במכתב להלן, מביע הרב מיכאל דיין מקדומים, את דעתו על הדרך שבו היה צריך לנהוג, להבנתו, במקרה של הרב אילון (הרב דיין אינו מציין זאת במפורש, אך ניתן להבין שלרב אילון הכוונה. אם כי הטענה שהרב דיין מעלה, אמורה להיות נכונה לכל תלמיד חכם אחר).
להלן קריאתו של הרב דיין:
בס"ד
הרב מיכאל דיין ,קדומים.
כתגובה לדברי שולחן עורך והכתב אבי סגל בעיתון "בשבע" אציין שאנני מכיר את מי שקלונו ברבים פורסם ,וגם לא נמנה על קהל תלמידיו ,אך כואב לי כאב הרבים שתולים תלמיד חכם בחוצות העיר בשם ההלכה , כאשר אין שום בסיס הלכתי לכך , בין אם מצד הזהרת פוטנציאל הנפגעים משום "לא תעמוד על דם רעך" שבזה מותר לכל אדם להזהיר איש או אישה ע"פ כללי הלכות לשון הרע ,שהפרסום הנרחב בפרשה זו אינו עונה על הכללים כפי שיבואר לקמן, וכ"ש מצד ענישת הפוגע המותרת בזמננו רק לבית דין המורכב מגדול הדור או מנבחרי ציבור (טובי העיר) כאשר לא יושבת ביניהם אישה.
אין כאן מעשה אהבת תורה ותלמידי חכמים כפי ש" אמר רבא כשבא תלמיד חכם לפני לדין איני מניח ראשי על הכר כל זמן שלא הפכתי בזכותו " (שבת קיט ע"א), ולא מעשה מר בר רב אשי שנזהר בכבוד תלמיד חכם שחטא ש"אמר מר בר רב אשי פוסל אני את עצמי לדון תלמיד חכם לפי שהוא חביב עלי כגופי ואין אדם רואה חובה לעצמו " (שבת קיט ע"א ), ולא כמעשה "מר זוטרא חסידא כשתלמיד חכם מתחייב נידוי ,בתחילה מנדה את עצמו ואח"כ מנדה את הת"ח (מו"ק יז ע"א) , ולא נעשה כריש לקיש שנפסקה הלכה כמותו "דאמר ריש לקיש תלמיד חכם שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא שנאמר וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה כסהו כלילה ומבאר רש"י כסהו אל תבזה אותו בפרהסיא , כלילה שחשיכה ואין אדם רואה (מו"ק יז ע"א רמב"ם הלכות תלמוד תורה פ' זהלכ' א, ושו"ע יורה דעה סי' שלד סעי' מג סעי' מב ), וכפי ש"אמר רב פפא ישולם לי גמולי שלא נידיתי תלמיד חכם מעולם,אלא כשתלמיד חכם מתחייב נידוי מלקין אתו מדרבנן ולא מנדין אותו " ומבאר רש"י שמלקות יפה להם יותר מנידוי וכך נפסק
להלכ' (ברמב"ם שם הלכ' א ובשו"ע שם סעי' מב) וז"ל:
א. "חכם זקן בחוכמה ואב בית דין שסרח ,אין מנדין אותו בפרהסיא לעולם ( ומבאר הש"ך ס"ק סה ,לעולם – אפילו חזר
וסרח כמה פעמים), אלא אם כן עשה כירבעם בן נבט וחבריו" .
ב. "אבל כשחטא שאר חטאות מלקין אותו בצנעה ,וכן כל תלמיד חכם שנתחייב נידוי אסור לבית דין לקפוץ
ולנדותו במהרה , אלא בורחים ונשמטים ממנו,וחסידי החכמים היו משתבחים שלא נמנו מעולם לנדות
תלמיד חכם ואע"פ שנמנים להלקותו אם נתחייב מלקות או מכת מרדות" .
ג. "וחכם ששמועתו רעה כגון שמתעסק בספרי אפיקורוס , או שחבריו מתביישין ממנו ושם שמיים מתחלל על ידו
משמתינן ליה" .
וכך מובא בגמרא (במו"ק יז ע"א רמב"ם ושו"ע שם) אפי' אם הרבים צריכים לתורתו בית דין מנדה אותו כי 'במילי
דשמיא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'… ההוא תלמיד חכם שיצאו עליו שמועות רעות ,ורב יהודה
הסתפק אם לנדותו כי בני עירו צריכים לתורתו, ואם לא ינדוהו שם שמים יתחלל על ידו !,ולשאלתו רבה
בר בר חנה אמר שרבי יוחנן אמר מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה'
צבאות הוא (מלאכי ב,ז) ?, אם דומה הרב למלאך ה יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו כי שמועתו
רעה , ואז נידהו רב יהודה ,לאחר זמן חלה רב יהודה ובאו חכמים לבקרו כשבתוכם המנודה, ראהו רב יהודה
וחייך, אמר ת"ח המנודה לא די שנידיתני אלא גם מחייך אתה עלי?! ,ענהו רב יהודה לא עליך חייכתי, אלא
דעתי מבודחת עלי בלכתי לעולם האמת ,לפי שגם לאדם גדול כמוך בתורה לא נשאתי פנים בדין , ולבסוף
לאחר מות רב יהודה בצאת המנודה מרבי יהודה הנשיא שלא הסכים להתיר את נידויו משום כבודו של רב
יהודה,עקצתו צרעה באבר ומת ומבאר התוס'(שם יז ע"א ) "מדה כנגד מדה משום שנחשד בזנות".
ולפי שהיה ת"ח גדול רצו לקוברו במערת חסידים אך לא יכלו להכניסו (לרש"י שם יז ע"א ) כי עמד נחש בפתח
המערה,והצליחו לקוברו במערת דיינים לפי שראוי לקבורה מכובדת שכזו כי עשה העברה בצנעה ולא התחלל
שם שמים בפרהסיא, כפי שאמר רבי אלעאי "אם רואה אדם יצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו ,
וילבש שחורים ויתעטף שחורים כמנהג אבלים ויעשה מה שליבו חפץ ".
יוצא (מהגמ' במו"ק שם הרמב"ם והשו"ע) :
מדובר בארבעה מיני חטאים וארבעה מיני עונשים
א. רק אם עשה כירבעם בן נבט שהחטיא את הרבים בע"ז בפרהסיא מנדין אותו בפרהסיא.
ב. אב"ד או ת"ח מופלג בחוכמה שוסרח בצנעא אפי' כמה פעמים (כריש לקיש שםבגמ', ברמב"ם.שו"ע וש"ך ס"ק ס"ה), וכן לירושלמי
(מו"ק פ' ג דף יא ע"א) כרבי יעקב בר אביי בשם רב ששת נמנו באושא שלא לנדות זקן …זקן שאירע בו דבר ( לקורבן העדה
שראוי לנידוי) אין מורידין אותו מגדולתו אלא אומרים לו הכבד ושב בביתך" .
בס"ד 2
ג. ת"ח שחטא בשאר חטאות בצנעא שאע"פ שראוי לנידוי בית דין , רק מלקין אותו בצנעא ולא מנדין .
ד. וכששמועתו רעה וחטא באופן שחבריו מתביישין בו , ולא מיירי שחטא בפרהסיא (לתוס' מו"ק יז ע"א ד"ה אם ולא לר"ח שם),
שאזי ג"כ מנדין אותו בצינעא ולא בפרהסיא ,כפי שמוכח מרב יהודה שנידה התלמיד חכם ולא הותר נידויו עד שמת
ונקבר בבית קברות של דיינים ,לפי שעשה מעשיו בצנעא כרבי אלעאי ולא התחלל שם שמיים בפרהסיא,ואם ינדוהו
בפרהסיא ימצא שם שמיים מתחלל ע"י פרסום הדיינים עצמם.
לפיכך ימצא , ת"ח שחטא ינודה בפרהסיא רק אם חטא בפרהסיא ועשה כירבעם בך נבט שחטא והחטיא את הרבים.
ובמקרה זה:
ב"ה רבים מאיתנו נהנו מתלמיד חכם זה , כלי חמדה מפואר שידע לסלול הדרך לרבים בכל רובדי החברה הישראלית
בחן ובעמקות נפלאה שלא ידענו כדוגמתו בתקופתנו ,החל בתלמידי חכמים שתורתם אמנותם ,כראש ישיבה תיכונית
ותיקה בירושלים,כראש ישיבת הסדר וכולל אברכים למרגלות הכותל המערבי ,במאות ואלפי בעלי בתים אקדמאיים
שגדשו אולמות בכנסים שבועיים כשרבים אחרים האזינו בשידור ישיר בבתיהם ,בחיילי מילואים שנהגו לשמוע אותו
"כעונג שבת",ותינוקות של בית רבן בגיליונות "מבראשית" שהפכו לנחלת כל ילדי בתי הספר בארץ ועלו על שולחנות
השבת בבתי ישראל שנהנו מהם, או נוסעים רבים ששומעים את שיעוריו המוקלטים בקביעות.
וגדרו כתלמיד חכם שגם אם שמועתו רעה, כיוון שחשוד בדברים רק בצנעא גם לבי"ד יותר להענישו רק בצנעא ולא בפרהסיא,וא"כ איך הותר לחברי הפורום שאינם בית דין ואינם נבחרי הציבור אלא רק "באי כוח הציבור" מיוזמתם
לעשות יותר ממה שהותר לבית דין מוסמך?
ואם הפרסום בפרהסיא אכן מוטעה אזי:
"חכמים גדולים היו משתבחין במעשיהם הנאים שמעולם לא נידו אדם ולא החרימוהו לכבודן, וזו היא דרכם של תלמידי חכמים שראוי לילך בה , במה דברים אמורים כשבזהו או חרפהו בסתר , אבל תלמיד חכם שבזהו או חרפו אדם בפרהסיא אסור לו למחול על כבודו , ואם מחל נענש , שזה בזיון תורה אלא נוקם ונוטר כנחש עד שיבקש ממנו מחילה ויסלח לו " (רמב"ם הלכ' תלמוד תורה סוף הל' יג).
ולכן: ההגינות ,היושר,והצדק החברתי וההלכתי מחייבים שיעשה לת"ח זה "דין צדק",בפני דיינים מומחים בעדים ,בפניו ובפני המלינים עליו כפי שכל אדם פשוט זכאי שיעשה לו בטרם יפסק דינו ,לכן מחובת כולנו לכבודה של תורה והכרת הטוב להרים את קולנו ברמה שיעשה דין צדק בנוהל ההלכתי הראוי כמאמר תורתנו "בצדק תשפוט עמיתך".
הפרסום בהרחבה בכלי התקשורת הכתובה ועל כל לשון מדברת ,כשהדברים אינם חתוכים מזיקים לכולם, ולכן מראש "הפורום" היה צריך להביא את הדברים בפני בית דין מומחה המורכב מתלמידי חכמים אבות בתי דין מומחים ומובהקים שבדור , וזאת מב' הפנים בין אם משום "לא תעמוד על דם רעך" להגן על הנפגע , ובין אם משום "ובערת הרע מקרבך " להרחיק את החשוד כפוגע ,ובשניהם משום "בצדק תשפן עמיתך" .
ואמנם מטרת הפרסום בחוצות להגן על הנפגע מפני הפוגע כדי "לא לטאטא כשלים מתחת לשטיח" ו"למען ישמעו ויראו", אך "אל נא תגידו בגת ולא בחוצות אשקלון פן…",ומחובתנו להבהיר לכל שההלכה בתורתנו הקדושה וחז"ל הקפידו מאד על זכויות הפרט ,בזכויותיו הממוניות הקנייניות ובכל ההליכים המשפטיים, שלא להוציא ממון מאדם או להפלילו אף בראיות נסיבתיות ,אלא רק ע"פ הודאתו או בהוכחות בעדים ורק בפניו ובפני בעל דינו כדי להרחיק שקר ,שאז הדיין יוכל לחקור טוב את העדים ואת בעלי הדין יחדיו זה בפני זה , ובזה חז"ל ע"פ תורתנו הקדושה קדמו ליוזמי החוק הכללי "כבוד האדם וחירותו" העמיקו ראות והרחיקו יותר לכת "כצופים ממגדל גבוה מאד" המקנה להם שדה ראייה רחב ,כדי שבסופו של עניין יוכלו למצות את הדין עם הפוגע/הנאשם עד תום , ולכך גם מצווים "הוו מתונים בדין וכו' " .
וכמובא בתוספתא (סנהדרין פ"ח ב): " אמר (רבי) שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חברו וסייף בידו , נכנס מפניו לחורבה ונכנס אחריו , ונכנסתי אחריו ומצאתיו הרוג והסייף ביד הרוצח והטיף דם , נמתי (אמרתי) לו רשע מי הרגו לזה, אראה בנחמה אם לא או אני או אתה הרגנוהו , אבל מה אעשה לך דאין דינך מסור בידי שהרי אמרה תורה (דברים יט ) ע"פ שנים עדים או שלשה עדים יומת המת, יודע מחשבות הוא יפרע מאותו האיש , לא זז משם עד שנשכו נחש ומת ".
בס"ד 3
וכן בגמרא בב"מ (פג ע"ב) רבי שמעון בן אלעזר שתפס גנבים ומסרם למלכות (שלימד את ממונה המלך לתפוס גנבים שיכנס למסעדות בזמן הארוחה – בשעה הרביעית ואם רואה אדם שנרדם בארוחה והכוס בידו, אם אינו תלמיד חכם שלומד בלילות ואינו פועל שמשכים קום לעבודתו ואינו אומן שמלאכתו בלילה ונרדם כשהכוס בידו סימן שהוא גנב,וכששמע המלך מינהו לתפוס גנבים), הוכיחו רבי יהושע בן קורחה שהיה זקן מופלג (כמבואר בתוס' מגילה כח ע"א שחי לפחות מאה וארבעים שנה ) "חומץ בן יין עד מתי אתה מוסר את עמו של אלקינו להריגה, שלח ליה קוצים אני מכלה מהכרם, שלח ליה יבוא בעל הכרם ויכלה קוציו ", והטעם שאעפ"י שמיום שחרב בית המקדש בטלו דיני נפשות שאין להורגו אלא רק בבית דין של עשרים ושלושה ועדים והתראה, מ"מ סבר רבי שמעון בן אלעזר שדין גנב זה כרודף ובא במחתרת שמותר להורגו , לפי שאורב לאנשים בדרך בלילה לגונבם ואם לא יתנו לו ממונם יהרגם ו"הבא להורגך השכם להורגו" , ויש להניח שלא בגלל פעם אחת שמצאו מנמנם על כוס שיכר בשעה רביעית החליט רבי אלעזר בר' שמעון שהוא רודף,כי אולי נדדה שנתו של אדם בלילה הקודם ולכן הוא מנמנם ביום , אלא בגלל שכמה פעמים נהג כך,ואעפ"כ רבי יהושע בן קורחה סבר שאין הוכחה זו מספיקה שאכן אותם גנבים שמסרם רבי אלעזר בר' שמעון הינם גנבים החשודים להרוג ודינם כדין רודף ,אא"כ יש הוכחות ברורות בעדים.
