במכתב להלן, מביע הרב מיכאל דיין מקדומים, את דעתו על הדרך שבו היה צריך לנהוג, להבנתו, במקרה של הרב אילון (הרב דיין אינו מציין זאת במפורש, אך ניתן להבין שלרב אילון הכוונה. אם כי הטענה שהרב דיין מעלה, אמורה להיות נכונה לכל תלמיד חכם אחר).
להלן קריאתו של הרב דיין:
בס"ד
הרב מיכאל דיין ,קדומים.
כתגובה לדברי שולחן עורך והכתב אבי סגל בעיתון "בשבע" אציין שאנני מכיר את מי שקלונו ברבים פורסם ,וגם לא נמנה על קהל תלמידיו ,אך כואב לי כאב הרבים שתולים תלמיד חכם בחוצות העיר בשם ההלכה , כאשר אין שום בסיס הלכתי לכך , בין אם מצד הזהרת פוטנציאל הנפגעים משום "לא תעמוד על דם רעך" שבזה מותר לכל אדם להזהיר איש או אישה ע"פ כללי הלכות לשון הרע ,שהפרסום הנרחב בפרשה זו אינו עונה על הכללים כפי שיבואר לקמן, וכ"ש מצד ענישת הפוגע המותרת בזמננו רק לבית דין המורכב מגדול הדור או מנבחרי ציבור (טובי העיר) כאשר לא יושבת ביניהם אישה.
אין כאן מעשה אהבת תורה ותלמידי חכמים כפי ש" אמר רבא כשבא תלמיד חכם לפני לדין איני מניח ראשי על הכר כל זמן שלא הפכתי בזכותו " (שבת קיט ע"א), ולא מעשה מר בר רב אשי שנזהר בכבוד תלמיד חכם שחטא ש"אמר מר בר רב אשי פוסל אני את עצמי לדון תלמיד חכם לפי שהוא חביב עלי כגופי ואין אדם רואה חובה לעצמו " (שבת קיט ע"א ), ולא כמעשה "מר זוטרא חסידא כשתלמיד חכם מתחייב נידוי ,בתחילה מנדה את עצמו ואח"כ מנדה את הת"ח (מו"ק יז ע"א) , ולא נעשה כריש לקיש שנפסקה הלכה כמותו "דאמר ריש לקיש תלמיד חכם שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא שנאמר וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה כסהו כלילה ומבאר רש"י כסהו אל תבזה אותו בפרהסיא , כלילה שחשיכה ואין אדם רואה (מו"ק יז ע"א רמב"ם הלכות תלמוד תורה פ' זהלכ' א, ושו"ע יורה דעה סי' שלד סעי' מג סעי' מב ), וכפי ש"אמר רב פפא ישולם לי גמולי שלא נידיתי תלמיד חכם מעולם,אלא כשתלמיד חכם מתחייב נידוי מלקין אתו מדרבנן ולא מנדין אותו " ומבאר רש"י שמלקות יפה להם יותר מנידוי וכך נפסק
להלכ' (ברמב"ם שם הלכ' א ובשו"ע שם סעי' מב) וז"ל:
א. "חכם זקן בחוכמה ואב בית דין שסרח ,אין מנדין אותו בפרהסיא לעולם ( ומבאר הש"ך ס"ק סה ,לעולם – אפילו חזר
וסרח כמה פעמים), אלא אם כן עשה כירבעם בן נבט וחבריו" .
ב. "אבל כשחטא שאר חטאות מלקין אותו בצנעה ,וכן כל תלמיד חכם שנתחייב נידוי אסור לבית דין לקפוץ
ולנדותו במהרה , אלא בורחים ונשמטים ממנו,וחסידי החכמים היו משתבחים שלא נמנו מעולם לנדות
תלמיד חכם ואע"פ שנמנים להלקותו אם נתחייב מלקות או מכת מרדות" .
ג. "וחכם ששמועתו רעה כגון שמתעסק בספרי אפיקורוס , או שחבריו מתביישין ממנו ושם שמיים מתחלל על ידו
משמתינן ליה" .
