ביקורת ושקיפות, כך קטנה היכולת לבצע מעשי שחיתות.
אלא שיותר מידי ביזור, עלול להביא לאי יכולת שליטה. ולכן יש להקים מערכות ניהול מבוזר טובות יותר, שיאפשרו תיאום של מהלכים לגיטמיים.
"הבהמה אינה באמת טיפשה, היא רק לא יודעת לתאם את עצמה ביעילות"
מערכת שבה כלל האזרחים יכולים להיות שותפים בממשל באופן ישיר, היא המערכת המבוזרת ביותר. המערכת הזאת היא בהמה המורכבת ממיליוני אנשים חכמים ומוכשרים במגוון רחב מאד של תחומים. היא מורכבת מאנשים שהפוטנציאל שלהם בוזבז, גם בגלל שפיתוח תכונות חברתיות, דורש משאבים רבים מהאדם ומהוריו. וגם מכיוון שהאינטרסים של קבוצות השליטה והכלכלה, יוצרים ברירה חברתית לכיוון איוולות וגרגרנות (קל יותר לשלוט בציבור לא מאוחד ולא נבון מידי). לעומת זאת, האינטרס של הבהמה, הוא לתאם את חבריה ביעילות, כדי להפיק מכל אחד ואחד מהם את הפוטנציאל הגלום בו. רק במצב של תיאום מלא, יופק מלוא הפוטנציאל של הבהמה, והיא כבר לא תהיה בהמה, אלא יצור מופלא, רב הוד ורב חסד, אז היא תזכה בחיי נצח.
כדי ליצור תיאום בין חברי הבהמה, יש צורך בכמה רכיבים.
"תיקון המידות האישי"
חוסר תאימות בין חברי הקבוצה, נוצר מבעיות במידות. הוא נוצר מכך שאנשים גדלים ללא מספיק אהבה בילדותם, ואז קיים בהם צורך לפצות על העדר אהבה. הדבר הזה נקרא אגו מנופח. הם דורשים כבוד, שליטה, התרפסות. אז אין מקום בהם לביקורת, כי האגו שביר ורעוע. כל ביקורת מערערת את המסכה שמסתירה חולשה גדולה. יש גם ילדים שגדלו ללא גבולות, ואז הם הולכים וחומסים משאבי אחרים גם כשהם גדולים. יש אחרים, המתרפסים בפני אחרים, וחיים בשביל אחרים, כי אין בהם בטחון במי שהם, והם אינם ממצים את הפוטנציאל האמיתי הגלום בהם. ויש אחרים, שלא למדו לשלוט ביצרהם, ויצרהם שולטים בהם, ואלו אוכלים וסובאים, כי מחר ימותו. הם מאבדים את מרבית היכולת לבנות את עצמם לטווח ארוך, כי הכל הוא של הרגע. לנו ההורים יש השפעה עצומה על המידות שאליהן יגדל ילדינו כאשר יבגרו. אבל גם לאדם עצמו, כאשר בגר יש יכולת לעבוד על עצמו ולתקן את מידותיו. עלינו לפתח שיטות לכך. בעיניי זאת מהות "אימון לאיכות חיים".
"פיתוח תקשורת בין אישית"
כאשר אנו פועלים בקבוצה, עלינו לתאם אחד עם השני את רצונותיו, שאיפותינו ומגבלותינו. לשם כך עלינו לדבר אחד עם השני בצורה יעילה. לזה נקרא תרבות השיחה. ללמוד לבקש או לדון בכבוד. ללמוד להקשיב ולהבין (איזהו החכם, הלומד מכל אדם (אבות)). ללמוד לסייג, ולדייק. ללמוד לדבר כשצריך, ולשתוק כשצריך (סייג לחוכמה שתיקה). כל אלו דורשים במקביל יכולת עבודת מידות כי יש השפעה לשפה על הנפש ולנפש על השפה (NLP).
גם עבודת המידות וגם תרבות השיחה, ישתנו, אם אדם ירשה לעצמו להשתנות.
"פיתוח טכנולוגיה לתיאום בין מיליונים".
גם אם נשפר את מידותינו עד שלמות, נהיה מוגבלים בכמות ובזמן התקשורת האפשרית, ולכן נהיה מוגבלים לקבוצות קטנות יחסית. לכן עלינו לפתח טכנולוגיה שתאפשר תיאום ידע ותיאום החלטות בין מיליונים בצורה שיוויונית. ויקיפדיה, היא בהחלט קפיצת דרך בדרך למטרה זאת. אני מקווה כי Ekkli תהיה הדבר הבא.