ואכן,מפאת הגלות הארוכה וביטול הסמיכה נגרעה ממשפט התורה/ההלכה המאפשרת לדון בדיני נפשות וקנסות ,וביקורת התנהגותית בחברה היהודית שהינה בגדר קנס ,אפשרית בזמננו רק בדרך מיוחדת כמבואר בשולחן ערוך (בחושן המשפט סי'ב, וכפי שיבואר לקמן).
אציין, שאין מדרכי לקרא עיתונים או להאזין בתדירות לכלי התקשורת ותגובתי לעניין זה הינה רק למתפרסם בשבועון "בשבע" במאמר העורך "שולחן עורך" המצטט את דובר "הפורום" הרב יהושע שפירא שענה לשאלות העורך.
גם בשיחה עם חברים התברר שהציבור מאד מקומם מאופן הפרסום שהופיע בכל כלי התקשורת בהרחבה המדוברת והכתובה ,"חילול ה' " בקנה מידה גדול שלא זכור שהיה כדוגמתו , ומעיון בתשובות הרב שפירא לשאלות העורך התמיה גדלה שבעתיים.
ולהסיר ספק אציין שאנני בא לבקר את העובדות הטעונות ומחייבות בירור הלכתי כנדרש והמתבקש מבירור זה בפועל,
אלא הזעקה אודות אופן הפרסום ולהלן הדברים :
לשאלה שנשאל הרב שפירא :
"מה פשר ההרכב המגוון שכולל רבנים,משפטנים, ארגוני נשים ? האם לא עדיף להקים בי"ד כהלכה שיטפל בדברים הללו ?
ותשובתו:
"ראשית , בדברים אלו אין לבית דין סמכות אמיתית,כי היום אין עונשים בבית דין , גם מבחינת דיני התורה בית דין לא
רלוונטי כאן , כי מה יעשה בית דין בלי שני עדים ? זה לא לפי כללי ההלכה , ברור שכללי בית דין בישראל לא חלים פה .
אולם גדולי ישראל בעבר שימשו לא רק כפוסקי הלכה , אלא גם כבאי כוח הציבור , והציבור הוא מגוון ורוצה לראות בפורום את באי כוחו, לכן הפורום מגוון ולא רק פורום של רבנים".
מתשובה זו עולים הנתונים הבאים:
1. כללי בית דין לא חלים במקרה זה, כי אין שני עדים .
2. הפורום אינו בית דין הלכתי , אלא "באי כוח הציבור מגוון".
לשאלה:
"מדוע נבחרו דווקא האנשים הללו לשבת בפורום ? מי מינה אתכם בעצם לתפקיד ? "
ותשובתו:
"אלו אנשי ציבור, באי כוח הציבור, כל אחד עניינו ומקומו, דיסקרטיות היא קו אופי בולט בעניינים האלו,לכן הפורום לא מונה ע"י בחירות , יודעים שיש אמון באנשים האלו … ".
מתשובתו עולה:
חברי הפורום לא נבחרו ע"י הציבור לפורום זה .
( ולכן נציגי ציבור שבפורום כוחם יפה רק במקום שנבחרו ע"י הציבור ששם "קיבלום עליהם") .
בס"ד 4
לשאלה:
"מבחינת הלכות קבלת לשון הרע , איך הציבור צריך להתייחס להודעת הפורום ? האם להתייחס לכך כאמת מוחלטת או
רק כאל חשדות ?"
ותשובתו:
"אי אפשר להתייחס לכך כאמת מוחלטת בשום פנים, כי לא נעשה פה חיקור דין. אבל גם כאשר מדובר בחשש בלבד שהדברים נכונים , יש דרגות שונות ברמת האמינות של החשש, ומה שפרסם הפורום עומד על דרגת חשש כבדה ביותר".
מתשובתו עולה:
מדובר בחשש כבד,אך לא באמת מוחלטת.
ואכן, גם מדברים ששמעתי בביהכ"נ (שבת פרשת תרומה) מאנ"ש יודעי דבר, אין בהם כדי להצדיק אופן הפרסום לפרשה הכואבת בלי אישור בי"ד של דיינים מובהקים ומומחים שביניהם גדול מגדולי הדור, וחברי הפורם המכובדים יכולים רק לשמש כיועצים טובים לביה"ד בין אם באים להגן על הנפגע משום "לא תעמוד על דם רעך" , ובין אם באים לקנוס/להעניש את הפוגע משום "ובערת הרע מקרבך", כדלקמן :
בגמרא (סנהדריו מו ע"א) תניא : "ר"א בן יעקב אומר שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה , ולא לעבור על דברי תורה, אלא כדי לעשות סייג לתורה , ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו , לא מפני שראוי
לכך אלא שהשעה צריכה לכך ( מבאר רש"י : שאע"פ שרכיבה על סוס בשבת רק שבות- מדרבנן , החמירו בזמן שהיוונים גזרו גזירות והמצוות בזויות בעיני העם ) .
שוב מעשה באדם אחד שהטיח …וכו' " .
ובשולחן ערוך (חושן המשפט סי' ב סעי' א ) פסק מר"ן המחבר: " כל בית דין אפילו אינם סמוכים בארץ ישראל , אם רואים שהעם פרוצים בעבירות (לסמ"ע ס"ק ג אפי' יחיד שפרוץ , ולאו"ת בפת"ש ס"ק א' כשיש חשש שילמדו ממנו קלי הדעת) ושהוא צורך שעה, דנין בין במיתה בין בממון בין כל דיני עונש, ואפילו אין בדבר עדות גמורה , ואם הוא אלם חובטים אותו ע"י עכו"ם , ויש להם כוח להפקיר ממונו ולאבדו כפי מה שרואים לגדור פרצת הדור ( טו"ר בשם הרמב"ם בפ"כד מהלכות סנהדרין, ויש לביה"ד רשות להעניש בשאר דברים : לנדות , להחרים , לקלל, להכות, לתלוש שיער, לחבוש בבית האסורים או להשביע את הנאשם בעל כורחו שלא עשה או שלא יעשה פשע זה – ע"פ הרמב"ם בהלכות סנהדרין פ' כד הלכ' ו- ח ע"פ הגמ' במו"ק טז א).
וכל מעשיהם יהיו לשם שמיים, ודווקא גדול הדור , או טובי העיר שהמחום ( לסמ"ע ס"ק ט שהמחום הציבור ל) בית דין עליהם".
נמצא, שאע"פ שבטלה הסמיכה ובתי הדין יכולים לדון רק בדיני ממונות (הודאות, הלוואות, כתובות אישה , ירושות מתנות ומזיק ממון חברו(סנהדרין ב ע"ב תוס' ג ע"א ד"ה שלא חו"מ סי' א סעי' א, וגיטין וגרים לקרבם תחת כנפי השכינה מדין "שליחותייהו קא עבדינן" נתיבות המשפט שם ס"ק א ע"פ הר"ן גיטין מט ע"ב) , ואינם יכולים לדון ולקנוס עוברי עבירה (שו"ע שם בב"ק כז ע"ב), מ"מ חז"ל לא השאירו חלל ריק, וכשיש צורך חברתי וחיזוק התורה וקיום מצוותיה הם נתנו כוח לבית הדין שאע"פ שאינו סמוך וגם אם אין עדים ולא התראה,יכולים לקרא לסדר ולדון בכפיה למי שפרץ בהתנהגותו את הסדר החברתי, אך בתנאי שבביה"ד הזה ישב גדול הדור או נבחרי הציבור- טובי העיר רק שהציבור (שבו חי פורץ הגדר) מינה אותם.
ולכן בנידון דידן , אמנם יישר חילם של חברי הפורום שנטלו על עצמם טיפול בסוגיות כאובות שכאלה , אך כאמור הם אינם יכולים לשמש כמחליטים – שופטים , אלא רק כיועצים כשיבוקש מהם מאחר ו:
א.יש בדורנו גדולי דור גאוני עולם אבות בתי דין ומהם ששימשו בביה"ד הגדול ,והציבור הדתי לאומי שפורום תקנה רוצה
לייצגו מתייעץ עם אחד מהם באופן שוטף ( וגם לאלה האומרים שגדול הדור מר"ן הגרה"מ אליהו שליט"א שה' ישלח לו רפואה שלמה היה
מעורב בעניין לפני מספר שנים , לא נראה ברור שהפרסום כעת נעשה בהסכמתו לנוכח מצבו הרפואי).
וכתב המחבר (בחו"מ סי' י סעי'ב יבמות קט ע"ב ) שדיין חייב להתייעץ תמיד עם תלמיד חכם גדול ממנו ,גם בדין שכבר התייעץ
עמו ו"כל מי שבא לידו דין ומדמהו לדין אחר שבא לידו כבר, ופסקו, ויש עמו בעיר גדול ממנו בחכמה ואינו נמלך בו הרי זה …" .
והטעם לפי שכדי לשלול מאדם את חירותו או להפקיע ממנו ממון, צריך הוכחה ברורה ביותר באותה העת , שהרי התורה
מחייבת הצגת עדים וכאן אין עדים (כדברי הרב שפירא), או בדיני ענישה/קנסות שבזמננו אין לדיינים סמכו לדון בהם.
וכתב הר"ן (סנהדרין כז ע"א ד"ה אי ) שהטעם שצריך גדול הדור "שהרי דין עונש שלא מן הדין (כגון כשאין עדים ולא התראה ) הוא
יותר חמור ממה שהוא דין תורה ויותר יש צורך לדיינים גדולים ומומחים וכו' ".
לכן, בזמננו כשיש צורך מיוחד לדון בדיני קנסות כשאין לנו בי"ד סמוכים ,צריך שהדין יעשה ע"י דיינים מומחים שבדור
שיכולים לטפל בעניין באופן הנדרש.
בס"ד 5
ב.וגם אם נאמר שתלמידי החכמים היושבים בפורום הינם גדולי הדור ,או אף אם נאמר שאין גדולי דור והם נבחרו ע"י כלל
הציבור בארץ ישראל כטובי העיר לדון במקרים כאלה, מ"מ חברי הפורום אינם יכולים לשבת כבית דין במתכונת הקיימת
כשבתוכם אשה (אף אם היא נכבדת ביותר אינה חשובה יותר מדבורה הנביאה שאף היא לא ישבה בדין- עיין חו"מ סי'ז סעי' ה ע"פ התו"ס בנידה נ ע"א
אלא רק יכולה להורות כפי שדבורה הנביאה לימדה דייני ישראל אורחות המשפט – לבר"י בפת"ש ה ע"פ התו"ס בנידה נ ע"א).
ואף , אם נאמר שחברי הפורום אינם מבקשים להיות דיינים/ שופטים שצריכים להיות גדולי הדור או מינוי ציבור
אלא רק להציל בחורים תמימים ממכשול משום "לא תעמוד על דם רעך" שאזי גם אשה יכולה להשתתף בפורום
עמהם ,מ"מ ההיתר לפרסם ברבים דורש שבעה תנאים כמבואר בספר שמירת הלשון (בסוף חלק ראשון כלל י) :
א. "שיראה זה הדבר בעצמו, ולא ע"י שמיעה מאחרים, אם לא שנתברר לו אחר כך שהדבר אמת".
ב. "שיזהר מאד שלא יחליט תיכף את העניין בדעתו לגזל ועושק או להיזק וכיוצא בזה , רק יתבונן היטב את עצם
העניין אם הוא על פי דין בכלל גזל או היזק".
ג."שיוכיח את החוטא מתחילה ובלשון רכה אולי יוכל להועיל לו וייטיב על ידי זה את דרכיו, ואם לא ישמע לו אז
יודיע לרבים את אשמת האיש הזה מה שהזיד על רעה"."
ד. "שלא יגדיל העוולה יותר ממה שהיא".
ה. "שיכוון לתועלת, ולא ליהנות ח"ו מהפגם ההוא שהוא נותן בחברו, ולא מצד שנאה שיש לו עליו מכבר".
ו. "אם הוא יכול לסבב התועלת הזו גופא בעצה אחרת , שלא יצטרך לספר את עניין הלשון הרע עליו, אזי בכל גווני אסור".
ז. שלא יסובב ע"י הסיפור הזה היזק לנידון יותר מכפי הדין שהיה יוצא אילו הועד עליו באופן זה על דבר זה בית דין".
ואכן מב' פנים אלו יש להימנע מפרסום שכזה ,אא"כ הדבר נבדק בפני בי"ד מובהק שבדור בפני הנתבע והתובעים
ובעדים בהוכחות מספקות וביה"ד יקבע את אופן הפרסום :
א.מתשובות הרב שפירא לא נראה שכל שבעת התנאים הנ"ל התקיימו ,במיוחד תנאים ו- ז ,לנוכח הפרסום
הרב בכל כלי התקשורת המדוברת והכתובה .
ב.ואמנם ה"שולחן עורך" הציע "זה המקום לקרוא לו , להתחנן אליו: "אם אכן הינך משוכנע בחפותך , קום
ותבע דין צדק…",אך מה תועלת ומה צדק יש בהצעה זו לאחר שכבר נקבעו העובדות הפרסום והנזק הרב ?!
לכן , כדי שלא ישנה מקרה שכזה יש ליזום בית דין של דיינים תלמידי חכמים מובהקים מגדולי הדור ישקול
הצעות היועצים בפורום הזה או אחר, מתי י"ל שנתמלאו התנאים המאפשרים פרסום אדם שיש להתרחק
מהנהגותיו .
כי בשתי קטגוריות מנוגדות "האוחזות בשתי הקצוות " עסקינן, מחד הצלת הנפגעים משום "לא תעמוד על דם
רעך" שלא נדרש מהפורום מעמד של גדולי הדור או טובי העיר שגם נשים יכולות להתכבד להשתתף בו, ומאידך
בפרסום או ענישת הפוגע משום "ובערת הרע מקרבך" שהינם קנס הדורשים מהפורום מעמד של בית דין של
גדולי הדור או טובי העיר ושאין בו נשים, שאז חייבים לתת לנתבע את הזכות הבסיסית להעמיד סניגור ולטעון
טענותיו לפני שמפרסמים את קלונו ברבים.
