לאחר יומיים בהם הפוסטים על פרשת נווה-קם באוויר (אני חושב שזה שם מתאים יותר לפרשה, שמזכירה כי את הסיפור התחיל יאיר נווה, שהתעלם מצו בג"צ), אני עורך עם עצמי חשבון נפש. אני מנסהלל לברר עם עצמי ואיתכם מדוע בעצם פירסמתי פוסט, שבהתחלה חששתי שהוא אולי עובר על צו איסור הפרסום, ובמידה מסויימת מסכן אותי.
אני עדיין לא בטוח שעברתי על צו איסור פרסום
על פי חוק איסור פרסום בויקיפדיה:
"במקרים רבים דולף המידע לרשת האינטרנט למרות איסור הפרסום או לפני הטלתו, ולכן יכולת האכיפה של המשטרה את איסור הפרסום הופכת לכמעט בלתי אפשרית, הן בגלל העובדה שלגולשים יש אפשרות לשמור על אנונימיות ברשת (לא תופס במקרה שלי), והן בשל אי הבהירות לגבי האחריות המשפטית על אתרים המאוכסנים בשרתים שמחוץ למדינה שבה הוצא הצו."
השרת שלי נמצא בארה"ב.
דבר נוסף המקשה על אכיפת הצווים באינטרנט הוא שהצו מחייב רק את מי שלו נמסר כדין. כך נוצר מצב בו האתרים הגדולים שמקבלים את צווי איסור הפרסום לא יכולים לפרסם את המידע, אך צו איסור הפרסום אינו תקף על אתרים קטנים או אנשים פרטיים, שהרי פרסום הצו ברבים משמעו פרסום המידע שהצו ניסה למנוע את פרסומו מלכתחילה.
ולא קיבלתי צו כזה.
השרת שלי נמצא בארה"ב. פרסמתי מידע שהופיע בעיתונים בחו"ל, ובבלוגים אחרים. ממילא כבר ידעו על זה כמה מאות עד אלפים בישראל, לפני שפירסמתי. אני לא עיתון. אני בלוג פרטי, שלפני הסיפור הזה היו לו 50 – 100 כניסות ביום.
עד כאן שלב התרוצים. מכאן, בא נעבור לעניין עצמו.
אני כזה
קודם כל אני כזה. אני רודף אמת, רודף צדק. שונא שחיתות עד עימקי נשמתי. ביחוד שחיתות מוסרית. כשאני רואה אנשים שעוברים את העבירות הללו, אני בקושי מצליח להחזיק את עצמי. עם השנים, אומנם פיתחתי סבלנות מסויימים לכיעור האנושי הזה, רק מכיוון שידעתי, שאם על כל גילוי של כיעור אנושי כזה, אתפוצץ, אהיה עסוק בהתפוצצות כל שתי דקות. אז כיום אני רגוע. צריך באמת משהו מיוחד להוציא אותי משלוותי. כיום אני מסוגל לספוג הרבה שחיתות מוסרית, ועדיין לשבת בשקט רוב הזמן. אבל עד גבול מסויים.
חוץ מזה, הייתי לוחם וקצין קרבי. אני כנראה מאותם טמבלים, שמוכנים לצאת ולהתסכן עד מוות עבור הדברים שנראים להם מספיק חשובים. זה היה טוב לצה"ל כששרתתי בו. אני מקווה שזה גם טוב לצה"ל כשיש לי טיפה ביקורת עליו. אני חושב שללא אנשים כאלו, לא יתכן קיומו של עם.
מה הרגיז אותי?
אני יודע שהתבססתי על מידע חלקי. השתדלתי לבדוק בגוגל, ובכמה מקומות במקביל כדי להעריך את מהימנות המידע. אבל המידע הזה, הספיק כדי להעריך שיש כאן משהו מסריח בהתנהגות של מערכת הבטחון. אינני בטוח בכך. אני מקווה שיהיה משפט שקוף, שנוכל לברר את הראיות טוב יותר.
אבל מה שהרגיז אותי יותר מכל היה ההבנה שאלוף פיקוד דרום (יאיר נווה), עבר על חוקי המדינה. וכאשר מישהי חשפה זאת לעיתונות, במקום לטפל בנווה, ולהעמידו לדין, הלכו להרוג את השליח. אם זה נכון, אז זה הצה"ל הגרוע ביודע שאני מכיר בתלודות מדינת ישראל. בינתיים אני משהה שיפוט.
בצה"ל שאני גדלתי עליו, מפקד מודה באשמה, מוכן לעבור תחקיר ולהשתפר. אבל צה"ל שבו אלוף פיקוד דרום יוצא נקי, אינו עומד לתחקיר ואינו לוקח על עצמו אחריות, ובמקום זה, המערכת שבה הוא מפקד בכיר, רודפת אחר החיילת שעשתה כנראה את המעשה הנכון, צה"ל כזה, הוא צה"ל רקוב (שוב, בזהירות, אינני בטוח בכל המידע). אני יודע שכל מערכת, ובמיוחד מערכת צבאית, שבה המנהלים או המפקדים אינם לוקחים אחריות, ומונעים ביקורת, היא מערכת שהולכת ומסתאבת, הולכת ונעשת חלשה.
את הדבר הזה חשתי בצה"ל כבר לא מעט שנים. אבל תמיד שתקתי. קיוותי שאני טועה. שאווירת הכסת"חים, לא באמת הורסת את צה"ל. שאני מדמיין. אבל אז הגיע מלחמת לבנון השניה, ונוכחתי לדעת שטעיתי. כל המפקדים מרמת מח"ט ומעלה כשלו. וחיילי ואני הינו צריכים לשלם את המחיר. זאת היתה מלחמה הגרועה ביותר שאני מכיר, בתולדות צה"ל.
אני אוהב את עמי. אני ציוני ברמ"ח אבריי ושס"ה גידיי. אני אוהב את הארץ הזאת ואת העם הזה. ואני יודע שהגיע הזמן, לעשות שינוי רדיקלי בצה"ל. שינוי תרבות. כמות המפקדים הטובים הולכת ויורדת. לתרבות הכסת"ח יש תפקיד מרכזי ביצירת פיקוד בינוני בצה"ל.
