במשך שנים ארוכות אינני זוכר שחלמתי חלומות. כלומר חלומות כאלו שחולמים בלילה. אהובתי שנמצאת כרגע במהלך התואר השני בפסיכולוגיה מחקרית, טענה כי אין זה נכון שאינני חולם, אלא שאינני זוכר את החלומות. גם אני שמעתי את התאוריה הזאת, וניסיתי להסביר את הסתירה בין תצפיותיי לתיאורה, בכך שאינני זוכר את החלומות. אך הדבר לא הסתדר לי, כיוון שאני קם בשעות שונות, והולך לשון בשעות שונות. אני קם לפעמים לשמירה בשתיים לפנות בוקר, ושעת היקציה שלי משתנה בין 5 – ל 7. ולא תמיד היקיצה מגיעה מרצוני החופשי, ואף פעם אינני זוכר שחלמתי.
הסתירה הזאת לא הציקה לי במיוחד, כיוון שאין זה אחד מתחום עיסוקיי. אבל הלילה היה דבר ששינה עבורי את המחשבות על היחס בין התיאוריה לתצפיות. הלילה חלמתי חלום עצוב. לא ישנתי טוב, והייתי ער-לא-ער. הרגשתי שהשינה היתה קלה יותר, ופחות טובה ומעמיקה. קמתי עייף מהרגיל. בד"כ אני ישן כמו בלוק, ומתעורר עם הרבה כוחות. הלילה הזה היה שונה.
ניסתי להבין מהיכן הגיע החלום העצוב הזה. הוא הטריד אותי. הוא עסק במותם של חברים קרובים, ובהישארות
ילידהם היתומים מאחור. ניסתי להסביר את החלום בפעילויות השגרתיות שלי, שלפעמים יש בה סכנות. אך לא גילתי מה שונה היום מכל יום אחר. ואז נזכרתי בדבר שהיה שונה. אתמול בערב ראינו ביחד עם חברים את הסרט Law Abiding Citizen. התמונות בתחילת הסרט היו איומות. ראו שם אב שבתו ואישתו נרצחים, והאב מוטל קשור על הרצפה, מדמם וחסר אונים. התמונות היו קשות, אך המשכנו לצפות. לאחר "כמה שנים", האב התחל לנקום בצורה המזעזעת ביותר האפשרית. כאן נשברנו וסגרנו את הטלויזיה, ופנינו לעיסוקים יותר משמעותיים, כמו שיחה על חוויות החיים.
מזה שנים שאינני רואה כמעט סרטים. אינני רואה טלויזה ואני ממעט מאד לשמוע רדיו. מעט האינפורמציה על העולם מגיעה מקריאה של פעם בכמה ימים בעיתונות האינטרנטית ובבלוגים. אני קורא עיתון רק אצל חותניי בשבת פעם בכמה שבועות. חושיי לא הוכהו על ידי רצף האלימות אליו נחשפים כל מי שקורא בקביעות עיתונים, שומע רדיו וצופה בטלויזיה. הסרט הזה, עבור אדם כמוני, שאינו רגיל בדברים כאלו היה חזק מידי.
החשש ממוות של חברים ויתמות של ילדיי חברים, כנראה היה הביטוי לאנרגיה השלילית שהסרט שתל בי. ומזה שנים, חלמתי. חלמתי חלום עצוב, שבהחלט זכרתי עד בוא הבוקר.
נכון, זאת תצפית אחת, ואינני מתכוון לחזור עליה. אבל פתאום עלתה במוחי השערה, שאני כלל לא חולם בלילה. במהלך היום אני עוסק בפילוסופיה ובאימון לאיכות חיים. אני מנתח את הבעיות שבהן אני נתקל, על בסיס יום יומי. אני מעלה הכל על הכתב (במחברות מחקר רלוונטיות). הכל מעובד, הכל משתדל להיות מפוענח. על בסיס יום-יומי. ואז בלילה, המוח שלי פנוי לעסוק בדבר העיקרי שהוא נזקק לו. בשינה עמוקה וטובה. שנה מרפאת. זאת בעוד אצל מרבית האנשים, הטרדות והדילמות ממשיכות להעסיק את המוח גם בשינה. והן אלו שמהוות יסוד לחלומות אותם אנו חולמים.
האם יכול להיות שעיבוד טוב יותר של הדילמות שלנו במהלך היום, יכול להביא לשינה יותר טובה ולערנות גבוהה יותר במהלך היום? ואולי יכול להיות שעיבוד במודע טוב מהעיבוד הלא-מודע שמתרחש בחלומות?
זאת כרגע רק השערה פרועה ולא מבוססת דיה. כדי לבסס אותה יש צורך לבחון עוד אנשים שמעבדים את חוויותיהם בצורה מודעת (כמו נזירים בודהיסטים?), ולבחון במעבדות שינה, את ההתנהגות המוחית בזמן שינה של אנשים המעבדים את הדילמות שלהם ביחס לאנשים שאינם מעבדים בצורה מודעת .