ג.ובהלכה מצאנו שאם יש שני עניינים מנוגדים "בשתי הקצוות " ושיקול הדעת ומתינות מאפשרים מיזעור הנזק, אזי
גם אם הניזק רצה רק להציל את שלו (מדין "עביד איניש דינא לנפשיה" – בב"ק כז ע"ב כח ע"א חו"מ סי' ד ,וק"ו אם רק להציל את חברו
, ובמקרה דנן משום "לא תעמוד על דם רעך" ) ובגלל שלא נזהר הזיק- חייב בנזק, כגון (בב"ק כח ע"א) שור שעלה על שור שני
על מנת להזיקו , ובא בעל השור התחתון להציל את שורו , אם הוא יכול היה לשמוט בנחת את השור התחתון ואז
היה נגרם לשור העליון רק נזק מועט, ובמקום זה העדיף לדחוף את השור העליון, דבר שגרם לו ליפול בעוצמה
ולהנזק יותר , חייב בעל השור התחתון על נזקי השור העליון , אע"פ שבמעשיו הוא רצה רק להציל את שלו,
מפני שיכול היה לעשות זאת באופן אחר שבו לא יגרם נזק גדול כל כך לשור העליון, לפיכך דינו כאדם המזיק
וחייב על הנזק שנגרם מחמתו.
אף במקרה דנן, גם אם יש עדים (שע"פ הרב יהושע שפירא איין) וגם אם ה"פורום" מונה ע"י הציבור (דבר שגם אינו כאמור
לעי"ל ) , וגם אם בחברי הפורום יש תלמידי חכמים מובהקים שבדור וישבו כבית דין ולא ישבה ביניהם אשה
שפסלתם כבי"ד (גם דבר שאינו), וגם אם כוונת הפורום רק הציל את הנפגעים לקיים מצוות "לא תעמוד על דם רעך"
ו"דחפו" את החשוד בעיניהם כפוגע (גם אם ראו בעיניהם בלי ספק את החשוד פוגע – דבר שכאמור אינו ע"פ דוברם הרב יהושע
שפירא לעי"ל ) והזיק יותר ממה שהיה צריך להינזק ….
בס"ד 6
זאת ועוד:
דבר שהקב"ה לא התירו לעצמו ודאי שאינו מותר לחברי הפורום כדברי החפץ חיים (שם בכלל י סעי' ב אות ו)
וז"ל : "אם הוא יכול לסבב את התועלת הזאת גופא בעצה אחרת , שלא יצטרך לספר את עניין הלשון הרע עליו,
אזי בכל גווני אסור ", וז"ל: הבאר מים חיים (שם אות יא ):
"יכול לסבב,וראיה לזה ממאי דאמרינן בסנהדרין (יא ע"א) במעשה דעכן דכתיב ויאמר ה' אל יהושע קום לך
לך למה אתה נופל על פניך חטא ישראל , אמר לפניו רבונו של עולם מי חטא, אמר לו וכי דילטור אני ,לך הטל
גורלות., ופירש"י דילטור רכיל וכעין זה נמי אתא בתנד"א (בפרק יח) כשביקש יהושע שיודיענו הקב"ה מי חטא
השיבו הקב"ה מה לך יהושע וכי אני מדבר אליך היום לשון הרע וכו' . ולכאורה יפלא מאד וכי על איש כעכן שמעל
בחרם , ועל ידו נפלו ישראל במלחמה , ובא על נערה מאורסה,ועבר על חמשה חומשי תורה כמ"ש בסנהדרין
(מא ע"א) שייך לשון הרע, ומלשון הגמרא והתנד"א משמע שהוא לשון הרע גמורה ולא חומרא בעלמא ,אלא ודאי
כמו שכתבנו , דכל היכי שיכול לסבב התועלת מבלי שיצטרך לספר עליו, אסור מן הדין,והתם נמי הלא יש עצה
בגורלות , וזה הוא שאמר לו הקב"ה וכי דילטור אני לך , לך הטל גורלות.
וכעניין זה מצינו ג"כ בשאר חלקי התורה ביבמות( כ ע"ב) אם אתה וכו' , ובב"ק (כח ע"א) היה לו לשמטו עי"ש,וכגון
ברודף שאם יכול להצילו באחד מאבריו ולא הצילו נחשב לרוצח עי"ז . וכה"ג בחו"מ (סי' תכא סעי' יג )באדם הרואה
אדם מישראל מכה חברו ואינו יכול להצילו וכו' ,ומשמע אבל יכול להצילו בעניין אחר ממילא נחשב חובל ממש,
והכי נמי בענייננו כיוון שהוא יכול לסבב את התועלת הזו דהיינו להציל חברו בעניין אחר , ממילא נחשב למספר
לשה"ר ממש, (ועיין לקמן בחלק ב כלל ט ס"ק לח).
דרך העולם שהבריות שומרים על כבודם ואינם חפצים בפרסום קלונם ברבים,ולכן אם בן משפחתם נוהג לקחת מחנויות
מבלי לשלם (קלפטומן) ממנים אדם שמשגיח ובכל מקום שלקח ולא שילם משלם במקומו , ובזה פתרו העוולה מבלי לפרסם ברבים, ברור מעבר לכל ספק שאם לאחד מחברי הפורום היה קרוב משפחה שכזה יחפש בכל כוחו פתרון שימנע פרסום
והטלת אות קלון בכל בני משפחתו ובסובבים אותו , א"כ גם כאן:
"הפורום" יכול היה להציב אנשים שומרים מטעמו להסביר,להתרות ("למשוך" ) את ה"נפגעים המועמדים" במקום לתת יד לפרסום המוני של הפרשה ("לדחוף") שפגעה לא רק בחשוד אלא גם בציבור גדול בתדמיתו ובכבודו ?!
פתרון בעיות כאובות שבדרך העולם פתרונן בבית הדין, מחייבות שיקול דעת זהיר ביותר שחייבים לעשותו ע"י דיינים
מומחים ומובהקים כיוון שמיומנים בשלושה נתונים חשובים : בידע התורני הרב שקנו להם, בנסיון הרב בדינים שבהם
פסקו או שראו את חבריהם או גאוני עולם שפסקו כן , ובחשוב מכל "בתכונות ומיומנות פנימית" שהינם כ"רדר פנימי" המציב לפני הדיין תמרור אדום במקום הנצרך לומר "כאן יש להלך במתון ובמשנה זהירות" , דבר שנרכש רק אם הדיין
עומד בכל הנתונים שהתורה וחז"ל מציבים בפניו בבואו לקבוע בגורל אנשים שהופקד בידיו להחליט בו , כשאינו נושא
פנים לשום צד בין דל ואביון ובין עשיר ובעל מעמד מחד (כרב יהודה לעי"ל שדעתו הייתה מבודחת עליו לפני הליכתו לעולם האמת), ומאידך בחרדת קודש כאילו תהום פתוחה מתחתיו שאם יטעה הוא הדיין ייפול ראשונה בתהום זו ועוד.
לכן, אנא מכם חברי ה"פורום" היקרים שכוונתכם לשם שמיים , לפעול להקים בית דין חשוב מדיינים תלמידי חכמים גדולים מובהקים ומומחים "דפקיע שמייהו כרב נחמן בדיני, כשמואל וכרבי אבהו" (סנהד' ה ע"א חו"מ סי' ג סמ"ע ס"ק ה)
מומחה שמפורסמת מומחיותו ברבים שבקיא בפוסקים ובשיקול הדעת ,מעיין בהרבה דינים, מנוסה הרבה ומוחזק
שאינו טועה(ועיין עוד בחו"מ סי' ג, כה שם בש"ך ס"ק יב אות ב-ג ובס"ק כב )ואזי תוכלו לשמש כיועצים שגם נשים יקרות תסייע
בידם כאשת לפידות.
"והאמת והשלום אהבו" , "ה' עוז לעמו ייתן ,ה' יברך את עמו בשלום "
בצפי'ה לישועה ובברכת התורה
מיכאל דיין הי"ו
קדומים , טל' 097928457 נייד 0523/969805
אשמח לתגובות dayanmichael1@gmail.com
כמה הערות (גילוי נאות, אין לי מושג מיהו הרב מיכאל דיין, ומצד שני מעולם לא הייתי תלמיד של הרב אלון).
1. כדי לדון דין אמת לאמיתו, הדיין צריך להכיר את ההלכה ואת המציאות. הרב דיין מדגיש לאורך המכתב שהוא לא מכיר את המציאות, לא מכלי ראשון, וגם לא מכלי שני (הוא לא קורא עיתונים או שומע רדיו, וכל ידיעותיו הן מחברים בבית הכנסת).
2. מציאות שניה שלדעתי הרב דיין טועה בה היא דעתו של ה"ציבור", והטעות היא כפולה.
א. הציבור שבו אני חי (עירוני יותר מקדומים) איננו מקומם. הוא נבוך, עצוב, אבל גם מאוד גאה בפורום תקנה, רבניו (ונשותיו) ובמעשיו. אולי יש ביקורת על פרטים קטנים פה ושם, אבל באופן כללי התחושה היא שהפרשה טופלה בדרך טובה וראויה לאורך השנים.
ב. הרב דיין כותב\רומז שהיה צורך להתייעץ גם עם "גדולי דור גאוני עולם אבות בתי דין ומהם ששימשו בביה"ד הגדול ,והציבור הדתי לאומי שפורום תקנה רוצה לייצגו מתייעץ עם אחד מהם באופן שוטף".
אני לא יודע למי מתכוון הרב דיין (הרב דייכובסקי? הגרז"נ?), אבל המחשבה שאחד משניהם יהיה מקובל יותר על הציבור מאשר הפורום המכיל את הרב יעקב אריאל והרב אהרון ליכטנשטיין, מעידה על חוסר הכרת המציאות בציבור. הציבור שרואה ששני הרבנים המייצגים קצוות בציבור שלנו, הרב יובל שרלו והרב יהושע שפירא יושבים באותו גוף ומגיעים לאותה מסקנה רוכש הרבה יותר אמון מאשר ל"אישור" מרב אחר.
(ודו"ק, אינני בא לומר שכך זה צריך להיות, רק שזה כך, לפחות בציבור שבו אני חי. לכן, נראה שהציבור בהחלט מרגיש מיוצג על ידי אותו פורום, בשבתו כ"שבעת טובי העיר" וכד').
האם באמת יש רבנים אחרים שפקיע שמייהו יותר מאלו היושבים בפורום?
3. כיוון שאנשי הפורום לא רואים את עצמם כבית דין, הדגש על ה"בעיתיות" בכך שאישה ישבה בפורום קצת תמוה.
4. הרב דיין מציע פתרון חילופי לפרסום, וזאת שוב מבלי לדעת האם אנשי הפורום ניסו לפעול בדרכים כאלו (ולפי פרסומים, הם אכן ניסו).
תמיד אפשר לשפר, אבל האם לא חזקה עם פורום נכבד כל כך (שבמשך ארבע שנים לא הוציא ולו מילה אחת על הנושא) שבדק שוב ושוב ושוב, עד שהחליט שאין עצה ואין תבונה?
בקריאה חטופה זה נראה כמו שני טון מלל שבסופם מסקנה אחת: אסור לפרסם חשדות (לפחות לא נגד "תלמידי חכמים")….
הבלבול כאן בין פרסום התלונות והחשדות מחד גיסא, לבין חריצת משפט המחייבת חזקת חפות מאידך גיסא, פשוט מלבב.
אמנם, "תקנה" נהגו כבית דין משמעתי – אולם הכותב לא מתרעם על כך, חו"ח, אלא בעיקר על הפרסום…..
עולם הפוך. פלפול שכזה….
הספיק לי לקרוא שאסור לאישה לשבת בפורום המעניש כדי לוותר על שאר הלהג.
אני בהחלט מסכים עם כל הכותבים מעלי.
מוזר לי שהרב דיין, לא הגיב לכל התגובות. זאת כיוון שאני ידעתי אותו על התכתובת הזאת. יהיה נחמד אם יוכל להציג את הטיעונים שלו בתגובה לביקורת שהועלתה כאן.
בס"ד
לאדאמה, יובל,אלעד, וירון שלום,
אני מתנצל שלא עניתי מיד לדבריכם,פשוט כי לצערי עדיין לא ידעתי על קיומם עד שירון לימד אותי הבוקר , ובכן אענה כסדר לדוברים ולנאמר, כי ב"דיני נפשות עסקינן".
ובראש דברי אציין שלאף אדם בעולם אין מונופול על החוכמה , ומי שחושב שדעתו נכונה וראוי שינהגו בה , אדרבה שישמיע דבריו ואם ישכנע אותנו בצדקת דבריו נאמץ כל מילה בחום.
ובכן:
א. לאדאמה היקר:
1.במכתבי ציינתי שאין זמני פנוי לקריאה בעיתונים והאזנה לכלי התקשורת , אך לצערי אני מכיר את המציאות בזמן אמת לא פחות מאחרים ואף יותר, מהמקרים שעיני רואות בבית הדין הרבני המחוזי בירושלים במשך מספר שנים, או מדיני תורה במקומות אחרים , ובכלל בתוך עמי אנוכי יושב.
דוגמא בלי לפרט דברים הטעונים דיסקרטיות כמתחייב :
ביום ראשון האחרון נכחתי בדיון בפרשי'ה סוערת בתקשורת בשתי ערכאות במקביל הכללית מחד ובביה"ד מאידך , כאשר הנחשד המדובר עשה מעשה שלא יעשה, כפי ששמעתי מעדים שהעידו על דוכן העדים ,כאשר בעצת עורך דינו(שכמעט הוצא מהאולם ע"י אב"ד) הנחשד מכחיש וכו'
ביום שלישי האב"ד הסביר לי שנראה לו שהכחשותיו לדברי העדים כדי שהודאתו בביה"ד לא תפליל אותו בתביעה המקבילה המתנהלת נגדו בבית המשפט.
