הארוע הקשה אתמול, הוא סימפטום לבעיה הרבה יותר עמוקה בחברה הישראלית. אנו אומה בהיסטריה. אנו כל הזמן נאבקים. התגובות שלנו הן אגרסיביות, בין אם אנו נמנים על הימין ובין אם אנו נמנים עם השמאל. חבריי בימין מעודדים הפעלת כוח. חבריי בשמאל מתוסכלים מהמדינה, ונאבקים לשלום או נגד הימניים, או עבור מה שזה לא יהיה (לשמאל יש הרבה מאבקים, כך שקשה למנות אותם כבר). כולם כאן במאבק, לחיים ולמוות.
אם החברה הישראלית היתה אדם אחד, אז היתי אומר שהיא משתמשת בעיקר בהיפוטלמוס ובאמיגדלה. שני 
אזורים במוח, האחראים בין היתר על תגובות אימפולסיביות ועל אגרסיביות. אזורים אלו שייכים למוח הקדום שלנו והם משמשים לפעולות פשוטות יחסית. כאשר אנו מאוימים, או רעבים, או צמאים, או צריכים יחסי-מין, אלו האזורים שמופעלים. הם אינם יודעים מורכבות. המערכות הללו יודעות לקבל החלטות פשוטות למשל הילחם-או-ברח. כדי לווסת את הפעולות הפשוטות הללו התפתח באבולוציה (הקב"ה יצר, לבריאתנים שבינינו) אזור במוח שנקרא פרפרונטל-קורטקס. זהו האזור הקידמי במוח, והוא מסייע להבין מצבים מורכבים, ולווסת התנהגות מורכבת הרבה יותר. באזור הזה אגורה כנראה רוב החוכמה שיצרנו במהלך חיינו.
ישנם ממצאים המראים כי אנשים הנוטים לאגרסיביות מפעילים פחות את הפרפורנטל קורטקס. על פי הממצאים הללו, נראה ששאנו הישראלים, בין אם אנו אנשי ימין ובין אם אנו אנשי שמאל, כמעט ולא משתמשים בפרפורנטל-קורטקס. אנו מעדיפים את תגובת הילחם-ברח, על פני ניסיונות להבנות כאן מהלך מורכב ומתוחכם.
אני משוכנע כי באופן אישי, אנשים אכן מפעילים את הפרפורנטל-קורטקס. אני בטוח שביום-יום לא כולנו פועלים באגרסיביות. יש בנו חמלה, ויש בנו התחשבות, ויש בנו הקשבה. אך בכל הנוגע לחיינו המשותפים, נראה שאנו בנסיגה חמורה.
מדוע זה קורה? אינני חושב שאנו עם פחות נבון מעמים אחרים (למעשה יש ממצאים אימפרים שמראים את ההפך). אני חושב שלמצב הזה חברו מספר גורמים. אנסה למנות אותם. אשמח אם תמצאו עוד גורמים:
- היסטוריה ארוכה של רדיפות – העם היהודי נרדף במשך 1700 שנה לפחות (ב-300 השנים הראשונות של הגלות, גם הנוצרים נרדפו. אח"כ הם השתלטו והתחילו לרדוף אותנו). זה מפתח תחושת פרנויה קלה.
- משבר מנהיגותי – במשך מאות רבות של שנים, סמכנו על ההרבנים שימצאו עבורינו תשובות. החל מהמאה ה-18, איבדנו בהם אמון. הלכנו לחפש את האמת בהשכלה, אך לא השכלנו למצוא דרך בה ההשכלה תוביל אותנו. אנו נידפים ברוח, ואיננו מצליחים לגבש הסכמות רחבות חדשות. גם מי שחיי כיום בחברה הדתית, מבין שלא כל הפתרונות אצל הרבנים.
- היסטוריה של פלפלנות – במקום שתרבות הגמרא תלמד אותנו כיצד לחפש את האמת, על ידי מחלוקת, חקירה וישוב הדעת, היא התחילה ללמד אותנו סכולסטיקה. המטרה בדיון אינה לחפש את האמת, אלא להראות מי יותר חכם. הפלפלנות הגמרתית, גרמה לנו לאבד את העיקר. כלומר את הענווה הדרושה לחיפוש האמת. את ההקשבה שנועדה כדי ללמוד. את ההתבנונות בעולם בצורה ישירה, ובחינת התאוריות על פי המציאות. במקום להבין כי האמת/הקב"ה גדול/ה מאתנו, אנו חושבים שיש בידינו להשיג את האמת. ואנו נוהגים ביהירות, כאילו אנו המצאנו את האמת.
- פוליטיקה ותקשורת של המונים – אחד הדברים שכל פוליטיקאי מתחיל מבין, זה שהוא צריך לצייר את העולם בסיסמאות קליטות, אם הוא רוצה קהל תומכים. הסיסמאות הללו צריכות לצייר את המחנה שלו בלבן ואת היריב כשחור. כך גם בנויות הכותרות של העיתונים והתקשורת. עולם של שחור ולפעמים טיפונת לבן. פיתחו כל עיתון, ותראו שם תמיד "רצח, שחיתות, אונס,שוד, מעילה, טרור". גם הפוליטיקה הקיצונית, וגם התקשורת ההמונית, פועלות על אותו מנגנון ברח-או-הילחם. אחד הדברים שאנו יודעים שקורה למערכת הזאת, היא שהיא מעוררת ערנות ועניין. היא התפתחה בתקופה שבעלי חיים היו צריכים לזהות טורף או יריב מייד, ולהחליט אם לברוח או להילחם. כל אלו שלא התענינו בסיטואציה, נטרפו או הוכו. כך שאנו מתוכנתים גנטית להגיב לאינפורמציה הזאת. הבעיה היא שהמערכת הזאת כ"כ חזקה וכ"כ ממכרת (כן, ניתן להתמכר לאלימות), שאנו איננו יכולים שוב להפעיל את הפרפרונטל-קורטקס.
מה ניתן לעשות? כיצד מפעילים שוב את הפרפרונטל קורטקס?
לשם כך, עלינו להצטייד בכמה שלבים נפשיים (אתם מוזמנים להוסיף עוד, אם אתם מכירים).