"שליטה ברזי הדינמיקה הקבוצתית"
אם תשכיל הבהמה לתאם את עצמה, ולהפוך ליצור רב הוד, תבונה, צדק, חסד ורחמים, עדיין יהיה עליה לדעת להתמודד ביעילות עם תנאים משתנים. לשם כך עליה ללמוד את רזי פעולת הקבוצה. לדעת להיות זריזה כשצריך, חסודה כשצריך, אלימה כשצריך. עליה לדעת לשלוט בעצמה ביעילות בכל מצב, ובכל עניין. אז היא תהיה נבונה, חכמה, צדיקה, רבת חסד, רחמים, הוד, הדר וחייה יהיו לנצח (בתלוי באיכות מידותיה הקודמות ל"נצח").
יש כמה תנאים נדרשים לשינוי.
"אין רע, רק טוב"
אנשים לא עושים דברים מרוע. אנשים עושים זאת, כי האם לא מודעים ליצרים שלהם, ולצרכיהם של האחרים. אנשים מרוכזים בעצמם, במלחמות הפרטיות שלהם, בתאוות הפנימיות. אנשים נשלטים על ידי יצריהם, במקום שהם ישלטו ביצר. זה לא נעשה מרוע, אלא מחולשה. רוב בני האדם, אילו ניתנה להם יד נכונה, היו מוכנים לעבור את השינוי. דרכו של אדם להתשנות, היא בקבלה מלאה של האדם על ידי האחר, בניתנת מקום מלא לרצונו, להתפתחותו, בהקשבה, באמפטיה, בבבטחון. אין אדם שאין לו תקנה (גם לפסיכופתים, ולחולים קשים במחלות נפש, אני מעריך שתמצא תקנה). כאשר אנו תוקפים אדם, מבקרים אותו (כשהוא לא בנוי לכך עדיין), אנו יוצרים מגננות וחסימות.
הדרך היא על ידי איפשור, תמיכה, הקשבה, והבנת נפש האדם, ובמכונות לגונן עליה או לאפשר לה, עד שתצמח ותגדל, למלוא עוצמתה ומימושה.
"כל תיקון מתחיל מתיקון פנימי".
הדרך לשנות, אינה בהתפה, אלא בתיקון עצמנו. ממילא כשאנו מתקנים את עצמנו באמת, המידות שלנו משפיעות על אחרים. גם ללא מילים. כך אנו לאט לאט מפיצים את המידות הטובות. איננו מושלמים, ואולי לא נהיה מושלמים, אבל כל מידה שנתקן בעצמנו, תתחיל לעשות את עבודתה לתקן מסביבנו. וכל אחר שיתקן את עצמו, בהשפעה או שלא בהשפעה, יתחיל גם הוא להפיץ את אורו.
אנשים נוטים לא להאמין בדברים כאלו. הם רואים יותר מידי חושך מסביב, אבל אם נעבור את המסה הקריטית, יותר ויותר אנשים יאמינו שזה אפשרי, ויתחילו לעבור בעצמם תיקון המידות, וגל הברכה יתפשט וילך.
"הסתפקות במועט"
אסור לנו לחשוב שעלינו לתקן את כל המידות מיד. כנראה שתמיד יהיו עוד מידות לתקן. התיקון הוא איטי ונעשה לאורך שנים. שכרנו על תיקון של מידה הוא בכך, שבנינו עוד מידה עבור עצמנו, ועבור זולתנו.
"חלום ואמונה"
החלום והאמונה, הם הבסיס להכוונותו של האדם, והם הנותנים הפנימיים של הכוח לאדם. אם יהיה מבורר החלום, ויהיה מסודר, כך יגדל כוח הרצון של האדם (בתנאי שהאדם פותר את הפלונטרים שנוצרו בחייו – עבודה לפסיכולוגים). גם אנו צריכים לברר את חלומנו כחברה. לברר אותו, ולאמת אותו, עד שתגדל בו האמונה.
בעיניי החלום שהטוו לנו אבותינו או ריבוננו, הוא המטרה הנעלה מכולם "לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ידעו עוד מלחמה", שיגשוג ופריחה. חיים ארוכים, מלאים ואיכותיים. העדר שכול, עקרות או מחלה. חיים עם ילדינו עד גיל שובענו מהחיים. אלו הבטחות הנביאים והתורה. בעיני הם מספיקים בהחלט. אבל כמו כל דבר, גם דברים אלו דורשים ברור-פולמוסי, כדי להתקיים.