כתבתי והסתכנתי, כיוון שצה"ל והמדינה חשובים לי. כמו שביקשו ממני להסתכן למען המדינה, כששרתתי בקרבי, כך אני מרגיש שצריך לעשות אזרח שמדינתו חשובה לו, והוא רואה אותה הולכת אל פי תהום.
צו תמוה
אני מבין את הצורך לצנזורה ומניעת פרסום. האויבים שלנו לא צריכים לדעת הכל. אבל מזה כמה שבועות הסיפור מופיע בעיתונים בחו"ל, ובבלוגוספירה הישראלית. כלומר, אין כאן סוד צבאי. מדוע אם כך, לא לפרסם?
על פי ויקיפדיה:
תקנה 87 לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945 קובעת שהצנזור רשאי לאסור פרסום, אם לדעתו הדבר יפגע בביטחון המדינה, בשלום הציבור או בסדר הציבורי.
טוב, אז זה לא פוגע בבטחון המדינה (כי כל העולם ואשתו יודעים כבר). ואיך יפגע שלום הציבור? או הסדר הציבורי. אז חברה, לא להפריע את הסדר… בסדר?
יש כמה פרשנויות לאיסור הפרסום. חלק אומרים כי רצו לתפוס את אורי בלאו (אבל הוא כבר בלונדון). השני הוא שרצו לתזמן את הפרסום יחד עם המשפט, כדי שלענת לא תהיה דרך להגן על עצמה מפני הציבור, והציבור יחשוב שהיא "בוגדת" ובכך יתאפשר להכניס אותה ל-14 שנים בפנים. אפשרות אחרת, בדיוק הפוכה, היא שלא לפרסם עד תחילת המשפט, כדי שיהיה קשה להשפיע על תוצאות המשפט, או שכל המשפט יהיה חסוי, כדי שניתן יהיה לסגור בעונש קטן ולא משמעותי.
אני חשבתי בזמנו שפרשנות השניה היא הנכונה, ולכן פירסמתי. רציתי למנוע מצב שבו השליחה תפגע, במקום עובר העבירה הראשי.
אומרים כי ענת ביקשה מבלוגרים להוריד את הסיפור. היא שלחה לי דוא"ל המבקש את הטלפון שלי. שלחתי לה את מספר הסלולרי, והיא לא התקשרה. אולי, לאחר שקראה את הפוסט, היא החליטה שהוא משרת אותה. אני הבלוגר היחידי אולי, שהוא איש מרכז (אני מתנחל), אשר סיפר את הסיפור שלה. שאר הבלוגרים הם אנשי שמאל, ויתכן כי היא חששה שכתיבה שמאלית עליה, תגרום להצגתה כ"שמאלנית עוכרת ישראל".הדבר מחזק את התחושה שלי, כי אפשרות שתיים היא אכן הנכונה.
אין לי מושג איזו תיאוריה נכונה. עד לרגע זה, ענת לא התקשרה אלי.
בכל מקרה, הצו הזה, פוגע להבנתי בחופש הביטוי שלא לצורך. כל העולם יודע את הפרשה, חוץ מהישראלים. עיתונאית מוחזקת במעצר בית סודי במשך ארבעה חודשים. הדבר נראה כמו היבריס של מערכת הבטחון, וחציית קוים אדומים דמוקרטיים. נראה שאצבע הצנזורה קלה מידי על ההדק, ויש להחזיר אותה לפרפורציה הנכונה.
מחשבות אפלות
אולי עשית זאת ממניעים אגוצנטריים?
מבלוג חביב וידידותי למשתמש בעל מספר כניסות ממוצע של 50 – 100 ליום, עליתי ביומיים האחרונים לכ-1000 כניסות ליום. אבל זה לא מה שחיפשתי. הבלוג הזה נועד לשוחרי פילוסופיה, חשיבה מעמיקה וליצרה אינטלקטואלית משותפת. אני מניח כי מעטים מביןם הנכנסים לכאן בעקבות הפרשה ימשיכו להתעניין בבלוג. מי שיבדוק את ההתכתבות לאחור, יראה כי סביב הבלוג כבר קמה קהילה חביבה, ואינני בטוח שאם הבלוג יהפוך לנקרא יותר, הקהילה הזאת תרוויח. כך שלא בטוח שזה מה שאני מחפש.
אג'נדה פוליטית שאפשר לקדם? הייתי אומר, שמבחינתי הדמוקרטיה הישירה שאני מאמין בה, היא עדיין לא מספיק בשלה לפרסום רחב. יש עוד דברים שצריך ללבן בקהילה אינטלקטואלית קטנה, לפני שאפשר יהיה להוציא לציבור הרחב. מצד שני זה נחמד שאנשים שומעים על המושג. אני חושב שזאת לא הסיבה,אבל לא לגמרי סגור, שאין כאן עניין מסויים.
תשומי (תשומת לב) – לא תודה. מי שמכיר אותי, יודע שאני נהנה מאד משיחות אינטלקטואליות, אבל אינני אוהב את אור הזרקורים. אני אדם שאם הוא לא ממש חייב, מעדיף להישאר עם אישתי, הילדות וחברים אינטלקטואלים. חלק גדול מהם נמצאים כאן בבלוג וקוראים אותו.
לסיכום
אני חושב שמה שהקפיץ אותי יותר מכל, הוא חשש לכסת"ח ברמת המטכ"ל. אם הדבר נכון (ויש לחכות לתוצאות), אז יש לעשות כאן רעידת אדמה, שתנער היטב היטב את המטכ"ל. אני חושב שאם יתברר שהמטכ"ל ניסה להלביש על בחורה צעירה את החטאים שלו, אז יש לבצע תחקיר ולהפיק לקחים. אני קפצתי, כדי למנוע מהשליחה להיפגע על ידי המערכת. אני לא מאמין בעריפת ראשים. עריפת ראשים, היא שהביאה מלכתחילה את אווירת הכסת"ח. מפקד טועה, ומפקד צריך ללמוד. ברגע שמורידים לו את הראש, הוא כבר לא יכול ללמוד 🙁
שתהיה לנו שנת בטחון, אמת וצדק למדינת ישראל, לשופטיה, לצבאה, ולמפקדיה. (על פי התנ"ך, ניסן הוא ראש השנה)
בתור בלוגר מן השורה, מנין אתה צריך לדעת מה אסור או מותר לפרסם? יש הודעות על כך?