מישהו/י רוצה לעשות על כך תזה?
טל –
תוכל להתחיל במעבדת שינה בעצמך. המכשור מראה באופן די מדוייק פרקי זמן של חלום.
הי אורי,
המחשבה על בלוי לילה במעבדה, ממש לא עושה לי טוב. אבל לצורך המחקר המדעי, אני מוכן להקריב לילה אחד או שניים. אבקש מחגית לשאול מישהו אצלה בבניין לחקר המוח, אולי יש להם מעבדת שינה, שניסויון כזה יעניין אותם 🙂
הערה:
שוחחתי עכשיו עם אחד ממכותבי הבלוג, שגם הוא מאמן לאיכות חיים. גם הוא ציין שהרגיש בתופעה הזאת של העדר חלומות. והוא חש שזה קשור לברור המודע של אדם.
שיחתנו נעמה לי מאד, ועלי לציין שהוא מתאר את התופעה יפה וטובה ממני את התופעה ואת ההקשרים. אני מקווה כי יעלה את הדברים על הכתב. למען גם אחרים יוכלו להנות מזיו המשגתו את התופעה.
כנראה שאתה כן חולם.
זמן ממושך (כמה ימים) ללא שנת חלום מוביל לנזק מוחי…
הי יונתן,
זה מה שואמרת התיאוריה המקובלת. והיא גם מנבאת את הנזק הנ"ל. אבל בוא נזכור שסביר להניח שאת התיאוריה הזאת חקרו באמצעות סטודנטים לפסיכולוגיה שהיו חייבים להשתתף במחקר. זאת אוכלוסיה צעירה ודי מבולבלת. אני משער שלא עשו את המחקר הזה על נזירים בודהיסטים, פילוסופים או מאמנים טובים לאיכות חיים (כאלו שמיישמים את מה שהם ממליצים עליו).
אחד הדברים ששמתי לב אליו, הוא שבמהלך השבוע אני ממעט מאד לישון (אני יכול להרדם ב-ארבע לפנות בוקר ולהתעורר בשבע… ולפעמים אפילו רק שעת שינה אחת (די נדיר). את השינה אני משלים בגדול בשבת (15 שעות שינה בכיף).
יש גם טענה שהמקובלים, אינם ישנים בלילות כמעט.
הי טלו,
באוניברסיטת תל אביב יש מעבדת שינה בראשות אבי שדה. בוא נחפש מאמרים שלו ובנושא זה.
אני משתדל לא להניח
אפשר די בקלות למצוא את המאמרים שביססו את התיאוריה הזו ולראות על מי נעשה המחקר.
אני גם יכול לשאות את דוד שלי שהוא רופא שמתמגה בשינה
הנה, השתמשתי בסקולאר:
http://linkinghub.elsevier.com/retrieve/pii/S1389945702002551
נראה שיש אחוז קטן (0.36% במחקר )שאולי לא חולם. האם מישהו מכם יכול לשלוח לי את המאמר עצמו?
שלחתי לך
כולם חולמים, זה ענין ביולוגי אוניברסלי.
גם אני זוכר חלומות לעתים רחוקות. אבל לפני שנתיים בערך, קיבלתי טיפול הילינג, ובמשך שבוע לאחריו זכרתי כל יום חלומות, והם היו שונים מאלה שהייתי זוכר בדרך כלל – מורכבים יותר, מפותלי עלילה, "גדולים" יותר.
תודה ליונתן ששלח את המאמר.
חוד, רציתי לשאול אותך ואת אתון, האם יש התייחסות לחלומות או העדר חלומות בבודהיזם. מה לדעתך עשה הטיפול בהילניג, ומדוע הוא גרם להופעת חלומות ברורים יותר, להבנתך?
קראתי את המאמר.
מסתבר שיש אחוז קטן באוכלוסיה שמדווח כי אינו חולם, או שבזמן שמעירים אותו לאחר שנת REM (שלב בשנה שבו כנראה חולמים), הוא אינו זוכר חלומות. בשני מחקרים אותרו כ – 3% – 6% מהאכולוסיה שציינו שמעולם לא חלמו. במקרים מסוימים יש קשר מסויים להפרעות כמו בעיות נשימה ודכאון (עליה של ~10% בשכיחות).
במחקר שנערך על אנשים שדיווחו שאינם חולמים, או שהם חולמים בצורה נדירה, התברר כי בהערה לאחר שנת REM, הלא-חולמים דיווחו 0% מהפעמים על חלימה. ו-10% מהיקצות של הממעטים לחלום דווח על חלומות.
כלומר, אם ניקח את אוסף המחקרים, נראה שבניגוד לטענה המקובלת, יתכן, על פי המדדים שנבחנו במחקר, שישנו אחוז קטן באוכלוסיה שאינו חולם. בחלק קטן מהפעמים הדבר משוייך לבעיות נשימה, אבל יש חלק גדול מספיק מהם שאין ממצאים פתולוגיים הקשורים לאי-החלימה שלהם.