וכך מובא בגמרא (במו"ק יז ע"א רמב"ם ושו"ע שם) אפי' אם הרבים צריכים לתורתו בית דין מנדה אותו כי 'במילי
דשמיא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'… ההוא תלמיד חכם שיצאו עליו שמועות רעות ,ורב יהודה
הסתפק אם לנדותו כי בני עירו צריכים לתורתו, ואם לא ינדוהו שם שמים יתחלל על ידו !,ולשאלתו רבה
בר בר חנה אמר שרבי יוחנן אמר מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה'
צבאות הוא (מלאכי ב,ז) ?, אם דומה הרב למלאך ה יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו כי שמועתו
רעה , ואז נידהו רב יהודה ,לאחר זמן חלה רב יהודה ובאו חכמים לבקרו כשבתוכם המנודה, ראהו רב יהודה
וחייך, אמר ת"ח המנודה לא די שנידיתני אלא גם מחייך אתה עלי?! ,ענהו רב יהודה לא עליך חייכתי, אלא
דעתי מבודחת עלי בלכתי לעולם האמת ,לפי שגם לאדם גדול כמוך בתורה לא נשאתי פנים בדין , ולבסוף
לאחר מות רב יהודה בצאת המנודה מרבי יהודה הנשיא שלא הסכים להתיר את נידויו משום כבודו של רב
יהודה,עקצתו צרעה באבר ומת ומבאר התוס'(שם יז ע"א ) "מדה כנגד מדה משום שנחשד בזנות".
ולפי שהיה ת"ח גדול רצו לקוברו במערת חסידים אך לא יכלו להכניסו (לרש"י שם יז ע"א ) כי עמד נחש בפתח
המערה,והצליחו לקוברו במערת דיינים לפי שראוי לקבורה מכובדת שכזו כי עשה העברה בצנעה ולא התחלל
שם שמים בפרהסיא, כפי שאמר רבי אלעאי "אם רואה אדם יצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו ,
וילבש שחורים ויתעטף שחורים כמנהג אבלים ויעשה מה שליבו חפץ ".
יוצא (מהגמ' במו"ק שם הרמב"ם והשו"ע) :
מדובר בארבעה מיני חטאים וארבעה מיני עונשים
א. רק אם עשה כירבעם בן נבט שהחטיא את הרבים בע"ז בפרהסיא מנדין אותו בפרהסיא.
ב. אב"ד או ת"ח מופלג בחוכמה שוסרח בצנעא אפי' כמה פעמים (כריש לקיש שםבגמ', ברמב"ם.שו"ע וש"ך ס"ק ס"ה), וכן לירושלמי
(מו"ק פ' ג דף יא ע"א) כרבי יעקב בר אביי בשם רב ששת נמנו באושא שלא לנדות זקן …זקן שאירע בו דבר ( לקורבן העדה
שראוי לנידוי) אין מורידין אותו מגדולתו אלא אומרים לו הכבד ושב בביתך" .
בס"ד 2
ג. ת"ח שחטא בשאר חטאות בצנעא שאע"פ שראוי לנידוי בית דין , רק מלקין אותו בצנעא ולא מנדין .
ד. וכששמועתו רעה וחטא באופן שחבריו מתביישין בו , ולא מיירי שחטא בפרהסיא (לתוס' מו"ק יז ע"א ד"ה אם ולא לר"ח שם),
שאזי ג"כ מנדין אותו בצינעא ולא בפרהסיא ,כפי שמוכח מרב יהודה שנידה התלמיד חכם ולא הותר נידויו עד שמת
ונקבר בבית קברות של דיינים ,לפי שעשה מעשיו בצנעא כרבי אלעאי ולא התחלל שם שמיים בפרהסיא,ואם ינדוהו
בפרהסיא ימצא שם שמיים מתחלל ע"י פרסום הדיינים עצמם.
לפיכך ימצא , ת"ח שחטא ינודה בפרהסיא רק אם חטא בפרהסיא ועשה כירבעם בך נבט שחטא והחטיא את הרבים.
ובמקרה זה:
ב"ה רבים מאיתנו נהנו מתלמיד חכם זה , כלי חמדה מפואר שידע לסלול הדרך לרבים בכל רובדי החברה הישראלית
בחן ובעמקות נפלאה שלא ידענו כדוגמתו בתקופתנו ,החל בתלמידי חכמים שתורתם אמנותם ,כראש ישיבה תיכונית
ותיקה בירושלים,כראש ישיבת הסדר וכולל אברכים למרגלות הכותל המערבי ,במאות ואלפי בעלי בתים אקדמאיים
שגדשו אולמות בכנסים שבועיים כשרבים אחרים האזינו בשידור ישיר בבתיהם ,בחיילי מילואים שנהגו לשמוע אותו
"כעונג שבת",ותינוקות של בית רבן בגיליונות "מבראשית" שהפכו לנחלת כל ילדי בתי הספר בארץ ועלו על שולחנות
השבת בבתי ישראל שנהנו מהם, או נוסעים רבים ששומעים את שיעוריו המוקלטים בקביעות.
וגדרו כתלמיד חכם שגם אם שמועתו רעה, כיוון שחשוד בדברים רק בצנעא גם לבי"ד יותר להענישו רק בצנעא ולא בפרהסיא,וא"כ איך הותר לחברי הפורום שאינם בית דין ואינם נבחרי הציבור אלא רק "באי כוח הציבור" מיוזמתם
לעשות יותר ממה שהותר לבית דין מוסמך?