שלום אורחת,
לא. אין הודעות על כך, ולכן בלוגרים כנראה לא כפופים לצו. נראה שזאת לקונה בחוק 🙂
ידידי,
הגעתי אליך בעקבות ה"גילוי" שלי את הנושא הבוקר. וכך זכיתי לפגוש בעבודה שלך.
בבסיסו של דבר אנחנו מחוברים. והידע שלנו היום רחב יותר ממה שמדינה יכולה להגביל. המצב הוא שכשהבנתי את התמונה ברור לי שהכל יתבהר בקרוב.
אני חושב שאולי ה"הזדהות" עם גל "עידן האינפורמציה" פועל על כולנו, יוצאים מה"אטומיות" של החקירה אל תוך שיתוף של ידע ורפלקסיה.
ממה שלמדתי עד עכשיו הסיפור עצמו הוא משמעותי בהקשר של "מדינת חק" ובאחריות שלנו כאזרחים על פעילות של המדינה … עם זאת המתח הפראדוקסלי הוא הכרה (של כמה מאיתנו) שלצד ה"חק" המקודש יש גם פרקטיקות חשובות כשצריכים להתמודד עם המציאות ברגע מסויים ויכול להיות שהצילו חיים.
אז נחכה עד שהצו יתמוסס ונוכל לדון בחופשיות בסוגיה המעניינת הזאת, אני חושב שהשאלה הפילוסופית ערכית חשובה יותר משמות האנשים ומה בדיוק נעשה.
יום טוב
נרי שלום רב,
מסכים עם דברייך.
מחכה בקוצר רוח להסרת הצו. אשמח לשוב ולהתכתב.
טל –
א) חזק ואמץ. לא פשוט לעמוד בנעליך כרגע, מניסיון. מה שאתה מתאר לעיל קרה לבלוג שלי בעקבות פרשת ג'ק טייטל. ציבור הקוראים הקטן שלי (בממוצע 2.5) גדל באחת עשׂרת מונים, כשרוב הגידול הטבעי הוא של "כך"ניקים (במקרה שלך, סמולנים) ועובדי המחלקה היהודית בשב"כ. חוויה לא נעימה, שיש לה חלק לא מבוטל בעובדה שהבלוג נכנס לתרדמת. גם לכן חזק ואמץ. הסופה תעבור בסופו של דבר.
ב) תיקונים קלים: נווה היה אלוף פיקוד *מרכז*; באחת מכותרות המשנה: צו *תמוה*, ה' אחת.
ג) צו איסור פרסום – אינו חל עליך עד שלא קיבלת אותו אישית. הזוועה הגדולה היא האורווליאניות בה אנחנו חושבים שהצו חל עלינו, כשבעצם בכלל לא. אנחנו מתוכנתים להתחשב ב"בטחון המדינה" ולהניח באופן אוטומטי שעלינו לסתום את הפה. אין סכנה גדולה מזו לדמוקרטיא.
ד) אני חושש שאתה תמים מאד בקשר לצה"ל. כמו כל גוף גדול, הוא הרבה יותר רקוב ממה שתארת לעיל. הוסף לכך את היותו גוף שמתפקידו להפעיל אלימות, והרקבון גדל. הוסף לכך את הכיבוש – כן, הכיבוש, זה שבאמצעותו נשללת אזרחות ממיליוני אזרחים ושצה"ל שומר עליו בגופך ובגופי – והצחנה מגיעה עד לב השמים.
אומרים חברי החסידים שאין הקב"ה מראה לו לאדם אלא את שהוא מסוגל לראות ולהכיל. טוב שאינך רואה עד כמה חמור המצב, שאילו ראית היית אוחז בנשק.
ה) האינטרס של קם – אינני יודע מה הוא. כיון שלפי כל הסימנים היא עצמה אינה מהווה כרגע סכנה לבטחון המדינה, מסתבר שהמעצר השערורייתי שלה הוא בגדר ענישה ללא משפט, אולי כדי להפעיל דרכה לחץ על בלאו – וגם עלינו, הציבור הדמוקרטי. אחרת, מדוע להגביל את תנועתה? כדי למנוע ממנה לברוח מהארץ מספיק בצו עיכוב יציאה.
ודאי שהיא נמצאת במצב קשה מאד. אני מניח שלא שיערה שכך יקרה כאשר מסרה את המסמכים. אבל מה הטעם בכך שנשתוק? אלוף הפיקוד לא נענש. הרמטכ"ל עדיין מכהן. המערכת נוהגת שרירות לב שערורייתית. האם לא נגד כל אלה יצאה קם להתריע?
הי אורי,
לגבי תיקונים, תודה. תיקנתי.
לגבי מצבי. אני דווקא מאד אופטימי, הן מהמגיבים והן מחלק מהבלוגרים. אם תשים לב, תראה שהתגובות הן על פי רוב מאד עניניות (בכל שלושת הפוסטים הרלוונטים). לא מחקתי אף תגובה. אני חושב שמה שהשרה את האווירה הטובה, היה הפוסטים עצמם שהיו מאד מאוזנים (גם על פי עדות המגיבים), וגם כי לפני הפרסום, החבר'ה שבד"כ קוראים את הבלוג השרו אווירה טובה.