מאידך הדיינים הראו לי גזר עיתון שהתפרסם השבוע ובו תלמידי חכמים ביותר חשובים מחזקים את ידי הנתבע הנרדף, ואז אחד הדיינים אומר לי אתה רואה שאין להאמין לשום מילה של העיתונים, אלא צריך להביא את הנתבע וגם את התובע וגם את העדים וכולם יחד האחד בפני חברו יעומתו יפתחו פיהם ויאירו דבריהם בזמן אמת, ולא על סמך "רב סרן שמועתי"., אז מי מבין יתר בחיי המציאות את שכתבתי
ולכן את שכ' "אדאמה" הלא מזוהה מנסה לגונן עליו – במחילה לא מקובל עלי,כיוון שכ' חברי "הפורום" פרסמו באינטרנט (בריש גלי) על דעת עצמם את מסקנותיהם אודות הרב החשוד בלי חיקור דין והליך משפטי תקין כמקובל בכל ערכאה משפטית בהעמדתו בפני דיינים מומחים שזהו עיסוקם ובפני התובעים או באי כוחם עד כמה שניתן לברר בראיות הקסימליות שניתן להשיג , ורק אז אותם תלמידי חכמים מנוסים יחליטו אם ניתן לפרסם ואם כן מה יפורסם ואיך יפורסם.
האם כ' (שמתוכן דבריו ניכר שהינו בר אוריין) מבין שלחשוד יש הורים ובני משפחה ותלמידים וכו' שלא פעלו אוון ולא מגיעה להם אות הקלון שהוצמדה להם בפרסום האומלל הזה?!
2.
א. הייתי מאד שמח להימנות גם על הגאים ב"פורום" , שמועות אומרות שהם מטפלים בעוד כחמשה עשר מקרים , אז אוי ואבוי האם זו דרך הטיפול המצפה למקרים אלון, איני מקנא בבני משפחותיהם ובנלווים עליהם, ובטוחני שבי"ד מוסמך המטפל מדי יום בבעיות כאובות לא פחות מאלו ינהג אחרת , כך המציאות שלי מראה !!
ב. כ' הזכיר את הרה"ג דיכובסקי שליט"א שלצערי עדיין לא זכיתי להכירו ואת מו"ר הרה"ג זלמן נחמי'ה גולדברג שליט"א שבטוחני היו נוהגים אחרת ולא היו מפרסמים כמתחייב ע"פ הגמרא , הרמב"ם והשו"ע שאליהם כולנו כפופים, וא"כ מנין שואבים תלמידי החכמים שכ' מציין בדבריו את הכוח לפרסם כפי שאכן עשו ?!
אציין כאן שאומנם אין דרכי לשאוב אינפורמצי'ה מעיתונים וכלי תקשורת שהמיהמנות בערבון מאד מוגבל , אך לפני כתשע שנים ניהלתי דיאלוג בהתכתבות עם אחד משני הרבנים שכ' ציין שמטיבים לראות המציאות נכוחה,אך לצערי ת"ח זה פוסק פסקים ב"שליפה" כגון "לתת אמפתי'ה למתמודדים עם נטיה למשכב זכור" , בעי'ה שלא הוכח כלל שהינה מחלה וכ'ו , וראה שלרצון הטוב לתת אמפתי'ה אז הוקם הפורום מתמודד היום …
לא פלא שכשלוש שנים אחר שהפסקתי ההתכתבות בהוראת מו"ר אב"ד ביה"ד בירושלים , יצא נגדו מו"ר הרה"ג אברהם שפירא זצ"ל שראה בדברי הת"ח הזה ההפך הגמור ממה שכ' מציין בדבריו , אז לדברי מי יש משקל עודף בחיי המציאות היום יומית לכ' או למי שימש שנים ארוכות כאב"ד, כראש ישיבה גדולה, כרב ראשי לישראל וכמנהיג הציבור הדתי לאומי שהתייעץ אתו בכל התלאות שעבר בתקופה האחרונה כולל הניסיון לחסום בגופו את הגירוש מגוש קטיף ב"כפר מימון" , אז בבקשה הרשות נתונה לכל הקוראים להגיב !
לכן יישר כוח לת"ח הפורום אודות הרצון הטוב לעשות סדר בחיינו, אך יוטב לכולנו אם בדברים חשובים ביותר יטפלו תלמידי חכמים מקצועיים ביותר מהשורה הראשונה כפי שמקובל לעשות בכל תחום המכבד את עצמו כגון בתחום הרפואי שלניתוח לב פתוח מוזמן הרופא המיומן ביותר ואדם נורמאלי לא מוסר את גופו לכל מתנדב בעל רצון טוב, ולכן עצתי לחכמי הפורום לשמש כיועצים טובים או שלוחי ביה"ד המומחה ולבצע פסיקתם כפי היכולת המציאותית העומדת לרשותם.
3. נכון, שחברי ה"פורום"אינם רואים עצמם כבית דין אלא כבאים להסיר מכשול מלפני עוורים ותמימים, וכן בתוכם יכולים לשבת כל בעלי הרצון הטוב נשים או להבדיל אף גויים מחסידי אומות העולם משום "לא תעמוד על דם רעך" , אלא שכאן אנו נכנסים להלכות לשון הרע שפעמים מותר לספרם להזהיר העומדים להיכשל , כאשר "החפץ חיים" שדבריו נאמנים על כולנו כמבואר בספרו שמירת הלשון (ושאת דבריו ציטטתי בסוף מכתבי) מציב שבעה תנאים לרשות המפרסם ,ובשישי שבהם מצריך מיזעור הנזק עד כמה שאפשר, ולכן:
האם כ', או אחד מחברי הפורום הנכבדים, או כל אדם בעולם שבתואר "נורמאלי" יכונה יסכים שהטיפול בקרובו שסרח יעשה בריש גלי , או שיעדיף לעשות את כל מה שבכוחו ובלבד שהדבר יטופל בצנעה (וראה דוגמת הקלפטומן בסוף מכתבי) ואפי' אם הדבר יארך שנים ,כאשר התשובה מעבר לכל ספק ברורה- שיברור את דרך הטיפול בצנעא ע"פ ההכפשה בפומבי .
ולכן כבר קדמנו הלל הזקן שהעמיד את כל התורה על רגל אחת והייתר זיל גמור "מאי דסני עלך לחברך לא תעבד, ואהבת לרעך כמוך", ולמשפחת החשוד וכו' שמורה גם הזכות המנימלית הזו אם צדק ויושר כ' מחפש.
2
וליובל היקר
שלום
כאנשים דתיים אנו שואבים את כוחנו ממקורתינו ולא רק מהנראה לנו ע"פ ההגיון שניתן לקעקעו בהגיון מזווית ראי'ה אחרת, לכן נאמנים עלי דברי הגמ' במועד קטן דף יז ע"א ובעקבותיהם הרמב"ם והשו"ע (ראה מקורות לעיון במכתבי), שתלמיד חכם שחטא יש לכסותו כלילה (כלשון המקרא שם), זו עובדה חתוכה שאין עליה ספק,,זכותך לא לקבל זאת , אך דע שזו היא דעתך בלבד ולא דעת חז"ל,ומה שנותר לנו לנסות להבין הטעם, וכאן נלע"ד שחז"ל ראו ברוח קודשם שיש לקחת בחשבון את כל הגורמים העשויים להיות מעורבים בכל פרשה ,בראשונה את החשוד שיש להותיר לו פתח לחזרה בתשובה שהפרסום בריש גלי עשוי למנוע ממנו זאת,(כפי שראינו ברבי מאיר שליווה את רבו "אחר" שהיה רכוב על הסוס בשבת עד תחום שבת , שאז העיר "אחר" לתלמידו שעד כאן יש לך רשות להלך בשבת , וכשהתלמיד אמר לרבו א"כ מדוע אינך חוזר בתשובה , ענה "אחר" כבר יצא מאחרי הפרגוד שאין לו חלק לעולם הבא וכו' ) , ללמדנו שאם אנו מעוניינים בחזרתו של אדם בתשובה יש להשאיר הדלתות פתוחות ולא לנעול אותם במנעול הפרסום במיוחד אם אפשר לפתור הבעי'ה בלי הפרסום שנעשה לדאבון לב, גם אם נאמר שחברי הפורום אינם משמשים כדיינים שהדבר מצריך קריטריטינם הלכתיים ברורים (שאישה לא יכולה לשמש דיין ע"פ ההלכה אף אם היא נביאה כדבורה לתוס' בנידה וכו' )
(לידיד אלעד היקר -שאל לו לראות בדברים "להג" כלשונו, ההגינות מחייבת אותו לבטא דבריו בדרך ארץ אם לברור אמיתי פניו מועדות, כי לא בבית משפט כללי ואשר בו יושבות שופטות עסקינן, אלא בבית דין הלכתי הפוסק ע"פ הלכות התורה ביקש ה"פורום" הנכבד לעשות, ואם הי'ה מבקש לפעול לפי אמות מידה של הציבור הכללי בארץ לא הייתי אומר מילה כפי שאיני מלין על העיתונות הכללית בפרסום הפרשה כיוון שאמות המידה שלהם אחרות, לא כן אני מצפה מעיתון שבפתיחתו מצויין "העיתון השבועי לציבור הדתי" שמחוייב כלפי עצמו או/והציבור שאליו פונה להצדיק את המילה "דתי" , אחרת אם רצונו לנהוג כעיתונות הכללית שישמיט את המילה "דתי" , וזו ההגינות והיושר המצופים מכל בן תרבות .
4. ולידידי טל ירון שוב מתנצל שלא הגבתי עד כה בגלל חוסר המיומנות של שאקווה שהינה בבחינת "מום עובר".
ודברים אחדים בסוף דברי הארוכים ובשטף:
מדובר כאן בפרשה מכאיבה ביותר שהינה "דיני נפשות ממש" , ומחובת כולנו להתייחס אליה בכובד ראש הראוי, לומר את דברינו , את כאבנו מתוך מגמה שהדברים יעשו בדרך המועילה ביותר , אך מעל הכול נתון אחד מחייב את כולנו לומר דברינו בדרך ארץ .
"ה עוז לעמו יתן ה יברך את עמו בשלום"
התכתבות נעימה ופורי'ה ובברכת שבת שלום
בכבוד התורה ולומדיה
מיכאל דיין הי"ו
קדומים
מיכאל שלום,
דברי חוכמה ותבונה דיברת. השפעת על הדיון דרכי כבוד. אני מקווה כי זה יהיה היסוד הראשון לדיון משותף לכולנו. עוד יש לדעת, כי בדיון הזה משתתפים יהודים שההלכה אמונה עליהם, ויש כאן גם מתדיינים שהם יהודים משכילים. והכבוד וההקשבה, הם נדבך המחבר את אלו גם את אלו.
יסוד חשוב נוסף, שיש להוסיף לדיון כדי שיהיה פורה, הוא הסתמכות על ההגיון ועל הראיות. כי מבלי ההגיון והראיות, לא נוכל למצוא את רגלנו וידינו.
פעם, בזמן הסכולסטים (או בזמן ראשונים שלנו), היה נהוג כי יש בהגיון לתעתע. אך מאז היות המדע (והאחרונים שלנו), ברור כי ההגיון וראיות, בשימוש נכון יוצרים הרבה ידע, שנוצר בתבונה וחכמה, כדברי משלי, שלא היה לפניו בארץ. והנה אנו כיום מתכתבים מעל גבי טכנולוגיה שבסיסה הוא בהגיון ובראיות, שהן הבסיס למדע. והרי הקב"ה, ברא את חוקי הטבע והחברה. ואין לנו אלא הדיון ההגיוני והראיות, כדי לחשוף את החוקים שיצר רבש"ע בעולם הזה.
ואמרת נכון. טעמן של מצוות הוא גשר חשוב שבין עולם המסורת לעולם ההגיון. בוא נשתדל בטעמים ובהגיון ובראיות, כדי שימשו דרך להתקרב לחוקיו של ריבונו של עולם (או לחוקי החברה והטבע, על פי תפיסת המשכילים).
נתחיל לעניין החכם שנפל ומכסים עליו:
טענת, כי הסיבה לכיסוי, הוא שישוב אותו אדם בתשובה.
ראשית, אינני מבין מדוע יש כאן הבדל בין אדם מהישוב לחכם? הרי נראה כי גם האדם מהישוב יכול לחזור בתשובה. ויוצא מכך, שיש כאן איפה ואיפה. ואנו יוצאים נגד הכלל החשוב "לא תהדר פני גדול" (ויקרא, י"ט, ט"ו), ו"בצדק תשפוט עמיתך" (שם).
ועוד, מדוע קמה צעקה ביישובנו? כי אדם חכם מן הישוב, שפגע שוב ושוב בנשים, ובכל פעם התרו בו, ובכל פעם חזר ופגע. וכל פגיעה כזאת היא "רצח נפש". נראה שלא יכול היה לשוב מיצרו, על אף שנחשב חכם בתורה.
ושמעתי מפי אנשים מומחים בתחום התקיפות המיניות, שבלא טיפול מתאים, אין אדם יכול כמעט לגבור על יצרו, והוא חוזר ופוגע. ויש לחייב אותו אדם ללכת לטיפול.
יוצא, כי אין לסמוך על דעתו של אדם כי יחזור. או שילך לטיפול מיוחד, או שיעמוד למשפט, ויתגלה קלונו ברבים. ובכך נראה לי כי פורום "תנופה צדק".
לעניין בתי הדין:
אינני מכיר בתי דין. מהמעט ששמעתי עליהם, שמעתי בעיקר דברים רעים. שמעתי תלונות על אפליית נשים. שמעתי תלונות על חוסר רגישות. על קיבעון מחשבתי. אבל יתכן ואינני יודע מספיק טוב, ומטבען של שמועות, שדווקא השמועות הרעות קלות רגלים מן הטובות.
אבל ידוע לי שכאשר יש עושי צדק טובים בעיר, ממהרים אנשים טובים לרוץ לשם. כך היה עם הסנהדרין. לא מכוחה של סמכות התורה רכשו הסנהדרין את מעמדם. אלא מכך שבאו ושפטו את העם משפט צדק. והעם אוהב משפט צדק. ומי שישפוט משפט צדק, יתחבב על העם מאד מאד.
ובעניין הקיבעון המחשבתי. היה מקובל על רבנים שיש להגן על התוקף, שמא יתגלה שמו ברבים, וקלונו ייחשף. כך שמעתי במקרה בישוב שלנו (עדות מעדה מהימנה). וכך גם שמעתי בישוב אחר בשומרון (שוב, עדות מעדה מהימנה). שרב הישוב הגן פעם אחר פעם על התוקף, ולא עשה דבר למען הנתקפות. למה? לא ידוע. יש לברר את נושא, ולהעמידו על דיוקו. אבל שתי העדויות הללו, הן מדאיגות מאד. וכבר יש לי שלוש עדויות, שרבנים אינם פוסקים משפט צדק בענייני תקיפה מינית.