- להיגמל מהאלימות התקשורתית – הימנעו עד כמה שניתן לחשיפה לטלויזיה, לרדיו ולעיתונות הנייר (איך שהוא, העיתונות האינטרנטית הרבה פחות אלימה). מי שלא יודע כיצד נגמלים, מוזמן לפנות למוסד הגמילה הקרוב. אני מבטיח לכם שהאלימות שאתם נחשפים אליה, מסוכנת יותר מסמים אחרים שאתם עלולים לפגוש.
- להיגמל מפוליטיקה אלימה – אם אתם מזהים פוליטקאי שמנאץ אחרים, היו בטוחים שהוא דואג לאינטרסים שלו. עיזבו אותו, באמש'כם, ותתחילו לדאוג לעצמכם ולעתיד ילדכם. אל תחשבו שתצאו למאבק והוא יצליח. מאבק גורר מאבק מן הצד השני. אלימות, מגדילה אלימות. זה נכון אם אתה איש ימין או איש שמאל.
- היו אוהבי אדם – חביב אדם שנברא בצלם. אהבה מגבירה את שחרור הסרטונין. היא מעלה את תחושת העונג, ומחלישה את ההרצון לאגרסיביות.
- תתחילו להשתמש יותר ויותר בפרפורנטל-קורטקס שלכם. במקום להגיב אוטומטית, תנסו לשפוט את הסיטואציה מהמקום של האדם שעומד מולכם (בצדק תשפוט עמיתך). תתקשרו איתו, תדונו איתו, תנסו להבין איך הוא רואה את הדברים. אל תגיבו מיד. חישבו. באינטרנט היום, ניתן למצוא המון אנשים מעניינים (בעיקר בבלוגים). תלבנו איתם סוגיות.
- ענווה – העיקר הוא לא אתם, אלא חיפוש האמת. הקשיבו, נסו לראות האם הוא רואה משהו שאתם לא רואים. גם אם הוא נראה לכם פחות חכם מכם, עדיין יש מה ללמוד מכל אחד (שהרי, איזהו החכם? הלומד מכל אדם).
- אם בדקתם, וחקרתם וראיתם שאדם טועה, ואף פוגע באחרים העמידו אותו במקומו. אהבה, אינה סיבה לא להוכיח אדם כשצריך. חינוך ילדים טוב, נבנה על אהבה, אך גם על גבולות של אמת. הדבר נכון גם בבני אדם בוגרים. הוכיחו רק לאחר שבררתם היטב איתו שאכן כך הם פני הדברים. ואם עדיין הוא ממשיך בהתנהגות פסולה, פשוט הוכיחו אותו. הדבר גם נכון למדינות ולעמים אחרים.
- תכתבו בפייסבוק, אבל אל תשכחו את הבלוגים – מטבעם, הבלוגים הם מקום לדיון יותר מורכב, ולהבעת עמדות יותר מורכבת. אם אתם מעוניינים להשתמש יותר בפרפורנטל-קורטקס שלכם, אמצו לכם בלוגרים. במיוחד אמצו כאלו שהם ברי-פלוגתא שלכם. כך תזכו לראות את המציאות מכמה פרספקטיבות.
- גבשו חזון לפתרון הסכסוך – הפרפרונטל-קורטקס, נועד למצוא עבורינו דרכים להתנהלות מוצלחת בעולם. הוא לא נועד רק לשעשועי חשיבה. תחשבו, ותאמצו את הראש למצוא פתרון טוב. העלו אותו לבלוג שלכם, תדונו איתו עם אחרים. אם רעיון של מישהו אחר מצא חן בעיניכם, תעתיקו, ותשפרו קצת. כמובן אל תשכחו לציין מהיכן לקחתם את הרעיון (כל המביא דבר בשם אומרו, כאילו הביא גאולה לעולם (מסכת אבות)). מתוך הדיונים הללו, אולי יעלה פתרון שיהיו לו הרבה תומכים, מקרב אנשי המעשה. אם הוא יהיה ממש טוב, הם ילכו על זה, וישנו את המדינה.
- השתמשו במנגנון- ברח-או-הילחם רק כשממש צריך. הפעילו אותו כשמישהו מאיים ישירות על החיים שלכם. ממילא כאשר האיום הוא חברתי, לא תצליחו להשפיע באמצעות מנגנון ברח-הילחם, מלבד בשעת קרב. לכן מנהיגים גדולים, הם אנשים רגועים, היודעים את הדרך, ויודעים לצעוד בה בבטחה. הם יובילו את אנשיהם לקרב, רק כשלא תהיה ברירה.
מדוע שזה ישנה?
אם אתם קוראי בלוגים, אז אתם נמנים עם מה שנקרא אינטלגנציה (אינטלגנט יחשב בעיניי ככל מי שמוכן לחשוב או לכתוב מעבר לשורה בטוקבק או בפורום). אנו אומנם מיעוט, אך אנו מיעוט שמוכן להפעיל את הפרפורנטל-קורטקס שלו ברמה הפוליטית. אם נגבש הסכמות רחבות בתוכנו, והן יהיו מוסכמות על ציבורים גדולים, המידע הזה ידלוף הלאה, וישפיע מחוץ למעגלי הבלוגים. הוא ידלוף לפייסבוק ולעיתונות ההמונים, ומשם לשאר הציבור. ככל שנצליח לגבש הסכמנות רחבות יותר על חיינו המשותפים במדינה ועם הפלסטינים, כך גם ילכו ויתפשטו ההסכמות הללו בכלל האוכלוסיה. הבלוגוספירה היא סוג של בולה (מועצת 500) שיש לה כוח השפעה רב, מרגע שגיבשה הסכמה רחבה.
המון אהבה,
טל
נ.ב.
מותר להעתיק את הפוסט הזה, לשנות אותו, ולעצב אותו כך שתאהבו את הטקסט יותר, ולפרסמו עם או בלי ציטוט המקור (כרצונכם).
יפה כתבת. סעיפים שלוש וחמש כוללים את כל השאר.
תודה אורחת 🙂
את בהחלט צודקת. אני מעריך שהדבר ידוע בעיקר ליודעי ח"ן 😉
היי טל
רק דבר אחד מדאיג אותי פה וזה "תקלה מביכה של אתמול"
אני לא רואה פה תקלה, כן אני מבינה שיצאנו מובכים מכל הסיפור, אבל אני לא רואה או לא מצליחה לרות איפה האימפולסיביות כאן
אתמול זאת לא היתה הפעם הראשונה שספינותניסו להגע לעזה והצבא תמיד על בצורה כזאת, אפילו אתמולשאר הספינות שעצרו היו באותה שיטה שום דבר רע או מביך קרה.