המצב הראשוני, הוא המצב "הטבעי" יותר, כלומר הוא דורש פחות השקעה אנרגטית. מה שמושך את כל המערך הזה למעלה, זו האמונה בחזון. אבל כדי שלחזון יהיה כוח משיכה, עליו להיות מבורר ומדוייק. עליו לאט לאט לעבור חקירה מדעית, עד שהאמונה בו תהיה כה שלמה, עד שלא יהיה בו ספק. זהו כוחו של הליברליזם. החקירה החופשית, והשאיפה לחוכמה ובינה (כי ה' יתן חכמה מפיו, דעת ותבונה. יצפון לישרים תושיה, מגן להולכי תם. לנצור אורחות משפט, ודרך חסידיו ישמור. משלי ב').
כמה הערות מהירות:
לסעיף 1: נכון, ואינפלציה (הנובעת מהדפסת כסף) היא שיטת מיסוי עקיף. זו השיטה שבאמצעותה מימנו המושבות את מלחמת העצמאות שלהן בסיטואציה שבה כמעט כולם התנגדו למיסוי.
סעיף 2: לא בהכרח. אולי זו שאלה של מינון – יש תרבויות שבהן זה נכון יותר. השווה בירוקראט ישראלי ממוצע לבירוקראט מצרי ממוצע. או השווה את הסאטירה הישראלית של אפריים קישון על בירוקרטים ישראליים לסאטירה האכזרית יותר של האשק… הייתי אומר שיש כאן שאלה של כח. לכח מוחלט יש נטיה להשחית. יש הבדל בין מנהל שהוא הוא כל יכול, למנהל של חברה צעירה שנלחמת על הישרדותה…
לגבי הטענה העיקרית שלך, אני מסכים. אבל קצת אסייג: תמיד יהיו "נצלנים מרושעים" בשולי החברה. הייתי אומר שלפעמים אתה יכול להתמש בהם כדי לאמוד את חוסנה של חברה. באקולוגיה של אוכלוסיות, אפשר לאמוד את חוסנה של אוכלוסיה על פי שכיחות הטפילים והטורפים שלה. באופן דומה, נראה לי הגיוני שבחברה אנושית ששורדת בתנאים קשים, יהיו פחות טפילים ויותר סולידאריות חברתית (ע"ע קובה, או טיבט). חברה עשירה ושבעה יכולה "להרשות לעצמה" כמות גדולה יותר של התנהגות א-סוציאלית, עבריינית וטפילית. כך שאולי, במובן מסויים, בעיות חברתיות מעידות דווקא על חוסן של חברה?
הי עומר,
1. אכן מסכים. אגב בעניין זה נושא מעניין ללמוד זה הפטרו-דולרים, כסוג של בופר מפני אינפלציה.
2. איזה אידיוט אני… בוודאי, איך שכחתי חוק כזה חשוב "הכוח משחית". ככל שהרשויות פחות מבוזרות, וככל שהאולוגרכיות יותר מצומצמות והדוקות, כך יש יותר כוח, והכוח הזה יוצר יותר שחיתות. חייב להוסיף את זה 🙂
לגבי הסוף: מפלצת גדולה, טפילים רבים. ציפור זעירה, כמעט אין טפילים. ראה את רוסיה: כמות הפשע עצומה, טפילים בלי סוף. אבל זאת בהמה ענקית, שבינתיים סוחבת המון טפילים ומחלות, ובקושי לא נופלת. לגבי קובה, זה נראה לי יותר אגדות שהסוציאליסטים מבינינו מפתחים כדי לחזק את ה-TDO שלהם (TDO= Theory Depndent Observation or Cheery picking). עד כמה שאני יודע, יש לה כלכלה חולה למדי. זה רק בסרטים של מור (סייקו) שקובה נראת גן-עדן. בקיצור, עניין הטפילים כמדד לבריאות, עדיין לא נראה לי.
אם אתה מנסה לפתח חוקים א-לה מדעי הטבע, אין ספק שאתה מאמץ את עקרון ההפרכה של פופר, לא?
אז לגבי "חוק כלים לא שולבים" (צ"ל שלובים, אגב): ממשלת ישראל (וממשלות רבות אחרות) חוקקה חוק שאוסר על הדפסת כסף בשנות ה-80, מה שסותר באופן די בוטה את ה'חוק' הזה שלך.
מכיוון שאני בטוח שאדם מסוגך לא יעסוק ב'מפתל קונוונציונליסטי', אין לי ספק שלאור ההפרכה המוחצת הזו אתה נוטש את הדמוקרטיה הישירה.