ובכלל, אני שומע יותר ויותר חוסר שביעות רצון מפסיקות הרבנים בציבור שלנו. אינני חושב שהעם עושה זאת מהפקרות. אלא מרצון טיבעי לחפש את זה שישפוט צדק בעולם הזה. ובמקרים רבים, התחושה היא שרבנים רבים אינם עושים צדק. (וראה על כך את מחלוקת הכשרות בכפר-סבא).
וזה גם מוביל לעניין הנשים:
נאמר במסכת אבות "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" (שם, ב', ה'). ואיך יוכל דיין להגיע למקומה של אישה, ומעולם לא היה אישה. לא חווה את עולמה. איך דיין יכול לעשות צדק כשלא הבין את הקשיים ואת הדילמות עימם עוסקות נשים?
עד כאן ביקורתי על טענות שהעלת.
תהיה המחלוקת לשם שמים. כדי שצדק רב יותר יעשה בעמנו וארצנו. ויהיו התובנות שנעלה בדיונינו בסיס ליצירת מציאות צדק גבוהה יותר.
בברכה,
טל
בס"ד
לירון
שלום
אענה בקיצור נמרץ
א. הגיון הוא דבר בריא, אבל הבה נחליט בתחילה אם רק בשם ההגיון מדברים, או בשם ההלכה, וע"פ המובן בציבור
"פורום תקנה" התכוון לדבר בשם ההלכה ולכן הביא שנסמך על תלמידי חכמים וכך הציבור הבין ומבין ,אם כך הבה נדבר הלכה! , וא"כ אסור ע"פ ההלכה ומקורות חז"ל לפרסם קלון ת"ח שסרח בפרהסיא ,לא בגלל שהוא מועדף על האיש מן השורה , אלא בגלל שת"ח זה מזוהה עם התורה ויגרום לחילול ה' גדול בגלל שלא ידע לישם את שכתוב בתורה והורונו
חז"ל , חלול ה שלא נגרם אם אדם שלא מזוהה עם התורה וקיום מצוות חטא או פחות אם אחר שלא כדוגמת החשוד ,
כי הבריות אומרות ראו תלמיד חכם זה שלמד תור כמה מקולקלים מעשיו, ולהפך אם יש ת"ח שהבריות רואות מעשיו הנאים אומרים "ראו כמה נאים מעשיו של מי שלמד תורה ומבקשים להדמות לו ונמצא "מקדש ה' "..
ב. חלילה, אם יש אנשים שהנהגותיהם קלוקלות אין להניח להם, טענתי רק שיש לדאוג להמעיט בנזק המוסב לבני משפחותיהם שלא עוו ושגם להם זכות קיום בכבוד, ולהמנוע חילול ה' אם ניתן לעשות זאת כפי שכתב החפץ חיים בספר שמירת הלשון ראה סוף מכתבי.
ג.לעניין בתי הדין, יושבים שם תלמידי חכמים גדולים בידע תורני , בחוכמה ובלב חנון ורחום הרגיש למצוקות הנפגעים ולא נושא פנים למי שאינו נוהג ביושר וכו' , את זה אני מכיר במגע שלי כשאני עומד מעבר המתרס לצד הדיינים כשאני גם מקשה בדרך ארץ במקרה שנראה לי חוסר יחס מתאים למתדיין וגם מקבל הסבר נאה שפוקח לי את העיניים, אז מי שמטיל דופי ומעמיד דייני ישראל כמי שלא עושים מלאכתם נאמנה יש לבדוק ב"ציציותיו"אם דבריו אינם נובעים מצפי'ה מוגזמת כי לא קיבל את ש"נראה מגיע לו בעיני רוחו".
בברכת שבת שלום
ובכבוד התורה
מיכאל דיין הי"ו
מיכאל שלום,
אינני מבין. האין ההלכה צריכה להיות כפופה להגיון? האם אין טעמים להלכה? יהיה אשר יהיה ההגיון שבהלכה, נראה לי שאנו כפופים להגיון. אחרת, אנו עוסקים במעשי כשפים חו"ח, שענינם להטוטים שאין האדם מסוגל לתפוס אותם, וטבעם שהם מוליכים אדם בשקר וברמיה. והתורה ציוותה עלינו לרחק מהם, הרחק היטב ("מדבר שקר תרחק", שמות כ"ג, ז').
העלית טענה כי יש להגן על ת"ח, כדי שלא תוכתם התורה. והאין הבריות צריכות לשאול את עצמן, כיצד זה שת"ח גדול כ"כ, שבקיא בתורה, עושה מעשים כאלו? ויתכן, אז שיסברו שהתורה שבידו אינה תורת אמת. והרי ידוע לנו שיש פרושים לתורה. ולא יתכן כי אדם שעושה מעשים כאלו, תורתו אמת. וכך, יוכל הציבור לבאר ולברר מהי תורת אמת, ומהי תורה שחלקיה פגומים.
ואילו הינו נוהגים כך, ומעמידים את תורת האדם לבחינה, ללא סייג וללא דברי חלקות, וללא הסתר, היה בידינו לברר את התורה, ולזקקה לכדי תורת אמת. שאז היינו רואים מי הוא תלמיד חכם גדול ותורתו זכה, ומי תורתו פגומה, ויש לרחק ממנו?
והרי אני עושה זאת כשאר אני בא לבור לי רב. אני מסתכל על מידותיו. אני מסתכל על אופן דיבורו. על מעשיו. על מעשי תלמידיו. וכך אני בוחר לי רב.
ואילו היה מסתיר ריבונו של עולם מידע זה ממני, הייתי הולך אחר אלו שנראים מכובדים, ויש להם תארי כבוד ויקר. וכך היה נופל עם ישראל.
אסור לכן, כך אני מבין, להסתיר קלונו של ת"ח. יש לשפוט את קלונו בצדק, ובאמת, כאילו היה אדם מן הישוב. ועל אחת כמה וכמה יש לדקדק במעשיו, כיוון שיש לו עדת תלמידים רבה.
וכך שפט הקב"ה את עמו ונביאיו. משה רבנו, שכל קלונו התבטא בהכאת סלע בכעס, נענש, וקלונו נודע ברבים (בספר התורה). על שטות כזאת, דן הקב"ה את מנהיג מנהיגינו, ואנו לא נשפוט ת"ח הפחות ממשה עשרות רמות, על מעשה כ"כ חמור ונורא כרצח נפש?
האם זאת תורה וזה צדקתה?
לגבי בני המשפחה:
אכן נענשים הם וקלון רובץ עליהם כאשר אחד מבני המשפחה חוטא. ולכן עלינו לנהוג במידת הרחמים ככל הניתן, וכך הבנתי שניסה לפעול פורום תקנה. ראשית הם ערכו ברור, ולאחר שנראה להם שאמת הדבר, פנו אליו בשקט, ובהחבא מעין הקהל, וביקשו ממנו לרחק ממלאכת ציבור, ומאזורים שבהם יש סכנה שיפיל עוד בחורים. אבל כיוון שהאדם לא שלט ביצרו ולא הקשיב להם, הרי שהוא עצמו העניש את משפחתו. ויש גבול למידת הרחמים.
אגב, אין ספק שראוי שהשופטים, יהיו מקובלים על הציבור, וניתן לבדיקה. אחרת מנהג זה עלול להפוך לבסיס לסחיטות ולפשע.
לעניין בתי הדין:
אין לי מספיק ידע בתחום, ולכן אשהה שיפוטי.
אגב, מה תפקידך בבתי הדין?
שבוע טוב,
טל
בס"ד יום ראשון
לירון שלום
מפאת הרצון לקצר א"א לומר את הכל ולכן אני מניח שיעלו עוד שאלות אחרות שאשמח לענות גם עליהן בהרחבה, ואם לא יובן אשוב ואענה עד שדברי יובנו "כשמש לאור היום", ואם יוכח ששגיתי (גם זה אפשרי , וגם אני בחזקת תלמיד כפי שכל לומד נקרא תלמיד חכם ולא חכם כי כל החיים אנחנו בגדר לומדים) אזי "מכל מלמדי השכלתי וממלמדי יותר" , כי מי שאומר שרוצה לאהוב את האמת אינו צריך להירתע משמיעת דברי אחרים , כי אולי יש בהם חוכמה ואפשר ללמוד ממנו.
ולהלן תשובות לשאלותיך:
א. היגיון- מחילה אם הובן מדברי שלהלכה אין היגיון , להפך ההלכה כולה בנוי'ה על אדני ההיגיון , וכול מחלוקות חז"ל כך הן, אלא שלהבנת
היגיון זה יש להיכנס עמוק למקורות , כאשר שם אין משוא פנים לשום תלמיד חכם , וכל מי שאומר דברו חייב בהנמקה אחרת "שדי בה נרגא"
מפריכים אותה ושולחים אותו להביא להוכיח את דבריו , ב"ה זו אחת הסיבות לאהבתי את עולם לימוד התורה כי שם מייחסים משקל לכל מי
שמשמיע את דברו בכבוד ולא סותמים פיות כפי… שזו הסיבה שגילגלה אותי לכתוב שורות אלו, לצערי.
ב.צדקת ידידי- גם תלמידי חכמים הינם בשר ודם שיכולים ליפול, ומקורותינו זרועים בדוגמאות רבות כאשר ההדגש במקורותינו וההערכה
היתרה ניתנת למי שמכיר בחטאו ושב ממנו , החל מאדם הראשון , ראובן ששב לבור ולא היה במכירה כי ישב בשקו ותעניתו כי בלבל יצועי
אביו, יהודה שאמר 'צדקה ממני 'וזכה שנתברך ע"י אביו 'אתה יודוך אחיך' ….. דוד שאמר 'חטאתי' כשהוכיחו נתן הנביא בדבר בת שבע
ולכן זכה במלוכה הוא וזרעו אחריו ההפך משאול שהתנער מאחריות באומרו 'חטא העם' בלקיחת השלל ואי הריגת אגג מלך עמלק ולך
איבדו הוא וזרעו המלוכה. וכו'. ואף יוחנן כהן גדול שזכה לשמש בכהונה שמונים שנה ברצף , כשכל שנה נכנס לקודש הקודשים ושרו לו
"אמת מה נהדר כהן גדול בצאתו מבית קודשי הקודשים " כי תוכו הי'ה כברו אחרת לא הי'ה מצליח לצאת ברגליו אלא גוררים אות
ובשרשרת שאלי'ה נקשר לפני כניסתו, ואעפ"כ בזקנתו נעשה צדוקי ומשם מטבע הלשון "ארל תאמין בעצמך עד יום מותך" .
ולכן, אשרינו שנפל חלקנו שנולדנו לעם שבתורתו ובחוכמת חכמיו 'אין מונופול לאף אחד, לא על החוכמה ולא על המעמד האישי, וכל אחד מאיתנו
עד נשימתו האחרונה צריך להוכיח שהוא ראוי למעמד שאותו מייצג גם אם הוא מדופלם, וצריך לדאוג שיהיו לו מידות נאות שהבריות יצביעו עליו
ויאמרו "ראו זה שלמד תורה מעשיו נאים וכו'" ובזה נקרא שמקדש שם ה'.
ג. ולכן,כיוון שבסרחון ת"ח לא רק הוא לוקה , אלא גם התורה והקב"ה מתחלל שמו שהבריות אומרות "ראו .. מה מכוערים מעשיו וכו' " ואזי
הבריות רפי השכל אינם משליכים זאת רק על אותו ת"ח אלא באופן גורף על כל עולם התורה אותו ייצג ת"ח זה, האם זה הוגן שבגלל כשלון
ת"ח מסויים שלא התגבר על יצרו יש להתרחק מתלמידי חכמים ומכל מה שהם מייצגים (כך לצערי הרב ניתן להבין ממאמרו של אבי סגל
בשבוע שלאחר פרסום הפרשה "בשבע" ובכל אתר , ןחבל שבימה זו שהוקמה לציבור הדתי יכתבו בה דברים שכאלה , שבמקום לקרב את
הבריות לאביהם שבשמיים מצא לו אבי סגל מקום להביע /להצדיק את ריחוקו מהם בזמן שיש רבים אחרים שמשדרים טוב חן ואהבת הבריות…
ומתנצל אם נזקקתי לכתוב דברים אלו שמקוממים מאד).
לכן אמרו לנו חז"ל בגמרא (במסכת מועד קטן דף יז ע"א וכך פסקו הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פ' ז הלכה א, והשו"ע ביורה דעה סי' שלד
סעי' מב) "דאמר ריש לקיש תלמיד חכם שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא שנאמר וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה כסהו כלילה" ומבאר
רש"י: " כסהו אל תבזה אותו בפרהסיא , כלילה שחשיכה ואין אדם רואה ".
נכון, יהי'ה כאן פתח למבדרי תלמידי חכמים שמחפים האחד על רעהו , אך לא זו הסיבה שמטרדה אותם כמו חילול ה' הרב בפרסום הפומבי,
הטלת דופי בתלמידי חכמים בכלל והרחקה מהם , דבר שיזיק למעשה בשומעים עצמם שמוטב אם היו חרשים ולא שומעים את פרסום מביש
שכזה.
לציין, שהחפץ חיים בספרו שמירת הלשון (בכלל י סעי' ב אות ו) מתייחס בחיוב למזער הנזק גם כשמדוב גם בלשון הרע בין יחידים ולא רק
מו בסרובו של ה' לגלות ליהושע מי חטא בגלל איסור לשון הרע ,ושלח אותו לעשות גורל), וגם כשמדובר באדם רגיל ולא רק בתלמיד חכם.
ד. נכון, גם אם דברו עמו בשקט וכו' אין הדבר מצדיק פרסום אם יש סיכוי לפתרון בדרך צינעא , ובכלל אם אכן מדובר במי שלא יכול להתגבר
(בתקווה שהדברים אינם נכונים), האם נראה לך שמדובר באדם שמתפקד באופן נורמאלי שבמקום להתקפל ולשבת בפינה נידחת כדי שקלונו
לא יפורסם ובזה ידאג להוריו המבוגרים לכבודם ולבריאותם, מעדיף להמשיך בסורו ?! , האם אין ראוי לרחם על הורים ובני משפחה יקרים שהינם
מלח הארץ שעולמם חרב עליהם בעצם קיום החשד ולחפש פתרון שבצנעא?! , האם זו דרך הטיפול של החברה היפה שלנו בת"ח שכשל /שחלה ?!