אז קודם כל, נחמד שיש תימוכין לסברה הפרועה שלי, והכופרת-בעיקר שהעלתי. תמיד טוב לנסות לכפור בעיקר…. זה מעודד חשיבה בריאה. ועוד יותר טוב לבסס זאת על מחקר.
ועדיין לא ברור לגמרי האם האנשים הללו אינם חולמים. אני חושב שתשובה טובה יותר ניתן יהיה להשיג באמצעות fMRI.
וכן עדיין נשארת השאלה, האם אנשים שמבצעים עיבוד מסיבי של המחשבות שלהם במהלך היום, חולמים פחות, כפי שמאמן-לאיכות-חיים נוסף (שקורא את הבלוג הזה) ואני גילינו על עצמנו.
טל,
מחל לי שאינני מתעסק כאן ברעיון העיקרי של המאמר, עניין החלומות, אלא מעוניין להפנות דווקא לסרט שראית, "אזרח שומר חוק"- הסרט מציג אדם אחד, פעיל חברתי, שיוצא כנגד מערכת משפטית מושחתת. הוא אינו מעוניין בשמירת הסדר של החוק המדיני הקיים, אלא דווקא ביישום מערכת של צדק.
הפעולות שלו הן יותר מנקמה, הן אקטיביות אזרחית. כולי תקווה שתוכל "לנשוך את השפה" ולראות את הסרט עד סופו. הדילמות שהוא מעורר, השאלות, שווים את העניין (ואני באופן אישי נורא נהנתי, אך אני מניח שזה הבדל בטעמים).
שינה ערבה וצפייה מהנה,
ניצן.
אני רואה כאן שתי נקודות מעניינות : א. הגדרת החלום בין פעילות מוחית לזיכרון של חוויה ב. קשר אפשרי בין מאפייני אישיות לתדירות זכרון חלומות, כפי שאמרת.
על פי המחקר, קבוצת החולמים-לעתים-נדירות וגם קבוצת הלא-חולמים הראתה שנת REM , כמו שאר האוכלוסיה. לא ראיתי התייחסות לגלי מוח, אבל נכתב באבסטרקט שהמדידה היתה לפי מספר מאפייני שינה כולל REM . לכן מתבקש ניסוי בו אותם אנשים מנסים באופן מודע ושיטתי לאורך זמן לזכור יותר חלומות, בשיטות ידועות כמו כיוון מחשבות לפני השינה ומחברת ליד המיטה.
ההשערה שהעלית מעניינת. גם אני רואה עצמי כרפקלטיבי במידה גבוהה יחסית. אין לי מושג מה עשה הטיפול בהילינג מעבר לאפקט שתיארתי.
עד כמה שאני יודע, הכתיבה הבודהיסטית יותר מדברת על מצב השינה באופן כללי ( למשל בדברי רמאנה ויוגה וסישטהא ) , לא על חלימה בפרט.
נראה לי שאתה צודק בחיבור שעשית בין הסרט שראית לחלום. אולם זאת אפשרות אחת. רק למקרה שהחלום בכל זאת מדבר על חומרים פסיכולוגיים/רוחניים שלך – הופעת יתמות בחלום, לפי סימבוליקה שאני מכירה קשורה לנטישה – וזה יכול להיות נטישה של גישות או איפיונים שכבר אין צורך בהם כתומכים בצמיחה/התפתחות אישית ו/או תחושה של אובדן או בלבול ביחס לזה שאנחנו נותנים לאחרים את הכוח שלנו ( במובן של נותנים לאחרים לעשות בחירות עבורנו, נותנים לאחרים את האחריות במקום לקחת אותה על החיים שלנו) . זאת גם יכולה להיות נטישה של הכוחות והיכולות הפנימיים/רוחיים על ידי כך שאנחנו לא מתייחסים אליהם. במידה וכל זה אומר לך משהו ( ולכן אני כותבת את זה רק למקרה של אולי )- החלום הזה מדבר על הצורך לעבוד על אהבה וקבלה עצמית ולקיחת אחריות על הכיוון שהחיים שלך מתפתחים אליו.
ממה שאני מכירה אצלי – ככל שאני יושבת יותר למדיטציות אני נוטה יותר לזכור את החלומות שלי וזה קשור לזה שככל שאני מודטת יותר, גם כשאני ישנה אני בעצם במצב מודע, שאולי זה הדבר הזה שקורה למקובלים שכתבת עליו. אתה בעצם לא ממש ישן. זה מין שינה/ערות כזה. אתה ישן, אבל אתה לא מאבד את המודעות. ככל שהמצב הרוחני/אנרגטי שלי ( נקרא לזה ככה) גבוה יותר/מאוזן יותר החלומות עוצמתיים יותר, צבעוניים יותר, אני זוכרת אותם יותר והם משמעותיים יותר. כשאני בתקופות פחות טובות אני לא זוכרת חלומות, חולמת מעט וזוכרת מעט ומה שאני זוכרת זה לא איזה מציאה גדולה.