כיף חיים במדעי הטבע, לא?
אני חסיד גדול של פופר (פילוסוף המדע האהוב ביותר עלי).
שולבים שלובים , יתוקן. תודה
הפתעת אותי (כלומר, שאתה עושה עבודה ביקורתית טובה).
מתי חוקק החוק? האם הוא נאכף?
ניתן לגייס כסף על ידי הלוואת (וזה מה שגורם לחוב…)
אשמח למידע נוסף, ואז אוכל להשיב.
'חוק אי הדפסה', כחלק מהתוכנית לייצוב המשק, 1985
יש הבדל מהותי בין הלוואות לבין הדפסת כסף. ההבדל הזה הוא, בין השאר, בגלל שהדפסה היא פעולה שרק הממשלה יכולה לבצע. הלוואות (הנפקת אגרות חוב, או כל צורה אחרת) – זו אפשרות שפתוחה בפני כל חברה מסחרית (וגם – לממשלה אין בה יתרון. אם הממשלה עושה צעדים מסוכנים, אף אחד לא יקנה את אגרות החוב שלה).
טל, אבל הדוגמא שלך היא בדיוק מה שאני צריך בשביל התזה שלי: קובה היא מדינה קטנה, עניה וחלשה מכדי לשאת על גבה התנהגות א-סוציאלית, לכן העוני שלהם משולב בהרבה סולידריות חברתית. רוסיה היא מפלצת ענקית ועשירה, ולכן יכולה לשאת הרבה חולירות על הגב.
טוב, אולי "בריאות" זה לא בדיוק מה שאני מנסה למדוד כאן…
טל,
מקיאבלי הוא גאון. לקבל אותו הוא לא טימוא ההיכל, אלא היפטרות מכמה אלילי שווא שאחד מהם הוא: "טוב האדם מטבעו". אני צריך לעבור שוב על הפוסט הזה בשביל למצק את ההערות, אך כרגע אני יש לי שאלה שאולי יכולה לתרום לשנינו: על כלל הברזל של האוליגרכיה שמעת?
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%9C%D7%9C_%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%96%D7%9C_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%94
נדב:
הממשלה חוקקה חוק שאוסר הדפסת כסף בגלל אפקט העדר. אני אנסה להסביר: מרגע שגרעין מסוים של מדינות מחליט לא להדפיס כסף אז המטבעות של אותו גרעין של מדינות נעשים "בטוחים" יותר כי הם מייצגים יותר את חוסנה של הכלכלה הפנימית של כל אחת מהן. באופן טיבעי המדינות שחברות באירגון של "המדינות שלא מדפיסות כסף" מתחילות לחשוד במטבעות של כל השאר (כי הם זוכרים עד כמה הם הידפיסו כסף וכמה הכסף הזה היה שווה באמת…). עכשיו אתה יכול להצטרף אליהם ולהינות מסחר חופשי איתן או להמשיך להדפיס ושהן יטילו עליך מכות כואבות בשערי המרת מטבע והגבלות יבוא ממך. התעשיינים שלך צורחים לממשלה שלך (שהם מנהלים דרך אגב כי הם קנו להם את הכסא בכנסת) שהממשלה חייבת להפסיק את המנהג המגונה הזה של להדפיס כסף כי אחרת התעשיה תקרוס. בסופו של דבר הממשלה משתכנת (וממשיכה עד היום להדפיס קצת כסף כדי לגנוב קצת מהצד – את זה עושות גם כל שאר הממשלות שאומרות שהן לא מדפיסות כסף…). לממשלת ישראל היה תמריץ נוסף להפסיק להדפיס כסף – היא מוטטה את המשק בגלל ההרגלים שלה בשנות השמונים ואפילו החברים התעשיינים שלה צרחו עליה. מילא האזרחים סובלים – אבל שהאחים עופר יסבלו?!? את זה חייבים לתקן. התעשיינים דרשו הבטחות שמצב כזה נורא לא יקרה שוב ואי הדפסת כסף (לפחות פורמלית) זו צורה להיענות להם.
בקיצור – אי הדפסת כסף, ביסוס מעמדו של בנק ישראל וכולי הם כולם תוצרים של לחץ של רמה תחתונה באוליגרכיה על הרמה העליונה וזה לא קשור לאלטרואיזם, ראית הנולד, חוסר התחשבות במקורבים או חוכמה כלכלית של הממשלה. זה בטח ובטח לא קשור לסבל הנורא שעברו האזרחים. הממשלה לא רואה את האזרחים ממטר אלא רק דרך העיניים של אנשי העסקים שאליה היא קשורה שרוצים שהאזרחים ימשיכו לקנות ולעבוד.