ואם הפרסום בפרהסיא אכן מוטעה אזי:
"חכמים גדולים היו משתבחין במעשיהם הנאים שמעולם לא נידו אדם ולא החרימוהו לכבודן, וזו היא דרכם של תלמידי חכמים שראוי לילך בה , במה דברים אמורים כשבזהו או חרפהו בסתר , אבל תלמיד חכם שבזהו או חרפו אדם בפרהסיא אסור לו למחול על כבודו , ואם מחל נענש , שזה בזיון תורה אלא נוקם ונוטר כנחש עד שיבקש ממנו מחילה ויסלח לו " (רמב"ם הלכ' תלמוד תורה סוף הל' יג).
ולכן: ההגינות ,היושר,והצדק החברתי וההלכתי מחייבים שיעשה לת"ח זה "דין צדק",בפני דיינים מומחים בעדים ,בפניו ובפני המלינים עליו כפי שכל אדם פשוט זכאי שיעשה לו בטרם יפסק דינו ,לכן מחובת כולנו לכבודה של תורה והכרת הטוב להרים את קולנו ברמה שיעשה דין צדק בנוהל ההלכתי הראוי כמאמר תורתנו "בצדק תשפוט עמיתך".
הפרסום בהרחבה בכלי התקשורת הכתובה ועל כל לשון מדברת ,כשהדברים אינם חתוכים מזיקים לכולם, ולכן מראש "הפורום" היה צריך להביא את הדברים בפני בית דין מומחה המורכב מתלמידי חכמים אבות בתי דין מומחים ומובהקים שבדור , וזאת מב' הפנים בין אם משום "לא תעמוד על דם רעך" להגן על הנפגע , ובין אם משום "ובערת הרע מקרבך " להרחיק את החשוד כפוגע ,ובשניהם משום "בצדק תשפן עמיתך" .
ואמנם מטרת הפרסום בחוצות להגן על הנפגע מפני הפוגע כדי "לא לטאטא כשלים מתחת לשטיח" ו"למען ישמעו ויראו", אך "אל נא תגידו בגת ולא בחוצות אשקלון פן…",ומחובתנו להבהיר לכל שההלכה בתורתנו הקדושה וחז"ל הקפידו מאד על זכויות הפרט ,בזכויותיו הממוניות הקנייניות ובכל ההליכים המשפטיים, שלא להוציא ממון מאדם או להפלילו אף בראיות נסיבתיות ,אלא רק ע"פ הודאתו או בהוכחות בעדים ורק בפניו ובפני בעל דינו כדי להרחיק שקר ,שאז הדיין יוכל לחקור טוב את העדים ואת בעלי הדין יחדיו זה בפני זה , ובזה חז"ל ע"פ תורתנו הקדושה קדמו ליוזמי החוק הכללי "כבוד האדם וחירותו" העמיקו ראות והרחיקו יותר לכת "כצופים ממגדל גבוה מאד" המקנה להם שדה ראייה רחב ,כדי שבסופו של עניין יוכלו למצות את הדין עם הפוגע/הנאשם עד תום , ולכך גם מצווים "הוו מתונים בדין וכו' " .
וכמובא בתוספתא (סנהדרין פ"ח ב): " אמר (רבי) שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חברו וסייף בידו , נכנס מפניו לחורבה ונכנס אחריו , ונכנסתי אחריו ומצאתיו הרוג והסייף ביד הרוצח והטיף דם , נמתי (אמרתי) לו רשע מי הרגו לזה, אראה בנחמה אם לא או אני או אתה הרגנוהו , אבל מה אעשה לך דאין דינך מסור בידי שהרי אמרה תורה (דברים יט ) ע"פ שנים עדים או שלשה עדים יומת המת, יודע מחשבות הוא יפרע מאותו האיש , לא זז משם עד שנשכו נחש ומת ".