הדהים אותי עוד יותר, שלמרות שבמשך כל החג לא ביקרתי את התגובות, הדיון הפך רק יותר ויותר איכותי (אני צריך כנראה להבין מזה משהו…). נכון להרגע ביומיים האחרונים קראו את הפוסטים יותר מ-2000 איש. נראה שהיום בגלל הדיונים בגל"צ, יגיעו לבלוג עוד 2000. ובינתיים עם ישראל מראה שהוא מסוגל לדון בצורה תרבותית, כשנותנים לו את הבמה הנכונה, וכאשר מכבדים אותו. לעומת הבלוג שלי, אתה יכול ללכת לבלוג הזה, ששם החרפות וניאוצים גדולים (http://shin-tech.org.il/?p=22).
ביומיים האחרונים יש לי תחושה גדולה שהשיטה ששנינו מפתחים, עושה את שלה. אם תתן כבוד, ואם תשפוט בצדק, לכל הכיוונים (לא תהדר פני גדול, ולא תשא פני דל), תקבל כבוד מהציבור. זה לא העם, אלא האינטלקטואלים שיוצרים את האווירה. והאינטלקטואלים הם אלו שצריכים לתקן את צעדיהם, להבנתי. שנינו מתקנים, ואתה יודע כמה אני שמח ללמוד ממך. ככל שנשתלם במידותינו, אני חושב שיטב לנו ולציבור בו אנו חיים.
לגבי ההתנהלות הארווליאנית, אתה אכן צודק. עבר עלי לילה ללא שינה, עד שפישפשתי ומצאתי שצו איסור הפירסום כלל לא חל עלי. אנחנו כאלו אידיוטים!
חברה, זו לא השיטה, זה אתם. שניכם (טל ואורי) אנשים שקולים ואינטלגנטיים, וכך גם קהל קוראיכם. אבל לא כל ע"י כזה, רח"ל. לא בטחה שזה יעבוד כשיטה כוללת.
שלום אורחת,
נכון לרגע זה, הגיעו לבלוג 3000 איש. זה כבר נראה לי חתך די מייצג של עם ישראל (מספר הקוראים המחוברים לבלוג, הוא בד"כ 50). אני חושב שההתנהגות שהופגנה עד עכשיו, מלמדת שלסוג השיחה שאנו מפתחים בינינו יש השפעה רחבה.
חוץ מההשגה שיש לי על האמירה שמתנחל הוא איש מרכז, אני רוצה להגיד כל הכבוד וחזק ואמץ. אני רוצה להגיד גם שאתה לטעמי מאד נאיבי ושמצבו של צה"ל אכן הרבה יותר גרוע ממה שאתה מתאר – במידה שמצדיקה את החרפות והניאוצים בבלוג של ידידי, שהואלת לקשר אליו בתגובתך. זו רחוקה מלהיות הפעם הראשונה שהמלמ"ב או השב"כ מתבריינים על מישהו בצורה כזו וגרועה ממנה.
לגבי קם – אורי, אתה צודק לטעמי, אבל לא אתה ולא אני רואים 14 שנה בכלא כשאנחנו עוצמים עיניים בלילה, ולכן יש להתחשב בבקשתה. אני יודע על הפרשה מאז ינואר ויכולתי לעשות סקופ גדול, ולא עשיתי. הבחורה בלחץ ויש להתחשב בבקשתה לפחות עד גבול מסוים. הצו כנראה יוסר השבוע ואז נוכל באופן חופשי לדרוש את העמדתו לדין של פושע המלחמה, האשם בעליל בביזוי בית המשפט העליון, העלוב (גם בהווה, ולא רק במילואים) יאיר נווה.
טל – אם היא לא ביקשה ממך אתה לא כפוף לבקשה. ממני היא ביקשה. פעמיים.
רחביה תודה,
אם אכן יסתבר שזאת היתה התנהגות ביזיונית, אני מקווה שהשב,כ/מלמ"ב או מי שזה לא יהיה יחטוף חזק על האף. כבר עכשיו, אפשר לראות שהעיתואנים מתכננים זובור על השטות שעשו.
לגבי היותי מתנחל, אני רואה את עצמי חלק מהציבור הישראלי. אני דמוקרט רדיקל, וליברל רדיקל, אבל בכל השאר, אני בהחלט נמצא היכן שרוב הישראלים נמצאים. מקום מגוריי, לא בדיוק קשור לעניין.
אורחת –
אני מאמין בשיטה, כיון שאני דוגל במהפכה שמתקדמת אחת לאחד. ובתנאים כאלה אין כמו טל להרגיע ולשכנע בערכו של דיון תרבותי. ראיתיו מישׂם זאת הלכה למעשׂה לא פעם – הן בכתב הן בעל-פה – והוא משרה שלום ידוע.
בכל הנוגע לשיטה, נראה לי שהכלליות הפוליטית צריכה להיות מוגדרת על-ידי כל פרט באופן אישי. זו אמנם קלישאה שחוקה ומעצבנת, אבל דוקא משום שהיא גם במקרה כל כך נכונה: אם כל אחת/ד מאתנו ת/יעשׂה את המיטב בסביבה המיידית לחייה/ו (ויש אנשים שהסביבה המיידית שלהם כוללת ציבור רחב), מצבו של כל הציבור ישתפר באורח ניסי כמעט.
רחביה –
אני שׂמח לשמוע שמחנה קם דוקא שׂמח על הדיון. או לפחות לא מנסה להוריד את הטור.
אני גם מודאג לנוכח המספר 14 שנים שראיתי בדיון לא פעם. דבר כזה לא יעלה על הדעת. קם אשמה לכאורה בהסגרת מסמכים שחל עליהם סיווג "סודי ביותר". באין פגיעה בבטחון המדינה, ואין, מדובר בעברה טכנית. חמור בהרבה בעיני העוון של אלוף הפיקוד, שהטיל מימיו בקשת על בג"צ. אם קם תחטוף 14 שנה בפנים, האלוף צריך לקבל 40.