אני כן חושבת שיצאנו פרייאריםבכל הסיפור. נפלנו לפח הטורקי או אנטי ציוני..תקראו לזה איך שאתם רוצים.
אני כן חושבת שהפעם , בניגוד ל"תקלות מביכות" של העבר, העולם והמידיה העולמית מחליטים לראות ולהראות רק את מה שמתאים להם.
נימאוד מעורבת בהרבה בלוגים מדרום אמריקה ובשיחות עם אנשים שעד שלא ראו את התמונות שאי העבתי להם הדעה שלהם היתה שצה"ל פשוט השתגע ואיבד כל שליטה, אחרי שהראתי להם גם את הצד הישראלי היו אנשים שאילו כעסו שבמדינה שלהם לא מסםרים את 2 הצדדים של הסיפור.
אני רק יודעת שאני שמחה שאחרי התמונות הקשות שראינו אף חייל צה"ל לא נהרג.
ג'סיקה שלום,
בוא נגיד שזה לא בדיוק הארוע שציפינו לו. לא מהבחינה המבצעית (אני מניח שאם היו חושבים מספיק טוב, האלימות הטורקית לא היתה אפקטיבית), ולא מהבחינה הבינ"ל. היה אפשר למנוע זאת, אם הינו חושבים מחוץ לקטגרויות של רע-טוב, אויב-ידיד.
בכ"ז שניתי את הפתיחה ל"ארוע קשה", כדי להשאיר יותר מקום להסכמה.
אכן המדיה העולמית יוצרת תמונה חד-צדדית, וטוב שאת מציגה גם את הצד השני. אין ספק שאנו במצור, ואין לנו הרבה ידידים במדיה העולמית. השאלה היא למה. ואנא, בבקשה לא לענות "אנטישמיות".
היי טל
ברור שאפשר היה למנוע, אבל זה משפט שתמיד קל להגיד אחרי שהדברים קורים. עד היום השיטה עבדה ולא היה צורך לשנות אותה, מהיום והלאה כנראה שכן יצטרכו לחשוב על דרך יותר יצירתית.
בקשר לזירה הבינלאומית – אני חושבת שפה היה כישלון, התורכים באו מוכנים עם צוותי טלוויזיה על האוניות ש"תיעדו" את המתרחש ואלה היו התמונות הראשונות שיצאו לעולם.
אף פעם לא היינו טובים בהסברה ואני חושבת שצריך צוות הסברה חזק לא פחות ממה שצריך צהל חזק!
בקשר לשאלתך למה לא אוהבים אותנו?
אני לא אענה באנטישמיות – בטוח יש אנטישמים, בטוח יש אני ציוניים. אבל אני לא חושבת שזאת הסיבה העיקרית
אני חושבת יש כמה דברים שגורמים למצב הזה.
גם אם אנחנו צודקים בכל העימות הפלסטיני – האנשים בעולם מסתכלים על המתרחש בצורה שדי מזכירה את סרטים אמריקאים, החלש סובל והרעים נהנים משגשוג ועושר עד שמגיע הגיבור והדברים משתנים.
כרגע הפלסטינאים הם המסכנים בעיניי העולם-הם הסובלים
זה לא משנה להם שכמעט עשו לינץ' על החיילים של צה"ל והם היו צריכים להתגונן , מה שאכפת לאוכלוסיה בעולם זה שמתו 10 אנשים אתמול במשט, לכן כל הרקע לעימות כבר לא רלוונטי.
זה לא משנה שבמשך 8 שנים נפלו קסאמים על שדרות – הרי בקושי נפגעו אנשים שם – מה שאכפת זה שמתו מאות אנשים (בין אם הם מחבלים או לא) בעופרת יצוקה.
אני מודה שאם אני לא הייתי יהודיה שגרה בישראל גם לי אולי היה קצת קשה לקלוט את המצב האמיתי.
אז כאשר יש לך מידה עוינת (כי מה לעשות הרבה רשתות עולמיות מנוהלות ע"י ערבים), כאשר בכל מדינה אירופאית יש לך המון מהגרים ערבים שיוצאים להפגנות על כל דבר שצה"ל עושה,כאשר יש לך מערכת הסברה כושלת- זאת התוצאה! לא משנה כמה צודקים אנחנו נהיה הם תמיד יהיו יותר מסכנים.הם תמיד ייצאו עם ידם על העליונה!
טל,
למה לא לענות "אנטישמיות"?!
אני מבין את הבעייתיות בתשובה. זה מראה כאילו אין לנו דרך לשפר את המצב וזה לא תלוי בנו. כביכול, זה פוטר אותנו מאחריות. אני חושב שגם אם התשובה היא "אנטישמיות", אולי יש דרך לשפר את התדמית שלנו בכל זאת. אולי יש דרך להילחם באנטישמיות. האנטישמיות היום היא יותר פוליטיקלי קורקט והיא מוגדרת כאנטי ישראליות.
הנקודה הזאת חדרה בי עמוק אתמול. אני בדר"כ לא חש אנטישמיות, אבל כשראיתי את ההפגנות בכל רחבי אירופה הקוראות "מוות לישראל" ואמירות מפורשות בעד השמדת ישראל נוצרה בי אסוציאציה מאוד חזקה למשפט דרייפוס והקריאות "מוות ליהודים" בזמנו. על שלטון דיקטטורי או שלטון שפוגע בזכויות אדם קוראים ברחבי העולם להחלפת השלטון או אם להיות יותר בוטים- להשמדת השלטון. אבל מעולם לא קוראים להשמדת מדינה! אתה מבין מה הם אומרים?! זה הרבה מעבר לביקורת על מעשה/ מעשים כאלה ואחרים ואף מעבר לביקורת על מדיניות. זה ערעור על עצם קיומנו! אחמדינג'אד לא לבד בדעותיו. יחד איתו נמצא ארדואן (שתומך בגרעין האיראני מפורשות ומתנגד לגרעין ישראלי- קרי: תומך ביכולות השמדת ישראל ומתנגד לאמצעי ההגנה של ישראל) ועוד רבים מהציבור המוסלמי בעולם. הציבור המוסלמי כבר עמוק ברחבי המערב והשפעתו על המערב היא רבה, גם כלכלית (כולל השפעות נפט) וגם פיזית (כולל הסכנה במהומות)- מה שמגביר את הרצון המערבי למצוא חן בעיני הערבים.