בס"ד 3
וכן בגמרא בב"מ (פג ע"ב) רבי שמעון בן אלעזר שתפס גנבים ומסרם למלכות (שלימד את ממונה המלך לתפוס גנבים שיכנס למסעדות בזמן הארוחה – בשעה הרביעית ואם רואה אדם שנרדם בארוחה והכוס בידו, אם אינו תלמיד חכם שלומד בלילות ואינו פועל שמשכים קום לעבודתו ואינו אומן שמלאכתו בלילה ונרדם כשהכוס בידו סימן שהוא גנב,וכששמע המלך מינהו לתפוס גנבים), הוכיחו רבי יהושע בן קורחה שהיה זקן מופלג (כמבואר בתוס' מגילה כח ע"א שחי לפחות מאה וארבעים שנה ) "חומץ בן יין עד מתי אתה מוסר את עמו של אלקינו להריגה, שלח ליה קוצים אני מכלה מהכרם, שלח ליה יבוא בעל הכרם ויכלה קוציו ", והטעם שאעפ"י שמיום שחרב בית המקדש בטלו דיני נפשות שאין להורגו אלא רק בבית דין של עשרים ושלושה ועדים והתראה, מ"מ סבר רבי שמעון בן אלעזר שדין גנב זה כרודף ובא במחתרת שמותר להורגו , לפי שאורב לאנשים בדרך בלילה לגונבם ואם לא יתנו לו ממונם יהרגם ו"הבא להורגך השכם להורגו" , ויש להניח שלא בגלל פעם אחת שמצאו מנמנם על כוס שיכר בשעה רביעית החליט רבי אלעזר בר' שמעון שהוא רודף,כי אולי נדדה שנתו של אדם בלילה הקודם ולכן הוא מנמנם ביום , אלא בגלל שכמה פעמים נהג כך,ואעפ"כ רבי יהושע בן קורחה סבר שאין הוכחה זו מספיקה שאכן אותם גנבים שמסרם רבי אלעזר בר' שמעון הינם גנבים החשודים להרוג ודינם כדין רודף ,אא"כ יש הוכחות ברורות בעדים.
ואכן,מפאת הגלות הארוכה וביטול הסמיכה נגרעה ממשפט התורה/ההלכה המאפשרת לדון בדיני נפשות וקנסות ,וביקורת התנהגותית בחברה היהודית שהינה בגדר קנס ,אפשרית בזמננו רק בדרך מיוחדת כמבואר בשולחן ערוך (בחושן המשפט סי'ב, וכפי שיבואר לקמן).
אציין, שאין מדרכי לקרא עיתונים או להאזין בתדירות לכלי התקשורת ותגובתי לעניין זה הינה רק למתפרסם בשבועון "בשבע" במאמר העורך "שולחן עורך" המצטט את דובר "הפורום" הרב יהושע שפירא שענה לשאלות העורך.
גם בשיחה עם חברים התברר שהציבור מאד מקומם מאופן הפרסום שהופיע בכל כלי התקשורת בהרחבה המדוברת והכתובה ,"חילול ה' " בקנה מידה גדול שלא זכור שהיה כדוגמתו , ומעיון בתשובות הרב שפירא לשאלות העורך התמיה גדלה שבעתיים.
ולהסיר ספק אציין שאנני בא לבקר את העובדות הטעונות ומחייבות בירור הלכתי כנדרש והמתבקש מבירור זה בפועל,
אלא הזעקה אודות אופן הפרסום ולהלן הדברים :
לשאלה שנשאל הרב שפירא :
"מה פשר ההרכב המגוון שכולל רבנים,משפטנים, ארגוני נשים ? האם לא עדיף להקים בי"ד כהלכה שיטפל בדברים הללו ?
ותשובתו:
"ראשית , בדברים אלו אין לבית דין סמכות אמיתית,כי היום אין עונשים בבית דין , גם מבחינת דיני התורה בית דין לא
רלוונטי כאן , כי מה יעשה בית דין בלי שני עדים ? זה לא לפי כללי ההלכה , ברור שכללי בית דין בישראל לא חלים פה .
אולם גדולי ישראל בעבר שימשו לא רק כפוסקי הלכה , אלא גם כבאי כוח הציבור , והציבור הוא מגוון ורוצה לראות בפורום את באי כוחו, לכן הפורום מגוון ולא רק פורום של רבנים".
מתשובה זו עולים הנתונים הבאים:
1. כללי בית דין לא חלים במקרה זה, כי אין שני עדים .
2. הפורום אינו בית דין הלכתי , אלא "באי כוח הציבור מגוון".
לשאלה:
"מדוע נבחרו דווקא האנשים הללו לשבת בפורום ? מי מינה אתכם בעצם לתפקיד ? "
ותשובתו:
"אלו אנשי ציבור, באי כוח הציבור, כל אחד עניינו ומקומו, דיסקרטיות היא קו אופי בולט בעניינים האלו,לכן הפורום לא מונה ע"י בחירות , יודעים שיש אמון באנשים האלו … ".
מתשובתו עולה:
חברי הפורום לא נבחרו ע"י הציבור לפורום זה .
( ולכן נציגי ציבור שבפורום כוחם יפה רק במקום שנבחרו ע"י הציבור ששם "קיבלום עליהם") .
בס"ד 4
לשאלה:
"מבחינת הלכות קבלת לשון הרע , איך הציבור צריך להתייחס להודעת הפורום ? האם להתייחס לכך כאמת מוחלטת או
רק כאל חשדות ?"