הטיעון לגבי בקשתה של ענת חוזר הרבה פעמים. עם כל הכבוד לה, היא אדם אחד. נניח שבזכות זה שכולנו נשתוק הפרשה תעבור בשקט יחסי ואז היא תשב רק 3 חודשים בכלא, במקום 14 שנים, אבל גם לא יקרה כלום מבחינת מיצוי הדין עם אלוף הפיקוד – האם זה שווה את זה? וזה שמתפתחת תרבות של העלמת אנשים שחושפים את האמת בלי משפט גלוי – אנחנו יכולים לשתוק על זה? גם במחיר פגיעה בסיכוייה של ענת לצאת עם עונש קל אסור לנו לשתוק בשום אופן. לכן טל, אני מאמין שגם אם תגיע שיחת הטלפון ממנה עם הבקשה להסיר את הפרסום, לטובת כולנו – עדיף שתסרב בנימוס.
ד"ר אמיתי,
אני הייתי פותר גם אותה וגם אותו מעונש, ובודק איך אפשר לשכלל את הבקרה על בג"צ. אחרי הכל אני לא רואה ערך רב בענישה, האם נרצה שהאדם הבא שיראה הפרות כאלה יתעלם מהם מפחד שלא תהיה לו הגנה? או אולי חייל לא ירה ויהרוג אדם המאיים על ביטחונם של אנשים?
השאלה היא מערכתית, איך מדינת ישראל משכללת את הנהלים והתהליכים שלה כדי גם להיות מדינת חוק וגם להיות מתמודדת עם בעיות בטחון יוצאות דופן.
אנשים טובים כמו נווה שהובילו פינוי של עזה וקם שחשפה מחדלים של הצבא ראויים להגנה של החברה ולא ענישה בשם קידוש החוק. אחרי הכל שניהם לא מילאו את החוק כי כנראה לא ראו בו משרת את טובת הכלל.
נרי, בעניין הזה אני מצטרף אליך. מערכת שבה מחסלים אנשים (על ידי העלמה, או על ידי משפט) היא מערכת שמפתח רוח לחימה השואף לאפס. לא לכך אנו מכוונים. אם העברות לא נעשו מרשלנות פושעת, וכל כוונות הצדדים היו לטובה, אני הייתי מתמקד בתחקירים, ובתהליכים של שיפור והתייעלות. מיטב יחדיות העלילת משתשמוש בשטיה זאת בהצלחה, וראה זה פלא הן מגיעות להשגים מדהימים. כך גם אנו נוהגים על ילידינו, תלמידינו וכ"א שחשוב לנו שישתפר. אין הדבר שונה אצל ענת או אצל נווה.
במקרה דנן, ההשאלה בתחקיר צריכה להיות כיצד שומרים טוב יותר על החוק ועומדים ביעדי ההגנה מפני הטרור.
עופרי,
כרגע זה כבר מאורח מידי. נראה שכל הארץ כבר יודעת על הפרשה.
להבא, זאת בכ"ז שאלה מצוינת. צריך לפתח אותה לאחר שיעבור זעם.
יכול להיות שקם העדיפה לשמור את הדיון בפרופיל נמוך. זה היה אפשרי עד לפני 3-4 ימים. עכשיו גם היא צריכה להבין שהזמן עבר, הדיון יצא משליטה וטוב שכך.
בשאלה האם צריך לפרסם את הסיפור או לא, אין הבדל האם ההסתרה היא תוצאה של צו, של בקשה של קם או של "בקשה" של השב"כ.
חשיפת הסיפור, כמו גם הקמת רעש בעקבותיו היא אינטרס של הציבור, וגם אם הוא מנוגד לאינטרס (המשותף) של קם ושל השב"כ – אני מעדיף אותו.
מר בראון –
בקשר למדיניות הענישה אני כמעט מסכים אתך. העליתי את המספרים הנ"ל רק כיון שאחד מהם משמש זה זמן מה בשמועות. רציתי להבהיר את יחס החומרא בעיני.
אני מסכים שאין כאן טעם בענישה במובן המקובל של המילה, בשני המקרים. את גב' קם הייתי דן בכל זאת לתקופה מסויימת של שירות לציבור (תמורה מקובלת לכליאה במערכת המשפט שלנו).
בקשר לבג"צ – גם דעתי איני נוחה מהצד החוקתי של דוקטרינת ברק, אם כי לרוב אין לי מחלוקת עם פסיקות בג"צ עצמן.
להבנתי, את השיפוט האקטיבי צריכה להחליף מעורבות פעילה של הציבור בחיים הפוליטיים. הציבור הוא מי שצריך לאזן את החריגות של ברק (ולא הכנסת או הרשות המבצעת).
קיבלתי דואל מענת, שבו היא אומרת שאחרי היום שזה כבר מאוחר מידי. (שלחתי לה את הדוא"ל לפני יומיים).
אנא שלח לה חיזוקים מכולנו!
שלחתי
שלום טל
אנני מבין מדוע כולכם מאמצים את הדעה שאנשי הצבא שעליהם מדובר באמת ביצעו את מה שכולם מיחסים להם.
קראתי את הכתבה של בלאו בהארץ (מליפני שנה אגב) ראיתי את המיסמכים וכלל לא השתכנעתי שכך פני הדברים.
הכתבה הזו פורסמה לפני שנה ואף אחד (חוץ מעיתון הארץ "האוביקטיב") לא הזדעזע ולא דרש לפתוח בחקירה נגדם והעניין ירד מסדר היום בלי לעורר גלים (זה לא אומר שבאמת כולם זכים וטהורים אבל בכל זאת מטיל איזשהוא ספק).
בתוך הכתבה פורסמו שני מסמכים סודיים של צה"ל – אם לא היתה נפתחת חקירה על ההדפה כולנו היינו צריכים להרים גבה.
אני יכול רק להעריך שניפתחה חקירה נמצאה המדליפה וכניראה שניפתח פתח לעוד מידע לכן יש צו אסור פרסום.
יכול להיות שאני טועה אבל בהחלט הגיוני שכך קרה.
גל הבכינות מבלי לדעת את הפרטים אינו רציני – מה עוד ששופט הוא זה שאסר את הפרסום לא הצנזור הצבאי או מישהו מטעם.
זאת מבלי להכנס לסוגיה בנוסא האם יש לפרסם מה שכבר פורסם בחו"ל או לא.
אלישיב, עיינתי שוב בכתבה. אני חושש שיש משהו בדברייך.