הסברה היא חשובה וצריך להשקיע בה. אך צריך תמיד לזכור את מטרתו של הרצל למדינה: הגנה על העם היהודי (לא שאני חושב שאין עוד מטרות). על מטרה זו לא נתפשר תמורת הסברה.
אנו ניצבים מול אנטישמיות בוטה באסלאם ומעודנת במערב. זה לא קל, אבל זה גם לא פוטר אותנו מלהיאבק במאמץ ההסברתי. "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה".
קודם כל אני אתחיל ואסכים עם גלעד- אף פעם לא הרגשתי ששונאים אותי כ"כ כמו שהרגשתי אתמול.
אתמול כאשר התסכלתי על התומונות של העולם ועל הכותרות בעולם קלטתי כמה הערבים חזקים (לא שלא ידעתי קודם אבל אתמול קיבלתי הוכחה חיה לזה) כמה הם שולטים על סדר היום של העולם.מפחיד! זה מתחיל להראות כמו התחלה של סוף…
אין שום ספק כאן שההגנה על הבית יהודי בא הרבה לפני ההסברה, אבל אם כל האנשים האלה – אנטי ישראלים/אנטישמים/פלסטינאים מצליחים לקחת מצב שבו אנחנו באמת היינו בסדר ולשווק את זה בעולם עם הכותרות שהם רוצים, אני חושבת שאנחנו מסוגלים.
על הזוית הזו לטור הזה לא חשבתי.
חזק וברוך ~
גלעד,
נהניתי מההבחנה בין קריאות להשמדת השלטון לבין השמדת המדינה.
טל,
אני נוטה להמעיט בכוחם של הבלוגרים. אתה יכול לשכנע אותי אחרת?
טל זה יפה שאתה עדיין מנסה.
אני גם מנסה מדיי פעם, אבל חלק הולך וגדל מהזמן אני מרגיש שאיבדנו את הציבור הכללי.
אני לא מתכוון לשמאל או ימין אלא ממש למה שאתה מדבר עליו – האפשרות לדון במצב בצורה פיכחת ולא דרך סיסמאות.
כל השיח הישראלי הפסיק להתדיין ואנשים מקטלגים דברים ל"בתוך הקונסנזוס" ו"מחוץ לקונסנזוס".
"בתוך הקונסנזוס" מוגדר עלידי מה שהצד שלנו עושה – שהוא תמיד נכון או מוצדק (אנשים יתווכחו שאנחנו צודקים ובוא זמנית שלא צריך להיות צודקים אלא רק לדאוג לעצמנו כל עוד הם מגנים על משהו שהם מזהים כ"משהו שהמדינה שלהם עשתה").
בישראל מקובל לחשוב שכל מי שלא מסכים עם החשיבה בתוך הקונסנזוס הוא או "אנטי-ציוני" (המקביל לאנטישמי פחות או יותר במובן הזה שאין מה לדבר איתו) או מישהו שהיה חשוף למידע "הלא נכון" – קרי, צריך לעשות לו הסברה.
השיח היחיד שמתקיים בפועל בתוך קבוצת הדיעה הזו הוא שיח סביב "כיצד לנהל את ההסברה".
"מחוץ לקונסנזוס" – כל מי שלא מסכים עם משהו שישראל עושה הוא מחוץ לקונסנזוס והוא שילוב של טיפש עם חמדן.
בתנאים האלו אני מרגיש שעדיף להימנע מכל צורה של דיון בציבור. לפחות בשביל מישהו כמוני שמשתדל לחשוב בעצמו ופעמים גיע למסקנות שמציבות אותי "מחוץ לקונסנזוס". אני גם מקבל את הרושם שמבחינת אנשים רבים, הדיעה שלי היא סכנה למדינה.
ג'סיקה וגלעד,
כי אנטישמיות היא מילה כללית עבור שינאת יהודים או שנאת ישראל. עדיף למקד את הבעיה.
רוב ההיסטוריה האירופאית היתה מלווה בשנאה שנבעה בגלל סיבות דתיות של הנצרות. באיסלאם היתה פחות שינאה.
בסוף המאה ה-19, ובתחילת המאה ה-20, החלה להתפתח שנאה חדשה, על בסיס תיאוריות קונספירציה. אפשר לראות את תאירויות הקונספירציה הללו כיום, אך הפעם נעדר מהם היהודי, ובמקומו עלו מספר משפחות סופר-עשירות.
השנאה האירופית החדשה היא כנראה ממקור אחר. קודם כל, ישראל נכשלת בהסברה, והיא נראת רע מאד. גם הפלסטינים מנוולים, אך הם הצליחו להעביר את עצמם בתוך 20 שנה ממצב של הרשעים בסרטים, למצב שבו אנו הרשעים (בחדשות). הם פעלו נכון, ואנו התנהגנו כמו ענק מטומטם (סליחה, אין לי שום דרך אחרת להגדיר את ההסברה הישראלית). תוסיפו את זה שכיום באירופה חיים מילוני ערבים, שהשנאה שלהם לישראל מבוססת על הנרטיב הפלסטיני, ועל רעיונות דתיים המתנגדים להקמת מדינה יהודית. אבל בעיקר אני חושב שהבעיה היא שאנו באמת כובשים עם/קבוצה אחרת. אין שום דרך להסביר זאת לאירופאים. בשביל לוחמי זכויות האזרח שלהם, וגם עבור האזרח הרגיל, אנו כובשים אכזריים, שהורגים תינוקות, ורוצחים פעילי שלום.
להאשים בזה את האנטישמיות, זה אומר לא להתייחס לגורמי הבעיה. זה גורם לנו להגיד, הנה כבר 2000 שנה שונאים אותנו, אין לנו מה לעשות.
וכן, נראה שבעולם שונאים אותנו. לנו יש יד בדבר בהחלט. בהסברה כושלת, ובאי מציאת פתרון מקובל לבעיה הפלסטינית.