האם כל השיעורי תורה שהרביץ ברבים ושכולם נהנו ממנו באופן שאין לו אח ורע, אינם יכולים לעמוד לזכותו ולזכות יקיריו לחפש דרך פתרון
בצינעא?!
ה.ב"ה מזה מספר שנים לאחר שסיימתי לימודי הדיינות אני מתמחה באופן קבוע בביה"ד המחוזי בירושלים , מכיר את כל אבות בתי הדין והדיינים
בביה"ד ,מסייע בכל דבר שמתבקש ונכנס לכל דיון חשוב שיש ללמוד ממנו .
בכבוד התורה
מיכאל דיין הי"ו
מיכאל שלום,
שנאמר, איזה הוא החכם הלומד מכל אדם.
א. הגיון ודרכיו – הוסכם על שנינו.
ב. נפילה אפשרית ותשובה של תלמידי חכמים – הוסכם על שנינו.
ב.א. אינני חושב שהרב הנוכחי עומד בכלל זה. אם אכן פסק נכון פורום תקנה, הרי שהרב חזר וסרח, וולכן לא חל עליו כלל תשובה של תלמיד חכם.
ג. מה עושים עם תלמיד חכם שסרח:
ג. א. הבריות רפי השכל: כאן אני חלוק על טענתך. הלכתי ומצאתי כי ברוב בני האדם יש יכולת להתבונן ולהעריך היטב מי הם מנהיגהם. ויודעים הם מי מנהיג מעולה ומי מנהיג לקוי. יכול להיות שבתחילה יערכו את ההוד החיצוני. אך במהרה, ככל שיעבור הזמן, יכולים הבריות לעמוד היטב על מידת מנהיגם. ובמיוחד נכון הדבר בבניו של הקב"ה. והתנאי לכך, שלא יעסקו כולם בהסתרת הפגמים.
ג.ב. אם הכליל חגי סגל מתוך מקרה פרטי לכלל חכמי ישראל, הרי שיש בכך טעם לפגם. ויודע אני שיש בינהם אנשים יקרים, וטובים ומעולים שמידותיהם מעולות.
ג.ג. הסתרת האמת כדי להגן על התורה: חס ושלום. תורה כשרה ונקיה, היא תורה שניתן לבחון אותה ולברור שאין בה פגם. תורה שמסתירין ומאדירים חכמיה שסרחו, הרי היא תורה שסופה לקמול ולהיות לא נקיה ולא נכונה. חס ושלום, שנסתיר דבר מה. תורת אמת, יפה לה רק האמת. ובע"ה, האמת תהיה כלי לתקן אותה. והרי כיצד יכול עם או אדם, לתקן דרכיו, אם אינו מודע לקלקלתו? אולי בתחילה יחשבו הבריות הפחות מתוקונות שזאת תורה פגומה. אבל אם נמשיך בתהליך התיקון, יחזור וישבו האמון בתורה ובחכמיה. כיום יודע הציבור, שיש רקב פושה בדרך בה אנו מקיימים את התורה. ולראיה, רוב עם ישראל אינו דבק בתורה. ואם היינו מתקנים את דרכינו, ומידותינו על פי התורה, כפי שהתכוון הקב"ה, הרי כבר מזמן היינו נגאלים, ועם ישראל, וכל העולם היו נהנהים מזיו התורה. ללמדנו, שעלינו לגשת למלאכת החקירה והביקורת, עד שתעמוד שוב התורה במלוא הדרה. וזאת נשיג על ידי חקירה ודיון, וביקורת, וניקוי והבנה מחדש לדרכי התורה האמיתיות והטהורות.
ג.ד. לעניין לשון הרע: אם יש בכך תועלת לציבור, יש חשיבות לקיים דיון ציבורי (במידה שאכן יש תועלת לציבור). והרי השם חשף את כל חטאות משיחיו ונביאיו בפומבי. כך היה עם דוד, שנתן הנביא אמר לו בשם ה' "אתה עשית את הדבר הזה בסתר, ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש" (שמואל ב, י"ב, י"ב). וכך היה עם מרים ואהרון, שחטאם נודע לפני כל ישראל. וכך בעצם קורה, אם כל אדם שחטא ונשפט. כל העם יודע. כי צדק צריך לא רק להעשות, אלא גם להראות.
ג.ד.א: חריג לעניין לשון הרע: אם אין בחטא עברה קשה, או שיש אפשרות שהאדם עשה זאת בשגגה, או שידוע כי יצליח לחזור למוטב מבלי לאבד מכבודו, יש לדעתי לטפל בעניין בשקט, כפי שעשו בראשית פורום תקנה.
ד. רחמים על משפחת הת"ח, במקרה שהת"ח אינו שולט ביצרו: אכן פגיעה גדולה היא במשפחה. אך הרי אין המדובר בשוטה. מדובר באדם בוגר, שמידיותיו אמורות להיות מתוקונות, שאמור לשלוט ביציריו. אבל מסיבה כל שהיא, יצרו גבר עליו, ואין הוא יכול לשלוט ביצרו. כיוון שאינו שוטה, וכיוון שהוזהר פעם אחת, גוזר הוא בעצמו את דינו.
ד.א. משפחת הת"ח הפוגע, מול הנפגעים ומשפחותיהם: צריך לזכור שהת"ח פגע בתלמדיו, ובמשפחותיהם. בכל הדיון הנ"ל, לא דנו אפילו במילה על האסון הגדול שנגרם לבחור צעיר, שסמך על רבו, ורבו היה כל עולמו, ופתאום חושכים עליו השמיים. ורבו מבצע דברים איומים ונוראים. האם חשבנו מה קורה לאותו תלמיד? האם חשבנו איזה שבר אמוני זה? איזה חרפה למשפחתו? איזה כתם יוטל על התלמיד. והתורה קבעה כי זהו רצח נפש. וכאשר אנו באים לשפוט, כקהילה טובה וקדושה, עלינו לחשוב קודם כל על טובת הנפגעים, ורק אחר כך על טובת התוקף. ובמקרה הנ"ל, חשוב במיוחד להתריע ברבים, שתלמדים ובני אדם נוספים, לא יפגעו חו"ח
ד.ב. כשאנו באים לפסוק משפט, עלינו לשקול כמה וכמה שיקולים ולהכריע לאור שיקולים רבים. שיקולי הנפגעים, שיקולי החברה, שיקולי הפוגע ומשפחתו, ושיקולי התורה. נראה לי שבנושא זה, פורום תקנה, איזן ופסק את הפסיקה המיטבית היתה בפסיקתם מידת הרחמים ומידת הצדק.
ד.ג – זכויות שעומדות לאדם: אין ספק שלאדם עומדות גם זכויותיו במשפט. כך עמדו לדוד זכויותיו, וכך גם ליאושיהו, אבל עדיין שניהם נענשו. אלא שעונשם הופחת. כך גם במקרה הזה. הת"ח לא נכנס לכלא, או לא נסקל למוות (על פי מצוות התורה כפשוטה). קלונו נודע ברבים, ומרחיקים ממנו תלמידים. נראה לי עונש צודק, שיש בו מידה כנגד מידה, במיוחד לאחר שהוזהר, וניתנה לו אפשרות לתקן דרכיו. אם הייתי חבר בפורום תקנה, יתכן שעל פי מידת החסד, הייתי מעניק לו תומך שיעזור לו לגבור על יצרו. אבל עד כאן היתה מגיעה מידת הרחמים הראויה. אדם אחר, מן הסתם היה הולך לכלא כלאחר כבוד.
ה. מידת תקפותו של פורום תקנה: אכן פורום תקנה לא נבחר. ולא בטוח שמידות כל אנשיו מתוקנים כראוי. אך כאשר אין מציל, הולכים אל זה שנראה בעיניך הישר והטוב ביותר. ואין זה משנה אם הוסמך על ידי המדינה ואם לאו. ואם הוא לובש כובע של ת"ח, ואם נראה הוא אדם פשוט. יודע העם לבור לו את שפוטיו. לעם ישראל משיכה לשופטי צדק. ואדם הרוצה להיות שופט צדק, אל יחפש את התואר, אלא את הצדק.
אשריך שאתה עוסק בדין. מי יתן ותוכל ליצור משפט של אמת, צדק וחסד,שמידותיו מתוקנות ומאוזנות, ויסודו אמת מוחלטת.
ס"ד
לטל ירון היקר
מצטער היום אני עמוס ואשיב אי"ה ב"נ בימים הקרובים .
אך בלא כלום א"א , (ויכול אתה או אחרים להמשיך להגיב כדי לא לקטוע את חוט החשיבה , ואשיב כפי היכולת, כי בדיני נפשות עסקינן):
התועלת מול הנזק בכל דבר היא אבן הבוחן , ומי ישקלל ?! האם לא איש מקצועי ביותר כפי שיכול להתאפשר, ויש כאלה!!!
והם יחליטו בלא משוא פנים אם יש תועלת בפרסום גם אם מדובר בת"ח מהשורה הראשונה, והם ישקלו אם הוא בר שיפוט ועונש בכל הראיות האפשריות העומדות בפניהם , כי לגדור פירצה חברתית באים ובזה נתנה להם הרשות (לבי"ד שבו גדול הדור או ממונה ע"י הציבור אף אם אין בהם גדול הדור, ולא מי ש… ועיין במכתבי כפי שהבאתי את דברי הגמ' בסנהדרין השו"ע בחושן משפט סי' ב והפוסקים ועוד),והם יחליטו ע"פ נסיונם אם אין דרך אחרת לפתרון ואין מנוס מפרסום ויפרסמו באופן ובמינון ובעיתוי הנראה להם , שאם לא כן :
מה חטאו קרוביו באות הקלון המוצמד להם כשהי'ה אפשר לפתור בדרך צינעא ?!
ואם נניח שהכל אמת והחשוד ממשיך בכל זאת במעשיו, האם נראה לך היגיוני שאדם כמוהו שהגיע לשיא שאין לו אח ורע, שכדי להגיע אליו צריך הרבה נתונים אינטיליקטואלים יפעל כך אם לא שחלה ?!, ואם כן וזה הכי סביר להניח, האם כך מטפלים בחולה?! , היכן הכרת הטוב לאדם שבשעתו הטובה כולם נהנו ממנו וכעת שכשל ופועל באופן לא נורמאלי מתיחסים אליו כאל נורמאלי ומלקין אותו בחוצות, "שמים בקשו רחמים" !!! מדובר כאן (אם אכן נכון הדבר) בת"ח גדול שחלה שאינו מודע למעשיו כפי שאדם נורמאלי רואה אותם מהצד, שהפרסום לא יעזור לרפאו ,ולהפך הפרסום רק קירב ויקרב אליו עוד יותר את תלמידיו שרואים בו נרדף וחשים לעזרתו – האם לתוצאה שכזו יקרא "שיקול דעת"???!!!! היכן כל המיומנים בחינוך ובתורת הנפש ,מה סימא את עיני החכמים ??!!
בצער רב….
בברכת התורה
מיכאל דיין הי"ו
מיכאל היקר שלום,
א. אנשי מקצוע: ואיך יודעים שאדם הוא איש מקצוע, ופסיקתו מקובלת עלינו? האם פסיקת בג"ץ מקובלת עליך? האם פסיקת בית הדין מקובלת עלי? גם עם אדם עוסק בדין למקצועו, אין זה אומר שדעתו צריכה להיות מקובלת עלינו. הקב"ה אומר לשלוחיו ולנביאיו, כי העיקר הוא עשות משפט צדק. ומי עושה כיום משפט צדק? ראשי בתי הדין החילוניים, אומרים כי הם אינם עוסקים בצדק. בכל ההקשר של היחס לנשים, השתכנעתי כי בתי הדין הרבניים, אינם נוהגים במידת הצדק. גם כאן בדיון בינינו אנו עוסקים בעיקר בהאם או לא להדר פני גדול, במקום למצוא דרך להגן על המותקפים. אני אלך אחר מי שיראה בעיני כאיש צדק, רודף צדק, ונביא השם, הרוצה צדק (כי באלה חפצתי, נאום ה').
ב. האם חלה?:
שמעתי שתי הרצאות מאנשי מקצוע בתחום ההטרדות המיניות, במגזר הדתי. ושניהם אמרו כי אין אפוטרופוס לעריות, וככל שגדול אדם, גדול יצרו ממנו. אנשים שמטרידים או תוקפים חו"ח, הם אנשים רגילים מהישוב, שהיצר הישאם, והם לא גברו על היצר. אין המדובר במחלה. האנשים החולים הם אחוז קטן מאד מהאוכלוסיה, ואלו אנשים המוגדרים כפיסכופטים. ואיני חושב כלל, שהת"ח, הוא פסיכופט חס ושלום. יתרה מכך, אומר אחד מהם, כי אנשים שיש להם מרות לתלמידים, נוצרת בהם נטיה הולכת וגדלה להטריד את תלמידיהם. הקרבה בין רב לתלמיד, גורמת לחלק קטן מהרבנים ליצר חזק מאד.ואסור לנו להתעלם מכך. אומר זאת אדם המומחה בתחום, והוא איש הציבור, והוא עוסק בתמיכה בנפגעי תקפיה מינית. אולי יש צורך להתייחס לעניין זה, וליצור כללים שיעזרו למנוע את המצב הזה (כמו כלל איסור יחוד, בין נשים לגברים).
יוצא כי הוא אדם נורמטיבי, שלא הצליח לגבור על יציריו. והלך ופגע באחרים. אין לו דין שוטה. ואדם כזה צריך להענש, גם אם עלה למדרגות רמות. ונראה לי שעונשו בא לו מהפרהסיה של גילוי מעשיו. אילו לא היה אדם גדול, היה מן הסתם יושב בכלא, או מוחרם מהציבור.
ונראה לי כי פסיקת פורום תקנה, בהנחה שנעשה חיקור דין טוב, היא פסיקה ראויה ונכונה. ובעיניי, יש בה הרבה יותר מן הצדק, מאשר ניסיון להחביא את מעשי האיש. ונדמה לי, כשתשקע הסערה, נבין כולנו, כי לטווח הארוך, יש חשיבות למשפט צדק, על פני ההגנה שמנסים לתת לת"ח.
בברכת,
צדק צדק תרדוף,
טל ירון.
בס"ד
בס"ד
"חרות המחשבה" / ביעור "חמץ שבלב"
לטל ירון היקר
שלום וברכה
מתנצל אודות האיחור במענה לדבריך , פעמיים, וב"ה אשיב ע"פ סדר הכתובים:
ותחילה
א. בסיום מסכתות לתענית בכורות בביהכ"נ בג"ש :
במסכת בב"ב הדגיש ר' דני רביב את דברי הגמ' בדין גבי'ה מנכסים בני וחורין ושהרוצה להחכים
יעסוק בדיני מונות וישמש את שמעון בן ננס .