ממה שאני מבינה, חלומות זה שיחה ב"שפה אחרת" עם חלקים לא מודעים שלנו ועם רבדים של קיום שאנחנו לא מודעים להם ביום-יום, בשכל הרגיל, ההגיוני שלנו.
עכשיו ראיתי את השאלה של החלומות והבודהיזם. אני לא מודעת להתייחסות בודהיסטית ספציפית לחלום, אלא יותר לאיזכור של שינה ללא חלום – שהיא סוג של דוגמא שעושים בה שימוש כדי לדבר בה על תודעה ללא תנועה. זאת לא אמירה שגורסת שיש אנשים שלא חולמים, אלא התייחסות נקודתית למצב מסוים – לצורך דוגמא. ואגב השימוש בדוגמא הזאת נעשה בדרך כלל כדי להצביע שגם במצב כזה – האדם אינו משוחרר.
העובדה שההילנג – גורם לחלומות ברורים יותר מתחברת לניסיון שלי שתיארתי בתגובה הקודמת. אחרי הילנג המצב האנרגטי, מאוזן יותר/נקי יותר מהפרעות . מאיך שאני מבינה את זה – המשדרים פתוחים יותר לקליטה ולמודעות לקליטה.
ניצן,
עשיתי כפי שהמלצת. דילגתי על הקטעים הקשים וראיתי את המשך הסרט. אכן המערכת עקומה. אכן זה מעצבן. אבל בוא ראה מה החשבון הסופי בסרט. בסביבות 12 הרוגים (בלי להחשיב את הרוצח ועוזרו). אנשים שיש להם בני-זוג, ילדים, קרובים הורים. אדם אחד שהוא וכל משפחתו נספו/נרצחו. כל אלו נרצחו כדי ללמד את הפרקליט לקח פשוט. שאסור לעשות עסקאות עם רוצחים, ושכדאי להשקיע במשפחה שלו.
האם אתה חושב שהעולם היה משתנה בגלל סיפור כזה? האם אין דרך טובה יותר לשות את העולם?
חוד,
מסכים לגבי שנת REM. תרגיל כפי שהצעת אפשרי, אך נראה לי כהתערבות יתר בניסוי. נראה לי שיותר פשוט אולי להעביר אותם ב-fMRI ולראות האם יש להם דפוסי פעילות מוחית דומים לפעילות של כאלו שחולמים, או שיש הבדל מובהק בינהם.
לגבי ההילינג, ראה בתושבתי לאתון יקירתינו 🙂
אתון,
תודה על הניסיון לפרשנות לחלום. אינני מרגיש למיטב תודעתי ש"אני נותן לאחרים את הכוח שלי " כבר הרבה שנים אני משתדל להיות במצב של אחריות מלאה לחיים שלי. גם לא מתיישב לי עם שאר מה שצעת. נראה לי יותר קשור לסרט ולכך שיש לי אחריות כלפי אחרים (תחושת אחריות גדולה לעולם).
ההופכיות בתופעה בינך, חוד ולביני, נראת לי נקודה מעניינת לחשיבה.
אומנם אנו מעט מידי נבדקים וזאת תופעה שלא ביססנו כלל שהיא קיימת (העדר חלומות אצלי). אבל אני אוהב השערות. אני מניח שאם הזמן יהיה עלי לבדוק אותה יותר לעומק.
אני מזהה בחשיבה הבודהיסטית או המזרחית, חשבה הוליסטית, רחבה. חשיבה בה הכל קשור להכל. היא דורשת ערות מהמוח כל הזמן, כדי לחקור את המציאות. החשיבה שלי היא מערבית קלאסית. היא אינדוקטיבית ורציונלית. שלושתינו חוקרים את המציאות, אך הכלים שונים. נראה לי שאם אני מצליח לגבש לעצמי תובנות, אני רגוע. בחשיבה הבודהיסטית, בגלל המורכבות שלה, יש צורך ביותר עבודת מוח. ולכן אם את מצליחה לנקות את המחשבות שלך, המוח שלך פנוי יותר לחקירה. אצלי זה ההפך. ככל שאני חוקר יותר ומסכם יותר, המוח יותר פנוי למנוחה.
חתיכת השערה פרועה…. אבל אני תמיד נהנה לחשוב בחברת חברים 🙂
טל,
אם "הרוצח" לא היה פועל, הפושע המרכזי היה ממשיך לחיות את חייו בשלום. המערכת כולה, שלהזכירך במהלך הסרט נכנסת לשיתוק כללי, הייתה ממשיכה להתנהל כמנהגה. מה שקלייד ביצע הוא זעזוע של המערכת- גם במחיר חיי אדם.