אפי,
בלוגרים, הם סוג של אינטלקטואלים חופשיים. אין להם שום מגבלות, מלבד מציאת קוראים שיהיו מענינים בדבריהם. הדבר הזה יוצר רוח חופשית יותר, מאשר אצל האקדמאיים, שצרכים לדאוג לקביעות שלהם, ולכן אינם יכולים לחשוב מחוץ לקופסא.
לאורך ההיסטוריה אינטלקטואלים הם שעיצבו דעות עובר העמים שלהם. לא סתם האנצים וגם הסובייטים חיסלו את האינטלגנציה הפולנית. הם ידעו שכך ניתן להכניע את הפולנים. בלא אינטלגנציה, אין עם. תבדוק את הציונות, ותראה שהיא קמה על ברכיהם של אינטלקטואלים (הס, פינסקר, הרצל ואחרים). לאינטלקטואלים יש את הכוח ליצור רעיונות חדשים, ולעצב את התודעה של העם שלהם. בכך אין שום חדש.
האינטרנט מאפשר לאינטלקטואלים להיפגש יותר בקלות. פעם הם נזקקו לבית קפה כדי להיפגש, כיום הם נזקקים רק לבלוג. הבלוג מאפשר להרבה אינטלקטואלים להיפגש כל הזמן. בכך הבלוגים מאיצים תהליכים חשיבה.
אני יכול להגיד לך שבשנתים וחצי שאני פעיל בבלוגים, הבלוגים איפשרו לי להיפגש אם לא מעט אנשים מעניינים מאד, וליצור ביחד איתם תנועות ורעיונות שהפכו למציאות. כאשר נולד רעיון טוב, הוא יכול בקלות להתרגם לידי מעשה. רק לדוגמא, אתן את "התנועה לדמוקרטיה ישירה", את "כנסת פתוחה", את "אקלי". לא הכל הצליח. "אקטיביזם ברשת" גם הוא נבע מפעילות ברשת. וכך גם "שקוף" ז"ל. יש עוד נושאים בקנה, והיד עוד נטויה, בע"ה. יש עוד לא מעט מיזמים חברתיים שקמו בזכות הרשת והבלוגים.
ירדן,
השאלה היא אם מי אתה מתדיין? היכן? ובאיזו דרך?
גם אני מאד אתקשה לנהל שיחה פוריה בפורום סטייל תפוז. כל השיח מתאבך שם, ולא ניתן להגיע לשום מסקנה ברורה.
יש גם אנשים, אומנם לא רבים, שאיתם אינני יכול לדבר. אלו בד"כ אנשים צרי מחשבה, או מלאי אגו עד להתפקע. את אלו סימנתי כאנשים שאינני יכול לדבר איתם. אבל אם שאר הציבור, אני בהחלט מצליח לדבר.
מדוע לדעתך אינך מצליח להגיע להשפעה עם אנשי הקונצנזוס?
לא סתרת את זה שזו אנטישמיות. פשוט אמרת למה אתה לא אוהב את התשובה. העולם הערבי נגדנו בגלל עצם קיומנו כמדינה, לא משנה מה נעשה. זו לא מלחמה הסברתית סביב הסוגיה הפלשתינאית. הפלשתינאים הם התירוץ שלהם עכשיו להתנגח בישראל.
אז איך בונים הסברה? משנים כיוון. גם במדיניות וגם בהסברה. מסבירים לעולם ש"לא ארץ נוכריה כבשנו ולא ברכוש נוכרים משלנו כי אם נחלת אבותינו… כאשר הייתה לנו עת השיבונו את נחלת אבותינו" (שמעון המכבי). שמעון המכבי עמד מול אותם טענות וזו הייתה תשובתו. זו ארצנו. הפלשתינאים יכולים לגור כאן כתושבים שווי זכויות (ללא זכות הצבעה). הם זכאים לרווחה הוגנת, אך השלטון שלנו והמדינה היהודית היחידה על גבולותיה- שלנו. זאת אינה מלחמה על יהודה, שומרון ועזה. זאת מלחמה על עצם קיומה של מדינת היהודים (ראה ערך המפות הפלשתינאיות).
גלעד שלום,
אני מזהה שתי סתירות:
הראשונה: איך ערבים יכולים להיות אנטי-שמיים. הם בעצמם שמיים. הם אנטי-ישראל כנראה, ויתכן שהם גם שונאי-יהודים.
הסתירה השניה היא איך תבטיח שאדם ללא זכויות הצבעה יהיה גם שווה זכויות בכל שאר הזכויות. הרי רצונם לא יבוא לידי ביטוי בכנסת. הרי חלוקת המשאבים תתבצע על פי הכוח הפוליטי בכנסת. הם ישאר מקופחים. כמו כן, בגלל שאין להם השפעה על הכנסת, הם גם יפגעו מהחוקים שיחוקקו. מעבר לכך, מאז 1967, לא דאגנו מעולם לשמוא על כבודם, או להבין את תרבותם. זילזלנו בהם וקראנו להם ערבים מסריחים, או ערבושים. עד היום אני רואה איך מלמדים את ילדי בתי הספר אצלנו לשנוא את הערבים. איך אתה חושב שזה ישתנה? איך תשנה את המצב ותגרום להם להרגיש שווי זכויות איתך, כשכל ההויה הישראלית-יהודית שונאת את הפלסטינים?
לגבי ההסברה וארץ אבות מצעי שתקרא את הפוסט הזה: https://www.talyaron.com/ariel12b/2010/05/23/palestine-1852/
ואת הפוסט הזה: https://www.talyaron.com/ariel12b/2010/05/25/palstine-1852-omar/
יכול להיות מעניין.
לגבי הסתירה הראשונה: הכוונה אנטי-ישראל ויתכן אף שונאי-יהודים. בדר"כ כשמדברים על אנטישמיות מדברים על זה בהקשר הזה ולא במובן הרחב של המילה: נגד שמיים.
לגבי הסתירה השנייה: הנה אתגר. בגלל האתגר הזה, אני לא הולך לוותר על ערכי הציונות (לא על אדמת ישראל ולא על הריבונות היהודית [קרי: שהיהודים מחליטים החלטות לגבי המדינה]). היהודים שונאים ערבים כי האומה הערבית בכללותה ניסתה ומנסה לכלות את מדינת ישראל. אין שנאה כזאת כלפי גויים אחרים. אז מה הפתרון? אולי סוג מסוים של אוטונומיה. כספי המיסים שלהם ילכו לעצמם והם יוכלו לקבל החלטות מסוימות ולחלק תקציב. זה רעיון בשלוף, אבל צריך לחשוב על כך.