דמוקרטיה דמיקולו אמרתי ? מהפכה, מהפכה, מהפכה…
מרק
נדב, עומר, ניצן ומרק, תשובה לכל אחד, על פי אומרו
נדב,
קראתי את הערך הרלוונטי בויקיפדיה העיברית. עלי לציין שהערך מאד אינפורמטיבי. אכן הפרכת את חוק "הכלים הלא שלובים". אבל כחסיד של פופר, זה רק אומר ששיפרת אותו 🙂 אסביר.
אכן, הראת שבאמצע שנות השמונים הייתה ממשלה שנהגה בניגוד לכלל. כל הכבוד. הפרכה! מראה על עבודה מדעית טובה. כדי להציל את הכללים שפופר מצא, עלי להוסיף תיאוריה מתווספת, שתתמוך בראיות.
הנה הכלל המתווסף שאני מציע: "ממשלה יציבה שצוברת מספיק לגיטמציה ותמיכה מהגורמים המשפיעים על המשך כהונתה, יכולה לנהוג על פי המנדט, גם אם זה עובד מול כוחות, או חוקים אחרים (ולהפך)".
לכן אנו רואים את המערכת מתנהגת בהתאם.
כפי שמרק אומר, משכבות רחבות ב-1984 הגיעה תמיכה רחבה בתהליך שיפתור את בעיית האינפלציה. הוקמה ממשלת אחדות יציבה מאד שתמכו בה 97 ח"כים. היציבות הזאת, וההתחלקות באחריות, איפשרו לממשלה ולכנסת לפעול לתקן את המצב בצורה דרסטית. הם עצרו את הדפסת הכסף (באמת מעניין עד כמה העניין נאכף). הם הקפיאו את השכר במשק. פיקוח על מחירים. קיבעו שער הדולר. יצרו את חוק ההסדרים. המון דברים שציבורים רחבים היו מתנגדים לו, אם לא היתה נוצרת לגיטמציה ותמיכה רחבה בממשלה.
אם תשים לב, שככל שחלף עת המשבר אבדה הליגטמציה הרחבה של הממשלה לבצע צעדים דרסטים, ומימוש כלל התוכנית הוקפא.
גם את הסיבות להקצנת המשבר בשנים 1977 – 1984, ניתן לזקוף לשילוב של חוק "כלים לא שלובים" וכלל ה"לגיטמציה והיציבות". ממשלת הליכוד היתה מאד לא לגיטמית בעיני האליטות, ומאד לא יציבה, ולכן היה עליה לרצות את הציבור על ידי הגדלת ההוצאות הציבוריות, ואי העלאת מיסים. (מעבר לכך, שהם היו גם לא מנוסים)
גם כיום, ביבי יכול ללכת בניגוד להשפעת "כלים לא שלובים", כיוון שיש לו קואליציה מאד יציבה. הוא יכול לקצץ את העוגה הציבורית, ולא להעלות מיסים (למעשה הוא הבטיח להוריד מיסים כאשר היה בבחירות, אך בזמן הכהונה שלו לא היה עליו לבצע זאת, כי מעמדו נחשב יציב).
לכלל הזה, יש עוד כלל שמסביר את השתוללות חוק "כלים לא שלובים" בשנים 67-73, והוא שאם הממשלה שלך חולה בפסיכוזה עמוקה (אובדן קשר עם המציאות), אז היא לא מתחשבת במציאות ועושה ככל העולה על רוחה. ולכן הגרעון הממשלתי גבה מאד באותה תקופה, למרות שהממשלה היתה יציבה, וזכתה ללגיטמציה אדירה. קוראים לזה טירוף חושים. ואת ההתעררות מכך, קיבלנו בסטירת הלחי של 73.
לסיכום: לגיטמציה ויציבות מאפשרים להתנגד לכוחות שמפעיל חוק "כלים לא שלובים" (נראה לי שצריך לתת לו שם אחר).
עומר,
אז מה אתה מנסה למדוד כאן?
ניצן,
בוודאי שאני מכיר את חוק הברזל של האוליגרכיה. סיכמתי את ספרו של מיצ'לס כאן.
הספר שלו הוא ספר חובה לכל מי שחפץ בקיום דמוקרטיה. לצערי לא סיימתי אותו מפאת קוצר זמן, אך מה שהספקתי לקרוא היה מלא תובנות מדהימות.