ותשובתו:
"אי אפשר להתייחס לכך כאמת מוחלטת בשום פנים, כי לא נעשה פה חיקור דין. אבל גם כאשר מדובר בחשש בלבד שהדברים נכונים , יש דרגות שונות ברמת האמינות של החשש, ומה שפרסם הפורום עומד על דרגת חשש כבדה ביותר".
מתשובתו עולה:
מדובר בחשש כבד,אך לא באמת מוחלטת.
ואכן, גם מדברים ששמעתי בביהכ"נ (שבת פרשת תרומה) מאנ"ש יודעי דבר, אין בהם כדי להצדיק אופן הפרסום לפרשה הכואבת בלי אישור בי"ד של דיינים מובהקים ומומחים שביניהם גדול מגדולי הדור, וחברי הפורם המכובדים יכולים רק לשמש כיועצים טובים לביה"ד בין אם באים להגן על הנפגע משום "לא תעמוד על דם רעך" , ובין אם באים לקנוס/להעניש את הפוגע משום "ובערת הרע מקרבך", כדלקמן :
בגמרא (סנהדריו מו ע"א) תניא : "ר"א בן יעקב אומר שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה , ולא לעבור על דברי תורה, אלא כדי לעשות סייג לתורה , ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו , לא מפני שראוי
לכך אלא שהשעה צריכה לכך ( מבאר רש"י : שאע"פ שרכיבה על סוס בשבת רק שבות- מדרבנן , החמירו בזמן שהיוונים גזרו גזירות והמצוות בזויות בעיני העם ) .
שוב מעשה באדם אחד שהטיח …וכו' " .
ובשולחן ערוך (חושן המשפט סי' ב סעי' א ) פסק מר"ן המחבר: " כל בית דין אפילו אינם סמוכים בארץ ישראל , אם רואים שהעם פרוצים בעבירות (לסמ"ע ס"ק ג אפי' יחיד שפרוץ , ולאו"ת בפת"ש ס"ק א' כשיש חשש שילמדו ממנו קלי הדעת) ושהוא צורך שעה, דנין בין במיתה בין בממון בין כל דיני עונש, ואפילו אין בדבר עדות גמורה , ואם הוא אלם חובטים אותו ע"י עכו"ם , ויש להם כוח להפקיר ממונו ולאבדו כפי מה שרואים לגדור פרצת הדור ( טו"ר בשם הרמב"ם בפ"כד מהלכות סנהדרין, ויש לביה"ד רשות להעניש בשאר דברים : לנדות , להחרים , לקלל, להכות, לתלוש שיער, לחבוש בבית האסורים או להשביע את הנאשם בעל כורחו שלא עשה או שלא יעשה פשע זה – ע"פ הרמב"ם בהלכות סנהדרין פ' כד הלכ' ו- ח ע"פ הגמ' במו"ק טז א).
וכל מעשיהם יהיו לשם שמיים, ודווקא גדול הדור , או טובי העיר שהמחום ( לסמ"ע ס"ק ט שהמחום הציבור ל) בית דין עליהם".
נמצא, שאע"פ שבטלה הסמיכה ובתי הדין יכולים לדון רק בדיני ממונות (הודאות, הלוואות, כתובות אישה , ירושות מתנות ומזיק ממון חברו(סנהדרין ב ע"ב תוס' ג ע"א ד"ה שלא חו"מ סי' א סעי' א, וגיטין וגרים לקרבם תחת כנפי השכינה מדין "שליחותייהו קא עבדינן" נתיבות המשפט שם ס"ק א ע"פ הר"ן גיטין מט ע"ב) , ואינם יכולים לדון ולקנוס עוברי עבירה (שו"ע שם בב"ק כז ע"ב), מ"מ חז"ל לא השאירו חלל ריק, וכשיש צורך חברתי וחיזוק התורה וקיום מצוותיה הם נתנו כוח לבית הדין שאע"פ שאינו סמוך וגם אם אין עדים ולא התראה,יכולים לקרא לסדר ולדון בכפיה למי שפרץ בהתנהגותו את הסדר החברתי, אך בתנאי שבביה"ד הזה ישב גדול הדור או נבחרי הציבור- טובי העיר רק שהציבור (שבו חי פורץ הגדר) מינה אותם.
ולכן בנידון דידן , אמנם יישר חילם של חברי הפורום שנטלו על עצמם טיפול בסוגיות כאובות שכאלה , אך כאמור הם אינם יכולים לשמש כמחליטים – שופטים , אלא רק כיועצים כשיבוקש מהם מאחר ו:
א.יש בדורנו גדולי דור גאוני עולם אבות בתי דין ומהם ששימשו בביה"ד הגדול ,והציבור הדתי לאומי שפורום תקנה רוצה
לייצגו מתייעץ עם אחד מהם באופן שוטף ( וגם לאלה האומרים שגדול הדור מר"ן הגרה"מ אליהו שליט"א שה' ישלח לו רפואה שלמה היה
מעורב בעניין לפני מספר שנים , לא נראה ברור שהפרסום כעת נעשה בהסכמתו לנוכח מצבו הרפואי).