לגבי הקישורים לפוסטים:
לא משנה לי מי היה פה לפני 100, 200 או 500 שנה. הארץ שלנו כי: א. אנחנו היינו כאן לפניהם (לפני 2000 שנה). ב. התנ"ך מכריז על הארץ הזאת כמיועדת לנו.
לגבי חזקה ביהדות: זה רק סימן להוכחת בעלות. זה לא עצם הבעלות. החזקה נוצרה בגלל שאנשים לא שומרים הוכחות לשטר המכר לאחר שלוש שנים ולכן החזקה נותנת ראייה לבעלות על הקרקע. במקרה שאין חזקה, אך יש ראיות אחרות- הקרקע שייכת למי שהוכיח שהיא שלו גם אם לא שהה בה ולא החזיק בה.
בוקר טוב גלעד,
בא נמשיך לאתגר:
נניח והם מוכנים לאוטונמיה.
א) מה הצידוק המוסרי לכך שלא תתן להם מדינה?
ב) מן הסתם, הם יצטרכו לצאת לעבוד בישראל. איך תדאג לכך שהם יקבלו זכויות מלאת כשהם עובדים בישראל. איך תמנע מהם להתחתן עם ערביי ישראל, מבלי לפגוע בזכויות האזרח שלהם. האוטונומיה היא תחת חסות ישראלית. איך יכול להיות גוף כל כך גדול של אנשים, להישאר ללא ייצוג בכנסת? הרי הגוף הזה יהיה זקוק לישראל (למשל, נמלי תעופה, נמל-ימי) כמו כן, אם תושבי האוטנומיה יהיו עניים ביחס לישראלים, זה יהיה סיבה למרידות נוספות. לכן עדיין עומדת השאלה, כיצד תדאג שלתושבי האטונומיה יהיו זכויות שוות, ללא יצוג בכנסת. מה יקרה אם מערכת החינוך שלהם תטיף לשנאת ישראל? האם זה אומר שאתה צריך להמשיך באוטונמיה את השב"כ?
אגב, אני לא בטוח שההבטחה האלוקית תופסת. הרי הצד השני לא מכיר בהבטחה הזאת. כדי שמידע מסויים יהיה רלוונטי, הוא צריך להיות מוסכם על שני הצדדים, או לפחות על השופט. הבטחה אלוקית, אינה נחשבת בקרב האומות כמסמך מחייב.
א. כמו הצידוק המוסרי שמישהו יושב בבית שלי. זה הבית שלי. אם הם רוצים מדינה, שילכו לאחת ממדינות ערב הרבות. אני לא חייב לוותר על ארצי בשבילם.
ב. כל חוק מחוקק לרבים. כל חוק שדואג לתושבים חל באותה מידה גם על יהודיים וגם על ערבים. אם זכויותיו של ערבי מסוים נפגעו, הוא זכאי כמו כל אחד לעתור לביהמ"ש ולעמוד על זכויותיו. זה עונה בעיקר לגבי זכויות עובדים.
אני חושב שההפרדה בין ערבים ישראלים לפלשתינאים היא שרירותית. גם ערביי ישראל בעצמם אינם מזדהים איתה (ראה דברי מפגינים ערבים בימים האחרונים). אין לי בעיה שהם יתחתנו בינם לבין עצמם. היחס האידיאלי במדינה, שאני רואה רואה לערביי ישראל הוא אותו יחס כמו לפלשתינאים. כמפורט לעיל.
נמלי תעופה, תשתיות וכדו'- כמו שעיריה דואגת לכך. הם משלמים ארנונה והם יכולים לממן זאת. כחלק מאוטונומיות (ולא רק עיריות) הגיוני יהיה להעביר סכומים גדולים מחיובי מס שהם משלמים אל חיובי ארנונה, כך שהתפקידים שיוטלו על הרשויות הללו יוכלו לקבל את המימון הנדרש.
אם מערכת החינוך תטיף לשנאה נגד ישראל- אנו נתערב. הגיוני שגופים ממשלתיים יתערבו בנעשה באוטונומיות במידה וזה פוגע במדינה או בתושבים האחרים שבמדינה. במידה וזה החלטות שבינם לבין עצמם- לא נתערב אלא בתחום הפלילי.
מן הסתם יצוצו עוד בעיות, כמו בכל ארגון חדש שקם. אבל כל בעיה צריך לעמוד מולה ולפתור אותה. זו היא דרך העולם.
ההבטחה האלוקית תופסת. קודם כל אנו צריכים להגדיר לעצמנו מה מטרתנו ורק אח"כ להסביר אותה לעולם. מה ששייך לנו שייך לנו גם ללא הכרת הצד השני. לכן המידע רלוונטי בשביל שאנו נחליט בינינו מה הפתרון הצודק.
לגבי שכנוע הצד השני, שמעתי הרבה ערבים שרוצים לחיות תחת מדינת ישראל ולא תחת הרשות. החיים שלהם הרבה יותר טובים ככה, אפילו שהם עם פחות זכויות, מאשר תחת הרשות הפלשתינאית. זה לא כיף לחיות תחת הרשות. אבל איך הם יביעו את דעתם ויאבקו על כך, אם אפילו ישראל כל הזמן מצהירה שזה שטח כבוש ושייך למדינה פלשתינאית עתידית?! הם כמו הדרוזים בגולן, שאם הייתה תמימות דעים שהגולן יישאר בידינו אז הם היו משרתים בצה"ל ובעדנו כמו הדרוזים בגליל. מאחר שהם לא יודעים אם מחר הם יהיו בסוריה או בישראל, הם לא יודעים אם להיות נאמנים לישראל או לא (אם הם יביעו נאמנות לישראל הם יחטפו על כך כשיהיו בשליטת הסורים).