האם תוכל לכתוב מכתב המסביר את דעתך, אשתדל לערוך אותו ולהציגו לציבור?
שמתי לב שהאלוף סייג את המבצע במשהו כמו ע"מ, וסייג שאם יש נשים וילשים יש להפעיל נוהל מעצר ולא נוהל ירוט.
אשמח לפרסמו, אם יעמוד ברמה טובה.
אגב, אשמח אם תמלאו את השאלון הבא לגבי מידת האשמה של כל אחד מהמעורבים בפרשה
https://www.talyaron.com/ariel12b/2010/04/07/nave-kamm-jud/
שלום טל אודה לך אם תתייחס לתגובתי!
אם אתה היית קצין קרבי אמיתי היית מבין עד כמה בגצ כובל את ידי צהל בעניינים שכל חייל פשוט מבין שפוגעים ומסכנים אותו!
מאחר וקראתי את האודות גם הבנתי שאתה פילוסוף וככזה דעותך וכנראה ינטו לשמאל שאישית לי גורמים סלידה כיוון שלרוב הם רודפים אחרי צדק מדומה בעניינים הנוגעים לפלסטינים.
ובמידה ואינך כזה, וכאחד שלא בקי (דרך אגב גם אתה לא בקי) ברזי הסיפור, ולצבא לא היתה הזדמנות להגיב הכי קל להוציא את המערכת כאשמה, שזה בדיוק מה שעושים לנו בעולם אנחנו החזקים והגדולים והפלסטינים הם המסכנים תמיד. אז אני מצפה מלוחם קרבי לא למהר ולפקפק במפקדיו. דוקא אלו שהיום עומדים בראש המערכות הגדולות המגדים והמחטים רובם היו כמונו בתוך מלחמת לבנון השניה ולא חילקו פקודות מהקרייה – ולרוב במיוחד המפקדים של אוגדת עזה יודעים היטב כיצד להתנהג עם האוכלוסיה על מנת למנוע מקרי גלעד שליט 2 .
ואם כל זה לא הספיק, האם אין חוק שאומר שיש תקנת שעה, למשל באוניברסיטה יש כל מיני חוקים מתקנים שבהם מקבלים אוכלוסיות כאלו ואחרות ועושים להם הקלות. האם לצבא שלנו שיום יום יש עליו קיטונות של ביקורת, האם למדינה שלנו שנמצאת במיעוט נגד אנשים שקראו לעצמם חברים שלנו (מי רוצה לצמאת לנופש בטורקיה) האם זה הזמן לתת לאנשים שלא באמת אכפת להם מצדק עוד דלק למדורה. האם יהיה חכם לתת לאנשים כמו יוסי ביילין שלא משנה איך נתנהג לפלסטיני במחסום נצא מדינת כיבוש עוד דלק?
אני לא אומר שלא צריך לטפל בבעיות אבל יש דרך לעשות זאת, ואני לא מצפה זאת מכל אחד אבל אתה שתיארת עצמך כלוחם לדעתי היית צריך לחפש ולהגן במקום לקטרג כי מקטרגים לא חסר (אולי לא בעיברית).
דן שלום,
אשמח להגיב, גם ללא סימן קריאה 🙂
כן, הייתי קצין קרבי אמיתי, וחייל קרבי אמיתי. ועשיתי לא מעט זמן ביוש"ע כחייל.
אני עוסק בפילוסופיה. נכון. אבל אני לא שמאל (בתפיסה האינטואיטיבית הישראלית). אני דמוקרט, אני גם ליברל. אבל אני אוהב את את עם ישראל, את ארץ ישראל ותורת ישראל, ומאמין שניתן לחיות כאן בכל בארץ, על פי חוקי התורה (בעידכון לימינו). ואני מתנחל.
אני יודע שתקנות בג"צ מגבילות מאד. אבל אני גם יודע שצה"ל מהיר מאד על ההדק, ובעיקר בתחום של ההרס ופגיעה באוכלוסיות אזרחיות (מחסומים וכיוב'). כחייל ומפקד ראיתי שלא פעם היה ניתן להשיג תוצאות הרבה יותר טובות עם היו מפעילים יותר מוסר (חפש את הפוסט https://www.talyaron.com/ariel12b/2010/02/26/%d7%9e%d7%93%d7%95%d7%a2-%d7%a0%d7%a9%d7%90%d7%a8%d7%aa%d7%99-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%90%d7%95%d7%94%d7%91-%d7%a2%d7%9e%d7%99-%d7%9c%d7%90%d7%97%d7%a8-%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%aa/)
בשביל זה לא צריך בג"צ, אלא דיון מוסרי בתוך צה"ל.
אינני חובב של ביקורת ציבורית שלא לצורך. עדיף לו באמת צה"ל היה עושה תחקירים בתוך עצמו ופועל לשפר את המוסר הפנימי. כחייל וקצין המשרת בצה"ל כבר 20 שנים (סדיר, קבע ומילואים) אני יכול להגיד לך בוודאות שהמוסר בצה"ל התדרדר קשות בתקופה הזאת. וכיוון שצה"ל אינו עורך את הדיון הזה בעצמו, אז אנו האזרחים צריכים לערוך את הדיון בשבילו.
אני יודע שהיחידות הטובות ביותר עורכות תחקירים. זה מה שעושה אותן טובות. צבא שלא מתחקר את עצמו ברמה המוסרית, הוא צבא בעייתי. במיוחד צבא העוסק החזקת עם אחר. לאור התוצאות שראיתי בשטח, הוא לא ממש מתחקר. ואם הוא מתחקר, הוא לא מוצלח בזה.
הדבר שהקפיץ אותי (על בסיס מידע מוגבל אני מודה, אבל זה מה שיש), זה החשש שהצבא מנסה לפגוע בחיילת שהעיזה לחשוף את התעלמותו משלטון החוק בישראל.
מסכים שצריך לחכות למידע המלא. אלא שבמקרה הזה, היה חשש שיסגרו את העסק במחשכים, ויהיה עיוות דין.
לבסוף, איני חושש מביקורת, כל עוד היא ביקורת בונה. וזו כוונתי.