לצערי יש כאלו שמסתפקים בהבנה שכלל כזה קיים. אך אם היו קוראים את הספר, היו מבינים שרבות מהבעיות שיוצרות את הכלל, ניתנות לפתרון, או שהן נפתרו, ולכן ניתן יהיה לבטל את הכלל בעתיד.
הנה הסיכום חלקי כאן: http://tinyurl.com/yz6b5bp
והתובנות על החלק המסוכם כאן: http://tinyurl.com/ybawuee
מרק,
יחב"ל משובח כרגיל, ומשחקי כוחות מיקאווליסטים. אין כמוך. רק שכחת את הרימון והקאלצ' 🙂
טל ונדב,
הייתה פה טענה שרק ממשלה יכולה להדפיס כסף. זה לא נכון – בנקים יכולים להדפיס כסף גם. לא את הנייר אלא את המספרים. מנהל בנק נכנס למחשב שלו ומוסיף לבנק שלו מיליון דולר. אף אחד לא יכול לעלות על זה כי בבנק מודרני יש מילארדי טרנסאציות ביום ועמלה מכל אחת מהן הולכת לבנק. קשה מאוד להגיד לבנק "לא באמת הרווחת את הכסף הזה". עכשיו הבנק יכול לשלם את הכסף המומצא הזה לעובדים שלו בתור משכורת או למנכ"ל שלו בתור בונוס. רוב המשק לא יכול לעשות כי רק מי שיש לו גישה ישירה למסד הנתונים של הבנק יכול לעשות את זה. הבנק הוא עסק מיוחד כי הוא העסק היחיד (חוץ מהממשלה) ששומר בעצמו על היתרה של עצמו.
התוצאות של כל האמור:
1. בנקים הם אחת הסיבות לאינפלציה.
2. צריך לפקח עלייהם.
את זה הבינו הכלכלנים מזמן וזו הסיבה לכל הבנקים המרכזיים בכל המדינות המערביות. הבנק המרכזי עושה תפקיד כפול:
1. הוא אחראי על הדפסת כסף ומכיון שהוא מנותק יחסית מן הממשלה אפשר לבטוח בו יותר שלא ידפיס כסף כך שהמשק יתמוטט (זה דוגמא נפלאה לכמה מעט אמון בממשלה יש במדינות המתועשות.)
2. הוא מנסה לפקח על כל שאר הבנקים שלא "ידפיסו" או "ימציאו" כסף שלא קיים וכך ממתן את האינפלציה.
ועכשיו להדגמת הבנת הנישמע:
אתם נוסעים באוטו ושומעים "בנק הפועלים מדווח שברבעון האחרון עלו רווחיו בשלוש מאות מילוני דולר…, בתגובה מוסר בנק ישראל כי עמלות הבנקים עדין גבוהות ויש צורך להעמיד אותן לבחינה מחודשת".
אז הינה הפירוש של מה שאתם שומעים:
"בנק הפועלים מודיע כי הוא החליט לדווח לבנק ישראל כי רווחיו עלו בשלוש מאות מילוני דולאר. הם לא באמת עלו כל כך אבל מנכ"ל הבנק חושב שזה מספר שבנק ישראל יוכל לחיות איתו מבחינת האינפלציה שהוא מעורר בשוק מבלי להכניס את מנכ"ל הבנק לכלא על יצירת כסף שלא קיים. בתגובה מודיע בנק ישראל כי הוא יודע שהמנכ"ל המזוין מזייף כסף וגורם לאינפלציה אבל הוא לא רוצה לנקוט נגדו הליך משפטי (הם גם די חברים) אבל הוא מודיע למנכ"ל הבנק שברבעון הבא "ידפיס" פחות כסף כי אחרת בנק ישראל יקצץ עמלות. לא כי אכפת לבנק ישראל מהאזרחים חלילה אלא בגלל שקיצוץ כזה יכריח את מנכ"ל בנק הפועלים להקטין את כמות הכסף שהוא ממציא כל רבעון עוד יותר כי סכומים שהוא ממציא היום יראו פנטסטיים ולא אמינים אם תרדנה העמלות".
אכן אנחנו חיים בחברה צבועה…
ועוד לא דיברתי שפיקוח על הבנקים והאינפלציה היא דרישה של המדינות שאיתן אתה סוחר (האיחוד האירופי מעמיד את הדרישה לבנק מרכזי ואינפלציה נמוכה כתנאי להצטרפות אליו…)…
מרק
מרק, כרגיל תיאוריה מדהימה, מוזרה ומרתקת (ובמידה רבה נשמעת הגיונית)!