האם אתה חושב שניתן לתקן מערכת מושחתת בלי להיפטר מגורמי שחיתות?
טל יקר, חשיבה היא חשיבה היא חשיבה, בין אם היא על בודיהזם ובין אם היא על סוגיות פילוסופיות מערביות – הכלי הזה שנקרא מחשבה עובד באותו האופן ללא קשר לתכנים שעוברים בו ( ואולי לא הבנתי אותך נכון?). חשיבה לוגית, קוגניציה – יש לה כללים – היא לינארית, היא דואלית, היא ממיינת ומאפיינת.
אני לא מצליחה "לנקות" את המחשבות שלי. המחשבות הן לא שלי והן באות והולכות ואין לי שליטה על העניין. זאת אומרת יש לי אבל היא יחסית מוגבלת. אני יכולה למקד את המחשבות שלי, לבחור את האובייקט שבו מתמקדת המחשבה. במדיטציה שלי יש אולי מצבים שבהם אין פעילות קוגניטבית מהסוג שחושב מחשבות במילים, אבל זה למקטעים יחסית בודדים. אני לא מצליחה לנקות את המחשבות שלי, אבל אני מצליחה פחות ופחות להאמין להן. איטס אה דיפרנט סטורי 🙂
וכן תיארתי לעצמי שזה באמת יותר הסרט שראית, אבל ליתר ביטחון כתבתי את הפרשנותה אפשרית.\
לילה טוב 🙂
טל, אני זוכר מעבדה הפוכה למדי ואותך מסביר שמישהי חטפה אותך הביתה 🙂
בכל מקרה הניסיון שלי אומר שניתוח מעמיק של ארועים\מידע בזמן ערנות נגרר ללילה והמוח (לפחות שלי) ממשיך לעבוד עד למציאת הפתרון. העבודה הזו לא מתפרשת כחלום פשוט כי חלום צריך לספר, יש עלילה, תמונות, משהו שניתן לדבר עליו, איך תספר על עיבוד נתונים?
נניח שהבעיה היא הכנת עוגה, אתה תראה בחלום כלי בישול, עוגות וכד' תוכל לומר חלמתי על עוגה
אבל מה אם בעיה אבסארקטית? משהו ללא תמונה, ללא קישור?
אם אינך יכול לקשור דבר לעולם המודע הדבר אינו קיים.
אתה לא חולם כי אתה חושב על מחשבה ורעיונות, אין כאן תמונה שאתה יכול לספר עליה ואין הבדל משמעותי בין המציאות לחלום כך שלא ניתן להפריד בניהן.
בכדי שתזכור חלום חייב להיות הבדל רציני – זעזוע במציאות שלך הסרט שראיתה הוא דוגמא טובה לכך.
לקראת יום השואה גם אני וגם ליאת זכרנו חלומות לא נעימים ביותר (שנינו ממשפחות עם סיפורי שואה)…
ובינתיים הגיעה זמן לישון
אז בוקר טוב לכולם במולדת
אני אשתדל לחשוב מחשבות חיוביות לפני השינה 🙂 לילה טוב
ניצן,
האם אתה באמת חושב שבמציאות המערכת תשנה את הרגלה? האם אתה יודע כמה מדינות קרסו משחיתות, העדר צדק, פוליטקה פנימית וסיאוב? ההיסטוריה מרוחה בדמם של מאות מילוני ואף מילארדים של בני אדם שמתו בגלל כאלו מערכות מסואבות. אני חושב שאם נעשה ניתוח שלאחר המוות למדינות/ממלכות ז"ל, נגלה מערכות מסואבות כאלו עם מלא פקידים ומנהיגים בירוקרטיים שדאגו לאינטרסים הצרים שלהם. ואף אחד לא לומד. הסיבה שהמערכות ממשיכות לתפקד כך, היא כי אלו חוקי הטבע, במצב הטכנולוגי הנתון. רוסו כתב את זה יפה. אדם קודם כל דואג לאינטרסים שלו. אח"כ הוא דואג לאינטרסים של האירגון הקרוב לו, ואולי רק בסוף, הוא ידאג למדינה שהקימה את הארגון.
זה יכול לקרות רק בגלל שכוח מורכז בידי מעטים, ללא יכולת בקרה יעילה. ככל שנרחיב את מעגל הביקורת וקבלת ההחלטות, כך הארגון יהיה פחות מסואב. זאת הסיבה שדמוקרטיות חזקות יותר בפועל מדיקטטורות. כי בדיקטטורות הכוח מאד מרוכז ואין ביקורת, ולכן האירגונים שלהם מסתאבים/מושחתים במהירות וקורסים. הבעיה היא שאו עדיין לא באמת דמוקרטיה (דמו=עם, קרטיה = שלטון/כוח). העם לא שולט. אנו נמצאים באוליגרכיה נבחרת או באוליגרכיה כמעט לא נבחרת. זאת הסיבה שיש כאן עוד הרבה שחיתות וסיאוב.