דן שלום –
עוד דבר קטן אני רוצה להוסיף לתשובתו של טל: נכון שישׂראל מצטיירת רע מאד בעיתונות הזרה כרגע. אבל על שום מה? מי גרם לכך שהדיון גלש אל מחוץ לארץ ומחוץ לעברית?
אילו היו במערכת הבטחון אנשים חכמים, כאלה שמבינים שיש אינטרנט בעולם (רק חשוב כמה מפחידה העובדה שבעמדות חשובות כל-כך יושבים אנשים שעוד לא הפנימו מה כוחה ומה המציאות שהיא יוצרת), היו מוותרים על מדיניות האיפול ברגע שהנצו הניצנים הראשונים של דיון בעיתונות הזרה. העובדה שממשיך מי שממשיך להתעקש על האיפול – היא היא המוסיפה דלק לתבערה.
לא צריך לפחד מביקורת. לא צריך לפחד מדיון. צריך לפחד מהשתקה מטעם השלטונות, ועוד יותר השתקה של הציבור את עצמו.
בתור אורחת מבחוץ, אוכל להבטיחכם נאמנה, שישראל מצטיירת נורא בעיתונות הזרה כבר שנים רבות. ככל שאנשים שקולים רבים יותר ישמיעו קולם באזני העיתונות הזרה כן ייטב.
ויש בעיה בסקר…
השאלה הראשונה מחייבת אותך לקחת את כל החבילה.
כן, לפעמים צריך לעשות דברים שלא עוברים בבג"צ.
אבל טוב שייעשו במחשכים.
אם הם התגלו, אסור להמשיך ולהחיל את השיטה המסריחה על הציבור הרחב ובוודאי שלא על העיתונות.
אסביר:
בישוב כלשהו היתה מוטיבציה גבוהה להדיח מתפקידו בעל תפקיד ציבורי.
התכנסה וועדה של מדיחים מטעם עצמם וטיכסה עצה איך להדיח אותו.
אחד הנוכחים, בכיר בשב"כ, הציע לפברק מכתב תלונה על הטרדה מינית מטעם אותו בעל תפקיד.
למרבה המזל האחרים נבעתו למשמע הרעיון.
הוא בסך הכל הביא הביתה את הנורמות שבאמצעותן הוא משיג מידע, שבנסיבות אחרות יכולות להציל אותנו מפיגוע.
בכיר אחר בשב"כ סיפר לי שלפעמים הוא תופס את עצמו מבצע מניפולציות של חוקר על הילדים שלו ועל אשתו.
"ביטחון" זו חרב פיפיות: היא יכולה להציל חיים והיא יכולה להשמיד את עצמה, כלומר אותנו.
יורם,
מתנצל מראש על כל תקלה בסקר. אינני איש סקרים מקצועי. ערכתי את הסקר במהירות, ובלא התייעצות מספיקה…. זה טבעם של בלוגים פרטיים, שפועלים כל עוד הפרשה חמה. להערכתי ב-12 לאפריל, כשהתקשורת תחשוף הכל, הבלוגים יחזרו לתפקידם הרגיל. הוצאת פוסטים בקצב סביר, תוך חשיבה מקדימה טובה יותר והתייעצות עם חברים 🙂
אהבתי את הדוגמה שהבאת לגבי היתרונות והסכנות שבפעילות השרותים החשאיים, ובפעילויות חשאיות. הן מגינות עלינו, אבל גם פוגעות בנו אם אנו לא שמים לפניהם בלמים ואיזונים.
אורחת,
איך לדעתך אפשר להביא אנשים שקולים להתבטא יותר בעיתונות חו"ל, ובכלל לייצג את ישראל קצת יותר טוב?
שלום טל תודה על תשובתך,
אני חושב שאורחת התכוונה שיש לנו נטיה להרס עצמי מבפנים, אם באים חברי כנסת מהשמאל ואומרים דברים שלא צריכים להאמר בתקשורת הזרה שפוגעים בנו ובשמינו זאת בעיה, ולכך כנראה התכוונה האורחת באנשים שקולים.
ולעניין המוסר, צהל תמיד עושה תחקירים, וכאחד שהתשחרר לא מזמן וכאחד שהסתובב הרבה במיוחד באיזור המדובר, אני יכול להבטיח לך שהמוסר לא מתדרדר הוא רק מתחזק והיום יש הרבה יותר מוסר משהיה בתקופה שלך, בין החילים לבין חבריהם ובין החיילים לאוכלוסיה. המודעות היום יותר גבוהה.
הבעיה שנשארת היא בעיית הגנרלים להתמודד עם העובדה שמצד אחד הם צריכים להגן על האוכלוסיה מפני טרור ועל החיילים שלהם מפני הטרור וכל זה תחת איסורים מאד מאד מאד (!!) מגבילים מצד בגצ , אני סומך על גנרלים ועל ניסיונם וכוונותיהם שהם ככוונתי שמירה על החיילים ושמירה עלינו לפני שמירה על כבוד האדם (מצטער להציל נפש אחת בישראל יותר חשובה מלעכב 24 שעות בן אדם במחסום), בסופו של דבר אני מאמין בעקרונות צהל ואני חושב שלפעמים הצדק לבד בצורה יבשה בשעות מלחמה ולחימה עלולות להביא למוות של חיילים ושל אחיי תושבי הארץ.
דרך אגב ראה מקרה גלעד שליט, אסירים זוכים בעקבות תקנות של בג"צ לתנאים יותר טובים מאשר היו להם בשטחים, ונכתבו עשרות כתבות על הנושא, בעוד גלעד שליט לא זוכה לביקור חסד של נציג הצלב האדום. אנחנו מתמודדים מול חיות אנשים ללא נשמה, הם פועלים באופן הלחימה שלהם בצורה שמנצלת את חוקינו. אם רק היינו לוקחים מהם את הזכויות כנראה שגלעד שליט בגלל לחץ הרחוב היה מחזיר אותו מזמן. אבל טוב להם הם יכולים להגיד למשפחות שלהם בביקורים בכלא שהם בסדר שדואגים להם נותנים להם לאכול ללמוד והם אפילו מתקדמים בהיררכיה הצבאית של החמאס בין כותלי בין הסוהר.