אלא שלא נשמע לי הגיוני שהבנק המרכזי לא יצליח לשלוט בכספים שמדפיס הבנק. לכן יש רגולציות.
מנגנון אחר שאני יודע שקיים וגורם לאינפלציה, וגם להתרסקות האחרונה בארה"ב, הוא שהבנק יכול להוציא יותר כסף ממה שיש לו, כאשר הוא משעבד הלוואות שנתן. הבנק המרכזי או הממשלה, מחייבת את הבנקים להחזיק יחס מסויים בין הרזרבות שיש לבנק, לבין הכסף שהוא מלווה. היחס הזה, בעצם קובע את כמות הכסף שהבנק מייצר. ככל שהיחס הזה גבוה יותר (יותר הלוואות לפחות רזרבות), נוצרת יותר אינפלציה, והבנקים פחות יציבים (כי אז, יום אחד מישהו מגלה שהבנקים מרמים ואין להם כמעט בטחונות, ועלולה להיווצר היסטריה… כולם ימשכו את הכסף מהבנק, והבבנק יקרוס, כי אין לו באמת כסף). זה מה שקרה באוגוסט 2009, בארה"ב. בישראל, בעקבות משבר הבנקים ב-83, הוגדר יחסהרזרבה-הלוואות נמוך יותר, ולכן הצליחו מרבית הבנקים בישראל לעבור את המשבר בקלילות. נראה שלפחות בישראל יש ויסות מוצלח יותר, והבנק לא יכול לעשות מה שהוא רוצה.
האם יש לך ראיה שאכן
טל,
המצב שתיארתי אינו כה קיצוני. זה לא שמנכ"ל הבנק זומם כל הזמן לזייף כסף. לבנק ישראל יש הערכה כללית כמה *באיזור כללי* הבנק צריך להרוויח (מספר הלקוחות בערך, כמות טרנסאקציות, רווחי הון על השקעות של הבנק, הוצאות הבנק וכו – המידע הזה מגיע מדיווחים של הבנק ושם יש משחק רב של רואי חשבון (אמא שלי היתה כזו רואת חשבון ולא תאמין איזה משחקים אפשר לעשות) והערכות גסות של בנק ישראל). היום כל המערכת היא אלקטרונית אז הנייר והמטבעות שמסתובבים בשוק מהווים חלק קטן מההון של השוק שרובו מיוצג על ידי ביטים על דיסקים קשיחים. שינוי מספר לא מצריך מכונה להטבעת עשרה שקלים. אז למנכל יש "שוליים" שבהם הוא יכול לשחק. זה משחק כוח: בנק ישראל מיצג אינטרסים של המדינה ולכן רוצה שהכסף הממומצא ירד לאפס כדי להקטין את האינפלציה. בנקים פרטיים שואפים לרווחים מכסימליים ולכן יש להם אינטרס לרמות. אין הרבה בנקים ויש קשרים בין הממשלה, הבנק המרכזי והבנקים הפרטיים כך שנוצרת בין הגופים "הבנה" לגבי רוחב השוליים הללו. ברור למנכ"ל שאם הוא יחרוג מן השוליים אז יעיפו אותו מן המערכת (מה שמעתי על מנכ"ל בנק לפני כמה חודשים שבנק ישראל דרש את פיטוריו בלי לפרסם את הסיבה ?).
לגבי האם יש לי הוכחה. כן – יש ספרי כלכלה שלמים על זה. אני שמעתי על זה בקורס אודיו על מקרו כלכלה. קוריוז פרטי: אבא שלי עבד כמהנדס מערכות מחשב עבור בנק הפועלים ושאלתי אותו פעם האם בנק ישראל בודק את כל החישובים שהתוכנה שהם כותבים בבנק הפועלים עושה ושקובעת בסופו של יום כמה כסף יש בכל חשבון וכמה עמלה נגבתה מכל החשבונות והועברה לחשבון של הבנק עצמו. הוא אמר שאם בנק ישראל באמת היה רוצה לעשות את זה הוא היה צריך להקים מערך מחשוב כל כך גדול שהיו צריכים להשתלט בשבילו על כל קרית הממשלה… בקיצור: בנק ישראל לא יכול לחשב את מיליארדי החישובים שעושה המחשב של בנק בפועלים פשוט כי גם המחשב של בנק הפועלים כמעט לא עומד בעומס. אם לבנק ישראל היו את המשאבים לעשות את זה אז לא היה צריך את בנק הפועלים!