ואח"כ בסיום מסכת קידושין הדגיש ר' מושי אשר את דברי רבי נהוראי שיש להניח כל אומנות
aבעולם וללמד את vcbho רק תורה, והוסיף שאכן מציאות החיים מראה שמקדישי מזמנם לתלמוד
תורה לדף יומי וכו' בצאתם לגמלאות תוחלת החיים שלהם ארוכה יותר .
ולקיים מצוות "כורך" אוסיף שמי שיודע להנמיך את עצמו כ"בן הננס" ומקשיב לדברי אחרים גם אם
אינו מסכים עימם, לומד לשחרר את עצמו מדפוסי מחשבה שהורגל בהם ופותח לעצמו אפיק חדש
לדפוסי חשיבה אחרים שאולי יש בהם דברי חוכמה שעדיין לא שמע ואפשר שאלה יעזרו לו
לחשיבה טובה יותר ,ובזה מסגל לעצמו "חרות מחשבה" שמאירה את עיניו כרבי נהוראי שהניח כל
מלאכה בעולם ולימד את בנו רק תורה "שמחכימת פתאים" ועושה ממי "שאינו יודע לשאול" או
מ"תם" "חכם" שמפצח לא רק "כיסים מלאים אגוזים" אלא גם דינים מסובכים בדיני ממונות ,
ונעשה בן חורין במחשבתו ובנפשו שאזי גם ה"גוף בריא " ומאריך ימים וזוכה לראות ב"ה בנים
ובני בנים בני "חרות" מסיימי מסכתות בסדר נזיקין כ"סנהדרין" וממונות כבב"ב ,וקדושה וטהרה
כ"קידושין".
ב. בתחילת הדברים, רצוני להעמיד הדו שיח המבורך על מקומו הראוי :
מכתבי/המאמר מתייחס לפרשה המדוברת מזווית הלכתית טהורה בלבד, וכמובן גם ההלכה (כלשונה
"מהלכת") מתאימה לכל מקרה לרוח התקופה- גם ש"לנו" , ודווקא כאן ראוי לומר לידידי חבר "פורום
תקנה",שדברי אלה עברו בשבע נפות של רבותי ת"ח מובהקים – אבות בתי דין שעדיין יש לי הרבה
ללמוד מהם וכ"ש לו, כי פרשיות חשובות מעין זו טעונות שיקול דעת מיוחד של זקנים בעלי חוכמה
וניסיון ברמה הכי חשובה המתאפשרת,וכפי שב"ה וב"נ אני ממשיך לעשות מדי שבוע בבית הדין,
כשמכל מקרה לומד דקויות חשובות אחרות.
ואין ספק שדיון בפרשה זו או אחרת בדומה לה מחייב דיון רציני בהליך משפטי מדוקדק, אשר בו
תינתן אפשרות לנתבע לומר את דברו בסבלנות ובכבוד הראוי בהבאת עדים וראיות שלו ושכנגדו ,
ולאחר "פרישת השמלה" והמסקנות בהחלטת רוב דעות הדיינים כמקובל,הנתבע יצטרך למלא אחר
ההנחיות של בית הדין בחברה בה הוא חי , ואם לא ישעה להחלטות אלו יורה בית הדין לחברה
הנשמרת מפניו כיצד יש לנהוג במי שקיבל על עצמו לקיים מסקנות בית הדין ואינו עומד בדבריו.
ואכן,כל קבוצת חברים כגון ישוב וכו' יכולים להחליט בהצבעת חברים שכל בעי'ה מעין זו תובא בפני
בית דין זה והחברים מתחייבים למלא אחר ההחלטה , ומי שמסרב אגלאי מילתא למפרע שמקומו
אינו בחברתם.
גם בפרשה המדוברת יש הלכות פסוקות בגמ' ברמב"ם ובשו"ע (עיין במכתבי/המאמר) שלהן כפופים
כל תלמידי החכמים ואף גדולי הדור ,ולנו נותרה רק האפשרות להבין את ההיגיון העמוק העומד
אחר דברים אלו.
לא באתי להתווכח עמך (או עם אחרים שבשמחה אקשיב לדבריהם בדרך ארץ ובכבוד הראוי לעמדתם)
מזווית ראיה מהשקפה אחרת שאינה השקפת התורה (כפי שנראה לי וכפי שלמדתי ולומד מרבותי)
כאלו שגדלו על ברכי "אלתרמן" ,"א"ד גורדון ,"או "שיי"ב" , הגם שגם האמונים על הוגי דעות אלו
יבחינו שאף לשיטות אלו יוסכם שלכל אדם שמורה הזכות להליך משפטי תקין ולאי ענישת חפים
מפשע כגון משפחות החשודים בפגיעה .
ג. הדברים שנאמרו עד כה על ידי במכתבי /במאמרי הינם על דעתי בלבד, אלא שהדברים עברו את
ביקורת רבותי לפני פרסומם ברה"ר .
ד. ההגינות מחייבת לדאוג לכל הנפגעים הפוטנציאלים, מחד הנפגעים מהחשוד בראשונה ,בין אם יורחק
הפוגע (ע"פ ההלכה) או שיורחקו הנפגעים ,אך מאידך יש להתחשב במניעת נזק מכל יתר הניזוקים
ממעשי הפוגע (הוריו, ילדיו ,תלמידיו ,חבריו וכו' ) שלא פעלו אוון,גם הם בני אנוש ומגיעה להם
הזכות להמשיך ולתפקד בחברה בה הם חיים מבלי שהעננה שגרם קרובם תזיק להם, יש בנות שהגיעו
לפרקן או הורים מבוגרים וכו' ששמם הטוב אסור שינזק בגלל מעשים לא שקולים של קרובם- אם
ניתן לפתור הדבר בצנעא, ומעל הכל אם מדובר בת"ח שיש למנוע חילול ה'.
ה. חלילה, איני ממעיט בגדולת תלמידי החכמים הגדולים היושבים ב"פורם תקנה" (שהרי את הרה"ג
יעקב אריאל זכיתי להכיר לפני כיובל שנים בהיותי בכיתה ז-ח בי"ת "כפר מימון" בשיעורים
ששמעתי ממנו), כי מעבר לידע הלכתי רב נדרש גם ניסיון רב בחקירת מקרים דומים בביה"ד.
ולכן, גם במקרה זה נדרש חקירת בעלי הדין (התובע והנתבע/החשוד והנפגעים או באי כוחם אם
נפגעים רוצים חיסיון) והעדים יחד בפני דיינים מומחים, והם יקבעו חומרת המעשה,את הנדרש
לתיקון , העיתוי, ואופן הטיפול בצנעא ורק אם אין מנוס וההלכה מתירה בפרסום.
ו. לכן , אם חפצי חברה מתוקנת אנחנו ,יש לפקוח את העיניים ולא להרפות מהעניין עד "כי יבא שילה" –
שבצד ה"פורום תקנה" (שמגיע להם יישר כוח גדול ליוזמה לגדור פרצות בחברתנו) יוקם בית דין
המורכב מחכמים מובהקים /אבות בתי דין או דיינים המקובלים על הציבור,ובכל מקרה שה"פורם "
ימצא לנכון שנדרש טיפול,(כאמור לעיל ידון בפני ביה"ד בהליך משפטי תקין כמקובל בכל
ערכאה ,בעדים וראיות בפני הנתבע ובפני נתבעים/הנפגעים או באי כוחם אם רצונם בחיסיון ,
ואשמח מאד להשתתף כספרא דדיינא בבית דין זה כדי ללמוד דיוקים רבים בתיחקור מקרים עדינים
שכאלה, כי תורה היא וללמוד הרבה צריך) ואזי יבא שלום על כל בית ישראל (וגם ישובנו) ב"ה,
וד"ל.
ז. לגבי הרב נוכחי- שתי אפשרויות:
אין ספק שבמקרה זה רב הסתום על הגלוי , מחד מדובר באדם אינטלקטואל מאד שהמעשים המוזרים
המיוחסים לו אינם מתיישבים עם האישיות אותה יצג ,כאשר בידנו נותרו שתי ברירות לניחוש בלבד
(ולכן גם לא ניתן לפסוק !!), או שמדובר באדם העומד על דעתו באמת ובתמים שלא פעל אוון , וכל
דבריו/הודאותיו (ע"פ השמועה בלבד, כי לא אתה ולא אני שמענו בעצמנו ,וגם כאמור לעיל וע"פ דברי
הרב יהושע שפירא בדבריו ל"שולחן עורך" לא הי'ה בית דין שחקר בהליך שיפוט תקין בעדים-
בפניו ובפני בעל דינו וכו') הינן רק שיניחו לו לנפשו.
או…. ,
וא"כ ,האם נראה לך שאדם אינטלקטואל שכמותו, שהגיע למעמד חשוב כדוגמתו ואינו מבין שאחר
שנתפס בקלקלתו, יפה לו השתיקה ובלבד שלא ייחשף קלונו ברבים?!
ואם אעפ"כ ממשיך בסורו – האם לא נראה לך שמדובר באדם שלקה בשיקול דעתו /שחלה ואינו יודע
לשקול מעשיו בישוב הדעת?! .
ואם כן , המצב מאד עגום – שחברה כמו שלנו ,ששמה הולך לפניה בעזרה לזולת וכל מיני דברים יפים
אחרים, אינה יודעת לעזור לחברי'ה שמעדו ואינם יכולים לעזור לעצמם ולבני משפחתם והקרובים
אליהם לצאת מהתסבוכת האיומה שאליה נקלעו, ובמקום לחפש פתרונות שקטים ודרך מילוט טובה –
מעמיקים להם את הבור בפרסום האיווילי הזה.
ואשוב ואבהיר…שלא ישמע מדברי שהדבר הנ"ל יהיה על חשבון הנפגעים, חלילה – להם צריך לדאוג
בראש ובראשונה , אך מאחר והדברים כרוכים האחד בשני , כדי למזער נזקי כל הנפגעים השכל היישר
דורש טיפול בצנעא ולא בפומבי, ואם יאמרו…טיפלנו שלוש שנים או … וכו' , האם כך היו נוהגים אם
חלילה המקרה הי'ה נוגע להם ?! בטוחני שלא ! ובטוחני שגם אתה או כל מי שמוחו בקודקודו יסכים
עם שנינו !.
ח. הרשות נתונה לגילוי האמת ,וכל אדם בן חורין להביע דעתו ,אך בדרך ארץ וכבוד גם למי שאיך
מסכים לדעתו .
ולכן אתה תקבע את התואר ההולם דברי הכותב הלועג /המצוטט לקמן !!!:
"הבלבול והמבוכה לא נמוגו , ועדיין צריך מישהו שינתח את הפרשה ברהיטות, ירגיע את
הציבור ויעשה סדר,. ובכן, זה לא יהיה אני – מדור זה עומד להצטרף לבלגן.
אפתח בוידוי אישי קורע לב: בימי נעורי עברתי התעללות על ידי רבנים, אמנם התעללות
נפשית בלבד , וגם לא הייתי היחיד אלא חלק מכיתה אומללה שלמה. ועדיין , הטראומה
השפיעה על חיי ועיצבה לטוב ולרע את יחסיי עם עולם הרבנות – אין כאלה. במשך שנים
הסתייגתי מכל סוג של קשר אישי עם הרבנים המעולים שהקיפו אותי – לא ידידותי, לא
עצה טובה, מעט מאד שאלות הלכתיות, ובוודאי לא העלאת ציטוטים ממשנתם הסדורה .
הצירוף "הרב אמר" לא עלה על דל שפתי מעולם, אלא ניסיתי ללעוג לתלמידי ישיבה אחרים .
הייתה כאן סיבה טכנית, כי לרוב לא ממש הקשבתי למה שהרב אמר…."
ב"ה מזה שנים ארוכות שלימדתי תלמידים בכל שכבות הגילים מכיתה א ועד כיתה י"ב , והיום מעבר
להן במכללות אקדמאיות בכולל וכו' , כאשר כחוט השני לכולם יפה הביטוי "כתינוק הבורח
מביה"ס" ,וכדי לשרוד בעולם הזה אם חפץ חיים הנני הגעתי למסקנה שעלי ללמוד את מלאכת הבדרנות,
החידות והחידודים והסיפורים וכל דבר שינעים את זמן התלמידים ואפי' חלוקת סוכריות
או /ו"נעים להודיע" וכו' , כל זה מצריך השקעה גדולה ומסירות אין קץ ואהבת התלמיד וכו', ואעפ"כ
כולנו יודעים, ואף התלמידים, ואף הכותב (בעיתון השבועי לעיתון הדתי ) הנ"ל שאת חיי המורים
יש למרר והדבר מותר, ואם חלילה אחד ממורים אלו ינסה לפעול בקשיחות כדי שילמד את שבעבורו
מקבל שכר ולא יעשה מלאכתו רמי'ה – אזי הקדוש המעונה- הכותב הנ"ל יעלב ואף ירחיק לכת
במסקנותיו ויכלול את כל עולם הרבנים המחנכים והמורים ב"כורך" לשימצה (ואשר עוד תינתן לו
במה "בעיתון השבועי לציבור הדתי", האם לשם הרחקת הציבור הדתי מרבנים ות"ח הוקם עיתן זה?! )-
היכן האיזון ?! לתלמיד הכל מותר אך המורים חייבים לעמוד "חשופים בצריח" ?!
ט. טעות ידידי- אל נא תאשים את רבני וחכמי ישראל בריחוק רוב עם ישראל מהתורה , די באזכור
הגלות ותלאותיה, כגון השואה ורדיפות אחרות כדי להבין את הכעסים והמטענים הקשים שמנתבים
דרך רבים מבני עמנו -"תינוקות שנשבו".
נכון, גם היום בתוך הציבור הדתי בכללו הלאומי והחרדי יש אלה שאין תוכם כברם ולא מצליחים הפנים
את שלמדו בביהמ"ד, וכל בר דעת מבין שגם אם ת"ח שגה אין טעותו משקפת את האמת שיש גם ת"ח
שאפשר ללמוד מהם בתחומים רבים בידע ובמידות נאות,ובטוחני אם כותב השורות הנ"ל הי'ה חושב
מעט לא הי'ה כותב כן ,אלא שהפזיזות והרצון לחפש צידוק למצבו מצאו לו פינה להתגדר בה שבהיבט
קצר מתברר שהפינה רעועה, ו"האמת תורה דרכו"!.