וכתב המחבר (בחו"מ סי' י סעי'ב יבמות קט ע"ב ) שדיין חייב להתייעץ תמיד עם תלמיד חכם גדול ממנו ,גם בדין שכבר התייעץ
עמו ו"כל מי שבא לידו דין ומדמהו לדין אחר שבא לידו כבר, ופסקו, ויש עמו בעיר גדול ממנו בחכמה ואינו נמלך בו הרי זה …" .
והטעם לפי שכדי לשלול מאדם את חירותו או להפקיע ממנו ממון, צריך הוכחה ברורה ביותר באותה העת , שהרי התורה
מחייבת הצגת עדים וכאן אין עדים (כדברי הרב שפירא), או בדיני ענישה/קנסות שבזמננו אין לדיינים סמכו לדון בהם.
וכתב הר"ן (סנהדרין כז ע"א ד"ה אי ) שהטעם שצריך גדול הדור "שהרי דין עונש שלא מן הדין (כגון כשאין עדים ולא התראה ) הוא
יותר חמור ממה שהוא דין תורה ויותר יש צורך לדיינים גדולים ומומחים וכו' ".
לכן, בזמננו כשיש צורך מיוחד לדון בדיני קנסות כשאין לנו בי"ד סמוכים ,צריך שהדין יעשה ע"י דיינים מומחים שבדור
שיכולים לטפל בעניין באופן הנדרש.
בס"ד 5
ב.וגם אם נאמר שתלמידי החכמים היושבים בפורום הינם גדולי הדור ,או אף אם נאמר שאין גדולי דור והם נבחרו ע"י כלל
הציבור בארץ ישראל כטובי העיר לדון במקרים כאלה, מ"מ חברי הפורום אינם יכולים לשבת כבית דין במתכונת הקיימת
כשבתוכם אשה (אף אם היא נכבדת ביותר אינה חשובה יותר מדבורה הנביאה שאף היא לא ישבה בדין- עיין חו"מ סי'ז סעי' ה ע"פ התו"ס בנידה נ ע"א
אלא רק יכולה להורות כפי שדבורה הנביאה לימדה דייני ישראל אורחות המשפט – לבר"י בפת"ש ה ע"פ התו"ס בנידה נ ע"א).
ואף , אם נאמר שחברי הפורום אינם מבקשים להיות דיינים/ שופטים שצריכים להיות גדולי הדור או מינוי ציבור
אלא רק להציל בחורים תמימים ממכשול משום "לא תעמוד על דם רעך" שאזי גם אשה יכולה להשתתף בפורום
עמהם ,מ"מ ההיתר לפרסם ברבים דורש שבעה תנאים כמבואר בספר שמירת הלשון (בסוף חלק ראשון כלל י) :
א. "שיראה זה הדבר בעצמו, ולא ע"י שמיעה מאחרים, אם לא שנתברר לו אחר כך שהדבר אמת".
ב. "שיזהר מאד שלא יחליט תיכף את העניין בדעתו לגזל ועושק או להיזק וכיוצא בזה , רק יתבונן היטב את עצם
העניין אם הוא על פי דין בכלל גזל או היזק".
ג."שיוכיח את החוטא מתחילה ובלשון רכה אולי יוכל להועיל לו וייטיב על ידי זה את דרכיו, ואם לא ישמע לו אז
יודיע לרבים את אשמת האיש הזה מה שהזיד על רעה"."
ד. "שלא יגדיל העוולה יותר ממה שהיא".
ה. "שיכוון לתועלת, ולא ליהנות ח"ו מהפגם ההוא שהוא נותן בחברו, ולא מצד שנאה שיש לו עליו מכבר".
ו. "אם הוא יכול לסבב התועלת הזו גופא בעצה אחרת , שלא יצטרך לספר את עניין הלשון הרע עליו, אזי בכל גווני אסור".
ז. שלא יסובב ע"י הסיפור הזה היזק לנידון יותר מכפי הדין שהיה יוצא אילו הועד עליו באופן זה על דבר זה בית דין".
ואכן מב' פנים אלו יש להימנע מפרסום שכזה ,אא"כ הדבר נבדק בפני בי"ד מובהק שבדור בפני הנתבע והתובעים
ובעדים בהוכחות מספקות וביה"ד יקבע את אופן הפרסום :
א.מתשובות הרב שפירא לא נראה שכל שבעת התנאים הנ"ל התקיימו ,במיוחד תנאים ו- ז ,לנוכח הפרסום
הרב בכל כלי התקשורת המדוברת והכתובה .