ואם כבר זעם אז מה עם העיתונים אלא שממהרים לבכות על הצנזורה, אלו שרודפים אחרי צדק, איפה הצדק כאשר מעל דפי העיתון עטים על המציאה ותוקפים בצורה לא מידתית את מדינת ישראל, וצהל. איפה הכעס על אותם עיתונים שמתנהגים בצורה לא מידתית בשיטטיות, עיתונים אלו שבמו ידם משאירים את גלעד שליט בשבי, בכל פעם שהיתה מתבשלת עסקה גאוני הדור עשו את חשבונות האסירים ומחירים בשביל החמאס והם עשו לו עבודה טובה מאשר הם היו מצפים.
אני חושב שמה שאני מנסה לומר שלפעמים עמימות וקבלת החלטות של גנרלים לטוב ולרע עדיפה על רוח השיתוף וכולם צריכים לדעת הכל וטוב. הרי בסופו של דבר יש לנו יותר מה להפסיד כמדינה מאשר כחברה, אומנם זה קשור אחד בשני אבל לא סתם יש לנו היום שקט אחרי ש"בעל הבית השתגע בעזה".
ו
דן שלום,
קשה לקבל שהמצב השתפר. אני יודע שמעבירים קורסים בהתנהגות (העבירו לנו באל"ל). אבל בפועל אתה רואה סדירים שמתנהגים גרוע. הייתי מפרט עוד כמה דברים, אבל ממילא ישראל חתפה לאחרונה מכות רציניות. לא צריך להוסיף שמן למדורה.
אם תקרא את הפוסט ששלחתי לך. תוכל לראות שיש פתרונות יצריתיים, מוסריים ומקצועיים מאד להרבה דילמות.
והיו גם יותר יצרתיים 🙂
עמימות טובה רק לזמן מוגבל. אין לי ספק שהתנהלות המשוגע עוזרת. אבל יש לה גם נזק עצום לטווח הארוך במארג הקשרים הבינ"ל. לדעתי היו יכולים להיות פתרונות יותר חכמים ויותר מוסריים.
תודה על תגובתך ,
קל תמיד להצביע על היוצאי דופן, כי הם יוצאי דופן מעצם הגדרתם.
תמיד פועלים לשפר את המצב, ואני חושב שיש לתת יותר גב לצהל במקום לחפש אותו בקטנות, גם אחרי כל הבעיות אנחנו עדין הצבא הכי מוסרי בעולם, וכמה מסמכים סודיים לא ישנו את זה.
וכשמארג הקשרים הבינל עומד מול הצלת חיי חיילים ואזרחי עוטף עזה כנראה שהצלת חיים הוא זה שצריך לעניין את צהל, העם ומשרדים שלמים שאמונים על הבעיות הבינל צריכים לטפל בשאר. ההיסטוריה לימדה את כולם איך להתמודד עם טרור ואנחנו שוב הכי מוסריים בנושא.
הבעיה שלנו כצבא הכי מוסרי בעולם זה ההתמודדות עם זה שהאויב מנצל את זה, ועלינו כעם לחזק את ידי העוסקים במלאכה מרמטכל עד אחרון החיילים.
לדעתי ולא רק לדעתי כנראה ( http://www.atzuma.co.il/haaretz/0/1/ ) אין מקום לאנשים שמחפשים בדיוק את ההפך כאן במדינה.
כפי שכולם מסכימים שהדמוקרטיה ועקרונות החופש הם חשובים לבטחון המדינה כך גם השמירה על סודיות של מסמכים מסויימים והגעתם לאויב. ואפילו הרבה יותר מהרמה העקרונית הפעולות הללו יכלו להשפיע ישירות על חיי כל אחד ואחד מאיתנו, תאר לך שקוראים לך לאיזה פעילות בצבא שדיברו עליה במילואים אבל האויב קיבל על זה מידע כי זה משהו שתוכנן מראש והיתה איזו פקידה שטיפלה במסמכים והיה נראה לה שמשהו שם לא בסדר…
וכפי שאמרת יש פתרונות מוסריים ומקצועים, גם לחיילת שחושבת שיש בעיות וגם לעיתונאי שעט על השלל במיוחד אם מוסריות וערכי מוסר עומדים מאחורי מעשיו.
אבל כנראה שאלו לא היו לנגד עניהם…
עבדו במשרד עשרות אנשים
אף אחד שעבד שם לא חלם לגנוב מסמכים סודיים שלא שייכים לו
רק הגברת החליטה לגנוב דברים שלא שייכים לה
וה"עיתונאי" מחזיק ברכוש הגנוב
שניהם עברו עבירות חמורות
אם מר :עיתונאי" היה כ"כ תמים לא היה מסתתר בניכר
כנראה שהוא כמו אותו ח"כ שכיון את טילי החיזבלה לישראל
גם הוא ברח והוא יודע למה
מענין מי יגיע אליו קודם הערבים או הישראלים??
לא נראה לי שהוא יכול להתחמק מכך והדרך היחידה
לשמור על שלומו היא שיבוא וישב
יצחק,
מציע שתעיין בתגובת של אנשים רבים כאן (מהימין והשמאל). אני מניח שתגלה שהעיתונות והשב"כ יוצרים "טיפונת" דיסאינפורמציה. מציע בעיקר שתקרא את הפוסט האחרון שלי. לאחר מכן, אשמח להמשיך בדיון.
דבר שני. מאד מקובל במקום הזה לכבד אנשים. אבל באמת לכבד. לי קוראים טל. לך יצחק. וגם לענת ולאורי קוראים בשמותיהם. הוספת "מר" או "גברת", למרבה האירוניה, מעידה בחברה הישראלית על זילזול. והרי כל ישראל חברים. אין בינינו גדול וקטן, אלא כל ישראל שווים הם, וחשוב לנסות לשפוט אותם במשפט צדק וכבוד.