ונלע"ד, שלפזיזות זו חששו חז"ל כשאסרו פרסום סרחון ת"ח ברבים המתאפשר לרמב"ם השו"ע וכו' רק
אם "עשה כירובעם בן נבט" שהחטיא את כל ישראל וכבר התחלל שם שמים בפרהסיא והפרסום להתרחק
ממנו וממעשיו יכול להביא רק קידוש ה',לא משום רצון לטאטא כשלים אלא למנוע נפגעים נוספים כגון
הלועג לתלמידי חכמים בגלל שיגיונות מוריו/רבניו כפי הבנתו וחוויותיו .
י. אינני יודע מהיכן לידידי המידע שדייני ישראל מפלים לרעה את הנשים,להפך- מזה מספר שנים זכיתי
להכיר כחמשה אבות בתי דין שלכל אחד מהם דגשים חיוביים אחרים , אך לא ראיתי תופעה שכזו.
לידע כללי, מרבית הזוגות המגיעים לביה"ד החליטו להתגרש ורק ההסכמה בדבר חלוקת הרכוש
מעכבת מתן הגט, דבר שאינו בכוח הדיינים , כיוון שלמתן גט נדרשים הן להסכמת הבעל (אחרת
הווי "גט מעוסה", וגט שניתן בכפי'ה פסול), והן להסכמת האישה (שאמנם ע"פ דין תורה אפשר לגרשה
בעל כורחה ,אך חכמינו /רבינו גרשום מאור הגולה גזר בחרם לגרשה רק מרצונה), וכדי להביא את
הצדדים להסכמה בית הדין נדרש לחקירות ארוכות ליישב דעת כל צד שיואיל בטובו לשחרר את
עמיתו מההתקשרות עמו .
אז יואיל נא ידידי לפרט המקרים בהם הנשים מופלות לרעה ע"י הדיינים בהתייחס לנאמר לעיל.
יא. במקרים דומים לפרשה המדוברת בתי הדין נוהגים לדרוש מבעלי הדיו (כגון זוגות) לפנות לבעלי
מקצוע מוסמכים שלהם מפנה בית הדין,ומהם דורשים חוות דעת מקצועית לאחר הסתכלות ושיחות
כנדרש, ובהתאם לחוות דעת זו ביה"ד פוסק.
לכן אף במקרה המדובר, אל לנו לנסות לקבוע עמדה ע"פ השערה בלבד . דבר שגם בעל מקצוע מחווה
בו דעה רק לאחר בדיקת בעלי דין ומסירת חוות דעתו לביה"ד שיחליט לאחר השמעת הדברים בפני
הצדדים .
יב. לענ"ד ע"פ כל מה שראיתי עד כה ,לא נראה לי שהפרסום מותר ע"פ ההלכה, וגם אינו הכרחי לכל בר
דעת שאותו תציג (ואשמח להשכיל!),ואכן זו הבעי"ה העיקרית שמזקיקה בי"ד מומחה מהשורה
הראשונה, וב"ה יש מספיק כאלה במחננו וראוי לנצל כישוריהם, כי בדיני נפשות עסקינן !.
אני מקווה שעניתי על כל שאלותיך למרות הלחץ הרב בהכנות לפסח, אך את ה"חמץ שבלב" יש לבער
כדי שנזכה ל"חרות המחשבה".
בברכת התורה
וחג פסח כשר ושמח
ובידידות
מיכאל דיין הי"ו
מיכאל דיין שלום רב,
א. ענווה היא אכן הבסיס לחיפוש מהלכיו של הקב"ה – חיפוש האמת.
ב. מקום הדיון הראוי:
אין זה משנה בעיניי האם דיון הוא הילכתי, או מדעי או כל דיון אחר, ובלבד שאנו מחפשים דבר אחד. לדעת אמת. לדעת לעשות משפט צדק וחסד. בבואי לדון, אני מבסס דברי על התורה, על הנ"ך, על דברי הרב קוק, אך גם על דברי הפילוסופים הגדולים, שמצאתי בדבריהם אמת. על המדע, ועל החקירה האנושית בכלל.
אני חושב שהבסיס לכל דיון בינונו אינו צריך להיות איזו הלכה נפסקה, אלא מה טעמה של הלכה, ומה טעמו של צידוק כזה או אחר, עוד כמה הוא עונה לציווי האלוקי, לדעת לעשות משפט אמת, משפט צדק וחסד.
אין ספק שכאשרי באים לשפוט אדם יש לאפשר לו ולארחים את דבריהם בנחת וחקירה אמיתית ומקיפה (למען בצדק תשפוט עמיתך).
אם היה עלי לבחור מי אותם אלו שיעשו הדין, הייתי בוחר כאלו ברור לי שאלו אנשים שמידותיהם מתוקנות. אנשי אמת. אנשי חייל, יראי השם. לצערי אני מכיר רק אחד כזה, שאני סומך עליו שיש לו את התכונות הללו. זהו הרב שרלו, מפורום תקנה. ברבנים אחרים, אינני מוצא מידות אלו לצערי. אבל יתכן שיש כאלו ואינני מכיר אותם. יש בהם מידות טובות רבות, אך לא מצאתי, מלבד הרב שרלו, ואולי הרב אבינר. אחרים המכילים את התכונות הדרושות למשפט אמת וצדק.
רק כדי להסביר, רבנים שבאים להגן על התוקף, לפני שהם פועלים בכל מאודם כדי להגן על הנתקפים, עוברים מבחינתי על "לא תהדר פני גדול", ואני חש שאין הם אנשים מתאימים למשפט צדק. לצערי, אני מוצא מעדויות סבירות, יש בינינו רבנים גדולים שיש עדויות טובות שפעלו למען התוקף, ופחות למען הנתקפים. או רבנים שלא דואגים לגר, על פי משפט התורה. כל אלו אינם בעיניי אנשי צדק. הם אנשים נפלאים, ויש לי מה ללמוד מהם. ולמדתי מהם רבות. אך לא בעניין הצדק.
אכן מסכים שיש להקים לכל קהל בית דין כזה. במהרה בימינו אמן.
ג. לתת לאחרים לקרוא דברים לפני פרסומם, היא תכוננה מבורכת. משמח לראות שעוד אנשים שוטפים לדיון החשוב הזה.
ד. לא שמענו פעם אחת בתורה, שיש להקל בעונשו של אדם, כדי שבני משפחתו לא יפגעו. נהפוך הוא, בני משפחה מחויבים להיות הראשונים שפועלים לשינוי התנהגות הנאשם (ראה בן סורר או עיר חוטאת).
זה שבחברה החרדית, אין לאדם זכות קיום בפני עצמו, מעיד על בעיה במידות, למיטב הבנתי. הדבר משדר מסר שאין אדם יכול לתשובה מלאה. בדרך שבה הלכה משפחתו, כך גם הוא ילך. במשפט צדק, הייתי אומר שיש לתקן את החברה.
הדבר גם עוד יותר צורם, כיוון שהתייחסות כזאת תתן הגנה גדולה יותר למשפחות מיוחסות, מאשר למשפחות נמוכות. שכן הראשונות עלולות להפסיד הרבה, ואילו האחרונות אין להן מה להפסיד מפרסום שם רע.
ושוב יש לנו עיוות צדק, למיטב הבנתי. ואשמח ללמוד היכן אני טועה להבנתך.
ה. אין ספק שיש צורך להקים מערכת משפט מקצועית.
אבל במערכת הזאת צריכים לשבת "אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת–שֹׂנְאֵי בָצַע" (שמות י"ח, כ"א). עלינו לבחון פסיקותיהם הקדומות של רבנים שתציע, כדי להרגיש, מי עומד בקריטריוים הללו. זה שאדם יושב בביד דין אינו עושה אותו בהכרח לבעל התכונות הנ"ל.
מסכים לגבי צנעה, כאשר אפשר, לתקן את החברה, מבלי לקלקל שמו של אדם. אם אם יש תועלת לחברה, אזי יש לפרסם. כל אדם אחראי למעשיו (אלא אם הוכרז שוטה).
ו. מסכים שיש צורך בבית דין כזה, שיהיה מקצועי. אבל צריך להזהר מאד, שהאנשים שם אכן עומדים בדרישה של אנשי חייל, יריאי השם, אנשי אמת, שונאי בצע.
ז. אין ספק שהאיש גדול. אך כבר נאמר, ככול שגדול אדם, גדול יצרו ממנו (בערך). לצערי, ביהודות של ימינו אין התייחסות מהימנה (להבנתי) לכל יצר הפרייה והשלכותיו. כך לא מבינים את הנזק שעושים לנערים ביסורי המצפון שב"בפגימת הברית", או בקושי שיוצרים שבעה נקיים (שאינם מופעים בתורה כלל), ו/או אי ההבנה לגבי חשיבות אונתה של האישה. שמעתי על כך לא מעט תלונות, וראיתי לא מעט סבל גם בין זוגות סביב העניין הזה. כך גם בעניין הזה. יש יצרים לאדם. והטיפול שלנו בהם כיום לוקה כנראה בחסר. אם אנשי אמת אנו, עלינו ללמוד ממחקרים העוסקים בתחום, ולנסות לתקן על פי התורה (שאגב, אינה מטילה כל איסור מהדברים הללו, ועיקרם נדמה כ"בל תוסיף", ומוסיפים הם יסורים לעם ישראל, לתחושת אשמה שלא במקומה, ולחזרה בשאלה רבה).
גם ההתנהגות של האיש שמפליאה אותנו כאן, אינה מופלאת כאשר לומדים היטב את טבע האדם, וגם טבע הת"ח. דמה לי שרמזו רבותיו שיש קשר בין תאוות הפרייה לגודל החוכמה. ולפעמים, אין הת"ח יכול לשלוט ביצרו והוא משיאו להתנהג בצורה שתפגע בכל הסובבים אותו.
ח.
גם אם הסיפא שלו לוקה בלשון שאינה ראויה, דבריו ראויים בעיניי להקשבה. לא תמיד יודע הציבור להגיד דבריו בנחת רוח הראויה. על התעללות רבנים שמעתי לא פעם. הרי גם הם בני אדם. אבל אני חושד שהבעיה אינה ברבנים אלא בהתאמה בין דרך החינוך לתלמיד. אמר מישלי, חנוך לנער על פי דרכו ולא יסור ממנה גם כי יזקין. כלומר, אדם כזה, לא חונך על פי דרכו, ולכן הוא סבל. לצערי מערכות החינוך היום אינן מתאימות לחלק גדול באוכלוסיה.
גם אני (שגדלתי בבית ספר חילוני) סבלתי מאד מבית הספר. הייתי תלמיד שגמע אינציקלופדיות בגיל צעיר, חקרתי בנבכי התיאוריות והידע האנושי. השתוקקתי לדברי הנביאים, ולדברי חכמים ומדענים, ולא מצאתי את מקומי בית הספר. כל מה שרצו ממני, היה שאשנן את חומר הלימוד. היו אלו 12 שנות סיוט עבורי.
אין זאת אשמת הרבנים או המורים. לא כל מורה מתאים לכל תלמיד. יש לפתח מערכת חינוך מתאימה יותר, ואז לא יסבלו תלמידים ומורים סיוט כזה.
גם בעיני להגיד "הרב אמר" הוא דבר הנוגד לרוח האמת. הקב"ה נתן לנו חושים ושכל לבדוק את דברי הרב, או המדען או כל אדם אחר. לא הייתי לועג לאיש. אבל אני בהחלט חושב שעל אדם לחפש את האמת, ולא לחשוב שאיש זה או אחר מחזיק את האמת. שמימלא רק הקב"ה הוא מחזיק האמת. אונ רק יכולים ללמוד מאחרים ולהיות נבונים כדי ללמוד בעצמנו (חוכמה = ללמוד מחכמים, תבונה = להתבונן וללמוד בעצמו. רק כך נוצר ידע, שהוא בסיס דעת השם).
וברור כי עלינו ללמד הציבור לדבר בכבוד, גם כאשר הלב כואב, וכעס רב צבור בתוכו.
אין ספק שמלאכת ההוראה קשה ולפעמים כפויית טובה. אני מבין את ההעלבון. ושוב, אני חושב שהאשמה אינה ברבנים או במורים, כי אם בקיומה של מסגרת לא מתאימה לרוב התלמידים. התרשמתי מאד, כי בציבור הדתי, חלק גדול מהמורים עושים זאת לשם שמיים, והעוולות שפוקדות אותם, יש בהם קושי רב שאינו מגיע להם.
ט. השימוש בביטוי "תינוק שנשבה" אומר "אני יודע את האמת, ואתה, מוח ציפור שכמוך לא מסוגל להבין זאת". זהו ביטוי עולב, שיש בו יוהרה, כאילו אחד מאיתנו יודע טוב יותר למה הקב"ה התכוון. אני מקווה כי בני תורה יחדלו מלהשתמש בבטוי כ"כ עולב.
איני חושב שהשואה והגלות פרעו בעם ישראל. עם ישראל עזב בהמוניו את תורתו כבר במאה ה- 18 וה -19. זאת כיוון שהתקרבה שעת הגאולה, ותורה חדשה נדרשה. תורת ארץ-ישראל, שעליה דיבר הב קוק. וסימן הוא שאנו קרובים לימי משיח, ששם תהיה תורה חדשה. תורה מלב (כדברי ירמיהו).
הפזיזות תמנע, כאשר יקום בית דין שהעם סומך עליו, וצדקו נראה למרחוק, כפי שהיה הדבר בימי שלמה.
י. לגבי הדיינים ודיני נשים: אמתין עד שיהיה בידי מידע רב יותר. כרגע אני משהה שיפוט.
י"ב. עדיין נראה לי כי אין מדובר בשוטה, אלא באדם שלא הצליח לעמוד בפני יצרו. לאחר שהוזהר, וחזר ופגע, נראה לי שמידת הדין הנכונה היא שיש לפרסם שמו ברבים. יש בכך תועלת לציבור שידע להיזהר, וכן יש בכך להראות שאנשי תורה אינם מהדרים פני גדול. ראוי היה שיקום בית דין מקצועי, שישפוט בעניינים כאלו. אך על בית דין זה ללמצוא אנשי חייל, יראי השם, אוהבי אמת, ושונאי שוחד, שיהיו שופטיו. אשמח לראות פסיקות של אנשים שאתה חושבים שעומדים בתנאים אלו.
חג חרות שמח.
שנזכה לראות בבניין של חברת צדק וחסד ואמת, ב"ה.
בידידות,
טל