ב.ואמנם ה"שולחן עורך" הציע "זה המקום לקרוא לו , להתחנן אליו: "אם אכן הינך משוכנע בחפותך , קום
ותבע דין צדק…",אך מה תועלת ומה צדק יש בהצעה זו לאחר שכבר נקבעו העובדות הפרסום והנזק הרב ?!
לכן , כדי שלא ישנה מקרה שכזה יש ליזום בית דין של דיינים תלמידי חכמים מובהקים מגדולי הדור ישקול
הצעות היועצים בפורום הזה או אחר, מתי י"ל שנתמלאו התנאים המאפשרים פרסום אדם שיש להתרחק
מהנהגותיו .
כי בשתי קטגוריות מנוגדות "האוחזות בשתי הקצוות " עסקינן, מחד הצלת הנפגעים משום "לא תעמוד על דם
רעך" שלא נדרש מהפורום מעמד של גדולי הדור או טובי העיר שגם נשים יכולות להתכבד להשתתף בו, ומאידך
בפרסום או ענישת הפוגע משום "ובערת הרע מקרבך" שהינם קנס הדורשים מהפורום מעמד של בית דין של
גדולי הדור או טובי העיר ושאין בו נשים, שאז חייבים לתת לנתבע את הזכות הבסיסית להעמיד סניגור ולטעון
טענותיו לפני שמפרסמים את קלונו ברבים.
ג.ובהלכה מצאנו שאם יש שני עניינים מנוגדים "בשתי הקצוות " ושיקול הדעת ומתינות מאפשרים מיזעור הנזק, אזי
גם אם הניזק רצה רק להציל את שלו (מדין "עביד איניש דינא לנפשיה" – בב"ק כז ע"ב כח ע"א חו"מ סי' ד ,וק"ו אם רק להציל את חברו
, ובמקרה דנן משום "לא תעמוד על דם רעך" ) ובגלל שלא נזהר הזיק- חייב בנזק, כגון (בב"ק כח ע"א) שור שעלה על שור שני
על מנת להזיקו , ובא בעל השור התחתון להציל את שורו , אם הוא יכול היה לשמוט בנחת את השור התחתון ואז
היה נגרם לשור העליון רק נזק מועט, ובמקום זה העדיף לדחוף את השור העליון, דבר שגרם לו ליפול בעוצמה
ולהנזק יותר , חייב בעל השור התחתון על נזקי השור העליון , אע"פ שבמעשיו הוא רצה רק להציל את שלו,
מפני שיכול היה לעשות זאת באופן אחר שבו לא יגרם נזק גדול כל כך לשור העליון, לפיכך דינו כאדם המזיק
וחייב על הנזק שנגרם מחמתו.
אף במקרה דנן, גם אם יש עדים (שע"פ הרב יהושע שפירא איין) וגם אם ה"פורום" מונה ע"י הציבור (דבר שגם אינו כאמור
לעי"ל ) , וגם אם בחברי הפורום יש תלמידי חכמים מובהקים שבדור וישבו כבית דין ולא ישבה ביניהם אשה
שפסלתם כבי"ד (גם דבר שאינו), וגם אם כוונת הפורום רק הציל את הנפגעים לקיים מצוות "לא תעמוד על דם רעך"
ו"דחפו" את החשוד בעיניהם כפוגע (גם אם ראו בעיניהם בלי ספק את החשוד פוגע – דבר שכאמור אינו ע"פ דוברם הרב יהושע
שפירא לעי"ל ) והזיק יותר ממה שהיה צריך להינזק ….
בס"ד 6
זאת ועוד:
דבר שהקב"ה לא התירו לעצמו ודאי שאינו מותר לחברי הפורום כדברי החפץ חיים (שם בכלל י סעי' ב אות ו)
וז"ל : "אם הוא יכול לסבב את התועלת הזאת גופא בעצה אחרת , שלא יצטרך לספר את עניין הלשון הרע עליו,
אזי בכל גווני אסור ", וז"ל: הבאר מים חיים (שם אות יא ):
"יכול לסבב,וראיה לזה ממאי דאמרינן בסנהדרין (יא ע"א) במעשה דעכן דכתיב ויאמר ה' אל יהושע קום לך
לך למה אתה נופל על פניך חטא ישראל , אמר לפניו רבונו של עולם מי חטא, אמר לו וכי דילטור אני ,לך הטל
גורלות., ופירש"י דילטור רכיל וכעין זה נמי אתא בתנד"א (בפרק יח) כשביקש יהושע שיודיענו הקב"ה מי חטא
השיבו הקב"ה מה לך יהושע וכי אני מדבר אליך היום לשון הרע וכו' . ולכאורה יפלא מאד וכי על איש כעכן שמעל
בחרם , ועל ידו נפלו ישראל במלחמה , ובא על נערה מאורסה,ועבר על חמשה חומשי תורה כמ"ש בסנהדרין
(מא ע"א) שייך לשון הרע, ומלשון הגמרא והתנד"א משמע שהוא לשון הרע גמורה ולא חומרא בעלמא ,אלא ודאי
כמו שכתבנו , דכל היכי שיכול לסבב התועלת מבלי שיצטרך לספר עליו, אסור מן הדין,והתם נמי הלא יש עצה
בגורלות , וזה הוא שאמר לו הקב"ה וכי דילטור אני לך , לך הטל גורלות.