הבעיה היא שבטכנולוגיה שהיתה קיימת עד כמה שנים, לא היה ניתן לייצר התארגנות דמוקרטית יעילה. קבלת החלטות בקבוצה גדולה דורשת זמן רב, ולכן היתה משתקת את ההחלטות. כדי לפעול, אירגונים בטכנולוגיה הישנה חייבים להיות אוליגרכים וצרים. הדרך היחידה לנסות לאוורר את האורוות היא על ידי מבקר המדינה, וטיפונת עיתונות חופשית שעוד נשארה כאן.
הדרך שבתנועה לדמוקרטיה ישירה מנסים לקדם, היא לפתח הן טכנולוגיה והן תרבות דיון ותרבות דמוקרטית שיאפשרו קבלת החלטות בצורה רחבה יותר ושקופה יותר. אתה יכול לראות זאת בפרויקטים כמו "תרבות הדיון", "אקלי", "כנסת פתוחה" (אנו מסייעים בלבד), "ויקידיון" וכיוב'. ככל נפתח תרבות וטכנולוגיה שיאפשרו קבלת החלטות יעילות בקבוצות יותר ויותר גדולות, כך תגדל השקיפות והבקרה, וכך תפחת השחיתות. במקרה הזה, לא צריך להרוג את המושחתים. פשוט צריך לחשוף אותם לאור, והרי "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר" ציטוט של לואיס ברנדייס (1856-1941), שהיה שופט עליון בארה"ב. (מקור: http://www.safa-ivrit.org/exp-abc/aleph/%D7%90%D7%95%D7%A8+%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%A9+%D7%94%D7%95%D7%90+%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%98%D7%90+%D7%94%D7%98%D7%95%D7%91+%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8)
אתון 🙂
אני מסכים ששני חושבים, ולשנינו יש אותו מבנה כללי של ניורונים. אלא שיש מגוון רחב של שיטות חשיבה. יש כאלו המכוננים בחשיבה לטווח ארוך ואבסטרקטית. יש כאלו שחשיבתם לוגית, דייקנית ומצומצמת. יש כאלו שמבינים דבר מתוך דבר, ויש כאלו שלומדים בקלות מחוכמת קודמיהם. החשיבה המערבית מתאפיינת בסכימה, ובלוגיקה לינארית. אם אני מבין נכון, החשיבה המזרחית מתאפיינת בחשיבה הוליסטית. בעוד בחשיבה המערבית מנסים לנסח את העולם המורכב במשוואות ונוסחאות, בעולם המזרחי תופסים את הכל כמכלול. אפשר אומנם להתמקד באובייקט ספציפי, אבל הוא תמיד חלק ממכלול
אם ההסבר הזה נכון\ אז מרגע שהכנסתי את המציאות לנוסחאות, אני יכול לנוח ולישון ללא חלום. ואילו את יכולה להתנתק לאט לאט מהמחשבות הלינאריות (ולחוות את העולם בצורה ישירה?) אבל בגלל שאינך מסכמת אותו, המחשבות תמיד פועלות אצלך, ומנסות להסתדר בהוליסטיות של תפיסת העולם?
האם זה נכנס למשוואה לינארית טוב יותר? 😉
דני, כן…. זאת היתה חגית שנמאס לה לראות שאני נמצא עדיין במעבדה ב-2 לפנות בוקר.
וחוץ מזה, בהחלט הייתי בלאגניסט. משהו שאני מנסה להיגמל ממנו כבר הרבה שנים במידה. יש דברים שבהם אני מסודר יותר, ויש דברים שהם אני עדיין בלאגניסט.
שיהיו לכם המון מחשבות חיוביות 🙂
וואו! הרעיון שהעלת מעניין מאד. צריך בהחלט לחשוב על זה. מה שאני כן יודע, ואכן תומך במה שאתה אומר, שהוא שיש לי הרגל לחשוב על שאלות שמעניינות אותי במהלך היום, ולחכות למחרת בבוקר לקבל את התשובה. וזה עובד כמעט כמו קסם. כמעט תמיד למחרת בבוקר אני קם עם תשובה טובה. משהו קורה שם בלילה, שמאפשר למוח למצוא פתרונות לחידות שאיתן הוא מתעסק. וזה אכן מתאים לתיאוריה שלך, כי הרעיונות שלי הם אבסטרקטים, ואינם דורשים ויזאוליזציה.
לא בא לך לעבור הסבה לתחום חקר החלומות? 🙂
אגב, נשמח מאד להיפגש בחופשת הקיץ במולדת 🙂
טל,
הנחת היסוד שלך, לפי מה שאתה מתאר, היא שהכוחות הישנים לא ינקפו אצבע בשביל להציל את מעמדם, שאיילי ההון והפוליטיקאים המושחתים לא יפעילו את הכלים שלהם בשביל לזרוק לתהום הנשייה את מאמצייך. האם אתה מאמין שהמערכת המושחתת הישנה לא תאבק לחייה? אני חושב שכן וכאן נכנס עניין האלימות לתמונה- כפי שגם מקיאבלי הכיר, המייסד והמשנה חייבים שניהם להכיר בעובדה שהם במעמד נחות מבחינת כוח, בטח אם שאיפתם לשינוי היא בשיטה דמוקרטית.