לגבי הוצאות והכנסות: אכן הבנק צריך להחזיק בכספות (היום הכוונה על הדיסקים הקשיחים) אחוז מסוים של הכסף שהיפקידו בו ואכן נטיה של בנקים היא לפזר את הכסף הזה בהשקעות כי לעשות ממנו עוד כסף. הבנק שואף לפזר ואילו יציבות דורשת שהוא ישמור את הכסף בכספת. הבעיה היא בעיה עתיקה שאדם סמית אפילו מתאר אותה ב"עושר האומות" כאשר הוא מדבר על מפולת הבנקים הסקוטיים והסיבות לה. בנק אוף סקוטלנד של המאה השמונה עשרה ולימן ברודרס של 2006-7: אין חדש בכלכלה.
אתה צודק שבמדינות מסוימות יש פיקוח יעיל יותר על הבנקים מאשר במדינות אחרות. אבל מה בכך? יש מדינות שיש להן מערכת ביוב טובה יותר מאשר לאחרות – זה לא אומר שהבעיה של הובלת חרא שונה מהותית ממדינה למדינה. אני יכול לחשוב על כמה סיבות פשוטות למה המצב בישראל יותר טוב. סיבה אחת פשוטה היא שיש פה מעט בנקים! אם יש מעט בנקים וכולם חברים של כולם אז הם מתאמים דברים. לפעמים זה רע לנו – לדוגמא כשהם מתאמים עמלות. לפעמים זה טוב לנו – הם לא מתחרים אחד בשני בהשקעות בלתי מרוסנות בחו"ל כמו שקרה בארה"ב כי הם פועלים יותר כגוף אחד.
מרק
מרק, אני מזועזע. אתה אומר שיש יתרון למונופלים?! 🙂
חוץ מזה, יפה דרשת. ושוב למדתי ממך דבר חדש.
ברור שיש יתרון למונופולים. בעזרת מתן מונופולים לחברות יכולה הממשלה לעודד תעשיות חדשות ועסקים מסוימים להיכנס לתחומים אשר דורשים זמן רב בכדי להגיע לרווח, שיש בהם רמת סיכון גבוהה ועוד. מתן מונופול הוא סוג של עידוד מסחר, בדומה להטבות מס.
איני אומר שכל מונופול הוא טוב ובמקרים רבים המונופול נהפך לחזק מידיי, אבל זהו כלי כלכלי הכרחי בכדי ליצור תשתיות חדשות ולהזיז את גלגלי הכלכלה קדימה.
הדבר החשוב הוא לא לשבור מונופולים כי הם מונופולים, אלה לרסן אותם ולהגביל את כוחם.
נדמה לי שהייתי מוסיף שיש להגביל זמן מונופול לכמה שנים (למשל כאשר מרימים רשתות סלורליות, הדורשות הקמת תשתית יקרה). אבל לאחר מכן, יש לאפשר לשוק להתפתח, כדי ליצור תחרות.
הבעיה היא איךמונעים מהם להשפיע על הממשל, כמו למשל במקרה של הבנקים?
הענף של הדיון הזה בBUZZ מתחיל לגלוש לתחום הנורמטיבי. זה הזמן להזכיר את העבודות של ג'ון רולס – שמשלב תוצאות מתורת המשחקים באתיקה. יש לו בניה אלטרנטיבית למודל של "אמנה חברתית" שנקרא "מסך הבערות". הרעיון הוא כזה:
אנחנו מנסים להבחין בין חוקים (או תוצאות חברתיות) הוגנים לכאלה שהם לא הוגנים. דמיין שאתה לא יודע איזו נישה אתה עומד לתפוס במשחק החברתי. האם החוק הזה מסכן אותך יותר מדי? אם כן, הוא לא הוגן.
זה סוג של פתרון טוב…. הוא יוצר מצב שבו כל בני האדם שואפים למקסם את המערכת, ללא תלות במיקומם. אהבתי.
אני הייתי מנסה להתקדם צעד אחד הלאה. הפתרון של רולס, אינו מסביר את המוסר, וממה הוא בנוי. ולכן אין לו יסוד מוסרי ברור שעל פיו אנשים יכולים לפעול בכל סיטוצאיה. כדי להתקדם הלאה אני הייתי מתחיל קודם להנסות להסביר מהו צדק 😉 ומשם זיל גמור.
צדק הוא מה שמוגדר לפי מערכת ערכים וחוקים מסויימת- הוא תיקון עוול שנגרם לפי המערכת הזו. לכן ההסבר הפשוט ביותר בשביל צדק, אני חושב, הוא תוצר אכיפה נכונה של מערכת חוקים ועקרונות.