וכעניין זה מצינו ג"כ בשאר חלקי התורה ביבמות( כ ע"ב) אם אתה וכו' , ובב"ק (כח ע"א) היה לו לשמטו עי"ש,וכגון
ברודף שאם יכול להצילו באחד מאבריו ולא הצילו נחשב לרוצח עי"ז . וכה"ג בחו"מ (סי' תכא סעי' יג )באדם הרואה
אדם מישראל מכה חברו ואינו יכול להצילו וכו' ,ומשמע אבל יכול להצילו בעניין אחר ממילא נחשב חובל ממש,
והכי נמי בענייננו כיוון שהוא יכול לסבב את התועלת הזו דהיינו להציל חברו בעניין אחר , ממילא נחשב למספר
לשה"ר ממש, (ועיין לקמן בחלק ב כלל ט ס"ק לח).
דרך העולם שהבריות שומרים על כבודם ואינם חפצים בפרסום קלונם ברבים,ולכן אם בן משפחתם נוהג לקחת מחנויות
מבלי לשלם (קלפטומן) ממנים אדם שמשגיח ובכל מקום שלקח ולא שילם משלם במקומו , ובזה פתרו העוולה מבלי לפרסם ברבים, ברור מעבר לכל ספק שאם לאחד מחברי הפורום היה קרוב משפחה שכזה יחפש בכל כוחו פתרון שימנע פרסום
והטלת אות קלון בכל בני משפחתו ובסובבים אותו , א"כ גם כאן:
"הפורום" יכול היה להציב אנשים שומרים מטעמו להסביר,להתרות ("למשוך" ) את ה"נפגעים המועמדים" במקום לתת יד לפרסום המוני של הפרשה ("לדחוף") שפגעה לא רק בחשוד אלא גם בציבור גדול בתדמיתו ובכבודו ?!
פתרון בעיות כאובות שבדרך העולם פתרונן בבית הדין, מחייבות שיקול דעת זהיר ביותר שחייבים לעשותו ע"י דיינים
מומחים ומובהקים כיוון שמיומנים בשלושה נתונים חשובים : בידע התורני הרב שקנו להם, בנסיון הרב בדינים שבהם
פסקו או שראו את חבריהם או גאוני עולם שפסקו כן , ובחשוב מכל "בתכונות ומיומנות פנימית" שהינם כ"רדר פנימי" המציב לפני הדיין תמרור אדום במקום הנצרך לומר "כאן יש להלך במתון ובמשנה זהירות" , דבר שנרכש רק אם הדיין
עומד בכל הנתונים שהתורה וחז"ל מציבים בפניו בבואו לקבוע בגורל אנשים שהופקד בידיו להחליט בו , כשאינו נושא
פנים לשום צד בין דל ואביון ובין עשיר ובעל מעמד מחד (כרב יהודה לעי"ל שדעתו הייתה מבודחת עליו לפני הליכתו לעולם האמת), ומאידך בחרדת קודש כאילו תהום פתוחה מתחתיו שאם יטעה הוא הדיין ייפול ראשונה בתהום זו ועוד.
לכן, אנא מכם חברי ה"פורום" היקרים שכוונתכם לשם שמיים , לפעול להקים בית דין חשוב מדיינים תלמידי חכמים גדולים מובהקים ומומחים "דפקיע שמייהו כרב נחמן בדיני, כשמואל וכרבי אבהו" (סנהד' ה ע"א חו"מ סי' ג סמ"ע ס"ק ה)
מומחה שמפורסמת מומחיותו ברבים שבקיא בפוסקים ובשיקול הדעת ,מעיין בהרבה דינים, מנוסה הרבה ומוחזק
שאינו טועה(ועיין עוד בחו"מ סי' ג, כה שם בש"ך ס"ק יב אות ב-ג ובס"ק כב )ואזי תוכלו לשמש כיועצים שגם נשים יקרות תסייע
בידם כאשת לפידות.
"והאמת והשלום אהבו" , "ה' עוז לעמו ייתן ,ה' יברך את עמו בשלום "
בצפי'ה לישועה ובברכת התורה
מיכאל דיין הי"ו
קדומים , טל' 097928457 נייד 0523/969805
אשמח לתגובות dayanmichael1@gmail.com
כתיבת תגובה