אוי גלעד, גלעד –
כל כך קשה ממקום של קורבן להכיר באחר כאדם. כל כך קשה לראות את סבלו, כשאנחנו אחד הגורמים לו. כל כך קשה, כי אנחנו הרי הקורבן, והם אשמים, לא? אז זהו שכבר מזמן לא. הסטורית יש פנים לכאן ולכאן (וגם ביחס לזה – חשוב שנכיר תמונה כללית ככל האפשר, ושלא נסתפק בנרטיב הציוני בלבד), אבל היום המצב שונה לגמרי. אנחנו עם שיש לו מדינה. הצלחנו. במונחים של המזרח התיכון אנחנו מעצמה.
אתה כל כך תקוע בסיפור היותנו קורבן, שאינך רואה איך בתפיסתך אתה מקדם את סופה של מדינת ישראל. נניח שאינך מבין ואינך רוצה להבין מניעים הומניסטיים; נניח שאינך מתעניין בנרטיבים נוספים, ומשוכנע שהנרטיב הרלוונטי היחיד וכל הצדק הוא שלנו בלבד; ונניח שאתה רוצה בהמשך קיומה של המדינה –
האם היית רוצה מדינה שהשמעת ביקורת כנגדה נחשבת לחוסר נאמנות? מה השלב הבא? לשלוח אזרחים לא נאמנים לכלא? לשלול מהם חופש? לשלול מהם אזרחות? להרוג אותם במהלך הפגנה? אתה בטוח שאתה רוצה לחיות באיראן?
האם היית רוצה לשמור על ארץ ישראל השלמה תחת שלטון יהודי ולשלוט על עם אחר? שלטון על עם אחר לא שונה מהמשטרים החשוכים ביותר (שקמו ונפלו בדיוק על הרקע הזה). אם לא יהיה שלטון יהודי, אז עצם הריבונות על השטחים הכבושים תגרום לכך שבעוד שנים מעטות יהיה כאן שלטון ערבי? אפשר להתווכח אם זה טוב או לא, אבל אי אפשר להתווכח שכך זו לא תהיה מדינה יהודית, ואתה גוזר עלינו להיות מיעוט כמו במדינות אחרות בעולם. ככל שתצא מחלום ההזיות שלך יותר מהר, כך ייטב לכולנו.
עדיף שתתמקד ב"לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה", כי אלימות מביאה רק עוד אלימות. ותשכח מביטויים כמו: הארץ שלי, המדינה שלי, אני נותן להם לחיות פה, אני נותן להם אוטונומיה. אתה לא אדון הארץ. הם קשורים לארץ הזו בטבורם וחשים מחוברים אליה בדיוק כמוך, ואולי אף יותר – אחוז עובדי האדמה אצלם גדול מאצלנו.
ולסיום – אתה צודק שאנחנו צריכים להגדיר לעצמנו את מטרתנו והיא: מדינה יהודית דמוקרטית. הדרך להגשמת המטרה עוברת דרך שלום אמת, חלוקת המדינה והפיכת שונאינו לאוהבנו
( http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/avot/23-2.htm – אבות דרבי נתן כ"ג א')
לא צריך אוטונומיה – הם צריכים מדינה
אבל צריך מדינה ל-2 עמים.
השאלה היא מה לעשות עם כל הערבים הפלסטינאים שגרים בישראל? להשאיר אותם פה או לא?
ואם נגיד שמשאירים אותם כאן,לתת להם את האפשרות לבקר ולחזור מפלסטינה? הרי היא תהיה מוגדרת מדינת אויב לפחות בשנים הראשונות…
דובי:
נורא קשה לי להאמין שיפסיקו לשנוא אותנו, הרי השנאה הערבית לא החלה ב1948 זה בא עוד הרבה לפני, עובדה המצרים לא אוהבים אותנו בגלל שעשינו הסכם שלום איתם גם לא הירדנים, ואל תגיד לי שזה בגלל המצב בפלסטינה, הרי כולנו יודעים היטב כמה הם "אוהבים" את הפלסטינים.
ועוד משהו , אני לא יודעת בדיוק למה התכוונת בקשר לאזרח לא נאמן, אבל בפרשה על חברי הכנסת שביקרו בלוב שהיא מדינת אויב כן צריך להעניש או לפחות לחוקק חוק שמי שיעשה דברים כאלה פעם הבא יענש.
דובי מורן,
לא דיברתי על קורבן או לא. דיברתי על מה נכון מבחינתנו לעשות. מה המעשה הצודק. הצקתי את המציאות שהעולם הערבי רוצה בהשמדת מדינת ישראל. אני לא מחפש רחמים. אני מנסה להראות את הדרך הנכונה בשבילנו.
נראה שכל טיעוניך הם ססמאות. אם אתה רוצה לטעון שזה יוביל לסיום מדינת ישראל ושזה אינו הומני- אנא הבא טיעונים ולא ססמאות. כמו גם ההנחה שאם יש להם יותר עובדי אדמה= הארץ שלהם לא פחות משלנו. הרי הטיעון הזה לא מוכיח בעלות. הוא לא סותר את שתי הסיבות שאמרתי שבגללם הארץ שלנו.
האם אמרתי שאני חושב שהבעת ביקורת נחשבת לחוסר נאמנות?! האם תמכתי בשלילת חופש מהם?! אזרחות?! להרוג במהלך הפגנה?! אנא התייחס לטענות בצורה הראויה. אל תכניס מילים לפי ואל תענה בססמאות.
ג'סיקה,
אני הסברתי איך אוטונומיה הוא הפתרון האידיאלי ולמה הוא הרבה יותר טוב ממדינה פלשתינאית, מבחינתנו ומבחינתם. מה תשובתך? הם צריכים מדינה. אנא פרטי והסבירי. אם מנהלים דיון, אז מנהלים דיון. נא לא לרדת לרמת הטוקבקיסט המצוי בnrg.
הדברים נכונים גם לגבי דברי דובי מורן.
טל,
השתכנעתי שהיו כמה תנועות שקמו בעקבות הרשת. תוכל להראות לי גם שהיו שינויים בסדר היום בישראל?
טל היקר !