ואם להגיב לציטוט- גם הגיהנום הוא מקום שטוף אור ויושביו כבר רגילים לו.
אני לא כל כך יודעת לגבי "המגוון הגדול של שיטות חשיבה" ( ובמלים אחרות לא מסכימה). חשיבה מופשטת, אם נלך עם הדוגמאות שלך היא חשיבה שנניח עושה שימוש חופשי יותר במושגים מופשטים – עדיין זה לא משנה את האפיונים של התהליך המחשבתי שהוא זהה ללא קשר לתכנים. אפשר אולי ביחס למה שאתה קורא לו תפיסה הוליסטית, או חשיבה מופשטת להניח שמדובר בתפיסה המאפיינת יותר את עיבוד המידע כפי שהוא מתרחש באונה הימנית – תפיסה נניח אינטואיטיבית, חושית – שכל האמן שלנו, ש"חושב בצורות ובצבע". אני לא קוראת לזה חשיבה, זאת אכן תודעה, אבל זה יותר העד המתבונן מאשר החושב.
החשיבה "המזרחית" רחוקה מלהיות "חשיבה הוליסטית" דורות של פילוספים בודהיסטים מתהפכים עכשיו בקבריהם… הפילוסופיה המזרחית היא חשיבה לוגית, מבוססת על אינדוקציה ורדוקציה עם חוקי-שיח ולוגיקה לא פחות מחמירים מהמערב. הפילוסופיה ההודית היא עולם ומלואו – הבודהיזם, החשיבה הבודהיסטית היא רק אחד מהזרמים. הפילוסופיה ההודית ההבדל בינה לבין המערב הוא בעמדות המוצא/אקסיומות המוצא (מהו זה שנקרא אובייקטיבי, מהם אמצעי הידיעה וכיוב') ובמתודלוגיה (חוקי המשחק) – איך מתנהל דיון פילוסופי, איך אני מנצח בטיעון וכו'.
טל, אני מבינה שאתה לא מכיר את התחום, אבל תשים לב לא ליפול לכל מיני סטריאוטיפים שהם לא נכונים: "הפילוסופיה המזרחית הוליסטית/ המערבית לוגית".
הי אתון,
אינני מכיר את התחום. ולצערי הזמן שלי קצר מכדי ללמוד את כל מה שיש ללמוד בעולם. אני משתדל להתרכז במה שמאד חשוב לי. (כרגע פסיכלוגיה, בניית המודל הפילוסופי שלי ותורות חברתיות). איך שהוא כל מה שאני מנסה ללמוד על המזרח, נעלם בבליל שלם לא מובן. לכן אני מנסה להעזר בידידים כדי להבין משהו בפילוסופיה המזרחית. אבל אני כנראה כבר אמות לא מבין 🙂 ממילא יש לנו צורך דוחק יותר בהבנת הפילוסופיה של האיסלאם לגווניו ובפילוסופיות הנוצריות, לפני שאוכל לעסוק ברצינות במזרח.
אם תוכלי לעזור לי, אשמח:
מה ההבדל בין אקסיומות המוצא המערביות למזרחיות?
ניצן, הכל תלוי איך עושים את השינוי. וגם מה הטכנולוגיות העומדות לרשותך.
כאשר עברנו מהכתב לדפוס, העולם התחיל להשתנות. הכנסיה שלטה באמצעות מונופול על העתקת הכתבים (וכך על הידע). מרגע שהוצאה מכונת הדפוס, אבדה לכנסיה השילטה. מרגע זה היא ניהלה קרב מאסף. הרנסנאנס צמח, כך גם הרפורצמיה, ואחריהן גם המדע. לא היה דבר שהכנסיה יכלה לעשות. הקאונטר-רפורמציה רק מנע מכל אירופה להפוך לפרוטסטנתית. אבל הנה או במאה ה-21, נשלטים על ידי המדע והחשיבה החופשית, יותר מאשר על ידי כל דבר אחר.
החוכמה היא לעשות שינוי איטי, שבו אף אחד לא מאבד את כסאו. השינוי צריך להעשות מתוך השפעה איטית, ולא במהפכה מהירה. כך גם השמרנים יכולים להתרגל, והשינוי קורה בלי מהומות והרס.
"נשלטים על ידי המדע והחשיבה החופשית"- חשיבה חופשית? כמעט חוסר חשיבה בכלל: הכנסייה בהחלט איבדה את כוחה ומוקדי כוח חדשים עלו, מוקדי כוח שעד היום מנהלים את המערכות שלנו: אישי ההון והאליטות החברתיות. והעם? רדום עד כדי מת מוות מוחי בשביל לעשות משהו.