ברצוני לפתוח בדבריך על שני טענותיך א:כי אין אצל החרדים חשיבה ביקורתית והם אינם מפתחים חשיבה ביקורתית. ב: בהמשך דבריך כתבת שהם אינם מנסים להגיע לחקר האמת אלא להתבלטות וטו לא עכשיו שים לב כי אדרבה משום שאצל החרדים כל חקר האמת הוא הפלפול ובהמשך נדון אם זה נכון או לא אז זה עצמו מוכיח שהחשיבה שלהם היא ביקורתית מאוד משום שכל הפלפול הוא ממה שאתה אומר ולפי איך שאתה מציג אותם אין זה נכון מה שאתה אומר ממלא לא שייך לאמר על החרדים שאין אצלם ביקורת אך אומנם תאמר הרי הם אינם מפעילים חשיבה עצמית ביום יום כלומר שעל פי מה שהרב אומר עושים אז קודם כל אאין זה נכון משום שהרוב הנידונים שאתה רואה חרדים אצל רבנים זה גם לשמוע וללמוד למה אני טועה בגישה שלי ובדרך כלל יסבירו לך אך שהרי תטען לי סוף סוף הם לא פועלים על פי שיכלם אז כאן מגיעה התשובה לשאלתך הקודמת שהם אינם באים אלא להתנצחות ולא לקבלת האמת אז אדרבה כאן יש פי כמה יותר ביטוי להתבטלות המוחלטת לתורה שאפילו שדעתי שונה כיוון שיש ציווי לשמוע לדיברי הרב הפוסק ועל פי זה נקבע אם קיימת את המצווה הזו או לא קימת את המצווה שקיום המצווה היא כמו שהרב פוסק שצריך לקיים וזהו ההבדל העצום בין לימוד שאתה צריך בכוחות עצמיך לבנות אותו לבין לשמוע דברי חכמים, וזהו שראינו כבר כבר כדברים האלו אצל התנאים הראשונים שנחלקו ובסוף פועלים כדעת הנשיא זה שמינו אותו כולם וכן בסנהדרין שלכל דיין זכות שהיא חובה להביע דעה אך אחר שנקבע הדין כולם מחויבים לדין וזהו ההלכה שמאחר ונתנה תורה לא בשמים היא שאנו צריכים לדון בה ולמצא את חקר האמת אך בהתאם לכללי הפסיקה שהתורה נתנה לנו שאפיללו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין אתה מחויב לשמוע לו ואם תרצה יש הרבה עוד על מה לון כאן כל טוב שלום
מצטער על שגיאות הכתיב והדפוס פשוט התקלקל המסך ולא יכולתי לראות מה נכתב סליחה סליחה
שמואל נראה שהמסך באמת לא עבד לך משום שפנייתך צריכה להכתב בשאלה הקודמת. לילה טוב
שלום שמואל 🙂
ראשית אסכים שהדיון התלמודי, הוא תהליך ביקורתי ומחשבתי מפתח מוח. אני מעריך שתודות להתהליך התלמודי, הפילפולים והחברותות, העם היהודי הגיע להישגיו המדעיים המבורכים.
אלא שאני מוצא שתי חולשות בלימוד התלמודי הדורשות שיפור משמעותי, כדי שיהפכו לכלי לחקירת המציאות.
התבססות על פרשנות, ללא בחינה ישירה של השפעות חוקי הקב"ה:
למיטב הבנתי, החקר התלמודי מסתמך על מסורת המועברת מרב לתלמיד. כאשר אנו באים לפסוק בסוגיה זאת או אחרת, אנו כפופים לפסיקות ולתשובות הקודמות לנו. למעשה אנו נסמכים על פרשנויות של בני אדם. בני אדם שאנו הקננו להם מקום של יודעי אמת. ובכך אנו למעשה נותנים להם מעמד של אל. כי רק האל יודע את האמת, כי הוא ברא את העולם.
בכך אנו מתבססים על פרשנויות של פרשנויות. נותנים למפרשיהם יוקרה של אל, ולנואין לנו דרך לברר את האמת, מלבד דרך הפרשנויות שלהם.
לעומת זאת, כאשר תלמידי המדע באים לברר את האמת, הם אומנם מסתמכים על דברים שלימדו אותם, אך הם בוחנים את התאמת התיאוריות של רבותיהם, למציאות. אם רב (מדעי) יטען כי אין כוח כבידה, יוכל כל אחד מתלמידיו להתבונן בסביבה ולראות כי הרב (המדעי) טועה, ויוכל להציע תיאוריה חליפית. למעשה תלמידי המדע, חוקרים את השפעת חוקי הקב"ה/טבע בעולם, באופן ישיר. הם אומנם משתמשים בפרשנות, אך גם בתצפית ישירה. אילו היה דבר כזה קורה בעולם התלמודי, היה יכול תלמיד לבחון האם הלכה מסויימת, אכן מקדמת את ההבטחה האלוקית בתורה של שגשוג ושלום, ואם היה רואה כי היא אינה מקדמת, אזי היה יכול לשער שרבו טעה, ולהציע פרשנות אחרת.
המדע לכן אינו נסמך רק על פרשנות, אלא גם על בחינה ישירה של חוקי הקב"ה. לכן, להבנתי, המדע הולך ומתעצם, ומוצא דברים שאבותינו לא שיארו אותם, בעוד בעולם התלמוד, נראה כי דור הולך ופוחת. הייתי מציע להפוך את היהדות לאימפרית.
חיים על פי דין מוסכם:
אינני בקיא בסדריה של סנהדרין. אני יודע שיש את הכלל של אחרי רבים להטות. וגם שמעתי כי היתה שם הרבה חוכמה, ולפני שהנשיא פסק את פסיקתו, הוא שמע את כול 70 האחרים. זהו תהליך כמעט דמוקרטי של הגעה לקונצנזוס. שבו החכם, יושב ופוסק פסק, לאחר ששמע את האחרים. אם כך היה, אזי כוחו נגזר לדעתי, לא מתפקידו שהוגדר בחוק, אלא מכך שכולם הבחינו בחוכמתו הרבה.
כלומר, הסנהדרין היתה ישות של חוכמה-דמוקרטית.
כיום איננו רואים דמוקרטיה. הרבנים העירוניים מגיעים לתפקידם מכוחה של פוליטיקה, ויש לכך השלכות לא בריאות. ונראה כי בין החצרות השונות יש מאבקי השפעה, והציבור אינו מסוגל להתאחד מאחורי חכמים מוסכמים.
מדוע לדעתך, אין חכמי ישראל מסוגלים להתאחד לגוף סנהדרין אחד?
Pingback: fap turbo – how much money Can you make with this robot?