כולי תקווה שהשינוי לדמוקרטיה ישירה אינו מתוכנן להיות תהליך מתחום התרמודינמיקה- תהליך אפשרי בזמן שואף לאינסוף…
הי ניצן,
בוא נגיד שהשינוי כנראה לא יקרה מחר בבוקר…. אבל למעשה הוא רוקם עור וגידים בימים אלו. המון דברים קורים. רשתות נמתחות. תרנים נבנים. דברים קורים בפועל. אם זה "כנסת פתוחה", אם זה המהפכה של ויקי-אקדמיה שאורי אמיתי ואחרים מקדמים. אולי זה יהיה הספר המפכני של מרק ולצר ודוד אלכסנדר. אולי אקלי, ואולי תרבות הדיון. אולי הלוביזם החברתי שעבודה שחורה מקדמים, או ארגון כוח לעובדים שדוגל בדמוקרטיה ישירה. משהו בהחלט קורה. מתי הוא יעשה את השינוי? אני מניח שאם נמצא פתרונות לדילמות איתן אנו מתמודדים, השינוי יקרה, בע"ה, בתוך שנים בודדות.
האמת שחשבתי לכתוב על כך פוסט, אבל יש כל כך הרבה להסביר למה ואיך צריך להתרחש השינוי, כך שאני מאמין שגם כתיבת המניפסט עצמו ידרוש זמן 🙂
זה מתחיל בתפיסה שונה של האלוהות. במערב האל הוא טרנסצנדנטי – האל הוא מעבר לעולם הטבעי והחומרי, מעבר לחלל ולזמן. אלוהים בורא את העולם יש מאין. בהודו – האלוהות היא אימננטית – האלוהות אמנם נבדלת ושונה מהאנושי, אבל אין שוני במהות. האל הוא המקור לכל אשר קיים, אבל לא בבחינת בורא חיצוני שברא יש מאין – כי זאת הנחה שמראש דורשת ניתוק. היחס בהודו בין האל לעולם הוא יחס של נביעה, הולדה, קיבול. בהמנונים אופאנישדים לא רק היקום נולד מתוך האל, אלא גם האלוהות מולידה את עצמה.
במערב – יש נקודת מוצא של "בריאת העולם" – איזה שהיא נקודת ראשית. בהודו מדובר בתהליך מעגלי אין סופי של בריאה והרס, שאין לו נקודת ראשית.
בהקשר הזה למערב יש היסטוריה ולאלוהים יש תפקיד בהיסטוריה. ההיסטוריה הזו היא חד כיוונית. יש לה קו התפתחות לינארי, בהודו מדובר על מעגליות ועל חזרה אפשרית של אירועים – אין שום בעיה עם ההנחה שה"היסטוריה" חוזרת על עצמה. המחזוריות בהודו תופסת את המקום של הכיווניות במערב.
מהתפיסה הטרנסנדנטית של האל – נובעת במערב התפיסה של ה"חיצוניות". ההבחנה בין החיצוני לפנימי. וכל זה כתשתית מושגית של כל אפשרות לתאר את העולם ולהסביר אותו, והחיצוניות הזאת היא קודמת לכל פנימיות – כשזה מגיע אל האמת. האמת לא יכולה להיות תלויה או מותנית בפנימיותו של המתבונן- האמת חייבת להיות מונחת מחוצה לו. וחלק גדול מהחקירה הוא ניסיון לבחון את ההתאמה בין הפנימיות לחיצוניות סביב שאלת האמת.
בהודו ברור שתפיסת המציאות תמיד מתרחשת מתוך ה"פנימיות" – הויכוחים הם סביב המהות וטבע הפנימיות הזאת. אבל בהודו אין בכלל צורך לחפש את האמת מתוך השוואה בין בפנים ובחוץ. כי במובנים רבים אין "בחוץ" בתפיסה ההודית.
אם המודל המערבי מתמקד במתמטיקה – כאיזה תיאור של חוקיות, המודל ההודי מתמקד בשפה האנושית. בהודו – השפה היא המתמתיטיקה, היא מבטאת את החוקיות של הקיום. השפה מבוססת על עיקרון פנימי שאינו תלוי ומותנה בעולם החיצון.
שאלת שאלה ענקית טל, נתתי כאן רק טעימה שטחית.
קראתי את מה שכתבתי וכמובן שיש אי דיוקים במה שכתבתי. יש "בחוץ" בתפיסה ההודית אבל הבחוץ הוא מה שהחושים תופסים (שוב נקודת המוצא היא ההכרה) וכמובן שקיימת התעסקות בשאלה האם יש מציאות מחוץ להכרה או אין. ו- כמובן שיש אסכולות פילוסופיות שונות, שיש להן גישות שונות למעמד של ההכרה ולאמצעי הידיעה (של האמת/מציאות).